נטען כי הנאשם הכשיל את בדיקת הינשוף (בדיקת שכרות) בכך שלא נשף אוויר לתוך מכשיר ה"ינשוף" אלא שאף פנימה. קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכשלת בדיקת ינשוף: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(1), 64ד(א) ו- 39א לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 19.3.10, בסמוך לשעה 01:20, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב מנחם בגין וזאת בהיותו שיכור, לאחר שסירב ליתן דגימת אוויר נשוף אף שנדרש להיבדק כדין. פרשת התביעה עד תביעה מספר 1, רס"ב אבנר ברזילי, טכנאי במעבדה המשטרתית, מטעמו הוגש תע"צ תקינות מכשיר, שסומן ת/1. עד תביעה מספר 2, רס"מ יצחק אדרי, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:דו"ח הזמנה לדין(ת/2), דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות(ת/3), דו"ח עיכוב(ת/4) ודו"ח פעולה (ת/5). עד תביעה מספר 3, רס"מ משה טל, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:טופס זיכרון דברים(ת/6), פלט בדיקת כיול (ת/7), פלטי בדיקת "ינשוף" (ת/8) דו"ח הפעלת "ינשוף" (ת/9) וטופס דין וחשבון (ת/10). כמו כן, הוגשו בהסכמת ב"כ הנאשם, מזכר וטופס שימוע שנערכו על ידי פקד אורגד דרור, וסומנו ת/11 ו- ת12, בהתאמה. מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה,השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל ונעצר בשל מחסום משטרתי. ע"ת 2 ביקש מהנאשם את רישיונותיו שאל אותו אם שתה לפני כן. הנאשם השיב כי שתה חצי כוס בירה והעד ביקש ממנו להיבדק במכשיר "נשיפון" דראגר. הנאשם החל בבדיקה, אך הכשיל אותה מספר פעמים. ע"ת 2 הודיע לנאשם כי הוא מעוכב לצורך בדיקת "ינשוף" ובשעה 01:30,ערך לנאשם מבחן ביצוע (בדיקת מאפיינים), בה נמצאו הממצאים הבאים - הנאשם התנדנד בעמידה, הלך על הקו כאשר הוא מתנדנד וחורג מהקו והחטיא במבחן הבאת אצבע לאף. בנוסף, ציין העד בעמוד הראשון של ת/3, כי מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול חזק וכי התנהגותו הייתה רדומה. התרשמותו הכללית של העד מהנאשם הייתה שלא ניתן לקבוע את מידת השפעת האלכוהול עליו. הנאשם נדרש להיבדק במכשיר ה"ינשוף", סירב להיבדק, אך הועבר בכל זאת אל מפעיל הינשוף, ע"ת 3. העד שב והסביר לנאשם כי הוא חייב להיבדק, כאמור בת/6, הנאשם החל בבדיקה, אך הכשיל אותה בכך שלא נשף אוויר לתוך מכשיר ה"ינשוף" אלא שאף פנימה. פרשת ההגנה הנאשם העיד להגנתו ולגרסתו,השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: בשעה 17:00, לערך, חלק עם אשתו בקבוק בירה מסוג "הייניקן" והשניים נסעו לביקור תנחומים בבת ים. בשעה 01:00 לערך, נסעו לכיוון ביתם ביד אליהו ובהגיעם למקום המצוין בכתב האישום, נתקלו במחסום משטרתי בו נעצרו כמה כלי רכב,לרבות רכב הנאשם. הנאשם נשאל אם שתה וכיוון שהשיב בחיוב, התבקש לעצור בצד ו"לנפח" משאף. הוא עשה כנדרש ממנו ולאחר מכן המתין במקום כשעה שעתיים. הנאשם ביצע בדיקת מאפיינים ולדבריו, אמר לו העד כי ביצע אותה בהצלחה. הנאשם החל לבצע את בדיקת ה"ינשוף" ונאמר לו כי אינו נושף חזק מספיק. הנאשם השיב כי הוא מוכן לתת דגימת דם או שתן ולדבריו,י בשלב זה רצה עד תביעה מס' 2 לשחרר אותו והחזיר לו את רישיונותיו, אך קצין משטרה שהיה במקום נטל אותם בחזרה ורשם לו את הדו"ח. הנאשם הכחיש כי סירב לנשוף או הכשיל את הבדיקה, לדבריו, נשף מספר פעמים. הנאשם הכחיש כי מפיו נדף ריח אלכוהול וכי כשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, לא שוכנעתי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהטעמים הבאים: 1. על פי תרשומות עדי תביעה 2 ו- 3, לא ברור מי מהם הסביר לנאשם את המשמעות של הסירוב להיבדק ומתי. בסעיף 8 ל- ת/3, חתם עד תביעה מס' 2, מתחת לסעיף ההסבר בדבר הדרישה להיבדק וסימן גם את הרובריקה המתייחסת לדרישת דגימת דם או שתן , דבר שלא נעשה בפועל. בעדותו, מסר העד כי הוא לא הסביר לנאשם על השלכות הסירוב להיבדק, אלא המפעיל - ראה עמוד 6 לפרוטוקול,שורות 21-22. בהמשך, סתר עצמו העד ואמר כי הוא הסביר והמפעיל הסביר לנאשם שוב - ראה עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 4-8. אם אכן הסביר לו העד משמעות הסירוב והנאשם סירב להיבדק, מדוע העבירו למפעיל ה"ינשוף"? מאידך, אם לא סירב להיבדק, מדוע ציין שסירב? 2. פלט בדיקת הכיול שהוגש לבית משפט הנו צילום באיכות גרועה, אשר פרטים רבים בו אינם קריאים. על גבי הפלט, קיימים רישומים בכתב יד, אשר ע"ת 3 העיד כי לא הוא רשם אותם - ראה עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 23-27. בנסיבות אלה, לא הוכח לטעמי, כי מכשיר ה"ינשוף" בו נבדק הנאשם היה תקין במועד הרלוונטי וכי ניתן לקבוע כי אכן הנאשם הכשיל את הבדיקה ובכך סירב "דה- פקטו" להיבדק. 3. עד תביעה מס' 1 נחקר בנוגע למכשיר ה"ינשוף" שבנדון ולהליך הבדיקה שלו, העיד בהסתמך על מסמכים רלוונטיים, אך מסמכים אלה לא הוגשו לתיק בית המשפט. לא ברור לי מדוע נמנעה המאשימה מלהגיש את המסמכים עליהם הסתמך העד בעדותו, אך להימנעותה יש מחיר ראייתי,שכן לא הוכיחה כי המכשיר אכן היה תקין במועד הרלוונטי. קיימים ליקויים נוספים בראיות, אך לטעמי, די בסוגיות שפורטו לעיל, שכן הן הסוגיות המשמעותיות בתיק ולהן המשקל לעניין הוכחת אשמתו של הנאשם. כפי שפורט לעיל, אני קובעת כי המאשימה לא הוכיחה אשמת הנאשם בהסתמך על החזקה לעניין הסירוב להיבדק. עם זאת, עם זאת, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט אינו חייב להסתמך על בדיקה מדעית בלבד וכי ניתן להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, על פי ממצאי התנהגות. ברע"פ 10284/07 רועי קדוש נ' מדינת ישראל, נאמר:" לא אחת קבע בית-משפט זה, כי אין ללמוד, כי קיומה של דרך הוכחה מדעית בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה. נקבע, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (4) 463, בעמ' 467:   "העיון בהוראותיו של החוק ושל התקנות מלמד, כי המחוקק אכן קבע דרכי בדיקה מיוחדות, אשר להן חייב נוהג רכב להכפיף את עצמו בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, והוא גם קבע אמות מידה לגבי אחוז האלכוהול, אשר אם התקיים אסורה נהיגת רכב אותה שעה. אולם, מנוסחו של הסעיף אין ללמוד, כי נקיטת דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי-בל-יעבור להרשעה בעבירה על סעיף 62 לפקודה או על תקנה 26 לתקנות, וכי אין להרשיע אדם בנהיגה אסורה כאמור בסעיף 62(3) או בתקנה 26 על-פי ראיות אחרות המוכיחות את שכרותו." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.]    משמע, ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על-פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא, כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעל לכל ספק סביר..". לא מצאתי בנסיבות המקרה, כפי שפורטו לעיל, כי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות על פי מבחנים שאינם מדעיים. עם זאת, מצאתי ראיות למכביר להרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. במקרה שבפני, הנאשם הודה כי שתה בין חצי כוס בירה לחצי בקבוק בירה, טרם שנהג. בעמוד המתייחס לתחקור חשוד, ב- ת/3, נרשם מפי הנאשם כי שתה חצי כוס בירה, בשעה 23:00, עם חבר בקיוסק. לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט, העיד הנאשם כי שתה חצי בקבוק בירה, עם אשתו, בשעה 17:00 לערך. הנאשם נמנע מלהעיד את אשתו בסוגיה זו ויש לשער כי טעמיו עמו. לפיכך, אני מקבלת גרסת המאשימה לפיה הנאשם שתה משקה אלכוהולי בשעה 23:00 לערך, טרם שנהג ברכב. כפי שפורט לעיל, הנאשם כשל בכל מבחני הביצוע שנערכו לו, מפיו נדף ריח אלכוהול חריף והתנהגותו הייתה רדומה. בנסיבות אלה, ניכר כי הנאשם היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים וחרף זאת, נהג ברכב. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשם זכאי מהעבירה של נהיגה בשכרות ומרשיעה אותו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, בזיקה לסעיף 38(1) לפקודת התעבורה. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)