קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסדר טיעון בעבירת דרישת נכס באיומים: כללי 1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של דרישת נכס באיומים. הצדדים הציגו הסדר טיעון סגור הכולל רכיבי מאסר ופיצוי. לאחר בחינת הסדר הטיעון והנתונים השונים המפורטים בכתב האישום המתוקן, והעולים מהחומר שהונח בפני, מצאתי לכבד את הסדר הטיעון, אך זאת למעט רכיב הפיצוי בסך 15,000 ₪ לגביו הסכימו הצדדים כי ישולם לעדת תביעה 8 (להלן - ברכה). רכיב זה, לטעמי, אינו ראוי, עומד בסתירה ללשון החוק, עומד בסתירה לרציונאל הנמצא בבסיס האפשרות לחייב נאשם בפיצוי קורבנותיו, ואינו עולה בקנה אחד עם המסר אשר צריך לצאת מהתביעה ומבית המשפט - מסר של עידוד פתרון סכסוכים בדרכים לגיטימיות, ולא בדרך של פנייה לגורמים עבריינים. 2. אפרט להלן את העובדות הרלוונטיות: כתב האישום המקורי אשר הוגש כנגד הנאשם ייחס לו עבירות של סחיטה באיומים וגניבה בידי מורשה. על פי האמור בכתב האישום המקורי, סחט הנאשם באיומים את מר ישי אלחראר (להלן- המתלונן) ואילץ אותו לשלם 20,000 ₪ מתוך חוב שהיה חייב המתלונן לברכה. נטען כי הנאשם, אשר שימש מורשה מטעם ברכה לצורך גביית החוב, נטל לעצמו 15,000 ₪ מתוך הסכום שקיבל, והעביר רק 5,000 ₪ לברכה, ומכאן העבירה הנוספת של גניבה בידי מורשה. ביום 20.7.11 הציגו הצדדים הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, וסוכם כי הצדדים יעתרו בהסכמה להשתת עונש של 4 חודשי מאסר אשר ניתן יהיה לרצותם בדרך של עבודות שירות, בצירוף פיצוי בסך 20,000 ₪ אשר ישולם בחלוקה הבאה: 5,000 ₪ למתלונן ו-15,000 ₪ לברכה. באותה ישיבה הורשע הנאשם ונשלח לממונה על עבודות שירות על מנת שתיבדק כשירותו. כתב האישום המתוקן מגולל מסכת חמורה של אירועים אשר במרכזם עומד חוב בסך 60,000 ₪, שנטען כי אותו חייב המתלונן לברכה. על פי האמור בכתב האישום, במועד כלשהו עובר ליום 3.1.11, הכירה ברכה את הנאשם, והנאשם הציע לברכה עזרה בהשבת החוב. נוכח אותה הצעה, יזמה ברכה פגישה בין הנאשם למתלונן, בנוכחותה, ופגישה זו נערכה ביום 3.1.11 בבית קפה. לבד מברכה, המתלונן והנאשם, השתתף בפגישה אדם נוסף שזהותו אינה ידועה. במהלך הפגישה הציג עצמו הנאשם בפני המתלונן בשם דוד אבו חצירא, הודיע לו כי "החוב עובר אליו" וכי החליט לבוא לקראתו ולגבות ממנו 5% ריבית חודשית בלבד, עד שיהיה בידו להשיב את סכום הקרן. בשלב מסוים, הוציא הנאשם את המתלונן לחניון סמוך, דחף אותו ואיים עליו באומרו לו, בכוונה להפחידו: "אני ישבתי בבית סוהר 15 שנה, אם אתה רוצה להמשיך לחיות עם הילדים שלך בבית בשקט, תעשה פאשלה הכי קטנה". לאחר מכן, שבו הנאשם והמתלונן לבית הקפה, הנאשם אחז במוט מתכת שהיה בסמוך ואיים על המתלונן באומרו לו, בכוונה להפחידו: "אני אדקור ואהרוג אותך", וכיוצא בזה ביטויים בעלי משמעות דומה. במהלך הפגישה, איים הנאשם על המתלונן בכך שדפק על השולחן, הרים את הקול וגידף את המתלונן באומרו לו: "מניאק" ו"בן זונה" (להלן- האיומים). הנאשם דרש מהמתלונן להשיב את החוב ולהעביר לו תשלום ראשון, בסך 10,000 ₪, בטווח של 48 שעות, תוך שימוש באיומים שפורטו לעיל. עקב דרישת החוב, העביר המתלונן לנאשם, בשתי הזדמנויות שונות, סך כולל של 20,000 ₪. מתוך הסכום שקיבל הנאשם מהמתלונן, העביר הנאשם לברכה 5,000 ₪ בלבד. כתב האישום המתוקן ייחס לנאשם עבירה של דרישת נכס באיומים, והוא הורשע על יסוד הודאתו בעבירה זו. ישיבת יום 20.9.11 הוקדשה לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש. במסגרת טיעוניה, הסבירה התובעת שהתייצבה לאותה ישיבה, כי הסדר הטיעון הכולל רכיבי מאסר ופיצוי, הן למתלונן (5,000 ₪) והן לברכה (15,000 ₪), הינו הסדר ראוי, ועל כן עתרה לכבדו. כבר באותו שלב, הבעתי תמיהה באשר לעתירת התביעה להשית על הנאשם, במסגרת גזר הדין, פיצוי בסך 15,000 ₪ שיועבר לברכה. תמיהתי התבססה על האמור בכתב האישום המתוקן, ממנו עולה כי מעורבותה של ברכה באירועים רחוקה מלהיות כזו אשר תצדיק זכאותה לפיצוי בהליך פלילי. התובעת הסבירה כי ברכה לא שכרה את שירותיו של הנאשם, ולא היה בינה לבין הנאשם כל סיכום לפיו ייקח הנאשם לעצמו 15,000 ₪ מתוך הסכום שגבה מהמתלונן באיומים, ועל כן ראוי כי סכום זה יושב לברכה על ידי הנאשם כחלק מרכיב הפיצוי בגזר הדין. אמנם, מן ההיבט הדיוני, בית המשפט אומר את דברו ביחס להסדר טיעון במסגרת גזר הדין, אך מתוך רצון לאפשר לתביעה לתקן את הטעון תיקון (לשיטתי) טרם מתן גזר הדין, הוריתי על דחיית מועד הדיון ביומיים על מנת לאפשר לצדדים לבחון מחדש רכיב זה של הסדר הטיעון. בישיבה הנדחית הודיע התובע כי אף לאחר שהתביעה שקלה את הערת בית המשפט, התקבלה החלטה שלא לשנות מאותה עמדה בדבר הפיצוי לטובת ברכה. התובע הסביר כי ברכה ביקשה להסתייע בנאשם לצורך גביית החוב רק כידיד, מבלי שידעה כי הנאשם הינו עבריין שלחובתו הרשעות בעבירות איומים ואלימות. עוד נטען כי כיוון שהנאשם גבה מהמתלונן סכום של 20,000 ₪ מתוכו העביר לברכה רק 5,000 ₪, יש לראות בברכה כקורבן עבירה ("קורבן של אותו מקרה", כלשונו של התובע) הזכאי לפיצוי. במענה לשאלתי, אישר התובע כי תיק החקירה כנגד ברכה נסגר בעילה של היעדר ראיות מספיקות ולא בעילה של חוסר אשמה. לבקשתי, הוגשו לעיוני הודעות המתלונן והודעות ברכה, כפי שנמסרו במשטרה. הסנגור ביקש אף הוא לאמץ את הסדר הטיעון, וליתן משקל להודאת הנאשם, לנטילת האחריות, לחיסכון בזמן ציבורי, ולנתוניו האישיים והמשפחתיים. אדון כעת בסבירות הסדר הטיעון שהוצג, ואעשה כן בחלוקה לרכיבי הענישה השונים. סבירות הסדר הטיעון ביחס לרכיב המאסר 3. בבואי לבחון את סבירות הסדר הטיעון ביחס לרכיב המאסר, ניתן להצביע, בדוחק רב, על נימוקים המטים את הכף לטובת כיבודו. אף לפי הנוסח המרוכך של כתב האישום המתוקן, מדובר בפרשה חמורה במסגרתה דרש הנאשם מהמתלונן כספים באיומים, תוך שהוא עושה שימוש בטכניקות הפחדה מגוונות: (א) אמר לו, בנוכחות ברכה, כי החוב עבר אליו, והוא מתכוון לגבות ממנו ריבית חודשית של 5% עד שתשולם הקרן; (ב) הורה לו לצאת מבית הקפה לחניון ל"שיחה בצד", שם דחף אותו ואמר לו: "אני ישבתי בבית סוהר 15 שנה, אם אתה רוצה להמשיך לחיות עם הילדים שלך בבית בשקט, תעשה פאשלה הכי קטנה"; (ג) אחז במוט ברזל ואיים לדקור אותו; (ד) התנהל כלפיו בצורה מאיימת ופרועה, קילל אותו, וקצב לו 48 שעות על מנת להעביר לרשותו תשלום ראשון בסך 10,000 ₪. 4. מעשיו של הנאשם מצדיקים השתת ענישה משמעותית, בוודאי כאשר מצטרפים אליהם שני נתונים נוספים העומדים לחובתו של הנאשם. ראשית, מעשיו של הנאשם הניבו תוצאות, שכן המתלונן שילם לו 20,000 ₪. שנית, לחובת הנאשם הרשעות קודמות בעבירות אלימות, איומים ורכוש והוא אף ריצה תקופת מאסר בעבודות שירות. 5. לזכות הנאשם יש לזקוף את הודאתו במיוחס לו, קבלת האחריות על מעשיו והחיסכון שהושג, אגב כך, בזמן ציבורי יקר. יש אף ליתן משקל מסוים לאותם נתונים משפחתיים העולים מעיון במסמכים השונים שהגיש הסניגור ונערכו על ידי מחלקת הרווחה בעירית חולון, ועל ידי עובדת סוציאלית מפנימיית ילדים. התחשבתי אף בעובדה כי הנאשם הוחזק במעצר במשך חודשיים בגין המעשים בהם הורשע, ולכך, כמקובל, יש השפעה על מידת העונש. 6. אף לאחר שנתתי דעתי לאינטרס הציפיה של הנאשם כי ההסדר יכובד, ולאינטרס הציבורי בכיבוד הסדרי טיעון, סבורני כי האיזון שבין השיקולים לחומרא לשיקולים לקולא, מוביל למסקנה כי הסדר הטיעון עושה חסד גדול עם הנאשם, עד כי קיים קושי ממשי לכבדו. התופעה של עבריינים המעורבים ב"פתרון" מחלוקות אזרחיות ועושים כן בדרך עבריינית, הייתה אמורה לזכות, אף במסגרת הסדר, לתשובה עונשית הולמת הרבה יותר, מזו שזכתה לה. אם בכל זאת החלטתי לכבד את ההסדר ביחס לרכיב המאסר, עשיתי זאת בעיקר נוכח הפער הבלתי סביר בין דרך הטיפול בעניינו של הנאשם לבין דרך הטיפול בעניינה של ברכה, וזאת כפי שיובהר בהמשך. סבירות הסדר הטיעון ביחס לרכיב הפיצוי ושאלת סיווגה של ברכה כ"קורבן עבירה" 7. כפי שצוין בפתיח לגזר הדין, אין בידי לקבל את הסדר הטיעון ככל שהוא מתייחס לרכיב הפיצוי לברכה. עוד טרם אתייחס למעורבותה הלכאורית של ברכה במעשים העבריינים המתוארים בכתב האישום, מעורבות השוללת מהותית את זכאותה לפיצויים, אציין כי די בבחינת הוראות סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, המגדיר את התנאים אשר בהתקיימם ניתן לחייב נאשם בפיצוי, על מנת להוביל למסקנה כי דין רכיב זה להידחות. וכך לשון הסעיף: 77(א). "הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 228,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו". על פי לשון הסעיף, אדם זכאי לפיצוי רק בהתקיים קשר סיבתי בין העבירה שביצע הנאשם לבין הנזק שנגרם לו. במקרה דנן, וכיון שהנאשם הורשע רק בעבירה של דרישת נכס באיומים מהמתלונן, אין כל אפשרות לחייב הנאשם בפיצוי לטובת ברכה, שעל פי כתב האישום לא ניזוקה כתוצאה מעבירה זו. יתרה מכך, וכאן טמונה אחת התמיהות המרכזיות ברכיב זה של הסדר הטיעון - ברכה לא רק שלא ניזוקה מהעבירה, אלא אף קיבלה חלק מתוצריה שכן הנאשם העביר לה 5,000 ₪ מתוך הסכום שדרש (וקיבל) באיומים. דומני כי האבסורד בחיוב הנאשם להשיב לברכה את יתר תוצרי העבירה באמצעות צינור "הפיצוי", זועק לשמיים, וזאת עוד טרם בחינת היקף מעורבותה בפרשה. 8. קיים קושי בסיסי ליישב בין הצהרת התביעה בדבר היותה של ברכה "קורבן עבירה", לבין החלטתה שלה לסגור את תיק החקירה כנגד ברכה בעילה של היעדר ראיות מספיקות, ולא בעילה של היעדר אשמה. יתרה מכך, הטענה בדבר זכאותה של ברכה לפיצוי נראית, על פניה, ככזו שאינה מתיישבת עם מעורבותה של ברכה בפרשה, כפי שהיא נלמדת מכתב האישום המתוקן. 9. בשים לב לשני הקשיים האמורים לעיל, ועל מנת לבדוק את סבירות הענישה המוצעת בהסדר הטיעון, נאלצתי לבחון חלק מן הראיות הגולמיות שהיו בידי התביעה עובר לגיבושו והצגתו של הסדר הטיעון. חשוב להדגיש את מעמדה הלכאורי של הסקירה שתובא להלן, המבוססת אך ורק על האמור בכתב האישום המתוקן אשר בעובדותיו הודה הנאשם, ועל הודעות ברכה והמתלונן במשטרה. א. הסיבה בעטיה נעזרה ברכה בשירותיו של הנאשם לצורך גביית החוב - ברכה הסבירה בהודעתה את הסיבה בעטיה החליטה שלא לפנות לערכאות שיפוטיות, אלא דווקא לנאשם, וכך אמרה: "נקראה (כך במקור - ב.ש) בדרכי הצעה לעזרה מצד יעקב ומכיוון שהליך משפטי הוא ארוך והייתי זקוקה לכסף בדחיפות, החלטתי לנסות אולי בדרך הזו אני אקבל את הכסף שלי" (הודעה מיום 17.2.11 ש' 109-110). ב. טיב ההיכרות של ברכה עם הנאשם - בכתב האישום תואר כי במועד כלשהו, עובר ליום 3.1.11, הכירה ברכה את הנאשם, והנאשם הציע לסייע לה בהשבת החוב. רק על פי האופן בו נוסח כתב האישום ניתן ללמוד כי ברכה החליטה להיעזר בנאשם לצורך גביית החוב, כבר באותו יום בו פגשה אותו לראשונה, ולא על בסיס ידידות נטענת כלשהי, רבת שנים או רבת חודשים (ראה גם הודעת ברכה מיום 17.2.11 שם ציינה: "פגשתי אותו במועדון לפני חודשיים והוא שמע שנעקצתי על ידי ישי והציע לי לעמוד מולו ולהוציא את הכסף שמגיע לי", וכן הודעתה מיום 18.2.11, ש' 2-5). ג. ידיעתה של ברכה על האופן בו תכנן הנאשם לסייע בגביית החוב - אין חולק כי הנאשם אינו בעל השכלה משפטית, אינו בעל ניסיון בגישור, ואינו מחזיק בכישורים רשמיים רלוונטיים כלשהם לפתרון מחלוקות כספיות. ברכה תיארה כי ציפתה לסיוע מצד הנאשם אשר יבוא לידי ביטוי בשיחה שיערוך עם המתלונן "כמו גבר לגבר" (הודעה מיום 17.2.11, ש' 112). אציין בהקשר זה, ודומני כי הרלוונטיות ברורה, כי הנאשם הינו אדם גדול מימדים באופן ניכר, אשר אינו נראה כנער מחשבים. ד. מעורבותה של ברכה במפגש עם הנאשם והמתלונן - מכתב האישום עולה כי הנאשם הציג עצמו בפני המתלונן ובנוכחות ברכה בשם בדוי - דוד אבו חצירה. עוד עולה מכתב האישום, ואף מהודעת ברכה, כי במהלך הפגישה הרים הנאשם את קולו ואף קילל את המתלונן (כלשונה של ברכה: "יכול להיות שהיה איזה "בן זונה" או "מניאק" באמצע" - הודעה מיום 17.2.11, ש' 80). אין אף חולק כי בשלב כלשהו של המפגש, הורה הנאשם למתלונן לצאת איתו החוצה כדי "לדבר בצד", אמירה בעלת קונוטציה ברורה (הודעה מיום 18.2.11 ש' 59-60). במעמד המפגש ציין הנאשם בפני המתלונן כי "החוב עבר מברכה אליו". ברכה אישרה כי מצג זה הוצג בפני המתלונן, והסבירה: "זה היה ואז משניסיתי להפעיל לחץ על ישי ואמרתי לישי שצי'קו לוקח את הכסף שלי כערבות והפעלתי עליו לחץ. יכול להיות שיש בזה משהו מן השקר.." (הודעה מיום 17.2.11 ש' 131-132, ההדגשה אינה במקור - ב.ש). במעמד המפגש קיבל הנאשם שיחת טלפון, וברכה ניצלה הזדמנות זו לומר למתלונן, על פי גרסתו: "אתה רואה עם איזה חיות אני מתעסקת, אני לא יכולה לעמוד מולם". המתלונן שאל את ברכה מדוע הביאה את הנאשם לפגישה ותשובתה של ברכה הייתה "כי היא מתעסקת בכסף של אנשים". במעמד המפגש, הציגו ברכה והנאשם בפני המתלונן מצג כוזב נוסף לפיו הנאשם נטל את רכבה של ברכה עד שישולם החוב (ראה הודעת המתלונן מיום 15.2.11, ש' 100, ש' 118-119). ברכה הסבירה בהודעתה את הרציונל במצג זה, ודומה שהדברים מדברים בעד עצמם: "באיזה שהוא שלב זרקתי לישי שיעקב לקח לי את האוטו בשביל להלחיץ אותו" (הודעה מיום 17.2.11, ש' 44, ההדגשה אינה במקור - ב.ש). סבירות הסדר הטיעון ביחס לרכיב הפיצוי לברכה וסיווגה של ברכה כ"קורבן עבירה" - סיכום 10. הנתונים המפורטים לעיל מצטברים לכדי תמונה קשה ועגומה אודות מעורבותה הלכאורית של ברכה. תחילתה ברצונה לגבות חוב "בדחיפות" ושלא באמצעות מערכת המשפט "האיטית"; המשכה בהתנהלות עבריינית של ממש אשר באה לידי ביטוי באופן הבא: (א) מפגש מפוקפק עם הנאשם - עבריין נעדר כל כישורים לגיטימיים רלוונטים, אשר לחובתו הרשעות בעבירות אלימות, איומים ורכוש, ואשר הוגדר על ידי המשטרה כ"גובה של העולם התחתון" (ראה הודעת ברכה מיום 18.2.11 שם הטיח השוטר בברכה: "יעקב למבז הוא גובה בעולם התחתון, הוא לא עובד בחינם"). (ב) גיבוש הסכמה מיידית עם הנאשם בדבר "סיועו" בגביית החוב, מבלי שקדמה לכך היכרות כלשהי עמו (ובניגוד לטענת התביעה בדבר רצונה להיעדר בו כ"ידיד"); (ג) העברת התוכנית לשלב הביצוע באופן של זימון הצדדים למפגש משותף; (ד) השתתפות באותו מפגש במהלכו התנהל הנאשם כלפי המתלונן באופן כוחני, אלים ומאיים, תוך שהנאשם עושה שימוש בשם בדוי. (ה) הוספת אמירות מאיימות משלה - אמירות כוזבות בעלות זיקה ברורה לדמותו הכוחנית של הנאשם ולאיומים שהפנה כלפי המתלונן, שמטרתן המפלילה הוגדרה על ידי ברכה כ"רצון להלחיץ את המתלונן"; וסיומה בקבלת נתח מתוצרי העבירה. 11. השאלה העומדת לפתחי אינה קשורה לסבירות ההחלטה שלא להגיש כנגד ברכה כתב אישום, אלא קשורה בעיקר לבחינת סבירות הסדר הטיעון, הן ביחס לרכיב המאסר, והן ביחס לרכיב הפיצוי לטובת ברכה. בעניין זה, אינני מצליח להבין את החלטת התביעה להעניק לברכה "תעודת קורבן עבירה", בוודאי לאחר שבית המשפט הפנה את תשומת ליבה של התביעה לבעייתיות הקשורה בכך. הנתונים שפורטו לעיל, המבוססים ברובם המכריע על הודעותיה של ברכה במשטרה, מלמדים לכאורה על מעורבות פלילית עמוקה בסחיטת המתלונן, ואין כל הגיון או הצדקה לאפשר לברכה, הפעם בברכת התביעה ובחסות הסדר הטיעון, להשלים את המהלך העברייני ולקבל מהנאשם את הסכום הנוסף שגבה מהמתלונן באיומים, סכום שהינו תוצר עבירה מובהק. 12. אזכיר את שנראה לי ברור מאליו - שאלת לגיטימיות החוב אינה רלוונטית, שכן רבות מעבירות הסחיטה, אפילו הקשות ביותר, מבוססות במקור על חוב לגיטימי, וראיות מהסוג שהובא לעיל, משמשות פעמים רבות כבסיס איתן להגשת כתבי אישום, ובמקרים רבים אף להרשעה בעבירות סחיטה באיומים. 13. התביעה, משיקולי מדיניות ראויה, צריכה לעודד בירור מחלוקות כספיות באמצעות מערכת המשפט, וליתן ידה לצמצום הפונים ל"הליכי גבייה אלטרנטיביים", מפוקפקים, המנוהלים לרוב על ידי ארגוני פשיעה ועבריינים אלימים - הליכים אשר תחילתם ידועה, וסופם לעיתים רע ומר. רק לפני ימים ספורים, במסגרת רע"א 4323/11 ליאון נ' סחיש ואח' (לא פורסם, , 19.9.11), התייחס בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין) לתופעה של מעורבות עבריינים בפתרון מחלוקות כספיות. אמנם, הדברים נאמרו בהקשר למעורבות עבריינים בהליך בוררות, אולם סבורני כי הדברים יפים אף לענייננו. וכך נקבע: "בית המשפט בתוך עמו הוא יושב, וחדשות לבקרים למדים אנו על פתרון מחלוקות תוך שימוש באלימות, סחיטה ואיומים. גורמים עברייניים צוברים עוצמה ומבקשים מונופול על פתרון מחלוקות באמצעים כוחניים או על החזר חובות, "דמי חסות" או "פרוטקשן" בלע"ז. עם תופעה כזו, המאיימת על הסדר החברתי, לא תוכל מדינת חוק להשלים, אם כי כמובן עליה לספק את כלי המאבק, כדי שישתפרו ויהיו אפקטיבים די הצורך. הסכנה הטמונה בארגוני פשיעה ובגורמים עברייניים הצוברים כוח ידועה, וכדברי חברי, השופט א' א' לוי בע"פ 6785/09 ‏זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם) בפסקה 48 לפסק הדין: "דמותה מעוררת החלחלה של מסגרת פשיעה החותרת לשים עצמה בנעליה של המדינה, להניח תשתית חלופית לסדר הנורמטיבי הקיים ולהמיר את המנגנונים הממלכתיים בבני-דמותם יצירי המאפיה. לסדר ההיררכי, למערכות הצדק, למערכת הכלכלית ולמרכיבים נוספים ברמה הממלכתית או האזורית, נמצא אז תחליף אותו גוזר ארגון הפשיעה מה"אני מאמין" שלו, שחזקה עליו כי אינו זה שעליו ייסדה עצמה המסגרת החברתית לכתחילה". ראה בהקשר זה אף דברי בית המשפט המחוזי בתל אביב, שצוטטו ואומצו על ידי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 6368/09 מתן זקן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 12.7.10): "מדובר, לעתים קרובות, באזרחים רגילים הנקלעים למצוקה כלכלית ובוחרים להיעזר בעבריינים, בריונים, שבכוחם להשיג בקשתם בדרך נוחה ומהירה פי כמה מ"דרך המלך", דרך פניה לרשויות המדינה וערכאות שיפוטית שהינה לעיתים ארוכה ומורכבת. עבירות אלו, מעבר לכיעורן, הינן קשות ומסוכנות. הסתייעות בפושעים לגביית חובות ו"יישוב" מחלוקות עסקיות, יש בה כדי להצמית ולהלך אימים על העומדים מולם. יש בעבירות אלה כדי לכרסם בסדרי חברה ומדינה. יש בעבירות אלה כדי לשבש אורחות חיים. העובדה שמדובר לעיתים קרובות באזרחים רגילים, מעצימה דווקא הסכנה הרבה הטמונה בעבירות אלה. לא מדובר בעבירות המבוצעות על ידי "מיני" מתבוססים במדמנת הפשע, שוליים חברתיים, אלא על ידי הציבור הנורמטיבי, ה"שכן בדלת שממול", שלא שבע נחת ממהלך עסקי או חברתי ותמורת תשלום הולם, שוכר שירותי פושעים להשגת חפצו מאזרח כמותו. פתרון מחלוקות בדרך זו הינו מהיר ונגיש. אין ניתן להשלים עם כך". דברים נכוחים אלה, צריכים היו לעמוד לנגד עיני התביעה, טרם החליטה את שהחליטה. 14. על יסוד האמור לעיל, סבורני כי רכיב הפיצוי לברכה בהסדר הטיעון, אינו עולה בקנה אחד עם לשון החוק, אינו מתיישב עם הראיות בדבר חלקה הלכאורי במסכת העבריינית, ועומד בסתירה למסר אשר צריך לצאת מהתביעה ומבית המשפט, ועל כן - אין בידי לאשרו. 15. כיון שהנאשם הפקיד בקופת בית המשפט, כחלק מההסדר, את סכום הפיצוי המלא (20,000 ₪), סבורני כי הדרך הראויה בה לא יצא חוטא נשכר, הינה בהגדלת סכום הפיצוי למתלונן, כך שיקבל את מלוא הסכום ששילם בעקבות האיומים שהופנו כלפיו, ובכך יחזור המצב לקדמותו, טרם ביצוע העבירה. ככל שברכה סבורה כי קיימת לה עילת תביעה כנגד המתלונן בגין החוב הנטען, תתכבד ותעמיד המחלוקת לבירורו של בית המשפט בהליך אזרחי. 16. כפי שציינתי בסעיף 6, עונש מאסר בן 4 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות, הינו עונש שאין בו כדי להלום את כלל הנסיבות. אם בכל זאת החלטתי לאשר רכיב זה בהסדר הטיעון, עשיתי כן במטרה שלא להגדיל עוד יותר את הפער הבלתי סביר, לשיטתי, שיצרה התביעה בין עניינו של הנאשם לבין עניינה של ברכה. העונש 17. סוף דבר, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים: א. 4 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, במסגרת מוזיאון יהדות בוכרה, ברחוב הכינור 2, קרית שלום, תל אביב. הנאשם יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות ביום 3.11.11, בשעה 08:00, לצורך ריצוי עונשו. ב. 9 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך 3 שנים מהיום, את העבירה בה הורשע, עבירת איומים, או עבירת אלימות שהיא פשע. ג. פיצוי למתלונן, מר ישי אלחראר, בסך 20,000 ₪. התביעה תדאג להעביר למזכירות בית המשפט את פרטי המתלונן. תשומת לב המזכירות כי הנאשם הפקיד את סכום הפיצוי ויש להעביר סכום זה במלואו למתלונן. זכות ערעור כחוק. משפט פלילידרישת נכס באיומיםאיומיםהסדר טיעון (עסקת טיעון)