הסדר טיעון בעבירת מעשה מגונה

קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסדר טיעון בעבירת מעשה מגונה:  1.        בתאריך 4/1/10, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון כדלקמן:            א.       הנאשם יחזור בו מהכפירה ויודה בכתב אישום מתוקן ויורשע. ב.        על הנאשם יוטל עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות. ביצוע העונש הזה מותנה בקבלת תסקיר חיובי המלמד שהנאשם מקבל אחריות על מעשיו ומבין את מסוכנותו, שהוא השתתף בהליך טיפולי משמעותי ושנמצא כי רמת מסוכנותו אינה גבוהה. ג.        אם התסקיר לא יהיה חיובי, בין היתר כיוון שהנאשם לא ישתף פעולה עם שירות המבחן או לא יקבל אחריות על מעשיו או לא יימצא מתאים לטיפול או שרמת מסוכנותו תימצא גבוהה, יטענו הצדדים לעונש באופן חופשי. ד.        המאשימה היא זו שתקבע, לפי שיקול דעתה הבלעדי, אם קוימו התנאים הנזכרים לעיל בתסקיר. ה.       בתיאור האירועים שבגינם מורשע הנאשם לא יחרגו הצדדים מהעובדות שבכתב האישום המתוקן - לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן.   2.        העובדות בכתב האישום המתוקן: א.       המתלונן הוא יליד 1995. בהיותו בן 13 למד עם אחיו הקטן של הנאשם בתלמוד תורה (להלן: "המתלונן", "האח" בהתאמה). ב.        בחודשי הקיץ של שנת 2008 ביקר המתלונן בביתם של האח והנאשם בירושלים, ושם הכיר את הנאשם. ג.        במועד מאוחר יותר ביקש אביו של המתלונן מהנאשם לעזור למתלונן בלימודיו תמורת תשלום. ד.        במהלך המחצית השנייה של שנת 2008 הגיע המתלונן לבית הנאשם, פעמים מספר ונפגש עם הנאשם במטרה לקבל עזרה בלימודיו. ה.       בכמה מביקוריו אלה, במועדים לא ידועים, הכניס הנאשם את המתלונן לחדרו, נעל את הדלת, הפשיט את המתלונן, ליטף את גופו, נגע באיבר מינו ושפשף אותו, ואף נישק את המתלונן על פיו. ו.        את המעשים הנ"ל עשה הנאשם באופן הדרגתי. במפגשים הראשונים הסתפק בליטוף המתלונן בגופו ובמגע באיבר מינו מעל הבגדים, ובמפגשים הבאים הפשיט אותו לגמרי, נגע בגופו החשוף ובאיבר מינו, ושפשף את איבר מינו של המתלונן. ז.        נוסף על כך, בכמה מהפגישות האמורות לעיל, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, הראה הנאשם למתלונן סרטים פורנוגרפיים במחשבו הנייד. ח.       בכמה מקרים, במועדים שאינם ידועים במדויק, איים הנאשם על המתלונן כי יפגע בו. האיומים נועדו לגרום למתלונן להמשיך להיפגש עמו. ט.       כדי לרצות את המתלונן וכדי לגרום לו להמשיך לשתף עמו פעולה, נהג הנאשם לקנות למתלונן מתנות ומאכלים ולקח אותו עמו למקומות בילוי.       3.        בעקבות הודאתו הורשע הנאשם בביצוע העבירות האלה: א.       מספר עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ב.        מספר עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.   4.        לאחר הכרעת הדין נשלח הנאשם לשירות המבחן, לממונה על עבודות שירות, ואחר כך למרכז להערכת מסוכנות.   5.        ביום 11/9/11 שמעתי טיעונים לעונש. באותה עת היו מונחים לפניי שישה תסקירים של שירות המבחן (מתאריכים 26/6/10, 31/8/10, 9/12/10, 5/4/11, 17/4/11, 22/5/11) (להלן: "התסקירים"). התסקירים הממצים סוקרים את פרשת חייו של הנאשם ואת הסבל הרב שחווה. בתסקיר האחרון, מיום 22/5/11, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית והגיע למסקנה שיש להטיל על הנאשם עונש מוחשי.   6.        כמו כן היו לפניי שתי חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות של מדינת ישראל. האחת מתאריך 19/6/11, ובה נקבע כי רמת המסוכנות המינית של הנאשם גבוהה. בשנייה, מתאריך 17/8/11, נקבע כי מערכת התמיכה המשפחתית של הנאשם חלשה מאוד ובעייתית, וכי למרות קיומה של תמיכה מהקהילה קיימת מסוכנות מינית בינונית עד גבוהה.   7.        הנאשם הגיש שלוש חוות דעת פסיכיאטריות (נ/2 - נ/4) ושתי חוות דעת נוספות, של המכון הישראלי להערכת מסוכנות (נ/5 ו-נ/6), קובעת שרמת המסוכנות המינית של הנאשם בינונית, והיא עוד תפחת אם יבוצעו ההמלצות הטיפוליות.   8.        הנאשם העיד מטעמו את אימו, והיא סיפרה על הסבל הרב שגרם לו אביו מולידו. כמו כן העיד שכנו של הנאשם, שמתנדב לסייע לו ומלווה אותו לטיפולים הפסיכולוגיים שהוא מקבל. אימו לא הסתפקה בעדותה ולאחר הטיעונים לעונש, הגישה ביום 13/12/11 מכתב בו היא חוזרת ומפרטת את הסבל שעוברת המשפחה. למרות שהמכתב הוגש שלא בדרך הקבועה בחוק קראתיו, סימנתיו נ/7, והורתי על שליחת העתקו לבאי-כוח הצדדים.   9.        לחיזוק הטענה בדבר הסבל שעבר הנאשם בילדותו, הוגש פסק הדין של בית המשפט העליון, שהחמיר בעונשו של בית המשפט המחוזי וגזר 23 שנות מאסר על אביו של הנאשם בגין התעללות, כמפורט שם (נ/1).   10.      בעקבות הדיון הנ"ל נשלח הנאשם, בהסכמה, להשלמת הערכת המסוכנות. היום יש לפניי הערכת מסוכנות שלישית, מיום 1/11/11, המתייחסת לשתי חוות הדעת שהגישה ההגנה. אינני סבור שראוי לפרט כאן את הניתוח כולו, ואסתפק בסיכום ההערכה הקובע כי "אין שינוי בהערכת המסוכנות, ושילובם של גורמי הסיכון הסטטייים, גורמי הסיכון הדינאמיים, וההתרשמות הקלינית מצביעים על מסוכנות מינית גבוהה" (להלן: "הערכת המסוכנות האחרונה").   11.      לבקשת ההגנה, שמעתי את שני המומחים מטעמה שהתייחסו לדברים שנכתבו על חוות דעתם בהערכת המסוכנות האחרונה.   עמדת המאשימה 12.      בהתחשב בתסקירים ובהערכות המסוכנות מבקשת המאשימה להטיל עליו עונש מאסר משמעותי של שלוש שנות מאסר, בצירוף מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. המאשימה הגישה אסופת פסקי דין התומכים בעמדתה העונשית.   עמדת ההגנה 13.      הסנגור טוען שהכשלים בקבלת הטיפולים לאחר הרשעת הנאשם לא נבעו ממחדליו אלא מסיבות ביורוקרטיות. הוא מבקש להתחשב בנאשם כיוון שהוא עצמו קורבן של עבירות, ולכן להטיל עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות למשך חצי שנה כעונש מוחשי ולהעמידו בצו פיקוח למשך שלוש שנים. הוא הגיש אסופת פסקי דין התומכים בעמדתו שהדגש צריך להיות על שיקומו של הנאשם. הוא גם הדגיש שהנאשם התקדם במהלך הטיפולים והבין את החומרה שבמעשיו, ולכן יש תקווה שישתקם.   דברי הנאשם 14.      הנאשם חזר בפירוט רב על הייסורים שעבר בילדותו. הוא טען כי לא שיקר כשלא סיפר לרשויות שעבד תוך כדי הפרת תנאי מעצר הבית. עובדה זו מלמדת שהוא חי בתוך עולמו ושלא הפנים את "כללי המשחק" הקובעים שעליו לפעול בדייקנות ולציית להוראות ולהתחייבויות שקיבל על עצמו.   דיון 15.      גזירת הדין בתיק זה קשה במיוחד. מדובר בגזירת עונשו של מסכן שגרם עוול לאחר, באומלל שאמלֵל. אין ספק שילדותו של דוד קופרפילד, המוכר מספרו של צ'רלס דיקנס, מתגמדת בהשוואה לילדותו של הנאשם. עם זאת, כבר אמרו חכמינו "כל מי שנעשה רחמן בִּמקום אכזרי - סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן" (קהלת רבה ז לג).   16.      לאחר ששמעתי את הצדדים, סבורני כי למרות המשקל העצום שיש לתת לערך השיקומי לא ניתן להתעלם מהערך ההרתעתי לנאשם ולציבור ולא מהצורך להגן על הציבור.   17.      הסדר הטיעון המקל (שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בכפוף לתסקיר חיובי ופיקוח של שירות המבחן) נתן את המפתח בידיו של הנאשם, ואולם לא מצאתי שהוא השתמש בו כמצופה.   18.      מהחומר שלפניי עולה כי אף שלנאשם סטייה מינית מסוג פדופיליה אין הוא מטופל כראוי. הטיפול המיני נמצא היום בראשיתו, ותשובותיו של הנאשם לתקלות בקבלת הטיפול אינן מספקות.   19.      חומרה נוספת אני רואה בכך שהנאשם עשה את מעשיו לאחר שאבי המתלונן ביקש ממנו לעזור לבנו בלימודיו תמורת תשלום. משמע, מדובר בניצול לרעה של יחסי אמון ומרות.   20.      אני מוכן להניח לזכות הנאשם שהוא נמצא בתחילתו של הליך להפנמת האסון שבהתנהגותו. עם זאת, אני מאמין שריצוי מאסר בפועל יהיה גורם מרתיע, שיזכיר לו בעתיד כיצד עליו לנהוג כשיתקוף אותו יצרו, ואולי דווקא סבל המאסר הוא שיעודד אותו להתגבר על הפיתוי של הרגע.   21.      לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, ובהתחשב בטענות הצדדים, בדברי העדים, בתסקירים של שירות המבחן, בחוות הדעת ובתקופה הממושכת ששהה הנאשם במעצר בית, אני מטיל עליו את העונשים האלה: א.       מאסר בפועל של 18 חודשים, בניכוי הימים שישב במעצר . המאשימה תגיש הודעה מסודרת בכתב על תקופת המעצר שהנאשם ישב בפועל. העתק יישלח לסנגור. ב.        מאסר על תנאי של 12 חודשים, שיופעל אם יעבור הנאשם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות מין לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין. אני ער לכך שהטלת מאסר על תנאי באורך שכזה אינו דבר קל, אך בשים לב לעונש הקל יחסית שהטלתי על הנאשם וכדי שלהרתעה תהיה משמעות בחרתי לקבוע מאסר על תנאי לתקופה ממושכת. ג.        אני מורה להעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן לתקופה של 36 חודשים מיום שחרורו ממאסר, כפי שמבקש הסנגור. ד.        הנאשם יפצה את המתלונן, עד התביעה מס' 1 ברשימת העדים, וישלם לו 5,000 ₪. הסכום ישולם לקופת בית המשפט ב-20 תשלומים שווים החל ביום 1/8/2014. הגזברות תעביר את הסכום למתלונן. המאשימה תמסור את פרטיו של המתלונן לגזברות בית המשפט עד ליום 1/1/12.   22.      אני מפנה את תשומת לב השב"ס למחלתו של הנאשם ומבקש כי יינתן לו כל טיפול שאפשר לקבל בתקופת שהותו בבית הסוהר, בהתאם לנהלים ובהתחשב ברצונו של הנאשם.   23.       אשר לפרסומו של גזר הדין: בדרך כלל יש הצדקה לפרסם את שמו של המורשע בביצוע מעשים מגונים כדי שהציבור יוכל להיזהר מפניו. במקרה זה, בהתחשב בכך שהנאשם נמצא בטיפול והמומחים מטעם ההגנה מאמינים שיש סיכוי סביר לשיקומו, ובהתחשב בכך שזו הפעם הראשונה שהנאשם עומד למשפט, אני אוסר את פרסום שמו וכל פרט מזהה אחר. לעומת זאת, אני מתיר את פרסומו של גזר הדין כדי שידע כל מי שיש לו משיכה מינית לקטינים שעליו לפנות לקבל טיפול ושאם לא יירפא בעוד מועד ייאלץ ליתן את הדין.   הודע על זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)עבירות מין