קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקת בני נוער ללא תשלום שכר מינימום: 1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת מס' 1 עבירה של אי תשלום שכר מינימום על ידי מעביד לפי סעיפים 2(א) ו - 14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987 (להלן: "חוק שכר מינימום") וכן עבירה של העבדת נער ללא בדיקה רפואית וללא אישור רופא משפחה לפי סעיפים 11 ו - 33 א(1) לחוק עבודת הנוער, תשי"ג - 1953 (להלן: "חוק עבודת הנוער") ולנאשם מס' 2 עבירה של אי תשלום שכר מינימום על ידי מנהל לפי סעיפים 2(א), 14 ו -15 לחוק שכר מינימום. 2. למען שלמות התמונה יצויין, כי המאשימה הגישה, ביום 15.2.11, לאחר סיום שמיעת הראיות, בקשה לתיקון כתב האישום כך שתוסף לנאשם מס' 2 עבירה של הפרת חובת פיקוח ע"י נושא משרה בתאגיד לפי סעיפים 11 + 33 א ו - 38 לחוק עבודת הנוער. הנאשמים לא הגישו תגובתם לבקשה ואף לא ניתנה החלטה המתירה את התיקון המבוקש, ומשכך לא תוקן כתב האישום, והכרעת הדין תינתן בהתאם לכתב האישום המקורי. 3. על פי העובדות בכתב האישום הנאשמת מס' 1 (להלן : "הנאשמת"), הינה חברה בע"מ אשר ניהלה עסק בשם "סנטוס פיצה" בקניון לב אשדוד. 4. הנאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם") על פי עדותו והודאתו הינו מנהל הנאשמת ובעלים בה (עמ' 7 לפרוטוקול ליד השורות 20-21). 5. ביום 10.7.07, כך נטען בכתב האישום, העסיקה הנאשמת את הנערה רותם לוי אקובס (להלן: "הנערה"), מבלי ששולם לה שכר מינימום ומבלי שהנערה הציגה אישור רפואי מרופא המשפחה להעבדתה כנדרש על פי דין. 6. הנאשמים כפרו בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום וטענו כי הנערה התייצבה ביום 10.7.07 לצורך הליך מיון שארך מספר שעות ואשר מטרתו בחינת התאמתה של הנערה לאופי העבודה הנדרשת בעסק. לטענת הנאשמים, משהתייצבה הנערה להליך מיון בלבד, לא חלה על הנאשמים, בשלב זה, החובה לשלם לה שכר מינימום או לדאוג לקבלת אישור רפואי מן הנערה. 7. התיק הגיע לפתחו של בית הדין לאחר שבקשתם של הנאשמים לביטול קנסות נדחתה על ידי משרד התמ"ת, והם הגישו בקשה להישפט על העבירות נשוא הקנסות המנהליים שהושתו עליהם. 8. מטעם המאשימה העידה הנערה לוי אקובס רותם ואילו הנאשם העיד בפרשת ההגנה. יצויין כי המאשימה ויתרה על העדתו של המפקח נפתלי אדרי מטעם משרד התמ"ת. כמו כן, מטעם הנאשמים לא נשמעה בסופו של יום, גם עדותו של מר שניר אמזלג, אשר הינו מנהל אצל הנאשמת ובעת האירוע נכח במקום. 9. בתום הבאת הראיות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. 10. בשלב זה יש לציין, כי שני הצדדים התייחסו בסיכומיהם לדו"ח חקירת הנאשם מיום 18.10.07 במשרדי המאשימה. הואיל ודו"ח החקירה לא הוצג בפני בית הדין, לא ניתן היה לבחון את אמיתות סיכומי הצדדים בנקודות אלה. הכרעה: 11. נטל השכנוע מוטל על התביעה. היא נושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו,אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נושא כתוב האישום, במידה של למעלה מספק סביר, היינו, מידה גבוהה של הסתברות הגובלת בוודאות, אם כי אינה מגיעה לכלל ודאות מוחלטת. 12. לאור דברים אלו, עלינו לבחון האם עמדה המאשימה בנטל מעל לכל ספק סביר, להוכיח כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. ראה: יעקב קדמי על הראיות, חלק ד',עמ' 1648 (2009) עבירת אי תשלום שכר מינימום 13. העסקת עובד ללא תשלום שכר עומדת בניגוד לעקרונות עליהם מושתת חוק שכר מינימום. 14. בהלכה הפסוקה נקבע גם כי עובד בתקופת התלמדות זכאי לפחות לשכר מינימום ככל שהמעביד מפיק ממנו תועלת (" 1054/01 טוילי נ' דהרי (פסק דין מיום 24/4/02), וכי מעסיק, המבקש לשכור לעצמו עובד, אינו רשאי להכשיר את העובד לתפקידו המיועד במשך תקופה משמעותית - שבוע ימים הוא תקופה כזאת - מבלי לשלם לו שכר, וכי הסכמה מראש של העובד שלא לדרוש שכר בעבור אותה תקופה אם לא יתקבל לעבודה אינה תופסת, בהיותה ויתור על זכות מכוח המשפט המגן (" (") /35-3633 ערן ארקוש נ' לאופר תעופה בע"מ, פד"ע לג קכח). 15. עוד נקבע בפסיקה כי תקופת ניסיון היא, ככלל, תקופת עבודה, שבה המעסיק בוחן את עובדו, והעובד גם הוא בוחן את מהות העבודה ומקום העבודה שבו הוא מועסק. הנורמה הבסיסית היא, שבעבור תקופת ניסיון, המהווה גם תקופת אכשרה, זכאי העובד לשכר. ( 300018/98 א.ו.ב.א. מהנדסים בע"מ נ' אלון נוי ). 16. זאת ועוד, בחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, מוגדר מהו שכר עבודה. בדב"ע לג/3-1 מדינת ישראל נ. ניסים בריוטי, פד"ע ד 528 נקבע כי שכר עבודה: "הוא התמורה בעד העבודה, והוא משתלם, עת יחידת זמן היא הבסיס לתשלום - בעד הזמן שהעובד עבד או העמיד עצמו לרשות המעביד.. " (הדגשה שלי - י.ה) ועוד נקבע: "תיקון עולם אינו יכול לעודד, ולו בעקיפין, עבודה ללא תמורה. העסקת אדם ללא תמורה גובלת בניצול, והיא מנוגדת לנורמה משפטית וחברתית תקינה" [עע 300018/98 א.ו.ב.א מהנדסים בע"מ נ. אלון נוי (לא פורסם)]. 17. הנאשמים טוענים כי במהלך חודש יולי הגיעה הנערה לבית העסק של הנאשמים, לצורך חיפוש עבודה. 18. הנערה שאלה את הנאשם האם הוא מחפש עובדים, ולאחר שיחה בת מספר דקות, סוכם כי הנערה תגיע ביום 10.7.07 בשעה 18:00 לצורך הליך של בחינה ומיון בן מספר שעות שלאחריו יוחלט האם הנערה מתאימה להשתלב כעובדת בעסק. 19. לטענת הנאשמים, ביום 10.7.07 הגיעה הנערה בשעה 17:00 לבית העסק, וזאת על אף שסוכם עימה כי תגיע בשעה 18:00. הנערה המתינה עד לשעה 18:00 מחוץ לבית העסק, עד אשר הגיעה עובדת נוספת שהתלוותה אליה והסבירה לה על אופי התנהלות העסק. 20. במהלך השעות בהן הנערה שהתה בבית העסק, לא נכח הנאשם, אלא נכחו אחראי משמרת שניר אמזלג ומלצרית נוספת. הנאשמים טוענים כי בשעה 20:45 התקשר שניר אל הנאשם, ואמר לו כי הנערה איננה מעוניינת להישאר, והוא מסר לו כי אין כל בעיה וכי היא יכולה לעזוב בכל עת שתרצה, ואף הציע להזמין לה מונית לביתה. 21. הנאשמים טוענים כי במהלך השעות בהן שהתה בבית העסק, לא הועבדה הנערה, ואף לא עברה התלמדות אלא, כאמור, עברה הליך של בחינה ומיון בלבד לצורך קבלה לתקופת הכשרה- ועל כן לא היה מקום לשלם לה שכר כלשהו. 22. לדברי הנאשמים, רק לאחר הליך המיון, וככל ששני הצדדים מעוניינים בכך, עובר העובד החדש תקופת הכשרה בת כ - 3 שבועות בגינה משולם לו שכר מינימום על פי חוק. 23. הנאשמים משווים את ההליך שעברה הנערה, למבחנים אליהם נשלחים מועמדים לחברות הייטק המנוהלים במכונים שונים ואשר אורכים כמחצית היום, וטוענים כי חד הם. לדבריהם, אף המאשימה, נוהגת לשלוח מועמדים לעבודה בשירותיה, למבחני מיון האורכים שעות אחדות במכוני מיון למיניהם, ואין בכך כל פסול לטעמה. 24. כן טוענים הנאשמים כי עומדת להם טענת הגנה מן הצדק, בשל התנהגות רשלנית של המאשימה אשר בחרה לנהל את התיק לאורך זמן, ועל אף שמדובר בשהות של הנערה בבית העסק למשך מספר שעות בלבד, וכן בשל העובדה שהמאשימה נקטה עם הנאשמים מדיניות של הפליה ואכיפה בררנית. 25. לעומת גרסת הנאשמים, טוענת המאשימה כי על פי הודעתה מא/6 מיום 29.7.07, ציינה הנערה כי שהתה בבית העסק מן השעה 17:00 ועד לשעה 23:00 בלילה, וכי ביצעה מגוון של עבודות במהלך המשמרת ובכלל זה הכנת טוסטים, הגשת אוכל, סחיבת משקאות והכנתם (ר' גם עדותה בעמ' 6 ליד השורות 19-21). 26. טוענת המאשימה כי על פי ההלכה הפסוקה כל העסקת עובד/נער מחייבת תשלום שכר בעד עבודה לרבות בתקופת התלמדות או נסיון ועל המעסיק לשלם שכר עבור כל שעת עבודה, החל מהשעה הראשונה. 27. כן טוענת המאשימה כי חוק שכר מינימום איננו עורך הבחנה בין עובד לעובד בהכשרה, או עובד בהתלמדות, וגם לא קובע מאימתי נחשב עובד לעובד לצורך קבלת שכר, ויש בכך כדי להעיד על כוונת המחוקק שהמעסיק ישלם שכר החל מן השעה הראשונה. 28. נאמר כבר עתה כי אין בידנו לקבל את טענת הנאשמים לפיה הנערה עברה הליך של בחינה ומיון שאיננו מחייב בתשלום שכר, וההשוואה שערכו הנאשמים בין מבחני המיון במכוני המיון השונים, לבין ההליך שעברה הנערה בבית עסקם של הנאשמים, הינה השוואה שאינה מתאימה לנסיבות המקרה הנוכחי. 29. אין חולק, כי למעביד שמורה הזכות לבחון את התאמתו של מועמד לתפקיד, בטרם זה האחרון יחל את עבודתו, ואכן, ישנם כלים רבים באמצעותם ניתן לבחון את התאמתו של עובד לתפקיד מסויים, באמצעות ראיון עבודה, באמצעות מבחני אישיות, מבחנים מעשיים וכיו"ב. 30. יחד עם זאת, גם אמצעי המיון הנוהגים כיום, ובכלל זה מכוני המיון אשר הנאשם, משליך יהבו עליהם, אינם מתיימרים לבחון את התאמתו של המועמד באמצעות ביצוע עבודה בפועל במקום עסקו של המעביד, שכן אז, אין המדובר במבחני מיון, אלא בעבודה של ממש שיש לשלם שכר בצידה. 31. הנאשם איננו מכחיש כי הנערה התנסתה בהכנת חלק מהמוצרים הנמכרים בבית העסק (סעיף 2.7 לסיכומי הנאשמים) ועל פי עדותה של הנערה, שהיה אמינה על בית הדין: "ש. מה עשית בפועל ב - 6 שעות שעבדת שם. ת. הכנתי הבאתי הגשתי לאנשים פיצה, היה טוסטים הכנתי אותם ביצעתי את כל העבודות, היה ברד והכנתי לאנשים. לא פיניתי ולא שטפתי כלים. ניקיתי מה שהיה צריך סחבתי משקאות" (עמ' 6 לפרוטוקול ליד השורות 18-21). 32. מעדותם הן של הנערה והן של הנאשם עולה כי הנערה שהתה במקום העסק מס' שעות ועשתה פעולות זהות לפעולות של עובד בשכר: הגשת משקאות, הכנת טוסטים, פיצות. פעולות אלה, כך סבור בית הדין, שקולות לביצוע עבודה בפועל, ובגינן יש לשלם שכר לעובדת. 33. גישה זו אף מתיישבת עם ההלכות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי ואשר פורטו לעיל לפיהן, עובד זכאי לשכר גם בתקופת הכשרה, במהלכה, אין המעסיק מפיק ממנו תועלת רבה. 34. לא מצאתי לנכון להיזקק לטענות הנאשמים אודות טענת הגנה מן הצדק, הן בשל השלב בו בחרו הנאשמים להעלות את הטענה, במסגרת הסיכומים, והן בשל העובדה כי לא שוכנעתי שההחלטה להעמיד את הנאשמים לדין חרגה בבירור ממתחם הסבירות, או שיש בה כדין לפגוע באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 4855/02 מ"י נ' ד"ר איתמר בורוביץ, נט(6) 776). 35. על פי סעיף 14 לחוק שכר מינימום, אי תשלום שכר מינימום לעובד, הינה עבירה מסוג אחריות קפידה, שאין בצידה צורך להוכיח קיומו של היסוד הנפשי (ר' גם יעקב קדמי על הדין בפלילים, חלק א', עמ' 110 (1994)) ומכאן כי מקום בו הוכיחה המאשימה את היסודות הפיזיים של העבירה - היינו, אי תשלום שכר מינימום וביצוע עבודה בפועל - הרי שהיא עמדה בנטל המוטל על כתפה לצורך הרשעת הנאשמים. 36. אין מחלוקת שלא שולם לנערה שכר עבור השעות בהן שהתה בבית העסק, והנאשם אף לא התכחש לכך שהנערה עשתה פעולות הזהות לפעולות של עובד בשכר (הכנת הפיצות והטוסטים), וביחד עם עדותה של הנערה אודות השעות בהן שהתה בבית העסק, והעבודות שביצעה, עולה כי הוכחו יסודות העבירה, ויש להרשיע את הנאשמים בשל ביצוע העבירה. 37. בשולי הדברים יצויין כי לא נשמעה עדותו של מר שניר אמזלג, אשר התייצב לדיון, ומסיבות השמורות עם הנאשמים לא נקרא לעדות, וזאת על אף שעדותו יכולה היתה לשפוך אור על נסיבות אירוע העסקת הנערה ביום 10.7.07. 38. באשר לנאשם, מתדפיס רשם החברות מא/1 שהגישה המאשימה, עולה כי הוא הבעלים של הנאשמת והנאשם אף הודה בכך במהלך הקראת כתב האישום וכן במסגרת עדותו (עמ' 7 לפרוטוקול ליד השורות 20-21). 39. סעיף 15 לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן: "נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה". 40. הנאשם לא טען כי הוא לא ידע או שנקט את האמצעים הסבירים להבטחת חוק זה, ועל כן, יש לקבוע כי על פי התשתית העובדתית שהונחה בפניי, כי התקיימו יסודות עבירת אי תשלום שכר מינימום על ידי מעביד. 41. לאור האמור לעיל, הריני מרשיעה את הנאשמת בעבירה לפי סעיפים 2(א) ו - 14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987 ואת הנאשם בעבירה לפי סעיפים 2 (א), 14 ו - 15 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987. העסקה ללא אישור רפואי 42. , קובע כי: "אישור רפואי להעבדה (תיקון מס' 9) תשנ"ח-1998 11.(א) לא יועבד נער אלא אם כן נבדק בדיקה רפואית, ורופא המשפחה שבדק אותו נתן אישור רפואי להעבדתו. העבדה אסורה אחרת (תיקון מס' 9) תשנ"ח-1998 33א. המעביד נער באחד מאלה - (1) בניגוד להוראות סעיפים 11 או 12 או בניגוד להוראות היתר שניתן לפי סעיף 11א, שענינן בדיקות רפואיות; ... דינו - מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) ל . 43. כן קובע החוק: "פירושים 1.(א) בחוק זה - "ילד" פירושו - מי שעדיין לא מלאו לו 16 שנה; "צעיר" פירושו - מי שמלאו לו 16 אך עדיין לא מלאו לו 18 שנה; "נער" פירושו - ילד או צעיר; (ב) לעניין חוק זה רואים נער כמועבד ואת מי שהנער עובד אצלו רואים כמעבידו אם הנער עובד - ... (2) אצל אדם אחר, בכל עבודה, בין אם נתקיימו יחסי עובד ומעביד ובין אם לאו. 44. בעת ביצוע העבירות הייתה הנערה בת 16 שנים ושמונה חודשים, ועל כן, היא עונה על הגדרת "נער" שבסעיף 1 לחוק עבודת הנוער. 45. זאת ועוד, על פי סעיף 1 (ב) (2), החוק רואה בנער כמי שמועבד, אצל המעביד בין אם נתקיימו יחסי עובד מעביד ובין אם לאו. 46. מלשון החוק עולה אם כן, כי המחוקק התכוון להחיל את הוראות החוק, גם מקום בו לא התקיימו יחסי עובד מעביד, וכי על הנאשמים היה לדאוג להנפקת אישור רפואי לפני תחילת העבודה, ועוד לפני שכף רגלה של הנערה דרכה במקום לצורך התחלת העבודה/המיון. 47. הנערה ציינה בתלונה שהגישה (מא/6) כי לא נתבקשה להציג אישור רפואי במועד שבו התייצבה לעבודה, ואף הנאשם עצמו הודה כי היה ער לצורך באישור רפואי וכי התנה את תחיל ת העבודה בהמצאת אישור רפואי (ר' בקשה לביטול הקנס שהגיש הנאשם מא/4). 48. זאת ועוד, משקבענו, בהתאם לעדויות כי השעות בהן שהתה הנערה בבית העסק, אינן מהוות מבחן מיון אלא עבודה בפועל, אזי היתה מוטלת על הנאשמים החובה להעסיק בפועל את הנערה רק לאחר הצגת אישור רפואי. 49. זאת ועוד, עבירה על חוק עבודת הנוער הינה אף היא עבירה מסוג אחריות קפידה, וככזו, לא מוטל על המאשימה הנטל להוכיח מחשבה פלילית או רשלנות, ועל כן, משהוכחו היסודות הפיזיים של העבירה, היינו, אי הצגת אישור רפואי וכן עובדת היותה של העובדת נערה - עמדה המאשימה בנטל הראיה המוטל עליה. 50. לאור האמור לעיל, מאחר ולא הותר תיקונו של כתב האישום ככל הנוגע לנאשם, אני מרשיעה את הנאשמת מס' 1 בלבד בביצוע העבירות לפי סעיפים 11 ו - 33א(1) לחוק עבודת נוער. 51. המזכירות תקבע מועד לטיעונים לעונש על פי יומני במועד בו קבועים להישמע תיקים פליליים ותודיע על המועד לצדדים, לרבות חובת התייצבותם. העסקת בני נוערשכר מינימוםנוער