הריגת קשיש במהלך שוד

קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הריגת קשיש במהלך שוד: 1. מלכתחילה, הועמד הנאשם לדין בכתב אישום שייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"). עפ"י העובדות, הגיע הנאשם לדירת המנוחה במטרה לשדוד אותה, ותוך כדי כך תקף אותה וגרם למותה. 2. בטרם הוחל בשמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שלא כולל הסכמות לעניין העונש, מכוחו הוגש כנגד הנאשם כתב אישום מתוקן, ובו הומרה עבירת הרצח לעבירות הבאות: הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, וגניבה לפי סעיף 384 לחוק. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 21.03.09 סמוך לחצות, הגיע הנאשם לדירת המנוחה בכוונה לגנוב ממנה את ארנקה. הנאשם נכנס לדירה ודרש מהמנוחה את ארנקה ומשסירבה למסרו, התפתח עימות בינה לבין הנאשם, במהלכו שרטה המנוחה את הנאשם בצווארו. בתגובה, הנאשם הכה באגרופו בפניה של המנוחה והדף אותה ממנו בכח. המנוחה נפלה, ראשה נחבט במשטח נוקשה ואז גנב הנאשם את ארנקה, שהכיל 1,000 ₪ במזומן וברח מן הדירה. כתוצאה מחבטת הראש, נגרם למנוחה פצע קרע במצח, שברים בגולגולת ודימומים תוך-גולגולתיים שהובילו למותה. הנאשם הודה והורשע בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. בהסכמת הצדדים, הופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן. 3. מגיליון הרשעותיו של הנאשם עולה כי לחובתו עבר פלילי עשיר בשורה ארוכה של עבירות שונות, פרי מעלליו במשך 11 שנים, הכולל, בין היתר, עבירות אלימות, רכוש וסמים. 4. מתסקירי המבחן אודות הנאשם מצטיירת תמונה רחבה ועגומה, שהתמכרותו גרמה להידרדרותו מעת עלותו ארצה. הגם שהנאשם הינו בעל השכלה אקדמאית ושירת שירות צבאי מלא בארץ מוצאו, החל להתמכר עוד בחו"ל לסמים קשים. עם עלייתו ארצה החריפה ההתמכרות וכל ניסיונותיו להיגמל עלו בתוהו. להערכת שירות המבחן, מדובר באדם תלותי, אימפולסיבי, תוקפני ובעל כוחות נפשיים ותפקודיים דלים. במהלך מעצרו בתיק הנוכחי נמצא הנאשם נקי משימוש בסמים, אולם הוא מסרב להשתלב בהליך טיפולי של גמילה מסמים, ובשל כך, נמנע שירות המבחן מהמלצה כלשהי. טיעונים לעונש טיעוני התביעה 5. בעתירתה להשית על הנאשם עונש מקסימאלי של 20 שנה, נסמכה ב"כ המאשימה על נסיבות המקרה, המציבות אותו בדיוטה העליונה של חומרת העבירות בהן הורשע. היא הדגישה כי הנאשם לא הזדמן לביתה של המנוחה באקראי, אלא בחר בה כקרבן משום שהכירהּ, ידע את גילה וידע שהיא גרה בגפה. כן היה מודע לחולשתה ולחוסר האונים שבו הייתה מצויה, ולכן ראה בה קרבן נוח לביצוע עבירותיו. באשר לרמת הענישה, הפנתה התובעת לפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים. התובעת הדגישה כפן נוסף לחומרה את העובדה שהנאשם נמלט מזירת האירוע, מבלי לברר מה עלה בגורלה של המנוחה ומבלי להודיע לאיש על מצבה, ולכן נותרה מוטלת בחדרה במשך יומיים עד שאותרה ע"י ילדיה. בשל היותו דר רחוב וללא תעסוקה קבועה, אותר הנאשם באקראי רק כעבור שמונה חודשים מאז האירוע. התובעת לא מצאה שום נקודת זכות לטובת הנאשם, לכן ביקשה להשית עליו את העונש המקסימאלי, ובנוסף גם פיצויים למשפחת המנוחה. טיעוני ההגנה 6. ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם עבר שינוי לטובה מאז מעצרו. את השינוי הוא רואה בכך שהנאשם היום נקי מסמים ותפקודו בכלא תקין. הוא ביקש לא להחמיר עם הנאשם ולהתחשב בכך שהוא אב לשלושה ילדים ועברו כולל שירות כקצין קרבי באוקראינה ועבודות מסודרות בארץ בעת היותו עולה חדש. הסנגור ביקש לתת את הדעת לראיות, מהן עולה כי המנוחה שרטה את הנאשם בצווארו, ובתגובה לכך הכה אותה במכת אגרוף אחת. לדידו, רק בדיעבד, עם מעצרו, הסתבר לנאשם כי המנוחה נפטרה. בעת ביצוע המעשה היה הנאשם תחת השפעת סמים וכל מטרתו הייתה להשיג כספים למימון צריכת הסמים. הסנגור הפנה לפסיקה של בית המשפט העליון, שעניינה הריגה כתוצאה מתקיפה ברף ענישה נמוך יותר מזה שהתביעה הציגה. הנאשם, בפנייתו לבית המשפט, ביקש סליחה ממשפחת הקרבן ואמר שלא התכוון לתוצאה. הוא הצהיר שכיום הוא נקי מסמים והביע בפנינו נכונות לקבל טיפול על מנת להשתקם. דיון 7. לפנינו מקרה חמור שבו קופחו חיי אדם בעבור 1,000 שקלים, המעיד שוב על הקלות הבלתי נסבלת של נטילת חיים בשל עניין של מה בכך. הנאשם הינו דר רחוב שלא עבד לפרנסתו וסיפק את התמכרותו לסמים הקשים בדרך של ביצוע עבירות מסוגים שונים. הוא לא בחל גם בדרכי אלימות כדי לשרת את צרכיו. חרף התמכרותו ידע הנאשם היטב לתכנן את צעדיו ולבחור את קרבנו, שכן שעות ספורות קודם לכן היה בבית המנוחה יחד עם חברתו, למד את אורחות הבית וניצל זאת לחזור לשם שנית לבדו כדי לממש את מטרתו. גם אם הנאשם לא רצה במותה של המנוחה וכל מעייניו היו נתונים לכספה, ההתנגדות הקלה שבה נתקל מצידה, גרמה לתגובה אלימה מצידו, שבסופו של דבר הביאה למותה. גם לאחר שהפילה ארצה לא התעשת ולא התעניין בגורלה ועזבה לנפשה ולמותה. אף בחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם לא מעלה נקודות זכות. מדובר באדם בוגר, בעל השכלה, שבחר לעצמו דרך חיים עבריינית בשל התמכרות לסמים, מהם לא הצליח להיגמל. בנסיבות כאלה, זכאית החברה, כדי להגן על עצמה מפני פגיעתו הרעה, להרחיקו ממנה לתקופה ממשית וארוכה. בעיקר ראויים לכך החלשים וחסרי הישע שכלפיהם נהג הנאשם באלימות. פרט לעובדה שהנאשם הביע צער על המקרה והודה בכתב האישום המתוקן, לא מצאנו נקודות זכות נוספות שניתן לזקוף לטובתו. 8. כפי שציינו לעיל, שני הצדדים הביאו פסיקה שמטבע הדברים תומכת בעמדתם העונשית. פסק הדין המתאים לענייננו הינו ע"פ 972/05, אברמוב נ' מדינת ישראל, שבו דובר על מערער שבא לבצע שוד בדירה, גרם למותה של אישה ולאחר שגנב ממנה 3,000 ₪ הסתלק לדרכו, תוך שהוא מותיר את האישה כפותה ופיה חסום. בית המשפט השית עליו 20 שנות מאסר, לאחר שכתב האישום הומר מעבירות רצח ושוד לעבירת הריגה. בית המשפט העליון הותיר את העונש על כנו, תוך שכב' השופט א. לוי מציין כי: "למרבה הדאבה אירועים מסוג זה שוב אינם נדירים במקומותינו. עבריינים חסרי-לב ומצפון, המבקשים לזכות בשלל קל, בוחרים את קורבנותיהם מתוך החלשים בחברה - אנשים מבוגרים, חולים או חסרי ישע...על קורבנות מסוג זה מצווה החברה להגן, ובתי המשפט הוא זרועה הארוכה של החברה לעניין זה. נדמה כי הגיעה השעה לשוב ולהבהיר לכל, כי הפוגע בקשישים, ובמיוחד בביתם-מבצרם, עתיד לשלם על כך במאסר ממושך, כאשר העונש המירבי יהווה נקודת מוצא ממנה ניתן לסטות רק אם יוכחו נימוקים לקולא המצדיקים זאת". (ע"פ 972/05 אברמוב נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.03.07) . מקרה נוסף של תקיפת קשישים אליו הפנתה התובעת, בו נקבע מפי כב' הש' רובינשטיין כך: "חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה, ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת - זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה...בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפייה זו...יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה". (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12.12.05) . לאחרונה גם בע"פ 2064/09, רון עבד ראבו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 09.12.09) , חזר בית המשפט העליון על אותה הלכה. במקרה זה הושת על נאשם עונש מאסר של 18 שנה בפועל. 9. לאור כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: א. 19 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, 18.11.09. ב. 24 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא על עבירות מסוג פשע, לפי סימנים א' ו-ח' לפרק י' וכן על פרק יא' לחוק. ג. 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא על עבירות מסוג עוון, לפי סימנים א' ו-ח' לפרק י' וכן על פרק יא' לחוק, וכן על עבירה מפקודת הסמים. הודע לנאשם על זכות ערעור תוך 45 יום משפט פליליהריגהשוד