בית המשפט פסק כי משהתקיימו שני התנאים המצטברים, הנדרשים עפ"י סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ניתן להחיל את החריג, ולהרשיע את הנאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפני, למרות שאלה לא נטענו בכתב האישום שהוגש לבית המשפט, ולאחר שניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרשעה בעבירה אחרת שלא נטענה בכתב האישום: סיפור המעשה הנאשם נהג במשאית "פול טריילר", המובילה מטען של ארגזי בצל, כשהמטען איננו מחוזק בשום צורה, למעט שפוע קל במשטח ההעמסה. למשאית ולגרור ברזנט בדפנות. הברזנט היה פתוח. רס"מ שמעון זהבי (להלן: "השוטר") עצר את הנאשם, רשם לו דוח בגין הובלת מטען בלתי מחוזק, והורה לו לקשור את המטען או לסגור את דפנות הברזנט. הנאשם שאל את השוטר אם יתן לו דוח נוסף אם ימשיך בנסיעה באותו אופן, והשוטר השיב בחיוב. הנאשם החל להסיט את הברזנט בדפנות הצד השמאלי, והשוטר עזב את המקום. תוך כדי נסיעתו, הבחין השוטר במראה כי הנאשם אף הוא החל בנסיעה. השוטר בצע פניית פרסה, נסע אחרי הנאשם, ומשוידא כי הברזנט פתוח (הן במשאית והן בגרור) בצד הימני, רשם דוח מס' 10201043311, מושא תיק זה (להלן: "הדוח"), בגין אי ציות להוראת שוטר, בנגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה. תוך כדי רישום הדוח, סגר הנאשם את הברזנט בדפנות הצד הימני. כתב האישום כתב האישום המודפס, שהוגש לביהמ"ש, שמספרו זהה למספר הדוח, כולל עבירה של אי ציות לאות שוטר, בנגוד לתקנה 23(א)(2), לתקנות התעבורה. ההקראה בישיבת ההקראה טען ב"כ הנאשם, כי מרשו מודה בהמצאותו במקום ובזמן המיוחסים לו בכתב האישום, אך טען כי ציית לשוטר ושתף פעולה. התביעה לא העלתה כל בקשה בשלב זה. התיק נקבע לשמיעת הראיות. בקשות התביעה וההגנה בפתח ישיבת ההוכחות, בקשה ב"כ התביעה לתקן את כתב האישום בשני אופנים. האחד, במקום ביצוע העבירה נרשם "אבני איצן" והיא בקשה לתקן זאת ל"אבני איתן". והשני, ב"כ התביעה בקשה לתקן את הוראת החיקוק המיוחסת לנאשם, ואשר מהווה, בפועל, גם את עובדות כתב האישום, כך שהסעיף שנרשם בכתב האישום, יומר לסעיף המקורי שנרשם בדוח. הסניגור בקש לבטל את כתב האישום בשל הפגמים שנפלו בו. את בקשת התביעה הראשונה - קיבלתי, ואת השניה - דחיתי. כן דחיתי את בקשת הסניגור. נימוקיי מפורטים בעמ' 1-2 לפרוטוקול. עם סיום השמעת החלטה זו, הודיעה ב"כ התביעה בזו הלשון (עמ' 2 ש' 26): "מבקשת לציין שאנו שומרים על זכותנו לבקש בסיכומים להרשיע את הנאשם בעבירה המקורית שיוחסה לו ואנו טוענים זאת כעת על מנת לאפשר לנאשם ולבא כוחו להתגונן בהתאם". ראיות התביעה מטעם התביעה העיד השוטר, באמצעותו הוגש הדוח, שהתקבל וסומן ת/1. השוטר העיד כי האירוע החל, כאמור בדוח בכביש 98, ק"מ 30. האירוע הסתיים, לדבריו, בבית האריזה באבני איתן, למרות שמלכתחילה רשם בדוח המקורי "נוב". השוטר מפנה להסבר לכך, המופיע בשולי נסיבות האירוע בת/1. בנסיבות האירוע מתאר השוטר את השתלשלות הדברים באופן ברור ומפורט. בשולי הדברים הוא מסביר כי עם סיום רישום הדוח שאל אחד מעובדי בית האריזה במקום באיזה ישוב הם נמצאים והלה השיב "נוב". לפיכך רשם כך בדוח, שעותק ממנו הוא מסר לידי הנאשם. כשיצא את המקום, הבחין כי הוטעה וכי המקום נקרא "אבני איתן", ועל כן תיקן את רישום מקום העבירה בת/1. בחקירתו הנגדית אישר השוטר כי הנאשם ציית לאות עצור שנתן לו, פעמיים. עדותו של השוטר לפניי הותירה רושם של שוטר מקצועי שעשה עבודתו נאמנה. עדותו היתה ברורה, עקבית ומהימנה. האמור בת/1 לא נסתר בחקירה נגדית, שכלל לא התייחסה לאמור בדוח. פרשת ההגנה עם סיום פרשת התביעה, הודיע ב"כ הנאשם כי אין בכוונתו להעיד את הנאשם. סיכומי ב"כ הצדדים בסיכומיה בקשה התביעה להרשיע את הנאשם בעבירה של אי ציות להוראת שוטר, כאמור בת/1. ב"כ המאשימה ציינה כי השוטר לא נחקר באשר לנסיבות המקרה, ובכך הסכים עמן. עוד טענה כי בחירתו של הנאשם שלא להעיד, יש בה כדי לחזק את ראיות התביעה. הסניגור בקש לזכות את הנאשם, משום שלטעמו, לא עבר את העבירה המיוחסת לו. הסניגור התייחס בסיכומיו לעבירה של אי ציות לאות עצור. לבקשתי, התייחס ב"כ הנאשם גם לעתירת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של אי ציות להוראת שוטר וטען כך: "אם ביהמ"ש מבקש ממני להתייחס גם לבקשת התובעת להרשיע את הנאשם בעבירה שנתגלתה במהלך שמיעת הראיות ושניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן בפניה, אני טוען כי על סמך נסיבות המקרה ולאור העובדה שכתב האישום מרובה סתירות מהותיות ועובדתיות וכך אי אפשר לנהל תיק, יש לבטלו". מסקנה באשר לאי ציות לאות עצור: השוטר, עד התביעה היחידי, אישר בחקירתו הנגדית כי הנאשם ציית לאות עצור, בפעמיים בהן אותת לו לעשות כן. בנסיבות אלה, אין מתקיימים יסודותיה של עבירה זו. לגבי אי ציות להוראת השוטר לקשור את המטען: לאור ממצאי המהימנות שקבעתי באשר לעדות השוטר, תוך שאני מזהירה את עצמי כי מדובר בעדות יחידה, ומשום שלא נחקר כלל על דבריו הרלוונטים בחקירתו הנגדית, אני מקבלת את תאורו בת/1 באשר להשתלשלות הדברים, וקובעת כי כך אכן התרחשו הדברים. בנוסף, בהתחשב בכך שבישיבת ההקראה הודה ב"כ הנאשם בהמצאות מרשו בזמן ובמקום המצויינים בכתב האישום, לפי שהנאשם בחר שלא להעיד, ולאור אמירתו לשוטר, כפי שבאה לידי ביטוי בת/1, בפרק נסיבות המקרה, ש' 11, אני מוצאת כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה את העובדות, המקימות בסיס להרשעה בעבירה של אי ציות להוראת שוטר. המסגרת הנורמטיבית להלן לשון סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982: 184. הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום [166] בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן ; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום. מספרו של י. קדמי, סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 1504 עולה כי: "במצב דברים זה, בית המשפט רשאי להרשיע נאשם - על פי העובדות שהוכחו בפניו ב"עבירה אחרת", לאמור: על פי עובדות שלא הוצגו בכתב האישום; ובעבירות על פי הוראות חיקוק שלא צוינו בכתב האישום. הרשעה ב"עבירה אחרת" כאמור, מותנית בכך: שהיתה לנאשם "הזדמנות סבירה להתגונן בפניה"..." (ההדגשה במקור). ברישא של הסעיף גלומות שתי תכליות; האחת, גילוי האמת, והשניה הגנה על זכות הנאשם למשפט הוגן. החוק מתיר שמוש בסמכות זו, אך ורק במקום בו מתמלאת זכותו של הנאשם וניתנת לו, לפחות, הזדמנות סבירה להתגונן. המבחן העיקרי להחלת החריג שבסעיף זה, מושתת על בדיקת שני היסודות הכלולים בתנאי "ההזדמנות הסבירה להתגונן". האחד, מתן הזדמנות דיונית לחקירת עדים רלוונטים וכיוצ"ב, והשני הזדמנות מהותית לפתח קו הגנה, דהיינו הזכות שלא להיות מופתע. מן הכלל אל הפרט א. בענייננו, עד התביעה היחיד, הינו השוטר רושם הדוח, שהיה עד לעבירה. השוטר העיד, ובמהלך חקירתו הראשית הוגש הדוח, ת/1, לאחר שהשוטר ציין לגביו כי "אני מאשר את תוכנו. אני פירטתי גם את הנסיבות, אין לי מה להוסיף הכל רשום בדוח". הסניגור חקר את השוטר בחקירה נגדית, אך בחר לשאול מספר שאלות כלליות ולא התייחס כלל לעובדות, המפורטות בפרק ב. - פרק העובדות וכן בפירוט נסיבות הדוח, ואשר מקימות את יסודות העבירה של אי ציות להוראת שוטר. כמו כן, בחר הסניגור שלא להעיד את הנאשם. בסיכומיו התייחס ב"כ הנאשם לסוגיה זו, רק לשאלת בית המשפט, וגם אז עשה זאת באופן מעורפל, ולא טען טענות של ממש. מכאן, שבהיבט הדיוני, ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה בהחלט להתגונן. הסניגור, משיקוליו, בחר לפעול בדרך בה בחר. נטל ההוכחה בגין העדר הזדמנות סבירה להתגונן מוטל על כתפי הנאשם הטוען לה. טענה זו לא נטענה על ידו. ב. כתב האישום המקורי, שנרשם ע"י השוטר, ת/1, נמסר לידי הנאשם מיד לאחר ביצוע העבירה, ואף הוצג ע"י ב"כ הנאשם לביהמ"ש (עמ' 1 ש' 17 לפרוטוקול). כתב אישום זה מתייחס הן בפן המילולי של תיאור העובדות, והן בציון הוראת החיקוק, לעבירה של אי ציות להוראת שוטר, העבירה בה מבקשת התביעה להרשיעו בסופו של יום. בפתח הדיון, בקשה התביעה לתקן את כתב האישום מאי ציות לאות עצור, לאי ציות להוראת שוטר. הסניגור התנגד והבקשה נדחתה. בטרם שמיעת הראיות הודיעה ב"כ המאשימה, ברחל בתך הקטנה, כי יש בכוונתה לבקש מבית המשפט לעשות שמוש בסמכותו שבסעיף 184 לחסד"פ. ללמדנו, כי בשום אופן לא ניתן לאמר כי הנאשם הופתע בשלב כלשהו מבקשת המאשימה בסיכומיה, להרשיע את הנאשם בעבירה של אי ציות להוראת שוטר. מכאן, שגם בהיבט המהותי ניתנה לנאשם הזדמנות לפתח קו הגנה. ג. משהתקיימו שני התנאים המצטברים, הנדרשים עפ"י סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ניתן להחיל את החריג, ולהרשיע את הנאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפני, למרות שאלה לא נטענו בכתב האישום שהוגש לבית המשפט, ולאחר שניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. תוצאה לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מעבירה של אי ציות לאות עצור, ומרשיעה אותו בעבירה של אי ציות להוראת שוטר. בשולי הדברים לא למותר לציין, כי ראוי היה שהתביעה תודא בשלב הגשת כתב האישום כי האמור בכתב האישום אכן תואם את האמור בדוח המקורי. לאחר שקרתה הטעות, וכתב האישום הוגש כפי שהוגש, יותר מראוי היה כי התביעה תבדוק את עצמה ותודיע על תיקון כתב האישום בטרם הקראה, או למצער תבקש לתקנו מיד לאחריה. משפט פליליהרשעה