משקלו של זיהוי נאשם בבית המשפט אינו גבוה. עדות של זיהוי הנאשם מחוץ לבית המשפט, אם במסדר תמונות ואם במסדר חי, לעולם אינה בלתי קבילה, אך משקל העדות משתנה בהתאם לנסיבות, ותלוי בשאלה אם היה בזיהוי תהליך של ברירה אמיתית, בלי שהעד הודרך במידה כלשהי באותו מסדר עצמו או במה שקדם לו. אם מראים לעד את תמונתו היחידה של החשוד, הרי שבכך נוצר ממילא חשש של הדרכה. קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיהוי הנאשם בבית המשפט: אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מכל המיוחס לו בכתב האישום. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של פעולה במטרה שאדם אחר יתחמק מתשלום מס, שאותו אדם חייב בו- 5 עבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ. בכתב האישום נטען כי במהלך השנים 2005-2006 הוציא הנאשם חמישה מסמכים הנחזים להיראות חשבוניות מס ע"ש חברת אלגנס יזמות מסחר ושירותים בע"מ (להלן:"אלגנס") מבלי שנעשתה בהם העסקה המפורטת בהם (להלן:"החשבוניות הפיקטיביות"). סך כל החשבוניות הפיקטיביות שהוציא הנאשם הינו 2,679,600 ₪ וסכום המס הנובע מהן הינו 379,500 ₪ כמפורט בנספח א' לכתב האישום. בעשותו כאמור פעל הנאשם במטרה להביא לכך שאחרים יתחמקו או ישתמטו מתשלום מס. הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום ונדרשת הכרעה האם הוכחו כל עובדותיו והעבירות המיוחסות לנאשם על פיו. הראיות המאשימה העידה מטעמה את מר נאור יחזקאל (להלן:"נאור") , אשר ציין כי בעת הרלוונטית שימש כמנהל ובעל זכות החתימה בחברת "חן הדרום". לדבריו פגש בנאשם בעת שהגיע בשנת 2005 למתקן האשפה בקריית גת , ביקש למכור לו מכולות והציע לו לקנות חשבוניות פיקטיביות. נאור הוסיף וציין כי סוכם ביניהם שהנאשם ימכור לו חשבוניות פיקטיביות תמורת מכולות שכביכול רכש ממנו ואף כי יטען כאמור היה ויישאל אודות כך. נאור הדגיש כי בפועל לא רכש מהנאשם כל מכולות אלא אך את החשבוניות הפיקטיביות, תמורת סך של 150,000 ₪ במהלך סוף שנת 2005 ותחילת שנת 2006 והגיש אותן לרואה החשבון שלו. נאור העיד בנוסף כי פגש בנאשם פעמיים ובכל אחת מן הפגישות רכש ממנו מספר חשבוניות פיקטיביות. כמו כן ציין כי הנאשם הציג בפניו מסמך שהוא מורשה חתימה של אלגנס, ניכוי מס במקור ותקנון של אלגנס ועותק של תעודת הזהות שלו, אשר העבירם לרואה החשבון שלו. המאשימה העידה בנוסף את מר כהן אורון, רואה החשבון של חברת "חן הדרום" (להלן:רואה החשבון"), אשר ציין כי החשבוניות הפיקטיביות נרשמו בכרטסת מע"מ תשומות של החברה והוגשו לרשויות מע"מ לזיכוי אל מול מע"מ תשומות. עוד העיד רואה החשבון אודות כרטסת הספק של אלגנס, בחברת "חן הדרום", בה אמנם רשומה קניה של ציוד ואולם לא רשומים התשלומים בעבורו. בחקירה הנגדית הסביר רואה החשבון כי התשלומים לא נרשמו בהעדר אסמכתא מאחר ושולמו במזומן. עוד העידה כעדת תביעה גב' ריקי אריאל , אשר ניהלה את החקירה בעניינו של הנאשם וגבתה את הודעתו, ת/8 (להלן:"החוקרת"). בנוסף תיארה החוקרת כי הציגה לנאור את תמונתו של הנאשם כפי שמופיעה במשרד הפנים על מנת שהזיהוי יהיה רשמי ומדויק. בחקירתה הנגדית נשאלה החוקרת אודות מהלך החקירה ופעולות שבוצעו על ידה ואחרות שלא מצאה לנכון לבצע. מטעם ההגנה העיד הנאשם. הוא שלל כל קשר לאלגנס או כל היכרות עם נאור. דיון העדות העיקרית עליה מבקשת המאשימה לבסס את הוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום, הינה עדותו של נאור. מהודעתו הראשונה עלה כי טען תחילה שעסקינן בחשבוניות כשרות שהתקבלו בגין רכישת מכולות. ואולם בהמשך הודעתו הראשונה וכן בכלל הודעותיו הנוספות, הודה כי עסקינן בחשבוניות פיקטיביות, גרסה אשר אימצתי, לאור התרשמותי שלבטח לא היה מפליל עצמו לשווא. נאור טען בעקביות, כי את החשבוניות קיבל מאדם בשם ישי תעיזי. זיהוי הנאשם כמי שמכר לנאור את החשבוניות הפיקטיביות שנוי במחלוקת והנאשם כפר מכל וכל במהלך עדותו בבית המשפט, בכל היכרות עם נאור או בכל מעורבות במכירת החשבוניות הפיקטיביות. יצוין כי המדובר בגרסה כבושה אשר זכרה לא בא בעת חקירתו של הנאשם ברשות המע"מ והתקשיתי ליתן בה אמון. שכן נמצאנו למדים כי בעת שנשאל לגופם של הדברים, מילא הנאשם פיו מים ולא זעק לחפותו. לרבות ככל הנוגע לנאור שהיה מקום לטעון כבר באותה העת כי אינו מוכר לו כלל, לו אכן לא היה בחשדות שהוטחו בפניו כל ממש. ואולם כפי שיפורט עתה וביתר שאת, בעת שעדותו של נאור אשר גם נגדו הוגש כתב אישום, הינה עדות שותף לדבר עבירה, הטעונה חיזוק, לא עלה בידי המאשימה להוכיח במידה הדרושה בפלילים, את זיהוי הנאשם כמי שביצע את העבירות נשוא כתב האישום. בהודעותיו תיאר נאור את ישי תעיזי שמכר לו את החשבוניות הפיקטיביות. בנוסף ציין כי מצוי ברשותו אך מספר הטלפון שלו ואינו יודע מהו מקום עסקו או מקום מגוריו. משכך נדרש ביצוע הליך זיהוי על מנת לוודא מיהו אותו ישי תעיזי ממנו רכש את החשבוניות הפיקטיביות. כל שנעשה בהקשר זה על ידי החוקרת היה הצגתה של תמונתו היחידה של הנאשם כפי שהופיעה בנתוני משרד הפנים, במהלך גביית הודעתו השלישית של נאור, נ/3. על פי ההלכה המשפטית הנוהגת, משהתעורר בליבה של החוקרת החשד כי הנאשם הינו אותו ישי תעיזי אליו התייחס נאור בהודעתו, היה עליה לאשש זאת באמצעות עריכת מסדר זיהוי חי, בו ייטלו חלק מלבד הנאשם, גם שבעה אנשים נוספים, בעלי חזות דומה ככל שניתן, לזו של הנאשם. למצער, היה על החוקרת לערוך לנאור מסדר זיהוי תמונות, הכולל גם הוא שמונה תמונות לפחות ולהקפיד כי התמונות הנוספות תהיינה בעלות חזות דומה, ככל האפשר לתמונתו של הנאשם. תנאים אלה ואחרים הנוגעים לאופן עריכת מסדר הזיהוי, נקבעו ולא בכדי, על מנת להעמיד, בפני נאור את יכולת הבחירה בין חלופות שונות דומות ולהבטיח פיקוח ראוי ותיעוד מדוקדק, של מסדר הזיהוי ( ר' ע"פ 5249/01 עזרא מזרחי ) ובענייננו, כאמור לעיל, לא נערך מסדר זיהוי שהוא, אלא הנאשם זוהה על ידי נאור, לאחר שהוצגה בפניו תמונה בודדת בלבד, של הנאשם. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 347/88 איוון (ג'והן) דמיאניוק נ' מדינת ישראל : "עדות של זיהוי הנאשם מחוץ לבית המשפט, אם במסדר תמונות ואם במסדר חי, לעולם אינה בלתי קבילה, אך משקל העדות משתנה בהתאם לנסיבות, ותלוי בשאלה אם היה בזיהוי תהליך של ברירה אמיתית, בלי שהעד הודרך במידה כלשהי באותו מסדר עצמו או במה שקדם לו. אם מראים לעד את תמונתו היחידה של החשוד, הרי שבכך נוצר ממילא חשש של הדרכה...". כמו כן דברי בית המשפט העליון בע"פ 1714/95 אבי יתום נ' מדינת ישראל : "זיהוי המערער על פי תמונה בודדת המוצגת למזהה, על ידי חוקר הפרשה, גם כאשר כל שמבקשים לברר מצטמצם לשאלה אם ה"מצולם" מוכר למזהה, מכרסמת במשקלו של הזיהוי." כלל משקלו של זיהוי בבית המשפט אינו גבוה. ולא כל שכן בעת שנאור אישר כי תחילה כלל לא זיהה את הנאשם ואף בשים לב לכך שעסקינן בנאשם המצוי במשמורת שב"ס , אשר ישב לבדו על ספסל העצורים ואשר לדברי נאור נתון זה היה ידוע לו מבעוד מועד. מעדותו בבית המשפט עלה כי אותו ישי תעיזי מסר לו מספר מסמכים הקשורים לאלגנס וכן עותק מתעודת הזהות שלו. נאור טען בנוסף כי המסמכים הועברו על ידו לרואה החשבון. ואולם, מטעמים שלא הובררו, מסמכים אלה לא נתפסו במהלך החקירה ולא הוגשו כראיה לבית המשפט. משכך ובעיקר ככל הנוגע לעותק מתעודת הזהות אשר יכול היה לשפוך אור על שאלת הזיהוי לכאן או לכאן, יהא בכך משום מחדל חקירתי המעיב על משקל הזיהוי. אף לא הוברר עד תום מעדותה של החוקרת, כיצד אותר הנאשם על ידה. נמצאנו למדים כי נאור ציין בהודעתו כי מספר הטלפון של ישי תעיזי, ממנו רכש את החשבוניות הפיקטיביות, ידוע לו. ואולם בפועל לא נדרש לפרטו בהודעה, פרט זה לא אומת אל מול מספר הטלפון של הנאשם ואף לא הובאה כל ראיה באשר לפעולות אחרות שנעשו לשם אימות הזיהוי. 18. גם בעדותו של רואה החשבון לא היה כדי לשפוך אור ולהוות תמיכה לעדותו של נאור, בשאלות שבמחלוקת. זאת אף אם אצא מנקודת הנחה כי עדותו קבילה באשר לנתונים שנתקבלו במשרדו ונערכו על ידי הכפופים לו. מכרטסת מע"מ תשומות של חברת "חן הדרום" כי החשבוניות הפיקטיביות נרשמו בה והוצגו לרשות מע"מ לשם קיזוזם. אמנם עלה כי לא נמצא רישום אודות תשלום לאלגנס ואולם גם רואה החשבון ציין בהקשר זה כי ממילא לא ניתן היה לרשום תשלומים, בהעדר אסמכתאות לכך וזאת מאחר וחברת "חן הדרום" נהגה לבצע את התשלומים במזומן. סוף דבר 19. לאור סך כל האמור לעיל אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מהמיוחס לו בכתב האישום. משפט פלילינאשם