קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש ברישיון נהיגה מזויף: 1. העובדות המוסכמות במועד לא ברור, ככל הנראה ב- 10.12.07 התייצב הנאשם במשרד הרישוי בחולון כדי לחדש רשיון הנהיגה שלו. במשרד הרישוי פגש פגש הנאשם אלמוני, שילם לו 1,500 ₪ מחוץ לתור הרשמי (האלמוני "מסתובב שמה בין האנשים" - הודעת הנאשם ת/3 ש' 47-46). בתמורה קיבל הנאשם רשיון עליו פרטיו תקף מיום 19.12.07 ועד 19.6.08. ב- 12.6.08 נמצא הנאשם נוהג באיזור שער האשפות בירושלים. מבירור במסוף עולה כי רשום כפסול נהיגה מיום 9.4.08 על ידי משרד הרישוי ל- 3 חודשים. לפיכך נלקח רשיונו של הנאשם על ידי השוטרים (ע.ת. 1 וע.ת. 2). ביום 12.6.08 נשלח הרשיון למשרד הרישוי ירושלים להפקדה בגין הפסילה האמורה (ראה ת/6). על פי רישומי משרד הרישוי רשיונו של הנאשם היה תקף עד 14.12.06. ביום 19.6.07 נופק לנאשם רשיון נהיגה זמני עד 19.12.07. הרשיון הזמני שקיבל הנאשם כמפורט לא מופיע במחשב משרד הרישוי (ראה ת/4 תע"צ עובדת משרד הרישוי שימחי יהודית). רשיון הנהיגה של הנאשם לא הועבר לבדיקת מז"פ ולפי עדות שימחי יהודית "ההדפסה (של הרשיון ת/6 - י.ר.) לא הדפסה של המחשב שלנו" (של מחשב משרד הרישוי - י.ר.). משנשאלה שמחי יהודית אם יכולה לקבוע בוודאות כי מדובר ברשיון מזוייף השיבה "לא אמרתי בוודאות אלא כתבתי שהרשיון נראה מזוייף" (פרוט' עמ' 7 ש' 28). קביעת שמחי יהודית מבוססת על רישומי מחשב משרד התחבורה (כאמור בתע"צ ת/4). רשיון זמני לא עולה כסף (פרוט' עמ' 9 ש' 1). חידוש רשיון ל- 5 שנים עולה כ- 300 ₪ (פרוט' עמ' 8 ש' 28). 2. האישום המאשימה מייחסת לנאשם עבירה של זיוף, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא בטוח תקף והכשלת שוטר. 3. טענות ההגנה בתחילה כפרה ההגנה "כפירה כללית". במהלך שמיעת הראיות ובעיקר מעדות הנאשם עולה כי הנאשם אכן התייצב במשרד הרישוי בחולון. משראה שיש שם "בלגן" יצא החוצה ושם פנה אליו אלמוני והציע לו "לזרז העניין" תמורת 1,500 ₪. בחלוף שעתיים שלוש קיבל הנאשם הרשיון (ת/6) תמורת הסכום הנ"ל. משנדרש הנאשם להסביר את שאירע טען "נפלתי קורבן. עבדו עלי בעיניים" וציין כי בדיעבד הוברר לו כי נתפסה כנופיית הזייפנים (פרוט' עמ' 14 ש' 15 וש' 27). בעדותו גם אמר הנאשם "בחידוש האחרון (החוקי - י.ר) הפקידה אמרה לי... שרק במקרים מיוחדים ורק אם המנהל יסכים אקבל חידוש" (פרוט' עמ' 15 ש' 7-6 וראה גם פרוט' עמ' 16 ש' 4-3). ב"כ הנאשם בנתחו חומר הראיות ציין כי לא הוכח שהרשיון מזוייף וכי אדם סביר מעיון ברשיון שקיבל הנאשם לא יכול להבין כי מדובר בזיוף. לא רק זאת טוען ב"כ הנאשם. אפילו המשטרה (ע.ת. 1, 2) לא "עלו} על כך שרשיון שנתפס אצל הנאשם מזוייף. רק משנשלח למשרד הרישוי (ראה ת/6) נמצא כי הרשיון ככל הניראה לא תקין /מזוייף. כמו שהשוטרים לא יכלו לדעת כי מדובר ברשיון מזוייף(אם היה מזויף), כך גם הנאשם לא יכול היה לדעת זאת. משכך טוען ב"כ הנאשם אין עבירת זיוף ואין עבירה של הכשלת שוטר. הנאשם נהג בתום לב. לגבי העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה לא חלק ב"כ הנאשם שהעברה נעברה ובמשתמע גם גם לא חלק שנעברה עבירה של נהיגה ללא בטוח תקף (לגירסת ב"כ הנאשם תוקף רשיונו של הנאשם פקע ב- 12/07). 4. עיון אין ספק כי לפי רישומי משרד הרישוי פג תוקף רשיוני הזמני של הנאשם ביום 16.6.07 כאשר הרשיון הקבוע פגע תוקפו ביום 14.12.06. אין ספק כי הנאשם ידע כי אין חידוש אוטומטי פעם שניה של הרשיון הזמני ורק במקרים חריגים ניתן לקבל רשיון זמני בפעם השניה. פקידת משרד הרישוי לא נחקרה בעניין זה ולא ברורים נוהלי משרד הרישוי אשר לניפוק רשיון נהיגה זמני בפעם השניה. הרשיון שקיבל הנאשם נחזה להיות רשיון אמיתי והדבר עולה הן מעדות פקידת משרד הרישוי והן מהתנהלות המשטרה. שתי שאלות עומדות בפני: האחת: האם מדובר ברישיון מזוייף. באם התשובה חיובית, יש לבחון את השאלה השניה. השאלה השניה: האם התנהלות הנאשם המשלם 1,500 ₪ לאלמוני תמורת רישיון נהיגה יש בה ראיה לכך שבמודע קיבל רשיון נהיגה שלא כדין/מזוייף. באשר לשאלה הראשונה, הריני קובע כי מדובר ברישיון מזוייף, ראשית אין רישום במחשב משרד הרישוי על הנפקת רישיון נהיגה זמני לנאשם. שנית, עדותה של ע.ת.3 שהרישיון ת/6 הינו מזוייף הנסמכת על נסיונה הרב מקובלת עלי. ושלישית, נסיבות מתן רישיון הנהיגה לנאשם באמצעות אדם אלמוני תמורת 1,500 ₪ מעידות מניה וביה על נסיבות לא כשרות בהן הונפק הרישיון . איני מסכים עם ב"כ הנאשם כי במקרה זה היה צורך הכרחי לשלוח את המסמך לבדיקה. בשונה מבדיקת חומרים וכסף , ניתן בנקל לדעת אם המסמך הודפס ברשות הרישוי כדין ע"פ רישומי רשות הרישוי, וכיוון שאין רישום כאמור המסקנה המתבקשת היא שלמרות שהמסמך נחזה להראות כמסמך שהודפס כדין הוא לא הונפק כדין. לפיכך אני קובע כי ת/6, הרישיון שהחזיק והשתמש בו הנאשם הוא מזוייף. ועתה יש לבחון אם הנאשם היה מודע לכך שהרישיון מזוייף. היסוד הנפשי הדרוש לביצוע עבירה של זיוף רישיון נהיגה הינו לכל הפחות מודעות להתרחשות הרכיבים העובדתיים של העבירה. לפי סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977: "רואים אדם כמי שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם." לצורך הוכחת יסוד נפשי של עצימת עיניים יש להוכיח כי הנאשם באופן סובייקטיבי חשד בקיומן של הנסיבות אך נמנע מלבררן. לא די להוכיח כי האדם הסביר היה צריך לחשוד בהתקיימות הנסיבות. (ראה י' קדמי, הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת, תשס"ה - 2004, חלק ראשון, עמ' 181-183). הנאשם ציין בעדותו כי ידע שתהיה לו בעיה להוציא רישיון זמני, היות וזו הפעם השניה בה ניגש לקבל רישיון זמני וטרם הסדיר חובותיו במרכז לגביית קנסות. וכך טען: "לפני הרישיון הזה קיבלתי רישיון זמני אחרון כי אמרו לי שלא אקבל יותר רישיון זמני במשרד הרישוי עד שלא אגיע להסדר עם מרכז הקנסות לא אקבל הארכה נוספת של הרישיון. הייתי מסובך בחובות." (פרוט' עמ' 15 ש' 1-3). מדברים אלו יש ללמוד כי הנאשם ידע עת הגיע למשרד הרישוי כי לא יוכל לקבל רישיון זמני בשנית כיוון שלא הסדיר את חובותיו במרכז לגביית קנסות. לא השתכנעתי גם מהסברו מדוע יצא החוצה "יצאתי החוצה לראות מה קורה" (פרוט' עמ' 13 ש' 4) . איני מבין את הסיבה ליציאתו החוצה כדי לבדוק "מה קורה", שכן התור הוא בתוך רשות הרישוי ולא בחוץ. רישיון זמני ניתן ללא תשלום במשרד הרישוי. הנאשם ידע זאת (פרוט' עמ' 14 ש' 6). הנאשם הוסיף וציין כי אותו פלוני אלמוני הבטיח כי יתן לו רישיון תוך 3-4 שעות תמורת התשלום. (פרוט' עמ' 15 ש' 8-9) מדוע העדיף הנאשם לשלם כסף כה רב לאדם זר שיסדר עבורו רישיון תוך מס' שעות כשהוא יוכל לעמוד בתור ובאותו זמן או אף זמן קצר הרבה יותר לקבל רישיון חינם אין כסף מהפקידה? אין מנוס מהמסקנה כי הנאשם ידע גם ידע שלא יוכל לקבל רישיון בדרך החוקית כיוון שלא הסדיר חובותיו. ועל כן הסכים לבצע העסקה ולקבל רישיון זמני בסכום כה גבוה. וכדבריו: "בגלל שידעתי שאני לא יודע אם אקבל את הרישיון ואחכה 4 שעות בחינם ואני צריך לגשת למנהל הסניף ולהתחנן ולבכות. הוא בא אלי וקיצר לי את הסיפור הזה בשתי מילים." (פרוט' עמ' 16 ש' 4-5). לעובדות אלו מתווספת העובדה שהנאשם לא ידע כלל מה שמו של אותו פלוני, וכדבריו: "מה אכפת לי מהפרטים שלו? אני צריך רישיון נהיגה". סבור אני כי במשפט זה תמצת הנאשם את כל הסיפור. הוא לא טרח לבדוק את שמו של אותו אלמוני וכיצד יסדיר עבורו את העניין כיוון שרק רצה רישיון נהיגה ולא היה לו אכפת כיצד זה יושג. בעשותו כן עצם עיניו ובחר להתעלם מהנסיבות המוזרות שאפפו את המקרה, ובלבד שבסופו של יום יהיה בידו רישיון. גם בחקירתו במשטרה כשנשאל מדוע נהג ברישיון נהיגה מזוייף השיב: "הייתי חייב לנהוג ואני חייב כספים לשוק האפור." (ת/3 ש' 34-35). מהודעת הנאשם אף ניתן להתרשם כי לא הופתע מכך שהרישיון מזוייף כשנשאל אם הוא מודע לכך שהרישיון מזוייף השיב: "אני לא מבין ברשיונות ממשרד הרישוי. קבלתי אותו. אני לא יודע אם זה מזוייף" (ת/3 ש' 23-24). עוד עולה מדבריו בת/3 כי סבור היה כי אם הונפק הרישיון בדרך שאינה חוקית האשמה נופלת על מי שהנפיקו ולא עליו: "הבנאדם שלקח לי את הכסף הוא האשם" (ת/3 ש' 37). טען ב"כ הנאשם כי תופעת "המאכרים" ועורכי הדין המסדרים רישיונות נהיגה מחוץ למשרדי רישוי היא תופעה מוכרת ולכן לא היה חייב לבדוק העניין. איני מקבל טענה זו. כאשר עו"ד פונה לאדם ומציג בפניו את פרטיו וכי יסייע לו בהשגת רישיון אין הדבר דומה לאדם זר שאינו מציג עצמו, ולא מסביר כיצד ינפיק רישיון . לכל האמור ראוי להוסיף כי גרסתו המפורטת של הנאשם בעדותו באשר לנסיבות שהביאוהו להוציא רישיון זמני בתשלום הינה גרסה כבושה שלא נאמרה בהודעתו במשטרה שנגבתה אף היא כעבור למעלה משנה מקרות האירוע. כגרסה כבושה משקלה נמוך ואני סבור שהיא נועדה להרחיק אשמה. מכל האמור עולה כי הנאשם לכל הפחות עצם עיניו והתעלם מהנסיבות שאפפו את המקרה בהן אדם שאינו מכיר הציע לו תמורת 1500 ₪ ותוך 4 שעות רישיון נהיגה זמני שניתן לקבל בחינם במשרד הרישוי. וכל זאת כאשר הנאשם יודע כי לא ניתן לקבל רישיון זמני בפעם השניה ללא הסדרת החובות. ומכאן למסקנה: הנאשם עשה שימוש ביודעין ברישיון המזוייף ושמשכך ידע או עצם עיניו מלדעת שהוא מכשיל השוטר בהציגו הרישיון המזויף. נוכח האמור אני מרשיע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. משפט תעבורהזיוףרישיון נהיגה