קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי בגלל כיול מכשיר מהירות: ה נ א ש ם ז כ א י ב ד י ן 1. הנאשם שבפני זוכה על פי החלטתי מתאריך 16.5.10. הזיכוי היה לאחר שקבעתי שהנאשם איננו צריך להשיב לאשמה. 2. התביעה לא השלימה עם החלטתי וערערה לבית המשפט המחוזי. על פי פרוטוקול בית המשפט המחוזי, ביקשה המדינה כי בית המשפט המחוזי יורה לי להמשיך את הדיון מהשלב שלאחר תום פרשת התביעה ותבוטל ההחלטה לזכות את המשיב, בשלב שאין להשיב לאשמה. 3. ב"כ הנאשם באותו דיון, השיב כדברים האלה: "לאחר שהאזנתי בקשב רב להערות בית המשפט בנושא, אינני מנגד לבקשת המדינה". 4. בית המשפט המחוזי לאחר ששמעת את הצדדים, קבע כי הוא מבטל את החלטתי מתאריך 16.5.10 בה החלטתי לזכות את הנאשם בשלב שבו נקבע כי אינו חייב להשיב לאשמה והורה לי להמשיך בדיון החל מהשלב שלאחר תום פרשת התביעה. 5. לאחר שהתיק הגיע אלי, שמעתי את גרסת הנאשם ואת סיכומי הצדדים. 6. הנאשם בגירסתו בפני, ציין כי לא נסע במהירות המיוחסת לו בכתב האישום. לדבריו, אין זה הגיוני שיסע במהירות כה גבוהה. 7. בחקירה נגדית השיב הנאשם לשאלות התובעת שנסע כחוק במהירות שבין 90 ל-95 קמ"ש. לדבריו, נתונים אלו בדבר מהירות נסיעתו, ידועים לו מתוך התבוננות במד המהירות. עוד השיב, שלא הבחין בשוטר שכיוון אליו את מד המהירות. שוב חזר וציין כי אין הוא נוסע במהירות גבוהות, בוודאי לא במהירות של 160 קמ"ש ועוד הוסיף, שאף פעם לא נזקפה לחובתו עבירת מהירות. בתשובה לשאלה אחרת השיב, שאכן נסע במכונית B.M.W אך מדובר במכונית שנת יצור 1997. זוהי מכונית ישנה שאיננה בכל מקרה, יכולה להגיע להגיע למהירות שנמדדה. 8. בחקירה חוזרת השיב הנאשם שהוא מאשר שהשיב לשוטר שעצר אותו כי אין זה הגיוני שנסע במהירות המיוחסת לו. גם לקצין שהזמין אותו לשימוע לפני פסילת רישיון נהיגה, הגיב שלא נסע במהירות שבה מדובר. 9. בסיכומיה הפנתה אותי התובעת לפסקי הדין שיצאו מלפני בית המשפט העליון בעניין מכשירי מדידת מהירות, במיוחד לעניין הממל"ז - לוי ועטייה ע"פ 4682/01 וכן לפסק הדין בעניין בראונשטיין 5345/90. כמו כן הופנתי גם לפסיקה של בתי משפט השלום, כמפורט בסיכומי התובעת. התובעת ביקשה שאקבע כי לנאשם אין גירסה פוזיטיבית לעניין מהירות נסיעתו שכן, תשובותיו התייחסו רק להתנהלותו בדרך כלל. בעניין זה טען שבדרך כלל הוא לא נוסע במהירות שבה מדובר. 10. ב"כ של הנאשם סיכם את טיעוניו בכתב. הסנגור גרס בסיכומיו, כי ערעור המדינה התקבל בהסכמה, משום שהסכים לקבל את הצעת בית המשפט המחוזי לפיה לא היה מקום לזיכוי הנאשם מתוקף הטענה שאין להשיב לאשמה. ברם, בית המשפט המחוזי לא אמר דבר לעיצומן של קביעות בית משפט זה בהחלטה מתאריך 16.5.10. 11. לטענת הסנגור, מאז נתנה החלטתי בעניינו של הנאשם בתאריך 16.5.10, נפל דבר בסוגיה זו. שכן, יצאה החלטה מלפני בית המשפט המחוזי בתיק עפ"ת (מרכז) 08-06-9534 אורנה דריזין נ' מדינת ישראל ( 8.8.10), המגבה את החלטתי כאמור לעיל (להלן - "עניין דריזין"). 12. בית המשפט המחוזי במחוז מרכז , בעניין דריזין הטיב לנסח את עמדתו, כאשר ציין כי: "כפי שנפסק, רשות הדורשת מאזרחיה לנהוג ע"פ דין, כאשר את דבר הפרת הדין מעגנת היא בתוצאות מדידה של מכשיר, חייבת לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי שתוצאות המדידות תהיינה אמינות ומדויקות, ברמת הדיוק האפשרית הגבוהה ביותר, ואם כיול תקופתי של מכשיר מדידה הינו אמצעי נוסף להבטחת אמינות תוצאות המדידה, מחובתה של הרשות לעשות כן". 13. לאור מצוות בית המשפט המחוזי, כאמור, נשמעה עדותו של הנאשם. גירסת הנאשם היא שלא נסע במהירות המיוחסת לו בכתב האישום. לדבריו, אכן מדובר ברכב מסוג B.M.W אלא שזה רכב משנת יצור 1997. יתרה מזאת, לדבריו, התבונן במד האוץ ועוד הוסיף, כי בציר הדרך שבו נסע היתה תנועה רבה, כך שלא יכול היה למהר בנסיעתו. 14. לאחר שבחנתי את גירסת הנאשם, לא מצאתי בה דבר המצדיק שינוי מהחלטה שנתנה כבר על ידי בתאריך 16.5.10. יתרה מכך, כפי שציין הסנגור, מאז נתנה החלטתי, ראה אור פסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז בעניין דריזין. פסק דין זה מחזק את הקביעות שבהחלטתי מתאריך 16.5.10 בכך שקבע כי (ראה פיסקה 7 של פסק הדין): נ ח י צ ו ת ה כ י ו ל:   " ... דרישת הכיול, כחלק אינהרנטי לתחזוקת המכשיר, נדונה ארוכות בפרשת לוין (ראו פסק הדין בבית משפט השלום בבאר שבע, תת 16915/97, מדינת ישראל נ' לוין עמיקם, ניתן ביום 1.5.01 (להלן:"פסק הדין הראשון"), וכן פסק דין שני באותו עניין שניתן ביום 24.2.09 (להלן:"פסק הדין השני"). ראו גם פסק הדין בערעור שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ע"פ 5355/08, מדינת ישראל נ' עמיקם לוין, ניתן ביום 2.3.10 על ידי כבוד השופטת רחל ברקאי). בפרשה זו העידו שני מומחים מטעם הנאשם, האחד ד"ר אלכס לפק, דוקטור לפיזיקה שכתב עבודת מאסטר בנושא לייזר, ומתוקף מומחיותו מתמצא בתורת המטרולוגיה. ד"ר לפק העיד על מכשירי מדידה בלייזר באופן כללי וטען כך:   "אין מכשיר מדידה שאינו סוטה.. כאשר הסטייה קטנה מספיק ועונה על הדרישות, אז המכשיר בסדר, כאשר הסטייה גדולה מהנדרש אז הוא לא משרת את המטרה. אין בנמצא מכשיר מדידה שאין בו סטיות אפילו לא מקרוסקופיות. כל ההסכמים הבינלאומיים המחייבים כיול תקופתי מביאים בחשבון שמכשירי מדידה סוטים עם הזמן, גם אם היו מושלמים בזמן הייצור". ראו סעיף ד(3) לפסק הדין הראשון.   המומחה השני שהעיד בפרשת לוין, בדיון החוזר בתיק, היה סרגיי יעקובסון, בעל תואר שני בכימיה פיסיקלית, ממלא ראש אגף החשמל והאלקטרוניקה ברשות הלאומית להסמכת מעבדות, ואחראי על מעבדות כיול ופעולות במעבדות הבדיקה. מר יעקובסון העיד כך: "הצורך בכיול נוצר בגלל שכל מכשיר ומכשיר משתנה עם הזמן, כאשר הסיבות להשתנות בתכונות המכשיר, וכיוצא מכך בדיוק המכשיר, הנסיבות שונות ומשונות - השפעת תנאי סביבה, שימוש במכשיר, ושינויים טבעיים של רכיבים במכשיר שהזמן עושה את שלו ומשנה תכונות רכיבים במכשיר... אין מכשיר שאפשר להסתמך לאורך זמן על ממצאי המדידה שלו כמדויקים אם אינו מכויל במתכונת תקופתית". (ראו עמ' 5 לפסק הדין השני בפרשת לוין)   חוות דעת אלה התקבלו בבית משפט השלום בבאר שבע ובערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הדברים האמורים שם נקבעו על ידי מומחים בלתי תלויים, בנוגע למכשירי מדידה בלייזר בכלל, ואני מוצאת כי הדברים תומכים בראיות שלפני. (ההדגשה איננה במקור - ש.א.)   יפים הדברים במיוחד כאשר המכשיר בענייננו עובר מיד ליד, נמצא בתנאי שטח, במכונית המשטרה, חשוף לתנאי מזג האוויר וטעויות מפעילים רבים, חשוף לחבטות, טלטלות וכדומה. (ההדגשה איננה במקור - ש.א.)   המשיבה, כאמור, לא הביאה חוות דעת הסותרת קביעה זו. המשיבה לא הציגה חוות דעת מומחה שבדק את המכשיר מטעמה והעיד על העדר הצורך בכיול, המכשיר לא נשלח מטעמה למעבדה מורשית לשם כיול אשר יעיד כי אין סטייה בין המדידות שנערכות על ידו לבין התוצאה הנכונה, ואף, כאמור, לא הציגה את הוראות היצרן ותוכנן לעניין כיול.   על התביעה מוטל הנטל להוכיח את אשמתה של המערערת, ובמקום שטענת ההגנה הינה להעדר כיול המכשיר באמצעותו נרשמה המדידה, על התביעה להוכיח שאין ממש בטענות ההגנה. גם אילו היה על המערערת לשאת בנטל השכנוע, נכח חזקת אמינות המכשיר (חזקה, אשר קבעתי שאינה חלה בענייננו), היה עליה להרים נטל זה בגדר מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט אזרחי, קרי; במידה של עמידה במאזן ההסתברויות (ראו יעקב קדמי, על הראיות, מהדורה משלובת ומעודכנת, תש"ע-2009, עמ' 1658) . במקום בו המשיבה נמנעה מהבאת חוות דעת או בדיקת המכשיר כאמור, קיימת נגדה החזקה בדבר אי הבאת ראיה שברשותה ועשויה היתה לשפוך אור על האמת, וניתן לקבוע שיש בהימנעותה כדי לתמוך בגרסה הנגדית של המערערת (ראו ע"פ 69/82, רפאל בן אלישע, אלמגור נ' מדינת ישראל , לז (4) 757). גם בזאת יש כדי לתמוך במסקנה כי הכיול נחוץ לשם שמירה על תקינות המכשיר לצורך מתן מדידת אמת.   15. כדי לא להכביד על הקורא, אני מפנה גם לפיסקאות 8 ו- 9 בעניין דריזין ולדברי בית המשפט המחוזי בסוגייה של אי הוכחת הסטייה וכן בסוגייה של העדר דרישה בתקן רישמי. ככלל פסק הדין נושק לסוגיות המועלות בתיק שבפני, לפיכך יש מקום לקרוא את האמור בו לתוך הכרעת דין זו. 16. כאמור לאור קביעות בית המשפט המחוזי בעפ"ת (מרכז) 08-06-9534 אורנה דריזין נ' מדינת ישראל ובהמשך לאמור בהחלטתי מתאריך 16.5.10, אני מזכה את הנאשם. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות