קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירות מס: בפתח הדברים אבקש להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. רקע 1. נגד הנאשמים - חברת "דקו-ראז בע"מ", דניאל קוגוט ואוריאל שריזלי - הוגש לבית משפט זה כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירה של אי העברה במועד של מס שנוכה (בהתאם לסעיפים 219 ו-224א לפקודת מס ההכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") וכן שתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, בקשר להכנסות החברה (בהתאם לסעיפים 216(4) ו-224א לפקודה). לנאשם 2 (דניאל קוגוט) יוחסו בנוסף שתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, בקשר להכנסותיו האישיות מהשנים 2002 ו-2003 (בהתאם לסעיפים 216(4) ו-224א לפקודה). 2. הנאשמת 1 הייתה בזמנים הרלוונטיים חברה שעיקר עיסוקה ייצור ציפויי דלתות (להלן גם: "החברה"). הנאשמים 2 ו-3 (דניאל קוגוט ואוריאל שריזלי בהתאמה), כך על פי הנטען, שימשו כמנהליה/פקידים אחראיים בה בתקופה הרלוונטית. 3. ביום 16/5/11 ולאחר סיום פרשת התביעה, ביקש ב"כ המאשימה לחזור בו מכתב האישום בנוגע לנאשם 3 (להלן מעתה: "שריזלי"), ובהתאם, בוטל כתב האישום בעניינו. טענות הצדדים טענות המאשימה 4. בפתח סיכומיו ביקש ב"כ המאשימה להדגיש כי ביטול כתב האישום כנגד שריזלי נבע מהסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה יצהיר הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") כי שימש כמנהל/פקיד אחראי בחברה, וכנגד הצהרתו זו, יימחק שריזלי מכתב האישום. עוד הוסיף ב"כ המאשימה כי חרף האמור ולאחר שההסכמה הוצגה בפני בית המשפט, טען סנגורו של הנאשם כי זה יעמוד על מלוא זכויותיו ולא יודה בדבר. בהתאם ביקש ב"כ המאשימה לחזור בו מן ההסדר, אך החליט בסופו של יום, נוכח הראיות המצויות בידו, להותירו על כנו. 5. על האמור הוסיף ממכלול הראיות שהוגשו בתיק, מהן עלה כי הנאשם היה מנהל החברה ובעל מחצית ממניותיה; היה ערב יחיד לחובותיה; היה בעל זכות חתימה בבנקים; טיפל בענייני הכספים של החברה לרבות התקשרויות מול ספקים ולקוחות; החליט על קדימויות תשלומים; עמד בקשר עם רואה החשבון של החברה וראה עצמו אחראי לטפל בהגשת הדו"חות השנתיים שלה; ולבסוף כי לא שילם את שכרו של רוה"ח של החברה. עוד העלו הראיות כי שריזלי הצטרף לחברה כמשקיע כחודשיים לפני קריסתה של החברה והיה אמור לשמש בה כאיש הכספים. כן עלה כי בחודשים מרץ-אפריל 2003 ניהלו השניים את החברה במשותף. תמיכה למתואר, כך נטען, נמצאה אף בעדותו של רוה"ח של החברה; עובד ממשרד פקיד השומה בעפולה; ואף מעדותו של שריזלי. 6. בתוך כך נטען כי אין מחלוקת שבחודש מרץ 2003 העסיקה החברה 23 עובדים ושילמה את משכורותיהם, וכי הנאשם לא הצליח להוכיח את טענתו בדבר הצדק סביר לאי העברת הניכויים הנובעים מתשלום המשכורות. 7. עוד נטען כי אין גם מחלוקת שבשנים 2002-2003 היו לחברה הכנסות, וכי למרות זאת הדו"חות על שנות המס הנזכרות הוגשו באיחור ניכר (של שלוש שנים ושנתיים, בהתאמה, אף זאת רק לאחר הגשת כתב האישום), וגם זאת ללא שהוכחה על ידי הנאשם כל סיבה מספקת. 8. נוכח המתואר נטען איפוא כי על הנאשם - אשר שימש כמנהל פעיל/פקיד אחראי בחברה - חלה האחריות השילוחית על כל עבירה פלילית של החברה, וכי בסופו של יום לא הצליח הנאשם להוכיח כי העבירות נעברו שלא בידיעתו או כי נקט בכל האמצעים הסבירים להבטיח מניעתן. 9. בנוסף נטען כי הנאשם - אשר היה בעל שליטה בחברה - לא הגיש את דו"חותיו האישיים במועד, וכי לא הצליח להוכיח גם בעניין זה את קיומה של "סיבה מספקת". 10. לבסוף נטען כי טענות ההגנה מן הצדק שהועלו על ידי הנאשם לא הוכחו אף הן, וכי גם אם היו מוכחות עובדתית, הרי שלא היה בהן כדי לבסס הגנה מן הצדק, שכן עיקרן בניסיון להטיל על אחרים את אחריותו של הנאשם למחדל. טענות ההגנה 11. בפתח טיעוניה ביקשה ההגנה להדגיש כי החברה הוקמה על ידי הנאשם ואחרים כמפעל יצרני לייצור ציפויים דקורטיביים לדלתות, ולשם הקמתה הושקעו בה כספים רבים, להם היה ערב הנאשם בערבויות אישיות. עוד הובהר כי שריזלי הצטרף לחברה בשלב מאוחר מטעמו של משקיע, וכי שימש כאיש הכספים. בהתאם הודגש כי האירועים נשוא כתב האישום נבעו מקריסתה הכלכלית של החברה (וכפועל יוצא גם של הנאשם), אשר פעלו בתום לב וללא כל כוונה פלילית. בהתאם נטען כי אין לראות בנאשם כמי שפעל בכוונה להעלים מס, בחוסר אחריות או ברשלנות. עוד נטען כי בנסיבות יש לקבוע כי מעשיו נעשו מסיבה מספקת ותוך הצדק סביר, ומשכך ביקשה לזכותו מן המיוחס לו. 12. עוד ביקשה ההגנה להדגיש כי ככל שהדבר נוגע לעבירת הניכויים, מדובר בשיק אחד ויחיד על סך של 11,856 ₪ בלבד, שהחברה העבירה למאשימה ביודעה כי יכובד, ושהוחזר רטרואקטיבית על ידי הבנק, לאחר שהאחרון החליט על עצירת האשראי של החברה במפתיע. בדומה ובעניין דו"חות החברה נטען כי אלו הוגשו באיחור (בשונה ממצב של אי הגשה כלל) וזאת לאחר שהחברה לא יכולה הייתה לשלם לרו"ח עבור הגשתם; לאחר שהחומר הנוגע לדו"חות אלו נשמר אצל רוה"ח, אשר לא הסכים למסור אותו לידי הנאשם; ולמרות כל ניסיונותיו של הנאשם להגישם בעצמו. לא רק זאת אלא שבסופו של יום ומשהוגשו הדו"חות הסתבר כי מדובר בדו"חות אפס, וכי אין החברה חייבת מאומה. 13. כך או כך, ביססה ההגנה טיעוניה על ארבעה אדנים מרכזיים: א. התנהלות הרשות עלתה כדי "התנהלות שערורייתית", אטומה וקהת חושים, המצדיקה בהתאם קבלת טענת הגנה מן הצדק. כך נוכח התייחסותה האטומה והמזלזלת כלפי הנאשם וכלפי ניסיונותיו החוזרים ונשנים להסיר את המחדלים; כך נוכח התייחסותה לניסיונות בא כוחו של הנאשם לפרוש בפניה את מכלול הנתונים, ללא הצלחה; וכך גם נוכח העובדה כי בענייננו הוגש כתב אישום למרות שהמדיניות הנוהגת במס הכנסה במקרים דומים מסתכמת בהטלת קנס מנהלי. ב. ביטול כתב האישום רק כנגד שריזלי עלה כדי אכיפה בררנית ומפלה, ללא כל הצדקה, ומצדיק אף הוא קבלת הטענה של הגנה מן הצדק. נטען כי כתב האישום בוטל למרות ששריזלי הודה כי הצטרף לחברה על מנת לשמש אחראי על הפן הכספי ולמרות שהודה כי עשה כן בתקופה הרלוונטית, וכי לכל הפחות היה חלקם של השניים בחברה, שווה. משכך הרי שהביטול נעשה באופן שרירותי ובלתי מאוזן. עוד הודגש בעניין זה כי ההסדר שנערך בין המאשימה לשריזלי לא נערך על דעתו ו/או בהסכמתו של הנאשם, לא במפורש ולא במשתמע, וכי זה הוצג בפני בית המשפט למרות האמור. ג. המאשימה לא הוכיחה את אחריותו האישית של הנאשם לאישומים המיוחסים לחברה, כאשר לא הוכיחה כי היה מנהל פעיל או פקיד אחראי בה במועדים הרלוונטיים, או כי היה מודע לאי תשלום הניכויים במועד, שכן באותה תקופה היה שריזלי אחראי על הצד הכספי, כאמור. לנאשם מצידו לא הייתה היכולת לשנות דבר בענייני ההתנהלות הכספית באותה התקופה, וביתר שאת כאשר ממילא לא היה רשאי להוציא כספים ללא חתימתו של שריזלי. ד. הנאשם הוכיח כי למעשיו היו "הצדק סביר" ו"סיבה מספקת" כנדרש, לאחר שפעל כפי שהיה פועל אדם סביר ואף מעבר לכך, לרבות ניסיונות חוזרים ונשנים "לשחרר" את החומר החשבונאי מידי רוה"ח של החברה, וכן ניסיונות להגיש את הדו"חות בעצמו וללא עזרת איש מקצוע. אלה גם אלה עלו אמנם בתוהו, אך מלמדים כי הנאשם עשה ככל יכולתו על מנת לתקן את המחדלים. מנגד לא מצאה המאשימה לנכון להתייחס לטענות אלו, וטענה, בעלמא, כי הנאשם לא הוכיח הצדק סביר או סיבה מספקת. 14. על האמור הוסיף הסנגור מחוסר הפרופורציה הבולט שאפיין את התיק מלכתחילה, הן נוכח אופי העבירות בנסיבות הספציפיות, והן נוכח ההתעלמות מפועלו של הנאשם מהלך חייו ומתרומתו לחברה. אלה גם אלה צריכים היו להוביל לביטול כתב האישום (שלא לומר לאי הגשתו מלכתחילה), לאחר שברי כי אין המדובר במהלכים מתוכננים של חברה שחשקה להעלים מיסים או להשאיר בידיה כספים שאינם שלה. הסוגיות שבמחלוקת 15. מן המקובץ עולה איפוא כי גדר המחלוקת משתרע תחילה על שאלת תפקידו של הנאשם בחברה, וביתר שאת בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום; בשאלה האם המחדלים היו בידיעתו; והאם, לחילופין, נקט בכל האמצעים הסבירים להסדרתם; האם היו "הצדק סביר" ו"סיבה מספקת" לקיומם של המחדלים; והאם חלה בענייננו הגנה מן הצדק. רקע משפטי 16. סעיף 219 לפקודה שעניינו בניכוי מס, קובע כי: "נוכה מס על פי סעיפים 161, 164 או 170, ובלי הצדק סביר לא שולם לפקיד השומה כאמור בסעיפים 161, 166 או 171, דינו של החייב לנכות - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין ופי שניים מסך כל הניכויים האמורים או שני הענשים כאחד; הטוען כי היה לו הצדק סביר - עליו הראיה." סעיף 216(4) שעניינו בהגשת דו"חות קובע: "אדם אשר בלי סיבה מספקת עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, או שני העונשים כאחד: ... (4) לא הגיש במועדו דין וחשבון לפי הסעיפים 132 או 133; ..." סעיף 224א מתייחס לעבירה שנעברה על ידי מנהל וקובע כי: "חבר בני-אדם שעבר עבירה לפי הסעיפים 215-220, יראו כאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף, מנהל חשבונות או פקיד אחראי, נאמן או בא כוח של אותו חבר, אם לא הוכיח אחת משתי אלה: (1) העבירה נעברה שלא בידיעתו; (2) שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירה." (ההדגשות אינן במקור). 17. במקרה דנן אין למעשה מחלוקת עקרונית באשר לקיומם של היסודות העובדתיים, ותמצית המחלוקת עניינה בשאלת קיומו של היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירה אצל הנאשם, כאשר טענת האחרון הינה כי היו לו "הצדק סביר", ו"סיבה מספקת", וכי העבירות נעברו שלא בידיעתו, ולחילופין כי נקט בכל האמצעים הסבירים למניעתן. ראיות הצדדים בצד דיון ראשוני פרשת תביעה 18. מטעם המאשימה העידו ערן באוברג, יגאל סאקה ונעמי שמול ממשרדי פקיד השומה; רו"ח רפי פרדו; ויוסף שטרית, שותף בחברה. מטעם ההגנה העידו הנאשם ושריזלי. בנוסף הוגשו מסמכים שונים מטעם הצדדים. 19. ערן באוברג מפקיד שומה חיפה אישר בפתח חקירתו הראשית כי גבה 2 הודעות מהנאשם והודעה אחת משריזלי, וכי אלה זומנו בשל עבירה של אי העברת ניכויים בלבד (ולא בעבירה של אי הגשת דו"חות). מלבד האמור (ובחקירתו הנגדית) לא זכר פרטים מהותיים על התיק, לא ידע מה הסיבה בגינה הגיע התיק לחקירות מלכתחילה; לא ידע לומר דבר על מידת שיתוף הפעולה של הנאשם בחקירתו; או על מהלך החקירות בכלל. מכך יובן כי לא היה בעדות זו כדי לתרום לבירור השאלות שבמחלוקת. 20. יגאל סאקה מפקיד שומה עפולה אישר בחקירתו הראשית כי דו"חות החברה לשנות המס 2002-2003 הוגשו ביום 21/3/06, ואילו דו"חותיו האישיים של הנאשם לאותן שנים הוגשו במהלך שנת 2005 (דו"ח 2002 במאי 2005; דו"ח 2003 באוגוסט אותה שנה). מעבר לכך לא ידע דבר על הסיבה שהובילה לאיחור בהגשת הדו"חות. בחקירתו הנגדית אישר כי לעיתים ניתנות אורכות להגשת דו"חות, הן לחברות והן ליחידים. מעבר לכך לא ידע לומר אם הדו"חות נמצאו בסופו של יום מאופסים והאם הוטלו קנסות על החברה או על הנאשם. עוד ציין כי בדו"ח החברה שהוגש הופיעו הנאשם ויוסף שטרית כבעלי המניות בחברה, ואילו הנאשם הופיע כמנהל. לדבריו לא אוזכר בדו"ח זה שמו של שריזלי. גם עדות זו, מלבד תכניה האינפורמטיביים, לא שפכה אור באשר לשאלות שבמחלוקת. 21. נעמי שמול ממחלקת הגבייה בפקיד שומה עפולה אישרה בחקירתה הראשית כי בחודש אפריל 2003 הוגש לפקיד השומה טופס 102 של החברה - הוא טופס דיווח משכורות וניכויים. עוד ציינה כי הטופס הוגש פעמיים, פעם ראשונה ביום 21/4/03, ללא תשלום, ופעם שנייה 8 ימים מאוחר יותר, ביום 29/4/03, בצירוף שיק, אשר לאחר הפקדתו, חזר. בתוך כך הבהירה כי החוב הנ"ל לא נפרע, וכי למעט קיזוז שנערך על ידי פקיד השומה מול החזר בסך של כ-2,000 ₪, נותרו לתשלום 10,074 ₪ (קרן) ו-4,371 ₪ (ריבית). בפתח חקירתה הנגדית אישרה העדה כי התשלום הנזכר היה תשלום הניכויים האחרון של החברה וכי לבד מתשלום זה לא היו קודם לכן כספים שלא הועברו או לא שולמו. בנוסף אישרה כי הנאשם הינו בבחינת "פנים מוכרות ממשרד פקיד שומה" (עמ' 30 לפרוטוקול, ההדגשה אינה במקור), הגם שמעולם לא ניהלה איתו פגישות בעצמה. המשך חקירתה התמקד בשאלת גובה החוב המקורי בגין הניכויים (היכן עודכן, מה חלקה של הקרן ומה חלקה של הריבית וכיו"ב), וכן בשאלת מקורו של הסכום שקוזז בהמשך (מהיכן הגיע ומתי "נולד"). 22. מהלך חקירתה של העדה ונוכח שאלות שהופנו אליה, אישר ב"כ המאשימה כי דו"ח שנתי של חברה חייב להיות מוגש כשהוא מבוקר על ידי רו"ח. 23. מעדותה של הגב' שמול עלה איפוא כי דו"ח הניכויים של חודש מרץ 2003 הוגש פעמיים, פעם ללא צירוף שיק ופעם בצירוף שיק שחזר; כי החוב עצמו לא נפרע מעולם, למעט קיזוז חלקי; כי מעולם קודם לכן לא היו תשלומים שלא הועברו או לא שולמו; וכי היא מכירה את פניו של הנאשם ממשרדי פקיד השומה. 24. רוה"ח רפי פרדו אישר כי משרדו סיפק שירותי ראיית חשבון לחברה בתקופות הרלוונטיות. בחקירתו הראשית אישר כי מנהלת חשבונות ממשרדו ערכה שני דו"חות ניכויים לחודש מרץ 2003 על פי נתונים שהועברו על ידי החברה, וכי מדובר בשני דו"חות זהים, שאחד הוגש למס הכנסה ללא סכום בשורת ה"חיובים לתשלום", על מנת שייקלט במערכת ולצרכי דיווח בלבד (ת/5), והשני ניתן לחברה על מנת שתשלם אותו בבנק או בדואר, והוא נושא תאריך וסכום לתשלום (ת/6). 25. בחקירתו הנגדית ציין פרדו כי בתחילת שנת 2003 פנו אליו שריזלי והנאשם, ביקשו ממנו שיפסיק לטפל בפן הבנקאי של החברה ("ביקשו ממני להפסיק לטפל בנושא של הבנק", עמ' 17 לפרוטוקול), והודיעו לו כי מעתה יעשה זאת שריזלי. עוד ציין כי רק מאוחר יותר למד, מפי הנאשם, כי קו האשראי של החברה הופסק. בתוך כך אישר כי בסופו של יום נותרו הן החברה והן הנאשם חייבים כספים למשרדו, אך במקביל הדגיש כי קודם לכן נהגו לשלם את שכר הטרחה המגיע לו, וכי הוא אינו מתכוון כיום לתבוע את יתרת החוב. בסיום טען כי אינו זוכר שב"כ הנאשם ערך עימו שיחה טלפונית; אינו זוכר ש(ב"כ הנאשם) איים עליו שיגיש נגדו תביעה; ואינו זוכר שהנ"ל ניהל שיחה גם עם פארס, שותפו למשרד רוה"ח. (כאן המקום להדגיש כי פרדו לא שלל את קיומן של השיחות הנזכרות או תוכנן, אלא טען כי אינו זוכר). עוד ציין כי דו"ח הניכויים לחודש מרץ 2003 נערך פעמיים, לאחר שפקיד השומה יצר עימו קשר וביקש לקבל העתק מדו"ח הניכויים שהוכן עבור החברה (ת/6). נוכח שיחה זו הועתק ת/6 פעם נוספת ונשלח למס הכנסה (ת/5). פרדו ציין עוד כי הוא זוכר שת/6 שולם, וכי השיק באמצעותו שולם, חזר. 26. מהלך חקירתו החזיק פרדו מסמך, שלאחר עיון בו הוגש מטעם ההגנה (נ/3). מסמך זה, הנושא תאריך 4/3/05, נכתב בכתב ידו של הנאשם ונחתם בחתימתו, ונכתב בו כך: "אני ד. קוגוט מצהיר בזאת שלקחתי את החומר הרשום מטה ושייך לחברת דקוראז מרואה חשבון רפי פרדו ביום 4/3/05 להלן החומר: חומר הנהלת חשבונות - 2002 חומר הנהלת חשבונות - 2003 תיק ניכויים שנת 2002 תיק ניכויים שנת 2003 תיק בנק 2002 תיק בנק 2003 דיסקטים לגיבוי הנהלת חשבונות חשבשבת שנים 2002-2003 אני לא אבקש ממשרד רפי פרדו להמשיך ולהגיש דוחות למוסדות מאחר ולקחתי את החומר. ואני אטפל בהמשך הגשת הדוחות." פרדו לא ידע לומר ("אני לא זוכר", עמ' 20 לפרוטוקול) אם הפגישה שבה נערך מסמך זה הייתה מולו או מול פארס, שותפו למשרד. בתוך כך אישר כי עד לאותו היום שבו נערך המסמך הנ"ל לא הוגשו הדו"חות של 2003, וזאת כיוון ש: "נתבקשנו לא להגיש את דוח 2003 על ידי מכתב שקיבלנו מהחברה והחל מאמצע 2003 לא ניתן היה להשיג את הנאשם 2 למרות עשרות טלפונים" (שם). כשנשאל האם יתכן שלא הגיש את הדו"חות בשל החוב שהחברה נותרה חייבת לו השיב בשלילה וחזר וטען כי הסיבה היחידה לאי הגשת הדו"חות הייתה שזה מה שנתבקש לעשות. בהמשך הוסיף: "רו"ח תפקידו לבקר דוחות ולחתום על דוחות שהחברה מגישה ולהכין אותם, כאשר הוא מתבקש להכין אותם וכאשר משולם לו תשלום בגין הדוחות הללו. מאחר ומראש נתבקשתי לא להכין את הדוחות הללו וסוכם שאני לא אקבל על כך שכר טרחה לא הגשתי" (עמ' 21 לפרוטוקול). אעיר כי מדברים אלו עולה הרושם שלשכר הטרחה דווקא כן היה קשר לאי הגשת הדו"חות. בסיום חקירתו ציין כי המועד להגשת הדו"חות של שנת 2003 הוא החל מיולי 2004 ועד פברואר-מרץ 2005. 27. מעדותו של רו"ח פרדו ניתן ללמוד איפוא כי סיפק שירותים מקצועיים שונים לחברה בתקופה הרלוונטית; כי בתחילת שנת 2003 פנו אליו הנאשם ושריזלי, יחד, והודיעו לו כי מעתה יטפל שריזלי בצד הכספי; כי לאחר סגירת החברה לא הכין ולא הגיש עבורה את הדו"חות לשנת 2002-2003 לאור בקשה מפורשת וללא קשר לשכר הטרחה; וכי ביום 4/3/05 נמסר כל החומר החשבונאי לידיו של הנאשם, ללא קשר עם שיחה שנערכה (ושאינו זוכר שנערכה) עם ב"כ הנאשם. עוד עלה מעדותו כי דו"ח ניכויים לחודש מרץ 2003 הוכן על ידי מי ממשרדו פעמיים, תחילה נמסר לחברה לצרכי תשלום (ת/5) ולאחר מכן למס הכנסה, נוכח דרישתם, לצרכי דיווח בלבד (ת/6). אעיר כי לא שוכנעתי שאי עריכת הדו"חות לא הייתה קשורה בעובדה כי החברה לא יכולה הייתה לשלם את שכר טרחתו של רוה"ח (כפי שאף עלה מדבריו שלו), ובדומה לא שוכנעתי כי החומר נמסר לידי הנאשם בשמחה וללא בעיות. אקדים את המאוחר ואומר כי בעניינים אחרונים אלה (ולא רק בהם כפי שיפורט בהמשך) מצאתי להעדיף את גרסת הנאשם. 28. אחרון מטעם התביעה העיד יוסף שטרית, שאישר בפתח חקירתו הראשית כי היה שותף בחברה מ-2002-2003, וכי החזיק ב-50% ממניותיה. לדבריו ויתר על חלק ממניותיו בשני שלבים עקב כניסת משקיעים נוספים, עד שלבסוף נותרו בידיו כ-10% מהמניות. עוד הוסיף כי המנהלים הפעילים של החברה היו הנאשם ושריזלי, והם גם אלו שהיו מורשי החתימה בחשבונות הבנק. בנוסף ציין כי ברוב המקרים היה הנאשם אמון על עריכת המו"מ עם הספקים והלקוחות; כי אינו יודע מי מהשניים היה בקשר עם רוה"ח; וכי תפקידו שלו היה לפתח את המוצרים העתידיים של החברה. 29. בחקירתו הנגדית ציין שטרית כי אינו יודע אם מניותיו אמנם עברו בפועל לידי אחרים, אך הוא יודע כי חתם על אישור העברתן. עוד אישר כי בתחילת 2003 נכנס שריזלי לחברה והביא איתו סכום כסף גדול של מאות אלפי שקלים ממשקיעים ("ש: נכון שבחודש פברואר 2003 המשקיעים ששריזלי גייס הילוו לחברה חצי מיליון ₪, ת: אני זוכר סכומים מסוג זה", עמ' 24 לפרוטוקול), וכן כי שריזלי הבטיח לעזור בניהול הצד הפיננסי של החברה, וכי ניתנה לו זכות חתימה בחשבון על מנת "שיוכל לשמור על הקופה" (שם). בהמשך חקירתו אישר כי במהלך שנת 2003 נודע לו, מפיו של שריזלי, כי הבנק עצר את קו האשראי וכי סוגרים את החברה. בתוך כך אישר כי מספר חודשים קודם להודעה זו שררה אופטימיות גדולה בחברה, כאשר באותה תקופה היו לה לקוחות פוטנציאליים רבים; התנהל מו"מ עם לקוחות ברחבי העולם; וחודש קודם לעצירת האשראי, הזמינה חברת רב-בריח מודלים, אישרה אותם, והייתה אמורה להציגם ב-17 נקודות מכירה. עוד אישר כי רב-בריח עצמה חוותה באותה התקופה "נפילה גדולה במכירה" (שם), וכי במקביל פרצה מלחמת המפרץ האמריקאית (הפלישה לעירק), ובנוסף שהה הנאשם זמן רב במילואים. לבסוף ציין כי אינו יודע מדוע סגר הבנק את קו האשראי ואישר כי החברה הפכה בבת אחת מחברה שצפויה להזמנות רבות, לחברה שנותק לה הצינור הכספי. 30. מדבריו של שטרית עלה, אם כן כי ממועד כניסתו של שריזלי לחברה הופקדו ענייני הכספים בידיו; כי מכלול נסיבות חיצוניות הביאו לקריסת החברה; וכי זו נסגרה באחת, נוכח החלטות הבנק. פרשת הגנה 31. מטעם ההגנה העיד, כאמור, הנאשם. בפתח עדותו הראשית פירט הנאשם בקצרה את מהלך חייו ובכלל זה שירותו הצבאי ארוך השנים, לימודיו האקדמיים שהופסקו באמצעם והרקע להקמת החברה. לדבריו עבד ביחד עם יוסף שטרית בחברת שריונית חוסם, שם פיתחו מיזם של ציפוי פולימרי לדלתות. לאחר שראו כי כ-50% מהמכירות של שריונית חוסם הן דלתות בעיצוב שלהם, החליטו לפתוח את מפעל "דקו-ראז" בעפולה. המפעל נפתח באוגוסט 2002, והתפתח "בכיוון טוב" (עמ' 50 לפרוטוקול). היו להם הזמנות גדולות משריונית חוסם ומרב-בריח, וחברות גדולות מספרד ומקנדה שמעו עליהם ויצרו עימם קשר. אלא שאז הגיעה הזמנת חומר גלם מטורקיה, והתברר כי היא פגומה כולה, וכך נוצר מצב שבו יש אמנם הרבה הזמנות, אך כיוון שאין עדיין "מחזור" כספי, אין כסף לקנות חומרי גלם נוספים כדי לייצר את ההזמנות. בשלב זה ובניסיון לגייס הון נוסף, פנה הנאשם לשריזלי, וזה ראה את הפוטנציאל של החברה, הצטרף, והביא איתו כסף אך לא פחות חשוב, קשרים בחו"ל וניסיון ניהולי עשיר ברמה הכספית. ניסיון זה - כך הבהיר הנאשם בעדותו - היה חשוב לו, כיוון שהיה זה הצד החלש שלו (של הנאשם). בהתאם קיבל שריזלי אחריות על כל הצד הכספי של החברה, ובכלל זה הניהול הכספי, הדו"חות, ההוצאות, ההכנסות ואת "כל התחום הכספי" (עמ' 51 לפרוטוקול), ואילו הנאשם היה אחראי כל הייצור ופיתוח ההזמנות. הנאשם הוסיף ומסר כי החל מהצטרפותו של שריזלי היה האחרון אחראי על כל עניין התשלומים, וכי חלקו (של הנאשם) הסתכם בחתימה על השיקים שהובאו לו לחתימה על ידי שריזלי. 32. בתוך כך הדגיש כי הפעם הראשונה שבה נודע לו כי קיים חוב של החברה בגין הניכויים של חודש מרץ 2003 הייתה בשנת 2005, בעת שנחקר במס הכנסה בגין התיק שבנדון, וזאת לאחר שבחודש מאי 2003, לפני פגישה שהתקיימה בבנק הפועלים איתו ועם שריזלי, היה נושא התשלומים "סגור" מבחינתו ("הכסף הזה שולם", עמ' 52 לפרוטוקול). 33. הנאשם הוסיף כי בחודש מאי 2003 היה משבר גדול במשק, עשרות אלפי עסקים התמוטטו, והבנק הודיע לחברה כי סגר את האשראי עקב מדיניות מוניטרית (מדיניות מקרו-כלכלית המשפיעה ישירות על כמות הכסף במשק ללא התערבות בשוק המוצרים, והמבוצעת על ידי בנק ישראל, המפקח על כמות אמצעי התשלום במשק). עוד הוסיף כי הבנק אמנם לא סגר את החברה, אלא שהוא עצמו החליט לעשות כן באופן מיידי, כיוון שלא היה מוכן להחזיק עובדים שלא יוכל לשלם להם. נוכח המתואר החזיר את כל חומרי הגלם לספקים וסגר את החברה באופן מיידי. או אז - בשל היותו ערב יחיד לחובות החברה ("תמימות מקצועית ומסחרית", עמ' 52 לפרוטוקול) - נקלע לחובות גדולים ("התמוטטתי כלכלית", שם), ובסך הכל היה חייב כמיליון שקלים. לדבריו, לאחר השוק הראשוני, חיפש עבודה ובזמן הזה ויתר על דמי אבטלה ונעזר במשפחתו המורחבת. בהמשך מצא עבודה כפועל ייצור ברמלה, תמורת שכר של 4,000 ₪ בחודש; היה כפוף להוצל"פ ולהחלטותיו; והתנהלו נגדו עשרות תיקי הוצל"פ ומשפטים. במקביל ניסה "לסגור קצוות" מול הרשויות השונות, דיווח להן על סגירת החברה, וניסה לקדם את עניין הגשת הדו"חות. 34. בהקשר זה תיאר הנאשם מסכת ארוכה של ניסיונות "לסגור את הפינות", כדבריו. תחילה מול משרדי מס הכנסה, שהבהירו לו כי עליו לפנות לרוה"ח שלו (דברים שמצאו תמיכה בהצהרתו של ב"כ המאשימה כי "דו"ח שנתי של חברה חייב להיות מוגש כשהוא מבוקר על ידי רו"ח"); בהמשך מול רוה"ח רפי פרדו, שהבהיר לו כי לצורך סגירת הדו"חות עליו לשלם 1,500$ נוספים, אותם כמובן לא יכול היה לשלם (כאמור, מצאתי לקבל בעניין זה את גרסת הנאשם, שמצאה תמיכה גם בדבריו של פרדו עצמו); ולאחר מכן שוב מול משרדי מס הכנסה, שם לא הסכימו בשום אופן לעזור לו. בהקשר זה מצאתי להביא את הדברים בלשון אומרם: "ת:... חזרתי למס הכנסה. אני הייתי במס הכנסה בחודש וחצי הזה 15 פעמים. התחננתי בפניהם שיתנו לי דרך לפתור את הבעיה ללא רו"ח. כוונתי לבעיה של הדוחות, אמרתי להם שאין לי כסף, גם הפקידה שהתובע הביא להעיד, זכרה אותי מתרוצץ במסדרונות מס הכנסה, זאת אומרת שהייתי שם הרבה. ש: הם עזרו לך באיזשהי צורה ת: לא, שום דבר ש: מה הם אמרו לך ת: הטענה הבסיסית הייתה שרק רו"ח יכול לעזור לי" (עמ' 53-54 לפרוטוקול, ההדגשה אינה במקור). ובהמשך: "קודם כל אני לא מאחל לכל אזרח הגון להיתקל במס הכנסה. ההתייחסות של הפקידים... אלינו כאזרחים היא מחפירה, היא נוגעת ברשעות. עשרות אלפי עסקים בשנת 2003 התמוטטו. אדם אחד לא היה כדי לעזור לנו למלא, לא ביקשתי שתשלמו לי כסף, לא ביקשתי חסדים, רק לעזור לנו לצאת מהברוך הבירוקרטי. עזרה משפטית יש, עזרה חשבונאית, שום דבר, פשוט לך תיקבר. אין מילים לחוסר אכפתיות, לחוסר הגינות, לחוסר רגישות... ... אני מדבר על מילוי טפסים, יכולתי לגמור את זה בשבועיים עבודה. מדוע לא נאמר לי שאני יכול למלא טפסים לבד, למה זרקו אותי, למה לא נתנו לי למלא את חובתי האזרחית." (עמ' 57 לפרוטוקול). בהקשר זה הדגיש הנאשם כי לבסוף גילה - מהלך חקירתו במס הכנסה - כי יכול היה לסגור את התיקים בעצמו, וכי יש מסמך מיוחד המיועד למקרים כאלה, בהם נישומים מדווחים לבד וללא ביקורת של רו"ח. עוד ציין כי גם כאשר כבר ידע שיש טפסים כנ"ל ופנה לבקש אותם, נענה בסירוב מוחלט ובצעקות. ואזכיר: דבריו של הנאשם כי ביקר פעמים רבות במשרדי מס הכנסה, נתמכו אכן על ידי עדותה של נעמי שמול, כי הנאשם הינו "פנים מוכרות ממשרד פקיד שומה". 35. בתוך כך ציין כי בשנת 2005 פגש את בא כוחו (עו"ד דרור) במקרה בבית המשפט, ונוכח היכרותם רבת השנים מימי השירות הצבאי, הציע האחרון את עזרתו בהתנדבות. במקביל הציע עו"ד דרור גם את עזרתו של רו"ח בהתנדבות, אלא שאז צצה בעיה חדשה כיוון שרו"ח פרדו לא היה מוכן "לשחרר" את כלל החומר החשבונאי של החברה, שהיה כל העת במשרדו, לידיו של הנאשם. שיחה שערך הנאשם לעורך דינו בנוכחות פרדו, ואשר במהלכה הועבר הטלפון לידי פרדו עצמו, היא שהובילה לכתיבתו של נ/3 (שנכתב בכתב ידו של הנאשם והעיד על מסירת החומר לידיו מידי רוה"ח). הודגש כי בשיחה זו הבהיר ב"כ הנאשם לפרדו כי אם לא ימסור את החומר לידיו של הנאשם, הוא מסתכן בעבירה פלילית ובהגשת תלונה כנגדו. כפי שכבר ציינתי לעיל, מצאתי להעדיף בעניין זה את גרסתו של הנאשם, בין היתר נוכח נוסחו של נ/3 ("אני לא אבקש ממשרד רפי פרדו להמשיך ולהגיש דוחות..."), שנראה כנוסח של מי שמצהיר כי לא יהיו לו טענות עתידיות, וכן נוכח תשובותיו המתחמקות של פרדו בעניין זה. 36. בהמשך למתואר הועבר החומר החשבונאי לידיו של רוה"ח החדש, והוא - כפי העולה מנ/13 הנושא תאריך 6/9/05 - הגיש את דו"חות החברה לשנת 2002-2003, לפקיד שומה עפולה. הנאשם ביקש להוסיף בעניין זה כי בסופו של יום ולאחר קיזוזים עם יתרת הזכות שהייתה לחברה במס הכנסה, נותרה היתרה מאופסת, ואף הודיעו לו שבאופן אישי אין לו שום חובות. יודגש כי ב"כ המאשימה אישר אף הוא כי בסופו של יום, וכפי העולה מן הדו"חות, אמנם לא היה לחברה חיוב לתשלום מס. 37. בחקירתו הנגדית הוצגה לנאשם הטענה כי כבר ביום 21/4/03 - היום בו הועבר דו"ח הניכויים לחודש מרץ 2003 (ת/5) לידי מס הכנסה - ולפני יום 29/4/03 - היום בו הופקד השיק בגין אותם ניכויים - ידעה החברה כי השיק לא יכובד, ולראיה כי ת/5 הוגש בסכום אפס. הנאשם טען כי אינו מבין במה מדובר או על מה נסמכת טענה זו, כי אינו יודע מהו "דו"ח ניכויים", וכי עד לעדותו של רו"ח פרדו כלל לא ידע שדו"ח הניכויים הוגש פעמיים. לדבריו לא התעסק בפן הזה, אינו יודע לומר שהגשת הדו"ח פעמיים, בגין אותו הסכום, מלמדת שלא מדובר בטעות של רוה"ח, ועוד הוסיף כי: "אני לא יכול להסכים על שום דבר, אני לא יודע מה זה דוח ניכויים, אני לא יודע על מה אתה מדבר איתי" (עמ' 59 לפרוטוקול). כאן המקום להדגיש כי פרדו עצמו אישר שהדו"ח נערך פעמיים כיוון שהועתק לבקשת נציג מס הכנסה; כי ת/6 הוכן לפני ת/5; וכי העובדה שת/6 נשא סכום אפס הייתה רק כיוון שהוא היה העתק לצרכי דיווח ולא לצרכי תשלום. 38. בסיום התבקש הנאשם לאשר כי הוא זה שטיפל בענייני הכספים של החברה והשיב: "עד לתאריך סוף ינואר. זה נכון"; התבקש לאשר כי בהודעתו הראשונה במס הכנסה אמר כי טיפל בענייני הכספים, מבלי שסייג את הדברים בתאריך מסוים והשיב: "אני עד כמה שאני זוכר אחר כך הוספתי" (שהיה אחראי לענייני הכספים רק עד הצטרפות שריזלי - כ.ר.ה); והתבקש לאשר כי מסר גם שהיה המנהל של החברה, והשיב: "אמרתי רק שהיתה לי זכות חתימה ואחר כך הוספתי שכשמר שריזלי נכנס לעסק הוא לקח את האחריות הזו" (עמ' 59-60 לפרוטוקול). לבסוף אישר כי מסר בהודעתו שבתקופה ששריזלי היה בעסק, ניהלו השניים את החברה במשותף. 39. עיון בהודעות הנאשם (ת/2 ות/3) מלמד כי נגבו אחת אחרי השנייה וכי מדובר בחקירות קצרות ותמציתיות, שאינן מכילות מלל רב. מההודעה הראשונה עולה כי הנאשם לקח על עצמו אחריות על ניהולה של החברה, ובכלל זה על הטיפול בכל ענייניה, לרבות העניינים הכספיים. עוד עולה כי הנאשם לא הזכיר את שמו של שריזלי, וטען כי הניהול כולו היה באחריותו. עוד עולה מהודעה זו כי לא נתקבלו כל החלטות בקשר לקדימויות תשלומים, שכן כל התשלומים שולמו; כי הנאשם לא ידע על קיומו של חוב לחודש מרץ 2003, ואמר כי הוא יודע שישנה טענה בקשר לחוב לחודש אפריל 2003, אלא שלא שולמו משכורות בחודש זה ולכן מדובר בטעות; כי הוא מעריך שהדו"חות השנתיים לא הוגשו כיוון שלא הועבר תשלום לרוה"ח של החברה; וכי אינו יודע דבר אודות דו"חות אישיים שלו שהיו צריכים להיות מוגשים. בהודעה השנייה, שנגבתה מיד בהמשך, ביקש הנאשם להוסיף כי בחודש מרץ 2003 הצטרף לחברה שריזלי, שאמור היה להיות איש הכספים בחברה, וכי במשך חודשיים עזר לנהל אותה ואף היה מורשה חתימה. 40. הנאשם לא נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא הזכיר את שריזלי כבר מתחילת החקירה, וההלכה בעניין זה ידועה. כך או כך, משהזכיר אותו ואת חלקו בחברה מיד בהמשך, ונוכח אופי החקירה כפי שמשתקפת בת/2 ות/3 (קצרה ולקונית), הרי שגרסתו שם, בבסיסה, אינה שונה באופן מהותי מגרסתו בפני. 41. כאן המקום לציין כי מצאתי לאמץ במלואה את גרסתו של הנאשם, לאחר שהתרשמתי מאמינותו ומהימנותו, כמו גם מכנותו הרבה, גם כאשר גישה זו הייתה נוחה פחות. הנה כי כן, מגרסתו עלה כי בעשרת החודשים בהם פעלה החברה, לא נמצאו בה ליקויים או מחדלים כספיים, אף שיק לא חזר וכל התשלומים שולמו. תמיכה לגרסה זו ניתן למצוא הן בעדותה של נעמי שמול, והן בעדותו של שריזלי כפי שתפורט מיד. עוד העלתה גרסתו כי שריזלי הצטרף לחברה לא רק בשל ההון שגייס, אלא גם בזכות הקשרים שלו וניסיונו הניהולי בפן הכספי, וכי מרגע שהצטרף לקח פיקוד על הצד הפיננסי של החברה, לרבות מול הבנקים ומול רוה"ח. לראיה כי מיד עם הצטרפותו הפך מורשה חתימה. תמיכה למתואר ניתן למצוא גם בדבריו של רו"ח פרדו, ובדבריו של יוסף שטרית. עוד עלה מעדותו בפני - כמו גם מהודעותיו - כי עד למועד חקירתו במשרדי מס הכנסה לא ידע על קיומו של חוב הניכויים לחודש מרץ 2003. העובדה כי לא עומת עם המתואר בחקירתו הנגדית, מדברת בעד עצמה. בנוסף עלה כי צירוף נסיבות הובילה לקריסת החברה, וכי זו נסגרה "מהיום למחר", ובלי התראה מוקדמת. בהתאם הובהר כי לא ניתן היה לצפות את חזרתו של השיק שניתן בעד ניכויי חודש מרץ, וכי מבחינתו היה התשלום בבחינת עניין מוגמר. לבסוף פורטו ניסיונותיו לקשור את הקצוות בעקבות סגירת החברה ולתקן את כלל המחדלים, לרבות פניותיו החוזרות ונשנות למס הכנסה והמגעים שלו עם רו"ח פרדו, בעניינם הרחבתי קודם לכן (ראו פסקה 33). 42. תמיכה משמעותית לגרסת הנאשם נמצאה בעדותו של אוריאל שריזלי. בפתח חקירתו הראשית מסר האחרון כי בחודש פברואר 2003 הצטרף לחברה, לאחר שהנאשם הביע התעניינות במציאת משקיע. שריזלי מצא משקיע, הכניס 450,000 ₪ לחברה, אך התנה הצטרפותו בכך שתינתן לו אחריות על הצד הכספי. במסגרת אחריות זו פעל בשם החברה מול הבנק, מול רוה"ח, ודאג לניהול התקין של הכספים. בנוסף דרש זכות חתימה נוספת על זו של הנאשם, וקיבל אותה, כך שנדרשו שתי חתימות על כל שיק. 43. שריזלי הדגיש כי מאז הצטרפותו לחברה ועד לסגירתה (ובסך הכל שלושה חודשים) כל התשלומים שולמו בזמן, ואף שיק לא חזר. בתוך כך הסביר את השתלשלות העניינים שהובילה לקריסתה של החברה, ואשר גרמה לכך שהשיק בעד הניכויים של מרץ 2003, לא כובד בסופו של יום. לדבריו, הוכנו שני שיקים למועד 15/4/03, הראשון לביטוח לאומי (נ/6) והשני למס הכנסה (עבור הניכויים, נ/7). השיק לביטוח לאומי הופקד וכובד. השיק למס הכנסה לא יצא את המשרד, לאחר שהתקשרו ממשרד רוה"ח וביקשו לתקן את הסכום הרשום עליו, מ-11,856 ₪, ל-12,756 ₪. הפקידה של החברה הכינה שיק חדש - על הספח שלו כתבה "מס הכנסה חודש מרץ במקום שיק 310 שבוטל בגלל סכום לא נכון שנמסר מהנהל"ח" (נ/8). השיק המתוקן הופקד ביום 29/4/03 בבוקר - ושריזלי הדגיש כי לא הייתה לו כל סיבה להניח שהשיק לא יכובד - אך עוד באותו היום פרצה שביתה כללית במשק (נ/9), שכללה גם את הבנקים. ביום 2/5/03 הסתיימה השביתה (כך שעד לאותו היום השיק למעשה לא טופל, ו"הוצג" כאילו התקבל רק ביום זה). עוד באותו היום ניהל שריזלי שיחה עם האחראי על מחלקת בנקאות עסקית, ביקש ממנו לגבש יחד תוכנית הבראה לחברה, ולשתף פעולה לטובת צמיחתה. עיקרי שיחתם הועלו על הכתב (נ/11), ונוכח דברי נציג הבנק כי הוא מעוניין לקבוע את המשך התמיכה בחברה יחד עם ההנהלה של הסניף בנצרת, נקבעה ביניהם פגישה ליום 5/5/03. בפגישה זו הוצגה לראשונה דרישת הבנק כי על כל סכום שישקיע הבנק תצטרך גם החברה להשקיע סכום זהה. דרישה זו נדחתה על ידי שריזלי, ויום למחרת הגביל הבנק את החברה (נ/12). ההגבלה כללה ביטול של שיקים שניתנו החל מיום 22/4/03 - ביטול רטרואקטיבי - למרות שנעשתה הלכה למעשה רק יום למחרת הפגישה, קרי ביום 6/5/03. שריזלי הוסיף כי עוד באותו היום קרסה החברה והעובדים הלכו הביתה. תמיכה לדבריו נמצאה במסמך מבנק הפועלים (נ/12) הנושא תאריך 6/5/03, ואשר כותרתו "הודעה על החלת הגבלות", ובו מפורטים שיקים שלא כובדו - אשר תאריך הצגתם מיום 2/5/03 - וביניהם אף שיק הניכויים לחודש מרץ 2003, אשר ידוע כי נמסר לבנק הדואר כבר ביום 29/4/03. 44. בפתח חקירתו הנגדית אישר כי מי שקבע את קדימויות התשלומים בחברה היה הנאשם וכי שימש כמנכ"ל החברה. יחד עם זאת הדגיש, הן בחקירתו הנגדית והן בחקירתו החוזרת, כי הנאשם אמנם יכול היה לקבוע את הקדימויות, אלא שלא עשה זאת בפועל כיוון שכל השיקים שולמו עד האחרון שבהם, ולא היה צורך בקביעת קדימויות. 45. שאר חקירתו התמקדה בעימותו מול הטענה (אשר הוצגה גם בפני הנאשם), כי העובדה שדו"ח הניכויים של חודש מרץ 2003 נערך פעמיים, פעם אחת כשהוא נושא סכום אפס, מלמדת כי הוא והנאשם ידעו שלחברה אין כסף, עוד ביום 21/4/03 ולא רק ביום 6/5/03, כטענתם. שריזלי דחה טענה זו מכל וכל. תחילה הבהיר כי אינו יודע דבר בקשר לדו"ח הניכויים שהוצג לו (ת/5), אינו יודע מי הכין אותו או למה נערך כפי שנערך. בהקשר זה אין לי אלא לשוב ולהעיר כי רו"ח פרדו, אשר העיד כזכור מטעם התביעה, הסביר בצורה ברורה ומפורשת כי הסיבה בגינה הוצא דו"ח הניכויים פעמיים הייתה שהדו"ח הראשון שנערך ניתן לחברה כדי שתשלם אותו (ת/6) ואילו הדו"ח השני שנערך (ת/5), הוצא לבקשת מס הכנסה מאוחר יותר, ונכתב בסכום אפס כיוון שנערך לשם דיווח בלבד ולא לשם תשלום. פרדו הסביר גם כי העובדה שת/5 נושא תאריך מוקדם יותר מת/6 (ויודגש כי המדובר בתאריך ה"קליטה" בבנק הדואר - כ.ר.ה), למרות שנערכו על ידי משרדו בסדר הפוך, אינה מלמדת דבר, שכן התאריך המופיע על גבי ת/6 הוא תאריך התשלום בבנק הדואר, ואין בינו ובין תאריך עריכתו ומסירתו לחברה, מאום. 46. בדומה נטען כלפי שריזלי כי שני הדו"חות - אשר נערכו שניהם על אותו הסכום בדיוק - משמיטים את הקרקע גם תחת הטענה כי משרד רוה"ח התבלבל בסכום, שאחרת לא היה מופיע עליהם סכום זהה. גם בעניינה של טענה זו אמר כי אינו יודע, אך הדגיש כי הבלבול בסכום ארע עוד הרבה קודם לכן, עוד לפני היום שבו רשמה הפקידה את השיק החדש, ביום 15/4/03. עוד ציין כי אינו יודע מה גרם לפקידה לעכב את הפקדת השיק המתוקן עד ליום 29/4/03, אך הוא מניח שהבלבול עם רוה"ח הוא שגרם לכך. אעיר כי מדבריו של רו"ח פרדו (אשר יוער במאמר מוסגר כי לא עומת עם טענת הבלבול הנזכרת) עלה כי הדו"ח הוכן בשני העתקים מסיבה אחרת לגמרי - העתקה - ולכן הוא זהה. 47. גרסתו של שריזלי, אשר מצטרפת לגרסתו של הנאשם, מלמדת איפוא כי הצטרף לחברה תוך שהתנה הצטרפותו בקבלת אחריות על הצד הפיננסי; כי אמנם ניהל את הצד הפיננסי משך שלושת החודשים בהם פעל במסגרת החברה, ולרבות בייצוגה מול הבנק ומול רוה"ח; וכי דרש וקיבל זכות חתימה בחשבון. עוד עלה מדבריו כי כל התשלומים נפרעו וכובדו, כי כך היה אמור להיות גם בעניינו של שיק הניכויים לחודש מרץ, וכי זה בוטל רטרואקטיבית בעקבות דרישה שהעמיד הבנק כשבוע מאוחר יותר ממועד מסירת השיק, ואשר נדחתה על ידי החברה והובילה באחת לקריסתה וסגירתה. דיון ומסקנות 48. ממכלול הראיות בתיק זה, ולאחר שכאמור מצאתי לאמץ במלואה את גרסת הנאשם - לה נמצאו חיזוקים למכביר - עולות המסקנות הבאות: מהלך חודשי חייה של החברה, שולמו כל התשלומים ולא הוחזרו שיקים. בסופו של יום (ולאחר הגשת הדו"חות באיחור), עלה כי לחברה לא היה חיוב בתשלום מס, או כל חוב אחר (למעט ניכויי חודש מרץ, בעניינם יורחב מיד). בתחילת שנת 2003 הצטרף שריזלי לחברה, לאחר שהזרים לה הון של מאות אלפי שקלים, ולקח לידיו את האחריות על ניהול הפן הכספי. במסגרת האמור הפך מורשה חתימה וניהל מו"מ מול הבנק (כפי העולה בין השאר מנ/11). שיק לטובת ביטוח לאומי מיום 15/4/03, כובד ושולם. שיק לטובת מס הכנסה מיום 29/4/03, חזר, לאחר שבוטל רטרואקטיבית (כפי העולה מנ/12). דו"ח ניכויים לחודש מרץ 2003 הוכן על ידי משרד רו"ח פרדו פעמיים, כאשר עותק ראשון נמסר לחברה לתשלום ועותק נוסף נמסר למס הכנסה, לבקשתם, לצורכי דיווח בלבד. לא ניתן לקבוע כי הנאשם או שריזלי ידעו מראש ששיק הניכויים לא יכובד, ומכלול הנסיבות בתיק מלמדות דווקא כי ההיפך הוא הנכון. כך או כך, ומהסבריו של רו"ח פרדו עולה כי אין לקבל את טענת המאשימה כאילו קיומם של שני דו"חות ניכויים זהים מעידה שהחברה או מי מנציגיה ידעו מראש כי השיק לא יכובד, והדברים פורטו לעיל. הנאשם לא ידע על קיומו של החוב בגין ניכויי מרץ 2003 עד למועד חקירתו במשרדי מס הכנסה. מכל מקום באותה תקופה היה שריזלי אחראי על הפן הכספי ועל הקשר עם רוה"ח. כך או כך לא היה לנאשם יסוד להניח כי השיק לא יכובד. החברה נסגרה באופן מיידי לאחר שהבנק הורה על החלת הגבלות ביום 6/5/03. הנאשם עשה מאמצים רבים כדי לתקן את כלל המחדלים שנבעו מסגירת החברה - לרבות ביקורים רבים במשרדי מס הכנסה ומגעים עם רו"ח פרדו - אך לא הצליח לעשות כן. תמיכה לדבריו נמצאה בעדותה של נעמי שמול (שזיהתה את פניו כמוכרים), כמו גם בדבריו של ב"כ המאשימה כי לצורך הגשת דו"חות נדרש, ככלל, ליווי רו"ח. 49. המתואר מוליך למסקנה כי התקיימו בעניינו של הנאשם "הצדק סביר" (ביחס לסעיף 219 לפקודה), כמו גם "סיבה מספקת" (ביחס לסעיף 216 לפקודה). כך התקיימו בעניינו גם הסייגים הקבועים בסעיף 224א לפקודה, לאחר שקבעתי כי העבירה של תשלום הניכויים לחודש מרץ 2003 נעברה בלי ידיעתו, ולאחר שקבעתי כי ככלל עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירות. 50. מכלול הראיות והמסקנות שהוסקו מהן מוליך לשיטתי לקביעה חד משמעית כי אין המדובר במי שניסה להעלים מיסים מהמדינה או להתחמק מחובותיו החוקיות, אף לא במי שניסה לתמרן את דרכו הרחק מכישלונו ולהותיר אחריו אדמה חרוכה. הראיות מלמדות כי לא עמדה לנאשם כל ברירה אחרת, ולא כי ערך סדרי עדיפויות שאינם נאותים (ראו בהקשר זה הדברים שנאמרו ברע"פ 7504/08 מלמד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23/12/08, פורסם ב"נבו", שם נקבע כי מי שעמדה לו הבחירה להיכן לנתב את הכספים, ובחר שלא להעבירם לרשויות המס, הרי ש"נשמטה תחת רגליו הטענה כי ישנו הצדק סביר למעשיו."). 51. עוד מצאתי כי העובדה שלא טיפל בפן הכספי בחודש מרץ 2003 - לאחר שאחת ממטרות צירופו העיקריות של שריזלי הייתה כי יופקד על הטיפול בפן זה - ובנוסף העובדה כי היה לו יסוד סביר להאמין כי שיק הניכויים יכובד, וכי למעשה לא ידע שבסופו של יום נותר חוב בגינו, עולות כדי "הצדק סביר"; בדומה מצאתי כי העובדה שהובהר לנאשם שלא ניתן להגיש את הדו"חות ללא ליווי רו"ח, בצירוף העובדה כי החומר החשבונאי הוחזק בידיו של רו"ח פרדו, וכאשר לנאשם לא הייתה יכולת כספית לשלם לו עבור המשך עבודתו, הינה בבחינת "סיבה מספקת"; ומעל הכל - כאמור - מצאתי כי הנאשם נקט בכל האמצעים הסבירים לצורך טיפול במחדלים, וכי אלה אמנם הוסרו, ברובם, הגם שבאיחור. 52. סוף דבר, הריני מזכה את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בשולי הדברים אוסיף כי משמצאתי לזכותו כמפורט, לא מצאתי צורך לדון בשאלות ההגנה מן הצדק אשר פורטו בסיכומי ההגנה. יתכן וטוב שכך, באשר יש לי החשש כי התנהלות הרשות אכן הייתה נגועה באטימות ושרירות לב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 45 יום מהיום. זיכוי מעבירהעבירות מסמיסיםמס הכנסה