קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת אי תשלום שכר מינימום: 1. בכתב אישום שהגישה המאשימה כנגד הנאשמים, היא מייחסת להם עבירה של אי תשלום שכר מינימום- עבירה לפי סעיפים 2, 14 ו- 15 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987, (להלן: "חוק שכר מינימום" ), כאשר לנאשם מס' 2 מיוחסת אחריות מנהל ונושא משרה, מתוקף סעיף 15 לחוק שכר מינימום.  2. הנאשמת מס' 1 הינה חברה שעיסוקה בשמירה ואבטחה בארץ ובחו"ל. הנאשם מס 2, שמש בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, כמנהל הנאשמת. בכתב האישום נטען כי הנאשמים העסיקו את העובד מיכאל המפל, (להלן: "העובד") בתפקיד מאבטח בקניון חיפה בתקופה מיום 17/3/02 ועד ליום 27/4/02. 3. על פי התלוש שהונפק לעובד בגין חודש 4/02, הוא עבד 105 שעות עבודה ועוד 11 שעות עבודה בשבת, בגינם שולם לו שכר בסך של 2,133.54 ₪, בהתאם לתעריף שכר מינימום. (ראה מוצג ת/3(2)), ולאחר תוספת הוצאות נסיעה שולם לו בסה"כ 2,238.54 ₪. מסכום זה ניכתה הנאשמת 1 סך של 1,334.56 ₪, שלידו נרשמה הערה "על פי התחייבות העובד". המאשימה מצידה הסבירה כי סכום הניכוי מורכב משניים: חיוב שכר של יומיים בגין אי מתן הודעה מוקדמת בכתב ע"י העובד, וחיוב נוסף בגין 60 שעות הכשרה מקצועית, לגביהם הסכים העובד בהתחייבות שחתם עליה עם תחילת עבודתו אצל הנאשמת 1, שינוכו משכרו ככל שהוא יעבוד בשירותה פחות משלשה חודשים. בפועל שולם לעובד בסופו של דבר שכר בסך של 903.98 ₪ בלבד בגין חודש 4/02. לטענת המאשימה הניכוי שבוצע משכרו של העובד ע"י הנאשמת 1, היה שלא כדין והביא לכך שהנאשמים לא שילמו לעובד בגין עבודתו בחודש 4/2002, את שכר המינימום הקבוע בחוק במועד הרלבנטי לעבירה, מצב שמחייב הטלת אחריות פלילית עליהם בגין כך.   4.         במסגרת ההקראה, כפרו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם על פי כתב האישום.   5.         מטעם המאשימה העידו בפנינו, העובד, גב' איריס זפרני, מפקחת על אכיפת חוקי העבודה במשרד התמ"ת אשר ערכה את חישוב שכר העובד (להלן: "גב' איריס"), גב' תמר מורן, מפקחת מטעם משרד התמ"ת אשר גבתה את העדות מהנאשם מס' 2 (להלן: "גב' תמר"), מר יוסי לוי, קב"ט קניון חיפה ועובד הנאשמת מס' 1 (להלן: "הקב"ט").   6. בתום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשמים כי "אין להשיב לאשמה", באשר לעבירות שיוחסו לנאשמים, זאת בהתבסס על סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"), ובקש לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם, בעיקר משום שאין בראיות התביעה אף לא ראיה לכאורה לגבי ביצוע העבירות על ידם. 7. בהחלטתי מיום 14/1/09, דחיתי את טענת הנאשמים שאין להשיב לאשמה, בעיקר מהנימוק כי המאשימה הרימה לכאורה את נטל ההוכחה המצומצם הנדרש לשלב שבו נטענה הטענה, אך יחד עם זאת הבהרתי כי אין בקביעתי זו, כדי לקבוע עמדה ביחס להרשעה פלילית הדורשת בסיס ראייתי איתן יותר מזה הנדרש בשלב הטענה של "אין להשיב לאשמה" . 8. בעקבות כך נשמעה פרשת ההגנה. מטעם הנאשמים העידו, מר חיו סמי, (להלן:"נאשם 2"), ומר ניר ברקן אשר שמש כמנהל תפעול מטעם קניון חיפה במועדים הרלוונטיים לתביעה. עיקר טענות המאשימה בסיכומיה היו: 9.   הניכוי שבוצע משכרו של העובד מתוקף התחייבות שחתם עליה, אינו חוקי בהיותו מנוגד להוראת סע' 12 לחוק שכר מינימום הקובע מפורשות כי זכות העובד לשכר מינימום, הינה קוגנטית ולא ניתנת לויתור או התניה. כך החתמת העובד על התחייבות בהסכם סטנדרטי המוכתב ע"י הנאשמים, נועדה לעקוף את הוראת חוק שכר מינימום. 10. מחומר הראיות אשר הובא בפני ביה"ד וכן מהעדויות, עולה כי העובד לא עבר כל הכשרה מקצועית ובוודאי לא בהיקף של 60 שעות.   11.   העובד הצהיר בעדותו כי נתן הודעה מוקדמת טרם התפטרותו, ולכן לא היה מקום לקזז משכרו בגין הודעה מוקדמת. 12. אין מה לדון בעניין טענת ההגנה של הנאשמים שלא מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה, שכן הוכח שהם ידעו והתכוונו לתוצאה שהושגה ע"י הקיזוזים, קרי לשלם לעובד שכר הנמוך משכר מינימום. חוזה העבודה המובנה נעשה לבקשתם ונתפר לפי דרישותיהם, לכן יסודות העבירה הוכחו.  13.      יש חשיבות ציבורית להכריע בסוגיית ההפחתות הלא חוקיות משכר העובדים, במישור הפלילי. עיקר טענות הנאשמים בסיכומיהם היו: 14. שכרו של העובד חושב ושולם בהתאם ובכפוף לחוק שכר המינימום כפי שניתן לראות בחישוב המופיע בתלוש השכר שלו לחודש 4/02.   15. בתחילת העסקתו חתם העובד על התחייבות בה אישר שידוע לו כי עלות הכשרתו והטיפול במועמדותו ואישוריו לעבוד כבודק בטחוני והתאמתו למזמין העבודה, עומדת על 60 שעות עבודה, הוא גם הסכים כי הנאשמת תנכה משכרו האחרון את עלות ההכשרה הזו בת 60 שעות, ככל שיפר את התחייבותו לעבוד בשירות הנאשימת לכל הפחות, במשך 3 חודשים. (ראה: סע' 3-5 לכתב ההתחייבות מוצג ת/1). 16. שאלת חוקיות ההפחתה משכרו של העובד, ראויה הייתה להיבחן בראי חוק הגנת השכר ולא במסגרת חוק שכר מינימום, שכן שכרו של העובד אכן חושב בהתאם ובכפוף לחוק.   17. העובד התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, בניגוד להוראת חוק הודעה מוקדמת, משכך כדין קוזזו משכרו יומיים עבור הודעה מוקדמת שלא ניתנה על ידו לנאשמים, בסך של 280.96 ₪. 18. יש לזכות את הנאשם 2 וזאת בשל העובדה שבכתב האישום לא מיוחסת לו אשמה כלשהיא. 19. ב"כ הנאשמים חזר בסיכומיו על הטענה שטען בפתח הדיון מיום 10 יוני 2009 ולאחר מתן ההחלטה בעניין טענתו "שאין להשיב לאשמה", והיא שבמועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום, 4/02, העבירה על פי סעיף 2 לחוק שכר מינימום טרם הוגדרה כעבירה מסוג אחריות קפידה, כנטען ע"י ב"כ המאשימה, וככזו חייבה את המאשימה בהוכחת שני יסודות העבירה, היסוד העובדתי וגם היסוד הנפשי מתוקף סעיף 19 לחוק העונשין. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען כי התיקון לחוק שכר מינימום שעל פיו גם שונה, סווג העבירה בהתאם לסעיף 2 לחוק שכר מינימום, לעבירה של אחריות קפידה שהעונש בגינה הוגדל, במקום עבירה הדורשת התקיימות יסוד של מחשבה פלילית, פורסם ביום 24/07/02 (ס"ח תשס"ב מס' 1859 עמ' 493), ונכנס לתוקף 90 יום לאחר פרסומו, קרי בתאריך 24/10/02. לאור זאת נטען, כי על המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה, הן העובדתי והן היסוד הנפשי, דבר אשר בנסיבות המקרה, המאשימה לא עמדה בו. 20. ב"כ הנאשמים העלה לחילופין טענות הגנה נוספות, ובכללן, הגנת הטעות לפי סע' 34יח, סע' 34יט לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הגנת זוטי דברים לפי סע' 34יז לחוק העונשין והגנת הסעד מן הצדק, שלטעמו מצדיקים זיכויים המלא של הנאשימים, בין היתר, עקב התעמרות בלתי מוצדקת מצד המאשימה, ולחלופין עקב אפליה ואכיפה בררנית של הוראות החוק.   דיון והכרעה 21. תחילה יש להידרש לשאלת הנוסח המחייב של סעיפי חוק שכר המינימום הרלבנטיים לאישום המיוחס לנאשמים על פי כתב האישום . לטענת המאשימה הנאשמים בצעו עבירה בהתאם לסעיפים 2, 14 ו-15 לחוק שכר מינימום. 22. סעיף 2 לחוק שכר מינימום קובע לאמור: "הזכות לשכר מינימום (א) עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן- עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי העניין." (ב)עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו...". 23. לעניין אחריותו של נאשם 2, קובע סעיף 15 לחוק שכר מינימום: "נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה". 24. לעניין העונש בגין אי תשלום שכר מינימום קבע סעיף 14 לחוק שכר מינימום בנוסחו, במועד הרלבנטי לביצוע העבירה , 4/02, כדלקמן: "מעביד שלא שילם לעובדו שכר מינימום לפי חוק זה, דינו-מאסר שישה חודשים". 25. אולם, ביום 24/07/02 פורסם תיקון לחוק שכר מינימום, ( ס"ח תשס"ב מס' 1859 עמ' 493), שנקבע שהוא יכנס לתוקף תוך 90 יום לאחר פרסומו. בין היתר, התיייחס התיקון להוראת סעיף 14 לחוק שכר מינימום, בעניין האחריות והעונש הראוי בגין אי-תשלום שכר מינימום. נוסחו החדש סעיף 14 לחוק שכר מינימום קובע: "" מעביד שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה." (ההדגשה לא במקור- מ.ס.ע). 26. על פניו, ומנוסח התיקון עולה כי בניגוד להגדרת העבירה שיוחסה לנאשמים במועד ביצועה, 4/02, ושחייבה הוכחת גם היסוד הנפשי, בא הנוסח החדש של סעיף 14 לחוק ושנכנס לתוקף ביום 24/10/02, ושינה את סווג העבירה והפך אותה לעבירה מסוג אחריות קפידה, שאינה דורשת מחשבה פלילית, ואף החמיר את הענישה בגינה. 27. בבואנו להכריע במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ביחס לשאלה, לפי איזה נוסח של סעיף 14 לחוק יש לבחון את העבירה המיוחסת לנאשמים בכתב האישום, נפנה להוראת סעיף 5 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, אשר קובע כדלקמן: "נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על העניין החיקוק המקל עם העושה; 'אחריות לה' - לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה". 28. יוצא אם כן, כי התיקון שהוכנס בהוראת סעיף 14 לחוק שכר מינימום, שנכנס לתוקף ביום 24/10/02, אחרי מועד ביצוע העבירה הנטענת נשוא כתב האישום, ושעל פיו שונה סיווג העבירה על פי חוק שכר מינימום לעבירה מסוג אחריות קפידה, שהענישה בגינה אף הוחמרה, הינו תיקון המחמיר עם הנאשמים. לכן ומתוקף הוראת סעיף 5(א) לחוק העונשין, ברי כי יש לבחון את האחריות לעבירה ואף לקבוע את העונש בגינה, ככל שתוכח אשמתם של הנאשמים ו/או מי מהם, בהתאם להוראות החוק והוראת סעיף 14 לחוק שכר מינימום לפי הנוסח שהיה תקף במועד ביצוע העבירה, 4/02, שהוא המקל יותר, ושלמעשה מחייב הוכחת שני יסודות העבירה, העובדתי והנפשי ע"י המאשימה, כדי שיהיה ניתן להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. 29. הואיל וכך, על המאשימה רובץ הנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר את התקיימות כל יסודות העבירה, ובכלל זה היסוד הנפשי שהניכוי בתלוש השכר של התובע בוצע מתוך כוונה להתחמק מתשלום שכר מינימום, כמתחייב מנוסח חוק שכר מינימום, בתקופה הרלוונטית לביצוע העבירה, 4/02. 30 . אין חולק שתלוש השכר האחרון שהונפק לעובד בגין חודש 4/02, עובר לסיום יחסי עובד מעביד, מראה כי שכרו חושב לפי שכר המינימום שהיה בתוקף באותו מועד (17.56 ₪ /לשעה), לפי המכפלה של: 105 שעות עבודה X 17.56 ₪/ לשעה = 1843.80 ₪. כמו כן, אין חולק כי בתלוש בוצע קיזוז מהשכר בסך של 1334.56 ₪, עבור שני מרכיבים, האחד בגין אי מתן הודעה מוקדמת בכתב, ע"י העובד למעסיקתו, והשני חיוב בגין הכשרה מקצועית של 60 שעות, וזאת מתוקף הסכמת העובד לקיזוז סכומים אלו, בהתחייבות שחתם עליה עם תחילת עבודתו. בנוסף אין חולק כי הקיזוז בוצע משכרו האחרון של העובד ועם סיום יחסי עובד מעביד בינו לבין הנאשמת 1. 31. הרכבו של הסכום שקוזז משכרו האחרון של העובד בסך של 1334.56 ₪ הינו כדלקמן: א. בגים 60 שעות ע"פ התחייבות העובד (ת/1), בגין "הכשרה מקצועית" בלשון הנאשמים, או "התלמדות" בלשון המאשימה: 17.56 ₪ X 60 שעות = 1053.6 ₪. ב. יומיים עבודה בגין אי מתן הודעה מוקדמת ע"י העובד: 2 ימים X 8 שעות X 17.56 ₪ = 280.96 ₪ 32. לטענת המאשימה לעובד לא בוצעה הכשרה מקצועית אלא התלמדות אשר תקופתה והיקפה לא התאים לסכום שקוזז בפועל משכרו. עוד נטען כי למעשה ההתחייבות עליה חתם העובד, ושעליה התבססה המעסיקה בביצוע הקיזוז עקב בקשת העובד להתפטר מעבודתו טרם חלפו שלושה חודשים, נועדה לייצב את תנועת ותחלופת השומרים ולא משום החזר הוצאות הכשרה, כפי שנחזה להיות. עוד נטען כי במקרה של העובד, הקיזוז בגין ההתלמדות שבוצע משכרו היה שלא כדין וגרם לכך שישולם לו שכר פחות משכר המינימום, ובכך הפרו הנאשמים את הוראות חוק שכר המינימום במודע ובניגוד לדין. עוד נטען כי החוזה והתחייבות הם בגדר חוזה סטנדרטי, שאמנם הנאשמת מחתימה על דוגמתם את כל עובדיה, אלא שבכל מקרה הוראותיו הקוגנטיות של חוק שכר מינימום אינן ניתנות לכל התנייה חוזית. 33. מנגד טענו הנאשמים כי הניכוי בוצע מתוקף התחייבות חוזית של העובד ובמעמד סיום עבודתו לאור בקשתו להתפטר טרם חלפו שלושה חודשים לעבודתו בנאשמת 1, ולכן המסגרת הנורמטיבית לבחינת הניכוי שבוצע הינו חוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן:"חוק הגנת השכר"), ובפרט סעיף 25 שלו אשר לפי נוסחו במועד הרלבנטי לביצוע העבירה המיוחסת לנאשמים, בחודש 4/02, טרם נקבע לגביו כי ניכוי בניגוד לו מהווה עבירה פלילית. עניין זה נקבע רק בתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, משנת 2008, שנים רבות אחרי מועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום. 34. ביחס לשאלה לפי איזה חוק יש לבחון את הניכוי שבצעה הנאשמת 1 משכרו של העובד בעת סיום יחסי עובד מעביד, מקובלת עלי עמדתו של ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת (כב' השופט חיים ארמון ) בפס"ד העז (נצ') 1047/09 מדינת ישראל נ' ראובן דור (מיום 28/7/10), שבו נקבע כדלקמן: "החובה מהחוק ומהתקנות נוגעת לתשלום השכר. היא אינה נוגעת לניכויים ממנו. לפיכך כשעולה טענה שלא שולם שכר מינימום, יש לבחון את הטענה אל מול הסכומים ששולמו לעובד. כאשר נמצא שמעביד משלם שכר המגיע לפחות לשכר המינימום, לא ניתן לקבוע שהוא הפר את הוראות חוק שכר מינימום ואת הוראות התקנות. אם יש טענה שהמעביד מנכה מהשכר שהוא משלם סכומים שהוא אינו אמור לנכות הרי שהטענה אמורה להיבחן לאור האמור בסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (שייקרא להלן: "חוק הגנת השכר"). סעיף 25 לחוק הגנת השכר קובע מה מותר לנכות משכרו של עובד. ניכוי שלא כדין משכרו של עובד, הוא עבירה לפי סעיף 25ב(ב) לחוק הגנת השכר, וכאשר מדובר בעובדים זרים - גם לפי סעיף 2(ב)(9) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, אך במקרים כאלה אין מדובר בעבירה על חוק שכר מינימום. ברור שכאשר מעביד מנכה משכר העובד סכומים שאסור לו לנכות, הרי שהוא פועל שלא כדין, אך ניכוי מעין זה אינו אמור להביא לראיית המעביד כמי שעבר על הוראות חוק שכר מינימום." . את בחינת השאלה אם מעביד הפר את הוראות חוק שכר מינימום יש לעשות על פי שכר הברוטו ששולם לעובד. הניכויים מהשכר אינם משפיעים על שאלת תשלום שכר המינימום. ניכוי שלא כדין מהשכר, הוא עבירה על חוק הגנת השכר (וכשמדובר בעובד זר - גם על חוק עובדים זרים), אך אין הוא עבירה על חוק שכר מינימום. כלומר, לשם בחינת טענה בענין הפרת חוק שכר מינימום - יש לבחון את צד הברוטו. ניכוי מהשכר שלא כדין, אינו משפיע על שכר הברוטו, אלא הוא בחלק של ההפרש בין הברוטו לבין הנטו. ניכוי כזה מהווה עבירה, אך זאת - על חוק הגנת השכר, ולא על חוק שכר מינימום.". (להלן: "עניין ראובן דור"). 35. אם כן, גם אני בדעה שיש להבחין בין החובה של המעסיק לשלם לעובד לפחות שכר מינימום לבין, הניכויים שמבצע המעסיק מהשכר, אותם יש לבחון לפי חוק הגנת השכר במיוחד בנסיבות כמו שלנו, עת מדובר בניכויים שמבוצעים במעמד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ובשים לב לעובדה שבמועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום, 4/02, העבירות על פי חוק שכר המינימום טרם הוגדרו כעבירות מסוג אחריות קפידה, ולעובדה כי חוק הגנת השכר לא אפשר כלל הטלת אחריות פלילית בגין ניכוי מהשכר אף אם היה מנוגד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר. לדידי, העובדה שהמחוקק ראה לנכון להכניס תיקון לחוק הגנת השכר בשנת 2008, ולקבוע כי ניכויי שכר בניגוד להוראות סעיף 25, מהווה עבירה פלילית בהתאם לחוק הגנת השכר שקנס בצידה, רק מחזקת את הדעה שהטלת אחריות פלילית בגין ניכויים שלא כדין מהשכר בהסתמך על חוק שכר מינימום, ביחס לתקופה שלפני תיקון חוק הגנת השכר, איננה בגדר מובן מאליו. כך, הקביעה בתיקון לחוק הגנת השכר משנת 2008, לפיו ניכויי השכר בניגוד להוראות סעיף 25, מהווה עבירה פלילית שאיננה מסוג אחריות קפידה, כמו שנקבע בסעיף 25 ב.(א)(1) ביחס לסעיפים 24(א) ו- סעיף 24 (ג) לחוק הגנת השכר, בדומה לעבירות עלפי חוק שכר מינימום, מחזקת את המסקנה שאין לבחון את הניכוי שבוצע משכרו של העובד, אף אם היה שלא כדין, על פי חוק שכר מינימום, לא לפי נוסחו במועד הרלבנטי לביצוע העבירה, שדבר על אחריות פלילי שדורשת גם הוכחת היסוד הנפשי, ולא לפי נוסחו דהיום המדבר על עבירה מסוג אחריות קפידה. זאת ויש להזכיר את הכלל המנחה שלפיו הטלת אחריות פלילית מעצם טבעה מחייבת קביעה מפורשת ע"י המחוקק. 36. בפועל די בקביעות לעיל, כדי להביא למסקנה שלא ניתן להטיל אחריות פלילית על שני הנאשמים, בגין המיוחס להם בכתב האישום, לא במסגרת חוק שכר מינימום, ובוודאי לא במסגרת חוק הגנת השכר. 37. יחד עם זאת, ואף אם יטען שהיה מקום לבחון העניין בהתאם למיוחס לנאשמים בכתב האישום, ולבחון את השאלה האם התקיימו יסודות העבירה המיוחסת לנאשמים בהתאם לחוק שכר מינימום, לפי נוסחו במועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום בחודש 4/02, גם אז התוצאה תהיה כי המאשימה לא הרימה את הנטל הראייתי המוטל עליה, ולא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את יסודות העבירה, לא את היסוד העובדתי ולא הנפשי, הכל כפי שנבהיר להלן. היסוד העובדתי 38 . כאמור, אין מחלוקת כי עם סיום עבודתו קוזז משכרו האחרון של העובד סך של- 1053.6 ₪, בגין 60 שעות הכשרה מקצועית ויומיים הודעה מוקדמת, וזאת מתוקף ההתחייבות שהוא חתם עליה בתחילת עבודתו בשירות הנאשמת 1. ( ראה מוצג ת/1 , וגם, עמ' 7, שורות 18-19 לפרוטוקול מיום 10/09/2006 ). 39. סעיף 4 לכתב ההתחייבות עליה חתם העובד קובע: " הובהר לי כי עלות הכשרתי והטיפול במועמדותי ואישורי לעבוד כבודק ביטחוני בחב' שחף אבטחה והתאמתי למזמין העבודה, היא 60 שעות עבודה הכוללות בין השאר הדרכה בכיבוי אש, הדרכה ע"י חבלן, הכרת העמדות השונות.(חפיפה מגבילה לשומר בתקן), נוהלי עבודה, ותרגולים. כאשר בגין תקופה זו אקבל שכר מלא. כמו כן הובהר לי ששחף נושאת בעלות משכורתי ארבעת ימי העבודה הראשונים לעבודתי, כאשר מזמין העבודה לא משלם לה בגין ימים אלו." 40. בסעיף 5 לכתב ההתחייבות, מתחייב העובד להחזיר את העלות שנקבעה, במידה ויעזוב את העבודה לפני תום שלשה חודשים, כדלקמן: " עוד ידוע ומוסכם עלי והריני גם להצהיר כי במידה ולא אעמוד בהתחייבותי ואעזוב את העבודה לפני תום 3 חודשים, הנני מתחייב להחזיר את סכום עלות תקופת ההכשרה המקצועית כאמור בסך של 60 שעות עבודה( על פי התעריף לשעת עבודה). 41. בסעיף 6 להתחייבות התחייב העובד לתת הודעה מוקדמת בכתב ובהתאם לחוק הודעה מוקדמת, בכל מועד בו יבקש לעזוב את העבודה. בסעיף 7 לכתב ההתחייבות, אישר העובד שהוא מסכים שהנאשמת 1 תנכה ממשכורתו האחרונה את הסכומים כדלקמן: את הסכום של 60 שעות עבודה בגין הכשרה מקצועית אם לא יעמוד בהתחייבותו לעבוד אצלה 3 חודשים, ואת שווי ההודעה המוקדמת, במידה ולא יתן הודעה מוקדמת בכתב וכחוק. 42. בסעיף 8 לכתב ההתחייבות, אשר העובד והסכים שידוע לו כי סכומי הניכוי כנ"ל, מהווים חוב קצוב עפ"י סעיף 25 לחוק הגנת השכר, וכי לא תהיה לו כל טענה בגין ניכויים ממשכורתו האחרונה, עוד הסכים כי ניכוי זה הינו בבחינת פיצוי מוסכם ומוערך מראש במידה ויפר את התחייבויותיו כאמור. 43. בנוסף, חתם העובד על מסמך שכותרתו "אישור הכשרה וחפיפה לקבלת עבודה כבודק בטחוני בקניון חיפה", בו אישר, כי עבר את כל ההכשרות, התדריכים והחפיפות שפורטו במסמך זה בהיקף של 60 שעות (ראה מוצג נ/1). 44. אין מחלוקת כאמור שהעובד התפטר לפני שחלפו 3 חודשים מתחילת עבודתו. אך בעדותו בפנינו טען כי, ההכשרה שעבר התמצתה בסיור קטן במרחב הקניון במסגרתו נעשתה לו הכרה עם הבניין, ועם עמדות השומרים ומעברי העובדים. העובד העיד כי עבד כשומר ובכל יום עבודה, בטרם החל את המשמרת, נעשתה לו הדרכה כללית בת 10-15 דקות ע"י מנהל המשמרת (ראה: בעמ' 8 ש' 24-28). העובד חזר והדגיש בעדותו כי לא עבר כל הכשרה מקצועית מעבר לאותה הדרכה כללית, וכי הוא בוודאי לא עבר את ההכשרות שפורטו באישור עליו הוחתם, מוצג נ/1, וכי כל ההכשרות הכלליות שעבר, בוודאי אינן מגיעות לכדי 60 שעות הכשרה, כמצוין באישור ובחוזה העסקה, ובלשונו:   "קיזזו לי על קורסים, ולא עברתי שום קורס." (ראה: בעמ' 10 ש' 5). ובהמשך - "ההדרכה שעברתי הייתה אולי 30 דקות, אבל זו לא הדרכה מקצועית, אני לא ספרתי עם שעון, זה יכול להיות רק 20 דקות." (ראה: בעמ' 13 ש' 1).   45.       מצד שני, קב"ט קניון חיפה, העיד מטעם המאשימה, בעניין היקף ואורך הכשרת שומר והעיד כי, הכשרת השומר יכולה להימשך בין 3 ימים לשבוע תלוי בקליטת השומר (ראה: בעמ' 20 ש' 22), בהמשך עדותו העיד כי, טופס אישור הכשרה עליו הוחתם העובד, הינו טופס סטנדרטי, עליו חותמים כל השומרים בזמן או אחרי סיום ההכשרה בהיקף כמפורט במסמך (ראה: בעמ' 21 ש' 13). הקב"ט העיד עוד כי הכשרה בכיבוי אש ומשטרה הינה הכשרה חיצונית ואינה כלולה באותם 60 שעות שהוא מעביר לשומר חדש (ראה: בעמ' 23 ש' 17). 46. עדותו של הקב"ט קבלה חיזוק מעדותו של נאשם 2 כאשר נשאל על מהות ההדרכה של כיבוי אש וחבלה, ועל ההדרכות הכלולות בהכשרה המקצועית, והשיב: "כיבוי אש אנחנו לוקחים אותם לנקודות של כיבוי אש, איפה שיש מטפי כיבוי ומראים להם את העמדות. כיבוי אש שבא לתת הדרכה מדבר על נושא של התנהגות בזמן שריפה. מה שבהסכם מתייחס לעמדות כיבוי אש ומיקומן בקניון. לגבי חבלה זה רק לדבר על הנושא מה יכול להיות סממן למטען חבלה. להגדיר אותו פחות או יותר מה זה יכול להיות, תיק כבד או למשל התנהלות של בן אדם באיטיות למקום הכניסה, זה יכול להיות סממן של מחבל. הדרכה ע"י חבלן משטרתי מלווה ע"י סרטון, ע"י הצגת תכלית של פצצה או סכין או מחסניות, אקדח וכדומה, וכל מיני אמצעים בהם ניתן להסתיר או להחזיק כלים אלו ואף אחד אחר לא יכול לעשות זאת במסגרת האזרחית." (ראו,פרוטוקול הדיון מיום 10 יוני 2009 עמוד 8,שורות 29-31, ועמוד9 , שורות 1-5.). 47. עוד הוסיף הקב"ט של הקניון מטעם הנאשמת 1 בעדותו ואמר כי: " אותם 4 ימים המוזכרים בסיפא של סע' 4 לחוזה מתייחסים רק לחלק מהשעות שבהם השומר מוצמד לשומר ותיק, ובנוסף לזאת יש את הנושא של ההדרכה שאני מבצע שמספר השעות כלול ב-60 שעות שמוגדר שהם זמן ההכשרה. ש. מר המפל דיבר על הדרכה קצרה של 10 - 15 דקות לפני תחילת המשמרת על ידי מנהל המשמרת, האם זאת הכוונה בחפיפה והדרכה מקצועיים? ת. כל יום בכל משמרת, כל בוקר וכל ערב וצהרים, כל משמרת, האחראי מ שמרת, רבע שעה לפני שהוא מפזר את העובדים לעמדות, מעדכן את השומרים לגבי התראות לאותה תקופה, לגבי בעיות כאלו או אחרות, ומרענן כל פעם משהו אחר. זו לא ההדרכה שמדובר עליה בחוזה, זה נעשה כל יום וכל משמרת.   ( ראו פרוטוקול הדיון בעמ' 23, ש' 25-31 ,בעמ' 24 ש' 1-2.) 48. הקב"ט אשר עוד בעדותו כי ההכשרה כללה ימי חפיפה עם עובד נוסף, בגינם הנאשמת לא מתוגמלת ע"י הקניון, אלא נושאת מכיסה בעלויות השכר של העובד בימי חפיפה אלו: " מהיום הראשון שהעובד מתייצב בקניון גם בזמן ההכשרה הוא מקבל שכר מלא, למרות שהנתבעת לא מקבלת עליו כסף מהקניון, ולכן אם הוא מסיים את עבודתו לפני תום שלושת החודשים הראשונים הוא מחויב על פי החוזה להחזיר את עלות ההכשרה שלו, שנקבעה בהסכם ל- 60 שעות. (ראו פרוטוקול הדיון מיום 07/02/2007,בעמ' 23 שורות 14-17) 49. עניין החפיפה לעובד קבל חיזוק בעדותו של מר ניר ברקן, ששימש כמנהל קניון חיפה בין השנים 2000-2006, כדלקמן: "... אבל ממה שראיתי, אני בניגוד לך, אני כן ראיתי זוגות מאבטחים עומדים בעמדות ועוברים חפיפה מסודרת." (ראו, פרוטוקול הדיון מיום 16 לספטמבר 2009 , בעמוד 14 שורה 30 ). 50. מר ברקן אף פרט בעדותו את מהות ההכשרה הנדרשת ממאבטח המועסק ע"י הנאשמת 1 ואמר: "ש. איזה דרישות ביקשת מחברת שחף ביחס לשומרים חדשים, שזה עתה נקלטו? ת. שמאבטח לא יכנס לתפקיד מבלי להכיר את התפקיד כראוי, את כל הכניסות, היציאות, המערכות, המיקום של ספינקרים, מטפי כיבוי, להכיר איפה משרדי ההנהלה, כי המאבטח הוא כרטיס הביקור של הקניון, ואם אדם שואל אותו דבר אלמנטרי שהוא ידע לענות, לשם כך הוא צריך לעבור חפיפה כדי לראות איך הדברים מתנהלים בשטח. גם צריך לבדוק אופי של בידוק, המאבטח צריך לדעת כיצד לבדוק על פי הנחיות המשטרה, גם כניסות רגליות וגם כניסות לחניונים ברכבים. ש. מה זה חפיפה? ת. זה שאתה מתלווה למאבטח ורואה מה הוא עושה, בוחן את עבודתו, שואל שאלות, ולומד את העבודה. ש.        לפי צורת התשלום שלכם, האם הייתם משלמים למאבטח שמבצע חפיפה? ת. לא. ....." 51. ובהמשך הוסיף ואמר מר ברקן כי : "מעולם לא שילמתי עבור חפיפה של עובד חדש. תקופת החפיפה לא הוסכמה ביני לבין חברת שחף, זה היה נתון לשיקול דעת של חברת שחף, ומהיכרות שלי עם המתקן אני מעריך שהחפיפה דורשת כ-3 ימים... ... "אני לא משלם שמית לשומרים, ולצורך העניין לא צריך להכיר את השמות שלהם. יש תקן של מאבטחים בהתאם להסכם ששחף צריכה להעמיד את המאבטחים בהתאם לתקן.. ... אנחנו משלמים רק עבור התקן המוסכם, וזה לא כולל עבודה של שומר נוסף מעבר לתקן." (ראו פרוטוקול הדיון מיום 16/09/09 ,עמוד 15) 52. מהאמור לעיל עולה, כי העובד אכן עבר חפיפה עם שומר וותיק למשך כארבעה ימים, בגינם הוא קבל שכר מלא, למרות שהקניון אינו מתגמל את הנאשמת 1 בגין ימים אלה. בנוסף עבר העובד הכשרה במשך 30-40 שעות במסגרתה הוא צריך להכיר את מהות תפקידו ולהכיר: את כל 24 עמדות האבטחה, את כל הכניסות לקניון ולחניונים, היציאות מהקניון ויציאות החירום שמספרם 30-40, המערכות, המיקום של ספינקרים, מטפי כיבוי ומשרדי ההנהלה, נוהלי העבודה ואופן הטיפול באירועים. חישוב מתמטי פשוט לכמות שעות ההכשרה שעבר העובד (לא כולל הכשרה חיצונית שספק אם הוא הספיק לעבור ע"י המשטרה וכיבוי אש), מתקבלת תוצאה לפיה מספרן של שעות אלו מתקרב, אם לא עולה על מס' השעות שנקבעו בהתחייבות עליה חתם התובע. מכאן ספק אם ניתן להתייחס לניכוי שבוצע ממשכורתו האחרונה של העובד מתוקף הסכמתו והתחייבותו, כאל ניכוי שלא כדין. 53. למעשה כבר נקבע במספ' פסקי דין כי ניכוי כזה הינו חוקי ומותר. לדוגמא בפס"ד בעניין דמ (ת"א) 6716/00 רייזלר רונן נ' מלון קראון פלאזה תל אביב מיום 18.07.2001, נפסק: " מהאמור עולה כי הסכם כתוב בדבר ניכוי עלויות הכשרה מקצועית אינו בלתי חוקי כשלעצמו, ויכול שייחשב כחוב על פי התחייבות בכתב של העובד כלפי מעבידו, במשמעות סעיף 25(א)(6) לחוק. באשר לטופס ההתחייבות גופו- בטופס נקבע החזר של עלות 3 ימי הכשרה, במקרה בו העובד עוזב העבודה תוך חודש ימים מיום שהתחיל. היקף ההחזר כאמור סביר בהחלט ומאזן בין אינטרס המעביד למנוע עזיבת עובדים בסמוך לאחר שסיימו ההכשרה, לבין זכאות העובד לתשלום שכר בגין עבודתו. הטופס נמסר לתובע לחתימה בטרם החל עבודתו, ובכך הציבה הנתבעת תנאי ברור, מראש, לגבי תנאי העסקתו." 54. ואילו בפס"ד בעניין דמ(ת"א) 6662/00 בלום נ' קומטק בע"מ מיום 29.07.2001, נקבע שמותר לנכות מיתרת שכר העבודה, סכום של פיצוי מוסכם בגין הכשרה. 55. בנוסף לאמור לעיל יש להדגיש את העובדה כי הניכוי בוצע בהתאם להתחייבות מפורשת של העובד בסיום יחסי עובד מעביד, ולאחר שמהות ההתחייבות ומהות ההפרה ותרופה בגינה הוגדרו במדוייק ובמפורש בכתב ההתחייבות ואף נקבע שיש להתייחס אליהם כפיצויי מוסכם וכחוב קצוב, בהתאם להוראת סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר שקובע מפורשות: "על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". יוצא אם כן שהמאשימה אף לא הוכיחה במידת ההוכחה הדרושה בהליך פלילי, את היסוד העובדתי הדרוש בעבירה על פי חוק שכר מינימום ולא הוכיחה מעבר לכל ספק כי הניכוי שבוצע משכרו האחרון של העובד, היה שלא כדין . ביחס לניכוי בגין הודעה מוקדמת 56. סעיף 2(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, קובע כי: "2.(ב) עובד המבקש להתפטר מעבודתו ייתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות, לפי הוראות חוק זה. וסעיף 2(ג) לחוק קובע כי על ההודעה המוקדמת להיות ערוכה בכתב: "(ג) הודעה כאמור בסעיף זה תינתן בכתב ותציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של הפיטורים או ההתפטרות, לפי הענין, והכל בהתאם להוראות חוק זה." 57. בנסיבות המקרה ומשאין מחלוקת כי העובד לא נתן למעסיקתו הודעה מוקדמת בכתב טרם התפטרותו, וזאת לא רק בניגוד להוראת חוק ההודעה מוקדמת, אלא גם בניגוד להתחייבות מפורשת שחתם עליה, לא ניתן יהיה לראות בניכוי שנוכה משכרו של העובד בגין אי מתן הודעה בכתב בהתאם להתחייבותו, כניכוי שלא כדין, ובודאי לא כזה שנועד אך להתחמק מתשלום שכר מינימום לעובד כפי שנטען ע"י המאשימה. היסוד הנפשי 58 . כאמור, הגדרת העבירה על חוק שכר מינימום במועד ביצוע העבירה הנטענת בכתב האישום, חייבה את המאשימה להוכיח גם את את היסוד הנפשי, קרי להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים עברו על חוק שכר מינימום מתוך מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות בהתאם לדרישות ההוכחה בסעיף 20 לחוק העונשין. 59. באשר לסיבה שהביאה את הנאשמת 1 להחתים את העובד בדומה לכל עובדיה, על כתב ההתחייבות, השיב הנאשם 2 בעדותו ואמר: "התחייבות זו באה בעקבות שתי בעיות גדולות שנוצרו בתוך המערכת, אחת תחלופת האנשים גדולה מאוד, והשני, חוסר שביעות רצון של הלקוח מהתחלופה הגדולה.  אנשים באו לעבוד תקופות קצרות ועזבו לאלתר, ולא הרגישו מחויבות למקום העבודה. מדובר בעובדים שהם סטודנטים, או חלק ששלח קורות חיים לכל מיני מקומות והגיע אלינו על תקן של זמני מבחינתו, ומבלי שידענו על כך. ש. איזה בעיות זה יצר? ת.  ברגע שמלמדים ומכשירים בן אדם לעבודה, מושקעים בו הרבה משאבים, הכשרה ייעודית לגבי סיור, חסימה, בידוק בטחוני, סיורים, מחסומים, כתוצאה מהעניין של התחלופה הדבר לא מצא חן בעיני הנהלת הקניון, והתבקש מהעניין שנכין מסמך על ידי עו"ד ביין שהכין לנו את המסמך הזה, והכוונה שעמדה מאחורי מסמך זה, להגביל את העובד בתקופת עבודה מינימאלית לתקופה של 3 חודשים, וזאת כדי לייצב את התנועה הרבתית של תחלופת האנשים.             הקניון התלונן בפני שיותר מדי מתחלפים אנשים והם לא אנשים מקצועיים. השומרים בקניין אחראים על הנפש ועל הרכוש". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 10/06/09, עמוד 3, שורות 3-16) 60. עדותו בהקשר הנ"ל של נאשם 2 קבלה חיזוק ע"י מר ניר ברקן, מי שהיה מנהל התפעול בקניון כאמור, אשר העיד ואמר: "לצערי אכן התחלופה גבוהה מאוד, ולחלוטין באנו בטענות בהקשר זה. מטבע הדברים ברגע שיש תחלופה גבוהה מאוד יש בעיה, אין כמו ניסיון, היכרות השטח על מנת לבצע את העבודה בצורה טובה, כמו בכל תחום אחר בחיים."(פרוטוקול הדיון מיום 16/09/09, בעמוד 13 שורות 15-17) 61. מהאמור לעיל עולה כי מה שעומד מאחורי דרישת הנאשמת 1 מעובדיה, לחתום על ההתחייבות שחתם על דוגמתה העובד, הינו הצורך בהפחתת תופעת תחלופה וניידות מוגברת של עובדים בסוג זה של עבודה, ובמטרה למנוע מצב של אי יציבות ו/או אי סבירות במצב הביטחוני של הקניון. 62. יוצא אם כן, שלא הוכח ע"י המאשימה ובוודאי לא במידה שמעל לכל ספק סביר, כי החתמת העובד על ההתחייבות והניכוי מהשכר שלו בהתבסס עליה, נועדו כדי להימנע מתשלום שכר מינימום, או בכלל מתוך מודעות שהניכוי מהווה הפרה של חוק שכר מינימום. 63. לפיכך, גם בחינת העניין בעיניים של חוק שכר מינימום, מביאה למסקנה שאין בסיס ראייתי מספיק לטענות המאשימה שהנאשמים פעלו מתוך מודעות להביא לתוצאה של תשלום שכר מתחת לשכר המינימום. 64. לאור כל האמור לעיל, ומשמצאנו כי העובד קבל שכר שעתי שחושב לפי שכר המינימום, ומשהוברר כי בביקורת שנערכה ע"י המאשימה בחודש הרלבנטי לכתב האישום, (מוצג נ/2), לא נמצאו כל ממצאים של עבירה על חוק שכר מינימום ביחס ליתר העובדים שהעסיקה הנאשמת 1, ומשלא הוכח מעל לכל ספק סביר כי הניכוי משכרו של העובד במעמד סיום יחסי העבודה שלו בנאשמת בהתאם להתחייבות שחתם עליה, נעשה מתוך מודעות וכדי לשלם לו שכר מתחת לשכר מינימום, יש לזכות את הנאשמים מהעבירה שיוחסה להם בכתב האישום בהתאם לחוק שכר מינימום. 65. בסיכומיהם העלו הנאשמים טענות הגנה נוספות שעניינן: זוטי דברים, הגנת טעות, והגנה מן הצדק. יחד עם זאת, משקבענו שיש לזכות את הנאשמים, מתייתר הדיון בטענות הגנה אלו. סוף דבר 66. משלא הוכח כי התקיימו יסודות העבירות נשוא כתב האישום, אני מזכה את הנאשמים. 67. בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, יש לקרוא את הכרעת הדין בפומבי, ואני קובעת שהיא תוקרא ביום 18/7/11 שעה 10:00. במקביל, תשלח מזכירות בית הדין את הכרעת הדין בדואר לצדדים, וככל שהם מסתפקים בכך, עליהם להודיע על כוונתם לא להגיע לדיון שנקבע וזאת עד ליום 11/7/11, ובכך הם לא יהיו חייבים להתייצב בבית הדין ביום 18/7/11, שנקבע לעיל. 68. זכות ערעור על הכרעת דין זו תוך 45 ימים מיום המצאתה. שכר מינימום