קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת דיבור בטלפון בזמן נהיגה: 1. הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק. 2. לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב היה בתנועה וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. 3. על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 28.1.10 בשעה 11:24 ברח' המייסדים בנהריה' נהג הנאשם ברכב מסוג פורד מ.ר. 9743351 ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש הנאשם בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב וזאת בניגוד לתקנה האמורה. 4. הנאשם כפר בביצוע העבירה וטען כי לא עשה שימוש בטלפון הנייד כפי שיוחס לו בכתב האישום . 5. מטעם המאשימה העידו רס"ר אייל שיר - רן וסמ"ר סיוון כהן. עד תביעה מס' 1 רס"ר אייל שיר - רן . מעדותו עולה כי משרת במתנ"א זבולון, ערך את הדו"ח (ת/1), בו פירט את נסיבות המקרה, לדבריו עצר את הנאשם לאחר שקיבל דיווח מהשוטרת סיוון כי הנאשם ביצע את העבירה וכי הוא עצמו לא הבחין בביצוע העבירה. בעניין תגובת הנאשם כפי שצוינה בדו"ח טען: "אני לא זוכר אם שאלתי אותו, או שאמר לי , או שענה לסיוון". בחקירתו הנגדית טען כי סימן לנאשם לעצור, ניגש אליו שמע את הנאשם אומר: "זה לא היה צמוד לאוזן". לשאלה היכן עמד ביחס לשוטרת סיוון עת עצר את הנאשם השיב העד: "אני עמדתי מרחק של 30 מ' לכיוון מערב". לדבריו כשעצר את הנאשם הבחין בטלפון נייד שחור מונח על המושב לצד הנהג וכן בדיבורית קבועה וכי אינו זוכר אם הטלפון היה מחובר למטען, העד ציין כי אינו מוסמך לבדוק שיחות נכנסות ו/או יוצאות בטלפון של הנהג לכן גם אם נתבקש לא עשה זאת. לשאלה באם ייתכן כי נאמרו על ידי הנאשם דברים נוספים ביחס לעבירה שלא נרשמו בדו"ח השיב העד בחיוב וציין כי "אני רושם בתגובת הנהג את הדברים הרלוונטיים לחקירה". עדת תביעה מס' 2 סמ"ר סיוון כהן. משרתת במתנ"א זבולון ערכה מזכר (ת/2). לדבריה אינה זוכרת את האירוע ומסתמכת על המזכר שערכה. בחקירה נגדית ציינה כי המזכר נרשם במקרים בהם יש יותר משוטר אחד שעורך את הדו"ח והאחר רושם מזכר על האירוע, לדבריה ציינה במזכר כי תגובת הנאשם היתה "זה לא היה צמוד לאוזן" וכן "בואי תבדקי מאיפה יצאה השיחה לפלאפון, תרשמי שאת לא רוצה לבדוק". לדברי העדה כל שוטר רושם את נסיבות ביצוע העבירה, וכי תגובת הנהג נרשמת בשתי השורות תחת הכותרת "תגובת הנהג", אם יש דברים להוסיף אז מוסיפים". לטענתה רק במקרים בהם בטוחה בביצוע העבירה עוצרת את הנהג ובמקרה זה הבחינה בנאשם ממרחק של 2 נתיבי נסיעה. 6. מטעם הנאשם העיד הנאשם עצמו שטען כי נסע ברח' המייסדים וביקש לפנת שמאלה לכיוון משרדו. לדבריו השוטר סימן לו לעצור ובאותה עת טיפל השוטר ברכב נוסף. עוד הוסיף הנאשם כי במקביל אליו נסע רכב נוסף וכי לא היו נתיבי נסיעה פנויים. לדברי הנאשם השוטרת סיוון היא שניגשה אליו לראשונה ומסרה לו כי דיבר בפלאפון, ביקשה רשיונות נהיגה וניגשה לניידת. לדברי הנאשם יצא מרכבו בעקבות השוטרת וביקש שתבדוק את האפשרות ששוחח בטלפון אולם השוטרת סירבה. לדברי הנאשם הקליט את השתלשלות האירועים מאותו רגע, התמלול נמסר לביהמ"ש , סומן (נ/1). בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם מדוע לא החל בהקלטה מיד כשנעצר והשיב "בהתחלה לא ידעתי למה עצרו אותי, לא ביצעתי כל עבירה, לאחר שהיא (השוטרת) טענה בפניי את מה שטענה.... הבנתי שצריך הוכחות טובות". 7. בסיכומים טען ב"כ המאשימה כי יש להאמין לעדי התביעה. לדבריו השוטרת היתה במרחק סביר מרכב הנאשם. תיארה בפירוט את האירועים וגם תגובת הנאשם כפי שנמסרה לשוטר מצביעים כי הנאשם הודה שעשה שימוש בטלפון. לדברי ב"כ המאשימה ההקלטות שהציג הנאשם אין בהם כדי להפחית מעוצמת הראיות. בקשתו של הנאשם כי השוטרים יבדקו את מכשיר הפלאפון אינה רלוונטית שכן עצם החזקת הפלאפון מספיקה לצורך הרשעת הנאשם ולכן יש מקום להרשיעו. הנאשם ביקש לזכותו, לאור הסתירות שהתגלו לטענתו בדברי השוטר שערך את הדו"ח אשר תחילה טען כי רשם את כל דברי הנאשם ולאחר מכן טען כי רשם את הפרטים הרלוונטיים בלבד. לטענת הנאשם גרסת השוטרת במזכר מפורטת ברמה גבוהה מהסביר לרבות העובדה כי ציינה ששפתיו של הנאשם נעו תוך כדי הנסיעה בעודה עומדת במרכז הצומת מרחק שני נתיבי נסיעה מהנאשם, אינה סבירה. 8. דיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות בתיק לא נעלמו מעיניי העובדות הבאות: א. עדוית השוטרים מלמדות כי העבירה נראתה על ידי השוטרת סיוון שהודיעה על כך במכשיר הקשר לשוטר אייל והוא שסימן לרכב הנאשם לעצור וניגש אליו. מנגד טענת הנאשם היתה כי השוטרת סיוון היא זו שניגשה לנאשם לאחר שהשוטר אייל עצר את רכבו והמשיך לטפל ברכב אחר שהיה אותה עת במקום. עיון במזכר שרשמה השוטרת סיוון מחזק את טענת הנאשם, עיון בו מלמד כי השוטרת ניגשה לנאשם, הסבירה לו את מהות העבירה ואף קיבלה ממנו את תגובתו והשוטר אייל ערך את הדו"ח. במצב דברים כפי שהציגו השוטרים בעדותם לפיו הנאשם נעצר על ידי השוטר אייל ורק לאחר מכן הגיעה השוטרת סיוון לא ברור מדוע היתה צריכה האחרונה להסביר לנאשם את מהות עבירתו שכן זו כבר לכאורה נמסרה והוסברה לו על ידי השוטר שהגיע אליו קודם לכן. עניין זה אף משליך ביתר שאת על שאלת תגובת הנאשם כפי שנרשמה בדו"ח: בחקירתו הראשית העיד עד תביעה מס' 1 השוטר אייל שיר -רן "אני לא זוכר אם שאלתי אותו, או אמר לי או שענה לסיוון". לעומת זאת בחקירתו הנגדית טען "אני שמעתי אותך אומר , זה לא היה צמוד לאוזן" (נרשם בתגובת הנהג) וכי הוא בטוח ששמע זאת ולא סיוון היא שאמרה לו את תגובת הנהג. גם ביחס להיקף תגובת הנאשם ציין העד כי "אני רושם בתגובת הנהג את הדברים הרלוונטיים לעבירה" וכי "בטוח שאמרת עוד דברים". במצב דברים זה לא ברור מדוע הסתפק השוטר בתגובה כה קצרה בעוד הנאשם ביקש וציין בפניו גם על פי טענתו של השוטר פרטים נוספים שנפקדו מן הדו"ח ולא מפאת "חוסר מקום" שכן בדו"ח הקצו לטובת התגובה 4 שורות בעוד השוטר אף לא השתמש בשורה שלמה אחת. ב. הגם שהשתכנעתי שהשוטרים שהעידו בפניי אמינים ואובייקטיביים ציינה השוטרת סיוון ברוב הגינותה כי אינה זוכרת את פרטי האירוע מלבד האמור בדו"ח, זאת לצד גרסתו ההגיונית והסדורה של הנאשם. דבר שעורר בלבי ספק באשר לאפשרות שמא נפלה טעות שלא במתכוון, דבר המעמיד בספק ולו קטן יחסית את האמון שניתן לייחס לדברי השוטרים. ספק זה שהתעורר בלבי עומד לזכות הנאשם ועליו להנות ממנו. לפיכך אני מוצא לנכון לזכות הנאשם מהעבירה שיוחסה לו וזאת מחמת הספק. משפט תעבורהדיבור בטלפון בזמן נהיגהטלפון