קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת התקהלות אסורה: בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 על זיכוי הנאשמים מחמת הספק מהעבירה שיוחסה להם בכתב האישום. להלן נימוקיי: כמה עשרות צעירים, שמניינם המדויק אינו ידוע, ביניהם הנאשמים, התכנסו בשעות הערב של יום ה-28.2.08, בכיכר רבין בתל-אביב להבעת מחאה נגד הכיבוש, כלשונם, ומשם יצאו, מי ברגל ומי רכוב על אופניו - כשחלקם מצוידים בכלי הקשה, בתופים ובמשרוקיות - להפגין, ברחובות העיר ת"א, נגד הכיבוש, כשהם עוברים בדרכם, בין היתר, בכיכר מסריק, רח' קינג ג'ורג', וברח' דיזינגוף. המשטרה אשר קיבלה מידע מוקדם על כוונת חבורת הצעירים, שכונתה על ידה "אנרכיסטים", למחות נגד הכיבוש, הגיעה, לאחר תדרוך, בכוחות מתוגברים, לכיכר רבין. משם, ליוו כוחות המשטרה, במשך שעה קלה, את שיירת המפגינים, לאורך מסלול ההפגנה, לאחר שזו יצאה מכיכר רבין, כשבמהלך התהלוכה, שחלקה נעה על המדרכה וחלקה על הכביש, בה קראו המפגינים את הקריאות "די לכיבוש", והמשטרה כרזה למפגינים, שהיו על הכביש, לעלות על המדרכה, נעצרו הנאשמים על ידי אנשי המשטרה, על פי הסדר הבא: ראשון נעצר נאשם 2, דקות ספורות לאחר שהמפגינים ירדו מכיכר רבין והחלו בתהלוכה, בסמוך לכיכר מסריק, בעת שהיה רכוב על אופניו על הכביש. שני נעצר נאשם 6, מספר דקות מאוחר יותר, בצומת הרחובות קינג ג'ורג' - כיכר מסריק, אף הוא בעת שהיה רכוב על אופניו. שלישי נעצר נאשם 1, זמן קצר לאחר מעצרו של נאשם 6, כ-6 דקות לאחר מעצרו של נאשם 2, בסמוך לצומת הרחובות קינג ג'ורג' - שלמה המלך, אף הוא בעת שהיה רכוב על אופניו. רביעי נעצר נאשם 3, בעת שרכב על אופניו ברחוב דיזינגוף, בעבור כחצי שעה מאז החלה התהלוכה את דרכה ברחובות העיר, ולמעלה מ-20 דקות לאחר מעצרו של נאשם 1. חמישי ואחרון נעצר נאשם 5, בחלוף כ-3 דקות לאחר מעצרו של נאשם 3, כשהוא מהלך רגלית, בהמשך רחוב דיזינגוף. בין לבין נעצר גם נאשם 4, אשר נמחק מכתב האישום, לאחר שהמאשימה לא הצליחה להביא להתייצבותו לדין. לצורך תיעוד האירוע נעזרה המשטרה בצלם וידיאו, אשר עקב במצלמתו אחר התקדמות ההפגנה, מרגע עזיבת המפגינים את כיכר רבין ועד לסיום התהלוכה חזרה בכיכר רבין. המפגינים תועדו, במהלך ההפגנה, גם באמצעות מצלמות סטילס, על ידי צלמים, שהצטרפו להפגנה, וצילמו תמונות בקטעים שונים של התהלוכה, בהם גם הנציחו את מעצרם של חלק מהנאשמים. לטענת המאשימה, כפי שעולה מעובדות כתב האישום, התקהלו הנאשמים במקום, סמוך לשעה 19:50, לצורך ביצוע עבירה, כשבדרכם חסמו כבישים, הפריעו לקיומו התקין של הסדר הציבורי והיוו הפרעה לתנועה, לאחר שהתעלמו גם מבקשת השוטרים לעלות על המדרכה, כשניכר מהתנהגותם קיומו של יסוד סביר להניח שבמעשיהם יש משום הפרת השלום. על כל אלה מייחסת המאשימה לנאשמים ביצוע עבירה של השתתפות בהתקהלות אסורה, על פי סעיף 151 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). הנאשמים לא חלקו על נוכחותם במקום ובזמן, הנטענים בכתב האישום, כמו גם על העובדה שהשתתפו במפגן מחאה נגד הכיבוש, באופן המתואר בסעיף 1 לעיל, לאחר שהתכנסו לצורך כך יחד עם עשרות מפגינים נוספים, וכי לאורך כל הדרך, כרזו השוטרים לרוכבי האופניים, שביניהם, להיצמד לימין, לפנות את הדרך, על מנת שלא להפריע לתנועה, הורו להולכי הרגל, שירדו לכביש, בהם לנאשם 5, לעלות על המדרכה והזהירו כי מי שיפריע, להתנהלות הסדירה של התנועה בכביש, ייעצר. עם זאת הכחישו הנאשמים כי התקהלו לצורך ביצוע עבירה, כי חסמו כבישים, כי במעשיהם היוו הפרעה לסדר הציבורי, או שהיה קיים יסוד סביר להניח שבמעשיהם יש משום הפרת השלום. לטענתם, בקליפת האגוז, ההפגנה התנהלה במתכונת של "מסה קריטית" שמשמעה: רכיבה על אופניים ברחובות העיר במטרה לזכות בתשומת לב הציבור לגבי נושא מסוים, כשלכל אורך הדרך כל קבוצת רוכבי האופניים הייתה בתנועה, באופן שלא חסמו את התנועה, כפי שבא לידי ביטוי בסיסמה של מסות קריטיות "אנחנו לא חוסמים את התנועה, אנחנו התנועה" (מפי עד ההגנה מר דן אואן). המאשימה העלתה לדוכן העדים, בזה אחר זה, את השוטרים שהתלוו אל המפגינים, מרגע עזיבתם את הכיכר, ואשר היו מעורבים בביצוע מעצרם של הנאשמים, על מנת שיתארו את מהלך ההפגנה, תנועת רוכבי האופניים על הכביש ואת הסיבות למעצרו של כל אחד מהנאשמים, בשלב בו נעצר, כפי שנרשם על ידם בדוחות פעולה, סמוך לאחר סיום האירוע. בהסכמת ב"כ הנאשמים הוגש, על ידי המאשימה, סרט הוידיאו אשר תיעד את ההפגנה לכל אורך הדרך, שיקף את התנהלותם של המפגינים ושלטענת המאשימה מהווה נדבך ראייתי משמעותי להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשמים. ההגנה העלתה לעדות את כל הנאשמים, אשר מסרו בעדותם בבית המשפט, לראשונה, את גרסתם, המפורטת, על אופי ההפגנה, בכלל, ועל חלקם בהתנהלותה, בפרט, כמו גם לגבי נסיבות מעצרם, לאחר שבמהלך חקירתם במשטרה, בחרו שלא לשתף פעולה עם חוקריהם, לא להשיב על שאלותיהם, לא להרחיב בתיאור מעשיהם והסתפקו בהכחשה כללית וגורפת בטענה שלא עברו על החוק במעשיהם. מעדותם, כמו גם מהאסמכתאות לכליאה של נאשמים 2 ו-3, משתמעת טענתם כי בחרו לשמור על זכות השתיקה, במענה לשאלות החוקרים, משום שאיבדו את אמונם בחוקרים, לאחר שהבינו כי הוחלט בכל מקרה על מעצרם וכליאתם למשך 24 שעות, יהא הסברם למהות מעשיהם אשר יהא, עוד בטרם ניתנה להם ההזדמנות לשטוח את טענותיהם. לטענתם, בקצירת האומר, מקום בו, לאורך הדרך, היה נתיב נסיעה אחד בלבד רכבו המפגינים בטור, זה אחר זה, סמוך למדרכה ונצמדו לימין הכביש, ומקום בו היו שני נתיבי נסיעה, רכבו לרוחבו של נתיב אחד בלבד, באופן שלא הפריעו לתנועה ולא חסמו את דרכם של כלי הרכב שיכלו לעקפם באין מפריע, למעט במקרים בהם ניידות המשטרה נסעו לאיטן או עצרו לשמאלם. לחיזוק גרסתם של הנאשמים העלתה ההגנה לעדות שלושה צעירים נוספים שהשתתפו בהפגנה, בהם הצלם, מר אורן זיו, שתמונות הסטילס שצילם, במהלכה, הוגשו כראייה מטעם ההגנה. על נסיבות מעצרו של נאשם 2 העיד רס"מ אברלי ונדה, אשר ביצע את המעצר, ערך דו"ח פעולה ומילא דו"ח מעצר, בו רשם את תגובתו הראשונית של הנאשם, לעילת מעצרו, לפיה טען בפניו שלא הפר את הסדר. בדו"ח הפעולה רשם כי בתדרוך שנערך לשוטרים, טרם היציאה לפעולה, נמסר להם כי, על פי מידע, בין המשתתפים ישנו בחור דומיננטי. בהמשך, לטענתו, הבחין בבחור, הוא הנאשם, המורה לחברי הקבוצה להתחיל ללכת על הכביש, ולא להישמע לכריזה של המשטרה, אשר הורתה למפגינים לעלות על המדרכה בשל היות ההתקהלות אסורה, ומשום ההפרעה שנגרמה לתנועה והפגיעה במשתמשים בכביש עקב הצעדה על הכביש. לכן, ניגש אליו, יחד עם שוטר נוסף, והודיע לו כי הוא עצור בגין הפרת הסדר והתקהלות אסורה. מעדותו בבית המשפט עולה האפשרות, שפרטיו של הנאשם ומידע כי הוא עומד להפר את הסדר היה מבוסס על היכרות עמו מאירועים קודמים וכי כבר בתדרוך נמסרו פרטיו וזהותו של הנאשם, שעל פי המידע שהתקבל הוא מרכז ומתסיס את בני הנוער שהשתתפו בהפגנה ומוביל את התהלוכה. לשאלת ב"כ הנאשמים מתי ובאיזה שלב שמע את הנאשם אומר לאנשים לא לרדת מהכביש, השיב כי בשלב בו החלה הקבוצה לרדת לכביש מכיכר רבין, ועד שהם ירדו לכביש, הבחין בנאשם "ממריד אותם לרדת לכביש". עולה מכאן כי לכאורה האיץ הנאשם במפגינים לרדת מכיכר רבין לכביש, בשלב שקדם לשלב הכריזה לעלות למדרכה, עובדה זו, על פניה, אינה מתיישבת עם הנטען בדוח הפעולה לפיה הורה הנאשם שלא לציית להוראת השוטרים לעלות למדרכה, הוראה שניתנה לאחר שחברי הקבוצה ירדו לכביש. בכל מקרה ברור שהנאשם לא נעצר בשלב הירידה מכיכר רבין לכביש, כשלכאורה, על פי עדות רס"מ אברלי ונדה, זה היה השלב בו התסיס והמריד את המפגינים. כך או כך, אף שטען בעדותו כי הוא זוכר את האירוע, יותר לא זכר משזכר את פרטיו, כשלגבי סיבת מעצרו של הנאשם ציין, באופן כללי, כי הוא היה חשוד בהפרת הסדר הציבורי. איך?, למה? ובמה? - לא פרט, כשאין חולק כי מעצרו של נאשם זה התבצע בשלב מוקדם ביותר של התהלוכה. לטענת הנאשם, שנעצר, כאמור, סמוך לאחר שקבוצת המפגינים החלה בתהלוכה, הולכי הרגל הלכו על המדרכה ורוכבי האופניים נסעו בימין הכביש, לאורך רחוב מלכי ישראל ובהמשך בסיבוב של כיכר מסריק עד רח' קינג ג'ורג', שם עצרו להתכנסות, בתגובה לקריאת המשטרה במערכת הכריזה שלא להפריע לתנועה וכי מי שיפריע ייעצר, ולאחר שהבחינו בשלושה רוכבי אופניים נוסעים לרוחב הכביש. התכנסותם במקום נועדה, לדבריו, לצורך הידוק הנסיעה, על מנת שהתנהלותם תפריע לתנועה עוד פחות, אף שלדעתו תנועתם בכביש, במתכונת של "מסה קריטית", אפשרה את המשך התנועה בכביש, שכן היא התנהלה, בדרך כלל, באופן שלא יותר מאחד או שניים רכבו לרוחב הכביש. הוא עצמו נעצר על ידי המשטרה מיד עם סיום ההתכנסות, כשביקש להמשיך בדרכו עם יתר חברי הקבוצה, אף שרכב בצד הכביש, מבלי להפריע לתנועה וללא שעשה דבר יוצא דופן, מהרגע שעזבו את כיכר רבין ועד רגע מעצרו. על נסיבות מעצרו של נאשם 6 העיד פקד שי מורדוקוביץ, אשר ביצע את המעצר, ערך דו"ח פעולה ומילא דו"ח מעצר, בו רשם את תגובתו הראשונית של הנאשם, לעילת מעצרו, לפיה טען בפניו שמדובר במעצר שווא ושהוא לא הפר את החוק. בדוח הפעולה רשם שהמפגינים, שירדו מכיכר רבין רגלית ועל גבי אופניים, חסמו את תנועת הרכבים ולא נענו להוראת המשטרה, שניתנה בכריזה, לפנות את ציר התנועה, שחסמו, ולאזהרה לפיה מי שלא יישמע להוראה, ימשיך לחסום את הכביש ולהפריע לתנועה, ייעצר. לאחר מספר דקות, משלא נענו להוראה, התבקש, על ידי סגן מפקד תחנת לב תל-אביב, לעצור את הנאשם, שהוביל את השיירה. הנאשם אישר בעדותו כי היה בראש קבוצת הרוכבים, כשלאופניו מחוברת עגלת אופניים שייעודה איסוף אופניים, שייצאו מכלל שימוש, או פצועים, במידת הצורך, אך לטענתו רכב בשולי הנתיב מצד ימין, באופן שלא הפריע לתנועת כלי הרכב בכביש. עד התביעה עצמו לא ידע לומר, כי לא זכר, אם מעצרו של הנאשם התבצע בעת שרכב באמצע הכביש או בצד ואף לא יכול היה לסתור את טענת ב"כ הנאשמים לפיה במקום מעצרו של הנאשם היו שני נתיבים בכיוון נסיעתו. בתמונת סטילס, שהוגשה על ידי ההגנה וסומנה נ/11, נראה הנאשם ברגע מעצרו, מורד מאופניו, כשרכב פרטי לפניו ואוטובוס חולף משמאלו, בכיוון רכיבתו. על נסיבות מעצרו של נאשם 1 העיד פקד שי מורדוקוביץ, אשר ביצע את המעצר, ערך דו"ח פעולה ומילא דו"ח מעצר, בו רשם את תגובתו הראשונית של הנאשם, לעילת מעצרו, לפיה טען בפניו שלא הפר את החוק ומדובר במעצר שווא. בדוח הפעולה שערך ציין פקד מורדוקוביץ כי מעצרו של הנאשם התבצע , יחד עם מספר חשודים נוספים, כחמש דקות לאחר שהחבורה ירדה מכיכר רבין ולאחר שלא נשמעו להוראות שניתנו על ידי המשטרה במערכת הכריזה, זאת משום שחסם את הכביש באופניו. בעדותו בבית המשפט לא יכול היה העד לומר אם בעת מעצרו רכב הנאשם על אופניו או שמא אחז בהם בידיו והובילם וכאמור לא יכול היה לאשר או לשלול את הטענה שבמקום מעצרו של הנאשם היו שני נתיבים בכיוון התהלוכה. לטענת הנאשם, בשלב בו נעצר, נסע במרכז הנתיב הימני, מבין 2 נתיבים בכיוון נסיעתו, במרחק של כחצי מטר משפת המדרכה, טענה המאוששת ונתמכת בתצלומי סטילס מרגע מעצרו, אשר סומנו נ/2 ובעיקר תמונה נ/2ג . על נסיבות מעצרו של נאשם 3 העיד רס"מ משה אטיאס, אשר ביצע את המעצר, ערך דו"ח פעולה ומילא דו"ח מעצר, ממנו ניתן ללמוד שהנאשם לא הגיב לחשד ל"הפרת הסדר", שהוביל למעצרו. בדוח הפעולה ציין, רס"מ אטיאס, כי החליט על מעצרו של הנאשם לאחר שהלה לא נענה לבקשותיו החוזרות ונשנות לעלות על המדרכה ולא לחסום את התנועה, "והמשיך בשלו חסם את הכביש וסרב לעזוב את המקום". בחקירתו הנגדית הבהיר כי אינו זוכר את האירוע ולכן לא יכול היה לפרט מה ייחד את התנהגותו של הנאשם על פני האחרים, כיצד חסם את הכביש, האם עשה זאת כשהוא רכוב על אופניים או הולך ברגל. לטענת הנאשם, בתחילת התהלוכה צעד על המדרכה, כשבידו תוף מרים, בהמשך רכב על אופניו על הכביש, כשבשלב מסוים, כחצי שעה לערך לאחר מעצרם של נאשמים 2, 6 ו-1, עת רכב על אופניו ברחוב דיזינגוף, נעצר על ידי המשטרה. הנאשם אישר כי אנשי המשטרה, אשר ליוו את התהלוכה לכל אורך הדרך, ואפשרו את התקדמותה, לאחר מעצרם של שלושת העצורים הראשונים, ביקשו מרוכבי האופניים להיצמד לימין, אך לגרסתו נענה לקריאה ובעת מעצרו רכב על אופניו, צמוד למדרכה. לחיזוק טענתו הוגשה תמונת סטילס, אשר סומנה נ/7, בה נראה הנאשם רוכב על אופניו ברחוב דיזינגוף, בצמוד לימין הכביש ליד המדרכה, כשלפניו, מאחוריו ולצידו רוכבים אחרים במרכז הנתיב ולשמאלו. מהתמונה לא ניתן לומר בבירור האם בנקודת הזמן בה נעצר, רכב הנאשם באותו אופן כפי שמשתקף מהתמונה, עם זאת לא ברור במה הייתה שונה התנהלותו, ברגע בו הוחלט על מעצרו, מהתנהלותם של חבריו לתהלוכה, שנראים בבירור בת/7 רוכבים לרוחב הנתיב, כשאין מחלוקת שבקשת המשטרה מהמפגינים לעלות על המדרכה ליוותה אותם לכל אורך הדרך, וכשעל פי תקנה 128 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, מקומם של רוכבי האופניים על הכביש, קרוב ככל האפשר לשפתו הימנית, וודאי שלא על המדרכה, כפי שהתבקש הנאשם לעשות, אליבא דגרסת רס"מ אטיאס. על נסיבות מעצרו של נאשם 5 העיד רס"מ אילן מאן, אשר ביצע את המעצר, ערך דו"ח פעולה ומילא דו"ח מעצר, ממנו ניתן ללמוד שלנאשם לא היה מה לומר בתגובה לחשד ל"הפרת הסדר והכשלת שוטר", שהוביל למעצרו. בדוח הפעולה ציין שהנאשם נצפה יורד לכביש ומעכב בכוונה את התנועה, לכן הזהירו מספר רב של פעמים שיאלץ לעצרו במידה ויסרב לעלות למדרכה וימשיך לחסום את הציר. אך הלה הגיב בצעקות כי הוא במדינה דמוקרטית וזכותו להפגין, המשיך ללכת על הכביש, כשמדי פעם לקח אופניים מאחד המפגינים ובכוונה נסע באיטיות על מנת לעכב את התנועה, לכן החליט על מעצרו. בחקירתו הנגדית בבית המשפט הבהיר כי הנאשם היווה דמות דומיננטית מתוך הקבוצה שהפרה את הסדר במקום, ועל מעצרו החליט, בעת שהנאשם רכב על אופניים, משום שעיכב את התנועה על הכביש, אף שהתבקש, מספר פעמים, על ידו ועל ידי אנשי משטרה נוספים, לעלות על המדרכה והוזהר שלא להפריע למהלך נסיעתם התקין של כלי הרכב ברחוב דיזינגוף מדרום לצפון. במועד מתן עדותו בבית המשפט, לא זכר העד היכן בדיוק נעצר הנאשם, והאם היה זה על הכביש או על המדרכה, כמו גם את העובדה כי הופעתו של הנאשם הייתה חריגה, בקרב המפגינים, בכך שחבש פאה צהובה - עובדה שאף לא ציין בדוח הפעולה שערך. לטענת הנאשם, את תחילת התהלוכה עשה כשהוא רכוב על אופניו, כשפאה צהובה על ראשו, אך לאחר שהבחין במעצרם של נאשמים 2, 6 ו-4, חשש שאף הוא עלול להיעצר, לכן קשר את אופניו ברח' קינג ג'ורג' פינת הנביאים והמשיך ללכת ברגל, לרוב על המדרכה, שם גם היה בעת שנעצר ברחוב דיזינגוף, כ-40 דקות לאחר תחילת התהלוכה, כשלהערכתו תפס את עינה של המשטרה בגלל הפאה הצהובה. לחיזוק טענתו לפיה נעצר כשהוא מהלך על המדרכה הוגשו תמונות סטילס, של רגע מעצרו שסומנו נ/9. עם זאת אישר, בחקירתו הנגדית, כי עלה וירד מספר פעמים מהמדרכה לכביש, אף כי לטענתו ירד לכביש כדי לנסות לשכנע "אנשים" לנסוע יותר לימין הכביש, כשבכל פעם שנידרש לעלות למדרכה ציית להוראה שניתנה לו. הנאשם גם אישר כי במהלך ההפגנה לקח אופניים של חבריו להפגנה, אך טען כי, למיטב זכרונו, לא רכב עליהם, אלא הלך איתם רק על המדרכה. לגבי אופי הרכיבה, על האופניים, על ידי חבריו להפגנה, הדגיש כי לאורך רחוב דיזינגוף רכבו בצד ימין של הכביש סמוך למכוניות החונות. ממצאי הצפייה, החוזרת ונשנית, בקלטת הוידיאו חד משמעית אינם תומכים בגרסת הנאשמים, לפיה לאורך כל הדרך הקפידו לרכב בטור, לימין הדרך ובצמוד למדרכה, מקום בו היה נתיב נסיעה אחד בלבד, בכיוון רכיבתם, ועל הנתיב הימני בלבד, בחלקי הדרך בהם היו שני נתיבים בכיוון נסיעתם. עם זאת ראוי לציין שבפרקי זמן שונים אכן הקפידו לשמור על ימין הדרך. גם גרסתו של נאשם 5, לפיה מטרת ירידתו לכביש הייתה לדחוק בחבריו להיצמד לימין הדרך, אינה עולה בקנה אחד עם המשתקף מסרט הוידיאו, כשהוא נראה, בקטעי דרך ארוכים, הולך ומפזז על הכביש, בין רוכבי האופניים, מבלי לפנות אליהם כלל. יחד עם זאת, ניתן להבחין שלאורך הדרך, בה התנהלה התהלוכה, לא נחסמו צירי התנועה על ידי המפגינים. כלי רכב רבים, בהם רכבי משטרה, כלי רכב פרטי ואף אוטובוסים עקפו את שיירת המפגינים משמאלם והמשיכו בדרכם, אם כי לא ניתן לטעון שהתנועה במקום לא הופרעה, כשהתנועה בדרך הואטה ואף נגרמו עומסי תנועה מסוימים לאורך הרחובות בהם עברה שיירת רוכבי האופניים על הכביש. יש גם לציין כי לאחר מעצרם של הנאשמים 2, 6 ו-1 - אשר נעצרו בתוך פרק זמן קצר, של מספר דקות, זה לאחר זה, מיד בסמוך לאחר שהתהלוכה יצאה לדרך מכיכר רבין, כשלא ניתן לראות בסרט הוידיאו התנהגות חריגה או מתסיסה מצידם עובר למעצרם - התנהגה המשטרה באיפוק רב, ליוותה את המפגינים בדרכם, במשך כחצי שעה, כשהיא מתריעה בפניהם פעם אחר פעם שעליהם לעלות למדרכה, להיצמד לימין הדרך ולא להפריע לתנועה. לכן, מפתיעה, לא ברורה ולא מוסברת סיבת מעצרם של נאשם 5, שנעצר דווקא לאחר שנשמע להוראות המשטרה ועלה על המדרכה ושל נאשם 3, שעל פי הנצפה בסרט הוידיאו לא חרג בהתנהגותו מהתנהגות הרוכבים האחרים, רכב על אופניו על הכביש, בסמוך לפני ואחרי מפגינים נוספים, כשבמערכת הכריזה נשמעה, בשלב זה, ההוראה למשתתפי התהלוכה, להיצמד לימין הדרך, ורוכבי האופניים לא נקראו לעלות על המדרכה, כפי שרשם רס"מ אטיאס, שהשתתף במעצרו. לאור תמונת המצב בשטח, כפי שמשתקפת בבירור בסרט הוידיאו, לא נתתי משקל לתמונות הסטילס, שהוגשו על ידי ההגנה, ככל שהתבקשתי ללמוד מהן על התנהלות המפגינים לאורך מסעם בהפגנת המחאה, בהיותן תיעוד של מצבים רגעיים ונקודתיים, שאינם מייצגים או משקפים את אופן התנהלות התהלוכה, בין אם של הולכי הרגל ובין אם של רוכבי האופניים, לאורך כל המסלול. לסיכום הפרק העובדתי, ניתן לקבוע, ללא כל קושי, בעקבות הצפייה בסרט הוידיאו, כי אכן המפגינים הפריעו, בשלבים שונים של התהלוכה, להתנהלות התקינה של התנועה, בעת שרכבו באיטיות, בדבוקות של שניים או שלושה רוכבים לרוחב הנתיב בכביש, כשמידי פעם אף סטו למרכז הכביש וגרמו במעשיהם להאטת התנועה. אולם, בשום שלב לא נצפה שהמפגינים גרמו בהתנהלותם לחסימה טוטאלית של צירי התנועה, בהם רכבו, לא עצרו את רכיבתם באמצע הכביש, לא נסעו באיטיות לאורך זמן במרכז הכביש ובשום שלב לא התפרעו, או נהגו באלימות. מכאן עולה השאלה - כשמניחים על כפות המאזניים שני אינטרסים או זכויות מנוגדות, את חירות הפרט, הכוללת את חופש התנועה והזכות, שלצידה החובה, שלא תופרע, אל מול הזכות לחופש הביטוי, אשר הוכרה בפסיקה כזכות יסוד, המקימה מתוכה גם את זכות ההפגנה והתהלוכה - האם הכף נוטה, בנסיבות המקרה שלפניי לכיוון העדפת הזכות לחופש התנועה, במנותק ובהתעלם מזכות ההפגנה והתהלוכה, או שמא באיזון שבין שתי הזכויות הנוגדות, בהיותנו חברה דמוקרטית ופלורליסטית, יש מקום לקבוע כי התהלוכה שיבשה אמנם במידת מה את זרימת התנועה בכביש וגרמה אי נוחות למשתמשים בדרך, אך זאת במידה נסבלת, המאפשרת, בנסיבות המקרה להטות את כף המאזניים לעבר העדפת הזכות לחופש הביטוי, וכנגזרת ממנה את זכות ההפגנה והתהלוכה. כדי לענות על שאלה זו יש לבחון את משמעות מעשיהם של הנאשמים, בהתחשב בקביעותיי כי במעשיהם הפריעו לזרימת התנועה בדרך וגרמו להאטתה, לאור הוראת סעיף 151 לחוק העונשין, המגדירה מהי התקהלות אסורה, לצורך הפעלת הנורמה העונשית על מבצעי עבירה זו, באופן הבא: "שלושה אנשים לפחות שנתקהלו לשם עבירה, או שנתקהלו למטרה משותפת ואפילו כשרה ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום, הרי זו התקהלות אסורה". אמנם החוק מגדיר כי די בשלושה אנשים שהתקהלו, באחת הנסיבות המנויות בסעיף 151 לחוק העונשין, כדי קיים את יסודות העבירה של "התקהלות אסורה", אך נכון ציינה ב"כ הנאשמים בסיכומיה כי כבר בשנת 1998 ברע"פ 4760/98 נדיה מטר ואח' נ' מדינת ישראל, הביע כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) ש. לוין את השקפתו לגבי דרך יישומו של סעיף 151 לחוק העונשין בקובעו, אמנם באמירה אגבית בהחלטה קצרה, כדלקמן: "כל עוד סעיף 151 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - לא בוטל, אין כל דרך למחקו מספר החוקים על דרך של פסיקה. מקובל עלי שיש לפרש סעיף זה על דרך הצמצום" (פורסם דינים עליון 1998 (6) 1180). המאשימה בחרה לייחס לנאשמים, בעובדות כתב האישום, את החלופה הראשונה מבין החלופות המנויות בסעיף 151, קרי: התקהלות של למעלה משלושה אנשים לשם עבירה, כשלצד זה טענה גם לקיומה של החלופה השנייה, לפיה יש לראות בחסימת הכביש ובסירוב הנאשמים למלא אחר הוראות השוטרים, לעלות למדרכה, הפרעה לקיומו התקין של הסדר הציבורי וכי "ניכר קיומו של יסוד סביר להניח כי במעשיהם יש משום הפרת השלום". צודקת באת כוח הנאשמים בטענתה, כפי שהועלתה בסיכומיה, לפיה המאשימה לא הגדירה את מהות העבירה, שלטענתה הנאשמים התקהלו לצורך ביצועה, ואף לא הוכיחה במסגרת הראיות שהובאו מטעמה את מהותה של העבירה שלשמה, לטענתה, התכנסו הנאשמים והאחרים. לא זאת אף זאת, אין מחלוקת כי מטרת ההתכנסות, או ההתקהלות, של הנאשמים, יחד עם האחרים, הייתה לצורך קיומה של הפגנת מחאה נגד הכיבוש, מטרה שכשלעצמה אינה מהווה עבירה. אין מחלוקת שלא התבקש ולא ניתן רישיון לקיומה של התהלוכה וכי המשטרה הגיעה למקום בעקבות מידע מודיעיני. האם זה כשלעצמו הופך את ההתקהלות לאסורה? האם לכך כוונה טענת המאשימה לפיה ההתכנסות נועדה לשם ביצוע עבירה?, קרי: קיומה של תהלוכה שלא כדין, תוך הפרת הוראת פקודת המשטרה, המחייבת בנסיבות מסוימות קבלת רישיון לעריכת אסיפה או תהלוכה. בסעיפים 83 ו-84 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 נקבע אימתי נדרש רישיון לקיומן של "אסיפה" או "תהלוכה", כשעל פי הגדרתן רק התקהלות של מעל חמישים איש מחייבת קבלת רישיון משטרתי לעריכתן. הן מעדויות עדי התביעה והן מעדויות ההגנה ניתן ללמוד כי בתהלוכה, בה חלק מהמשתתפים הלכו רגלית וחלקם רכבו על אופניים, כאמור לעיל, השתתפו בסביבות ה-50 איש, אך איש מהם לא נקב במספר המדויק של המשתתפים. המאשימה, שהנטל מוטל עליה, לא הוכיחה פוזיטיבית את מספר המשתתפים בתהלוכה והספק בעניין זה פועל לטובת הנאשמים. משלא הוסר הספק, התוצאה היא שאין בידי אלא לקבוע שבתהלוכה השתתפו פחות מ-50 מפגינים וכפועל יוצא מכך היא לא נדרשה לקבלת רישיון המשטרה לשם קיומה. כאן עולה השאלה האם הוכח שקיומו של הסדר הציבורי הופרע או כי בהתנהגותם נתנו, הנאשמים וחבריהם המפגינים, לאנשים בסביבה, יסוד סביר לחשש שבמעשיהם יפרו את השלום. בהלכה הפסוקה טרם התגבשה הגדרה ממצה למושג "הפרת שלום הציבור" ולדעת המלומד י. קדמי, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בספרו "על הדין בפלילים", חלק רביעי (מהדורה מעודכנת, תשס"ו-2006, בעמ' 2007 "נראה כי כלולים בו: מעשי אלימות הפוגעים בסדר הציבורי או לפחות מסכנים את קיומו; ומעשי עבירה שאינם מתאפיינים באלימות פיזית ממשית, אך גורמים לתוצאה האמורה. נראה, אפוא, כי הפגיעה "בסדר הציבורי" - במשמעות הרחבה של המושג - היא, ככל הנראה אחד המאפיינים הבסיסיים של המושג". הגדרה זו כשלעצמה אינה נותנת מענה מלא לכל קשת האפשרויות הגלומות במושג "הפרת שלום הציבור" ולמעשה מותירה פתח נרחב לפרשנויות שונות ומעוררת את השאלה מהי אותה פגיעה ב"סדר הציבורי" שעולה כדי "הפרת שלום הציבור", בקיומן של תהלוכות ברחובן של עיר. תשובה לכך ניתן אולי למצוא בהבחנה שעשה כב' השופט (כתוארו אז) מ. לנדוי בהמ' 740/81, הרב אורי בלוי נ' מדינת ישראל, בין האירוע בו היה מעורב הרב בלוי, שבגינו הורשע בעבירה של התקהלות אסורה, להחלטה לקבל את עתירתם של עו"ד צבי סער ואח', [בבג"צ 147/79, צבי סער, עו"ד ואח' נ' שר הפנים והמשטרה ואח', פד"י לד(2),169 - (להלן: בג"צ סער)], ולהורות לשר הפנים ולמשטרה לאפשר לעותרים לקיים את התהלוכה ברחובותיה של ירושלים, בקבעו כי "הדברים, שנאמרו שם (בבג"צ סער -ה.נ.)...על השיקול 'התעבורתי', נאמרו על הפרעות לתעבורה, העלולות להיגרם בשל תהלוכה או בשל הפגנה שקטה ברחוב, ולא בהפגנה כמו זו שנערכה כאן במתכוון בצומת דרכים דווקא בכוונת זדון להפריע תנועת כלי רכב..." [ראה תק-על 82(1), 1052 , 1053 (1982)]. דר' דוד ליבאי, במאמרו "הזכות להתקהל ולהפגין בישראל" מציע לעשות הבחנה בין המושג "הפרת הסדר הציבורי" לבין המושג "הפרת שלום הציבור", כשבקטגוריה הראשונה הוא כולל "חסימת כבישים, הפרעה לתנועה, הקמת רעש, זיהום ולכלוך" ובקטגוריה השנייה הוא כולל "התפרעות, מהומות ואלימות במקומות ציבוריים". בעוד שלדעתו "כאשר על החברה לבחור, בין חופש ההפגנה לבין התפרעות, מהומה ואלימות במקומות ציבוריים, נדחית הזכות להפגין מפני 'הפרת השלום'", הרי מקום שיש יסוד סביר להאמין שהפגנה שלווה תפגע ב"סדר הציבורי", יש לאמץ את הגישה האומרת כי " לכלוך, רעש ואפילו חסימה זמנית של רחוב הם לעיתים מחיר סביר לכיבוד זכות יסוד של אדם במדינה דמוקרטית. חשש סביר מפני 'הפרת הסדר' אסור שיהיה בו הצדקה לאיסור הפגנה".(פורסם בעיוני משפט ב, תשל"ב-תשל"ג, עמ' 54 בעמ' 60-62). כב' השופט (כתוארו אז) ברק, אליו הצטרפו מ"מ הנשיא (כתוארו אז) לנדוי והשופט (כתוארו אז) שמגר, לא עושה, בבג"צ סער, את ההבחנה הדיכוטומית, בין "הפרת הסדר הציבורי" לבין "הפרת השלום", שעשה דר' ליבאי במאמרו, וכך הוא קבע: "זכותו היסודית של האזרח היא לקיים אסיפה או תהלוכה, אך לזכות זו הושמו הגבלות, ובעניינינו, אין זכות זו קיימת, אם לדעת הממונה יהיה בקיום האסיפה משום פגיעה בביטחון או בסדר הציבורי". עם זאת, למעשה נוקט, כב' השופט ברק, על פי אותו עקרון ולפיו כדי למנוע קיומה של תהלוכה ולסרב לתת היתר לקיום התהלוכה, על המשטרה להצביע על סכנה ממשית של התפרעות או על חשש לפיו "הביטחון הציבורי" או "הסדר הציבורי", כלשונו, ייפגעו על ידי מעשה אלימות צפוי של המפגינים או כי קיום התהלוכה עשוי להביא לאלימות או להגברת האלימות, כשבהתייחסו לשיקול "התעבורתי" קרי: לפגיעה בסדרי התנועה, הוא מציין שזהו שיקול הנכנס למסגרת "הסדר הציבורי" וקובע: "בהפעלתו של השיקול התעבורתי יש לאזן תמיד בין האינטרסים של האזרחים המבקשים לקיים אסיפה או תהלוכה לבין האינטרסים של האזרחים שזכות המעבר שלהם נפגעה בשל אסיפה או תהלוכה. כשם שזכותי להפגין ברחובה של עיר מוגבלת בזכותו של חברי למעבר חופשי באותו רחוב, כן מוגבלת זכותו של חברי להלך ברחובה של עיר בזכותי לקיים אסיפה או תהלוכה. הכבישים והרחובות נועדו להליכה ולנסיעה אך אין זו מטרתם היחידה. הם אף נועדו לתהלוכות, למצעדים, להלוויות וכיוצא בהם אירועים. ... תושביה של עיר... חייבים ליטול על עצמם את אי הנוחות הנגרמת מאירועים ממלכתיים וציבוריים, ואין באלה כדי להגביל את זכותו של האזרח להפגין... עצם העובדה שאסיפה או תהלוכה משבשת במידה מסוימת את התעבורה בדרכים, אינה נימוק שלא לאפשר כלל אסיפה או תהלוכה... נראה לנו כי האיזון הראוי חייב להתבטא במתן היתר לתהלוכה תוך נקיטה בכל האמצעים הדרושים כדי להקטין עד כמה שאפשר את היקף הפגיעה התעבורתית. כך, למשל, ניתן לקבוע כי התהלוכה תיערך בשעות בהן התנועה אינה סואנת וכן שזו תתקיים רק בנתיב אחד של הרחוב באופן שנתיב אחר ישאר פתוח לתנועה." (שם, עמ' 177-178). נוכח הבעייתיות שעלתה מעדויותיהם של עדי התביעה, כפי שהובאו על ידי בניתוח גרסאותיהם, נותר בעינו סרט הוידיאו, כראייה המרכזית, המדבר בעד עצמו. אף שכאמור דחיתי, לאור הצפייה בסרט הוידיאו, את גרסתם המיתממת של הנאשמים על אופי רכיבתם בכביש, עדיין ניתן להתרשם כי מדובר היה בתהלוכה, שרובה ככולה, התנהלה בשקט, ללא עימותים עם המשטרה, עד כי בשום שלב לא ניתנה על ידי השוטרים המלווים הוראת פיזור, והם רק התבקשו לשמור על ימין הדרך ו/או לעלות למדרכה - כשברור שהפנייה לעלות למדרכה התייחסה לאותם מתי מעט שהלכו על הכביש ולא לרוכבי האופניים, שהיו אמורים לרכב על הכביש, בהתאם להוראת תקנה 128 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. התהלוכה לא לוותה בהתפרעות, או התלהמות וודאי לא באלימות, כשגם מעצרם של הנאשמים עבר בשקט, איש מהנאשמים לא התנגד למעצרו ומעצרם לא הופרע על ידי מי מחברי הקבוצה. לטענת הנאשמים, כאמור לעיל, ההפגנה נערכה במתכונת של "מסה קריטית", שהחלה עם הקמתה של עמותה לקידום תחבורת אופניים ותרבות אופניים, כפי שעולה מעדותו של מר יותם אביזוהר בת.פ. 4285/09, שהוגשה בהסכמה. נראה כי הנאשמים וחבריהם תפסו "טרמפ" וניכסו לעצמם, למטרת ההפגנה לשמה התכנסו, את דרכם של שוחרי רכיבת האופניים ברחובותיה של עיר, אף שדומה שלא לשם כך נועדה. עם זאת, בהתאם למבחנים שנקבעו בבג"צ סער, למתן רישוי לקיומה של תהלוכה ברחובותיה של עיר, ובאיזונים שיש לעשות בין האינטרס הציבורי בשמירת חופש המחאה, ההפגנה והתהלוכה, לבין האינטרס בשמירת הסדר הציבורי ונוחות הכלל, היה מקום לאפשר לתהלוכה, בה השתתפו הנאשמים, לעבור באין מפריע, משלא נדרש היתר או רישיון לקיומה, בהתחשב במניין המשתתפים, כפי שקבעתי לעיל, כמו גם בשעת קיומה של התהלוכה, שתחילתה סמוך לשעה 20:00, שאז התנועה אינה סואנת במקום, ובהתחשב באופייה של ההפגנה שהתנהלה ללא גילויי התפרעות או אלימות ומשלא גרמה לחסימת צירי התנועה, אלא להפרעה מסוימת ומדתית לתנועה בדרך, להאטתה ולאי נוחות נסבלת לנוהגים בכביש. ראוי להדגיש: היום זו הפגנה ותהלוכה נגד הכיבוש, מחר תהא זו הפגנה ותהלוכה נגד פינוי מאחזים ומחרתיים תתקיים הפגנה ותהלוכה בעד צדק חברתי, איכות הסביבה, או בעד כל מטרה ראויה אחרת, בעיניי המפגינים. הכללים שצריכים להנחות את מארגני ההפגנות, במתכונת של תהלוכה ברחובותיה של עיר, הם מילוי אחר פקודת המשטרה וקבלת היתר מהמשטרה, טרם קיומה של התהלוכה, על פי העקרונות המנחים שנקבעו בבג"צ סער, אם הצפי הוא שמניינם של המפגינים, האמורים להתכנס, עשוי לעלות כדי 50 משתתפים או יותר, ולדאוג להתנהלותה של תהלוכה, על פי אותם עקרונות מנחים, גם מקום שמניין המשתתפים בהפגנה אינו עולה על 49 משתתפים ולא נדרש רישיון לקיומה. המסקנה העולה מכל המקובץ, שהמאשימה לא הוכיחה שהנאשמים סטו בהתנהגותם באירוע מהכללים והעקרונות המנחים. לא הוכח שהנאשמים התכנסו לצורך ביצוע עבירה או כי התנהגו באופן שהקים את החשש הסביר שיעשו מעשה שיפר את השלום, כדרישת סעיף 151 לחוק העונשין, וודאי לא הוכח כי במעשיהם עשו דבר שהפר את השלום. לאור כל האמור לעיל ומשלא הוכח, מעבר לכל ספק סביר, כי באירוע נטלו חלק לפחות חמישים מפגינים, החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירה של התקהלות אסורה, שיוחסה להם בכתב האישום, וזאת מחמת הספק, כאמור בפתח הכרעת הדין. 5467831 התקהלות אסורה / בלתי חוקית