קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיוף מסמכים ע''י עובד רשות מקומית - זיכוי מעבירת זיוף מסמכים: החלטנו לזכות את הנאשם מהאישומים שיוחסו לו בסעיפים 1 - 5 ו- 7 - 12 לכתב התובענה המתוקן בשנית, שהוגש ביום 12.1.2006 (להלן: התובענה). הנאשם, רכז במחלקת הנדסה אצל המאשימה, הואשם בביצוע עבירות משמעת הכוללות: זיוף מסמכים המהווים חלק מהיתרי בנייה, עריכת חישובי אגרות והיטלי בנייה, תוך הפחתת שטחי בנייה, בעיקר לטובת קרובי משפחתו, דבר שגרם לטענת המאשימה, לגריעת כספים מקופתה. בנוסף לכך, נטען כי הנאשם ערך והגיש תוכניות לגבי מקרקעין שהוא בעל זכויות בהם ולאחר מכן פעל לאישורן. לגבי מקרה אחד נטען כי גזר את חתימתו מתוך התכנית המקורית, על-מנת להסתיר את חתימתו עליה. הנאשם הואשם גם בחתימה על מסמכים ומתן אישורים שונים, ללא הסמכה כדין, חתימה על מסמכים שקריים בשם המאשימה וכן, בהיעדרות מהעבודה ללא רשות, סירוב לבצע הוראות הממונים עליו וקיום יחסי עבודה עכורים. ביום 22.6.2005 הוגשה נגד הנאשם דנן, תלונה במפלג ההונאה של משטרת ירושלים בחשד לביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים, זיוף ושימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. ביום 18.9.2005 הוגשה נגד הנאשם גם תובענה משמעתית וביום 12.1.2006 הוגשה ה"תובענה מתוקנת בשנית", נשוא הכרעת דין זו. ההליכים בתיק זה התמשכו על פני זמן רב, כאשר פעם אחר פעם נאלץ בית-הדין להידרש לטענה בדבר אי המצאת מלוא חומר החקירה לידי ב"כ הנאשם. גם לאחר הודעת ב"כ המאשימה כי כל חומר החקירה נמסר לב"כ הנאשם, המשיכו "להתגלות" מסמכים נוספים, שהגשתם כראייה התבקשה במהלך השמעת עדי התביעה ובית-הדין נאלץ, פעם אחר פעם, ליתן החלטות בבקשות להגשתם. בנוסף לכל זאת, הוגשו בקשות לדחיית דיונים ולאחר הפסקה של חודשים רבים, התחלפו באי כוח המאשימה וההליכים חודשו. גם הכרעת הדין ארכה פרק זמן ממושך. זאת בין היתר מחמת אילוצי עומס עבודה של חברי בית-הדין, הפועלים כידוע בהתנדבות, ממורכבות וריבוי פרטי האישום ומהיקף החומר בתיק זה ועל כך אנו מיצרים. בתום פרשת התביעה הוגשה מטעם הנאשם בקשה לזיכויו מטעמים של התיישנות, חהגנה מן הצדק וכן בטענה של "אין להשיב לאשמה". ביום 22.1.2009, נעתרנו לחלק מבקשת הנאשם (להלן: ההחלטה) כמפורט להלן: התקבלו טענות אין להשיב לאשמה, בנוגע לאישום בזיוף המסמכים, המפורט בסעיף 1(א) לתובענה ובסעיפים 2 ו- 2 (א), ככל שהם נוגעים לעריכת ו/או הגשת תכנית איחוד וחלוקה או הגשת בקשה להיתר בנייה. כמו כן הופטר הנאשם מלהשיב לאשמה ביחס לאישום הנוגע להכנת תכנית, והגשת בקשה להיתר כנטען בסעיפים 5 ו-5(א) רישא לתובענה. האישום בדבר זיוף מסמכים ועריכת חישובים לקויים, הכלול בסעיף 7(א) ביחס לתאריך 21.5.2001 בוטל, לאחר שהמאשימה חזרה בה מהאישום לגבי תאריך זה. לגבי האישומים המפורטים בסעיפים 7(ב) ו-9 לתובענה שעניינם חתימה על מסמכים ללא סמכות, ניתנה "הגנה מן הצדק". בהחלטה הודגש כי אין בדחיית הטענות לגבי האישומים שהנאשם נדרש להשיב עליהם, כדי להכריע את תוצאות המשפט. זאת, לאור נטל ההוכחה השונה המוטל על התביעה בתום ההליך המשפטי, שהוא במידה שלמעלה מספק סביר, לעומת רמה לכאורית בלבד בשלב סיום פרשת התביעה. במסגרת הסיכומים, ביקשה המאשימה לחזור בה, לאור הראיות שהובאו מטעם ההגנה, מהאישומים בדבר סירוב לבצע מטלות, כמפורט בסעיפים 11 (ב), (ג) ו-(ד) ומהאישום בדבר קיום יחסי עבודה עכורים, המפורט בסעיף 12 לתובענה. דיון והכרעה בסעיף 1 לתובענה נטען כי הנאשם שינה בעצמו או סייע לאחרים לשנות הנתונים במסמכים המהווים חלק מהיתרי בנייה וכתוצאה מכך המאשימה לא גבתה מהתושבים את מלוא האגרות שהתחייבו בתשלומם. בסעיף 1(א) פורטו עשרה מועדים שבהם לטענת המאשימה בוצע זיוף המסמכים בדרך של מחיקת נתונים בדבר "שטחי שירות". מדובר במסמכים שכונו "פרוטוקולים" של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "הראל" (להלן: הוועדה), שבהם נרשמו שטחי הבניה העיקריים שאושרו על-ידי הוועדה. באותם פרוטוקולים לא נרשמו, או נרשמו ונמחקו שטחי השירות. התאריכים המפורטים בסעיף האישום האמור, הם למעשה מועדי הדפסת הפרוטוקולים (שאינם חופפים את מועדי החלטות הוועדה). מועד ביצוע השינוי או "הזיוף", ככל שנעשה, אינו ידוע ולא הובאה כל ראייה או עדות לכך שהזיוף, ככל שבוצע, בוצע על-ידי הנאשם עצמו או על-ידי מי מטעמו. כמו כן, לא הובאה כל ראייה או עדות התומכת בטענה כי הנאשם סייע לאחרים לבצע שינויים או לזייף המסמכים. להוכחת עצם זיוף הפרוטוקולים, הגישה המאשימה אסופות של מסמכים הכוללים לכאורה את הפרוטוקול המקורי ואת הפרוטוקול המזוייף, לשם השוואה, אלא שהמאשימה התייחסה בטעות לסוגי מסמכים שונים כאל "פרוטוקולים". כך למשל, מוצג ת/1 הוא מסמך הממוען אל אדם בשם רסקין גרגורי. המסמך כולל את תוכן החלטת הוועדה מיום 16.9.01 לעניין בקשה להיתר של קאמל ג'אבר ומציין שטח עיקרי של 120.86 מ"ר. מסמך ת/2 שהובא לצורך הוכחת הזיוף, הוא מסמך הממוען למבקש ההיתר, קאמל ג'אבר. מכאן ברור שאין מדובר באותו מסמך שזוייף (מקור וזיוף), אלא בשני מסמכים שונים. שני המסמכים הללו אינם פרוטוקולים כלל. דוגמא לפרוטוקול ניתן למצוא במוצג ת/8(1). זהו צילום של דף מתוך פרוטוקול ישיבת הוועדה (סעיף 20). בדף זה לא צויין מועד הישיבה שבה נדונה הבקשה של אבו-קטיש נזמיה. להוכחת זיוף הפרוטוקול, הובא מוצג ת/8(2) שהוא מסמך אחר, הממוען לעורך הבקשה ובו מפורטת החלטת הוועדה מיום 24.1.2005. כך גם ת/10(1) הוא מסמך הממוען לג'בר אחמד ואוסמה בשיר ואילו ת/10(2) ממוען לבן-אמיר לסלי. ת/11(1) הוא חלק מפרוטוקול הועדה בעניין בקשתו של ג'אבר מוחמד ואילו ת/11(2) הוא מכתב הממוען לעורך הבקשה, רומן-קציר. מוצג ת/12(1) ו- ת/12(1)(א) ממוען לעותמן עלי ומוחמד ומפרט את החלטת הוועדה מיום 30.1.2002 ואילו ת/12(2) ו-ת/12(2)(א) ממוען לאותו אדם, אך מתייחס להחלטת הוועדה מיום 28.11.2001. מהמסמכים השונים שהובאו כראייה, לא ניתן להסיק זיוף. אין להוציא מכלל אפשרות שהמסמכים הופקו באופן שגוי במקור. במשפט התברר כאמור, כי אין פיקוח במשרדי הוועדה על הוצאת תיקי בנייה ו/או על עיון בהם ואף אין תיעוד אודות זהות הניגשים לתיקי הבנייה. לאחר אישור הבקשה להיתר, על-ידי הוועדה, היו מגישי הבקשות להיתרי בנייה נוטלים את המסמכים מתיקי הבנייה שבמשרדי הוועדה המקומית ומעבירים אותם בידיהם אל משרדי המועצה המקומית (המאשימה). זאת, לצורך חישוב תשלומי החובה החלים על הנכס נשוא הבקשה להיתר, ביצוע התשלום, קבלת אישור על ביצוע התשלום ולאחר כל זאת, מחזירים התיק למשרדי הוועדה. (ר' עמ' 26 ש' 2 - 9; עמ' 203 סיפא; עמ' 225 ש' 27 - עמ' 226 ש' 4). בנסיבות אלה, אם אמנם בוצעו שינויים או זיופים, אין כל אפשרות לדעת מי ביצע שינויים במסמכים. בחקירת המשטרה שהתנהלה בעניין זה, התקבלה מסקנה שהפיתוי וההזדמנות לזייף את הפרוטוקולים הם דווקא של מגישי הבקשות להיתר. בהעדר ראיות לזיוף מסמכים על-ידי הנאשם, התקבלה החלטתנו שלפיה אין הנאשם חייב להשיב לאשמת זיוף המסמכים. נוכח ההחלטה האמורה, התמקדה המאשימה בטענה החלופית באותו סעיף אישום, שלפיה, הנאשם נמנע מבדיקת המסמכים ביחס לבקשות המקוריות שהוגשו. הכוונה, כפי שהתברר במהלך המשפט היא כי הנאשם ערך את חישוב האגרות וההיטלים על-בסיס פרוטוקולי הוועדה, מבלי לבדוק את תכניות הבנייה נשוא הבקשה להיתר (הידועות בעגה בשם "הגרמושקה" או ה"הרמוניקה", להלן: התוכניות). עד התביעה - מר אהוד ענבר, מהנדס המועצה, העיד כי "החישוב היה צריך להיעשות כולל שטחי השירות. בתכנית עצמה צריך להופיע גם שטח השירות והיה צריך להתייחס גם לזה. זה הכלל". בתשובה לשאלת ב"כ הנאשם, השיב העד: "אין משהו כתוב, אבל זה נהיר, ככה התייחסנו. אלה ההנחיות, אין משהו בכתב". (עמ' 45, ש' 17 - 23). הנאשם ביצע, כאמור, את חישוב האגרות וההיטלים על-פי הפרוטוקולים או מכתבי הוועדה שהומצאו לו ולא על-פי התוכניות. זאת, על-פי עדותו בפנינו כי "זה לפי הנוהל של מהנדס המועצה כי אנחנו רק מחשבים את ההיטלים לפי הפרוטוקול של וועדת הראל". (עמ' 203 ש' 17 - 23). בתשובה לשאלה בחקירתו הנגדית השיב הנאשם: "לשאלתך האם אין זה מושכלות ראשונים שצריך לבדוק את התוכניות ולערוך את החישוב לפי התוכניות, אני אומר שלא ככה הנחו אותי ומי שבודק את התוכניות זו וועדת הראל והיא קובעת את השטחים אשר נרשמים בפרוטוקול ואני אמור לערוך את החישובים רק לפי הפרוטוקול ... אני רק בודק בתוכניות את נתוני המקרקעין (גוש, חלקה) על מנת לוודא שהפרוטוקול שייך לתוכנית. אבל אני לא בודק את התכנית ואת השטחים. אני חוזר ואומר שזהו הנוהל הקיים במועצה ועל זה יצא גם דו"ח המבקר". (עמ' 204 ש' 5 - 10; ש' 22 - 26). עד התביעה,- מר רפאל אשכנזי, מבקר המועצה העיד, בין היתר: "מה שהביא אותי לבדוק זה שמהנדס המועצה פנה אלי ומצא שיש תיקים שבהם ישנם פרוטוקולים כפולים וביקש ממני לבדוק את זה". (עמ' 29 ש' 20 - 22). וכן: "הטענה הייתה שהיו שני פרוטוקולים שונים והחישוב נעשה על-ידי הפרוטוקול שבו לא מופיעים שטחי שירות". (עמ' 43 ש' 17, 18). העד חזר שוב על טענתו זו ובתשובה לשאלה האם יש אינדיקציה לכך שככל שנעשו מחיקות של שטחי שירות נעשה הדבר בידי הנאשם, השיב: "לא. אני לא יודע מי ביצע את המחיקות". (ר' עמ' 44 ש' 1 - 7). משמיעת העדויות, אנו מאמינים לעדות הנאשם ושוכנענו בעובדה שהנאשם לא נדרש לבדוק את שטחי הבנייה בתוכניות הבנייה וכי נהג לבצע את חישוב ההיטלים על-פי הפרוטוקולים של הוועדה, לפחות בידיעת הממונים עליו, אם לא באישורם המפורש. בפרוטוקולים אלו היו אמורים להירשם שטחי הבנייה, כפי שהם מופיעים בתוכניות שאושרו ולכן סביר להניח שהנאשם לא נדרש לבדוק גם את התוכניות עצמן. סביר להניח שמטעם זה, הושם הדגש תחילה על האישום ב "זיוף הפרוטוקולים" ורק משנוכחה המאשימה כי אין בידיה ראיות הקושרות את הנאשם לעבירת הזיוף, נאחזה בטענה החלופית, שלפיה היה על הנאשם לבצע החישוב על-פי תוכניות הבנייה ולא על-פי הפרוטוקולים. אילו היה ברור לכל הנוגעים בדבר כי החישוב אמור להתבצע על-פי תוכניות הבנייה ולא על-פי הפרוטוקולים, לא היה למעשה כל צורך לעסוק בהשוואה בין הפרוטוקולים השונים. לעניין זה נעיר כי גם אם הדרך הנכונה לבצע את החישובים היא על-פי השטחים הרשומים בתוכניות הבנייה שאושרו ולא על-פי הרשום בפרוטוקול הוועדה, נכון היה להבהיר זאת לנאשם, לאפשר לו לתקן את דרך עבודתו ולתעד ההבהרה והדרישה, בטרם העמדתו לדין. בהעדר ראייה להנחיות שניתנו לנאשם לגבי אופן ביצוע החישובים ובהעדר ראייה למסמך שהיה בידי הנאשם בעת עריכת חישובי האגרות וההיטלים, לא ניתן לקבוע שהנאשם עבר עבירת משמעת של הימנעות מכוונת מבדיקת המסמכים הנכונים. לאור זאת, אנו מזכים את הנאשם מהאישום החלופי בסעיף 1(א), דהיינו - הימנעות מבדיקת המסמכים ביחס לבקשות המקוריות שהוגשו. בסעיף 1(ב) נטען כי הנאשם ערך חישובי אגרות והיטלים תוך התעלמות מהחלטת הוועדה להוסיף שטחים ובכך נגרם נזק כספי למועצה. אישום זה מבוסס על מוצג ת/17(1) שהוא מסמך המפרט את החלטת הועדה בדיון מיום 8.7.2001, שבו נרשם ב"מהות הבקשה": "תוספת בניה (סגירת קומת עמודים)". שטח הבנייה נרשם כשטח עיקרי - 126.75 מ"ר. על גבי מסמך זה, מופיעה תרשומת בכתב יד, שזה לשונה: "לכבוד מוחמד, כאשר הוגשה הבקשה שטח העיקרי שבוקש 126.75 מ"ר. הוחלט בהחלטה לכלול את סגירת המרפסת שנעשתה בקומה א' של הדירה השניה. תוספת של 24.9 מ"ר". תרשומת זו אינה חתומה ואינה נושאת תאריך. הנאשם העיד כי: "התרשומת שאתה מראה לי על ת/17, לא ראיתי אותה קודם. פעם ראשונה שראיתי אותה זה בדיון בבי"ד". ב"כ המאשימה טוען בסיכומיו כי תשובה זו אינה סבירה, אך לא מצאנו כל ראייה הסותרת את עדות הנאשם בעניין זה. הנאשם הוסיף: אני גם לא מכיר את כתב היד ... הוועדה לא מוסיפה הערות בכתב יד על-גבי הפרוטוקול, אלא היא מחזירה את התוכנית לוועדת רישוי ומוציאה החלטה חדשה לגבי התכנית. אף פעם לא קיבלתי תרשומת לביצוע מהוועדה על גבי פרוטוקול מודפס". (עמ' 210, ש' 10 - 17). עד התביעה מר יעקב יעקוביאן, מפקח בנייה, העיד אף הוא כי: "לא אמור להיות תיקון על גבי הפרוטוקול של הוועדה" (עמ' 99 ש' 7) וכן: "החלטת וועדה אסור לתקן אחרי הוועדה. צריך להוציא החלטה חדשה". (עמ' 104, ש' 11). אותו עד תביעה העיד כי למוצג ת/17(1) הוצמד צילום של חלק מתכנית בנייה (ת/17(2) שאיננה שייכת למוצג זה). תכנית הבנייה השייכת למוצג ת/17(1) היא ת/36. בתשובה לחקירה נגדית השיב כי התחשיב שבוצע לפי שטח של 126.75 מ"ר תואם הן את הפרוטוקול והן את תכנית הבנייה הרלבנטית לאותו פרוטוקול. (ר' עמ' 98, ש' 9 ואילך; עמ' 99 ש' 1 - 4). בנסיבות אלה, הוכח שהנאשם פעל כשורה בחישוב ההיטלים נשוא ת/17 ולכן אנו מזכים אותו מאשמת התעלמות מהחלטת הוועדה להוסיף שטחים, כמפורט בסעיף 1(ב) . בסעיף 1(ג) הואשם הנאשם בהפחתת שטחים לחישוב אגרות והיטלים בבקשת בילאל עלי איברהים. לגבי מקרה זה, הוגש מכתב מוועדת הראל למגיש הבקשה ובו מפורטת החלטת הוועדה המאשרת בניית 119.22 מ"ר שטח עיקרי ו-12 מ"ר שטח שירות (ת/18(1). הנאשם ביצע חישוב ההיטלים לפי שטח של 90.27 מ"ר בלבד ת/18 (2) ו-(3). הנאשם העיד כי מקרה זה זכור לו היטב בהיותו חריג לכלל שלפיו עליו לבצע החישוב על-פי פרוטוקול החלטת הוועדה. במקרה זה, פנה אליו מהנדס המועצה בנוכחות גיסו של מבקש ההיתר, מסר לידיו את תכנית הבנייה וביקשו לבצע החישוב על בסיס התכנית. "התכנית הזו, נכנס מהנדס המועצה למשרד והיה איתו גיסו של בילאל, המהנדס ביקש ממני לעשות את החישובים של התכנית בקשר להיטלים ואגרות. ביקשתי ממנו את ההחלטה, אמר לי שהיא תגיע מאוחר יותר ואני צריך לעשות את זה על פי התכנית". (ר' עמ' 181 ש' 24 - עמ' 182 ש' 11). תכנית הבנייה (ת/45), שעל-פיה ביצע הנאשם את החישובים, באופן חריג וחד-פעמי לדבריו, כוללת שטח עיקרי של 90.27 מ"ר ושטח שירות של 7.5 מ"ר. לטענת הנאשם מדובר בשטח ממ"ד הנחשב לשטח עיקרי ונכלל במסגרתו לכן, לטענתו לא צריך היה להוסיף שטח זה לחישוב האגרות וההיטלים. המאשימה לא המציאה ראייה לגבי אופן חישוב ההיטלים על-פי חוקי העזר שלה, או על-פי התכנית המפורטת החלה על המקרקעין ולא המציאה ראייה לסתור את טענת הנאשם בדבר הכללת הממ"ד בשטח הבנייה העיקרי. לפיכך, גם אם צריך היה להוסיף את שטח הממ"ד (7.5 מ"ר) לתחשיב, ברור כי אין ממש בטענת המאשימה שלפיה היה על הנאשם לבצע החישוב על-פי הפרוטוקול ת/18 (1) על שטח של 119.22 +12.00 מ"ר. אישום זה הופרך בראיות שהובאו מטעם התביעה עצמה. יצויין עוד, כי על גבי התכנית (ת/45) חתם מהנדס המועצה בעצמו, על אי התנגדותו להוצאת היתר הבנייה. משמע - מבקש ההיתר שילם למועצה את מלוא התשלומים בגין הבנייה נשוא ההיתר. נוסיף עוד תמיהתנו לגבי עמדת המאשימה ביחס למקרה זה שבו, כאשר הנאשם ביצע החישוב על-פי תכנית הבנייה, כפי שנטען כי היה עליו לפעול בכל המקרים, הוא מואשם באי ביצוע התחשיב על-פי הפרוטוקול. לפיכך, אנו מזכים את הנאשם מהאישום של הפחתת שטחים לחישוב כמפורט בסעיף 1(ג) לתובענה. בסעיף 1(ד) נטען כי הנאשם הפחית שטחים בחישוב שערך ביחס לבקשת סעיד אבו קטיש. להוכחת הטענה הוגשו המוצגים ת/19 (1), שלפיו שטח הבנייה שאושר הוא 267.60 מ"ר (שטח עיקרי); ת/ (2) - (4) שלפיהם נערך החישוב לפי 131.98 מ"ר והתכנית ת/35, שלפיה סה"כ שטח הבנייה (עיקרי ושירות) הוא 267.61 מ"ר. הנאשם העיד הוא מכיר את הבקשה של אבו קטיש סעיד וכי "מה שכתוב בפרוטוקול כשטח עיקרי כולל את המצב הקיים והוא צריך לשלם רק על תוספת הבנייה ... אני חושב שדיברתי עם המהנדס לגבי החישוב שאני עושה רק על תוספת הבנייה. אין תרשומת על כך. אנחנו עובדים באותו משרד, הוא יושב מולי. אני לא זוכר מה המהנדס אמר, אבל הוא אישר את זה". (עמ' 211 ש' 1 - 7 ו- 12 - 16). מעיון בת/35 עולה כי מהנדס המועצה אכן אישר בכתב ידו ובחתימתו את מתן היתר הבנייה, משמע מגיש הבקשה שילם את כל חובותיו למועצה. טענת הנאשם נתמכת במוצג ת/19 (1) ו- (2) שמהם עולה כי הבקשה להיתר אכן מתייחסת לסגירת קומת עמודים מתחת למבנה קיים. גם בתכנית ת/35 רואים כי מדובר בבקשה לתוספת דירה, המצב הקיים הוא בשטח של 109.13 מ"ר והתוספת המוצעת (המבוקשת) היא בשטח של 156.28 מ"ר. לא ברור כיצד הגיע הנאשם לשטח של 131.98 מ"ר, כאשר לכאורה, לטענתו, היה עליו לחשב ההיטלים ביחס לשטח הבנייה המבוקש (156.28 מ"ר), אך אף אחד מהצדדים לא התייחס לכך. עד התביעה - פקיד הגבייה העיד כי החישוב נעשה רק על תוספת הבנייה. בתשובה לשאלת יו"ר בית-הדין, האם הופחת שטח של 109 מ"ר מ- 267 מ"ר, השיב בחיוב (הגם שתוצאת החישוב איננה השטח שנלקח בחשבון לצורך חישוב ההיטלים). טענת הנאשם כי כאשר מדובר בבקשה לתוספת בנייה יש לגבות אגרות והיטלים על התוספת בלבד, הואיל ועל הבנייה המקורית צריך היה לשלם אגרות והיטלים כתנאי למתן ההיתר המקורי. המאשימה בסיכומיה, לא חלקה למעשה על טענה זו, אך היא התמקדה בשאלה האם הנאשם וידא שאכן שולמו האגרות וההיטלים עבור הבנייה המקורית. לדברי הנאשם: "שאלתי את מנהל הגבייה, אז היה עובד. הוא נתן לי את הפרטים על הגוש והחלקה ועל פי זה עשיתי חישובים. אמר לי שהבניין מאושר ושולמו האגרות על הבנוי". (עמ' 183 ש' 21 - 22). לטענת המאשימה בסעיף 28.3 לסיכומיה, פקיד הגבייה סתר את עדותו של הנאשם בעניין זה, אך אנו לא מצאנו סתירה כזו. מקובלת עלינו הטענה כי חזקה שהתשלומים עבור הבנייה המקורית שולמו במועד הוצאת היתר הבנייה המקורי ואין כל הגיון בכך שצריך לחייב אדם שהגיש בקשה לתוספת בנייה גם על השטח שלגביו כבר ניתן היתר קודם. טענת המאשימה בסעיף 28.5 לסיכומיה כי הנאשם הפחית שטחים בידיעה כי לא שולמו ההיטלים על השטח הקיים, היא טענה חדשה, שלא נטענה בכתב האישום ואף לא הוכחה, אולם משתמע ממנה כי אילו שולמו ההיטלים עבור הבנייה הקיימת, לא היה פגם בחישוב שערך הנאשם. לפיכך אנו מזכים את הנאשם מהאישום בדבר הפחתת השטחים לחישוב כמפורט בסעיף 1(ד) לתובענה. בסעיף 2 לתובענה נטען כי הנאשם הכין עבור עצמו ועבור אחרים תכנית חלוקה ביחס לשטח שלנאשם עצמו יש זכויות בו ולאחר מכן הגיש בקשה להיתר בנייה באותו שטח, אישר הבקשה בשם המשיבה ואף חתם בשמה, ללא סמכות על אישור לחיבור מים וחשמל (טופס 4). בהחלטה קודמת זוכה הנאשם על הסף, בלא צורך להשיב לאשמה, ביחס לסעיפים 2 ו-2 (א) רישא, לגבי האישומים של עריכת ו/או הגשת תכנית איחוד וחלוקה וכן עריכת ו/או הגשת בקשה להיתר במקרקעין הללו. בסעיף 2 (א) סיפא נטען כי הנאשם חתם בשם המועצה על אישור למתן היתר בנייה, לגיסו של הנאשם עבדאללה באשיר ג'אבר, לגבי מקרקעין שיש גם לנאשם עניין בהם. מוצג ת/6(א). לעניין זה העיד ראש המועצה, סלים ג'אבר, כי לאחר שהתגלה כי גיסו של הנאשם, שהוא גם קרוב משפחה ושכן של העד, קיבל היתר בנייה מבלי ששילם אגרות והיטלים, הוזמנו תכניות הבנייה מתיק הוועדה ונמצאה תכנית, שהמקום שבו אמורה הייתה להיות חתימה בשם המועצה לאישור מתן ההיתר, היה גזור במספריים. מבירור שנעשה עם אדם בשם צביקה יעקבי עלה כי "היחיד שניגש וביקש את התכנית הזאת והייתה בידיים שלו, זה מוחמד יוסוף עותמן". (עמ' 152 ש' 3 - 15). על בסיס ראיות נסיבתיות ועדות זו, חוייב הנאשם להשיב לאשמה. הנאשם הכחיש הטענה: " אני לא אישרתי את התכנית, אני נתתי המלצה לטופס 4. לא ראיתי שום חתימה בתוכנית. אני לא יודע אם הייתה חתימה על התוכנית, אבל היה היתר בניה. ההיתר לא עבר דרכי." (עמ' 213 ש' 21 - 25). בהעדר ראייה ישירה שיש בה כדי להפריך או להזים את עדותו של הנאשם ולאור הראיות בדבר העדר רישום ו/או מעקב מסודר אחר מי שמוציא תיקים או מסמכים מתיקי הוועדה המקומית ולאור עדותו של הנאשם, לפיה הוא לא אישר את התכנית של עבדאללה ג'בר, עדות אשר כאמור לא נסתרה, אנו מזכים את הנאשם גם מהסיפא לאישום המפורט בסעיף 2(א) סיפא. בסעיף 2 (ב) נטען כי הנאשם חתם ביום 6.8.2003 על בקשה לטופס 4 בשם המועצה ובניגוד לסמכותו. הנאשם אישר בעדותו כי הוא המליץ בחתימתו על גבי הבקשה לטופס 4, לאשר חיבור מים וחשמל אך לטענתו הדבר נעשה במסגרת תפקידו הרגיל: "במקרה כזה, ביקש הבן אדם המלצה לטופס 4. מחלקת התברואה יצאו איתו לשטח, ראו שיש מקום לאשפה, נתנו את החותמת שלהם, החזירו את הטופס למחלקת הגבייה, זו ביקשה ממני לבדוק את הבניין, התקשרתי לוועדת הראל וביקשתי מהמפקח צבי שיבוא איתי לבדיקה. כך נעשה. צבי הביא את התכניות מוועדת הראל, הביא את כל המדידה העדכנית והלכנו ביחד לביתו של עבדאללה והוא עשה את הבדיקה הקשורה לטופס 4. אחרי שעשה את הבדיקה וראה שהאדם בנה על פי התכנית ולא חרג ממנה, המליץ לי לחתום מטעם המועצה". (עמ' 187 ש' 1 - 10). עד ההגנה ג'אבר עבדאללה העיד, בתשובה לשאלה: "כשבאו לבדוק את הבנייה לקבלת טופס 4 היית נוכח?" תשובה: ,כן הייתי נוכח בבדיקה, עם הילדים והאישה והגיע צביקה מוועדת הראל וגם הנאשם היה איתו. שניהם עברו מחדר לחדר, עברו על כל שטח הבית ובדקו." (עמ' 253 ש' 9 - 12). עדויות הנאשם ועד ההגנה לא נסתרו בראיות מטעם המאשימה ואיננו מקבלים את טענת המאשימה כי עדות הנאשם הייתה מתחמקת ובלתי מהימנה. הנאשם הגיש כראייה את כתב המינוי שלו שבו נרשם כי מהות העבודה, בין היתר, "משמש כסגן מהנדס הרשות" (מוצג נ/1). מסמך זה תומך בעדותו של הנאשם שלפיה הוא פעל במסגרת תפקידו כסגן מהנדס המועצה. בנסיבות אלה לא מצאנו מקום להרשיע את הנאשם בחתימה על המלצה למתן טופס 4 , בניגוד לסמכותו ואנו מזכים אותו מהאישום המפורט בסעיף 2 (ב) לתובענה. סעיפים 3 ו- 4 לתובענה עוסקים באישור התכנית ת/6(א) ובגזירת אישור המועצה מהתכנית האמורה, במטרה להעלים העובדה שהנאשם חתם על תכנית זו. הנאשם הכחיש הטענה. בתשובה לשאלה "אתה חתכת מסמך?" השיב:"לא. איני יודע מי טיפל בתוכנית הזו. איני יודע מי הוציא את התוכנית מוועדת הראל". (עמ' 184 ש' 8 - 10). משלא הוכח כי הנאשם חתם על התכנית ומשלא הוכח שהתכנית הייתה בידיו, בשום שלב, מוביל הדבר לזיכויו מהאישומים המפורטים בסעיפים 3 ו- 4 לתובענה. הנאשם, כאמור, זוכה בהחלטה הקודמת מהאישומים המפורטים בסעיף 5 ו- 5(א) רישא לתובענה, בעניין הכנת תכנית חלוקה בשטח שלו עצמו יש זכויות בו והגשת היתר בנייה לגבי השטח נשוא תכנית החלוקה. נותר האישום המפורט בסיפא לסעיף 5(א), שבו נטען כי הנאשם אישר בשם המועצה, בחוסר סמכות, מתן היתר בנייה לקרוב משפחתו חסן טהא עותמן. לעניין הסמכות לחתום בשם מהנדס המועצה כבר קבענו כי לא הוכח בפנינו שהנאשם לא היה מוסמך לחתום על הסכמת המועצה למתן היתרי בנייה. לטענה כי מדובר בעניינו של קרוב משפחה, השיב: "חסן טהא עותמן הוא מהמשפחה שלי אבל לא מהענף שלנו. הוא מקירבה רחוקה דרך הסבא". (עמ' 179 ש' 1 - 2). הנאשם העיד באופן כללי לגבי קירבת המשפחה במועצה, כי מדובר בכפר המונה כ- 6,500 תושבים, שנבעו ממשפחה אחת. אב ואם שנולדו להם 4 ילדים ואלה הן 4 המשפחות של אבו-גוש. לאור זאת, רוב תושבי המועצה קרובים זה לזה במידה מסויימת. (עמ' 178 ש' 13 - 30). המאשימה לא הוכיחה את קירבת המשפחה בין הנאשם ומבקש ההיתר נשוא האישום. בנסיבות אלה, ולאור עדותו של הנאשם, שלא הוכחשה ולא נסתרה, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו שהנאשם פעל בניגוד עניינים בפעולתו בעניינו של חסן טהא עותמן ואנו מזכים את הנאשם מהאישום המפורט בסעיף 5(א) סיפא. בסעיף 6 לתובענה נטען כי אישור התוכניות ללא הליך תקין גרם לאי גביית ההיטלים המגיעים למועצה. בס"ק (א) נטען כי הנאשם חתם על תוכנית להיתר, מבלי שהועבר טופס חישוב שטחים למועצה ומבלי ששולמו ההיטלים. להוכחת אישום זה הוגשה תוכנית (ת/21) שבה חתם הנאשם ביום 21.6.2003 על אי התנגדות המועצה למתן היתר הבנייה נשוא התכנית של חסן טהא עותמן הנ"ל. עד התביעה, מהנדס המועצה העיד: "הסיפור התחיל כך שטהא עותמן בנה ללא היתר, נתבע ע"י וועדת הראל, הגיש תוכניות לבנייה בגוש 29524 חלקה 13/38. יצא לו סכום די נכבד לתשלום ההיטלים, בשלב מסויים התגלה שהונפק לו היתר בנייה מבלי ששולמו ההיטלים למועצה. בדיקה מעמיקה גילתה שהוא הביא חתימה של המועצה על-ידי מוחמד עותמן, שחתם, שאין למועצה התנגדות להוצאת היתר הבנייה. החתימה מיום 21.6.03." (עמ' 52, ש' 19 - 28). עד התביעה מר ג'אבר חמדי, ששימש כפקיד הגבייה במועצה, העיד לגבי המקרה של חסן טהא עותמן : "מה שזכור לי בזמנו, האדם הזב הגיע למחלקת הנדסה, הגיש תוכניות לעותמן (הנאשם - א.מ), אחרי זה עשו חישובים ....אחרי זה החומר נשאר אצל עותמן. אחרי שהתגלתה הפרשה והביאו לנו תיקים מוועדת הראל... בדקנו ומצאנו שהוא לא שילם שקל אחד". (עמ' 130 ש' 26 - עמ'131 ש' 4). עד התביעה, מר סאלים ג'אבר - ראש המועצה הסביר כי "הפרשה" התגלתה, כאשר התקבלה תלונה מאחד התושבים שלפיה יוסוף טהא עותמן קיבל היתר בנייה מבלי לשלם אגרות והיטלים למועצה. "ירדנו אני והגזבר למוחמד עותמן (הנאשם - א.מ) ואמרנו לו, תביא את התיק של יוסוף טהא עותמן ... מוחמד עותמן הביא את התיק, פתחנו אותו ומצאנו שמוחמד יוסוף עותמן חייב את יוסוף טהא עותמן במקום, הבניין היה 740 ומשהו מ"ר, והוא חייב אותו רק על 242 מ"ר ... אמר לי, אני חישבתי ככה, והפנים שלו הצהיבו..." (עמ' 144 ש' 26 - עמ' 145 ש' 15). לטענת הנאשם בעדותו: "חתמתי על התוכנית הזו אחרי שעשיתי את החישובים של ההיטלים והעברתי את זה עם כל החישובים למחלקת הגבייה" (עמ' 188 ש' 5 - 12). בהמשך העדות, בחקירתו הנגדית, העיד הנאשם: "אני חתום על ת/21. אני לא גובה היטלים. כל תכנית שאני חותם עליה אני עושה את החישובים עפ"י החלטת וועדת הראל. ... אין לי מושג איך להשיב לשאלתך מדוע הוצא היתר בנייה מבלי שנגבו אגרות והיטלים. אני עשיתי את החישובים בשנת 2003, בשנת בחירות. צריך לבדוק מתי יצא ההיתר, האם לפני או אחרי הבחירות. עותמן הלך עם ראש המועצה ביחד, וייתכן שבגלל זה לא גבו ממנו. אני לא יודע. אני יודע שאני עשיתי את החישובים, לא ידוע לי מה עשו עם זה אחר כך". (עמ' 215, ש' 22 - 31). הנאשם לא הכחיש את העובדה שהוצא היתר בנייה מבלי ששולמו האגרות וההיטלים למועצה. לפי עדותו של הנאשם הוא ערך חישוב של האגרות וההיטלים שיש לשלמם כתנאי להוצאת ההיתר, אך הוא לא וידא ולא קיבל אישור ממחלקת הגבייה על ביצוע התשלום. חרף זאת, חתם בשם המועצה על אי התנגדותה למתן ההיתר. על בסיס עדויות התביעה וההגנה, אנו קובעים כי הוכח בפנינו, במידת ההוכחה הדרושה בהליך דנן, כי הנאשם פעל שלא כדין בחתימתו על התוכנית ת/21 וגרם בכך להוצאת היתר בנייה, מבלי ששולמו התשלומים הדרושים על-פי סעיף 145 (ד) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965. בהתנהגותו ובמעשה המתואר לעיל, הנאשם - לא קיים את המוטל עליו כעובד הרשות המקומית על פי החוק והנוהג. התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד הרשות המקומית והתנהג באופן העלול לפגוע בתדמיתה או בשמה הטוב של הרשות המקומית. התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו. לפיכך אנו מרשיעים את הנאשם באישום המפורט בסעיף 6 לתובענה, המהווה עבירות על סעיפים 9(2), 9(3) ו- 9(4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978. בסעיף 7 לתובענה נטען כי הנאשם חתם על תוכניות ומסמכים שונים ללא הסמכה ובניגוד לדין וכך אפשר לתושבים להתחמק מתשלומים למועצה. בסעיף 7(א) פורטו 9 מועדים שבהם חתם הנאשם על מסמכים כמהנדס המועצה מבלי שהוסמך לכך כדין. המאשימה חזרה בה מהאישום לגבי המועד 21.5.2001. בהסכמת הצדדים נקבע כי הנאשם יזוכה מעבירה זו. לפיכך, אנו מזכים את הנאשם מהאשמה בדבר חתימה על מסמך בחוסר סמכות, ביום 21.5.2001. לגבי המועד 30.9.2002 לא נמצאה כל ראייה להוכחת האישום ואנו מזכים את הנאשם גם מביצוע עבירת משמעת במועד זה. לגבי שאר המועדים המפורטים בסעיף 7(א), הוגשו מוצגים ת/22 - ת/28, באמצעות עד התביעה - אהוד ענבר, מהנדס המועצה. מוצגים ת/22 - ת/26, הם מכתבים על "נייר לוגו" של המועצה המקומית אבו גוש, מחלקת הנדסה. המכתבים ממוענים אל וועדת הראל וכותרתם: "אישור למתן היתר בניה". המכתבים הללו מנוסחים על גבי טופס סטנדרטי, שבו מקומות ריקים למילוי פרטי הבקשה להיתר ובסופם נרשם: "לאחר בדיקתנו ולאחר שמבקש ההיתר עמד בדרישות המועצה אין לנו התנגדות למתן היתר על ידכם. בברכה, מהנדס המועצה". בכל המסמכים הללו מופיעה חתימת הנאשם על גבי חותמת: "מוחמד עותמן סגן מהנדס מ.מ. אבו גוש". מכתבים אלו אמורים להיחתם לאחר שמבקש היתר הבנייה משלם במחלקת הגבייה את האגרות וההיטלים בגין שטחי הבנייה נשוא בקשתו להיתר וממציא אישור ממחלקת הגבייה אודות ביצוע התשלום. לכל מכתב כזה, צורף צילום שנחזה להיות חלק מהתוכנית נשוא בקשה להיתר, שגם עליו מופיעה חתימת הנאשם על גבי אותה חותמת והערה בכתב יד: "אין לנו התנגדות למתן היתר בנייה על פי הוראות והחלטות הוועדה המקומית הראל". לא ברור האם צירוף הצילום הוא חלק אינטגראלי מהמכתב, קרי, מצורף למכתב המקורי, או שמא מדובר במסמכים שצורפו על-ידי התביעה, רק לצורך סימונם כמוצג אחד. חלק מהמסמכים שצורפו כאמור אינם מעידים על פניהם על מהותם ואין בהם דבר מלבד חתימת הנאשם. בנסיבות אלה החלטנו שלא ליחס להם כל משקל ראייתי. מוצגים ת/27 ו- ת/28 "טופס אישור קליטה במח' הגביה" ממוענים אל מחלקת הגבייה, המתבקשת לגבות ממבקשי היתרי הבנייה את האגרות וההיטלים שחושבו על-ידי הנאשם. חלקו הראשון של הטופס חתום ע"י הנאשם על גבי חותמת של סגן מהנדס המועצה וחלקו השני חתום על-ידי מח' הגבייה המאשרת ביצוע התשלום. בתשובה לשאלה מדריכה "האם הייתה לו סמכות לחתום על התכנית?", העיד מהנדס המועצה כי "לא הייתה לנאשם סמכות לחתום על התוכניות או על המלצות להיתרים, כי לא הואצלו לו סמכויות על פי חוק מהנדס הרשות. מהנדס הרשות ביחד עם ראש המועצה יכולים להאציל סמכות למהנדס אחר במועצה, דבר שלא נעשה". (עמ' 54 ש' 12 - 16). בחקירתו הנגדית העיד מר ענבר כי מעולם לא ראה את כתב המינוי של הנאשם. משהוצג לפניו כתב המינוי (מוצג נ/1) שבו נרשם בין היתר, "מהות העבודה: משמש כסגן מהנדס הרשות", נשאל האם נכון שבהתאם להגדרת התפקיד, שימש הנאשם כסגן מהנדס המועצה, השיב העד: "לא, הוא היה מרכז מחלקת הנדסה, מהות התפקיד הוא יד ימינו, או סגן, אך זה לא התפקיד, זה מהות התפקיד". (עמ' 61 ש' 1- 5) (ההדגשה אינה במקור - א.מ). ביום 26.3.2002 הוצא מכתב ממזכיר המועצה אל מר ענבר ובו הובהרו סמכויות מהנדס המועצה והדרך להאציל מסמכויותיו לעובד אחר. בסיפא למכתב נרשם כי הסיבה לפרסום מסמך זה היא משום שבמסגרת ביקורת של משרד הבריאות הוצגה בקשה לרישוי עסקים שנחתמה ע"י הנאשם, שאינו מוגדר כמהנדס הרשות ובלא כתב האצלת סמכויות. העד מר ענבר, העיד: "נדהמתי כשראיתי זאת בפעם הראשונה פה". (עמ' 61 ש' 17 - 18). יצויין כי אין חולק שהנאשם נדרש במסגרת תפקידו, לבצע חישובי שטחים לצורך חיוב באגרות והיטלים. זאת, בלא כל מסמך בכתב או כתב האצלת סמכויות. הנאשם העיד: "לשאלתך, האם קיבלתי הסמכה ספציפית לכל אחד מהמסמכים המתוארים באישום מס' 7, לגבי ת/22 לא קיבלתי הסמכה ספציפית. בשום מקרה לא קיבלתי הסמכה ספציפית מהמהנדס, לא בעל פה ולא בכתב, אבל המהנדס ידע שאני חותם וגם הגזבר ידע והקבלנים ידעו. זה נכון לגבי ת/ 3, ת/24, ת/25, ת/26, ת/27". (עמ' 216 ש' 11 - 14). הנאשם העיד עוד כי הוא החל עבודתו במחלקת הנדסה ולאחר מכן זכה במכרז לתפקיד "מרכז מח' הנדסה". "תפקידי כפי שקיבלתי מהמועצה, שאני משמש כסגן מהנדס המועצה ...." (עמ' 178 ש' 4 - 5). "כשקיבלתי התפקיד של מרכז מח' הנדסה, המועצה הנפיקה חותמת של 'סגן מהנדס המועצה' שאני יכול להשתמש בה לאירועים שונים לגבי קבלנים ולכל דבר שאני נותן אישורים במסגרת עבודתי. ראש המועצה ידע על החותמת הזו. מזכיר המועצה הוא שהנפיק את החותמת באישור של ראש המועצה וגם הגזבר והמהנדס (ענבר) ידעו על כך" (עמ' 179 ש' 13 - 18). מהראיות שהוצגו בפנינו עולה בבירור שבמסגרת תפקידו שימש הנאשם כסגן מהנדס המועצה. כך נרשם מפורשות בכתב המינוי שלו. טענת הנאשם כי החותמת "סגן מהנדס המועצה" הונפקה לו על-ידי המועצה, לא הוכחשה ולא נסתרה. טענת מר ענבר כי לא האציל סמכויות לנאשם מצביעה אולי על פגם בניהול אך לא על עבירת משמעת מצידו של הנאשם. הנאשם עבד, ישב באותו חדר מול מהנדס המועצה הממונה עליו, פעל לפי הוראותיו ואין זה סביר שהממונה לא ידע דבר על עבודתו של הנאשם, שאין חולק כי תפקידו היה לשמש כיד ימינו. המאשימה לא המציאה כל ראייה לגבי הסמכויות שניתנו לנאשם או לגבי הנחיות בכתב או הוראות כלשהן שניתנו לו לצורך ביצוע עבודתו. בנסיבות אלה, לאור הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו, במידת ההוכחה הדרושה, כי הנאשם ביצע עבירת משמעת בכך שחתם כסגן מהנדס המועצה, במקום מהנדס המועצה. לפיכך, אנו מזכים את הנאשם מהאישומים המפורטים בסעיף 7 (א) לתובענה. הנאשם זוכה מחמת הגנה מן הצדק מהאישום המפורט בסעיף 7(ב) לתובענה. בסעיף 7(ג) נטען כי הנאשם חתם בשם המועצה ובניגוד לסמכותו, על טופס בקשה לטופס 4. מדובר ככל הנראה באותה חתימה, נשוא סעיף 2 (ב) לתובענה, שממנו זוכה הנאשם, כאמור לעיל. סעיף אישום זה נזנח בסיכומי המאשימה. לפיכך, ולאור הנימוקים המפורטים לעיל, לגבי האישום המפורט בסעיף 2(ב), אנו מזכים את הנאשם מהאישום המפורט בסעיף 7(ג) לתובענה. בסעיף 8 לתובענה נטען כי הנאשם חתם בשם המועצה על אישור לחברת החשמל לבצע עבודות בכפר אבו גוש. להוכחת הטענה הוגש צילום של דף המהווה חלק מהתכנית (מוצג ת/29), הכולל אישור לביצוע חפירה בדרך השלום 13, לפי תכנית חי 2637. האישור נחתם ביום 2.5.2005 בידי הנאשם על-גבי חותמת המועצה המקומית אבו גוש. עד התביעה, מהנדס המועצה העיד כי הנאשם חתם בשם המועצה, ללא סמכות, ובכך אישר ביצוע עבודה, על-פי תכנית בלתי ראוייה. "המועצה לא הסכימה לביצוע אותה עבודה באותו מקום". (עמ' 56 ש' 26 - עמ' 57 ש'2) . עד התביעה, ראש המועצה העיד כי הוא קיבל שיחת טלפון בביתו, מחברת חשמל, אשר באה לבצע החפירה ונתקלה בהתנגדות התושבים. לשאלתו מי אישר ביצוע העבודה נאמר כי הוא עצמו אישר זאת. "אמרתי שאני לא זוכר שאני חתמתי על אישור לעבודה ברח' השלום ... ואז אני רואה שהאישור עם חתימה של מוחמד עותמן. אמרתי לנציג חברת החשמל, לא משנה, אנחנו נטפל בבעיה". (עמ' 146 ש' 15 - 23). מעדותו של ראש המועצה לא ניתן להבין שהמועצה התנגדה לביצוע העבודה. לא ברור מה משמעות הדברים "לא משנה" ונטפל "בבעיה". ניתן להבין שהבעיה היא חתימתו של הנאשם או שהבעיה היא הפרעת התושבים לביצוע העבודה. הנאשם העיד: "באישום מס' 8 אני הואשמתי שחתמתי על מסמך שמאפשר לחב' חשמל לבצע עבודות. אני יכול להגיד שזה נעשה באישור המהנדס. אחרי שהמהנדס עצמו הוציא אישור לחב' בזק וחשמל להתקנת מתקן תקשורת, אחרי שהם קיבלו את כל האישורים הדרושים ... נציג מטעם התקשורת מחב' חשמל הגיע למועצה עם התוכניות האלה (ת/29). הוא חיפש את המהנדס ולא מצא אותו. הוא התקשר לראש המועצה ... אז קיבלתי הנחייה מראש המועצה לאשר את התכנית הזו ולחתום בחותמת המועצה." (עמ' 180 ש' 4 - 12). לתמיכה בעדות הנאשם הוגשו המוצגים נ/15 - נ/18, שלפי עדות הנאשם, אשר לא הוכחשה ולא נסתרה, מתייחסים לאותה תכנית והם אישורים של גורמים שונים לביצוע אותה עבודה, לרבות אישור מהנדס המועצה. מהעדויות והראיות שהוצגו בפנינו, לא הוכח כי הנאשם פעל ללא רשות או ללא סמכות בחתימתו בשם המועצה על האישור לביצוע החפירה ע"י חב' חשמל ואנו מזכים את הנאשם מהאישום המפורט בסעיף 8 לתובענה. ביחס לאישום המפורט בסעיף 9 לתובענה, הנאשם זכה להגנה מן הצדק וזוכה מאישום זה. בסעיף 10 לתובענה הואשם הנאשם בכך שנעדר מעבודתו ללא הרשאה וללא הסמכה, ב- 4 מועדים המפורטים בס"ק א - ד. בסעיף 10 (א) נטען כי ביום 21.6.2005 שהה הנאשם במהלך שעות העבודה, במשרדי מרכז השלטון המקומי, ללא הודעה מוקדמת או אישור. הנאשם הודה כי אכן נסע למרכז השלטון המקומי על מנת לאסוף את תעודת הקב"ט שלו. זאת, שנדרשה בדחיפות לצורך השתתפותו בתרגיל. לפי עדותו, הוא הודיע על כך למזכירה. מדובר בחלק מעבודתו ולא היה צורך בקבלת אישור מיוחד לכך. ראש המועצה העיד כי הוא מינה את הנאשם לקב"ט. עדותו של הנאשם על מתן הודעה למזכירה לא נסתרה ולא מצאנו כי הנאשם עבר עבירת משמעת בכך שנסע לאסוף את התעודה הדרושה לו לצורך מילוי תפקידו. בסעיף 10 (ב) נטען כי בתאריך 14.7.2005 הנאשם לא התייצב לפגישת עבודה שנקבעה לו עם מזכיר המועצה והוא עזב את מקום העבודה לצורך פגישה בענייניו הפרטיים עם עורך דין. מזכיר המועצה, מר טל חזן המופיע ברשימת עדי התביעה, לא הוזמן להעיד. לא הומצאה כל ראייה על קביעת פגישת עבודה עם הנאשם. הנאשם העיד כי הוא נעדר מהעבודה באותו יום לצורך התייעצות עם עורך דין. מוצג נ/27 מוכיח כי הנאשם לא הדפיס שעון נוכחות ביום 14.7.2005 ורשם בכתב ידו כי הוא לא עבד באותו יום. לפיכך, המאשימה לא הוכיחה את האישום המפורט בסעיף 10 (ב). בסעיף 10 (ג) נטען כי ביום 27.7.2005 החתים הנאשם את שעון הנוכחות, אך נעדר מהעבודה, ללא אישור, ונכח בטקס חפירת קבר. לטענת המאשימה, עובד אחר שנכח אף הוא באותו טקס קיבל לכך אישור מראש. לטענת הנאשם, טקס חפירת הקבר נערך בשעת הזריחה ומסתיים עד השעה 8.00. לדבריו - הוא הגיע לעבודה לאחר הטקס האמור.(עמ' 237 ש' 13 - 14). המאשימה לא המציאה עדות או ראייה כלשהי לגבי השעה שבה התקיים הטקס ואף לא העידה את העובד שנטען לגביו כי קיבל אישור להשתתפותו בטקס. שעון הנוכחות הוחתם על-ידי הנאשם בשעה 7.56 (נ/27), ואין בכך סתירה לעדותו כי הטקס התקיים בשעות הזריחה והסתיים עד השעה 8.00. בנסיבות אלה, לא הוכח בפנינו, במידת ההוכחה הדרושה, כי הנאשם יצא לטקס לאחר החתמת כרטיס הנוכחות. בסעיף 10 (ד) נטען כי בתאריכים שונים נעדר הנאשם מהעבודה לצרכיו האישיים, הסעת ילדיו, פגישות אישיות, ישיבה בבית-קפה ובקניון "הראל". הראייה היחידה שהובאה להוכחת טענה זו היא עדותו של ראש המועצה שלפיה הנאשם היה "נעלם" בשעות העבודה. מובן שאין בכך שום הוכחה להיעדרות שלא כדין. ראש המועצה מעיד עוד כי: "תמיד היה מסיע את הילדים שלו לבתי ספר, מסיע את חמו לבית חולים ותמיד היינו רואים אותו בהראל והייתי מקבל דיווחים כל הזמן" (עמ' 152 ש' 21 - עמ' 153 ש' 5). הנאשם העיד כי ילדיו נמצאים בבית הספר בשעות עבודתו (8.00 - 16.00). הוא נוהג להסיעם לביה"ס לפני השעה 8.00 ולאחר מכן מגיע לעבודה ומחתים כרטיס. עדות זו סבירה היא ולא נסתרה בעובדות קונקרטיות. אין כל משמעות לאמירה "תמיד", בהקשר שבו נאמרו הדברים. בהעדר תיעוד על היעדרויות מהעבודה, אנו קובעים כי טענת המאשימה בסעיף 10(ד) לא הוכחה. לאור האמור לעיל אנו מזכים את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בסעיף 10 לתובענה, על כל סעיפיו הקטנים. בסעיף 11 לתובענה נטען כי הנאשם סירב לבצע את עבודתו ואת הוראות הממונים עליו. בס"ק (א) - (ד) פורטו המועדים והמטלות שהנאשם סירב לבצע. בס"ק (א) נטען כי הנאשם נדרש לבצע בדיקת שטחים לצורכי חישוב ארנונה וסירב לעשות כן. המאשימה הגישה מכתב (מוצג ת/30) מיום 21.7.2005, ממהנדס המועצה אל הנאשם ובו הוא מתבקש לבצע המטלה האמורה. הנאשם מודה כי לא ביצע המטלה: "כי אני אדריכל ולא מודד מוסמך. אין לי את הכלים והיכולת לבצע את העבודה הזו. מדובר בבתים שלמים ובמחלקת הגבייה יש מודד מוסמך שמלווה אותה בכל הבדיקות ... ואין לי הסמכות לעשות מדידה. ואילו עשיתי מה שביקשו ממני ועשיתי טעות, אז מלבישים עלי את הטעות הזאת". (עמ' 189 ש' 6 - 14). הנאשם, שלא הוכח כי היה בעל הכשרה או כישורים לביצוע מדידות, שהתבקש לפתע לבצע עבודה שהוא, על-פי עדותו, אינו מיומן בה, בעוד שבמחלקת הגבייה מועסק מודד מוסמך לביצוע אותה עבודה, סירב לבצע המטלה. יש לזכור כי המטלה האמורה הוטלה על הנאשם בחודש יולי 2005, לאחר שחודש קודם לכן, הוגשה נגדו תלונה במשטרה על ביצוע חישובים שגויים, פעולה כמהנדס המועצה בחוסר סמכות ובניגוד לחוק וביצוע חישובים מופחתים לקרובי משפחתו. ניתן להבין את חששו של הנאשם. במיוחד החשש שביטא בעדותו, כי אם יטעה במדידה לטובת נכס אחד או יותר מהרשימה שהומצאה לו ואם יהיה זה נכס השייך לאחד מקרובי משפחתו, יואשם בביצוע עבודה שהוא לא הוכשר ולא הוסמך כדין לבצעה ויואשם כי הפחית שטחים בכוונה, כפי שהואשם בעניין חישובי השטחים לצורך גביית אגרות והיטלים וכפי שהואשם בביצוע עבודה שרק מהנדס מוסמך רשאי לבצעה. בנסיבות אלה, אין אנו רואים מקום להרשעת הנאשם באישום המפורט בסעיף 11 (א) לתובענה. המאשימה בסיכומיה, חזרה בה מהאישומים המפורטים בס"ק (ב) - (ד). לפיכך, אנו מזכים את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בסעיף 11 לתובענה, על כל סעיפיו הקטנים. המאשימה בסיכומיה חזרה בה גם מהאישום המפורט בסעיף 12 לתובענה. לפיכך, אנו מזכים את הנאשם גם מהעבירות המיוחסות לו בסעיף 12 לתובענה. לסיום אנו מוצאים לנכון להעיר כי לאור התוצאה שהגענו אליה, מבלי להקל ראש בעבירה שבה הורשע הנאשם בסופו של ההליך, נראה כי המאשימה בחרה להאשים את הנאשם בעבירות רבות, מבלי שהיו בידיה די ראיות לביסוס הרשעה. טוב היה אילו התמקדה המאשימה באישום שלגביו היו בידיה ראיות מוצקות וכך היה ניתן לסיים ההליך המשמעתי בתוך זמן קצר ולחסוך בזמנם היקר של כל הנוגעים בדבר. מסמכיםזיוף מסמכיםזיוף