קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת מהירות מופרזת: בית המשפט מודיע על זיכויו של הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק. כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו יוחסה לו עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה עת נטען כי נהג במכונית בכביש מס' 20 במהירות של 206 קמ"ש במקום לכל היותר במהירות של 90 קמ"ש כהוראת התמרור במקום. הנאשם כפר במיוחס לו (למעט בעובדת הנהיגה) ולפיכך התקיים דיון הוכחות. מטעם התביעה העיד השוטר מר בובנובסקי אנדרי (ע.ת.1) ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח (ת/1) מזכר (ת/2) ותרשים (ת/3) . עוד הוגשה מטעם התביעה (בהסכמת ההגנה ואגב ויתור ההגנה על חקירת נותן התע"צ אשר התייצב ליתן עדות) תעודת עובד ציבור בקשר עם תקינות מכשיר הממל"ז אשר באמצעותו בוצעה האכיפה. (סומנה ת/4). מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה. 1) וכן מומחה מטעם ההגנה, מר רפי וולמרק (ע.ה. 2) אשר הגיש חוו"ד מומחה (סומנה נ/1). הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. לאחר מתן הדעת למיכלול העדויות, הראיות והנתונים שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי נותר ספק סביר באם זוהה ועוכב הרכב הרלבנטי, ומשקיים ספק שכזה דין הוא שהנאשם יהנה מהספק ויזוכה. לא היתה מחלוקת כי השוטר (ע.ת. 1) היה לבד, ללא שוטר נוסף, במשמרת בה עסקינן. (ראה נא את עדותו של השוטר בעמ' 3 שורה 4 לפרוטוקול). האירוע התרחש בתאריך 7.6.08 ועולה מן הפרוטוקול כי ע.ת. 1 ציין כי הוסמך כמפעיל ממל"ז בתאריך 1.9.08. עם זאת ומאחר שלא קמה מחלוקת בין הצדדים כי מדובר היה במפעיל מוסמך במועד הרלבנטי, אצא מנקודת הנחה כי אולי חלה תקלה ברישום תאריך ההסמכה בפרוטוקול (אף כי לא נתבקשתי לתיקון הפרוטוקול). כך או כך, לא על ענין אחרון זה נשענת כלל הכרעת הדין המזכה. בתיק זה הוגשה חוות דעת שבמומחיות מטעם ההגנה אשר מולה אין חוות דעת שבמומחיות מטעם התביעה. עיקרה של חוות הדעת שבמומחיות מטעם ההגנה הוא בשאלה האם ניתן לקבוע ברמת הוודאות המתבקשת כי לנוכח נתוני המהירות, המרחק, תוואי הדרך והזמן, יכול היה השוטר לשמור על קשר עין רצוף עם הרכב הנמדד או שמא לאו. מצאתי כהגיונית וכמי שלא נסתרה את עמדת ההגנה בהיבטים המצטברים הבאים: מאחר שהניידת בה ישב השוטר היתה לדברי השוטר במצב של עמידה בשול הדרך היה צורך להניעה (השוטר לא רשם אם המנוע היה מונע ומשלא רשם ולא זכר את האירוע לפרטיו יש לצאת מנקודת הנחה לטובת הנאשם העומד לדין פלילי כי המנוע לא היה מונע). עובר לכך נדרש גם זמן, ולו קצר, מצד השוטר לקלוט ולהפנים את שקלט ולהגיע לכלל החלטה לפעול. אחר כך נדרש השוטר להפנות חזרה את גופו לכיוון התנועה, שכן עובר לכך גופו היה מוטה לכיוון המנוגד לתנועה וזאת לצורך המדידה , כעדות השוטר. אחר כך נדרש השוטר להניח את מכשיר הממל"ז בתוך הניידת. אחר כך נדרש השוטר לסגור את דלת הניידת שהיתה פתוחה אליבא דגירסת השוטר. אחר כך נדרש כאמור השוטר להניע את מנוע הניידת או לכל הפחות לשלב להילוך נסיעה. אח"כ ואגב כך נדרש השוטר לדבריו גם להוריד את בלם היד בניידת. אחר כך - ומשהשוטר לא יכול היה לשלול כי אחרי הרכב שנקלט נעו כלי רכב נוספים - צריך היה מן הסתם השוטר להביט בטרם כניסת הניידת מהשול לכביש ואולי גם להימנע מלסכן כלי רכב נוספים שאולי נעו שם. אחר כך צריך היה השוטר לנסות להדביק אגב תחילת נסיעה והאצה רכב אשר נע (עפ"י הטענה) במהירות של 206 קמ"ש (לאחר הפחתה משפטית מ- 211 קמ"ש) שהם 57.22 מטרים בשניה ואשר מצוי עפ"י הטענה בנתיב רביעי משמאל בעוד שהניידת עמדה מלכתחילה בשול הדרך מימין כאמור. לא מצאתי כי נסתרה ע"י התביעה בכל דרך מסקנת חוות הדעת שבמומחיות מטעם ההגנה ולפיה בהינתן שנהג הרכב החשוד לא שינה ממהירותו (ואין בפני ראיה או עדות מפי ע.ת. 1 לכאן או לכאן בענין זה) אזי חישוב פשוט ומניח את הדעת מלמד כי פער מרחק וזמן משמעותיים יווצר בין הרכב החשוד לבין הניידת. הוסף לכך כי לא נשלל ע"י השוטר כי אחרי הרכב החשוד נעו כלי רכב נוספים (והנאשם טען כבר מיד על אתר כי בקרבתו נעו ארבע מכוניות ואופנוע) והוסף לכך כי לא נסתר כי גם קיים עיקול מסויים בדרך וכי למעשה הנאשם עוכב כקילומטר וחצי אחרי מקום הקליטה, וקיבלת שמתעורר ספק העולה כדי ספק סביר שמא מחמת טעות אנושית בנסיבות עוכב אולי בסופו של דבר הרכב הלא נכון. השוטר נשאל כמה זמן לקח לו להשתלב בתנועה והשיב כי לא זכור לו. השוטר נשאל האם נדרש להשתלב בתנועה והשיב כי גם זאת לא זכור לו. השוטר נשאל כמה זמן לקח לו (בשניות) כדי להתחיל בנסיעה ולהאיץ והשיב כי אין הוא יכול להעריך. השוטר נשאל כמה זמן לקח לו להגיע למהירות של 100 קמ"ש מרגע שהחל בנסיעה והשיב כי אין הוא יכול להעריך זאת. השוטר גם לא ציין אגב בת/1 כי נאלץ להגיע למהירות של כ- 200 קמ"ש (או יותר למעשה) על מנת להדביק את המכונית החשודה, כשם שלא ציין אם המכונית החשודה ביצעה האטה. ההגנה ביקשה כי יונח שסביר הוא שנהג הרואה ניידת בצד הדרך ו/או היוצאת לדרך יאט ממהירות נסיעתו. לענין זה ייאמר כי בהנחה אין די. יש לזכור כי עסקינן במשפט פלילי וכשם שאולי סביר להניח שנהג יאט במצב שכזה כך גם יש סבירות מבחינת התנהגות אנוש כי נהג נתון לא יאט במצב שכזה. כזכור: אין עדות מפי השוטר האם היתה או לא היתה האטה של הרכב החשוד לכשיכול היה נהגו לראות את הניידת (ולמותר להניח שאם היתה האטה שכזאת וממהירות כה גבוהה של 206 קמ"ש אזי השוטר היה מאזכר אותה). יתרה מכך: העובדה שמקום עיכובו של רכב הנאשם היה מרוחק כדי קילומטר וחצי ממקום הקליטה, איננה עולה לכאורה בקנה אחד עם האטה של הרכב החשוד למראה הניידת. אין בידי לשלול ברמה מספקת בנסיבות אלה כי בכל הכבוד והערכה ליכולותיו של השוטר, יתכן אולי שאירעה טעות בזיהוי הרכב החשוד וכי אולי עוכב על לא עוול בכפו, במרחק של כקילומטר וחצי , הנאשם. השוטר ציין בת/1 כי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב החשוד מרגע שכיוון אליו את המכשיר ועד לרגע עצירתו. אך גם יש לזכור כאמור שעל השוטר היה לבצע בין זה לבין זה סידרה של פעולות ובהן הנחת המכשיר בניידת, סגירת הדלת של הניידת, הורדת בלם היד בניידת , הכנסה להילוך, התבוננות בטרם כניסה לנתיב נסיעה, ואח"כ גם תחילת נסיעה בנסיון להדביק כך נראה רכב הנע במהירות של 206 קמ"ש ומתרחק בינתיים וזאת כאשר גם אין לשלול כי בינתיים מצויים כלי רכב נוספים על הכביש. לא נעלם מעיני שנקודת הקליטה באירוע זה היתה עת היה הרכב החשוד במרחק של 286.4 מטרים עובר להגעה לנקודה בה היה מצוי השוטר בעת המדידה. עם זאת, ואף בהילקח נתון זה ,שגם נלקח בחשבון בחווה"ד נ/1, הותירו הראיות שבפני את אותו ספק אשר מצדיק זהירות שמא עלול להיות מורשע בדין נהג רכב אשר איננו נהג הרכב שביצע את העבירה. לא אדע אם פתרונה של המשטרה בביצוע מלאכת האכיפה החשובה כלפי נהגים שמפריזים באופן כה מסוכן במהירות הוא פתרון של שימוש במצלמות ו/או מחסומים ו/או כל פתרון אחר שיביא אולי לבטחון ראייתי רב יותר ולבטחון הציבור, אך כן אדע שבמקרה נתון זה עלה בידי ההגנה לנטוע כאמור ספק סביר , ומקום שמתקיים ספק שכזה אין יכולה לעמוד הרשעה. לאחר כל זאת מזוכה כאמור הנאשם מחמת הספק מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. זכות ערעור כחוק. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות