קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת נהיגה בלי רישיון: בית המשפט מודיע על זיכויה של הנאשמת מן העבירה שיוחסה לה בכתב האישום. בית המשפט גם מודיע כפועל יוצא מכך על זיכויו של הנאשם מר אליהו ירקוני בתיק 29415/08 הקשור לתיק זה, והכל כפי שינומק ויוסבר להלן. כלפי הנאשמת לודמילה קרניבה נרשם דו"ח והוגש כתב אישום אשר בו יוחסו לה עבירות של נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה תקף ומכח כך גם ללא ביטוח תקף. במקביל נרשם דו"ח והוגש כתב אישום גם כלפי בעל הרכב בו נהגה הנאשמת - הוא מר אליהו ירקוני - וזאת באישום של התרת נהיגה לגברת לודמילה קרניבה בהיותה עפ"י הטענה חסרת רשיון נהיגה תקף וביטוח תקף - הוא התיק 29415/08 הקשור בדרך זו כאמור לתיק 29424/08 ע"ש הגברת לודמילה קרניבה. לאור המהות ולצורך נוחיות הדיון אוחד הדיון בשני התיקים. לא היתה מחלוקת בפי ההגנה (וב"כ הנאשמת מייצג גם את הנאשם אליהו ירקוני) כי הנאשמת אכן נהגה ברכבו של מר ירקוני במקום ובזמן כמתואר בכתב האישום (בתאריך 26.6.08) וכי מר ירקוני גם אכן התיר לה לנהוג ברכבו באירוע דנן. המחלוקת שכן קמה בין הצדדים היתה האם רשאית היתה על פי דין הגברת לודמילה קרניבה לנהוג בישראל עם רשיון הנהיגה הלאומי הזר התקף שברשותה (ואף היה בידה רשיון נהיגה בינלאומי תקף) או שמא לא היתה רשאית לעשות כן ונזקקה תחת זאת לרשיון נהיגה ישראלי. אין חולק על כך שרשיון נהיגה ישראלי לא היה בידה של גברת לודמילה קרניבה. ברור הוא אגב כי כל הכרעה בשאלה האם ביצעה הגברת לודמילה קרניבה את העבירות המיוחסות לה משליכה על השאלה האם ביצע מר אליהו ירקוני את העבירות אשר מיוחסות לו, שהרי אם ייקבע שהנאשמת ,הגב' לודמילה קרניבה, רשאית היתה לנהוג בישראל עם רשיונה הזר בעת הרלבנטית אזי ממילא גם לא יהיה מקום לומר שמר אליהו ירקוני חטא בעבירה של התרת נהיגה למי שאיננה מורשית לנהוג, וההיפך מכך באם ייקבע שגב' לודמילה קרניבה לא היתה רשאית לעשות כן. עמדתי בעקבות מתן הדעת לנתונים ולראיות שבפני היא כי אין לומר שהנאשמת ביצעה את העבירות שיוחסו לה ומכאן גם שאין כאמור לומר שמר ירקוני ביצע את העבירות אשר מיוחסות לו. ואסביר: תקנה 567 א. לתקנות התעבורה, אשר התביעה סבורה כי הנאשמת נכנסת תחת הוראתה, עוסקת ב- "עולה חדש", "אזרח ישראל" או "תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע". אין טענה בפי התביעה כי הנאשמת היא עולה חדשה ואף אין טענה בפי התביעה כי הנאשמת היא אזרחית ישראלית. עמדת התביעה, כביטויה בסיכומיה בתיק זה, היא כי הנאשמת היא תושבת ארעית אשר ראתה בישראל את מקום מושבה הקבוע וכי עדות לכך, לטעמה של התביעה, הם "נסיונה ונסיונות הנאשם (מר ירקוני) לקבל עבורה אזרחות ישראלית". (ראה נא את סיכומי התביעה בעמוד 1 לפרוטוקול מיום 1.2.11). הנה כי כן, התביעה מכירה למעשה בכך שהנאשמת איננה אזרחית ישראלית אלא אך נעשים נסיונות כדי לקבל עבורה אזרחות ישראלית. התביעה גם מכירה למעשה בכך שהנאשמת גם איננה תושבת ישראל הרשאית לשבת בישראל ישיבת קבע, שהרי לא די בכך ש"הנאשמת ראתה בישראל את מקום מושבה הקבוע" (כלשון התביעה בסיכומיה) אלא יש פוזיטיבית להראות שעסקינן פורמלית בתושבת ישראל הרשאית לשבת בישראל ישיבת קבע. אין בפני אמירה מפי התביעה כי הנאשמת דנן היתה בגדר תושבת ישראל הרשאית לשבת בישראל ישיבת קבע. אם אין הנאשמת "עולה חדשה", אם אין היא "אזרח ישראל", וגם אין היא "תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע", אזי גם אין היא נכנסת אם כך לאותם מקרים שבהם עוסקת תקנה 567 א. לתקנות התעבורה שכותרתה "רשיון נהיגה לעולה חדש ולתושב חוזר". להבדיל מכך, תקנה 567 שכותרתה "רשיון נהיגה זר" קובעת כי מי שאינו תושב ישראל ובידו רשיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רשיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רשיון הנהיגה שלו וזאת באם נתקיימו בו התנאים המפורטים בהתאמה בסעיפים קטנים (1) ו-2 לתקנה. בהקשר זה יש לומר כי לא נסתר שלנאשמת היה רשיון נהיגה זר מדרגה B (כעולה מהמסמכים שצירף הסניגור) וכי רשיון זה היה בתוקף בעת הרלבנטית לנהיגה. כאשר עסקינן ברשיון נהיגה מדרגה B (וניכר גם מהדו"ח שנרשם כי הנאשמת נהגה ברכב סקודה פרטי באירוע ומכאן שרשיון מדרגה זו תקף לנהיגת רכב מסוג זה ) מדובר בהתייחסות נדרשת לס"ק 2(א) לתקנה 567 לתקנות התעבורה, וסעיף קטן זה מתנה את ההיתר לנהוג בכך ששהותו של הנהג בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר. מהראיות שבפני עולים הנתונים הבאים: אירוע הנהיגה בישראל היה כאמור באריך 28.6.08 . עפ"י הנתונים שבחרה המאשימה לספק לבית המשפט, היתה כניסה של הנאשמת לישראל בתאריך 8.1.07 והנאשמת יצאה אחר כך מישראל בתאריך 16.7.07. ברור הוא מנתונים אלה כשלעצמם, ובשים לב לכך שהנאשמת שבה לישראל אח"כ בתאריך לא ידוע (שהרי נהגה ברכב בישראל בתאריך 28.6.08), שהנאשמת שהתה בישראל בכל מקרה מיום כניסתה האחרונה לישראל (שהוא בוודאי מועד שאחרי 16.7.07) פרק זמן פחות משנה באופן מצטבר (שהרי מיום 16.7.07 ועד יום 28.6.08 מפרידה פחות משנה). אין בפני נתונים נוספים מאת התביעה אודות כניסות ויציאות מן הארץ. המשמעות של המקובץ לעיל היא שממילא קיימה הנאשמת את התנאי אשר בתקנה 567 (2) (א) לתקנות התעבורה. הסניגור ציין אגב בסיכומיו, וגם בחר להדגיש, כי במועד הנהיגה בישראל נשוא תיק זה שהתה הנאשמת בישראל פחות מ-3 חודשים מיום הגעתה מרוסיה. יתכן שבכך כיוון הסניגור לתקנה 567 (2) (ב), אלא שתקנה567 (2) (ב) עוסקת במי שנוהג רכב כאמור בתקנות 182 עד 185, והרי לא ברכב שכזה נהגה הנאשמת. כך או כך ניכר ולא נסתר כי הנאשמת קיימה את תנאי תקנה 567 לתקנות התעבורה. ואם סברתי כי תקנה 567 לתקנות התעבורה, ולא תקנה 567 א. לתקנות התעבורה , היא שרלבנטית לנתוניה הספציפים של נאשמת זו, אזי המשמעות היא שבהתקיים דרישות תנאיה של תקנה 567 במקרה דנן, אין למצוא שהנאשמת נהגה ללא רשיון תקף וללא ביטוח כנטען בכתב האישום שהוגש נגדה. ואם הנאשמת נהגה במסגרת המותר כדין אזי ממילא גם בהתרת נהיגתה ע"י מר אליהו ירקוני במכוניתו לא נפל פגם. לאור כל המפורט ומנותח לעיל אני מזכה את הנאשמת הגב' לודמילה קרניבה מן העבירות שיוחסו לה , ומזכה גם את מר אליהו ירקוני מן עבירות שיוחסו לו בתיק ת/ 29415/08. יש לראות אם כך את הכרעת דין זו כמתייחסת וכרלבנטית הן לתיק 29424/08 והן לתיק 29415/08 כאמור. זכות ערעור כחוק. משפט תעבורהנהיגה ללא רישיון