קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חסינות חבר או''ם: א. פתח דבר 1. בפניי בקשת הנאשם, להורות על ביטול כתב האישום כנגדו מכח סעיפים 149(7) ו- 150 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1981, וזאת בטענה כי עומדת לו טענת חסינות מפני העמדה לדין בשל היותו עובד של או"ם במועד הרלוונטי לכתב האישום. 2. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 11.10.07, שעה 11:30 ו/או סמוך לכך, נהג הנאשם ברכב מסחרי מסוג יונדאי, מספר רישיון 11-808-31, בנהריה, שדרת הגעתון מכיוון מזרח לכיוון מערב, הגיע לצומת רמזורים עם רחוב הרצל (להלן :"הצומת"). הכביש בו נסע הנאשם הינו כביש דו מסלולי, בכיוון נסיעתו שלושה נתיבים, האחד לנסיעה ישר וימינה, השני לנסיעה ישר ושמאלה והשלישי נתיב לפניית פרסה בלבד. אי התנועה נחל הגעתון מפריד בין שני המסלולים, עליו מסומן מעבר חצייה מרומזר בשני המסלולים.אותה עת, חצה את הכביש במעבר חצייה בנתיב הנגדי, המנוח שלום יפת ז"ל, יליד שנת 1932 (להלן: "המנוח"), אשר חצה את מעבר החציה באור ירוק. הנאשם נהג ברשלנות בכך שפנה פניית פרסה שמאלה ובהגיעו לנתיב הנגדי לא עצר את רכבו, לא נתן זכות קדימה למנוח, ולא אפשר לו לסיים את החצייה בבטחה ופגע במנוח (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נחבל המנוח בראשו והוא אושפז ללא הכרה בבית חולים עד שנפטר ביום 18.11.08. התאונה ומותו של המנוח נגרמו בשל נהיגתו הרשלנית של הנאשם אשר התבטאה בכך ש: א. לא היה ער למתרחש בדרך בכיוון נסיעתו; ב. לא נתן זכות קדימת להולך רגל במעבר חציית; ג. נהג בחוסר זהירות וברשלנות ולא כפי שנהג מן הישוב נוהג בנסיבות העניין. 3. לנאשם יוחסה עבירת גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") + סעיף 60 ו- 64 לפקודת התעבורה [נח], התשכ"א - 1961; וכן עבירה של אי מתן אפשרות חצייה בבטחה מעגלי חציה, עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. טענות הנאשם 4. בבקשתו, טען הנאשם כי במועד הרלוונטי לכתב האישום הוא שימש כעובד של האו"ם ובהיותו כזה הוא נהנה מחסינות אזרחית ופלילית מפני העמדה לדין. הנאשם טען כי העבירה בוצעה על ידו בעת שנהג ברכב שנמצא בבעלות ארגון UNTSO (להלן: "אונטסו"), ארגון המנהל את הפיקוח על שביתת הנשק מטעם האומות המאוחדות, וכי במועד הנטען בכתב האישום, הוא הוביל מחשבים וציוד טכנולוגי ממטה הארגון בירושלים למטה הארגון בלבנון ולהפך, דרך מעבר ראש הנקרה במסגרת עבודתו באונטסו. 5. הנאשם טען בבקשתו כי עובדי האו"ם נהנים מחסינות אזרחית ופלילית לגבי מעשים אשר נעשו במסגרת תפקידם וכי הדין הישראלי, באמצעות ההלכה הפסוקה, אימץ את הדין הבינלאומי המינהגי אשר העניק את החסינות האמורה. 6. הנאשם צירף לבקשתו, בין היתר, מכתב מאת היועצת המשפטית של האומות המאוחדות (להלן: "האו"ם), המודיעה כי הנאשם הינו אכן פקיד באו"ם וכי בהיותו כזה הוא חסין מפני העמדה לדין מפני כל פעולה אותה ביצע במהלך מילוי תפקידו כפקיד באו"ם. היועצת משפטית של האו"ם הוסיפה בעניין זה כי מכיוון שהנאשם מילא תפקיד רשמי בעת התאונה נשוא כתב האישום, ומכיוון שלא יוחסה לו כל כוונה פלילית, אזי קיימת לו חסינות מפני העמדה לדין. היועצת המשפטית של האו"ם טענה כי החסינות של עובדי האו"ם מוקנית להם מכח האמנה בדבר זכויות היתר והחסינויות של עובדי האו"ם, ואשר מדינת ישראל הינה צד לה. תגובת המאשימה 7. בתגובתה, התנגדה המאשימה לבקשת הנאשם לביטול כתב האישום נגדו בשל קיומה של חסינות. 8. ב"כ המאשימה ציין בתגובתו כי המחלקה למשפט דיפלומטי ואזרחי הלשכה המשפטית של משרד החוץ בחנה את נסיבות האירוע נשוא כתב האישום, והגיעה למסקנה כי עבירת התנועה אשר בוצעה על ידי הנאשם לא היוותה חלק מ"ביצוע תפקידו" של הנאשם ועל כן אינה נכנסת לגדריה של החסינות התפקודית, וזאת ללא קשר לתפקידו ולמעמדו של הנאשם. 9. ב"כ המאשימה הוסיף וטען כי העבירות נשוא כתב האישום המיוחסות לנאשם, אינן מהוות חלק מביצוע תפקידו של הנאשם באונטסו, ועל כן עליו לשאת באחריות בגין ביצוע העבירות וזאת ללא קשר לתפקידו ולמעמדו של הנאשם. 10. ב"כ המאשימה הוסיף עוד כי במספר רב של מדינות קיימת מדיניות לפיה אדם המבצע עבירות תנועה ייתן על כך את הדין. בעניין זה יצוין כי ב"כ המאשימה לא תמך את תגובתו באסמכתאות כלשהן בנקודה זו. דיון ומסקנות 11. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של גרם מוות ברשלנות. הנאשם טען, כאמור לעיל, כי על בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום נגדו בשל קיומה של חסינות העומדת לו מפני העמדתו לדין פלילי, שכן במועד האירוע נשוא כתב האישום, היה הנאשם בתפקיד רשמי, ושימש כנהג של רכב השייך לארגון אונטסו. הנאשם הציג בפני בית המשפט צילום תעודת עובד באונטס"ו, והוגש לבית המשפט מכתב רשמי מאת היועצת המשפטית של האו"ם לפיו הנאשם הינו עובד של האו"ם, אשר היה בנסיעה בתפקיד רשמי במועד האירוע הנטען בכתב האישום, ועל כן הודיע האו"ם, באמצעות היועצת המשפטית של האו"ם כי החסינות של הנאשם עומדת בעינה, וביקש כי בית משפט זה יימנע משפיטת הנאשם ויכריז על חסינותו מפני העמדה לדין. 12. סעיף 105 למגילת האומות המאוחדות קובע את החסינות את האו"ם ונציגיו בזאת הלשון: "1. The Organization shall enjoy in the territory of each of its Members such privileges and immunities as are necessary for the fulfilment of its purposes. 2. Representatives of the Members of the United Nations and officials of the Organization shall similarly enjoy such privileges and immunities as are necessary for the independent exercise of their functions in connection with the Organization" על פי סעיף 105 נהנה הארגון מזכויות יתר ומחסינות הנדרשות לצורך הגשמת מטרות הארגון, וכן נציגים של הארגון ייהנו מזכויות יתר ומחסינות דומה הדרושות לצורך מילוי תפקידם הקשור לארגון בצורה עצמאית. סעיף 2 לאמנה בדבר זכויות היתר והחסינויות של האו"ם (להלן: "האמנה בדבר זכויות היתר") אליה ישראל הצטרפה בשנת 1949, קובע כי האו"ם ייהנה מחסינות במידה הדרושה להגשמת מטרתו, כאשר החסינות חלה על האו"ם, על רכושו, נכסיו, ועל כל פעולה משפטית שהיא, למעט מקרים בהם וויתר האו"ם על חסינותו במפורש. 13. מדינת ישראל החתומה על האמנה בדבר זכויות היתר, אימצה חלקים ממנה ועיגנה אותם בחקיקה בפקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות, 1947 (להלן: "הפקודה"). הפקודה מעניקה לשר החוץ סמכות להתקין צו אשר יפרט את היקף החסינויות המוענקות לארגון ולעובדיו, ואכן קבע השר בצו החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות, 1947 כי לאו"ם תהא חסינות מפני תביעה לדין ותביעה משפטית, יחד עם זאת מדגיש הצו כי החסינות תינתן לשם השגת תכליות האו"ם. 14. יובהר כי בעניינו, אין המדובר בתביעה נגד האו"ם אלא בהעמדה לדין של עובד של האו"ם, אשר על כן היקף החסינות המוקנית לאו"ם כארגון שונה מהיקף החסינות המוקנית לעובדים של האו"ם, כאשר בעוד החסינות של האו"ם הינה מוחלטת, החסינות של עובדי האו"ם אינה מוחלטת והיא חלה על פעולות המבוצעות על ידי עובדי האו"ם במהלך מילוי תפקידם (בעניין היקף החסינות של האו"ם קיימות דעות שונות אם כי הדעה הרווחת הינה כי החסינות המוקנית לאו"ם כארגון הינה חסינות מוחלטת, ראה בעניין זה את האמור בש"א (מחוזי יר') 4262/04 סיראגניאן ראובן פעול נ' United Nations Truce Supervision Organization (להלן: "עניין סיראגניאן") בו קבע כב' השופט שפירא כי חסינות האו"ם היא חסינות יחסית בעוד שערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון התקבל בהסכמת הצדדים תוך ביטול אותה החלטה). 15. אין עוררין על כך, כאמור לעיל, כי במועד הנטען בכתב האישום, נהג הנאשם ברכב השייך לאונטס"ו, והנהיגה לא הייתה לצורך אישי - פרטי, כי אם דובר בשליחות רשמית, במהלך מילוי תפקידו. יחד עם זאת, לדידי אין הנאשם נהנה מחסינות במקרה דנן מפני העמדה לדין פלילי, וזאת על אף עמדת היועצת המשפטית של האו"ם אשר הובאה בפני בית המשפט, ועל אף החלטת האו"ם שלא לשלול את חסינות הנאשם בכל הקשור למאורע נשוא כתב האישום. 16. מטרת הענקת החסינות לעובדי האו"ם נובעת מהרצון כי עובדי האו"ם ימלאו את תפקידם הקשור לארגון בצורה עצמאית, וזאת, בין היתר, ללא חשש מרדיפה פוליטית, וללא צורך להתגונן יומם ולילה מפני הליכים משפטיים הננקטים נגדם במדינות המארחות אותם. הכרזת בית משפט זה כי הנאשם הינו חסין מפני העמדה לדין, מחטיאה את המטרה אשר לשמה הוענקה החסינות לאו"ם ונציגיו, ומביאה לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת לפיה כל עבירה פלילית אשר תבוצע על ידי עובד האו"ם במהלך מילוי תפקידו הרשמי, תהא פטורה מדין. לא זו בלבד, אין זה מתקבל על השכל הישר כי במקרים בהן מבוצעות עבירות פליליות, ובמיוחד כאלה בהן קופחו חיי אדם, ינפנף עובד האו"ם בדגל החסינות, ויטען "חסין אני מפני העמדה לדין", ובכך לא יהא דין ולא יהא דיין, המדינה המארחת את נציגי האו"ם תהפוך ל"מערב פרוע" בכל הנוגע לאותם נציגים, אותם נציגים לא יהיו כפופים לאימת הדין, ואת כל אשר עולה על רוחם הם יעשו, והכל באצטלה כי הפעולות בוצעו במהלך מילוי תפקידם. לא יכול להיות ספק כי במקרים כגון דא, מדובר בשימוש לרעה בחסינות המוענקת לעובדי האו"ם, כאשר לדידי, מלכתחילה, אין מטרת הענקת החסינות לעובדי האו"ם, לחול על מקרים כגון דא; יצוין בעניין זה כי החובה של האו"ם ונציגיו שלא לעשות שימוש לרעה באותה חסינות מעוגנת בצורה מפורשת בסעיף 21 לאמנה בדבר זכויות היתר. 17. יצוין כי כבוד השופט שפירא הפנה בעניין סיראגניאן לאמור בפסק דין Westchester county v. Ranollo-(US, City Court of New Rochelle, 187 Misc. 777, 67 N.Y S2d 31) בו נדונה חסינותו של עובד האו"ם אשר הועמד לדין בגין נהיגה במהירות מופרזת בעת מילוי תפקידו - בהסיעו את מזכ"ל האו"ם. כבוד השופט שפירא מציין כי בית המשפט קבע באותו עניין כי: "החסינות תינתן לעובד רק במסגרת תפקידו. ההכרה בחסינות כללית ובלתי מוגבלת מפני כל תביעה כנגד אנשי האו"ם תהיה בבחינת מתיחת עקרון החסינות מעבר לגבול. הכרה בחסינות בהיקף שכזה היתה יוצרת קבוצה מועדפת גדולה. על פעולות שהאזרח האמריקני הממוצע היה נענש עליה, בית המשפט מדגיש כי כל תפיסה שכזו היא בניגוד "לתפיסה האמריקנית של צדק ושוויון וכן נגד העיקרון הבסיסי ביותר של האו"ם כי הזכויות לכל גבר ואישה הם שווים". רק פרשנות והגדרה ראויה לחסינות הניתנת לאנשי האו"ם תבטיח לאזרחי ארה"ב כי אירוח האו"ם על אדמה אמריקנית לא תנוצל לרעה ע"י אף אחד מאנשי האו"ם בצורה המנוגדת לקונספט האמריקני של שוויון". (ההדגשה אינה במקור, י.ב.) 18. הרציונל של החלטה זו אשר ניתנה על ידו עומד בעינו אף בימים אלה, ובמדינת ישראל ואימוץ משמעות אחרת לעקרון החסינות יהא מנוגד לעקרון היסוד של הצדק. 19. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לנאשם לא עומדת חסינות מפני העמדה לדין, ובקשתולביטול כתב האישום נגדו נדחית. 20. הנאשם ישיב כעת על כתב האישום. חסינות