מהו ה"משקל" של טביעת אצבע כראיה ? אם טביעת אצבעו של נאשם נמצאה בזירת העבירה, או על גבי חפץ ששימש לביצוע העבירה, יש בה כדי להטיל על הנאשם חובת הסבר, המיישב את המימצא עם חפותו, או עם קיום ספק באשמתו. אם הנאשם, בעדותו במשפט, נמנע ממתן הסבר, או אם ההסבר שנתן נדחה כבלתי מהימן, יהיה בית המשפט רשאי להרשיעו גם על יסוד טביעת האצבע כראיה יחידה (ע"פ 2998/91 רוברט מנינג ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מז(1), 573). נקבע בפסיקה כי ערכה הראייתי הלכאורי של טביעת-אצבע, שהיא ראיה חפצית רק לעניין זיהויו של העבריין, אך ראיה נסיבתית לעניין מעורבותו בביצוע העבירה המיוחסת לו - נמדד לפי מקום הימצאה. טביעת אצבע במקום הפשע די בה כדי להביא להרשעתו של נאשם, גם אם ראייה לעצמה היא, ובאין הסבר אמין וסביר מצד הנאשם לאותה טביעה. הפסיקה ייחסה חשיבות לשאלת מיקומה של טביעת האצבע (ראה י.קדמי, על הראיות, מהדורה מעודכנת, תש"ע-2009, עמ' 1252), וכן הכירה בקיומו של שוני בין טביעה המצויה על גבי חפץ נייח לבין טביעה המצוייה על גבי חפץ נייד. כאשר טביעת האצבע נמצאת על חפץ נייד, פוחת משקלה של הראיה, שכן קיימת אפשרות כי אותו חפץ הובא לזירת העבירה באורח תמים, שאינו קשור לנאשם (ע"פ 7293/97 עאמר ז'אפר נגד מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 460). משקלה המפליל של טביעת האצבע מושפע משורה של נתונים: מיקום טביעת האצבע; מידת הנגישות של מיקום זה לאנשים נוספים מלבד הנאשם; ומידת הקשר בין מיקום הטביעה לזירת העבירה. כך לדוגמא, לו היינו עוסקים בפריצה לחנות אשר בוצעה בדרך של כניסה מתעלת האוורור, ברור כי לא ניתן היה להרשיע את פלוני רק משום שטביעות אצבעותיו נמצאו על גבי חלקו החיצוני של חלון הראווה של החנות, שכן הפריצה לא אירעה דרך חלון הראווה, וממילא החלון היה נגיש לעוברי אורח רבים לבד מפלוני. לעומת זאת, לו טביעות אצבעותיו של פלוני היו מתגלות על דופן תעלת האוורור, ובהיעדר הסבר אמין מפיו של פלוני, ברור כי ניתן היה להרשיעו. לסיכום: טביעת אצבע הינה ראיה מפלילה בעלת משקל משתנה, וכי נדרשת הלימה בין משקלה המפליל לבין משקל ההסבר הנגדי אשר מספק הנאשם. במילים אחרות - ככל שטביעות האצבע נמצאו במקום ייחודי יותר, "מחשיד" יותר, בעל קרבה רבה יותר לעבירה, ונגיש בעיקר למבצעה, כך ידרוש בית המשפט מהנאשם לספק הסבר בעל משקל רב יותר להימצאותה. הגשת ראיותטביעת אצבעותאצבעות