קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על יבוא הרואין לישראל: רקע הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, בעבירות של קשירת קשר לפשע, (סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977), יבוא סם מסוכן, (סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נ"ח], תשל"ג-1973), ובכניסה לישראל שלא כחוק (סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952). הודייתם של הנאשמים באה בעקבות הסדר טיעון לפיו תעתור המאשימה למאסר בפועל של 15 שנות מאסר ומאסר על תנאי, ואילו הנאשמים יהיו רשאים לטעון באופן פתוח, בהתאם לשיקול דעתם, זאת לאחר שאף תוקן במסגרת ההסדר כתב האישום. עפ"י עובדות כתב האישום, קשרו הנאשמים קשר עם אחרים, תושבים ירדנים ותושבי הרש"פ, לייבא לישראל סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל רב, תמורת תשלום של 12,000 ₪. במסגרת הקשר ולשם קידומו, עברו הנאשמים ואחר ביום 29.8.10 משטחי הרש"פ לישראל ומשם חצו את הגבול לירדן, תוך ששהו באזור ים המלח סמוך לגבול, כשהם מצוידים בטלפונים סלולאריים, מזון, שתייה וציוד למעבר בים המלח. במועד ובמקום הנ"ל, נפגש הנאשם 1 עפ"י תיאום מראש עם ארבעה אחרים, אשר מסרו לו ארבעה תיקי גב, אשר הכילו סם מסוכן מסוג הרואין על מנת להעבירם לישראל ולמסרם לאחר, בתמורה לתשלום כספי. הנאשמים נשאו את ארבעת התיקים, כשהם הולכים לכיוון מערב לתוך ישראל באזור ים המלח. משהתקרב הבוקר, פיזרו את תכולת אחד מהתיקים בין ארבעת התיקים והטמינו אותם בבורות שחפרו, תוך שהסתתרו משך היום עד ערבו. בלילה שלמחרת, 30.8.10, בסמוך לשעה 03:30 לפנות בוקר, יצאו ממקום מסתורם והמשיכו בדרכם לעבר כביש 90, שם נעצרו על ידי חיילי צה"ל. בתיקים אותם נשאו הנאשמים נמצאו חמישים חבילות סם ובהן 50,677 גר' סם מסוג הרואין. 4. בעקבות הודאתם של הנאשמים ולבקשת בא כוחם, נשלחו הם לקבלת תסקיר שירות המבחן. תסקירים כאמור הונחו על שולחני, בהמשך לכך טענו הצדדים טיעוניהם ובהתאם ניתן גזר דין זה. טיעוני הצדדים 5. ב"כ המאשימה הדגישה את הקושי הנובע מתנאי השטח באזור הגבול, המאפשרים הברחה קלה יחסית של סמים, אליהם מצטרפת הענישה המקלה יחסית הצפויה לעבריינים הנתפסים בעבירות אלה. בענייננו מדובר לטענתה בעבירות רבות תכנון ומרובות הכנה מראש, כשהמדובר למעשה בהעברת סם גדולה במיוחד כשהמדובר בסחר בינלאומי - העברה בין מדינות. בהינתן החומרה המיוחסת על ידי בתי המשפט לתופעת יבוא הסמים, הסיכון הרב הנובע מעבירות אלה, והצורך בענישה מרתיעה ומחמירה וגדיעת יכולת עבירות הסם באמצעות ענישה קשה גם כלפי בלדרי הסמים, עתרה, תוך הפנייה לפסיקה בעניינים אלה, להשתת מאסר בפועל למשך 15 שנה, מאסר על תנאי וקנס כספי. ב"כ הנאשמים הסכים, כי אכן אין להקל ראש עם הסיכון הרב שנשקף ממעשי מרשיו, ואולם טען כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולערוך את האיזון שבין העניין הציבורי לנסיבות האישיות של הנאשמים. בענייננו טען ב"כ הנאשמים, לא היו הם מיוזמי הפרשה, תפקידם לא היה ראשי אלא שימשו כבלדרים בלבד וככאלה, מעמדם ההיררכי הינו בתחתית הסולם העברייני. הנאשמים הינם בורים, חסרי השכלה, מצבם הכלכלי קשה והם מפרנסי משפחות, ונוצלו לדבריו כטרף קל למקדמי עסקת הסמים, אשר שילמו להם כפליים ממשכורתם החודשית במקום מגוריהם, סכום הרחוק מהסכום אותו קיבלו יוזמי העסקה עצמם. בעניין זה טען כי הנאשמים לא ביצעו את העבירות המיוחסות להם על רקע דפוסי התנהגות עברייניים, אלא כאפיזודה חד פעמית בשל מלחמת ההישרדות היומיומית אותה הם ובני משפחותיהם חווים. עוד הזכיר כי הודו וחסכו זמן שיפוטי, ועד לאירוע נשוא ענייננו, ניהלו אורח חיים נורמטיבי. באשר לנסיבותיהם האישיות ציין הסנגור, כי הנאשם 1 -עובד מגיל צעיר לאחר שאביו נטש את הבית בגיל צעיר ולו אישה שמצבה הרפואי קשה וימיה ספורים. לגבי הנאשם 2 טען, כי המדובר באדם צעיר, שלו 4 ילדים, כשאחת מבנותיו פגועת ראש ואשתו סובלת מבעיות נשימה. היעתרות להשתת עונש מאסר בפועל בהיקף לו טוענת המדינה, לא רק שתפגע בנאשמים, אלא תעמוד לדבריו גם כנגד האינטרס הציבורי בחבירתם של הנאשמים, שהינם נורמטיביים בעיקרם, לעבריינים בכלא. לסיום ביקש להזכיר, כי ריצוי המאסר המוטל על תושבי חוץ כעניינם של הנאשמים נשוא ענייננו, קשה יותר ממאסר אותו מרצה תושב ישראל, בהעדר הטבות הניתנות בדרך כלל לאסירים ישראלים, לרבות חופשות וכיוצ"ב. בנסיבות אלה ותוך הפניה לפסיקה התומכת בעמדתו ביקש להקל בדינם. 7. הנאשמים עצמם הביעו צערם על ביצוע העבירות. תסקירי שירות המבחן תסקירי שירות המבחן ביחס לשני הנאשמים מלמדים, כי אכן לא קלים היו חייהם, והם לֻוו בקשיים וחסכים רגשיים וחומריים לא מבוטלים. התרשמות השירות היא, כי הנאשמים ביצעו את העבירות על רקע מצוקה כלכלית וכי נתונים הם גם עתה במצוקה רגשית. עם זאת וככל הנראה על רקע היותם תושבי חוץ, לא בא השירות בהמלצה טיפולית כלשהיא ואך המליץ להביא בחשבון שיקולי הענישה, את העובדה שאינם בעלי דפוסים עבריינים, את המצוקה בה הם נתונים, כמו גם הסכנה בחשיפתם הממושכת לדפוסים עבריינים בין כתלי הכלא, ועל כן להביא בחשבון את ימי מעצרם. דיון אין צורך לומר כי עבירת יבוא הסם נחשבת מהחמורות שבעבירות הסמים ולא בכדי קבע המחוקק עונש של 20 שנות מאסר לצידה. בתי המשפט השונים פסקו לא אחת, כי עבירות הסמים, נחשבות כעבירות שחומרתן רבה ובמסגרת המלחמה בנגע הסמים והעובדה כי עבירות אלה טומנות בחובן תוצאות הרסניות תוך שפוגעות קשות בציבור, מחייבות הן מדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה. בנסיבות אלה נקבע לא אחת, שיש לתת עדיפות לשיקולים של הגנה על האינטרס הציבורי ומשקל מועט לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים העומדים בפני בית המשפט לדין. 10. משנה חומרה יש למעשי הנאשמים, שמעבר לעבירת יבוא הסמים, נכנסו ארצה שלא כדין תוך גניבת הגבול לישראל, ובכך פגעו כמובן גם בזכותה של מדינת ישראל לשמירת גבולותיה ובריבונותה. אין צורך לומר, כי המצב הביטחוני הקיים במדינת ישראל אינו קל כלל ועיקר, וכי לעבירות מסוג זה, בנסיבות השוררות היום, השלכות הנושקות גם לביטחון המדינה והציבור, זאת נוכח ההכבדה העצומה הנופלת על רשויות הצבא והמשטרה, הבאה לידי ביטוי בכך שצריכות הן להעמיד משאבים כלכליים ואנושיים רבים, כלפי אנשים שפניהם מועדות הן לביצוע מעשים פליליים והן לעניינים ביטחוניים, ועל כן גם עבירות אלה מחייבות תגובה עונשית הולמת, שיהא בה כדי להרתיע ולסכל את הפעילות העבריינית מסוג זה. בענייננו, כפי שאף צוין הן על ידי הסנגור והן על ידי שירות המבחן, המניע לביצוע העבירות הינו מניע כלכלי. במסגרת שיקולי "עלות - תועלת" המובאים בחשבון על ידי מבצעי העבירות, נכללים כמובן גם שיקולי ההרתעה המושפעים ישירות מהענישה המוטלת בנושא זה, שעיקר מטרתה הלגיטימית היא הפנמת כלל ה"עלויות" הכרוכות בהתנהגות העבריינית, מבעוד מועד. האמור לעיל נכון בעבירת הכניסה לישראל ונכון שבעתיים בעבירות הסמים, בשניהם השיקול העיקרי הוא השיקול ההרתעתי, תוך שיתר השיקולים לרבות נסיבות אישיות ושיקולי שיקום נסוגים בדרך כלל מפניהם (ר' לעניין זה למשל ע"פ 3820/09 מדינת ישראל נ' חיים אוחיון (מיום 6.9.09, לא פורסם ) והפסיקה הענפה שצוטטה במסגרתו). 12. גם הטענה בדבר היותם של הנאשמים בלדרים בלבד, אינה יכולה להקל עם הנאשמים שכן לולא בלדרים אלה, לא הייתה יכולה להתקיים המערכת הענפה הנוגעת להובלת הסם והפצתו. ראויים לעיון גם בעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 226/89 דרגליו זפה נ' מדינת ישראל (15.3.90, לא פורסם ), אשר התייחס לטענה מסוג זה: "על נגע הסמים המכלה כל חלקה טובה בקרב רבים, גם בארץ, אין צורך להרחיב את הדיבור. ככל שחשוב לפגוע ישירות בספקי הסם ובמפיציו, לא פחות חשוב מכך להרתיע מפני יבואו לארץ אפילו יבוא זה מתבצע על ידי בלדרים "תמימים", המתפתים להצעות מפתות לרווחים קלים. ככל שיוחמרו העונשים על בלדרים אלה, כך יש סיכוי שתפחת להיטותם להיענות לאותן הצעות". כן ר' ע"פ 3820/09 מדינת ישראל נ' חיים אוחיון הנ"ל: "אמנם המשיב לא היווה את החוליה המרכזית בשרשרת הפצת הסם, אך תפקידו במסגרתה היה חיוני והוא "השיא תרומתו" בהסבת נזק חמור לחברה. מן המפורסמות היא שמערכת הפצת הסמים נסמכת ונשענת על שירותיהם של אנשים רבים הממלאים לפעמים תפקידים של שליח או של בלדר. ברור שללא עזרתם של אלה לא הייתה המערכת הזאת מסוגלת לגרום את הנזק שהיא גורמת... ...לכן, צדקה המערערת בטענתה כי ככל שחשוב לפגוע ישירות בספקי הסם לא פחות חשוב מכך להרתיע את העברתו על ידי בלדרים "תמימים". כבר נקבע על ידי בית משפט זה כי ככל שיוחמרו העונשים על בלדרים אלו, כך יש סיכוי שתפחת להיטותם להיענות לאותן הצעות...בית משפט זה חזר והדגיש כי על מנת לשבור את שרשרת הפצתו של הסם יש לטפל ביד נוקשה גם בבלדרי הסמים שמאפשרים את העברתו של הסם מבעליו לציבור ובכך מסבים נזק רב לחברה... כמו כן נקבע כי בסוג זה של עבירות יש להעניש בחומרה ראויה גם שליחים ובלדרים, שכן "מערכת הפצת הסמים נסמכת ונשענת, במידה רבה, על שירותיהם של בעלי תפקידים (כביכול "משניים") כאלה". עיינתי בפסיקה שהומצאה לי על ידי הצדדים. אכן קיימת קשת ענישה בעבירות מסוג זה, אם כי ברור לחלוטין שנטיית הפסיקה היא להחמיר משמעותית בענישה על דרך מאסר בפועל ממושך בעבירות אלה. כך למשל בע"פ 3570/09 (אבו עמרה) נדון הנאשם בגין יבוא של כ - 4,755 ק"ג הרואין ל - 7.5 שנות מאסר. בענייננו מדובר בכמות העולה פי 10 על הכמות שנתפסה באותו עניין. בע"פ 6375/10 נדון קטין שהורשע ביבוא של 24 ק"ג הרואין ל - 7 שנות מאסר, תוך שביהמ"ש העליון מציין כי לו היה בגיר, היה ראוי עונשו לעמוד על 10 שנות מאסר כפי שנפסק בערכאה הדיונית. בעניינו מדובר בכמות כפולה ובנאשמים בגירים. בע"פ 2587/09 (אבו רקייק) נדון הנאשם בגין יבוא של 910 גרם הרואין ל - 7.5 שנות מאסר. בעניינו מדובר בכמות של למעלה מפי 50! גם בע"פ 7141/07 (טראבין) נדון הנאשם בגין יבוא של 24 ק"ג הרואין ועבירות נלוות ל - 13 שנות מאסר. בפ' 70/79 (מח' נצ') (אבו ג'ומעא), נדון הנאשם ל - 8 שנות מאסר בגין יבוא 2 ק"ג הרואין וק"ג אחד חשיש. בפ' 189/09 (מח' נצ') (הייב) נדון הנאשם ל - 9 שנות מאסר בגין יבוא של 9.9. ק"ג הרואין. בפ' 3232-08-10 (מח' ב"ש) (סעוד) שניתן לפני כחודש ימים, גזרתי 10 שנות מאסר על נאשמים שייבאו 14.5 ק"ג הרואין. מנגד, היפנה הסנגור לפ' 7158/08 (מח' חי) (אלהוואשי), שם נגזרו בהסדר טיעון בגין יבוא של סם מסוג הרואין בהיקף דומה 7 ו-12 שנות מאסר ואולם נתווספו לכך קנסות כספיים בסך 50,000 ₪, חילוט סך של 650,000 $ + 240,000 ₪ ושני כלי רכב. כן היפנה לע"פ 4085/04 (אסרף) שם הפחית בית המשפט מעונשו של נאשם ביבוא 42 ק"ג קוקאין ל - 9 שנות מאסר, וזאת תוך שהדגיש שעושה כן רק על רקע כלל אחידות הענישה ביחס לשותפיו. ובפ' 1005/05 (מח' נצ') (זבידה) נגזרו 8 שנות מאסר בגין 20 ק"ג הרואין. יודגש כי פירוט האמור לא בא כדי לומר שחישוב הענישה הוא מתמטי גרידא ביחס להיקף כמות הסם, אלא אך כדי לתת מדד ביחס למקרים אחרים שנידונו. עם זאת אין ספק כי להיקף הסם שנתפס יש משמעות, ואחד משיקולי הענישה (אם כי לא הבלעדי) הוא נגזרת מנתון זה. ברור איפוא כי לא ניתן להתעלם מסוגו ומהיקפו העצום של הסם שנתפס למעלה מ- 50 ק"ג הרואין, והנזק והסיכון הפוטנציאלים העצומים הנובעים מכך, אשר קשה לתפוס אף את משמעותם. נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת שכמות גדולה כל כך של סם מצדיקה לכשעצמה הטלת מלוא העונש הקבוע לצידה של העבירה בחוק (20 שנות מאסר), ולא ברור איפוא, לאלו נסיבות התכוון המחוקק בקובעו את העונש בעבירה זו, אם לא למצב הנסיבתי הקיים בתיק נשוא ענייננו, שבו מדובר לא רק בכמות כה גדולה של סם אלא אף עוסקים אנו בנאשמים בגירים. אל מול האמור לעיל, בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים, אביא כמובן בחשבון מניין שיקולי את מרכיבי הזכות העומדים להם: הודאתם המיידית וחסכון בזמן שיפוטי, הבעת צערם, העדר עבר פלילי קודם, נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות, והקשיים הייחודיים למאסרם כפי שפורטו על ידי הסנגור. בשקלול האיזונים הנוגעים לנסיבות ענייננו, נראה לי כי עתירת המדינה בהסדר הטיעון לרף ענישה של 15 שנות מאסר בפועל בצירוף מאסר על תנאי וקנס כספי, מאוזנת, מביאה בחשבון את מכלול שיקולי הקולא, ומהווה לכשעצמה הקלה ממשית בעונשם של הנאשמים, שהיו צפויים, לולא הסדר זה, לענישה מחמירה אף יותר. בנסיבות אלה החלטתי להיעתר להצעת המדינה ולא לחרוג ממנה, ובהתאם, הנני דן כל אחד מהנאשמים ל - 16.5 שנות מאסר, מתוכם 15 יהיו לריצוי בפועל ומניינם מיום מעצרם (30.8.10) והיתרה תהא על תנאי, והתנאי הוא שלא יעברו משך 3 שנים משחרורם, עבירת פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים [נח] תשל"ג - 1973. כמו כן הנני דן כל אחד מהנאשמים ל- 6 חדשי מאסר אותם לא ירצה, אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורם עבירה לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952. בנסיבות, אמנע מהטלת קנס כספי. 17. הנני מורה על השמדת הסמים בכפוף לחלוף תקופת הערעור. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום. יבואסמיםסחר בסמים