קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מוות בתאונה במהלך רייסים: פתח דבר 1. הנאשם הודה ביום 3.11.10 במסגרת הליך גישור שהתקיים בפניי, בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בביצוע העבירות הבאות: הריגה - לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [להלן: חוק העונשין]; נהיגה במהירות בלתי סבירה - לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 [להלן: תקנות התעבורה] וסעיפים 68 ו-38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 [להלן: פקודת התעבורה]; ונהיגה במהירות מופרזת - לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה וסעיפים 68 ו-38(2) לפקודת התעבורה. עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם 2. בליל ה- 19.5.06 בסביבות השעה 23:30, נפגשו הנאשם וחבריו באום-אל-פחם במטרה לנסוע יחד לבילוי באזור חיפה. הנאשם נהג ברכב הונדה [להלן: ההונדה], לצידו ישב אחד מחבריו והשאר נסעו ברכב אחר מסוג וולבו [להלן: הוולבו], בו נהג אבראהים אגברייה ז"ל [להלן: המנוח]. הנאשם והמנוח החלו בנסיעה לכיוון חיפה. לאחר שעברו את צומת מגידו, החלו להתחרות זה בזה בכביש בין עירוני, בו שני נתיבים לכל כיוון והמהירות המרבית המותרת בו היא 90 קמ"ש [להלן: הכביש]. הנאשם עקף את הוולבו, במהירות שלא פחתה מ- 100 קמ"ש. המנוח הצליח להדביק אותו ולעוקפו ובתגובה, הגביר הנאשם את מהירותו, למהירות שלא פחתה מ- 130 קמ"ש. הנאשם עקף את המנוח והמשיך תוך כדי נסיעה לעקוף כלי רכב נוספים משמאל, כשרכבו נכנס בחלקו לשול השמאלי של הכביש. המנוח ניסה לשוב ולעקוף את הנאשם, אך סטה לנתיב השמאלי, פגע ברכב אחר מסוג דייהטסו, איבד את השליטה על הוולבו ונזרק לשדה מימין לכביש, תוך שהוא פוגע בתחנת הסעה ובעמוד תאורה שהיו בכביש [להלן: התאונה]. מעוצמת התאונה, נחצה הוולבו לשניים. המנוח ואדהם אגברייה ז"ל, שישב לצידו, נהרגו במקום. יתר נוסעי הוולבו נחבלו חבלות של ממש ואושפזו עקב כך לקבלת טיפול רפואי בבי"ח. ההליך 3. הנאשם יליד 1987. את העבירות בגינן הורשע ביצע בשנת 2006, עת היה בן 19, לפיכך הוריתי על קבלת תסקיר שירות המבחן והדיון לצורך כך נדחה בשלושה חודשים. 4. בשל אי התייצבותו של הנאשם לשתי פגישות שנקבעו לו בשירות המבחן ולאחר מכן עמד על כך שיזומן מתורגמן לערבית אף שנראה לשירות המבחן, כי הנאשם שולט גם בשפה העברית, נדחו דיונים שנקבעו בפני, לצורך השלמת תסקיר החובה. נקבע דיון לטיעון לעונש ליום 29.5.11. במועד זה הנאשם לא התייצב. נקבע דיון ליום המחרת והוצא צו הבאה. לאחר מכן התברר כי פנה לחדר מיון עקב כאבי בטן ולכן דיון שנקבע ליום המחרת וצו ההבאה בוטלו. הסנגור ביקש גם ארכה נוספת להגשת חוו"ד בעניין מצבו הנפשי של הנאשם. בסופו של דבר נשמעו טיעונים לעונש רק בתום הפגרה, ביום 5.9.11. תסקיר שירות המבחן 5. הנאשם בן 24, מתגורר באום אל-פחם ומתעתד להינשא לבת דודתו. ב-3 השנים האחרונות עבד בתפסנות בניין, באמצעות קבלן. לנאשם אח ואחות מבוגרים ממנו, שהינם בעלי משפחות ועבודה מסודרת. אמו עקרת בית ואביו, בן 53, אינו עובד עקב בעיות גב והם מתקיימים מקצבאות. הנאשם בוגר 12 כיתות, ללא תעודת בגרות. בהתייחסו למעשה, הנאשם לקח אחריות והביע חרטה, מלווה בכעס ובביקורת עצמית. שירות המבחן סבור כי הנאשם מתייסר וחש אשמה כבדה, כיוון שהוא תופס עצמו כמי שיכול היה למנוע את התאונה ומות חבריו. לדבריו, לא הייתה לו שום מחשבה אודות ההשלכות הצפויות, אלא הסכים להצעת הנהג המנוח להתחרות בו בדרכם לבילוי משותף. עוד טען כי משהבין כי אירעה תאונה, שב למקום ונותר בסמוך לנפגעים, כשהוא מנסה לעזור להם. הוא טען כי מראות חבריו הפצועים וההרוגים השאירו בליבו חותם כבד. תיאורו אופייני למצבי פוסט טראומה. הוא דיווח על סיוטים בלילה מהם סובל וכן על תחושת דיכאון ועייפות נפשית מתמשכת. במשך תקופה קצרה, קיים שיחות עם פסיכולוג וכיום מקפיד לפקוד את קברי חבריו מדי מספר שבועות. הוא פוחד לנהוג, מקיים אורח חיים מצומצם, מכונס בעצמו וסובל ממצב רוח מדוכדך. התרשמות שירות המבחן היא שמדובר בבחור נורמטיבי, הסובל מתסמינים פוסט-טראומטיים המשליכים על אורח חייו. הוא מבטא רצון וצורך להיענש על מעשיו, במטרה למצוא מזור לתחושת האשם הקשה המלווה אותו. ההמלצה היא שככל שישלח לעונש מאסר בפועל, הנאשם ישולב בהליך טיפולי לנהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים קטלניות. ראיות לעונש 6. התביעה הגישה רישום פלילי של הנאשם בעבירות תעבורה. עד העבירות דנן עברו הסתכם בעבירות תעבורה קלות יחסית, כמו שימוש בטלפון בעת שהרכב נע, נהג חדש ללא תוית, נהיגה ללא חגורת בטיחות אך גם נהיגה במהירות מופרזת. לאחר העבירות דנן, הוסיף הנאשם לעבור עבירות כמו: אי ציות להוראות שוטר, נהיגה ללא פוליסת ביטוח, נהיגה ללא חגורת בטיחות, נהיגה ברכב לא תקין, אי ציות לתמרור 815. עבירה אחרונה ב-2.9.10 - נהיגה ברכב לא תקין. 7. עוד הוגשו סיכומי מחלה מבית החולים רמב"ם באשר לשנים מנוסעי הוולבו, שנחבלו בתאונה. האחד סבל מחבלת פנים, ברך ימין, מותן- גב מימין וכאב בטן. הוא עבר הטריית חתך במותן בחדר ניתוח, תפירת פצע בברך ואושפז להשגחה למשך 10 ימים, עד ל- 29.5.06. השני, אושפז ביום 19.5.06 עקב דימום אפידוראלי וטמפוראלי קדמי, שברים בחוליות עמוד השדרה הצווארי וקונטוזיה ריאתית משמאל. כמו כן סבל מפגיעות בגפיים, שכללו שבר בברך ימין ושבר סגור בהומרוס השמאלי. ב- 23.5.06 הוא עבר 3 ניתוחים בהרדמה כללית וביום 8.6.96 הועבר לבית החולים אלישע להמשך טיפול ושיקום. 8. הסנגור הגיש חוות דעת פסיכו-דיאגנוסטית מטעם פסיכולוג קליני, ד"ר עאסלה מחמוד. בחווה"ד נמצא שהנאשם סובל מ-"מצוקה רגשית בעלת קווים דיכאוניים וקיימת תחושת כללית של פגימות של הגוף וחולי. יכולת ההסתגלות של הנבחן נמוכה מאוד מאופיינת בנסיגה למצבי תלות יחד עם יכולת התבוננות פנימית מאוד נמוכה ותחושה כללית של חוסר מסוגלות אשר גורמת לו למצב של חרדה תמידית, עצב ודיכאוניות" [הציטטה כפי שנרשם בחווה"ד]. הפסיכולוג קבע שהנאשם סובל מתסמונת בתר חבלתית ומקשיי הסתגלות וכן מהפרעות רגשיות בעקבות התאונה. טיעוני הצדדים 9. ב"כ המאשימה הגיש טיעונים בכתב בהם חזר על נסיבות התאונה בהן הודה הנאשם והדגיש את התנהגותו הפזיזה, כמי שהתחרה עם רכבו ברכבו של המנוח, כשהוא נוהג במהירות שלא פחתה מ- 100 קמ"ש והגיעה אף ל- 130 קמ"ש, תוך שהוא עוקף כלי רכב אחרים שנסעו לתומם בכביש ונסיעה בשול הדרך. התנהגותו של הנאשם תרמה באופן ישיר לקרות התאונה, בה נגדעו חייהם של אברהים אגברייה ז"ל ואדהם אגברייה ז"ל ונחבלו, חבלות של ממש, נוסעי הוולבו האחרים, מוחמד אגברייה ומוחמד מחמיד. הפרקליט טען כי תוצאות התאונה היו עלולות להיות קשות אף יותר. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה מתאימה וטען כי אין לנאשם נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן, העשויות להצדיק הקלה בעונשו וזאת, חרף התסמינים הפוסט-טראומתיים הניכרים בו, כמתואר בתסקיר שירות המבחן ובחווה"ד הפסיכודיאגנוסטית שהוגשה מטעם ההגנה. הנאשם צבר לחובתו 17 הרשעות תעבורה. לפיכך ב"כ המאשימה טוען כי אי אפשר לכנותו "נהג נורמטיבי". עיון בגיליון הרשעותיו מלמד כי הוא כולל הרשעה בעבירות חמורות, ביניהן: מהירות, אי ציות לשוטר, נהיגה ללא ביטוח, ללא חגורת בטיחות וברכב שהשימוש בו נאסר. זאת ועוד, 9 מבין העבירות, ביצע הנאשם לאחר התאונה - ללמדך כי למרות מה שנכתב עליו בתסקיר הוא לא למד לקח וממשיך לזלזל בחוקי התעבורה. המאשימה עותרת לכך שיוטל על הנאשם עונש חמור - מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומרתיעה, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי וכן קנס. עונש, שיבטא את נהיגתו הפזיזה, את המחיר הנורא שנגבה בתאונה מחרידה זו, את עברו התעבורתי המכביד של הנאשם, כמו גם הצורך להגן על ציבור הנהגים והנוסעים העושים שימוש תמים בדרך מפני עברייני תנועה כדוגמתו. ובפרט, נוכח ריבוי מעשי הקטל בדרכים, מה שהמחייב הכבדה ברף הענישה מקום בו תוצאות התאונה היו קשות וחמורות. 10. בדיון בפניי הוסיף ב"כ המאשימה בע"פ וטען כי מקרה זה שבו מתממש הסיכון המודע שהנאשם לקח על עצמו, מחייב ענישה מרתיעה. גם אם הקשר בינו לבין התאונה "עקיף", במובן זה שלא היה מגע בין שני כלי הרכב ועצם התחרות בין שני הנהגים שהתבצעה במהירויות גבוהות, היא שגרמה להתממשות הסיכון הגלום בכך והתוצאות - איבוד שליטה של חברו על ההגה, התהפכות הוולבו והתוצאות הטראגיות שנגרמו לשוהים ברכב. לעניין מצבו הנפשי של הנאשם, הטעים ב"כ המאשימה כי לדעתו, תוכנית השיקום המוצעת בשב"ס בהחלט יכולה להתאים לנאשם. הוא הפנה לפסיקה במקרים דומים. עוד התייחס הפרקליט לזמן שחלף מאז ארעה התאונה ועד שהוגש כתב אישום ונימק זאת בשימוע ובמגעים שהתנהלו בין גורמים בפרקליטות לבין ב"כ הקודמים של הנאשם. 11. הסנגור הגיש אף הוא טיעונים בכתב והוסיף בע"פ במהלך הדיון. אליבא דהסנגור, עינוי הדין שנגרם לנאשם, נסיבותיו האישיות הקשות, חלוף הזמן, הודייתו המוקדמת ולקיחת אחריות, מצוקתו האישית נוכח אובדן שני חבריו והשפעתו של אירוע זה שנחרט בתודעתו אף שחלפו זה מכבר למעלה מ- 5 שנים, לרבות הפרוגנוזה השיקומית כעולה מתסקיר שירות המבחן, מחייבים הקלה בעונשו. קרי, שהעונש שיושת עליו ירוצה בעבודות שירות. הנאשם כבן 24 כיום, היה צעיר וקרוב לגיל הקטינות במועד התאונה. כתב אישום הוגש בחלוף כ- 3.5 שנים מהתאונה והיום אנו ניצבים 5 שנים ויותר מאז ארעה. הנאשם לא נעצר. הוא הודה כבר בעת חקירתו הראשונה במשטרה כי השתתף בתחרות עם המנוח, כי ביצע עקיפה במהירות גבוהה וכי המנוח עקף אותו במהירות גבוהה, שאיננה תואמת את תנאי הדרך. מדובר באיש משפחה, המסייע בפרנסת משפחתו ומתעתד להינשא לבחירת ליבו עם סיום ההליך המשפטי. הסנגור הפנה לתסקיר שירות המבחן ולהתרשמותו כי הנאשם לוקח אחריות מלאה וחרטתו כנה ואמיתית. הסנגור הוסיף כי הנאשם מטופל אצל פסיכולוג בשל סימפטומים פוסט-טראומטיים המלווים אותו מאז. הוא פוקד את קברי חבריו אחת לחודש ונמצא בקשר טוב עם משפחותיהם. הוא פוחד לחזור לנהוג ומקיים אורח חיים מצומצם, כשהוא מכונס בתוך עצמו וסובל ממצב רוח ירוד ודיכאוני. עוד עולה מהתסקיר כי שולחו הינו אדם נורמטיבי, נעדר קווים עברייניים ומונחה ע"י ערכים מקובלים. ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו פעמים רבות את עינוי הדין שנגרם לנאשם, נוכח הגשתו המאוחרת של כתב האישום. לדבריו, הנאשם הפציר בו לסיים את התיק ולהודות כיוון שהמשך ניהול ההליך העיק עליו והוסיף על סבלו. לטענתו הנאשם נענש כבר פעמים רבות ולמעשה, בכל פעם שהוא רואה את אימו של חברו ההרוג. הוא הפנה לפסיקה של ביהמ"ש העליון המקלה ומתחשבת בעינוי דין שנגרם לנאשמים. הסנגור טען עוד כי הנאשם לא היה מעורב בתאונה עצמה, אלא היה במרחק כ- 700 מטר מרכבו של המנוח וכי "למעשה לא היה כל מגע בין רכבו של הנאשם לרכבים אחרים שהיו מעורבים בתאונה". בנוסף המנוח, אברהים אגבריה ז"ל, נהג במהירות מופרזת. עפ"י דו"ח בוחן התנועה מהירות נסיעתו של רכב הוולבו עמדה על 143.49 קמ"ש בהתאם לסמני הבלימה שנמצאו בזירה. כעולה מדו"ח בוחן הרכב, מכונית הוולבו לא היתה תקינה. בוצעו בה תיקונים רבים ע"י אנשים לא מיומנים. כמו כן, כפי הנראה נוסעי הוולבו לא היו חגורים. שני המנוחים שישבו במושב הקדמי נמצאו מחוץ לרכב, מרחק רב אחד מהשני ומהרכב. לגבי שאר הנוסעים שישבו במושב האחורי, נראה שאחד מהם היה חגור חגורת בטיחות ולכן נמצא במושב האחורי ונפצע קל, בעוד השניים האחרים, שכפי הנראה לא היו חגורים, נמצאו האחד מתחת לפח הרכב והאחר במרחק, מאחורי הרכב. גם כריות האוויר של הרכב, שתפקידן כידוע לספוג את הזעזוע שבמכה, לא נפתחו. ב"כ הנאשם עתר להקל עם הנאשם וטען כי יש לבכר במקרה זה את נסיבותיו האישיות הקשות של מרשו ולהעדיף את הדרך הטיפולית, תוך הימנעות משליחתו למאסר בפועל ושהייה במחיצת עבריינים, כאשר לא ברור מהי התכלית שענישה זו עשויה לקדם. הוא הפנה לשורה של מקרים דומים של הריגה בת"ד שנדונו בפסיקה, בהם נפסקו עונשים קלים יחסית, שעיקרם בין 14 ל- 26 חודשי מאסר בפועל ו- 9 עד 20 שנות פסילה מהלחזיק רישיון נהיגה (ע"פ 9695/10 פואד אבו ערישה נ' מ"י ; ע"פ 9345/09 יקיר לוי נ' מ"י ; ע"פ 62/09 אליהו עריש נ' מ"י ; ע"פ 4099/07 יניב חדד נ' מ"י; ע"פ 4212/04 ו- 4300/04 אלכסנדר ברונוביץ נ' מ"י ; ת"פ (נצ') 61/08 מ"י נ' ויסאם עבדאלכרים, , במסגרת הסדר ענישה מוסכם וכן ת"פ (י-ם) 1006/05 מ"י נ' גלעד רביבו [שם נדונו נסיבות שונות של נהג משאית אשר הרג בנסיעה לאחור הולכת רגל. נקבע כי ידע שאין באפשרותו להבחין בנעשה מאחורי המשאית וכי מתקיים אצלו היסוד העובדתי והנפשי של עבירת ההריגה. הושת עליו עונש מאסר לשנה, מאסר ע"ת ופסילה למשך 10 שנים]. 12. בדיון בפניי ביקש הסנגור לאבחן מקרה זה מ-ת"פ 7837-04-09 מחוזי חיפה שאוזכר ע"י המאשימה. עוד הוסיף כי עברו התעבורתי של הנאשם, מינורי וכי עובר לתאונה הורשע בעבירות קלות יחסית. הוא הפנה לתסקיר שירות המבחן ולטעמו קיימות נסיבות אישיות חריגות ביותר, שראוי להתחשב בהן. עוד לדבריו, ניסיון המאשימה לתרץ את העיכוב בהגשת כתב האישום בנסיבות חיצוניות איננו ברור, שעה שהודעה על שימוע נשלחה לראשונה כשנה לאחר התאונה והודעה שנייה, 10 חודשים לאחריה. הצטברות כל הנתונים הללו יחד, מצדיקה לטענת הסנגור ענישה שלא מאחורי סורג ובריח. 13. הנאשם, "בדברו האחרון", טען כי כואב לו מאוד על מות חבריו וכי מאז התאונה הוא אדם אחר, רציני יותר, עובד לפרנסתו ומתכנן להתחתן בקרוב. דיון 14. הנאשם וחבריו יצאו לערב של בילוי ועקב התנהגותם חסרת האחריות של הנאשם והמנוח הסתיימה הנסיעה באורח טראגי. מדובר בפזיזות חמורה ומתוכננת. הנאשם מרצונו ובהסכמתו השתתף בתחרות פרועה בין מכוניתו לבין זו בה נהג המנוח. הנאשם נסע במהירות מופרזת, הגביר את המהירות המופרזת ואף נסע במהירות על שול הדרך, תוך סיכון נוסעי מכוניתו, מכונית המנוח והעוברים בדרך. אין נפקא מינה שבסופו של דבר התאונה לא קרתה במפגש בין רכבו של הנאשם ומכונית המנוח וכי המנוח אף הוא התנהג בפזיזות. שניהם השתתפו בתחרות, סיכנו מכוניות תמות שעברו בדרך ואת חיי ושלמות גופם של הנוסעים במכוניתם. המנוח שילם בחייו ואילו הנאשם אמור לקבל את עונשו מידי ביהמ"ש. בע"פ 3056/10 סאמר עבדאללה נ' מ"י (שניתן ב- 5.9.11) אמר ביהמ"ש העליון על עונש של 4 שנות מאסר בפועל, שנגזר על המערער בערכאה הדיונית לאחר שהורשע בהריגת נהג אחר בת"ד והוא עצמו נפצע באורח אנוש ונותר נכה ב- 100%: "איני סבורה כי העונש שהוטל על המערער חורג מרף הענישה בעבירות מעין אלו (ראו למשל מקרים דומים בהם נגזרו עונשים חמורים: ע"פ 570/07 בן הרוש נ' מדינת ישראל, ניתן ב-7.5.07) (להלן: עניין בן הרוש); ע"פ 4749/00 סאלם נ' מדינת ישראל, ניתן ב-6.7.00); ע"פ 467/09 זילברמן נ' מדינת ישראל, ניתן ב-2.2.10)). עמדתי בעבר על שיקולי הענישה הראויים לטעמי במקרים של הרשעה בעבירת הריגה במסגרת תאונת דרכים: "נקודת המוצא של בתי המשפט בגזירת עונשם של מי שהורשעו בהריגה תוך נהיגה ראוי שתגרוס ענישה מחמירה הנותנת ביטוי לערך של קדושת החיים (וראו בהקשר זה דברי השופט זילברג, ע"פ 211/66 שפירא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 375, 382 (1966)). חברי העלה בפסק דינו תהיה האם אכן ענישה מחמירה תורמת לצמצום נגע תאונות הדרכים. כשלעצמי אני סבורה כי אין מאבק נחוש בתאונות הדרכים ללא ענישה מחמירה. חלק ניכר של תאונות הדרכים הן תולדת מה שמקובל לכנות "הגורם האנושי". ישנם אמנם מקרים בהם נגרמות תאונות דרכים בשל טעות אנוש, תנאי הדרך ועוד כיוצא באלה סיבות וגורמים, אולם דומה כי אין חולק שרבות מתאונות הדרכים הן תוצאתה של נהיגה בלתי זהירה, שאין עימה הישמעות לחוקי התעבורה והתחשבות בתנאי הדרך. תאונות אלה ניתן למנוע על ידי חינוך לנהיגה אחראית וזהירה, על ידי חינוך לציות לחוק ולכללי הנהיגה הנכונה. ענישה הולמת היא חלק אינטגרלי של החינוך לנהיגה נכונה שביסודה כיבוד נוסעים אחרים, משתמשים אחרים בכביש, לרבות עוברי אורח תמימים. לפיכך אני רואה בחיוב את המגמה להעלות את רף הענישה בגין עבירות אלה. יחד עם זאת, מלאכת גזירת העונש אינה כוללת אך שיקולים כלליים, ציבוריים ומערכתיים אלא היא ראשית כל מלאכה אינדיבידואלית הנעשית על פי מכלול הנסיבות הנוגעות לתיק הנידון." (עניין בן הרוש)". בע"פ 2580/93 פלוני נ' מדינת ישראל, שם הושאר על כנו עונש מאסר בפועל של שנתיים שנגזר על קטין בן 17 שהורשע בהריגתו של ילד בן 12, עובר אורח, שחצה את הכביש במעבר חציה כשהוא רכוב על אופניו, אגב תחרות בין מכונית הנאשם שם ומכונית אחר - אמר ביהמ"ש העליון: "ניצבת לנגד עינינו תופעה מסוכנת ובלתי נסבלת, שלמרבה הצער שכיחה היא מאוד בקרב נהגים צעירים - זלזול מחפיר בחיי אדם, נהיגה מופקרת בכלי רכב, התעמרות בחיים ואי התחשבות בזולת. המציאות העגומה מלמדת שרבים וטובים נספו בתאונות דרכים בשל התנהגות שכזו מצד נהגים. את התופעה החמורה הזו יש להדביר למען שלום החברה וביטחון הציבור, למען שיפור איכות החיים בחברתנו ולמניעת שכול ומכאוב חסרי טעם ותוחלת. תרומתו של בית המשפט לעקירת תופעות אלה ומכל מקום לצמצומן היא בענישה מרתיעה והולמת, ובמקרה חמור כגון דא - בפסילת רישיון הנהיגה לאורך זמן אך גם בעונש מאסר ממש שעוצמתו המרתיעה רבה". 15. למרבה הצער, מאז שנכתבו הדברים הנ"ל, הקטל בדרכים אך גדל והיה לנחשול אימתני. בע"פ 2832/10 אלמוג בוחבוט נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.9.11), שם גרם המערער בהיותו בן 18 למותם בתאונת דרכים של 2 חבריו הטובים שנסעו עמו ברכב; לאחר שמיעת הוכחות, נדון הנאשם ל- 7 שנות מאסר, מאסר על תנאי ושלילה מלנהוג 20 שנה מיום שחרורו מהמאסר. ביהמ"ש העליון העמיד את עונש המאסר בפועל על 6 שנים ואישר את שאר חלקי גזה"ד. 16. דיואות רבות נשפכו בקריאה להחמיר בעונשם של עברייני תאונות דרכים. בפרט נכונים הדברים בעבירות של הריגה בתאונת דרכים. הנאשם השתמש במכונית כברולטה רוסית, כלי נשק ממשי שיש בכוחו לזרוע מוות והרס בכל הנקרא בדרכו. אין לשכוח כי בענייננו, הנאשם נהג בפזיזות חמורה, תוך ביצוע עבירות תעבורה ביודעין ובמכוון גרם לכך ששני אנשים צעירים קיפדו את חייהם ושניים נוספים נפצעו באורח חמור. הנאשם ראוי לגמול על מעשיו. 17. עוד אציין לחובת הנאשם דנן, כי על אף התאונה הקשה ונסיבותיה, גם לאחריה, המשיך הנאשם לנהוג ברכב תוך זלזול בחוקי התנועה והוסיף לעבור עבירות תעבורה ממשיות. כך נהג הנאשם ללא חגורת בטיחות וברכבים בלתי תקינים ואף לא ציית לתמרור ולהוראות שוטר. הטענות כי הנאשם פוחד לנהוג או הפנים את חומרת מעשיו, אינן מתיישבות עם עובדות אלו. 18. מנגד, אשקול לזכותו של הנאשם את גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי ואת הודאתו בשלב מקדמי בעובדות כתב האישום. בנוסף, לחסכון בזמנו היקר של ביהמ"ש. הדבר מלמד על כך שהנאשם הבין והפנים את חומרת מעשיו וכי הצער והחרטה שהביע כנים. כמו כן התחשבתי במצבו האישי של הנאשם בעקבות התאונה, כמפורט בתסקיר שירות המבחן ובחווה"ד מטעמו וכי בתאונה מצאו את מותם ונפצעו חבריו הטובים. שקלתי לזכותו גם את חלוף הזמן מאז התאונה ועד היום. אם כי לאחר הגשת כתב האישום, הדחיות נבעו מהתנהלות הנאשם וגם לפני הגשת כתב האישום דחיות שביקשו סנגוריו דאז בהליך השימוע גרמו לחלק מהשיהוי. אלמלא כל אלו היה מקום להחמיר בהרבה בעונשו של הנאשם. 19. לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים לחומרה ולקולא, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 55 חודשי מאסר. מתוכם 34 חודשים מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף. הנני מורה על פסילת הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 15 שנים. זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 יום. מקרי מוותמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכים