קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכות משוטרי יס''מ בתחנת משטרה: מבוא 1. הנאשמים בתיק זה הינם שוטרי יס"מ במרחב יפתח. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשמים ביקשו מהמתלונן (להלן: "המתלונן") להזדהות באמצעות תעודת זהות. בשלב כלשהו, החליטו הנאשמים לעכב את המתלונן בחשד להחזקת רכוש כגנוב (מכשיר סלולארי). המתלונן הובא לתחנת המשטרה, ושם לטענת התביעה הוכה על ידי הנאשמים. השאלה שבמחלוקת השאלה העומדת לדיון הינה, האם הנאשמים תקפו את המתלונן על לא עוול בכפו, או שמא כטענת הנאשמים, המתלונן איבד את עשתונותיו בתחנת המשטרה, השתולל ופצע את עצמו, ועל מנת להרגיעו השתמשו בכוח סביר? פרשת התביעה 2. מטעם התביעה העיד המתלונן, עד תביעה 1, וחברו רמי נעלווה, עד תביעה 2. הללו העידו כי התהלכו ברחוב עזה ביפו, ולמקום הגיעו הנאשמים, כשהם רכובים על אופנוע. בשלב כלשהו, ביקש נאשם 2 מעד תביעה 2 תעודת זהות, וזו נמסרה לו על ידי עד תביעה 2. המתלונן מציין כי אף הוא מסר תעודת זהות לידי השוטרים, אלא שאז ביקש נאשם 2 לערוך חיפוש בגופו, והמתלונן השיב כי החוק לא מאפשר למשטרה לערוך חיפוש, וראה בהצגת תעודת הזהות כדבר המספק את דרישת החוק. המתלונן מסר, כי נאשם 1 הגיב לטענת המתלונן שאין לערוך בגופו חיפוש במילים "מי זה עורך הדין?". לאחר מכן, נלקח באמצעות ניידת משטרה שזומנה למקום, לתחנת המשטרה. 3. כאשר הגיעו לתחנת המשטרה, אמר נאשם 2 למתלונן "כשאתה תצא מכאן אתה לא תצחק". (פרוטוקול מיום 15.11.10, עמ' 6, שורות 5-7). המתלונן הוכנס לחדר בתחנת המשטרה על ידי נאשם 2, כאשר נאשם 1 תפס אלה והחל להכותו. לאחר מכן, ביקשו הנאשמים שהמתלונן יכרע על ברכיו, וכשהמתלונן לא כרע על ברכיו, תפסו אותו הנאשמים, כשנאשם 2 חונק אותו מאחור ונאשם 1 אוחז ברגליו. תוך כדי הכאת המתלונן, אמר נאשם 1 למתלונן "זה בגלל שיש לי לב של ערבי". (שורה 10). 4. לאחר שהמתלונן הוכה על ידי הנאשמים הורד לחוקר המשטרה, שם נחקר באזהרה. תחילת החקירה היתה ביום 18.9.08 שעה 00:58. (ת/16). 5. יצוין, כי המתלונן נחקר באשר לחשד בעבירות שעניינן הפרעה לשוטר, והחזקת רכוש החשוד כגנוב, תוך שצוין כי סירב להזדהות. הרכוש החשוד כגנוב הוגדר כהחזקת שני מכשירים סלולאריים. המתלונן, במסגרת חקירתו במשטרה, אמר לפני החוקר כי לא סירב להזדהות, וכי הוכה קודם לכן על ידי הנאשמים בתחנת המשטרה. המתלונן מסר לחוקר המשטרה כי שני הנאשמים סגרו את הדלת והחלו "לתת כאפות, בוקסים ואלות בכל הגוף, וכי ראשו כואב". (ת/16, עמ' 2, שורה 22). 6. יצוין, כי החוקר ציין בגוף ההודעה בשורה 24 כי הבחין בסימנים, ובכלל זה סימן אדום בצוואר, יד שמאל, עין שמאל, כתף שמאל, גב וברך שמאל. 7. לאחר שנגבתה הודעתו, שוחרר בערבות עצמית בלבד בתחנת המשטרה, אך עקב הפגיעות בגופו הלך היישר לביה"ח וולפסון לשם קבלת טיפול רפואי, שם התקבל בשעה 02:17. בתעודה הרפואית מצוין, כי המתלונן התלונן כי קיבל מכות בתחנת המשטרה באזורים שונים בגופו. יצוין, כי התעודה הרפואית אינה קריאה באופן ברור, ולפיכך נשאלו רופאים לגבי האמור באותה תעודה, והדבר מוצא את ביטויו במסמכים ת/2, ת/3. על פי מסמכים אלה עולה, כי המתלונן התלונן על מכות בתחנת המשטרה באזורים שונים בגופו, תוך שהוא מציין ירידה בשמיעה באוזן ימין וטשטוש בעין שמאל. רופא הכירורג ציין, כי מצא המטומות בפנים, עין שמאל, מאחורי אוזן ימין, ורופא אורתופד הוסיף כי קיימים סימני שפשוף על הגב. 8. כבר ביום שלמחרת האירועים נשוא כתב האישום, דהיינו ביום 18.9.08 שעה 12:38 הגיש המתלונן תלונה במח"ש (ת/17). על פי ההודעה במח"ש ציין המתלונן, כי הזדהה לפני השוטרים, ובשלב כלשהו נלקח לתחנת המשטרה, שם הוכה על ידי הנאשמים, גם באמצעות מקל. באותו שלב, הורידו את המתלונן ארצה ושניהם בעטו במתלונן. המתלונן נשאר בחדר בו הוכה כשלוש שעות, ולאחר מכן נשלח לחקירה, שם מסר את הודעתו. באותה הודעה ציין המתלונן, כי נאשם 1 הכה אותו עם אלה, ונאשם 2 אוחז בו, חונק אותו ובועט בו ביחד עם נאשם 1. הן בחקירתו במח"ש והן בחקירתו במשטרה שלל המתלונן מכל וכל את טענת הנאשמים כי השתולל בתחנת המשטרה ופצע את עצמו. בתאריך 23/12 שעה 16:08 מסר המתלונן הודעה נוספת במח"ש, בה ציין שוב כי הציג תעודת זהות לנאשם 2, בזירת האירוע, קודם הגעתם לתחנת המשטרה. המתלונן חזר על תיאור תקיפתו באמצעות אלה על ידי הנאשם 1. לשאלה מדוע עד תביעה 2, חברו רמי נעלווה, שוחרר ברחוב עזה, ואותו בחרו להוביל לתחנת המשטרה, השיב המתלונן כי אמר לנאשם 2 שהחוק "אינו מאפשר לו לחפש עליו ככה בכביש". (ת/18, שורה 34). 9. בעת חקירתו במח"ש בתאריך 18.9.08 צולם המתלונן על ידי מח"ש והוצגו תמונות המשקפות חבלות בגופו של המתלונן. (ת/9, ת/11). המתלונן אמר, כי מאחר וחשש כי יותקף על ידי השוטרים בזירת האירוע אמר שהוא נפגע בראשו. המתלונן שלל מכל וכל כי הוא סובל מבעיות בתחום הנפש, ועל כך חזר הן בחקירותיו והן במסגרת עדותו בביהמ"ש. עד תביעה 2, חברו של המתלונן, מסר את הודעתו במשטרה כשנתיים לאחר האירוע. לדבריו, המתלונן מסר למשטרה תעודת זהות או קרוב משפחתו הביא תעודת זהות למתלונן, שכן האירוע היה מתחת לביתו. עוד הוסיף, כי יכול והמתלונן אמר שהוא חולה, וחשש שיוכה על ידי הנאשמים. פרשת ההגנה 10. טענת ההגנה המרכזית היא, כי קיים פער בין התעודה הרפואית, בה נרשמו טענות המתלונן והממצאים של פגיעות בגופו, לבין האמור בהודעות ועדותו של המתלונן. פער זה יש בו כדי להשליך על מהימנותו של המתלונן. עוד טוענת הסנגוריה, כי עקב אובדן עשתונותיו של המתלונן והתפרצות בלתי נשלטת, פגע המתלונן בעצמו, וכל שעשו הנאשמים הוא ניסיון לרסן אותו בכוח סביר. הנאשם 1 העיד, כי בזירת האירוע התבקש המתלונן להזדהות, אך המתלונן החל לקלל ולאיים, כל זאת תוך כדי צעקות. (הודעת נאשם 1, ת/1, שורה 27). בחקירתו מסר נאשם 1, כי אין הוא זוכר איזה קללות הטיח בפניהם המתלונן, והוסיף כי הנאשמים המתינו למתלונן על מנת שיביאו לו תעודת זהות. (עמ' 24, שורה 19, עמ' 23, שורה 4). בשל הרצון לזהות את המתלונן, וזאת על פי החשד כי החזיק ברשותו מכשיר סלולארי החשוד כגנוב, נלקח המתלונן לתחנת המשטרה. 11. הנאשם 1 טוען, כי המתלונן נכנס ל"טירוף", ועל מנת לעזור למתלונן מפני פגיעה בעצמו השתלטו עליו הנאשמים. נאשם 2 טען, כי בתחנת המשטרה המתלונן השתולל, ומרגע תחילת ההשתוללות ועד לכבילתו באמצעות האזיקים של המתלונן חלפה כדקה או שתיים. (עמ' 29, שורות 12-13). לעניין ההמתנה לקבלת תעודת זהות בזירת האירוע העיד נאשם 2, כי אין הוא זוכר דבר כזה. לדבריו, תעודת הזהות הובאה לתחנת המשטרה על ידי מישהו אשר לגביו אין כל פרט מזהה. 12. עוד טוען עד תביעה 2, כי המתלונן לא התנגד בזירת האירוע ולא צעק. למעשה, ניתן ללמוד מדבריו כי לא היתה כל התנגדות לעיכוב או השמעת איומים כלפי השוטרים. (עמ' 32, שורה 20). 13. לדברי נאשם 1, המתלונן הכה את ראשו ברצפה, ואילו נאשם 2 העיד כי המתלונן הטיח את ראשו בקיר. דיון והכרעה 14. המתלונן העיד כאמור, כי מסר תעודת זהות בזירת האירוע ברחוב עזה ביפו. אל מול גרסתו זו של המתלונן, קיימת סתירה של הנאשמים בכל הקשור לזיהוי המתלונן. נאשם 1 טוען, כי בזמן בדיקת המתלונן בזירת האירוע התחיל המתלונן לקלל ולאיים על השוטרים, תוך שהשוטרים ממתינים שתובא תעודת זהות על ידי אחרים. לעומתו, הנאשם 2 העיד כי לא היתה כל המתנה לקבלת תעודת זהות. עוד הוסיף נאשם 2, כי המתלונן לא איים על השוטרים, לא קילל ולא צעק. יצוין, כי עד תביעה 2, חברו של המתלונן, אשר כאמור מסר הודעה במשטרה כשנתיים לאחר המקרה, ציין כי המתלונן מסר תעודת זהות, ויכול להיות שתעודה זו הובאה לזירת האירוע. 15. תחילת האירוע היה ביום 17/9 שעה 21:00 ברחוב עזה ביפו. המתלונן שהה מספר שעות בתחנת המשטרה, וחקירתו החלה בשעה 00:58. המתלונן שוחרר לאחר חצות בערבות עצמית בלבד, והגיע לביה"ח היישר מתחנת המשטרה בשעה 02:00. כבר למחרת ביום 18/9 מסר הודעה לפני אנשי מח"ש וצולם על ידי אנשי מח"ש. המתלונן ערך אבחנה באשר לחלקו של כל אחד מהנאשמים באירוע. אין הפרזה בדבריו ואין ניסיון לתת תיאור יוצא דופן. כך למשל, המתלונן מוסר כי נכבל באמצעות אזיקים, רק לאחר שהוכה ולא קודם לכן, וכשנאמר לו בחקירה נגדית כי חברו, עד תביעה 2, אמר שהשוטר אמר למתלונן "אני אפוצץ לך את העצמות", השיב המתלונן שאינו זוכר זאת, משמע לא העצים את התנהגות השוטרים כלל וכלל. (עמ' 10, שורה 3). קיימת צמידות בזמנים מאז החל האירוע בשעה 21:00 ועד למסירת תלונה ביום שלמחרת לפני מח"ש בשעה 12:38. 16. תלונתו של המתלונן הוגשה בסמוך לתקיפתו, מה גם שהמתלונן ניגש לביה"ח לקבלת טיפול רפואי בסמוך לחקירתו ושחרורו מתחנת המשטרה עוד באותו לילה. 17. התעודות הרפואיות והתמונות משקפות את דברי המתלונן ויש בהן סתירה חזיתית לדברי נאשם 1 אשר נשאל באשר לסימנים בפניו של המתלונן, ולטענתו יכול להיות שסימנים אלה היו על המתלונן קודם הגעתו לתחנת המשטרה או כתוצאה מהשתוללותו בתחנה. לא הובאה כל ראייה כי למתלונן היו סימני פציעה בפניו לפני תחילת האירועים. 18. יצוין, כי אין כל אינדיקציה לבעיות בתחום הנפש, מה גם שאין התרשמות שכזאת בתעודות הרפואיות שהיו בסמוך לאירוע, ואף לא בראיות כלשהן מטעם הסנגוריה. יצוין, כי הסנגוריה לא ביקשה בדרך זו או אחרת צו אשר יורה על המצאת תעודות רפואיות המתייחסות למתלונן, והמתלונן עמד בחקירתו בנקודה זו, תוך שהוא שולל כל בעיה פיזית או נפשית. אל מול תיאור ממוקד של המתלונן, העידו הנאשמים כי התנהגותו של המתלונן היתה בגדר של "טירוף", תוך שהוא משתולל ופוגע בעצמו. 19. יצוין, כי המתלונן שוחרר בתחנת המשטרה מבלי שקיבל טיפול רפואי כלשהו בתחנת המשטרה. סימנים של פגיעות ופציעות בגופו של המתלונן, וכן תיאור מצבו הנפשי הקשה, לשיטת הנאשמים, יש בהם לפחות להוביל להנחה כי ראוי היה ליתן טיפול רפואי כלשהו למתלונן. דבר זה לא נעשה כלל, והמתלונן שולח לדרכו באישון לילה ללא עזרה כלשהי. 20. התרשמתי, כי קיימת העצמה של האירועים על ידי הנאשמים, כל זאת על מנת להסתיר את מעשיהם ולתלות את הפציעות בגופו כתוצאה מהשתוללותו בתחנת המשטרה. שליחת המתלונן לביתו באישון לילה מבלי להעניק לו טיפול כלשהו, בין במישור הפיזי ובין במישור הנפשי, יש בהם כדי להטיל צל כבד על גרסת הנאשמים. ביטוי נוסף לכנות גרסתו של המתלונן ניתן למצוא בעובדה אובייקטיבית שעניינה סימני חבלה בגופו. המתלונן טען, כי הוכה באמצעות אלה. 21. עיון בתמונות מעלה, כי קיימים סימנים בצווארו של המתלונן, אך קיימים סימנים זהים לחלוטין בחלקי גוף שונים, ובכלל זה ביריכיים, אמה, גב, עכוז. ניתן לראות זהות באותם סימנים, דהיינו שני פסים אדומים ומרווח ביניהם. 22. ניתן להתרשם, כי מדובר בסימנים זהים לחלוטין, וההנחה היא כי מדובר באמצעי בו הוכה המתלונן אשר השאיר "מעין הטבעה" זהה בגופו. אני דוחה את גרסת הנאשמים כבלתי מהימנה בכל הקשור לאפשרות שסימנים אלה הזהים לחלוטין והקיימים במקומות שונים בגופו אירעו כתוצאה מפציעה באמצעות קיר, רצפה, שולחן או כיסא, כפי שהנאשמים העלו כסברה. 23. מצאתי מקום גם להתייחס להודעת נאשם 1 לפני מח"ש. על פי ההודעה שמסר לפני מח"ש ת/4 נשאל נאשם 1 אם הוא זוכר את האירוע נשוא כתב האישום. ההודעה לפני מח"ש נמסרה כחודשיים וחצי לאחר האירוע נשוא כתב האישום. כשנשאל מיהו המתלונן השיב שאינו זוכר במי מדובר. גם כשנאמר לו כי מדובר באירוע אשר בו היה מעורב נאשם 2, השיב שאין הוא יודע על כך, ויתרה מכך כשהוצגה לו תמונה של המתלונן טען שהוא איננו זוכר ולא מזהה את המתלונן. רק כאשר נשאל כי מדובר במישהו אשר טען כי יש לו בעיות בראש ענה כי הוא זוכר את האירוע ומסר גרסה מפורטת. אני דוחה מכל וכל את גרסת נאשם 1 באשר לזכירת האירוע ואי זיהוי המתלונן. מדובר בהודעה שנגבתה מהנאשם 1 זמן קצר לאחר האירוע בו היה מעורב גם נאשם 2. התרשמתי, כי הנאשם נאחז בגרסת סרק בכל הקשור למצבו הנפשי של המתלונן כגורם אשר הזכיר לו את האירוע. 24. נאשם 1 מסר, כי המתלונן הטיח את ראשו ברצפה. לעומת זאת, הנאשם 2 העיד כי המתלונן הטיח את ראשו בקיר. 25. אל מול עדות נאשם 1, שלדבריו המתלונן קילל ואיים על השוטרים בזירת האירוע, עומדת עדותו של נאשם 2 השוללת מכל וכל התנגדות שכזו של המתלונן. גרסת המתלונן הינה גרסה אחידה וברורה וממוקדת, אין בה סתירות, ולעומתה עומדת גרסת הנאשמים בה יש סתירות הן בכל הקשור לשאלת הזיהוי והן בכל הקשור לאירוע האלים בתחנת המשטרה. 26. אין פער משמעותי, אם בכלל, בין תלונת המתלונן על אופן תקיפתו על ידי השוטרים והנזקים שנגרמו לו, לבין התעודות הרפואיות. 27. המתלונן הגיע בסמוך לתקיפתו על ידי הנאשמים לביה"ח, כשהוא פצוע, חבול, וזאת לאחר שעות רבות בתחנת המשטרה. דומה שדבריו לפני הרופאים אותו בדקו, התמונות שצולמו שעות לאחר האירוע והממצאים בגופו של המתלונן, יש בהם כדי לתמוך בגרסתו. אין הבדל תהומי בין תיאורי המתלונן לממצאים האובייקטיביים המעמידים בספק את אמינותו. 28. עוד יצוין, כי יום למחרת הציג המתלונן בתחנת המשטרה קבלה על מכשיר סלולארי, כך שכל תיאור הנאשמים בדבר סימני לחץ בזירת האירוע ותנועות חשודות של המתלונן, הינו מופרז בנסיבות העניין. 29. זאת ועוד, בחקירתו במשטרה לא עלתה כלל וכלל טענה ואזהרה כי הוא חשוד באיומים כלפי השוטרים, והרי נאשם 1 טען כי המתלונן קילל ואיים על השוטרים, דבר שכאמור עומד גם בסתירה לדברי נאשם 2. במילים אחרות, גרסת המתלונן כי חמתם של השוטרים בערה בהם רק בשל העובדה שטען שאין להם זכות לבצע חיפוש משהציג תעודת זהות, יש לה על מה שתסמוך. 30. עמידתו של המתלונן על זכויותיו הובילה בסופו של דבר להובלתו לתחנת המשטרה, שם הפליאו הנאשמים את מכותיהם במתלונן. 31. סוף דבר, בחרתי ליתן אמון מלא בגרסת המתלונן ולדחות את גרסת הנאשמים כבלתי מהימנה. אשר על כן, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. משטרהשוטר