נהיגה בשכרות - בדיקת מאפיינים: בדיקת המאפיינים בודקת למעשה את השפעת האלכוהול על מערכת העצבים. זוהי בדיקה המשקפת התרשמות סובייקטיבית מתגובותיו של הנבדק. לאלכוהול ישנה השפעה על תפקוד מערכת העצבים המרכזית. השפעתו היא השפעה פסיכותרופית מדכאת על מערכת העצבים. ביטוי להשפעה זו נמצאה בתפקודים שונים, פשוטים, של אותו אדם הנתון להשפעת אלכוהול. מדד ברור להשפעה זו הוא יכולתו של אדם ללכת למשל על קו ישר, לעצום את עיניו ולהביא את האצבעות לאפו (ראו: "שכרות בהשפעת סמים מסוכנים - היבטים מדיקולגליים", ד"ר אחיקם סטולר, רועי גיא-גרין, פרופ' יורם פינקלשטיין, רפואה ומשפט גיליון מס' 30 - מאי 2004; "נהיגה בשיכרות ובפיכחון - היבטים נוירולוגיים קליניים והיבטים טוקסיקולוגיים מעבדתיים" ד"ר אחיקם סטולר, פרופ' יורם פינקלשטיין רפואה ומשפט גיליון מס' 29 - נובמבר 2003). בדיקות אלה התקבלו כמדד בינלאומי מקובל לקביעה באם אדם נתון להשפעת אלכוהול וחומרים משכרים. מכאן מתחייבת המסקנה, כי כאשר אדם צולח את בדיקות המאפיינים בהצלחה, אין אינדיקאציה חיצונית, סובייקטיבית, לכך שהוא נתון להשפעת אלכוהול, וזאת לבד מסימנים נוספים, אשר יכולים לתמוך במסקנה כי הוא תחת השפעת אלכוהול, כגון: התנהגות 'עליזה', עיניים אדומות, הבל פיו של אותו אדם, אך כאן יש להדגיש, כי לא די בריח אלכוהול הנודף מפיו של אדם כדי לקבוע כי הוא נתון להשפעת אלכוהול או שיכור. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)