קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש 10 שנות מאסר על תאונת פגע וברח / תאונת פגע וברח בשכרות ללא רישיון: פתח דבר: הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעבירות הבאות: * הריגה- עבירה לפי סעיף 298 ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); * סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה- עבירה לפי סעיף 232(2) ו- 29 לחוק העונשין; * חבלה חמורה- עבירה לפי סעיף 333 ו- 29 לחוק העונשין; * מהירות מופרזת- עבירה לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1977+ 38(2) ו-68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש],תשכ"א- 1961(להלן: "פקודת התעבורה"); * הפקרה לאחר פגיעה- עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה; * נהיגה בשכרות- עבירה לפי סעיף 62(3)+64ב לפקודת התעבורה; * נהיגה ללא רישיון נהיגה- עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; * נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף- עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.   עובדות כתב אישום: א. ביום 17.10.10, בשעה 22:00 או בסמוך לכך, נפגשו נאשם 1 ונאשם 2, יחד עם צעירים נוספים בצומת כפר טמרה. נאשם 1 הגיע למקום כשהוא נוהג ברכב מסוג "ב.מ.וו" (להלן:"הב.מ.וו"). נאשם 2 הגיע למקום כשהוא נוהג ברכב מסוג גולף (להלן: "הגולף"). ב. נאשם 2 הציע לנאשם 1 לערוך תחרות מכוניות, על מנת לבחון מכוניתו של מי מהם מהירה יותר. השניים סיכמו על השתתפות בתחרות, שלזוכה בה הובטח תדלוק רכבו ע"י המפסיד. בהתאם לסיכום נכנסו השניים למכוניותיהם, כאשר לנסיעה ברכב הב.מ.וו הצטרף חסן חג'אזי. ג. הנאשמים נהגו ברכביהם בכביש 70 (להלן: "הכביש"), מצפון לדרום, לכיוון צומת נעמה. בהגיעם לצומת ביצעו הנאשמים פניית פרסה והחלו בתחרות, כשהם נוהגים את רכבם צפונה, לכיוון צומת טמרה (להלן: "התחרות"). ד. כביש 70 הינו דרך בינעירונית, דו מסלולית, בעלת שני נתיבים בכל מסלול. בין המסלולים מפריד אי תנועה בנוי. בימין הכביש, כיוון נסיעת הנאשמים, קיים מעקה בטיחות. המהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש. ה. בעת שהנאשמים החלו את התחרות נסע בכביש, במסלול הימני, אבו אהיג'א אחמד, ברכב סובארו (להלן: "הסובארו") ועימו היו ברכב אשתו שהינז, בנו מוחמד, יליד 2010 (להלן: "המנוח"), הגב' כינאני שירוק ובתה אריג, ילידת 2005. ו. במהלך התחרות הגבירו הנאשמים את מהירות נסיעתם למהירות העולה על 120 קמ"ש, תוך שהם עוקפים רכבים מימין ומשמאל, יורדים לשוליים וחוזרים לכביש. בהגיעם לק"מ ה- 58 בכביש הנ"ל, סמוך לגני טמרה, עקף נאשם 2 את רכב הסובארו, מימין, תוך נסיעה על השול הימני. ז. נאשם 1 שנסע בעקבות נאשם 2, נהג אף הוא את רכבו על השול הימני ובעת שהחל לחזור לכביש הבחין ברכב הסובארו שנסע לפניו בנתיב הימני, החל בבלימה והתנגש בעוצמה עם חזית ימין של רכבו בחלק האחורי שמאלי של רכב הסובארו (להלן: "התאונה"). ח. כתוצאה מהתאונה איבדו הב.מ.וו והסובארו, שליטה. רכב הסובארו הסתבסב ופגע במעקה הבטיחות מימין. רכב הב.מ.וו נדחף ופגע עם חלקו האחורי ימני במעקה שמצד ימין ולאחר מכן חזר וסטה שמאלה, תוך שהוא פוגע עם דופן קדמי שמאלי במעקה הבטיחות שמשמאל. ט. כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של המנוח. לילדה אריג נגרמו חבלות קשות ובין היתר, קרעים בטחול ובכליה שמאלית, שברים באגן, שבר בקלביקולה שמאלית ושברי דחיקה מרוסקים בראש. היא נזקקה לאישפוז בטיפול נמרץ ילדים, שם בוצעה בה כריתת הטחול. לנהג הסובארו נגרמו חבלות ובהן שברים בצלעות ושברים באגן. לשירוק נגרמה פריקת כתף שהצריכה קיבוע בגבס. י. נאשם 1, ביודעו שבתאונה נפגעו אנשים, יצא מרכבו ונמלט מהמקום, מבלי שהגיש לנפגעים עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה. יא. נאשם 1 נהג ברכב הב.מ.וו אף שאינו מורשה לנהיגה ומבלי שהייתה לו המיומנות הנדרשת לנהיגה ברכב, בהעדר פוליסת ביטוח בת תוקף ותוך שהיה שיכור.  יב. על פי הנטען בכתב האישום, התאונה, מותו של המנוח והחבלות הקשות לנוסעי הסובארו נגרמו בשל מעשיו ומחדליו האסורים של הנאשם ובין היתר: נהג את רכבו כשהוא אינו מורשה לנהיגה וכשהוא שיכור; השתתף בתחרות אסורה, תוך סיכון חיי נוסעי הסובארו ושאר המשתמשים בדרך; נהג את רכבו במהירות גבוהה ומופרזת וללא תשומת לב לדרך בכיוון נסיעתו, כשהוא מודע לטיב מעשיו ונסיבותיו, בפזיזות ותוך שוויון נפש לאפשרות גרימת התאונה ותוצאותיה, וידע או שהיה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם ולא הגיש לנפגע עזרה, שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה. יג. שני הנאשמים, בקיימם תחרות כמתואר לעיל, נהגו ברכביהם באופן שיש בו כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב תחבורה ובבטיחותם של הנוסעים בנתיב התחבורה וכן באופן שהיה בו כדי לסכן את השימוש והבטיחות בכלי תחבורה, בכוונה לפגוע בנוסעי נתיב התחבורה או בכלי התחבורה, או כדי לסכן את בטיחותם. ראיות לעונש: יד. מטעם המאשימה הוגש גיליון הרשעות תעבורה של הנאשם (תע/1), ממנו עולה כי לחובתו הרשעה בעבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח ובלא רישיון רכב, מיום 15.5.06, בגינן נגזרו עליו קנס, פסילה למשך 24 חודשים ומע"ת של 6 חודשים, לתקופה של 3 שנים. מטעם הנאשם, הוגשה אישור רפואי של ביה"ח בנהריה מיום התאונה, המעיד על פציעתו של הנאשם (נע/1), דו"ח פעולה מיום 18.10.10 המעיד על מעצרו של הנאשם בבית החולים (נע/2) ואישור של שב"ס על שילובו של הנאשם בתכנית לימודים ברמת ביניים, במהלך מעצרו (נע/3). תסקיר שירות המבחן: טו. מהתסקיר עולה כי הנאשם הוא יליד 1985, בן למשפחה מרובת ילדים ומעוטת אמצעים. בתום 7 שנות לימוד הפסיק את לימודיו והשתלב בשוק העבודה, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הנאשם נשוי ואב לשני ילדים, בני שנתיים וחמש שנים. עד למעצרו עבד בצורה מסודרת בפנצ'ריה. אין לו עבר פלילי. לחובתו עבירת תעבורה - נהיגה ללא רישיון נהיגה. הנאשם קיבל אחריות למעשיו, הביע צער על התוצאות הטרגיות וחש מצוקה וכאב עקב מעצרו והניתוק ממשפחתו. להערכת קצינת המבחן, הנאשם מתקשה להתחבר רגשית לחומרת העבירה והשלכותיה וכן לזהות ולבחון את המניעים שהובילו אותו לרצף התנהלותו הבעייתית. הוא אינו רואה עצמו זקוק להשתלבות בהליך טיפולי כלשהו. לסיכום נמנעה קצינת המבחן מהמלצה טיפולית לגביו. טיעוני הצדדים: טז. באת כוח המאשימה עמדה בטיעוניה, על ריבוי העבירות ושילובן ועל החומרה הנודעת לכל אחת מהעבירות בהן הורשע הנאשם, כמו גם לתוצאה שהביאה לקיפוח חייו של תינוק ולפציעתם הקשה של 3 נוסעים ברכב הסובארו ולהפקרתם לאחר התאונה. עוד טענה, כי בהתאם למדיניות שהתוותה בפסיקה, חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם וריבויין מצדיקים ענישה משמעותית, שיהא בה כדי להרתיע את הנאשם ואת שכמותו מהישנות ביצוע עבירות, לכן לטעמה, שיקולי ההרתעה והמאבק בנגע תאונות הדרכים, גוברים על נסיבותיו האישיות של הנאשם ומחייבים החמרה משמעותית בענישה. ב"כ המאשימה הפנתה לאסופת פסיקה ממנה נלמדת ענישה הנעה בין 7 ל-9 שנות מאסר וכן הפנתה לגזר הדין שניתן לאחרונה (20.10.10), בע"פ 2247/10, 3164/10 שלום ימיני ושי סימון נ. מדינת ישראל , (להלן: "פרשת סימון"), שם נגזרו על הנאשם סימון 14 שנות מאסר בגין הריגתה של הולכת רגל ופציעתה של חברתה, נהיגה בשכרות, הפקרה ועבירות נוספות. לבסוף ביקשה להשית על הנאשם מאסר לתקופה משמעותית, קנס, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת ופיצוי לקורבנות התאונה. באת כוח הנאשם הדגישה בטיעוניה את הודאתו של הנאשם, כבר בעת חקירתו במשטרה ובהמשך, מייד עם פתיחת משפטו ואת החרטה וקבלת האחריות על מעשיו והצער והכאב שהביע על התוצאות הקשות של התאונה. עוד ביקשה לציין, כי הנאשם לא התכוון להימלט מאימת הדין וכי הסגיר את עצמו למשטרה, בהיותו בביה"ח וכי הוא עצמו נפצע בתאונה. לדבריה, על אף חומרת העבירות, לעת הענישה יש ליתן ביטוי להיבט האינדיבידואלי. בענייננו, לדבריה, יש לזקוף לזכות הנאשם את עברו הנקי, את אורח חייו הנורמטיבי, דרך כלל ואת היותו אב לשני ילדים רכים בשנים ומפרנס יחיד של משפחתו. לטעמה, אין ללמוד גזירה שווה מהענישה החמורה בפרשת סימון, שכן שם נוספו עבירות חמורות: בין היתר, השמדת ראיות מתוך כוונה לשבש מהלכי החקירה ולהימלט מאימת הדין. עוד הוסיפה, כי מעשיו החמורים של הנאשם לא היו מתוכננים אלא הם תוצאה של טעות רגעית. לסיום עתרה שלא למצות את הדין עם הנאשם וליתן לו הזדמנות לשקם את עצמו ואת משפחתו. הנאשם בפנותו לבית המשפט אמר: "אני מתחרט מאוד ומצטער מאוד. לו ידעתי שזה מה שיהיה, לא הייתי יוצא בכלל מן הבית. קשה לי להתבטא ולכן בעזרת חבר, כתבתי מכתב שאני מבקש להגישו במסגרת דבריי לעונש". במכתבו שב והביע חרטה. הוא סיפר על הכאב והצער המלווים אותו בכל עת על אובדן חייו של התינוק. הוא ביקש סליחה ומחילה ועתר לרחמי ביהמ"ש. דיון: יז. לצערנו, מדי יום אנו עדים לנגע ההשתוללות בדרכים, המקפח חייהם של קורבנות חפים מפשע. בפניי נאשם, שהורשע במעורבותו בתאונת "פגע וברח" קטלנית, שאירעה בנסיבות חמורות ביותר, הן מבחינת התנהגות הנאשם והן בהיבט התוצאה הקשה. מעובדות כתב האישום עולה תמונה קשה ביותר, באשר להתנהגותו החמורה של הנאשם, עובר לתאונה, במהלך הנהיגה וביתר שאת, לאחריה, עת הפקיר את נפגעי העבירה בכביש ונמלט מהזירה. שילובן של עבירות הנהיגה ברכב בהיותו שיכור, כשאין בידו רישיון נהיגה, והוא מעולם לא קיבל רישיון שכזה, גילוי אדישות מוחלטת לחייהם ובטיחותם של משתמשים אחרים בדרך, קיום תחרות פרועה ובלתי מרוסנת, תוך נהיגה במהירות מופרזת, ועקיפת רכבים מימין ומשמאל, מבטאות זלזול הן בחיי אדם והן בחוק ומהוות נסיבות של חומרה מופלגת. יח. בית המשפט העליון, הביע דעתו, לא אחת, כי נדרשת החמרה משמעותית בענישה בעבירות תעבורה שתוצאתן קטלנית: "תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם. בתוך כך, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של עבריין תעבורה, אולם ברי, כי ככל שתוצאות עבריינותו חמורות יותר, כך הנכונות להתחשב בשיקולים אינדיבידואליים בענישה תלך ותיפחת." (ע"פ 5167/05 עלי מג'דוב נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים, , 10.10.05). וכך גם ב ע"פ 62/09 אליהו חדש נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, , 4.6.09): "גזירת הדין בתיקי תאונות הדרכים שנסתיימו במוות, בעבירות הריגה או גרימת מוות, היא מן הקשות במטלות השיפוטיות. הטעם הוא, כי מחד גיסא, בתודעתנו תדיר דמותו של הקרבן או הקרבנות, שגם אם לא הכרנום הם לנגד עינינו - חייהם שנקפדו, תכניותיהם שלא התגשמו, עתידם שנמחה, מהם שלא יביאו ילדים לעולם, מהם שלא יזכו לראות בשמחת ילדיהם; לצדם משפחותיהם, שיומם ולילם אינו לעולם כמקדם. ומאידך גיסא, הנאשם או הנאשמת, שכמובן מצבם שונה לחלוטין, אך גם עליהם השפיעה הטרגדיה הקשה שנגרמה בשל התנהגותם, אם ברף הנמוך יותר של גרימת מוות ברשלנות ואם ברף הגבוה ממנו, של הריגה מתוך פזיזות ואדישות. חלק גדול מהם הם אנשים ללא עבר פלילי. ראו דברי השופטת ברלינר ב ע"פ 3305/06 צלח נ' מדינת ישראל (לא פורסם) "אירוע מסוג האירוע הנוכחי הוא לעולם טרגדיה לנפגע ולפוגע גם יחד. הנהגים הפוגעים במקרים רבים הם אנשים נורמטיביים בדומה למערער שבפנינו, ושליחתם למאסר קשה במיוחד"; אך נאמר שם גם, שבמקרים מסוימים "אין ענישה אחרת שנותנת ביטוי ולו חלקי לערכם של חיי אדם, וראויים אלה שקולם יישמע דווקא משום שהיכולת לדבר נשללה מהם". כאמור, חלק מן הנאשמים הללו הם מה שקרוי "נורמטיביים", כלומר, מי שאינו בעל עבר פלילי, ולעתים גם עברו התעבורתי אינו רב".   אין ספק כי הענישה המתחייבת בעבירות בהן עסקינן, צריכה להיות מחמירה, כפי שניתן ללמוד מפסקי הדין שהובאו לעיל. יט. אם לא די במעשיו החמורים של הנאשם, עובר לתאונה, התנהגותו לאחר קרות התאונה מעידה על פגם מוסרי חמור ומוסיפה חטא על פשע. הנאשם, אף שידע ולמצער יכול היה לדעת כי אנשים נפגעו בתאונה, נמלט מהמקום, לא הושיט עזרה והפקיר את נפגעי התאונה מתבוססים בדמם, וזאת בשל רצונו להימלט מאימת הדין. פציעתו הייתה קלה, כעולה מהתעודה הרפואית נע/1 ואין בה כדי להצדיק את הסתלקותו מהמקום. יצוין כי מהמסמך נע/2, לא עולה כי הנאשם הסגיר עצמו למשטרה. כ. עבירת ההפקרה, הינה אחת מהעבירות הבזויות הקיימות בספר החוקים, ולא בכדי, קבע המחוקק בגינה, עונש חמור של 9 שנות מאסר. על החומרה הרבה שיש לייחס לעבירת ההפקרה, יפים הדברים שנאמרו בע"פ 12039/04 אורן אשר נ' מדינת ישראל , פורסם במאגרים המשפטיים, , 16.6.05: "עמדתו של המחוקק בהקשר זה הנה ברורה וחד משמעית. המבקש לנהוג בכביש נושא על כתפיו אחריות כבדה. במסגרת זו עליו לעשות כל שביכולתו לשמור על בטיחותם ושלמות גופם של האחרים העושים שימוש בדרך, בין אם כנהגים ובין אם כהולכי רגל. האחריות המוטלת על הנהג אינה מתמצית אך בשמירה על כללי התנועה, אלא זו רחבה יותר וכוללת, בין היתר, הושטת יד למי שנפגע על ידו, גם במקרים בהם הפגיעה אינה כרוכה בביצוע עבירה על ידי הפוגע. המערער היה מודע לכך שפגע בהולכת רגל, אך לא נקף אצבע על מנת לבדוק האם היא זקוקה לעזרה. הוא המשיך בנסיעתו, תוך הפגנת אדישות לגורלה, הגיע לביתו ושב לחיק משפחתו שעה שהמנוחה נאבקה על חייה. יש לראות מעשים אלו בחומרה ".   מפסיקת בתי המשפט בעבירות הריגה והפקרה בתאונות דרכים, נלמדת מגמה עקבית וברורה של החמרת הענישה, כפי שעולה מפסקי הדין , שמקצתם אסקור להלן: 1) בת"פ (מחוזי ירושלים) 3114/07 מ"י נ' אבו סביטאן , (פורסם במאגרים),, 20.5.08, הורשע נאשם בעל עבר תעבורתי, בעבירות הריגה, הפקרה אחרי פגיעה, נסיעה בניגוד לכיוון התנועה בכביש חד סטרי, נסיעה לאחור ונהיגה ללא רישיון נהיגה, ונדון, ל- 4 שנות מאסר בפועל. 2) בת"פ (מחוזי ת"א) 40353/07 מ"י נ' ויאצסלב , (פורסם במאגרים), , 6.7.09, הורשע הנאשם, לאחר שמיעת הוכחות, בין היתר בעבירות הריגה, נהיגת רכב בשכרות, נהיגה ללא רישיון נהיגה והפקרה לאחר פגיעה, ונדון ל- 7 שנות מאסר בפועל. 3) בע"פ 8191/08 ג'בארה נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים), , מיום 24.5.10, נדחה ערעורו של הנאשם על עונש המאסר בפועל בן 8 שנים, שהוטל עליו בביהמ"ש המחוזי בגין הרשעתו בעבירות הריגה וגרימת חבלה חמורה, שהביאה למותם של זוג הורים ולפציעתם של שלושת ילדיהם הקטינים. 4) בת"פ (מחוזי באר-שבע) 8137/07 מ"י נ' אבו סיאם, (פורסם במאגרים), , מיום 15.7.10, הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירת הריגה, הפקרה לאחר פגיעה וגרימת נזק לרכב אחר. הנאשם, שבעת התאונה היה בן 19, הורשע בעברו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ואף נדון ל- 4 שנות מאסר בפועל. ביהמ"ש גזר עליו, בין היתר, 9 שנות מאסר בפועל. 5) בת"פ (מחוזי חיפה) 204-05-09 מ"י נ' עמר , מיום 23.3.10, הורשע הנאשם על פי הודאתו, בעבירות הריגה, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, ונדון, במסגרת הסדר טיעון, ל-6 שנות מאסר בפועל. 6) בע"פ 5729/09 לוי נ' מדינת ישראל , (פורסם במאגרים), מיום 27.4.10, נדחה ערעורו של נאשם על חומרת העונש- 7 שנות מאסר בפועל, בגין עבירות הריגה והפקרה לאחר פגיעה. 7) לאחרונה, בפסה"ד בע"פ 2247/10, 3164/10 ימיני וסימון נ' מדינת ישראל , (פורסם במאגרים), , שניתן ביום 12.1.11, נדון עניינו של נאשם, שכתוצאה מנסיעתו במהירות מופרזת ואי- ציות לרמזור אדום, נגרם מותה של הולכת רגל ופציעתה של חברתה באורח קשה, המשיך בנסיעתו הפרועה והפקיר את השתיים. ביהמ"ש המחוזי הרשיעו בהריגה, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בשכרות, גרימת חבלה חמורה, השמדת ראייה, אי ציות לתמרור אדום ופניית פרסה אסורה, וגזר עליו עשרים שנות מאסר בפועל. ביהמ"ש העליון, הפחית את תקופת מאסרו ל- 14 שנות מאסר בפועל, בשל חריגה קיצונית מרף הענישה המקובל בעבירות הריגה והפקרה בתאונות דרכים. שורת הפסיקה שנסקרה לעיל מצביעה על מגמה חד משמעית של החמרה בענישה בעבירות תעבורה שתוצאתן קטלנית, במיוחד כאשר מדובר בעבירת הריגה המשולבת עם עברת פגע וברח, שלדאבון הלב הפכה להיות נפוצה במקומותינו. כא. יחד עם זאת, חרף חומרתן של העבירות וחומרת התנהגותו של הנאשם, לא ניתן להתעלם מהשיקולים לקולא הבאים, העומדים לזכות הנאשם: הודאתו המיידית וקבלת אחריות על מעשיו והיותו נעדר עבר פלילי, היותו אב לילדים רכים ומפרנס יחיד של משפחתו והקושי הנפשי ממנו הוא סובל מאז קרות האירוע, אם כי ראוי להדגיש כי האסון שפקד את הנאשם ומשפחתו ואשר סביר שלא יניח לו לעולם, אינו עומד בשום יחס לגודל הטרגדיה הנוראה והשלכותיה ארוכות הטווח על קורבנות התאונה ומשפחותיהם. כב. אין לי ספק שבעניינו של הנאשם, לא ניתן להימנע מענישה מוחשית וקשה. כעולה ממרשם עבירות התעבורה של הנאשם, לא הייתה לו זו ההזדמנות בה נהג בלא רישיון נהיגה. באירוע הקשה, נשוא התיק הנוכחי הוכיח הנאשם בהתנהגותו, כי הוא חסר גבולות ונטול מעצורים ומשכך הימנעות מתגובה עונשית משמעותית מוחשית ומכאיבה, עלולה להעביר לו ולשכמותו מסר סלחני ושגוי , שלא יהיה בו כדי להרתיע מלשוב ולסכן את שלום הציבור. סוף דבר: כג. בהתחשב במכלול השיקולים שהובאו לעיל, הן לקולא והן לחומרא, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 12 שנות מאסר, מתוכן 10 שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה תהא על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירות הריגה ועבירות הפקרה וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. תקופת המאסר תמנה מיום מעצרו 17.10.10. ב. כמו כן אני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים , לבל יעבור עבירות של נהיגה בפסילה וללא רישיון נהיגה. ג. אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 15 שנה, מיום שחרורו ממאסר. זכות ערעור תוך 45 יום. משפט תעבורהתאונת דרכיםשכרותתאונת פגע וברח / הפקרה