קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניסיון הבאת אדם לידי מעשה זנות: אני מזכה את הנאשם משתי עבירות של ניסיון להביא אדם לידי מעשה זנות. אני מרשיעה את הנאשם בשתי עבירות על דין לקוחו של קטין ובשתי עבירות של מעשה מגונה. 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל 3 אישומים. 2. באישום הראשון נטען כי הנאשם הינו בעליה של מספרה בבאר-שבע. במועד בלתי ידוע, בשנת 2008, פנתה הקטינה ס.ב. (להלן:"המתלוננת") אל הנאשם וביקשה לעבוד אצלו במספרה. הנאשם הציע לה לעבוד כמסז'סטית - לעשות מסז' ללקוחות וכן לעשות להם "פינוק" שהכוונה היא "לעשות ביד" ללקוחות, ובתמורה תקבל 1,000 ₪ לשבוע בצירוף טיפים. הנאשם אמר למתלוננת כי לצורך עבודה זו יהיה עליה להביא בחורה נוספת והיא הסכימה (להלן: "הצעת העבודה"). עוד עפ"י האישום הראשון בטרם יצאה הצעת העבודה אל הפועל, הזמין הנאשם את המתלוננת לדירתו, תוך שהוא מסביר לה כי בכוונתו לבחון אותה בעבודת הפינוק. בדירה נשכב הנאשם על מיטת המסז', הפשיל את מכנסיו ותחתוניו והנחה את המתלוננת לבצע מסז' באיבר מינו, ובעודה עושה זאת ליטף אותה בישבנה ללא הסכמתה. המתלוננת המשיכה בעיסוי עד אשר הנאשם בא על סיפוקו. בתמורה למעשה האוננות שילם הנאשם למתלוננת 50 ₪. עוד על פי האישום הראשון, כשהייתה המתלוננת קרובה ליציאה מהדירה אחז בה הנאשם וניסה לנשקה. המתלוננת ניסתה להתנגד בכך שדחפה את הנאשם ואמרה לו שאינה מעוניינת בכך, אך למרות זאת הוא הצליח לנשקה.   3. על פי האישום השני, בחודש ינואר 2009, לאחר האירועים נשוא האישום הראשון, הגיעה המתלוננת למספרה. הנאשם נעל את המספרה ואמר למתלוננת לבצע בו מעשה אוננות פעם נוספת. המתלוננת התרצתה וביצעה מעשה אוננות לנאשם עד שבא על סיפוקו. בסופו של מפגש זה עזבה המתלוננת בכעס את המספרה, שכן הנאשם סירב לבקשתה לשלם לה כסף.   4. על פי האישום השלישי, בחודש ינואר 2009 פיטר הנאשם בחורה שעבדה אצלו במספרה והציע למתלוננת נוספת, הקטינה א.ק. (להלן:"המתלוננת א'") לעבוד אצלו במסז'ים ובאוננות. הנאשם אמר למתלוננת א' כי ישלם לה 100 ₪ לכל חצי שעה אך היא אמרה שאינה מעוניינת. הנאשם חזר והציע לה עבודה זו מספר פעמים לאחר מכן, וכדי לשכנע אותה אמר לה כי תעבוד עם המתלוננת (נשוא שני האישומים הראשונים) שרוצה לעבוד רק איתה. בסופו של דבר לא התרצתה המתלוננת א' לעבודה שהוצעה לה.   5. בגין כל המעשים המתוארים לעיל יוחסו לנאשם העבירות שלהלן: שתי עבירות של ניסיון להבאת אדם לידי מעשה זנות, לפי סעיפים 201 + 25 + 203ב(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"), שתי עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק ושתי עבירות של דין לקוחו של קטין לפי סעיף 203ג לחוק.   6. הנאשם כפר במיוחס לו ובתיק נוהלו הוכחות. מטעם המאשימה העידו שתי המתלוננות וחוקר המשטרה אבי אטדגי. מטעם ההגנה העיד הנאשם. 7. גירסת הנאשם ביחס לאישומים המיוחסים לו כפי שהושמעה מפיו בבית המשפט הינה כדלקמן: הנאשם הודה כי הציע למתלוננת את הצעת העבודה אלא שלטענתו מדובר היה בהצעה לא רצינית, בעלת גוון הומוריסטי ואפילו הלצה. לדבריו לא היה בכוונתו ליישם את ההצעה ולהוציאה אל הפועל. הנאשם הודה כי התנה באוזני המתלוננת את יישום הצעת העבודה בפועל בכך שתמציא לו שותפה שתהא מוכנה לעבוד עימה, אלא שלדבריו הציב תנאי זה רק כדי להוסיף ולהערים קשיים על המתלוננת שהייתה מעוניינת בעבודה וכדי להמשיך ולדחות אותה. הנאשם הודה כי הציע את העבודה גם למתלוננת א', אלא שלדבריו, כל שאמר לה שמדובר בעבודה של עיסויים אך לא פירט שהעבודה כוללת גם מעשי אוננות. כמו כן, לטענתו, לא דן עימה בפרטי התשלום. 8. הנאשם הודה כי היה מקרה בביתו שהמתלוננת עשתה בו מעשה אוננות, אלא שלדבריו לא היה זה כפי שהיא טענה כדי לבחון אותה לקראת הוצאת "הצעת העבודה" אל הפועל. הנאשם הכחיש כי שילם למתלוננת 50 ₪ תמורת מעשה האוננות שביצעה בו. הנאשם הודה כי היה אירוע אחר בדירתו שהוא והמתלוננת התחבקו והתמזמזו על הספה, שבסופו ביקשה ממנו המתלוננת כסף לצורך לא ידוע והוא נתן לה 50 ₪. 9. הנאשם הודה כי חיבק את המתלוננת שעה שביצעה בו את מעשה האוננות אך הכחיש כי בסוף האירוע האמור, כשעמדה המתלוננת לצאת מביתו, נישק אותה על פיה בכוח בניגוד לרצונה. 10. הנאשם הכחיש בבית המשפט מכל וכל כי היה אירוע נוסף במספרה שבבעלותו, בו המתלוננת ביצעה בו בשנית מעשה אוננות. 11. מטבע הדברים, נוכח העובדה כי הצעת העבודה כמו גם יתר המעשים המיוחסים לנאשם, נעשו בשיחות ב-4 עיניים במספרה שבבעלותו או בביתו, כפי שקורה במקרים רבים דוגמת המקרה דנן, חומר הראיות שהונח ממוקד וכולל את גירסאות המתלוננת והמתלוננת א' מחד, עליהן בעצם מבוסס כתב האישום, ומאידך את גירסת הנאשם לאישומים המיוחסים לו. לפיכך, בסופו של יום ההכרעה העובדתית בתיק זה טמונה בשאלת מהימנות עדות המתלוננות, ובעיקר עדות המתלוננת, אל מול מהימנות גירסת הנאשם.   12. סעיף 53 לפקודת הראיות, תשל"א - 1971, קובע: " 53. משקלה של עדות ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט." בספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות" חלק רביעי 1833 מציג קדמי רשימה לא סגורה של המבחנים הבסיסיים שנקבע בפסיקה לבחינת מהימנותם של עדים: "מבחן "ההתרשמות", לאמור: התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית של בית המשפט מאופייה וטיבה של התנהגותו של העד על דוכן העדים. מבחן ה"השוואה החיצונית", לאמור: השוואת דבריו של העד בבית המשפט עם דברים שאמר במקום אחר, או עם דברים שאמרו עדים אחרים. מבחן ה"השוואה הפנימית", לאמור: העמדת דברי העד במבחן של "היגיון, שכל ישר וניסיון חיים". מבחן ה"אישיות", לאמור: בדיקת ההשלכה האפשרית של אופיו של העד ונגיעתו לעניין, על מהימנות דבריו." 13. אומר כבר עתה, על רקע מבחני המהימנות הללו, לאחר שעיינתי בעדות המתלוננת עליה חזרה ללא סתירות משמעותיות, הן בעימות שנערך בינה לבין הנאשם (הוגש וסומן ת/4) והן בבית המשפט, ולאור היתמכותה בעניינים המרכזיים בעדותה של המתלוננת א', מצאתי את גירסתה כמהימנה ומשקפת את האירועים כפי שקרו במציאות. השתלשלות האירועים מבחינה כרונולוגית אחרי "הצעת העבודה" כפי שהוצגה בעדות המתלוננת וכמפורט בכתב האישום, הן מבחינת רצף האירועים והן מבחינת ההיגיון הפנימי בהתפתחות של כל אירוע בפני עצמו, מתיישבת היטב עם נסיון החיים ושורת ההיגיון. 14. ביחס לגירסת הנאשם ההתרשמות הייתה אחרת. בגירסת הנאשם, המורכבת משתי חקירותיו במשטרה (הוגשו וסומנו ת/1 ו-ת/2), מהעימות עם המתלוננת ומעדותו בבית המשפט, נפלו סתירות מהותיות הנוגעות בשורשם של דברים. מעבר לכך, להתרשמותי, אחרי שככלל הנאשם, כבן 50, הודה במערכת היחסים עם המתלוננות הקטינות וב"הצעת העבודה" האסורה שהציג בפניהן, הוא ניסה כל העת להפחית מחומרת מעשה זה כמו גם מחומרת יתר המעשים המיוחסים לו בעקבות מעשה זה. כך למשל, הנאשם השתדל להפחית מרצינות כוונותיו ב"הצעת העבודה". הנאשם ניסה גם לנתק את מעשה האוננות שביצעה בו המתלוננת בביתו מהצעת העבודה ומ-50 השקלים שהעביר לידיה. דא עקא, שכפי שיפורט להלן, גירסתו של הנאשם לא עמדה בקריטריונים של שכל ישר והיגיון, בייחוד אם משווים אותה לגירסת המתלוננת. לאור האמור העדפתי את גירסת המתלוננת על פני גירסת הנאשם. 15. בכתב האישום בן 3 האישומים מיוחסים לנאשם סך הכל 6 אירועים: הצעת העבודה למתלוננת הצעת העבודה למתלוננת א' מעשה האוננות בבית הנאשם מעשה האוננות במספרה מעשה מגונה של ליטוף בישבן מעשה מגונה של נשיקה על הפה בכוח להלן אפרוט את הנימוקים להכרעה העובדתית ביחס לכל אירוע ואירוע ומשאסיים אעבור לשאלת ההכרעה המשפטית. ההכרעה העובדתית 1. הצעת העבודה למתלוננת 16. בחקירתה הראשית בבית המשפט סיפרה המתלוננת כי לנאשם, ידיד שלה עימו הייתה נוהגת לחלוק בעיות מחייה הפרטיים והמשפחתיים, מספרה במרכז גילת בבאר שבע בקרבת ביתה. תחילת הסיפור לדבריה בסוף שנת 2008, כשפנתה לנאשם לקבל ממנו עבודה במספרה. לטענתה, בקשתה מהנאשם לעבוד במספרה הייתה על רקע הידידות שנרקמה ביניהם, ומטעמים של נוחות ויכולת מאחר והיא ממוקמת כאמור בקרבת ביתה (עמ' 12 לפרו' ש' 1-5). לדבריה, במקום עבודה במספרה הציע לה הנאשם לעבוד כמסז'סטית ולבצע גם מעשי אוננות בגברים, בתמורה ל - 1,000 ₪ לשבוע בתוספת טיפים. המתלוננת סיפרה כי הנאשם אמר לה שעל המסז' לכלול: "...10 דקות בגב, 10 דקות בבטן ו-10 דקות פינוק". לדבריה, הסתנוורה מהכסף והסכימה לקבל את הצעת העבודה אך הנאשם התנה את תחילת ההעסקה בכך שתביא בחורה נוספת שתעבוד איתה (עמ' 8 לפרו' ש' 18-24; עמ' 9 ש' 21-22). לדבריה, לבסוף התחרטה ולא רצתה לקבל את הצעת העבודה: "החלטתי בסוף שאני לא רוצה לעשות את זה, שיש אופציות אחרות למצוא עבודה והתביישתי מזה" (עמ' 9 לפרו' ש' 22-23, 28-29). 17. גם במהלך חקירתה הנגדית סיפרה המתלוננת בדומה על הצעת העבודה, על הסכמתה בגלל הכסף המפתה (עמ' 12 לפרו' ש' 21-24) ועל התנאי שהציב הנאשם לפיו עליה לדאוג לשותפה (עמ' 13 לפרו' ש' 1-2). המתלוננת הבהירה כי הצעת העבודה לא יצאה אל הפועל וכי מעשי אוננות היא ביצעה רק בנאשם (עמ' 13 לפרו' ש' 3-4 כן ראו עמ' 28 לפרו' ש' 14-17). 18. הנאשם אישר בעדותו בבית המשפט כי הקשר עם המתלוננת נוצר אגב ביקוריה במספרה ובקשתה לעבוד שם. הנאשם סיפר כי בעקבות כך התפתחה ביניהם ידידות, בכך ששוחחו, טיילו ויצאו - קשר של חברות טובה שנמשך שנה עד שנה וחצי. לדבריו, המתלוננת הייתה מגיעה אליו למספרה פעמים רבות וגם הגיעה אליו מספר פעמים הביתה (עמ' 39 לפרו' ש' 12 עד עמ' 40 ש' 1). 19. הנאשם למעשה מודה שהציע "העבודה" למתלוננת, אך מהתנהלותו במהלך החקירה ובבית המשפט ניכר כי הוא מתקשה להודות בכך באופן שאינו משתמע לשתי פנים. 20. בחקירתו הראשונה במשטרה טען הנאשם כי בכלל לא הוא זה שהציע למתלוננת את הצעת העבודה: "לא נכון, מי שביקש לעבוד בזה זה היא" (ת/1 ש' 88). עם זאת, בעימות, עמ' 13-14, מודה הנאשם בפה מלא כי הוא זה שהציע למתלוננת שתעבוד במסאז'ים והרפיה, שהיא צריכה לעבוד עם שותפה, ושזו עבודה טובה עם כסף טוב. כשהמתלוננת סיפרה בעימות: "אמרת לי לפחות 1000 ₪ פלוס לשבוע וזה כולל חצי שעה, 10 דקות בגב 10 דקות בבטן ו-10 דקות זה הרפיה" - הנאשם אישר את דבריה (עמ' 14). זאת ועוד, בעמ' 15 לעימות, כשהנאשם נשאל מפורשות: "מי הציע למי שסטלה תעבוד בהרפיה ומסאג מי הציע למי" הוא משיב פעמיים: "אני הצעתי לה". 21. גם בבית המשפט הנאשם הודה כי היו בינו לבין המתלוננת דיבורים על עבודה במספרה "בתור מי שנותנת לגברים עיסוי ועושה להם ביד". אלא שבהתחלה טען הנאשם כי "קודם כל אין עיסויים במספרה". בהמשך טען הנאשם כי הצעה זו הייתה בהומור, בלי שום כוונה ליישם אותה וכדי שהמתלוננת תפסיק להגיע אליו למספרה ולבקש ממנו עבודה (עמ' 41 לפרו' ש' 3-11). הנאשם אישר כי המתלוננת ביקשה ואף התעקשה לקבל את הצעת העבודה, אך הוא דחה אותה כל הזמן ולא עשה דבר כדי להוציא את הצעת העבודה אל הפועל (שם ש' 26-33). 22. הנאשם הודה גם כי הציב בפני המתלוננת תנאי, לפיו לשם תחילת ביצוע העבודה היא צריכה להביא חברה, אלא שלטענתו עשה זאת במטרה לדחות אותה, הואיל וידע שהיא לא תמצא מישהי שתעבוד עימה בעבודה כזו (עמ' 42 לפרו' ש' 3-4). 23. הראיה המרכזית מבחינת הנאשם לאי רצינות כוונותיו בהצעת העבודה היא הזמן הארוך של חודשים רבים במהלכם פנתה אליו המתלוננת בנוגע להצעה, אך הוא לא עשה דבר כדי לקדם את העניין לידי מעשה (ראו בעניין זה גם חקירתו במשטרה, ת/1, ש' 67-70, 74). 24. הנה כי כן, על אף התפתלויותיו, בפועל הודה כי הציע למתלוננת את הצעת העבודה אלא שלטענתו לא היה מדובר בהצעה רצינית. 25. התרשמותי שונה בתכלית. לאחר הצעת העבודה והצבת התנאי לתחילת ההעסקה, במשך תקופה ארוכה של כ-8 חודשים, כך לדברי הנאשם, פונה אליו המתלוננת פעם אחר פעם בעניין הצעת העבודה, אך הוא אפילו, ולו ברמז, לא טורח לציין בפניה שמדובר בהצעה לא רצינית ואפילו הומוריסטית. במהלך אותה תקופה המתלוננת אף חיפשה שותפה לעבודה והציעה לנאשם את המתלוננת א'. מכאן שהמתלוננת עצמה לא הבינה וגם לא נאמר לה שמדובר בהצעה לא רצינית. הנאשם נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא יידע את המתלוננת על אי רצינות כוונותיו אך תשובותיו לא היו מספקות. הנאשם נשאל: "למה לא אמרת לה שאין לי עבודה לתת לך" והשיב: "לא יודע. בגלל הטעות הזו אני פה". כן נשאל: "אם היא הבינה את זה למה היא מציעה לך את אנה"? והשיב: "לא זוכר מה הייתה הסיבה" (עמ' 58 לפרו' ש' 31 עד עמ' 59 ש' 11). 26. יתירה מזאת, הנאשם עצמו פעל כדי לחפש למתלוננת שותפה, מה שמוסיף ומעיד על רצינות כוונותיו. בעמ' 12-13 לעימות הודה הנאשם שהציע ללודה, חברתה של המתלוננת, להצטרף לעבודת המסאז'ים. גם עם המתלוננת א' שהוצעה לו על ידי המתלוננת, בירר את העניין ואף ניסה לשכנע אותה לחבור למתלוננת. בעניין זה העידה המתלוננת א': "אני זוכרת שהוא אמר לי שסטלה, שגם היא רוצה לעבוד, אבל היא רוצה לעבוד רק איתי, לא לבד" (עמ' 31 לפרו' ש' 12-13). הנאשם נשאל בבית המשפט מדוע שוחח עם המתלוננת א' בעניין הצעת העבודה: "אתה אומר שזה בצחוק. סטלה מציעה לך את אנה ואתה מדבר עם אנה עד לאן רצית למשוך הבדיחה" אך השיב שוב באופן בלתי מספק: "אין לי מושג לא התכוונו להוציא את זה לפועל" (עמ' 59 לפרו' ש' 9-11). 2. הצעת העבודה למתלוננת א' 27. בפתח חקירתו השנייה במשטרה מאשר הנאשם כי הציע גם למתלוננת א' לעבוד ב"מסז' והרפייה" (ת/2 גיליון 1 ש' 9-10). כשהנאשם אומר הרפייה כוונתו למעשה אוננות (ראו בעניין זה ת/1 ש' 22-23). והנה, מיד בהמשך טוען הנאשם באופן סותר כי שאל את המתלוננת א' רק אם היא רוצה לעבוד במסאז' ומכחיש כי הצעתו כללה גם מעשי אוננות (ת/2 גיליון 1 ש' 23-26 וכן ש' 57-59). עוד טען הנאשם בהמשך החקירה כי הציע לאנה לעבוד כמסאז'יסטית פעם אחת בלבד (שם ש' 48-50) וכי לא אמר לה מה השכר שתקבל על עבודתה (שם ש' 23-28). כמו כן, הנאשם שלל בחקירתו כי ביקש מהמתלוננת א', בעת שהייתה בביתו, לעשות לו מסאז' או מעשה אוננות (ת/2 גיליון 2 ש' 11-17). גם בבית המשפט טען הנאשם כי הציע למתלוננת א' פעם אחת עבודה במסאז'ים, ושהיא לא שאלה כמה כסף ישלם לה (עמ' 45 לפרו' ש' 11-24 וכן עמ' 46 לפרו' ש' 25-28). 28. גירסת הנאשם, המפורטת לעיל, אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של המתלוננת א' בבית המשפט. בניגוד לדברי הנאשם המתלוננת א' מספרת כי "הצעת העבודה" של הנאשם כללה מעשה אוננות: "... והוא הציע לי לעבוד, לעשות מסג'ים כאילו ואחר כך לעשות ביד" (עמ' 31 לפרו' ש' 7-8). כן לדבריה, הנאשם פירט אודות השכר והבטיח לה שישלם לה סכום של "100 ₪ לחצי שעה" (שם ש' 15-16). לדבריה, הנאשם חזר בפניה על ההצעה "5-6 פעמים משהו כזה" (שם ש' 17-18). המתלוננת א' מוסיפה ומספרת בניגוד לדברי הנאשם כי הוא ביקש ממנה פעם אחת לעשות לו מסאז' בגב ופעם נוספת ביקש "שאני אעשה לו ביד" (עמ' 34 לפרו' ש' 2-8). עם זאת, המתלוננת א' מאשרת שהנאשם לא הכריח אותה לעשות דבר, ובסופו של יום היא לא קיבלה עליה את הצעת העבודה. 29. ביחס למתלוננת א' הנאשם אף סתר את עצמו לא אחת במהלך עדותו. הנאשם התייחס בכמה הזדמנויות למספר הפעמים שפנה אל המתלוננת א' בהצעת העבודה, אך בכל פעם אמר בעניין זה דברים אחרים. תחילה אמר כי דיבר עם המתלוננת א' על העבודה פעם אחת (עמ' 45 לפרו' ש' 11-12), בהמשך אמר שהיה זה "אולי יותר מפעם" (עמ' 59 לפרו' ש' 16-18). בהמשך כשנשאל: "היא גם אמרה ששאלת אותה 5-6 פעמים" השיב: "זה נכון מה שכתוב" ( עמ' 61 לפרו' ש' 27-28). ולבסוף אמר: "אני לא חושב שזה היה יותר מפעמיים באמת" (עמ' 62 לפרו' ש' 12). 30. הנה כי כן, המתלוננת א' שאינה להוטה להפליל את הנאשם, שסירבה לחבור אל המתלוננת ולהתלונן כנגדו (ראו למשל עמ' 32 לפרו' ש' 9-10 וכן עמ' 35 ש' 22) ושאמרה עליו "שהוא בנאדם טוב. הוא מציע, נכון, אולי זה לא יפה מה שהוא מציע אבל הוא לא בנאדם רע ולא עושה בכח שום דבר" (עמ' 34 לפרו' ש' 31-33), סותרת חזיתית את רוב גירסתו בעניינה. מאידך, המתלוננת א' מאשרת את דברי המתלוננת, הן בעניין הצעת העבודה ורצינות כוונותיו של הנאשם והן בעניין הגורם לסכסוך שנתגלע בין הנאשם למתלוננת בגינו החליטה להתלונן נגדו במשטרה. המתלוננת א' אישרה כי המתח בין המתלוננת לנאשם נוצר אחרי שיחה שקיימה עם המתלוננת, בה סיפרה לה שהנאשם סיפר לה שעשתה בו מעשה אוננות. לדבריה, בעקבות שיחה זו התקשרה המתלוננת אל הנאשם, התעצבנה עליו וטענה כלפיו שהפר את הבטחתו לשמור על דיסקרטיות (ראו עדות המתלוננת בעניין זה בעמ' 25 לפרו' ש' 14-23 ועדות המתלוננת א' בעמ' 31 לפרו' ש' 29-33). 31. אומנם, המתלוננת א' מכחישה את דברי המתלוננת לפיהם סיפרה לה שגם היא ביצעה בנאשם מעשה אוננות והנאשם אף צילם אותה עושה זאת. מכל מקום, סתירה בין המתלוננת למתלוננת א' ביחס לשאלה מה בדיוק סיפרה המתלוננת א' למתלוננת אינה עולה כדי סתירה מהותית הנוגעת בגרעין הקשה של האירועים נשוא כתב האישום. מעבר לכך עוצמת הסתירות אינה גבוהה, שכן בסופו של יום המתלוננת א' סיפרה בבית המשפט כי סיפרה למתלוננת שהנאשם הציע לה לעשות בו מעשה אוננות ואף רצה לצלם אותה למטרות דוגמנות (עמ' 32 לפרו' ש' 24 עד עמ' 33 ש' 18), ובכך יש אפילו כדי להוסיף ולחזק דווקא את גירסת המתלוננת. 32. סיכומו של דבר, המתלוננת א' לה האמנתי מעידה על הצעת העבודה, על אופיה ועל רצינות כוונות הנאשם כשהציע אותה 5-6 פעמים ונקב בתשלום עבורה. עדות המתלוננת א' סותרת את גירסת הנאשם ומחלישה אותה ומאידך מחזקת את גירסת המתלוננת בנושאים המרכזיים. למעשה, כמו בהצעת העבודה למתלוננת, בסופו של דבר הנאשם, למרות התפתלויותיו, הודה גם הוא בכך שהציע את העבודה למתלוננת א' אך ניסה להמעיט מרצינותה כשטען כי לא עשה זאת אלא "כדי לצאת ידי חובה" בכדי לרצות את המתלוננת, אחרי שהבטיח לה שישאל בעצמו את המתלוננת א' אם תהיה מוכנה לעבוד איתה (ראו עמ' 45 לפרו' ש' 15-19). גם כאן, כמו בהצעת העבודה למתלוננת, לא קיבלתי את גירסת הנאשם בעניין רצינות כוונותיו.   3. מעשה האוננות בבית הנאשם האם מעשה האוננות בוצע על רקע הצעת העבודה 33. המתלוננת העידה בחקירתה הראשית כי בהמשך להצעת העבודה, הציע לה הנאשם לבוא לביתו ולהתנסות במעשה האוננות עליו "כדי שלא יהיה פדיחות ללקוחות" כלשונה. היא נענתה והגיעה לביתו, עשתה עליו את מעשה האוננות ואף קיבלה ממנו תשלום על כך בסך 50 ₪ (עמ' 9 לפרו' ש' 1-4, 14). 34. הנאשם הודה שאכן היה בינו ובין המתלוננת אירוע של אוננות בבית שלו, כשהמתלוננת עשתה לו עיסוי ותוך כדי כך הם נסחפו והיא ביצעה בו מעשה אוננות, אלא שלדבריו זה לא נעשה כפי שציינה המתלוננת בהקשר של הצעת העבודה על מנת לבחון את יכולותיה בעבודה זו (עמ' 42 לפרו' ש' 18-26 ראו גם חקירתו במשטרה, ת/1, ש' 123-124). 35. דברים אלה של הנאשם בחקירה ובבית המשפט עומדים בסתירה לדבריו בעמ' 6 ובעמ' 16 לעימות, שם מאשר הנאשם מפורשות את דברי המתלוננת כי אוננה עבורו על רקע הצעת העבודה, אחרי שאמר לה שתתנסה עליו כדי שלא יהיו פדיחות עם לקוחות (עמ' 6). ובעמ' 17 לעימות אמר הנאשם: "... הייתה איתי בבית והתפתחה שיחה ואמרנו בואי נראה איך אתה עושה את זה נכון לא אמרתי שהיא שיקרה לא אמרתי את זה" (עמ' 17). 36. לאור האמור מצאתי לקבל את גירסת המתלוננת בעניין זה, גירסה בה הודה הנאשם בעימות, לפיה את מעשה האוננות ביצעה בנאשם בהקשר של הצעת העבודה אחרי שהנאשם שכנע אותה להתנסות עליו לקראת הבאות. האם שילם הנאשם למתלוננת בתמורה למעשה 37. כבר בפתח חקירתו הראשונה במשטרה הכחיש הנאשם כי שילם למתלוננת תמורת מעשה האוננות שביצעה בו (ת/1 ש' 51-54). הנאשם מודה כי נתן למתלוננת כספים אך היה זה באירועים אחרים ובנסיבות אחרות. לדבריו, באחת הפעמים שהיתה אצלו הם התנשקו והתחבקו על הספה, היא ביקשה ממנו 50 ₪ והוא נתן לה. היא לא הסבירה לו לשם מה. פעם נוספת שנתן לה כסף היה זה 20 ₪ כדי לקנות אוכל. פרט לכך, לא נתן לה מעולם כסף. מכל מקום, הנאשם שלל את טענת המתלוננת כי נתן לה את ה-50 ₪ כתשלום על מעשה האוננות שעשתה בו (עמ' 40 לפרו' ש' 24-32 עמ' 42 ש' 31-33, ראו גם חקירתו במשטרה, ת/1, ש' 91-105 וכן עמ' 2 לעימות). 38. המתלוננת עומתה עם גירסת הנאשם ביחס לכספים שנתן לה. המתלוננת בתגובה הודתה כי לפני האירועים נשוא כתב האישום היה מקרה בו הנאשם הלווה לה 20 ₪ לקנות אוכל, אך הוסיפה לעמוד על גירסתה שה-50 ₪ ניתנו לה בתמורה למעשה המיני שעשתה לנאשם וכי אין מדובר בהלוואה נוספת או מתנה שנתן לה (עמ' 10 לפרו' ש' 15 עד עמ' 11 ש' 2 וכן עמ' 18 ש' 4-5). גם בעימות עמדה המתלוננת על דעתה בעניין זה כשסיפרה: "הוא שאל אותי אם אני יודעת לעשות ביד אמרתי לו כן. הוא אמר תנסי את זה עלי כדי שלא יהיה לך פדיחה... עשיתי את זה עליו ובזמן הזה הוא גם נגע בי". הנאשם הגיב על כך באומרו: "אבל הכסף לא היה באותו יום", אך המתלוננת התעקשה ואמרה לנאשם: "זה היה באותו יום קיבלתי כסף 50 ₪" (עמ' 5 לעימות למעלה, ראו גם עמ' 7 לעימות). 39. אומנם, המתלוננת נשמעה מסופקת ביחס לשאלה האם מעשה האוננות היה באותו יום בו ביקרה בבית הנאשם אגב התערבות שנערכה ביניהם על הרגלי השתייה שלה: "האירוע של העשייה ביד זה היה אם אני לא טועה באותו יום של ההתערבות על השתייה החריפה" (עמ' 11 לפרו' ש' 17-19). וכן: "אני שוב אגיד לך, הייתי אצלו פעמיים ואמרתי על המקרה של השתייה והמעשה אני לא זוכרת אם זה היה באותו היום" (עמ' 16 לפרו' ש' 13-14 וכן עמ' 17 ש' 21-22). על אף זאת, המתלוננת המשיכה לדבוק בעמדתה כי הכסף שקיבלה היה כתשלום על מעשה האוננות: "אני עדיין יודעת על מה הכסף ומה עשיתי אפילו שאני לא יודעת להסביר לך באותו סדר..." (עמ' 17 לפרו' ש' 28-29). 40. שאלה שעמדה ברקע הדיון בעניין התשלום הייתה, האם לפני שביצעה המתלוננת בנאשם את מעשה האוננות סוכם ביניהם שתקבל תשלום על כך. על שאלה זו השיבה המתלוננת תשובות סותרות. בתחילה אמרה: "הוא אמר שיתן לי כסף" (עמ' 18 לפרו' ש' 14-16). בהמשך ענתה באופן שונה כי רק ציפתה לכסף ולאחר המעשה אמרה לנאשם שיביא לה כסף (שם ש' 25 עד עמ' 19 ש' 1). ובהמשך, לשאלת בית המשפט המפורשת בעניין זה ענתה כי לא היה סיכום כזה. המתלוננת אישרה כי מתן הכסף לא היה מיוזמתו של הנאשם, היא חשבה שהוא אמור לתת לה כסף כתמורה למעשה המיני והיא שאמרה לו שהוא צריך לשלם לה (עמ' 19 לפרו' ש' 14-22). 41. על אף האמור, בסופו של עניין החלטתי לקבל את גירסת המתלוננת גם בעניין התשלום בעיקר מאחר והיא מתיישבת היטב עם שורת ההיגיון. 42. המתלוננת כאמור התעקשה פעם אחר פעם כי את 50 השקלים קיבלה כתמורה למעשה האוננות. ההיגיון אף הוא מחייב כי המתלוננת לא תבצע בנאשם את המעשה בלי שתהיה תמורה בצידו. ביחס לאירוע מעשה האוננות במספרה בו נעסוק בהמשך עמדה המתלוננת על היגיון זה, והסבירה כי באה אל הנאשם והסכימה לעשות את מבוקשו מתוך מטרות כספיות בלבד: "אני באתי אליו במטרה כספית. אני באתי אליו כי רציתי כסף"(עמ' 24 לפרו' ש' 14-15). וכן: "למה לי בתור בנאדם שהייתי קטינה ללכת אליו ולעשות לו ביד... מה זה הכיף שלי לעשות לו ביד" (שם ש' 21-22, ראו גם ש' 29) וכן: "הורים שלי לא מביאים לי כסף, באתי אליו במטרה לקבל כסף" (עמ' 25 לפרו' ש' 4). וכן בעימות בעמ' 22 כשנשאלה: "תגידי לי את אומרת שעשית לו ביד זה מרצון" והיא משיבה: "עשיתי לו ביד כי הייתי צריכה עבודה. הוא אמר תנסי את זה עלי כדי שזה יפעל... לא אני לא אוהבת לגעת". דברים אלה יפים גם למעשה האוננות שביצעה המתלוננת בנאשם בביתו. גירסתה של המתלוננת לפיה את 50 השקלים קיבלה מהנאשם באותו אירוע בו ביצעה בו את מעשה האוננות וכתשלום עבורו מסתברת ועדיפה בעיני על פני גירסת הנאשם כי נתן לה כסף סתם כך. התרשמתי כי גירסה זו של הנאשם איננה אלא ניסיון להפריד באופן מלאכותי בין השירות המיני לבין הכסף כדי להמצא במעמד של לקוח במעשה זנות. 43. אם בכל האמור עד כאן לא די, גם הנאשם מסכים עם ההיגיון לפיו המתלוננת לא הייתה עושה עבורו מעשה אוננות אלמלא הייתה זקוקה לכסף. בעמ' 23 לעימות נשאל הנאשם: "אם לא היית מבטיח לה לעבוד ולהביא לה לקוחות ולקבל כסף היא הייתה עושה לך ביד" הנאשם התפתל בתשובותיו: "לא יודע מה להגיד לך...", "אני יודע אולי כן אולי לא" ואז כששואל אותו החוקר: "תמורת כסף רק?" עונה הנאשם: "אולי כן". 44. כמו כן, על ההיגיון בעניין התשלום על מעשה האוננות ניתן ללמוד גם מתחושותיו של הנאשם אחרי שביצעה בו המתלוננת הקטינה את מעשה האוננות. הנאשם סיפר בבית המשפט כי אחרי מעשה האוננות: "... הרגשתי הכי רע בעולם אחרי שזה קרה. הרגשתי רע עם עצמי. זהו... הבנתי שעשיתי טעות" (עמ' 42 לפרו' ש' 32 עד עמ' 43 ש' 8). נראה לומר כי הנאשם שהרגיש רע עם עצמו אחרי שהוביל את המתלוננת, קטינה הלומדת עם בתו, לבצע בו מעשה אוננות, הרגיש חובה לפחות לשלם לה תמורת המעשה שעשתה כדי להקל על מצפונו. 45. לפיכך, מצאתי לקבל את גירסת המתלוננת גם בעניין זה ולקבוע כי הנאשם שילם לה 50 ₪ תמורת מעשה האוננות שביצעה בו. 4. מעשה האוננות במספרה 46. המתלוננת סיפרה כי במהלך ינואר 2009, 3 חודשים אחרי מעשה האוננות בבית הנאשם, במהלכם לא יצרה עימו קשר, ולאחר שלדבריה הוא יצר עימה קשר טלפוני והעלה שוב את הצעת העבודה, היא הגיעה למספרה והנאשם שוב ביקש ממנה לעשות בו מעשה אוננות על דרך של לימוד והתנסות: "הוא אמר בואי תעשי את זה שוב אני רוצה לראות שתעשי טוב עלי, אני רוצה ללמד אותך איך עושים את זה". לדבריה, היא נענתה, ביצעה בנאשם מעשה אוננות נוסף, ציפתה לתשלום, אך הוא לא שילם לה כי לדבריה אמר ש"זה היה כולה 5 דקות". המתלוננת מאשרת כי התעצבנה על כך שלא שילם לה עבור המעשה (עמ' 9 לפרו' ש' 5-12, 17). בחקירתה הנגדית אישרה גם ביחס למקרה זה כי לא היה סיכום מוקדם בינה לבין הנאשם על תשלום. גם כאן לדבריה היא ציפתה לתשלום אך הנאשם לא היה מוכן לשלם: "אמרתי לו מה עם הכסף. הוא אמר שזה 5 דקות ואין על מה להביא כסף. הלכתי והתעצבנתי על זה" (עמ' 24 לפרו' ש' 8-18). 47. הנאשם מסר בעניין זה גרסאות מבולבלות ואף סותרות. בפתח חקירתו הראשונה במשטרה אישר הנאשם כי המתלוננת עשתה בו מעשה אוננות פעם אחת ושלל מקרה נוסף שכזה במספרה שבבעלותו (ת/1 ש' 43-50). והנה בהמשך החקירה כבר לא היה כל כך בטוח והשיב כי אינו זוכר. כשנשאל: "סטלה מוסרת כי אוננה לך גם במספרה שלך, מה תגובתך" השיב: "לא נראה לי במספרה..." (ת/1 ש' 73-74) וכן כשנשאל: "כמה פעמים סטלה אוננה לך" ענה: "אני זוכר פעם אחת בדירה אחרי המסאג'..." (ת/1 ש' 129-130). וכן בהמשך: "לא זכור לי מקרה כזה" (ת/1 ש' 142-144). 48. דא עקא שבעימות בעמ' 8, בסתירה גמורה, הנאשם מאשר את דברי המתלוננת שאומרת כי ביצעה בו מעשה אוננות פעמיים: "פעם אחת אצלו בבית ופעם אחת בבוקר עשיתי לו את זה במספרה שלו, המספרה הייתה סגורה כדי שלקוחות לא יכנסו וזה היה באיזה שהוא חדר שהוא פתח". הנאשם בתגובה אישר את הדברים אך לא זכר את תאריך האירוע במספרה. כך גם בעמ' 21, המתלוננת מספרת אל מול הנאשם כי אוננה לו פעם נוספת במספרה אחרי שאמר לה כי עדיין אינו בטוח שהיא יודעת לעשות זאת טוב. לדבריה, הנאשם "סגר את המספרה נכנסנו לאיזה מקום לאיזה חדר הוא ישב שם ועשיתי לו ביד 5 דקות והלכתי". הנאשם אישר מפורשות את דברי המתלוננת וטען כי זה לא היה מתוכנן, היא באה אליו בבוקר למספרה וזה "התפתח ככה". 49. על אף האמור, בבית המשפט שב הנאשם וסתר עצמו פעם נוספת, כששוב הכחיש לחלוטין מקרה בו אוננה לו המתלוננת במספרה. לדבריו, טענת המתלוננת כי ביצעה בו מעשה אוננות בכוך הקטן שבצד המספרה אינה מציאותית, הואיל והמספרה חשופה וניתן לראות מבחוץ דרך מראות את המתרחש בכוך הקטן (עמ' 43 לפרו' ש' 30 עד עמ' 44 ש' 21). הנאשם הוסיף וטען בבית המשפט שכלל אין עושים עיסויים במספרה וכי אין שם מיטת עיסויים אלא מיטה של הקוסמטיקאית (עמ' 65 לפרו' ש' 22-23). אמירה זו מנוגדת לחקירת הנאשם במשטרה שם הודה כי יש לו במספרה מיטת מסז'ים (ת/1 ש' 55-56). 50. נוכח גירסתו המבולבלת ורצופת הסתירות המהותיות של הנאשם, העדפתי גם בעניין זה את גירסת המתלוננת. המתלוננת מתארת באופן אמין ומתיישב עם רצף האירועים, כיצד אחרי האירוע בבית ניתקה קשר עם הנאשם, וכשבאה לבקרו במספרה שוב עלה עניין הצעת העבודה, והנאשם ביקש ממנה לבצע בו מעשה אוננות נוסף כשם שהיה בביתו. המתלוננת מספרת בכנות כי שוב לא סוכם מראש על תשלום, אך היה ברור לה כי היא עושה זאת למטרה כספית גרידא (ראו עמ' 24-25 לפרו'). המתלוננת מספרת כי התאכזבה ואף כעסה כשהנאשם סירב לשלם לה, כשהיא חוזרת פעם אחר פעם באופן אותנטי כי הסיבה בה נקב הנאשם לאי התשלום הייתה הזמן הקצר של המעשה ("5 דקות"). 51. לאור האמור, מצאתי כי גם מעשה האוננות במספרה התרחש כדברי המתלוננת הן לעצם המעשה והן לעניין התשלום. אומנם התשלום לא יצא בסופו של דבר אל הפועל, אך מאכזבת המתלוננת ומהכעס שלה על כך, ומהעובדה שהנאשם ראה לנכון לתרץ באוזניה מדוע לא שילם לה, נמצא כי ההסכמה שבשתיקה הייתה שהמתלוננת מבצעת בנאשם את המעשה בציפייה לתמורה. בכך יש גם כדי להוסיף ולחזק את גירסת המתלוננת, כי באירוע מעשה האוננות בבית הנאשם ציפתה לתמורה כספית, ולהבדיל מהאירוע במספרה אף קיבלה אותה, וזה בנה אצלה את הציפייה להתרחשות דומה גם במספרה. 5. מעשה מגונה של ליטוף בישבן 52. במהלך חקירתה הראשית סיפרה המתלוננת כי במהלך האירוע בבית הנאשם נשוא האישום הראשון, בזמן שביצעה את מעשה האוננות בנאשם הוא נגע לה בישבן. היא בתגובה שאלה אותו האם כל הלקוחות בעבודה שהציע לה יעשו לה כך והנאשם השיב לה "לא, זה רק אני" (עמ' 9 לפרו' ש' 15-16). 53. גם בסוגיה זו מסר הנאשם גירסאות סותרות. בחקירתו במשטרה השיב בשלילה לשאלה אם נגע בגופה של המתלוננת כשאוננה לו (ת/1 ש' 71-72). אך בהמשך, כשהוטח בו כי המתלוננת סיפרה שבזמן שהיא אוננה לו הוא ליטף את ישבנה, אמר הנאשם: "לא זוכר חיבקתי אותה, אני חושב שחיבקתי אותה. לא זוכר פרטים כאלה, היא לא הייתה ערומה" (ת/1 ש' 135-136). 54. בעימות כבר אישר הנאשם מפורשות את דברי המתלוננת כי בזמן שביצעה בו את מעשי האוננות הוא נגע בה, היא בתגובה שאלה אותו, כאמור לעיל, האם כל לקוח יגע בה באותו אופן אך הוא אמר לה שרק הוא נוגע בה (עמ' 6). גם בעמ' 17 אישר הנאשם דברים אלה של המתלוננת, הודה מפורשות כי נגע לה בישבן והוסיף: "אני שכבתי על המיטה על הגב והיא עמדה פה ועשתה לי את העיסוי ואני חיבקתי אותה ככה מהמותן כאילו פה חיבקתי אותה ויכול להיות שכן... אם היא אומרת שנגעתי בה נגעתי אני חיבקתי אותה...". 55. הדברים מדברים בעד עצמם, המסקנה היחידה העולה מהם הינה שהנאשם ליטף את ישבנה של המתלוננת כנטען בכתב האישום, והם מוסיפים ומחזקים את גירסתה הכללית של המתלוננת ביחס לאירועים אחרים עליהם התלוננה. 6. מעשה מגונה של נשיקה על הפה בכוח 56. כבר בעימות מול הנאשם הזכירה המתלוננת את המגע עימו בסוף האירוע בבית נשוא האישום הראשון על מפתן הדלת ואת הנשיקה. בעמ' 3 למעלה אמרה: "ואז היו נגיעות". באמצע העמ' אמרה: "למה אתה לא אומר את הנגיעות שהיו ליד הדלת" ולמטה: "למה הוא לא אומר מה שהיה ליד הדלת... שהוא בא אלי נישק אותי נגע בי". ובעמ' 4 הוסיפה בעניין הנשיקה: "הייתה בינינו נשיקה צרפתית בזמן שהייתי צריכה לצאת אחר כך הוא נגע בי ויצאתי". 57. בבית המשפט, בפתח חקירתה הראשית סיפרה המתלוננת כי בסוף האירוע בבית נשוא האישום הראשון הנאשם רק ניסה לנשקה: "כשיצאתי מהדלת הוא ניסה לנשק אותי, דחפתי אותו והלכתי" (עמ' 9 לפרו' ש' 5). גם בהמשך סיפרה באופן דומה כי שתתה 3 כוסות של משקה אלכוהולי בבית הנאשם, והנאשם רק רצה לתת לה נשיקה אך היא דחפה אותו והלכה. רק בהמשך כשנשאלה שוב: "מה קרה אחרי שדחפת אותו?" השיבה כי הנשיקה יצאה אל הפועל: "סגרתי את הדלת והלכתי. אבל הוא הצליח לנשק אותי" וכן: "דחפתי אותו והוא נישק ואז נסגרה הדלת" (עמ' 11 לפרו' ש' 3-16). 58. גם בחקירתה הנגדית לא סיפרה המתלוננת ישירות על עניין הנשיקה עד שב"כ הנאשם רמז לה על כך. המתלוננת סיפרה כי אחרי שביצעה בנאשם את מעשה האוננות הוא נתן לה את הכסף והיא הלכה הביתה. רק כששאל אותה ב"כ הנאשם: "חשבתי לתומי שאחרי הכסף היה אירוע לא נעים אחר ששכחת לספר לנו" ענתה המתלוננת: "לקחתי את הכסף והלכתי, זה היה הדבר הזה של הנשיקה" (עמ' 19 לפרו' ש' 27 עד עמ' 20 ש' 1). המתלוננת סיפרה כי הייתה נשיקה אחת על יד הדלת וכי בניגוד לציפיותיה הנאשם נשק לה על הפה ולא באופן ידידותי על הלחי (ראו עמ' 20 לפרו' ש' 3-6 וכן עמ' 22 ש' 8-9). המתלוננת גם סתרה עצמה כשבבית המשפט בשונה מהעימות לא סיפרה שמדובר היה ב"נשיקה צרפתית", ושבהתחלה הכחישה מקרה נוסף שבאה אל בית הנאשם והם התמזמזו והתנשקו על הספה. 59. הנאשם טען כי לא היה בינו לבין המתלוננת מגע מיני אלא רק חיבוקים ונשיקות, כולל נשיקות צרפתיות. הנאשם הודה כי היה מקרה באחד מביקורי המתלוננת בביתו בו הם התערבו על כך שהיא יכולה לשתות וודקה ולא להשתכר, היא עשתה זאת, ואז הם התנשקו והיא הלכה, אך זה לא היה בכוח ולא באותו ביקור במהלכו ביצעה בו המתלוננת את מעשה האוננות (עמ' 39-40 לפרו'). 60. על אף שבבית המשפט לא סיפרה המתלוננת על הנשיקה באופן חלק ושוטף ולמרות הסתירות שנפלו בעדותה בבית המשפט ביחס לעימות, מצאתי לקבל את גירסתה גם בעניין הנשיקה. 61. יצויין כי כבר בשלב המוקדם של העימות, אל מול פני הנאשם, סיפרה המתלוננת על הנשיקה. גם במקרה זה, הסתירות בעדותה לא היו מהותיות ולא ירדו לשורש הדברים, מה גם שהמתלוננת סיפקה להן הסברים. בנוגע לביטוי "נשיקה צרפתית" בו נקטה בעימות הסבירה המתלוננת: "אולי שאמרתי את זה אני טעיתי, זה לא היה צרפתית. אני יודעת שהוא הביא לי נשיקה, דחפתי אותו והלכתי" (עמ' 21 לפרו' ש' 8-13). לגבי האירוע האחר בו התנשקה והתמזמזה מרצון עם הנאשם הסבירה המתלוננת כי היא מתביישת בכך, וכי עצם זה שעשתה זאת פעם אחת אין זה מתיר לנאשם לעשות זאת בניגוד לרצונה פעם שנייה (ראו עמ' 22 לפרו' ש' 19-29). 62. המתלוננת חזרה בה באופן כנה מהביטוי "נשיקה צרפתית" בו נקטה בעימות אך הוסיפה לעמוד על גירסתה כי הנאשם נישק אותה בפה בניגוד לרצונה. כמו כן, ההסבר שסיפקה לסתירה הנוספת מקובל עלי. טבעי ומסתבר שהמתלוננת, קטינה בת 17 הלומדת עם בתו של הנאשם, בן ה-50 ויותר, תתבייש לספר כי מרצונה התמזמזה והתנשקה איתו. דווקא התקיימותו של אירוע זה מאששת בעיני את התפתחות העניינים כפי שתיארה אותה המתלוננת. הנאשם שכבר התמזמז והתנשק עם המתלוננת מרצון והציע לה עבודה שכוללת מעשה אוננות, סבר כי נפרצו המחסומים הפיזיים בינו לבינה. לפיכך, הנאשם הרשה לעצמו לבקש מהמתלוננת לבצע בו מעשה אוננות, תוך כדי אותו מעשה הרשה לעצמו ללטף את ישבנה, ולבסוף, לפני שיצאה, התיר לעצמו להוסיף ולנשקה על הפה על אף שניסתה להדוף אותו ולהביע התנגדות. 63. נוכח כל האמור החלטתי לאמץ את גירסת המתלוננת גם בעניין זה ולקבוע כי הנאשם נשק למתלוננת על פיה בניגוד לרצונה. הכרעה עובדתית - סיכום 64. ככלל האמנתי למתלוננת ולתיאורים שמסרה ביחס לכל אחד מהאירועים נשוא כתב האישום. עדויותיה היו כנות, ברובן המוחלט עקביות ומתיישבות היטב עם ההיגיון והשכל ישר. הנאשם הודה בחלק נכבד מהאירועים אך כפר בפליליותם. כך למשל, הנאשם הודה בהצעות העבודה אך כפר ברצינות כוונותיו. הנאשם הודה כי ביקש מהמתלוננת לבצע בו מעשה אוננות אך כפר כי שילם לה תמורתו. דא עקא, שהנאשם סתר עצמו פעם אחר פעם והסבריו נשמעו מלאכותיים, מתחמקים ולא מתיישבים עם הרצף ההגיוני של האירועים כפי שתואר על ידי המתלוננת. מהראיות שהונחו בפני התקבל אצלי הרושם כי המתלוננת הקטינה, שבאה מרקע משפחתי וכלכלי לא פשוט, התיידדה עם הנאשם, ביקשה ממנו עבודה ובשלב מסויים אף פיתחה כלפיו סוג של תלות. הנאשם המבוגר ובעל האמצעים, שהיה בודד באותה תקופה אחרי שנפרד מבת זוגו, כך לדבריו, התרועע עם המתלוננת והציע לה את הצעת העבודה. הצעת העבודה לא יצאה אל הפועל אך הנאשם ניצל את התלות האמורה, ועל רקע הצעת העבודה ניצל את המתלוננת כדי לספק גם את צרכיו המיניים. במסגרת זו ביצע הנאשם במתלוננת ובמתלוננת א' את המעשים המפורטים בכתב האישום. הכרעה משפטית הצעות העבודה למתלוננות - ניסיון להביא אדם לידי מעשה זנות (2 עבירות) 65. כאמור, מבחינה עובדתית הנאשם הציע למתלוננות הקטינות את הצעת העבודה שכללה מעשי אוננות בגברים. השאלה הנשאלת היא, האם ביצע הנאשם במעשיו עבירות של ניסיון להבאת אדם לידי זנות בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיפים 201 ו- 203ב(א)(1) לחוק. עבירת "המביא אדם לידי מעשה זנות" 66. סעיף 201 לחוק קובע: "המביא אדם לידי זנות עם אדם אחר, דינו מאסר 5 שנים". הנסיבות המחמירות מפורטות בסעיף 203ב(א)(1): "נעברה עבירה בקטין שמלאו לו 14 שנים, דינו מאסר 7 שנים". 67. על פי המלומד קדמי בספרו "על הדין בפלילים", חלק רביעי, עמ' 2182-2183, ההתנהגות האסורה במסגרת היסוד העובדתי של העבירה הינה "תיווך בין לקוח לבין נותן שירותי זנות". את הנסיבה "מעשה זנות" הגדיר קדמי כמשמעותה בסעיף 199 לחוק: "מגע מיני (בכל דרך המביאה לסיפוק מיני) תמורת תשלום כסף" (קדמי, שם, עמ' 2170). 68. המלומד קדמי עומד על תיקון שהתקבל בסעיף חוק זה בשנת תש"ס, לפיו האיסור הוא על "המביא אדם לידי זנות" להבדיל מ"המשדל" בנוסח שקדם לתיקון. לדעת קדמי השינוי המהותי כתוצאה מהתיקון הינו דרישת "הצלחת המעשה". הווה אומר, שהשלמת העבירה תתקיים רק "במי שגרם בפועל לאדם כלשהו לעשות מעשה זנות באדם אחר ובמקום שלא הצליח "להביא" כאמור תיבחן התנהגותו במתכונת של "ניסיון". לאור האמור, מבקש קדמי להדגיש כי עבירה זו הינה "תוצאתית", הווה אומר שעל התביעה להוכיח כי הנאשם במעשיו גרם בפועל להתרחשות של מעשה זנות. עבירת הניסיון 69. עבירת הניסיון מוגדרת בחוק כשלב הביניים שבין ה"הכנה" לבין ה"עבירה המושלמת". ובלשון המחוקק בסעיף 25 לחוק: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". 70. לפיכך, לאבחנה בין "הכנה" ל"ניסיון" ישנה משמעות גדולה, שכן הכנה אינה גוררת אחריה אחריות פלילית. דא עקא, שלשון החוק אינה מותירה אותנו עם אבחנה ברורה בין שלב ההכנה לשלב הניסיון. בעניין זה התבטא כב' השופט יצחק עמית בע"פ 11068/08 מ"י נ' סנקר : "... אלא שנקודת המעבר במסדרון בין שלב ההכנה לשלב הניסיון אינה תמיד קלה לזיהוי. סעיף 25 שצוטט לעיל נותן הגדרה שיורית על דרך השלילה: ניסיון הוא כל מעשה שאינו בגדר הכנה גרידא, ובלבד שהעבירה לא הושלמה. ברם, אין בהגדרת הניסיון כדי ליתן מענה ברור לשאלה מתי הפעולה הגלויה מהווה תחילת ביצוע הנופל בגדר ניסיון, ונראה כי התשובה לשאלה תלויה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה". 71. על אף זאת הפסיקה אימצה שני מבחנים המסייעים לקבוע האם המעשה העומד על הפרק יצא מגדרי שלב ההכנה והגיע כדי ניסיון. וכך הגדירם כב' השופט עמית בעניין סנקר הנ"ל: (1) מבחן הקרבה המספקת - על פי מבחן זה, שלב הניסיון מתחיל מרגע שנעשה מעשה "המקרב את תהליך ביצועה של העבירה המושלמת". כביכול עומדים אנו במסדרון המוליך אל טרקלין העבירה המושלמת ובוחנים את המרחק שנותר עד לטרקלין. אם מעשיו של המבצע קירבו אותו לטרקלין ייחשב הדבר לניסיון, וככל שבוצעו חלקים רבים יותר מ"שרשרת העבירה" והמבצע היה קרוב יותר להשלמתה, כך נקל לראות במעשיו "ניסיון". (2) מבחן החד משמעות - על פי מבחן זה, גם מעשה ראשוני של תחילת ביצוע לכיוון העבירה המושלמת, עוד לפני שהמבצע מתקרב להשלמת העבירה, יכול שייחשב כ"ניסיון". זאת, ובלבד שהמעשה מעיד באופן ברור וחד משמעי על המטרה העבריינית הקונקרטית ואינו מוביל למספר התנהגויות אפשריות... אם נחזור לדימוי המסדרון, מהשלב בו ברור כי פעמיו של ההולך במסדרון מועדות לטרקלין העבירה ולא לחדר אחר, נכנסים אנו לשלב הניסיון. לפיכך, גם מעשה ראשוני ביותר יכול שייחשב לניסיון, כל עוד משתמע ממנו באופן חד משמעי כוונתו הפלילית של העושה. 72. לאחר שבחנתי את מעשי הנאשם בהתאם למבחני הפסיקה מצאתי כי לא יצאו מגדר הכנה. 73. הצעת העבודה למתלוננות אינה עומדת במבחן הקירבה המספקת. הנאשם הציע למתלוננות את הצעת העבודה, עם זאת מוסכם, כי מעבר לדיבורים חוזרים ונשנים בעניין לא עשה במשך חודשים ארוכים ולו פעולה מעשית אחת כדי לקדם את העניין. הפעולה הראשונית של הצעת העבודה למתלוננות היא גם הפעולה היחידה שביצע הנאשם בטווח שבין המחשבה למעשה המושלם. עד להשלמת המעשה, בייחוד בעבירה תוצאתית כמו עבירת "המביא אדם לידי מעשה זנות", קיימות עוד פעולות רבות שעל הנאשם לעשות. אם כדי להרשיע במקרה דנן בעבירה המושלמת היו צריכות המתלוננות לבצע בפועל את מעשי האוננות בלקוחות שהגיעו אליהן בתיווכו של הנאשם, הרי שבעצם ההצעה למתלוננות גרידא הנאשם טרם עשה מעשה "המקרב את תהליך ביצועה של העבירה המושלמת" ומקרב אותו "אל הטרקלין". לפיכך סבורני כי הצעת העבודה למתלוננות עדיין תיחשב כהכנה בלבד שלכדי ניסיון לא השתכללה. 74. לא ניתן לומר כי שני מעשי האוננות שביצעה המתלוננת בנאשם, בביתו ובמספרה שבבעלותו, מקדמים את מעשי הנאשם מהכנה לניסיון. ראשית, המדובר במעשים מיניים שבוצעו בגופו של הנאשם, וככאלה אינם יכולים להוות נדבך נוסף של עשייה שלו ביחס לעבירת "המביא אדם לידי זנות", עבירה שביסוד העובדתי שלה נדרש שהנאשם יתווך כגורם שלישי בין לקוח לבין נותן שירותי הזנות ולא שיקויים מעשה הזנות בו עצמו (קדמי שם עמ' 2183). שנית, לנאשם יוחסו בגין שני מעשי אוננות אלה שביצעה בו המתלוננת שתי עבירות של "דין לקוחו של קטין", ולכן אין לייחס לאותם מעשים ופעולות שעשה הנאשם כדי להוציא אל הפועל את עבירת ההבאה לידי זנות, על מנת שיעמידו את מעשיו בגדר ניסיון. 75. הצעת העבודה אינה עומדת גם במבחן החד משמעות. מהתנהלות הנאשם בפרק זמן של חודשים רבים בהם הסתפק בחזרה מילולית גרידא על ההצעה, הגם שלטעמי כאמור מדובר היה בהצעה רצינית, לא ניתן ללמוד באופן חד משמעי על כוונותיו הפליליות המוגמרות להגיע באופן מוחשי אל השלמת העבירה. בנסיבות המקרה דנן, חוסר המעש של הנאשם וגרירת הרגליים שלו מונעים מההצעה לצאת מגדר הכנה ולהפוך לניסיון. 76. לאור האמור אני קובעת כי הצעת העבודה של הנאשם למתלוננות לא יצאה מגדר הכנה ולכן אני מזכה אותו משתי העבירות של ניסיון להבאת אדם לידי מעשה זנות. שני מעשי האוננות של המתלוננת בנאשם - שתי עבירות של דין לקוחו של קטין 77. סעיף 203ג לחוק קובע: "המקבל שירות מעשה זנות של קטין דינו מאסר של 3 שנים". 78. סעיף זה קובע עבירה עצמאית ללקוח של קטין. היסוד העובדתי עניינו, שימוש בגופו של אדם לסיפוק תאווה מינית תמורת תשלום, כאשר לנותן השירות טרם מלאו 18. מבחינת היסוד הנפשי, עבירה לפי סעיף זה היא עבירה התנהגותית שאינה נושאת עימה דרישה של כוונה, ובתור שכזו באה דרישת היסוד הנפשי על סיפוקה במודעות כלפי טיב המעשה והתקיימות הנסיבות (ראו קדמי, שם, עמ' 2197). 79. בענייננו הנאשם ביקש וקיבל מהמתלוננת בשתי הזדמנויות, בבית ובמספרה שבבעלותו, מעשה מיני של אוננות דרכו בא על סיפוקו. כבר הכרעתי כי באירוע בבית הנאשם הוא נתן למתלוננת 50 ₪ כתמורה למעשה האוננות. באירוע במספרה אומנם לא שילם הנאשם למתלוננת אך כאמור, הנאשם תירץ את אי התשלום בזמן הקצר של ביצוע המעשה המיני והמתלוננת כעסה על כך. מכאן ברי שהמתלוננת ביצעה בנאשם את המעשה המיני מתוך ציפייה לתשלום ושהנאשם התכוון בהתחלה גם הוא לשלם לה כפי שעשה אחרי מעשה האוננות בביתו, ובכך סגי כדי לראות בנאשם פעם נוספת "לקוח של קטין". מודעותו של הנאשם למעשה ולנסיבות עולה מיניה וביה מעצם האווירה וההתרחשות - הבקשה, המעשה וסוגיית התשלום. 80. יוער בהקשר זה כי לית מאן דפליג כי הנאשם ידע שהמתלוננת היא קטינה. הדבר עולה מחומר הראיות באופן חד משמעי. בסוף חקירתו הראשונה כשנשאל הנאשם לגיל המתלוננת כיום ענה: "אין לי מושג בסביבות 18" ולא ידע לומר בת כמה הייתה כשביצעה בו את מעשה האוננות אף ידע כי היא לומדת בכיתה עם בתו בת ה-17.5 (ת/1 ש' 166-171). כמו כן, כבר בפתח חקירתו השנייה אמר: "סטלה צריכה להיות עוד מעט 18" (ת/2, גיליון 1,ש' 14-15) והנה, כשנשאל בחקירתו השנייה אם ידע שהמתלוננות להן הציע את שהציע קטינות ענה בשלילה, על אף שבשאלה הבאה השיב בחיוב לשאלה אם בתו הלומדת עם המתלוננת היא קטינה (ת/2 גיליון 2 ש' 29-33). גם בבית המשפט כשנשאל בחקירה הנגדית: "אתה יודע בת כמה סטלה בכל התקופה הזו?" והוא משיב: "הבנתי שבגיל 17.5 והיא לומדת עם הבת שלי" (עמ' 54 לפרו' ש' 19-20). 81. נוכח כל האמור, בגין מעשי האוננות שביצעה המתלוננת בנאשם לבקשתו, בביתו ובמספרה שבבעלותו, אני מרשיעה את הנאשם בשתי עבירות של דין לקוחו של קטין. הליטוף בישבן והנשיקה על הפה בכוח - שתי עבירות של מעשה מגונה 82. העבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) היא כדלקמן: "עושה מעשה מגונה באדם שלא בהסכמתו, אך שלא בנסיבות האמורות בסעיפים קטנים א(ב) או (ג)1 הינו מאסר 3 שנים". מעשה מגונה מוגדר בס"ק (ו): "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". 83. גם כאן מדובר בעבירה של מחשבה פלילית התנהגותית בה די במודעות כלפי טיב המעשה ומאפייניו וכלפי הנסיבות ומאפייניהם. אלא שלכך מתווספת במקרה זה גם דרישה מיוחדת של כוונה שעניינה גירוי, ביזוי או סיפוק מיני (ראו קדמי, "על הדין בפלילים", חלק שלישי, עמ' 1425). 84. בענייננו הנאשם הודה כאמור כי אחז בישבנה של המתלוננת שעה שביצעה בו את מעשה האוננות. כמו כן, הכרעתי זה מכבר כי בסופו של אותו אירוע, לפני שנפרדו, הנאשם גם נשק למתלוננת על פיה ללא הסכמתה. המגע במקום מוצנע כמו הישבן והנשיקה על הפה מעידים מעצמם על הכוונה המינית. אם בכך לא די, העיתוי של המעשים, תוך כדי ואחרי מעשה האוננות שביצעה המתלוננת בנאשם לבקשתו ואחרי דיבורים בעניין הצעת העבודה, מורה אף הוא באופן חד על כוונותיו של הנאשם לגירוי ולסיפוק מיני. כפי שכבר אמרתי, הרושם הוא שהנאשם המבוגר בשלב מסויים יצר לעצמו גישה חופשית אל גופה של המתלוננת הקטינה, וניצל את הקשר שיצר עימה לסיפוק תאוותיו המיניות. 85. לאור האמור אני מרשיעה את הנאשם גם בשתי עבירות של מעשה מגונה שיוחסו לו. סוף דבר 86. אני מזכה את הנאשם משתי עבירות של ניסיון להביא אדם לידי מעשה זנות. אני מרשיעה את הנאשם בשתי עבירות על דין לקוחו של קטין ובשתי עבירות של מעשה מגונה. סחר בבני אדם