קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נסיעה ללא מלווה: הנאשם מואשם בכך כי בתאריך 27.07.08 בשעה 08:45 או בסמוך לה, בהיותו מתחת לגיל 21 שנים נהג ברכב פרטי מ.ר 54-886-09 (להלן:"הרכב") במחלף לוד לכיוון צפון והסיע ברכב שלושה נוסעים כאשר במושב הקדמי לצד מושב הנהג לא ישב מלווה כהגדרתו בפקודת התעבורה בניגוד לסעיף 12 א' 1(ב) לפקודת התעבורה. אקדים ואומר כי הנאשם נשפט פעמיים בהעדר התייצבות ופסקי הדין בוטלו. בישיבת ההקראה בתאריך 21.06.10 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום למעט בנהיגה וב"כ טען טעות בעובדה לפי סעיף 34 יח לחוק העונשין, כי לא מתקיים היסוד הנפשי ומחשבה פלילית כמו כן בעת האירוע אחיו בן 22 שנים ושבעה חודשים ישב במושב לידו ואף היו 2 מלווים נוספים בעלי רישיון נהיגה זמן רב שישבו במושב האחורי ברכב ומכאן סבר שהוא נהג בליווי מלווה כדין. פרשת התביעה : מטעם המאשימה העיד: -יהב בנימין (להלן :ע"ת/1) שוטר אשר ערך את ההזמנה לדין וכתב אישום ת/1. הוגשו בהסכמת הצדדים : -תע"צ רישיון נהיגה של הנהג המלווה ת/2. ע"ת/1 : הסביר שאינו זוכר את האירוע והקריא מהכתוב שבעת האירוע הנאשם נעצר עקב אי חגירת חגורת בטיחות וע"פ רישיונו עלה כי הוא נהג חדש כבן 20 שנים ונהג ללא מלווה כחוק . לאחר שהוסברה לנהג משמעות העבירה נערך הדו"ח ותגובתו הייתה כי חשב שמי שלא נהג חדש יכול לשמש כמלווה. ביחס לטענת הנאשם ציין העד בחקירתו הנגדית כי הנאשם הבין את מהות העבירה והוסיף שהוא בדק את הנוסע שישב ליד הנהג האם הוא יכול לשמש כמלווה ע"פ רישיון נהיגה. פרשת ההגנה : הנאשם העיד להגנתו וסיפר שנסע ברכב וחשב אותה עת שמי שיש לו רישיון נהיגה והוא לא נהג חדש יכול להיות מלווה ולאחר שנעצר השוטר אמר שלא מדובר במלווה. דיון והכרעה : -אין חולקין כי הנאשם היה מתחת לגיל 21 בעת ביצוע העבירה. -אין חולקין כי הנאשם נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. -אין חולקין כי הסיע 3 נוסעים ברכב. -אין חולקין כי במושב הקדמי שליד הנהג לא ישב מלווה ע"פ הגדרת החוק. עיקר טענותיו של הנאשם הינה בדבר טעות במצב דברים אשר יסודה בסעיף 34 יח לחוק העונשין , כלומר, האם באמת ובתמים סבר הנאשם כי מי שלא נהג חדש יכול לשמש כמלווה וכי יש לתת פרשנות מרחיבה למקום ישיבת המלווה בכך שגם מלווה שיושב במושב האחורי של הרכב יחשב יושב ליד הנהג. מאחר ואין מחלוקת באשר לעובדות אתייחס לטענות ב"כ הנאשם. סעיף 34יח לחוק העונשין קובע : (א)  העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים לא ישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו. (ב)  סעיף קטן (א) יחול גם על עבירת רשלנות, ובלבד שהטעות הייתה סבירה ועל עבירה של אחריות קפידה בכפוף לאמור בסעיף 22(ב). "טעות במצב דברים" בהתאם לסעיף 34יח(א) לחוק מותנית בכנותה של הטעות בלבד עם זאת גם כיום סבירות הטעות עדיין יכולה לשמש את בית המשפט כאמת מידה לבחינת אמינות גרסת הנאשם לגבי הטעות (ראו לעניין דנ"פ 1294/96 משולם נ' מדינת ישראל וע"פ 5938/00 אזולאי נ' מדינת ישראל ). כאמור טען הנאשם כי חשב שמי שלא נהג חדש יכול לשמש כמלווה טענה זו יש לבחון אותה בשני היבטים, ההיבט האובייקטיבי האם האדם מן הישוב היה סבור בנסיבות הניתנות כי מי שאינו נהג חדש יכול לשמש כמלווה לנהג חדש ובפן הסובייקטיבי האם סבר הנאשם באמת ובתמים שכך פני הדברים. בחנתי בקפדנות את טענת הנאשם לעניין טעות במצב הדברים והגעתי למסקנה שאין לקבל את טענתו מן הנימוקים הבאים : מההיבט הסובייקטיבי אציין מי שהיה מודע לקיומה של נסיבה או חשד לקיומה ונטל באופן מודע שהיא מתקיימת לא יכול להיחשב כמי שטעה טעות כנה לגביה. במקרה אשר בא לפני הנאשם עבר הכשרה בנהיגה ובתקופת הלימוד הנהיגה הסוגיה שאסור לנהג חדש לנהוג ללא מלווה והאיסור להסיע מספר נוסעים ללא מלווה כהגדרת החוק אמור היה לעלות פעמים רבות ע"י מורה הנהיגה. כמו כן בעת האירוע ישבו ברכב עוד 3 נהגים בעלי רישיון נהיגה שבוודאי לפחות אחד מהם (אחיו של הנאשם) עבר תהליך זהה מספר שנים בודדות לפניו, על כן תמוהה בעיני טענתו של הנאשם בעניין זה. מההיבט האובייקטיבי באחריותו של הנאשם לבדוק מי כשיר להיות מלווה היות וידע שישנו צורך בליווי ובכך למעשה "עצם את עיניו" שכן אי הידיעה אינה פוטרת אותו. אציין כי כל נהג חדש יודע שנהיגתו מוגבלת בעיקר בליווי מלווה ע"פ הגדרת החוק והתנהגות הנאשם כפי שעולה מכתב האישום אינה התנהגות של אדם סביר מן הישוב. לפי כך הריני קובעת כי טענתו של הנאשם אינה עומדת במבחן הסובייקטיבי והאובייקטיבי שכן ההגנה לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה. ב"כ הנאשם טוען שמאחר ולא מתקיים היסוד הנפשי לא מתגבשת כלל האשמה ולכן יש לזכות את הנאשם אולם משורה ארוכה של פסקי דין נקבע נחרצות כי עבירות תעבורה נופלות בגדר עבירות אחריות קפידה קרי אין צורך להוכיח יסוד נפשי, כלומר , מה הייתה ידיעתו וכוונתו של הנאשם אלא מספיק שהיסוד העובדתי התקיים שכן מדובר בעבירת אחריות קפידה כך שלא נדרשת הוכחת מחשבה פלילית. ההלכה היא שהעבירות על פי תקנות התעבורה הן עבירות של 'אחריות קפידה' שאינן דורשות הוכחה של יסוד נפשי של המבצע ובלשונו של הנשיא מ' שמגר ב בר"ע 213/89 יצחק אסולין נ' מדינת ישראל, : "עבירות על הוראות הקבועות בתקנות התעבורה כדוגמת תקנה 54(א)(1), הן עבירות של "איסור מוחלט". בעבירות מסוג זה מסתפק בית המשפט בהוכחת היסודות העובדתיים של העבירה ובקיומה של רצייה מצידו של הנאשם ואינו יורד לחקר מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה... אין זו שאלה של מדיניות עונשין שכן מוסכם כיום שיש להקפיד על ענישה הולמת על עבירות תעבורה שהן כנגע שפשה במדינה אלא זוהי תולדה של מושכלות יסוד של דיני העונשין". וכן גם ב רע"פ 4010/04 עבד אל ראזק מוהנד בן תאבת נ' מדינת ישראל בפני כבוד השופט א' א' לוי ובע"פ 70645/04 פרקליטות מחוז -המרכז נ' תלחמי טארק ומכאן כי טענתו של ב"כ הנאשם באשר לע"פ 4188/93 לוי נ' מדינת ישראל שיש להוכיח גם את היסוד הנפשי אינה עומדת לו היות ולא מדובר בתיק תעבורה אלא בתיק סמים שבו בוודאי ישנו צורך להוכיח את היסוד הנפשי בניגוד לתיקי תעבורה. באשר לטענה נוספת ביחס למיקום ישיבתו של המלווה. ב"כ הנאשם מפנה לשוני בין סעיף 12 א1(ב) לפקודת התעבורה אשר קובע שמקום מושבו של המלווה הינו במושב שלצידו של הנהג ובין סעיף 12א2 קובע כי מקום מושבו של המלווה הינו ליד הנהג החדש כך שבמקרה שבפנינו המלווה יכול אף לשבת במושב האחורי. לתמיכת טענתו מפנה ב"כ הנאשם לפס"ד של כבוד השופט כדורי מבית המשפט בירושלים ולהגדרות המילון אבן שושן. בחנתי את טענותיו של ב"כ הנאשם ועיינתי בפס"ד של כבוד השופט כדורי ואינני מקבלת את טענתו. במקרים דומים קבעו בתי משפט לתעבורה אחרת, כך למשל חברתי המלומדת כב' השופטת שלזינגר-שמאי וקבעה בת"ת 5627/08 לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' יונתן דרי בו נידונה סוגיה דומה : "אין חולק כי אמו של הנאשם לא ישבה במושב הקדמי לצידו של הנאשם אלא מאחוריו. בכך אין היא ממלאת לטעמי את מטרת המחוקק. המלווה לא נועד לשם קישוט ברכב. המטרה בדרישת החוק היא שהמלווה ידריך את הנהג שהוא עדיין חדש וחסר ניסיון במהלך הנהיגה. אין כוונת המחוקק שברכב ישב אדם המחזיק רישיון נהיגה כנוסע סטטיסט ופסיבי אלא אדם שממלא תפקיד של הדרכה והנחיה לנהג. על כן נדרש ע"פ החוק אותו מלווה לשבת ליד הנהג דווקא כדי שיהיו לו שליטה ושדה ראיה כמו לנהג ושליטה על הסכנות שבדרך" והוסיפה : "לאור המסקנה אליה הגעתי כי ישיבתה של האם במושב האחורי אינה נחשבת למילוי תפקיד המלווה התוצאה היא שהנאשם נסע ללא מלווה" כמו כן, כבוד השופטת נגה אהד בעפ"ת 24455-01-10 ליאנה דקה נ' מדינת ישראל אישרה את פס"ד של כבוד השופטת רז בניתוח ארוך ומעמיק כי מיקומו של מלווה בעניין סעיף 12א2 הוא במושב הקדמי של הנהג. בית משפט המחוזי אף נכנס להגדרתו המילונית למילה "ליד" ו"לצד" ולדוגמאות היומיומיות של השימוש במילה "ליד" והנני מאמצת הן את קביעתה של כבוד השופטת רז והן את קביעתה של כבוד בית משפט המחוזי בתיק הנ"ל. אינני מוצאת מקום להפריד בין התכליות של 2 סעיפי החוק ובין תפקידו של מלווה ב2 המקרים. מלווה אשר אינו יושב במושב הקדמי אינו יכול למלא את תפקידו כמחוייב ע"פ הגדרת החוק, הרי אם הוא לא יושב במושב הקדמי אינו יכול לפקח ולהשפיע על נהיגתו של הנהג בייחוד כאשר ברכב מספר נוסעים. כך למשל לא יכול המלווה לפקח על מהירות נסיעתו של הנהג ולהשפיע באופן ישיר על אופן נהיגתו של הנהג ,על כן ,אני סבורה שיש לתת פרשנות זהה בשני המקרים אחרת מתרוקן מתוכן תפקידו של המלווה דווקא בנסיעה שכרוכה בזהירות יתרה לאור כמות הנוסעים. לו היה רוצה המחוקק להקל בתפקידו של המלווה או להוריד ממנו את הפיקוח על נהיגתו של נהג חדש היה עושה זאת מפורשות. פרשנותו של ב"כ הנאשם בעניין מיקומו של המלווה אינה ממלאת אחר תכלית החוק ומסכנת את הסעת הנוסעים על כן על הנני דוחה טענתו. סוף דבר משדחיתי את 2 טענותיו הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. משפט תעבורהנהיגה ללא מלווה