קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נסיעה על אופנוע ים ליד מתרחצים: 1. חוק עזר לתל-אביב-יפו (הסדרת מקומות רחצה), התשכ"ז-1966, הקובע כללים להתנהגות בחופי הרחצה שבעיר, מדבר - בסעיף 7 לו - ב"כלי שיט - לרבות אניה, ספינה, סירה, ארבה, אופנוע ים, מפרשית או כלי שיט אחר, מכל סוג שהוא, בין ממונע ובין שאינו ממונע". באשר לאלה, מורה החוק כך: 7. ספורט, משחקים וכו' (א)...(ב)... לא ישיט אדם ולא יעגון כלי שיט, אלא במקום שנקבע לכך על ידי ראש העירייה; קביעה כאמור אינה יכולה לגרוע מן המגבלות האמורות בתקנה 68 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג- 1982, ואולם יכול שתוסיף עליהן. לפי חוק העזר, השטה של כלי שיט או עגינתו מותרת רק במקומות שנקבעו לכך בידי ראש העירייה. סמכותו זו של העומד בראש הרשות המקומית שאובה מהוראותיה של חקיקה ראשית, והכוונה היא לסעיף 6(א) לחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד-1964 אשר קובע: "רשות מקומית רשאית, באישור שר הפנים, לקבוע בחוק עזר הוראות להסדרת הרחצה בים... ובכללן הוראות [בדבר] סדרי הבטיחות במקום הרחצה [ו]הסדרת השיט במקום הרחצה למניעת הפרעות לרחצה". הכללים שהותקנו על-פי אותה סמכות מיתוספים - הם אינם מנוגדים - לאמור בתקנה 68 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), האוסרת על השטתו של כלי-שיט במקום רחצה מוכרז ובסמוך לו, ובכל מקום אחר פרט לצורך מעבר לעומק הים. 2. בהודעה שפרסם ביום 21.12.2009 קבע ראש עיריית תל-אביב-יפו, בין היתר, כי "פעילות ספורט ימי מוטורי, לרבות אופנועי ים, מותרת בחוף תל ברוך, בהתאם לסימון במפה, לתקופת ניסיון של שנה". הסימון התייחס לחלק מן החוף ולרצועת המים הצמודה לו, אשר תוּחם בקו אדום ולצדו הכיתוב "חוף לספורט ימי מוטורי", על-גבי תצלום האוויר שצורף להודעה (ת/3). הנה כי כן, במשך השנה שלאחר פרסום ההודעה התיר ראש העירייה את השטתם של אופנועי ים בקטע מוגבל של חוף תל ברוך בלבד. לא הותר שימוש באופנועי ים בחלקים אחרים של חופי העיר. את המצב הנורמטיבי באר מר יאיר מוהר, סגן מנהל אגף החופים בעיריית תל-אביב-יפו, בעדותו בבית-המשפט. לדבריו, בהתאם לחוק העזר העירוני, שאושר בידי שרי הממשלה הרלוונטיים, החליטה בשנת 2009 העירייה לאפשר, לתקופת ניסיון בת שנה ובקטע יחיד בחוף תל ברוך, כניסה של כלי-שיט פרטיים, לרבות של אופנועי ים, אל החוף. "בשאר החופים", הטעים העד, "לא משנה אם מוכרזים או מותרים [לרחצה], חל איסור להשיט בהם כלי שיט" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 15.5.11, ש' 6-1). 3. האירועים המתוארים בכתבי האישום שבפנַי התרחשו במהלכה של אותה תקופת ניסיון. בראשון שבהם, ביום 29.5.10, נתפס אופנוע ים שבבעלות הנאשם, כשהוא מושט בידי שני אנשים ששכרו אותו מידי הנאשם, בחוף טרומפלדור בעיר. איש השיטור הימי, השוטר איציק גולן, איתר את האופנוע ואת האנשים שעליו, וזיהה את בעליו על-פי פרטי הרישיון שהוצג לו ועל יסוד היכרותו עם הנאשם כמי שעוסק בהשטתם של אופנועי ים בתל-אביב. לפי עדותו, "היו מתרחצים במים כל הזמן. [האופנוע שבבעלות הנאשם] ממש עבר בין המתרחצים" (עמ' 3, ש' 19). מנהל החוף, מר יהושע לוי, צילם את האופנוע כשהוא עוגן בקו המים, בקרבת מתרחצים, ועליו מספר הזיהוי 55900 - מספרו של כלי-השיט שבבעלות הנאשם (ת/2-2; ת/2 5-4). בדו"ח שרשם הוא ציין בין היתר: "יניב דביר יודע את החוק, אשר אוסר עליו להכנס לשפת הים, אבל יניב דביר רוצה לשנות את החוק, ורוצה שהעירייה תקצה חוף לאופנועי ים. לכן, יניב דביר יוצר פרובוקציות כדי להגיע לבית-המשפט כדי לשטוח את טענותיו" (ת/1). באירוע השני, ביום 7.8.10, אותר הנאשם עצמו כשהוא משיט אופנוע ים בחוף תל ברוך, מחוץ לתחום המותר לספורט ימי מוטורי. פקחי העירייה מר מיכאל אברמוב ומר גיל עטיה הגיעו אל החוף בליווי שוטר וזיהו שם פעילות של אופנועי ים. בפנייה אל המשיטים הזדהה אחד מהם - הוא הנאשם - בפני השוטר באמצעות תעודה. בעדותו בבית-המשפט סימן כל אחד מהפקחים את המקום שבו זוהו הנאשם ואופנועו, כאמור - מחוץ לתחום המותר בשיט (ת/3; ת/5). 4. הנאשם אינו מכחיש את מעורבותו באותם אירועים ואת פרטיהם, ועל העובדות הנזכרות בכתב האישום אין, אפוא, כל מחלוקת. בבית-המשפט סיפר הנאשם, כי הוא עוסק להנאתו בהשטה של אופנוע ים, והוא אף מתפרנס מהשכרתו לתיירים. קצפו של הנאשם יצא על כך שעיריית תל-אביב-יפו אינה מתירה לרכוב על אופנועי ים לאורך חופי העיר, ומשנה תוקף יש לכעס זה היום, משתמה תקופת הניסיון וההיתר לא חודש אפילו באותו קטע חוף צר שבתל ברוך. ולא זו בלבד, אלא שהעירייה - בניגוד ליחס שבו היא מזכה את בעליהן של סירות, למשל - אינה מקצה לאופנועי הים אפילו מקום שדרכו יוכלו להיכנס אל עומק הים ולצאת ממנו. לגישתו של הנאשם, פוגעת כך העירייה באורח שאינו הולם בחירותו ובחופש העיסוק שלו. את התנהלותה הוא תולה בכך שקל יותר להטיל מרות על משיטיהם של כלי-שיט, תחת מיצוי הדין עם מאות המתרחצים בחופים האסורים ברחצה. מוסיף הנאשם וטוען, כי אין זה מתקבל על הדעת שהעירייה לא תמצא פתרון לכל אותם משיטי אופנועים, ובתוך כך למי שנקלע למצוקה בים שמול חופי העיר ונאלץ לעגון בהם. בצד טענתו זו, מיקד הנאשם את מאמציו בהוכחת התנהגותו הטובה בכל האירועים שבהם השיט אופנועי ים בחוֹפי העיר. עיקרן של השאלות שהפנה לעדי התביעה כוון לאישור מזגו הטוב של הנאשם, לעובדה כי מעולם לא סיכן במודע מתרחצים ומעולם לא פגע באיש מהם, כי תמיד הקפיד להיכנס אל החוף ולצאת ממנו באורח זהיר ומתחשב, כי אין הוא פורע חוק וכי הוא מחזיק ברישיון שיט וברישיון עסק כדין. 5. דא עקא, כי טענות אלו - נכונות ככל שיהיו - אין מקומן להתברר בגדרה של הכרעת דין זו. אני מאמין לנאשם כי אין הוא מקל ראש בחייהם של המתרחצים וכי כל שעשה - למען פרנסתו ומימוש תחביבו עשה. אני מוכן לקבל את טענתו כי לא נהג בפראות אלא בדרך ארץ, ובאורח שהוא, לשיטתו, זהיר ומקצועי. ועוד ניכר בנאשם כי הנושא קרוב עד מאד ויקר ללבו. אלא שבמעשיו עבר הנאשם - וככל הנראה הוא עשה זאת במודע, שלא לומר בכוונת מכוון - על החוק. 6. במישור המשפטי מעורר הדבר שאלה אחת של עיקר: כלום היה מקום להשיג על מדיניותה של עיריית תל-אביב-יפו בכל הנוגע לשיט של אופנועי ים בחופי העיר, בדרך עקיפין, היינו באמצעות הפרתה של מדיניות זו תחילה, ותקיפתה בהמשך בגדר בירורם של כתבי האישום שהוגשו? היכולת להשיג על מדיניותה של רשות מנהלית בדרך של תקיפה עקיפה ובגדרו של הליך פלילי הוכרה, עקרונית, בפסיקתו של בית-המשפט העליון. וכך כתב כב' השופט י' זמיר: "אחת השאלות החשובות, לפי ההלכה בדבר בטלות יחסית, היא השאלה של דרך התקיפה של ההחלטה המינהלית: האם מדובר בתקיפה ישירה (direct attack) או בתקיפה עקיפה (collateral attack)? דרך התקיפה עשויה להכתיב את תוצאת התקיפה. תוצאה שהיה אפשר להגיע אליה בדרך של תקיפה ישירה, ייתכן שאי אפשר יהיה להגיע אליה בדרך של תקיפה עקיפה... גם אם נפל בהחלטה פגם המצדיק את ביטול ההחלטה בדרך של תקיפה ישירה, לא בהכרח יצדיק הפגם תוצאה של ביטול ההחלטה גם בדרך של תקיפה עקיפה. התוצאה של תקיפה עקיפה תלויה במידה רבה בנסיבות המקרה... בדרך-כלל אין מקום לצפות מאדם שיתקוף תקנה כללית, אלא אם וכאשר הוא נפגע באופן אישי מתחולת התקנה, כגון כאשר הוא עומד לדין פלילי על הפרת התקנה. במקרה כזה לא תהיה בפניו, מבחינה מעשית, דרך לתקוף את התקנה אלא הדרך של תקיפה עקיפה, כלומר הדרך של טענת הגנה שהתקנה בלתי חוקית ובלתי תקפה" (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637, 646 (2000). ההדגשה הוספה). מאחר שמשמעותה של תקיפה עקיפה בפלילים היא כי אדם מפר במודע את הוראותיו של הדין העונשי, קל יותר להכיר בה מקום שבו נפל במדיניותה של הרשות פגם כה יסודי, עד כי יש לראותה כבטלה מעיקרה (כגון שאותה מדיניות הותקנה בחוסר סמכות או מתוך הפרתם של כללי הצדק הטבעי). ואולם, תקיפה עקיפה תיתכן גם כשהפגם הנטען מתייחס לסבירותה של המדיניות, ובלשון עדכנית - לנאותותו של מאזן הערכים שהיא משקפת. סוגיה מורכבת זו זכתה להתייחסות בבית-המשפט העליון, בדעת יחיד, בענין שעילתו גם היא במדיניותה של עיריית תל-אביב-יפו. הכוונה היא לאיסור, שהוטל בשעתו על חנייה בתחנות אוטובוסים בעיר ועליו השיג נאשם בשלוש ערכאות בזו אחר זו. וכך נכתב באותה פרשה: "דרך המלך לבחינתה של סוגיית המידתיות, מוליכה אל ערכאות המשפט המנהלי. שם, בדרך של תקיפה ישירה, נוח וטבעי לעסוק בשאלות [ה]נוגעות למדיניות של עיריית תל-אביב... באותן ערכאות, במבט הצופה פני עתיד, ניתן לברר כל צורכו את הכרוך בפעולתה של הרשות. שם ניתן להפנות אל הרשות את הטענות בדבר מצוקת חניה, וכן לברר את שטענה המדינה בתשובתה לערעור שבפנינו - כי תועלת מועטה בלבד תצמח לציבור החונים מהתרתה של חניה בתחנות האוטובוס. האם קיומו של מסלול זה של פניה לערכאות המנהליות, משמיע את חסימתה של הדרך האחרת, היא דרך התקיפה העקיפה של פעולת הרשות בגדרו של משפט פלילי? גדר הספק נוגע למידת הפגם שנפל בפעולתה של הרשות, ולשאלה אם הוא עמוק דיו כדי להצדיק תקיפה עקיפה. בעבר, נדונו סוגיות מעין אלו על יסוד האבחנה בין פעולה בטלה מעיקרה לבין פעולה נפסדת [אותה] ניתן [היה] לתקוף אך ורק בתקיפה ישירה. עם הזמן הרחיקה עצמה התפישה המשפטית, באמצה את הרעיון שהשתרש בשם בטלות יחסית, ממודל דיכוטומי זה. במקומו נהוג כיום לדבר בסולם השוואתי, שעל יסודו מדורגת מידתו של הפגם ומשמשת, כשלצדה יתר הנסיבות והשיקולים הנוגעים בדבר, בקביעתו של הסעד המתאים וכמוהו גם של הדרך הראויה לעתור לקבלתו במקרה המסוים. נראה לפיכך כי פגם בעשייה המנהלית, החורג מן העילות המסורתיות לפיהן סווגה החלטה כבטלה מעיקרה - דוגמת חריגה מעקרון המידתיות - אינו סותם את הגולל על תקיפתה של ההחלטה בדרך עקיפין, בהליך פלילי או אזרחי. עד כמה צריך להיות הפגם חמור ומהן הנסיבות האחרות שיצדיקו תקיפה עקיפה, טרם קבעה הפסיקה. דומני, כי ככל שזיהויו של הפגם שנפל יצריך בירור עובדתי ונורמטיבי מקיף יותר, כך יקשה להפקיד את המלאכה בידי ערכאות שאינן מיומנות ביישומו של המשפט המנהלי, או שמסגרת הדיון בהן מקשה על קיומו של בירור כאמור" (רע"פ 7451/07 מדינת ישראל נ' אהרונוביץ, בפסקה הרביעית לפסק-דינו של כב' השופט א' א' לוי (טרם פורסם, , 2.6.08). ההדגשות הוספו). במקרה שבפני מעוררת השגתו של הנאשם על מדיניותה של הרשות שאלות המצריכות בירור מעמיק. ענינן באיזון שבין זכויותיו היסודיות לבין האינטרס בדבר שלום הציבור. התשובה אינה חד משמעית. בסוגיה פנים לכאן ולכאן. אין היא מתאימה, להשקפתי, להתברר בגדרו של ההליך הפלילי. תרופתו של הנאשם מצויה בהבאת השגותיו ישירות בפניהם של גורמי השלטון. עוד פתוחה לו דרכו לעתור לערכאת השיפוט המתאימה - ומומחיותה במשפט המנהלי - ולשטוח בפניה את טענותיו כלפי עיריית תל-אביב-יפו. בבית-משפט זה, שבו נדון ענינו היום, הוא לא יוכל להתגונן בטענה כי מותר היה לו לעשות דין לעצמו, ולהפר דבר חקיקה שאין דעתו נוחה הימנו. 7. מטעם זה, ולאחר ששוכנעתי כי המאשימה הוכיחה כל צורכה את הנטען כלפיו, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכל אחד מכתבי האישום. ניתנה היום (17 מאי 2011, י"א אייר תשע"א), במעמד הנוכחים. גיא הימן, שופט גזר-דין הנאשם הורשע כמפורט בהכרעת הדין. בטיעוניו לעונש שב הנאשם והטעים את הפגיעה שנגרמת לחרותו ולחופש העיסוק שלו בשל האיסור המוחלט שמטילה עירית תל אביב על השטת אופנועי ים בתחומה. כמו כן, עמד הנאשם על נסיבותיו האישיות, והכוונה היא לפעולתו בסיוע לרשויות ציבור, וכן לאופן בו הוא נהג, כפי שמפורט גם בהכרעת הדין, במקרים בהם עשה שימוש באופנוע הים בחופי תל אביב, היינו, פעל באורח מקצועי וללא סיכון המתרחצים. מן העבר האחר עמדה ב"כ המאשימה על ההליך המלא שניהל הנאשם בבית משפט זה, וכל תכליתו הבעת מחאה על דבר חקיקה שאינו משלים עמו. לטענת המאשימה בית המשפט לא יכול להיות זירה שבה מבטא אדם את מורת רוחו מן המצב הנורמטיבי הקיים. בהכרעת הדין עמדתי על כך שמן הבחינה העקרונית יכול אדם להשיג על מדיניותה של רשות מנהלית אף בדרך של תקיפה עקיפה במהלכו של הליך פלילי. קבעתי כי במקרה הנוכחי הסוגיה מורכבת מכדי לידון בגדרו של בירור האמור בכתבי האישום שהוגשו, ואולם קביעה זו שואבת מנסיבותיו של המקרה המסוים שבפני, ואיננה משנה מן ההלכה העקרונית כאמור. אני נותן דעתי לכך שהנאשם גילה זהירות באופן בו הוא נהג עד כה באופנוע הים בחופי תל אביב, וכן יש לזקוף לזכותו את פעילותו ההתנדבותית. מן העבר האחר יש ליתן ביטוי לקביעה כי במקרה זה, ובמקרים עתידיים ביחס לאותו נאשם, אין מקום להפר את הוראותיו של חוק העזר העירוני כל עוד הוא עומד בתוקף. לאחר שקלול הנסיבות כולן, אני גוזר על הנאשם קנס בסך 750 ₪, עבור כל אחד מן הארועים בהם הואשם בכתבי האישום. הקנס, בסך כולל של 1,500 ₪, ישולם ב-2 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.2011. לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמוד יתרת הקנס לפרעון מיידי. כמו כן, אני מחייב את הנאשם לחתום עד למועד זה על התחייבות בסך של 3,600 ₪ לפיה ימנע מלשוב ולעבור את העבירה בה הורשע. ההתחייבות תעמוד בתוקף למשך שנתיים ממועד החתימה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. אופנוע ים