קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירת בידוי ראיות: מבוא בפני כתב אישום כנגד שוטר סיור בתחנת חיפה, המואשם כי במסגרת טיפולו באירוע של ניסיון שוד אלים שהתרחש במשמרת אותה ביצע, הוא גבה באופן מוטה במכוון את גרסת עד ראיה אשר הבחין בתוקף הנמלט מזירת האירוע. הנאשם, כך נטען, בדה ראיות באופן שהוסיף מחד והשמיט מנגד, פרטים מגרסתו של העד כך ש"תתאים" לפרטיו של חשוד אשר עוכב סמוך לאירוע. כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, אני מודיע על זיכויו של הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. האירוע בתאריך 3/2/09 בשעות הערב, הגיעה הגב' ל.י (להלן: המתלוננת) לביתה שברח' אלברט שוויצר 1 בחיפה. ככל שהובהר, מדובר בדירת חדר המצויה בקומת קרקע. בסביבות חצות, יצאה המתלוננת  לרכבה כדי לקחת דבר מה ומששבה לביתה וביקשה לסגור את הדלת, היא הבחינה לפתע באדם שעמד מאחוריה. אותו אדם (להלן: התוקף), נכנס אחריה לביתה ושם תקף אותה באלימות. גרסתה המפורטת של המתלוננת מצויה בהודעותיה נ/6 ונ/1. המתלוננת צעקה בקול לעזרה והתוקף נמלט מהמקום. בהודעתה הראשונה (נ/6 מתאריך 4/2/09 שעה 0050) מסרה המתלוננת כי החשוד לבש:"טרנינג צבע בהיר בהיר בג אופייט" (ככל הנראה בהיר בג' אוף-וויט - י.ל) ובהודעתה השניה, מאותו יום בשעה 1415 (נ/1), מסרה כי התוקף לבש:"מכנס כהה וחלצה סווטשירט בצבע צהוב עם קפושון עם חוטים לבנים והכובע של הקפושון היה על הראש קשור". המתלוננת מסרה, כי היא מסוגלת לזהות את התוקף אך הוסיפה כי היא מפחדת מביצוע מסדר זיהוי חי. מחומר הראיות שהוגש לתיק עולה, כי למתלוננת נערך מסדר זיהוי תמונות. במהלך המסדר היא לא זיהתה מי מהחשודים שנעצרו, כפי שיורחב להלן. יחד עם זאת, מייד בסיום המסדר ולאחר שחלק מהנוכחים כבר עזבו את החדר, היא זיהתה את אחד החשודים (עמרם כהן) כזה שתקף אותה. בעת השוד זעקה המתלוננת לעזרה. בדירה מעל לדירת מגורי המתלוננת היה במועד האירוע, בין היתר, גם מר יעקב רוואי (להלן: המודיע). המודיע הינו יליד 1987, ששהה אותה עת יחד עם אמו, בן זוגה ואחיו הקטן. המודיע שיחק במחשב כאשר אוזניות מחשב על ראשו. לשמע הצעקות, הזעיקה האם את המודיע והשניים יצאו את הדירה. אמו ירדה לדירת המתלוננת, שכן משם נשמעו הצעקות בעוד המודיע פנה למדרכת הרחוב הסמוכה. במדרכה הוא הבחין, במרחק של כ 30 מטרים ממנו, באדם הולך ברחוב. אותו אדם עמד והסתכל לעברו ואז החל לרוץ. המודיע מסר כי הבין שאותו אדם קשור לאירוע שהתרחש מספר שניות קודם לכן בדירת המתלוננת. המודיע החל לרוץ אחר אותו אדם (להלן: התוקף). אניח, לצורך דיוננו, כי האדם שנמלט הינו אכן התוקף.   דא עקא, שהתוקף נכנס לרכב למושב הנהג, נסע לאחור ולאחר מכן נסע קדימה במורד הרחוב ובקצה הרחוב פנה ימינה לכיוון קניון חיפה. המודיע שב מייד לביתו והתקשר למשטרה. עיון בתמלול שיחת הטלפון של המודיע למוקד 100 (להלן: המשל"ט) מעלה את הדברים הבאים (התמלול סומן ת/16 והדיסק ועליו השיחה למשל"ט סומן ת/4, מהקטע שלהלן השמטתי קטעים לא נחוצים לעניינו; ההדגשות אינן במקור): "המודיע:  . . . שלום, קרתה פריצה פה ברמת אשכול באלברט שוויצר 1 שוטר ב':    או קי, מה, מה קרה בדיוק, בוא תספר לי. המודיע:     אה, היה איזה שודד פה, הרביץ לאישה, שכנה שלנו. שוטר ב':    . . . אתה ראית את הבחור? תוכל לתאר לי אותו להגיד לי מה הוא לבש? המודיע:     . . .אה, הוא לבש בגד צהוב, כאילו ז'קט צהוב כזה של ספורט או משהו. שוטר ב':    ז'קט צהוב. כן. או קי. מכנס ? המודיע:     מכנס ג'ינס. . . .הוא בן. . בוא נגיד בן 30 . . .רצתי אחריו לאוטו, הוא החנה את האוטו פה בין המכוניות ליד. רצתי אחריו שראיתי אותו בורח, לא הספקתי להגיע (לא ברור) אז הוא לקח מאלברט שוויצר למטה ימינה, לחוף . . זה מכונית מזדה (לא ברור). שוטר ג':    המכונית שלו שם ? המודיע:     לא עכשיו לא אבל המכונית זה מזדה 6 אפורה. שוטר ג':    הוא ברח עם המכונית ? מודיע:         כן (לא ברור) שוטר ג':    מזדה 6 ? המודיע:     כן. שוטר ג':    איזה צבע ? המודיע :    אפור. . . . שוטר ב':    אתה בטוח שמזדה 6, או יכול להיות שמזדה 3 ? המודיע:     אה, 6 או 3 ? אני כמעט בטוח כ 6 (ברקע נשמעת המותקפת נסערת) שוטר ב':    בסדר בוא, בוא נעשה ככה. אנחנו כבר נגיע כמה דקות אליכם, בסדר ? . . .חוץ מג'קט צהוב ומכנסי ג'ינס ובן 30. היה נראה ערבי ? רוסי ? המודיע:     לא, לא , ערבי בטוח לא. אבל יש לו. . נראה . .יש לו לחי, יש לו שערות, הכל קצר, כאילו הכל במבנה אחד. שוטר ב':    סווטשרט כתום יכול להיות ? המודיע:     לא, לא, לא, רק צהוב. . . . . ." תוך כדי שיחתו של המודיע עם המשטרה, החל המשל"ט בהזעקת ניידות למקום האירוע. תמלול גל הקשר הוגש וסומן כ ת/ 17 (הדיסק סומן כ ת/4). מתמלול גל הקשר עולה, כי הנתונים לגבי החשוד / חשודים היו כי החשוד שנמלט לבש ג'קט צהוב ומכנס ג'ינס וכן היה כבן 30, וזאת בהתבסס על דברי המודיע. כעבור דקות ספורות, והניידת הראשונה שהגיעה לשכונת רמת אשכול זיהתה רכב מסוג מזדה 3 ובו יושבים שני אנשים, שאחד מהם לבש סווטשרט כתום, שחור לבן (עמ' 2 באמצע לגל הקשר ת/ 17). בני כ 30. שני יושבי המזדה יכונו להלן: כחשודים. הניידת ובה הנאשם ובן זוגו למשמרת הגיעו למקום לאחר הניידת לעיל. מטבע הדברים, שהנאשם האזין לרשת הקשר, הוכוון על פי הנאמר שם ושאב ממנה נתונים שונים. במסגרת גל הקשר אמר מי משוטרי המשל"ט ש:"כנראה מישהו אסף אותו ברכב מזדה 6 אפורה (ר' עמ' 1 למטה). הנאשם תודרך לתחקר את המודיע. במקביל, המתין המודיע לשוטרים בדירת המתלוננת שכן נאמר לו שאלו יגיעו לשם. מעדותו (ר' עמ' 25 לפר') התברר כי הוא התבקש לרדת ולהתקדם לעבר המדרכה בסמוך לביתו, וזאת משום שהשוטרים לא מצאו את כתובתו. משיצא את ביתו, הוא הבחין בניידות המשטרה בכניסה לשכונה. המודיע ניגש רגלית לעבר הניידות ושם הבחין ברכב מסוג מזדה 3 וכן הבחין בשני החשודים שעוכבו באותו שלב. אין מחלוקת, כי המודיע עמד בסמוך לרכב החשודים במרחק של מטרים ספורים (ככל הנראה החשודים נמצאו אותו שלב מחוץ לרכב) והיתה לו את היכולת להתבונן בהם היטב. עוד אין מחלוקת (ר' בנדון גם ס' 4 לחלק העובדות שבכתב האישום), כי הנאשם שוחח עם המודיע בהיותם בצומת שם עוכבו החשודים (ומאוחר יותר נעצרו), ורק לאחר מכן הלכו המודיע והנאשם לבית המודיע (או לבית המתלוננת, הדבר לא הובהר), שם נגבתה הודעתו (ת/9). הודעת המודיע נגבתה על ידי הנאשם בשעה 0040 (כאמור, ת/9), ולאחר מכן, ככל הנראה עם הגיעו לתחנת המשטרה, מילא הנאשם, בשעה 0200, דו"ח פעולה (ת/8), שם מסר את עיקרי גרסת המודיע וכן הרחיב בנוגע לפרטי האירוע. במסגרת הודעתו ת/ 9 מסר המודיע כי הוא ראה:"בחור שמן גדול עם זיפים ושער קצר וקפוצ'ון ובגדי טרלינג". המודיע מסר כי החל לרוץ אחר אותו בחור, אולם הלה:"הגיע לרכב מסוג מזדה 3 אפורה נתן רוורס וברח לכוון למטה". עוד הוסיף, כי:"ואז ראיתי אותכם ניידות משטרה סוגרות על אותו רכב מזדה 3 אפורה ובדקתם מישהו שעונה לתאור של הבן אדם הזה שבדקתם". המודיע מסר כי החשוד שנתפס הינו:"שמן בדיוק אותו תיאור שהניידת משטרה שלכם בדקה ואותם פנים של אותו החשוד שבדקתם עם הניידת" ושוב ומסר כי:"ראיתי אותו שזיהיתי בוודאות את החשוד שהניידת בדקה וכי זה החשוד שהניידת בדקה במקום". כתב האישום והערות מקדימות נעמוד על הנטען כנגד הנאשם בכתב האישום, כאמור בס' 5 לחלק העובדות שבכתב האישום, אך לפני כן אקדים ואבהיר - התיק שבפנינו, כפי שאף עולה מס' 1 לעיל, אינו עוסק במישרין באירוע השוד ואינו עוסק במישרין בשאלה באם אחד מהחשודים שנעצרו, כפי שיתואר להלן, היה זה שתקף את המתלוננת. איני נדרש לקבוע כל ממצא בנדון וממילא לא הובאו בפני כלל הראיות בהקשר זה. התיק שבפנינו דן בשאלה אחת ויחידה, והיא - האם הנאשם בדה ראיות באופן שרשם באופן מוטה את גרסתו של המודיע, כך שגרסתו "תתאים" לתוקף. אכן, יש לצורך דיוננו להבין, כרקע הדברים, את נסיבותיו העיקריות של תיק השוד, אך לא מעבר לכך. במילים אחרות, תתכנה לענייננו 4 אפשרויות שונות שאינן קשורות בהכרח זו לזו וכל הארבע הינן אפשריות: השתיים הראשונות הינן כי הנאשם בדה / לא בדה ראיות; והשתיים הנוספות הינן אחד החשודים שנעצרו, אותו עמרם כהן, הוא אכן התוקף / הוא אינו התוקף. המאשימה טוענת (ובהקשר עקרוני זה אני תמים דעות איתה) כי ייתכן והנאשם בדה ראיות, בין אם התוקף הינו אותו כהן, ובין אם לאו. הנטען בכתב האישום: נטען, כי בעוד שהנאשם גבה גרסה מהמודיע שם צוין כי הלה זיהה בוודאות את החשוד עמרם כהן כתוקף; הרי שבפועל, המודיע לא זיהה, ברמת וודאות כזו או אחרת, את אותו עמרם כהן כתוקף. נטען, כי בעוד שהנאשם גבה הודעה מהמודיע שם צוין, כי הלה זיהה את עמרם כהן על פי פניו, הרי שבפועל הלה טען שלא ראה היטב את פניו של התוקף הנמלט. נטען, כי בעוד שהנאשם גבה הודעה מהמודיע שם צוין, כי הלה הבחין  בתוקף נמלט כשהוא לבוש בגדי טרנינג, בדומה לבגדיו של עמרם כהן; הרי שבפועל, מסר המודיע כי התוקף נמלט כשהוא לובש ג'קט ספורט צהוב ומכנס ג'ינס. נטען, כי הנאשם השמיט את דברי המודיע, כי הבגדים שלבש עמרם כהן אינם תואמים את בגדי התוקף הנמלט. נטען, כי בעוד בגרסה שגבה הנאשם מהמודיע נרשם כי התוקף נמלט לתוך רכב מסוג מזדה 3 (אתו סוג רכב בו נתפסו החשודים), הרי שבפועל, מסר לו המודיע כי אינו יודע בוודאות לאיזה דגם מזדה נכנס התוקף וכי הוא כמעט בטוח שמדובר במזדה 6. נטען, כי הנאשם לא ציין את דברי המודיע כי התוקף התיישב במושב הנהג, למרות שבעת עיכוב החשודים ישב עמרם (החשוד שפרטיו - על פי הגרסה אותה רשם הנאשם - תאמו את תיאור התוקף) במושב שליד הנהג. הנאשם גבה גרסה מהמודיע, ממנה עלה הרושם כי המודיע היה בקשר עין רציף עם התוקף מתחילת המרדף, עובר לכניסתו לרכב ותחילת נסיעתו וכלה במעצרם של החשודים, בעוד בפועל איבד המודיע קשר עין עם רכב התוקף סמוך לאחר שהלה החל לנסוע ברכב. העבירות בהן מואשם הנאשם הינן בידוי ראיות, עבירה לפי ס' 238 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק) וכן מרמה והפרת אמונים - עבירה לפי ס' 284 לחוק. לגבי עבירת המרמה והפרת אמונים, ברור כי מדובר בעבירה נלווית, הנגזרת בנסיבות העניין, מהקביעה באם יוכחו רכיבי העבירה הראשונה של בידוי ראיות. אשר על כן, נתמקד ראשית בעבירה הראשונה של בידוי ראיות. וזה נוסחו של הסעיף: הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו - מאסר חמש שנים. מדובר בעבירת התנהגות מסוג מטרה. אין הסעיף דורש  תוצאה של הטעיה בפועל ולכן מדובר בעבירה התנהגותית. יחד עם זאת, אין מדובר בעבירה התנהגותית "רגילה" שכן הסעיף דורש:"כוונה להטעות רשות שיפוטית" ולכן, מדובר בעבירת מטרה. ס' 20 (ב) לחוק קובע, כי: "לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן". לגבי השאלה באם ניתן להחיל את הלכת הצפיות על עבירת בידוי ראיות, סבורני כי התשובה לכך חיובית. בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו, הגם שבאותו מקרה אליו אפנה, היה מדובר בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. יחד עם זאת, אין מקום לטעמי להבחין בין העבירות בהקשר זה:"העלמת ראיות זמנית פוגעת במובהק בערכים המוגנים שביסוד עבירת שיבוש מהלכי משפט, והיא בעלת פוטנציאל ממשי להכשלת ההליך השיפוטי. לפיכך, מן הראוי להחיל על עבירה זו את הלכת הצפיות, ולהסיק את התקיימותו של היסוד הנפשי הנדרש מקום בו צפה הנאשם, כי העיכוב במסירת הראיות לידי המשטרה עלול להביא, בהסתברות קרובה לוודאי, לשיבוש מהלכי המשפט". (ע"פ 8721/04 יחיעם אוחנה נ' מ"י, ניתן בתאריך 17/6/2007). יש לציין, לעניין הלכת הצפיות והשאלה באם הנאשם צפה בדרגת הסתברות של קרובה לוודאי, כי אותה ראיה תטעה רשות שיפוטית, הרי שאין מדובר בקביעה ערטילאית ואין מדובר בקביעה המתייחסת לאדם הסביר. מדובר בקביעה, המתייחסת לנאשם העומד בפני באותו רגע נתון (ור' בנדון, את ספרם של יורם רבין ויניב ואקי, דיני עונשין, מהדורת 2008, עמ' 336; וכן את הפסיקה אליה הפנו: ע"פ 4597/00 עובדיה נ' מ"י, ניתן בתאריך 26/12/2000). כמו כן, יש לזכור כי בטרם יידון היסוד הנפשי יש להוכיח את מודעותו הנאשם לכך כי הוא בודה ראיה. גרסאות המעורבים בתאריך 6/2/09, 3 ימים לאחר שנגבתה הודעתו ת/9 - העומדת במוקד דיוננו - זומן המודיע לגביית הודעה נוספת במשטרת חיפה. כפי שהוברר, זימון זה היה לבקשת הפרקליטות ולאחר שעלו תהיות בנוגע לסתירות שונות בין גרסתו לבין הממצאים בשטח. בהודעתו ת/ 10 מסר המודיע את הפרטים הבאים: לעניין זיהוי התוקף בעת האירוע, הוא מסר כי לאחר שיצא את ביתו הוא ראה, ממרחק של כ 30 מטרים אדם:"הולך ברחוב ממש רגיל". במקביל, החלה המתלוננת שוב לצעוק ואז:". .הוא לפתע עמד והסתכל עליי, זה הרגע היחיד שאני ראיתי את פניו של אותו אדם שבאותו רגע היה במרחק של כ 30 מטר ממני לפחות. . .אותו אדם הסתובב והתחיל לרוץ. . " (ת/10, שורות 10-11); לעניין מיקום ישיבתו ברכב והשאלה באם הבחין באדם נוסף מסר כי התוקף נמלט ממנו ואז:". . אני ראיתי שהוא נכנס לתא הנהג והוא בעצמו נהג ברכב, ואז נסע אחורנית חזק, ואז ירד לפרויד למטה . . " (שם, שורות 14-15). בהמשך, מסר המודיע בהקשר זה כי:"לא ראיתי שום בחור יושב לצידו או בספסל האחורי . ." (שם, שורה 21). המודיע מסר, כי לאחר עיכוב הרכב הוא עצמו הגיע לצומת, שם עמד רכב החשודים:". . ואז בצומת שהגעתי אותו שוטר שלקח ממני את העדות אמר לי תסתכל על הבחור הזה שעמד ליד המזדה שלו אם זה הבחור שראית לפני זה בורח מכיוון הבית של השכנה שלי, אני הסתכלתי על אותו בחור שעצרו ומייד אמרתי לשוטרים התיאור אותו תיאור ממש בדיוק, אבל הבגדים זה משהו אחר, ומה כוונתי שאני ראיתי את הבחור שרצתי אחריו הוא לבש טרנינג צהוב בחלק העליון ולמטה מיכנס גינס, ואותו בחור שעצרו והראו לי אותו לבש כולו שחור, ואז השוטר שמע אותי לגבי הלבוש והתיאור ואמר לי יכול להיות הוא החליף בגדים, אני אמרתי לו יכול להיות הכל, ואז אותו שוטר לקח ממני עדות . ." (שם, שורות 25-31). בהמשך, שב המודיע ומסר כי מבנה גופו של החשוד שנתפס זהה לתוקף שהוא הבחין בו:"שמן בטוח, זיפי שער בפנים, בחור שמן גבוה בדיוק כמו הבחור שנתפס" (שם, שורה 41). למודיע הוקראה הודעתו ת/ 9, שנגבתה על ידי הנאשם. מכיוון שהמודיע חתם על ההודעה ומכיוון שכפי שנראה בהמשך, הוא התכחש למספר פרטים בה, הוא נשאל מדוע אם כן הוא חתם עליה. המודיע השיב כי:"ולמען האמת לא קראתי את העדות. ." (שם, שורה 37).המודיע טען, כי דבריו בנוגע לאי ההתאמה בפרטי הלבוש לא נכתבו בהודעתו ת/ 9 למרות שנאמרו לנאשם; עוד מסר כי לא ציין שהרכב בו ברח התוקף היה מזדה 3 (שם, שורה 51); והדגיש כי כאשר אמר שמדובר שאותו אדם, הרי הכוונה היתה שמדובר בזיהוי על פי:"תיאור כללי של מבנה גוף". בעת עדותו בפני, חזר המודיע על עיקרי גרסתו לעיל. המודיע ציין כי חתם על הודעתו ת/ 9 בפני הנאשם משום של:". .הייתי באמצע מהומה והשוטר שלקח ממני עדות, חשבתי שאנחנו זורמים בשיחה, חתמתי בסוף, בידיעה שהוא רושם מה שדיברנו" (עמ' 27, שורות 1-2). גרסת הנאשם היתה פשוטה - לטענתו, הוא רשם את כל שנאמר לו על ידי המודיע, לא הוסיף ולא החסיר דבר, וכדבריו:"רשמתי כל מה שהוא אמר לי. לא הוספתי. כל מה שאמר, רשמתי. לא השמטתי. לא עשיתי דבר כזה ולא אעשה דבר כזה". (עמ' 34, שורות 7-8 לפר'). בהמשך מסר כי:"הוא (המודיע - י.ל.) הגיע למקום האירוע, איפה שנעצרו החשודים, בצומת, שאלתי אותו אם הוא מזהה וודאי את אותו בחור שנעצר על ידי השוטרים והוא אמר לי זה אותו תיאור כמו הבחור שנעצר ועל סמך מה שאמר, הודעתי גם לשוטרים שזה הוא. אם הוא לא היה אומר לי את זה, לא היינו עוצרים אותם. הוא הצביע על אחד מתוך שני החשודים, על הזמן. על סמך הזיהוי של הבחור השמן, נעצרו השניים". (שם, שורות 19-23). דיון והתייחסות לאחר שבחנתי את כלל הראיות והתרשמתי מהעדים הנוגעים בדבר באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה לא הוכיחה את טענותיה במידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי. אם נתמצת את גרסת המאשימה, הרי שהמודיע אמר לנאשם באופן חד משמעי כי הגם שתיאורו הכללי של החשוד עמרם כהן דומה לתוקף (במידות גופו, בזיפי הפנים בתספורתו), הרי שאינו יכול לזהות את עמרם כהן כתוקף. בנוסף, נטען כי הנאשם "שינה" את זיהוי הרכב ממזדה 6 למזדה 3 וכן "העלים" את העובדה כי פרטי לבושו של כהן אינם תואמים את אלו של התוקף. כמו כן, יצר את הרושם כאילו המודיע היה בקשר רציף עם הרכב מרגע הימלטותו ועד עיכובו על ידי השוטרים בעוד שלא כך היה. להתרשמותי, ועל בסיס ניתוח כלל הראיות אין מדובר במקרה בו יש לאמץ את אחת משתי עמדות הקצה שהוצגו על ידי המאשימה מחד; והנאשם מנגד. במלים אחרות, קיימת אפשרות שלישית, הגיונית ומסתברת יותר, ושיש לה בסיס ראייתי בחומר שהוצג בפני, על פיה הן המודיע לא מסר במדויק בזמן אמת לנאשם את שמסר מאוחר יותר בחקירתו המסודרת במשטרה ושב ומסר בפני; והן שנפלו פגמים שונים בגביית ההודעה על ידי הנאשם. שילוב נתונים זה אינו מוביל לכך כי הנאשם חטא בפלילים, אלא לכל היותר כי נפלו פגמים בעבודתו. כדי להרשיע את הנאשם במיוחס לו, יש לעבור מספר משוכות: ראשית, לקבוע כי המודיע אכן מסר לנאשם את שנטען על ידו בעת עדותו בפני, ובעת שנחקר בשנית במשטרה. אין מדובר במשוכה קלה, שכן לא ניתן להסתפק בראייתו של המודיע לאחור, רטרואקטיבית, כי אכן כך היו הדברים. יש להוסיף ולקבוע כי המודיע מסר, בזמן אמת את כל הפרטים שהיו ברשותו ובצורה ברורה לנאשם. שנית, יש לקבוע כי גם אם המודיע העביר לנאשם את כלל הפרטים לעיל, הרי שהנאשם אכן קלט אותם, היה ער לניואנסים השונים בפרטים שנמסרו לו, והיה מסוגל להעלות אותם בצורה מסודרת על הכתב. שלישית, יש לקבוע כי גם אם היו פערים שונים, בין מה שנמסר לנאשם על ידי המודיע לבין מה שהועלה על הכתב על ידי הנאשם, הרי פערים ושינויים אלה, היו מתוך מטרה להטעות רשות שיפוטית ולא מתוך, לדוגמה, רשלנות או חוסר מקצועיות. אעלה להלן מספר נקודות ותהיות בנוגע לשלושת המשוכות שלעיל, אשר הובילו אותי למסקנתי בדבר זיכויו של הנאשם. הנקודה הראשונה נוגעת למשוכה הראשונה עליה הצבעתי לעיל. מדובר היה באירוע מלחיץ מבחינת כלל המעורבים ובמיוחד מבחינתו של המודיע. דקות בטרם מסר את גרסתו הראשונית בצומת הרחובות בפני הנאשם, הוא נחשף לעובדת תקיפת שכנתו. הוא היה מעורב במרדף רגלי אחר התוקף, ודקות ספורות לאחר מכן הוא הגיע לצומת הרחובות שם עוכב רכב בו נמצאו שני חשודים. אחד מהחשודים דמה - לפחות בחלק מהנתונים אותם קלט בחושיו - לתוקף. במילים אחרות, אין מדובר בעד המתאר אירוע מזיכרונו, אלא בעד ראיה המתאר אירוע, לאחר שעמד מרחק מטרים ספורים מחשוד הדומה במספר פרמטרים לתוקף שנמלט ולידו רכב שאף הוא דומה לרכב שנמלט. עוד יש לדעת, כי הודעת המודיע ת/9 נגבתה על ידי הנאשם כאשר המתלוננת ואמו של המודיע היו באותו בית ממש (לא ברור באם מדובר בבית המודיע או בית המתלוננת - ר' בנדון עדות המודיע עמ' 32, שורות 23-24). למעשה, אין בידי המאשימה חיזוק משמעותי לעדות המודיע. אכן, אין מניעה להגיע להרשעה על סמך עדות המודיע אולם סבורני כי כאשר משווים לנגד עיננו את הסיטואציה אליה נקלע המודיע, ישנו קושי בכך. המודיע מסר, על פני הדברים את גרסתו בביטחון רב, דא עקא שלמרות בטחונו ניתן להתייחס אליו בספקנות מה. כך, לדוגמה, בעת שנחקר בתאריך 6/2/09 על ידי החוקר אשר מזרחי (ת/10), 3 ימים בלבד לאחר האירוע, הוא נשאל באם הוא הבחין בסוג הרכב. תשובת המודיע היתה:"לא בכלל, לא אמרתי לא מזדה 6 ולא מזדה 3, אפילו תבדקו(.). שאלו אותי במוקד 100 איזה מזדה אמרתי לא יודע, אמרתי אפור זה בטוח". בדקנו. עיון בתמלול שיחת המודיע עם מוקד 100 מעלה, כפי שהובא בס' 6 לעיל, כי המודיע מסר כי מדובר ברמת בטחון של "כמעט בטוח" שמדובר במזדה 6. התהייה השנייה, נוגעת למשוכה השנייה בהוכחת אשמתו של הנאשם, וזאת בנוגע ליכולתו, בזמן אמת, לקלוט את אותם פרטים, ביניהם פרטים בעלי דקויות, עליהם הצביע המודיע. בהקשר זה, ניתן להפנות לשתי נקודות: הראשונה, היא כי כלל ההודעה אשר גבה הנאשם מהמודיע אינה כוללת סימני פיסוק וניקוד. מדובר בהודעה הכוללת עמוד אחד, 29 שורות, ואין בה ולו פסיק אחד או נקודה אחת ! לכאורה, מדובר בעניין טכני. למעשה, מדובר בנסיבה המצביעה על טיב ואיכות ההודעה שנגבתה על ידי הנאשם. השניה, היא השימוש במילה "טרלינג" (שורה 6 לת/ 9 ו כן ר' אותו שימוש בדו"ח הפעולה ת/8). אין ספק, כי לא המודיע, שהינו דובר 6 שפות (צ'כית, רוסית, ערבית, עברית, אנגלית וקצת גרמנית - ר' עדותו עמ' 27, שורה 28) הוא המקור לטעות זו. מה שיותר מעציב (ואדגיש שאין בכוונתי להעליב את הנאשם, וכנסיבה "לקולא" אציין כי הדברים משמשים בהקשר לתיק זה לזכוּתו, וליתר דיוק - לזכּוֹתו), כי הנאשם כלל לא היה ער, גם בזמן עדותו בפני, לשיבוש שנפל ברישום פריט הלבוש. עיון בעמ' 34 לפרוטוקול מלמד, כי ניסיתי מספר פעמים להבין ולהבהיר נקודה זו - היינו, האם המילה "טרלינג" נאמרה כך על ידי המודיע, או שמא מדובר בטעות כתיב (או אחרת) של הנאשם. דא עקא, שהנאשם כשל בכך. לכאורה, גם בהקשר זה מדובר בעניין "טכני" ושולי, אך סבורני כי הוא מצביע על יכולתו של הנאשם לגבות הודעה מסודרת, בעלת דקויות וגווני ביניים מהמודיע. מאליו יוצא, כי הדבר מעלה קושי בקביעה באם לנאשם היתה מטרה פלילית במעשיו, ובהקשר זה - במחדליו. עוד דוגמה בהקשר זה, היא שאלתו של הנאשם בשורה 15 לת/9, שם שאל את המודיע כהאי לשנא:"האם אתה זוכר את התיאור לבוש בתאור של החשוד". עיון בתשובת המודיע מעלה, כי הלה כלל לא ענה לשאלה, אלא השיב:"שמן בדיוק אותו תיאור שהניידת שלכם בדקה ואותם פנים של אותו החשוד שבדקתם עם הניידת" (שם, שורות 16-17). ב"כ המאשימה טענה בהקשר זה כי מכך שהנאשם לא טרח לקבל תשובה לשאלה ששאל, ניתן להסיק את מטרתו של הנאשם לא לקבל תשובה שלא "תתאים" לנתוני לבושו של החשוד עמרם כהן. דא עקא, שאני סבור כי אפשרות הגיונית לא פחות הינה כי המודיע עצמו לא היה מרוכז דיו ולכן לא השיב לשאלה הקונקרטית שנשאל. עוד ניתן ללמוד, כי הנאשם, שאינו חוקר מקצועי, לא טרח למקד את המודיע ולשאול אותו את אותה שאלה בשנית; זאת ועוד, ניתן להצביע לתחילת גביית ההודעה שם מסר המודיע את גרסתו בהקשר לפריטי הלבוש. התהייה השלישית, נוגעת למשוכה השלישית עליה הצבעתי לעיל, בנוגע למחשבה הפלילית הנדרשת להוכחת עבירת בידוי הראיות. לא נטען, ולו ברמז, כי הנאשם עשה מעשה ו/או מחדל כלשהו, כדי להגיע למצב שבו המודיע יחתום על הודעתו בלא שקרא אותה או בלא שהיא הוקראה לו. עיון בהודעה מעלה, כי בתחתית ההודעה נרשם כי ההודעה הוקראה למודיע והוא אכן חתם עליה. טוען המודיע, כי הוא חתם על ההודעה מתוך אמון שדבריו אכן נרשמו. המאשימה לא התייחסה לסיטואציה זו, היינו - האם ההודעה אכן הוקראה למודיע (כפי שנרשם), או שרק ניתנה לו האפשרות לקרוא אותה והוא בחר שלא לעשות כן. חשיבות חתימת המודיע על גבי ההודעה אינה רק באישור לכאורי בדבר אמיתות תוכנה. בנדון, קיימת חזקה, הניתנת אמנם לסתירה, כי אדם לא יחתום "כך סתם" על הודעה. אניח לצורך העניין, הנחה שאינה בלתי מציאותית, שייתכן וחלו בהודעה זו אי דיוקים, השמטות ועיוותים מסוימים. הדבר לצערנו קורה, מסיבות שונות שעל חלקן עמדתי במסגרת זו. מה שחשוב בהקשר זה, הוא חוסר ההיגיון, הלכאורי לכל הפחות, בטענה כי הנאשם - בכוונת מכוון - שיבש את הודעת המודיע ולאחר מכן קרא אותה בפניו וביקש את חתימתו. מצופה היה, כי באם הנאשם ביקש לשבש את הודעת המודיע, היה נוקט בדרך כלשהי להשגת חתימתו של המודיע על הודעתו, בלא לאפשר לו לעמוד על אותם שיבושים מכוונים. על כל האמור לעיל, ניתן להוסיף כי חלק מהנתונים "הבדויים" אותם מייחסת המאשימה לנאשם, הינם למעשה אי הבנות וסטיות, שהינן לא יותר מגבייה מרושלת ולא מיומנת של הודעה ראשונית על ידי שוטר סיור. נביא כדוגמה את הסוגיה באם הנאשם "העלים" בכוונת מכוון, את העובדה כי קשר העין בין המודיע לרכב התוקף נותק וכי ואין כל וודאות כי הרכב שהבחין בתחילת האירוע היה הרכב בו נתפסו החשודים. עיון בהודעה ת/9 מעלה, כי המודיע מסר (ולכל הפחות כך נכתבו הדברים על ידי הנאשם), כי התוקף:". . הגיע לרכב מסוג מזדה 3 אפורה נתן רוורס וברח לכיוון למטה ואז ראיתי אותכם ניידות משטרה סוגרות על אותו רכב מזדה 3 אפורה. . ". סבורני, כי היכרות עם זירת האירוע (כפי שהוסברה על ידי המודיע וכפי שניתן להבינה מתוך עיון במפת השכונה), מעלה שכאשר הוא ציין ש"הרכב ברח לכיוון למטה", הכוונה היתה במורד רח' פרויד. לא ניתן לשמור, פיזית וטכנית, על קשר עין עם הרכב. אכן, היה צורך להבהיר זאת שכן עובדה היא שמשפט זה הובן ביותר ממובן אחד. די באמור לעיל כדי להוביל לזיכויו של הנאשם, וכך אני עושה. משפט פליליחוק העונשיןראיות