קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירת מהירות לאחר שהרכב נגנב: בפני בקשת הנאשם לחיוב המדינה בהוצאות הגנתו. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת של 177 קמ"ש בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. מועד העבירה ( 18.9.2010 - יום כיפור ) שעה 5:42 לפנות בקר. העבירה יוחסה לנאשם מכח חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה המטילה על הבעלים ו/או המחזיק החוקי ברכב, אחריות לכל עבירה שנעשתה בו אלא אם יוכיח מי נהג או מי המחזיק . ואולם אין המדובר בחזקה חלוטה. לבעל הרכב או המחזיק הגנה אם הוכח, שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. במקרה דנו טען הנאשם, כי אין ליחס לו את העבירה הואיל וזו התבצעה לאחר שהרכב נגנב ממנו בשעת לילה. כמו כן נמסר, כי הודעה על הגניבה נמסרה למשטרה הן טלפונית והן בתחנת המשטרה. להלן השתלשלות ההליך : הנאשם קיבל הדו"ח ב 28.10.10 באמצעות הדואר המהוה הזמנה לדין וכתב אישום. הנאשם פנה מיד בכתב למשטרה ישראל ביום 1.11.10 בבקשה לבטל הדוח הואיל והעבירה בוצעה כשהרכב נגנב ממנו. אף על פי כן כתב האישום הוגש ב - 8.11.2010. הנאשם זומן להקראה ליום 12.1.11 והתייצב בבית המשפט, ואולם לאחר דין ודברים בינו לבין ב"כ התביעה ביקש זה האחרון לדחות את הדיון בתיק לתזכורת תביעה לשקול עמדתה באשר להמשך ההליכים כנגד הנאשם . במועד הנדחה הוא יום 14.2.11, הודיע ב"כ התביעה, כי התביעה ממשיכה בהליכים, לפיכך נקבע מועד נוסף לדיון ליום 7.4.11 אליו שוב זומן הנאשם . הנאשם תמה , כשקיבל לידיו הזימון לדיון הנוסף ליום 7.4.11 ועל כן הגיש ביום 20.2.11 לבית המשפט הודעה בכתב , בצירוף אסמכתאות המסבירה את השתלשלות האירועים החל מקבלת כתב האישום לידיו, פנייתו למשטרה בכתב לבטל את הדוח על רקע ביצוע העבירה, כשהרכב לא היה ברשותו בשל הגניבה, הגעתו לבית המשפט ביום ה- 12.1.11 שאז פרט את נסיבות ארוע הגניבה באוזני התובע , אשר העריך, כי ככל הנראה הנאשם לא ידרש שוב לבית המשפט . הנאשם חזר ושאל אם נוכחותו נדרשת. בית המשפט הבהיר , כי נוכח עמדת התביעה להמשיך בהליכים אין מנוס מזימון הנאשם ואם לא יתייצב, יישפט בהעדר. ואכן ביום 7.4.11 התייצב הנאשם פעם נוספת בבית המשפט בעניינו וחזר על השתלשלות הארוע לפרוטוקול . הנאשם הבהיר, כי כשגילה דבר הגניבה הזמין מיד ניידת משטרה ,אולם משזו הגיעה נמסר לו ע"י השוטר , כי לא ניתן לפעול באותו שלב בשל יום הכיפורים. הנאשם הונחה למסור תלונה בתחנת המשטרה במוצאי יום הכיפור וכך פעל. הנאשם הביע תרעומת על התנהלות המשטרה אשר מטריחה אותו שלא לצורך לבית המשפט אף שהיו בידיה כל הנתונים והמסמכים הנדרשים לשחררו מהאחריות לדוח. לאור הנתונים אשר נפרשו בדיון בית המשפט נקבע, כי התביעה תבחן עמדתה פעם נוספת לעניין ההליך ותודיע עמדתה לבית המשפט. ביום 30.5.11 הודיעו הצדדים, כי התביעה מבקשת לחזור בה מכתב אישום, בהסכמה. ברם, הנאשם ביקש מבית המשפט פסיקת הוצאות לטובתו. ב"כ התביעה מתנגד לבקשה. סעיף 80 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, קובע כדלקמן: " (א)   משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט; ..."   על מנת לזכות בפיצוי לפי סעיף 80, נדרש המבקש לעמוד בדרישה מקדמית ולפיה יזוכה מן האישומים נגדו, או כי כתב האישום נגדו יבוטל. הדרישה השנייה מציבה בפני המבקש שתי עילות סף חלופיות, למתן פיצוי: הראשונה - כי בית המשפט נוכח שלא היה יסוד לאשמה ואילו השנייה - כי קיימות נסיבות אחרות המצדיקות הענקת הפיצוי. על השיקולים השונים והעילות בנוגע לפסיקת פיצוי או הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין ראו: ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מ"י פ"ד נו (3) 73. לעניננו רלוונטית גם תקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, קובעת כי: " (א) נעתר בית המשפט לבקשת בעל דין לדחות את מועד המשפט או נדחה מועד המשפט בשל מעשה או מחדל של בעל דין, רשאי בית המשפט אם ראה הצדקה לכך, להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחיה, הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד. עמדתו של בית משפט זה נאמרה מפורשות בעניין ההוצאות כי: "אין מקום להפלות את האזרח מול הרשות, כשהמדובר בהתנהלות לא יעילה ו/או לא תקינה. הכלל בדבר חיוב בהוצאות ייושם בהדדיות על האחראי למחדל של בזבוז זמן שיפוטי". [ עיינו: תת"ע (ק"ג) 3338-09-10 מ"י נ' אלדן תחבורה בע"מ, הש' ר. בן יששכר, (20.1.11)] במקרה דנן לתביעה הייתה הזדמנות לחזור בה מכתב האישום בשלב מוקדם יותר וזאת על ידי בחינת גרסת הנאשם באופן מעמיק כפי שהוצגה בפניה בשני מועדים שונים (12.1.11 מועד הדיון ו-20.2.11 - הגשת בקשה לבית המשפט). ביד התביעה היו כל הנתונים והמסמכים הרלונטים לבחינת עמדתה אם להותיר את האישום על כנו אם לאו מה גם שלתביעה נגישות למידע משטרתי תולדת הודעת אזרח למוקד המשטרתי ו/או תולדת תלונה בכתב . אף על פי כן התעלמה המשטרה מפניות הנאשם ו/או לא שקלה פניותיו ברצינות הראויה מבעוד מועד לא בסמוך לפנייתו הראשונה בכתב אליהם (כעולה מהממך שצורך לבקשה מיום 20.2.11 ) , לא בסמוך להגשת כתב האישום כאשר תובע חותם עליו לצורך הגשתו לבית המשפט ולא לאחר הישיבה הראשונה . הראייה שהנאשם הוטרח פעם שנייה לבית המשפט בשל עמדת התביעה להמשיך בהליכים ורק לאחר הישיבה מיום 7.4.11 הגיע המשטרה כי אין מקום להמשיך בהליכים כנגד הנאשם וביקשה לבטל הדוח כנגדו. ניתן לומר, כי המקרה דנן התביעה התרשלה התביעה בחקירתה . ההלכה קובעת, כי מקום בו התביעה מסתפקת בראיות שהיו בידיה בפועל ולא בחנה אילו ראיות היו צריכות להיות בידיה בכח מלמדת על רשלנות בחקירה [עיינו: ע"פ 303/02 חמדאן נ' מ"י, פ"ד נד (2) 550, 557], קל וחומר בעניננו. כאן, סמכה המשטרה בעיוורון על החזקה הקבועה ב סעיף 27ב לפקודת התעבורה, כאילו היתה חזקה חלוטה, והתעלמה מראיות שהיו בידיה ו/או בשליטתה ואשר יש בהן כדי להביא להכרעה. משהובא לידיעת המשטרה כי הרכב נגנב היה עליה לחקור את גירסת הנאשם , שהועלתה בהזדמנות ראשונה לפני הגשת כתב האישום ו/או בסמוך להגשתו וטרם הגיע מועד הדיון, אם נבצר ממנה לעשות כן מוקדם ככל שניתן בשל עומסי עבודה. לכל המאוחר היה עליה מנוע את הטרחת הנאשם לבית המשפט ולו לישיבה השנייה לאחר שבמעמד הדיון הראשון ביקש ב"כ התביעה לדחות הדיון לגיבוש עמדה נוכח טענות הנאשם. דא עקא, התביעה החליטה אז להמשיך בהליכים ורק לאחר שהנאשם הוטרח לבית המשפט פעם נוספת ופרש את גירסתו שוב שקלה התביעה עמדתה פעם נוספת והודיעה על ביטול האישום. התביעה הטריחה את הנאשם שלא לצורך בשל רשלנותה. נוכח האמור לעיל , בית המשפט הגיע למסקנה, כי הנאשם זכאי לפיצוי בין אם בשל כך שהתקיימו "נסיבות אחרות" המצדיקות הטלת הוצאות על התביעה, מכוח החלופה שבסעיף 80 לחוק העונשין ובין אם נוכח הוראת תקנה 21(א) לתקנות סדר הדין הפלילי שצויינה לעיל. בע"פ 7826/96 יוסף ריש נ. מ"י פ"ד נ"א (1), 481 , פורטו שיקולים שונים המהווים "נסיבות אחרות" .  רשימת השיקולים אינה סגורה.  " על בית המשפט לאזן בין השיקולים השונים תוך התחשבות במיגבלות המשאבים העומדים לצורך זה, האילוצים בהם פועלות הרשויות המופקדות על אכיפת החוק והתיפקוד הראוי של בית המשפט". (עיינו: שם בסעיף 4 לפסק הדין ). באשר להיקף הפיצוי, גובה הפיצוי נגזר, בין היתר, מהיקף שיקול הדעת בקביעת פיצוי או שלילתו. גם בשלב קביעת גובה הפיצוי לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשקילת הנסיבות המקימות זכות לפיצוי והוא נדרש לאזן בין זכות נאשם, שלא להיפגע מניהול הליך, שבדיעבד מתברר, כי לא היה מקום לאישום, לבין החשש להרתעתם של גורמי התביעה [עיינו: רע"פ 7433/05 פלוני נ מ"י וע"פ 4492/01 דוד עשור נ. מ"י פ"ד נז (3) 734 ]. בית המשפט ער להוראת סעיף 80 (ב) לחוק העונשין ולהוראות תקנות סדר דין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב- 1982 (הוראות תקנה 9 לתקנות) (להלן: "התקנות"), החלות בענייננו הצדדים לעניין ההוצאות תוך איזון בין האינטרסים השונים, וההוצאות יפסקו בהתאם. בתיק זה התקיימו 2 ישיבות להן נדרש הנאשם. בית המשפט התחשב בפסיקת ההוצאות בעובדה,כי הנאשם לא היה מיוצג, וכי לא צירף קבלות ו/או אסמכתאות להוכחת הוצאותיו. בית המשפט ער, לתקנה 9 (ב) לתקנות המקנה לבית המשפט סמכות מטעמים של צדק לקבוע סכום גבוה יותר מהקבוע בתוספת, בשיעור שלא יעלה על חמישים אחוזים. בנסיבות הענין ולאור כל האמור לעיל המשטרה תשלם לנאשם סך של 1500 ₪ שישולמו תוך 60 יום. גניבת רכבמשפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות