קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירת תעבורה של שוטר ברכב משטרתי: כתב האישום: הנאשם מואשם בכך שביום 19/6/08 סמוך לשעה 04:35 נהג ברכב משטרתי מסחרי מסוג טויוטה (להלן: הטנדר המשטרתי) ברח' חנקין בחיפה מכיוון מרכז זיו לכיוון כללי רוממה בכניסה לגשר התת קרקעי הנמצא במקום וכאשר הגיע מתחת לגשר עצר את הטנדר המשטרתי, החל נוסע לאחור על מנת לעלות על הגשר. באותה עת נסע מהכיוון הנגדי מתחת לגשר מוחמד עבדל רחמן כשהוא רכוב על קטנוע. הנאשם נסע כאמור לאחור, עלה על אי תנועה המשורטט על הכביש, סטה אל תוך נתיב נסיעתו של רוכב הקטנוע, חסם את דרכו, רוכב הקטנוע נפל על הכביש, פגע בטנדר המשטרתי, הקטנוע החליק על הכביש ונזרק לנתיב הנגדי. כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב הקטנוע חבלות של ממש ונגרמו לו שברים בצלעות, הוא אושפז בבית החולים שם עבר ניתוח שיחזור וקיבוע שברים באגן, נעזר בהליכה עם הליכון והועבר לבית חולים של שיקום. כמו כן, נגרם נזק לטנדר המשטרתי ולקטנוע. תשובת הנאשם לכתב האישום: הנאשם הודה באמור בסעיפים 1 ו- 3 לכתב האישום, תוך שהסניגור מציין "בהסתייגות לגבי מהירות הגעת האופנוע". ביתר עובדות כתב האישום כפר הסניגור בשם הנאשם. כמו כן, ויתר הסניגור על העדת הרופאים, עורכי התעודות הרפואיות, ואלה הוגשו בהסכמה להוכחת החבלות נשוא כתב האישום. ראיות התביעה: להוכחת עובדות כתב האישום העידה המדינה את רוכב האופנוע - הנפגע בתאונה, את השוטר האני חיר, הסייר המשטרתי שהגיע למקום התאונה מיד לאחר התרחשותה, את השוטרת אהובה טבק, שותפתו למשמרת ומי שנכחה עם הנאשם בטנדר המשטרתי בעת קרות התאונה, ואת הבוחן המשטרתי, מר נזיה חמאם. רוכב האופנוע חזר על האמור בהודעתו במשטרה, טען כי כל האמור בה אמת וכי תוכנה משקף את נכונה את האירוע. ההודעה הוגשה בהסכמה וסומנה ת/3. לפי האמור בהודעה, עבד רוכב האופנוע כשליח ב"סנדוויץ' בר" ביום האירוע. לדבריו, הוא לא זוכר הרבה מהאירוע, הוא רק זוכר שנסע ישר, עם אורות דרך דולקים, הקטנוע בו נהג היה תקין. כמו כן, אישר כי נהג בקטנוע ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בעדותו בביהמ"ש חזר ואישר את הפציעות מהן סבל בעקבות התאונה ואישר כי קיבל טיפול רפואי בגינן בביה"ח רמב"ם ואלישע (התעודות הרפואיות הוגשו בהסכמה וסומנו ת/4 ו-ת/5 בהתאמה). בחקירה הנגדית טען רוכב האופנוע כי הוא לא זוכר באיזה מהירות נסע כמו כן לא זוכר כמה פעמים נסע מתחת לגשר. עם זאת, ציין כי מדובר בגשר הבנוי מתחת לכביש, במנהרה, כלשונו. לדבריו לא ראה את הניידת עומדת במקום. לשאלת ביהמ"ש מתי ראה לראשונה את הטנדר המשטרתי טען כי ראה אותו בפעם הראשונה כשפגע בו וכי לא הבחין בו קודם לכן ובלשונו: "...לא ראיתי אותו לפני כן, פתאום הוא הופיע לי. זה היה מקום של מנהרה, חשוך, הוא פתאום קפץ לי, אני נסעתי ישר, לא הספקתי לראות אותו אפילו." (עמ' 4 שורות 23-25) באשר לאמצעי זיהוי של הטנדר המשטרתי טען רוכב הקטנוע כי לא זכור לו אם היו דלוקים האורות המהבהבים של הטנדר המשטרתי. כשהטיח בו הסנגור בחקירה נגדית כי השוטר עמד עם הטנדר כשאורות כחולים מהבהבים והסתובב במקום ואילו הוא, רוכב הקטנוע, נסע במהירות גבוהה מאוד ולכן לא הבחין בו, השיב רוכב הקטנוע: "אם הוא רוצה להסתובב שם זה קו לבן" (עמ' 5 שורה 31) שוטר הסיור, מר האני חיר, ערך דו"ח פעולה (ת/2). בדו"ח הפעולה ציין השוטר כי הגיע למקום התאונה יחד עם שוטר אחר, הבחין במקום בבוחן המשטרתי ובנאשם. כמו כן, ציין כי הנאשם היה בכיוון נסיעה ממרכז זיו לכיוון כללי רמות ספיר, וכאשר הגיע למנהרה קיבל אירוע, עצר את הניידת, נסע אחורנית, חצה שטח הפרדה מסומן ובאותה עת הגיע קטנוע אשר נסע מכיוון רמות ספיר על רחוב חנקין לכיוון מרכז זיו והקטנוע החליק ופגע בחלקו האחורי של הטנדר. רוכב הקטנוע פונה לביה"ח לפני שהגיע שוטר הסיור, הקטנוע נגרר מהמקום. בעדותו בביהמ"ש חזר השוטר ואישר את תוכן האמור בדו"ח הפעולה והבהיר כי הוא לא נכח כאשר התרחשה התאונה אלא הגיע לאחר שקרתה. לכשהגיע רשם את האירוע, תחקר את הנאשם כיצד קרתה התאונה ותיעד את הדברים בדו"ח הפעולה. השוטרת אהובה טבק, שותפתו של הנאשם באותה משמרת ומי שנכחה איתו יחד בטנדר המשטרתי בעת קרות התאונה, נחקרה במשטרה ומסרה את גרסתה (ת/1). בהודעה שנגבתה ממנה טענה כי המדובר היה בשעת לפנות בוקר, היא נרדמה בערך ל-10 דקות ואז שמעה דיווחים על התפרצות לרכב ברחוב אינטרנציונאל והחלה "להתעסק" כלשונה, עם הניירת. היא ושותפה (הנאשם) נסעו מכיוון מרכז זיו, היא לא הביטה על הכביש ולאחר מכן שמעה "בום" והם יצאו מן הניידת כדי לראות במה פגעו. כאשר נשאלה בחקירתה במשטרה כיצד קרתה התאונה שבה וטענה כי התעסקה עם הניירת והיא לא זוכרת אם הנאשם נסע לאחור. היא רק זוכרת את המכה ולדבריה חשבה שהניידת פגעה בעמוד. עוד הוסיפה כי כאשר יצאו מהרכב, הרכב עמד חצי באלכסון, הוא חסם וגלש בחציו לנתיב הנגדי, כך כלשונה. הנאשם הזיז את הרכב ממקומו. עוד ציינה כי היא ניגשה לרוכב האופנוע כדי לבדוק את מצבו. בחקירתה הנגדית בביהמ"ש טענה כי קיבלו דיווח על פריצה ברכב, היא שמעה את הדברים אך זה היה במעורפל, נראה לה שהיה מדובר בפריצה לדירה אך היא לא בדיוק זוכרת. עם זאת, אישרה כי מדובר באירוע חריג מבחינתה. לדבריה, ההנחיות הן שיש להגיע בדחיפות למקום האירוע על מנת לאפשר תפיסתם של החשודים. הבוחן המשטרתי , מר נזיה חמאם, טיפל בתאונה, ערך דו"ח בוחן ביחס לתאונה (ת/6), תרשים של קרות תאונת הדרכים (ת/7), סקיצה ותרשים נזקים (ת/8). כמו כן צילם הבוחן תמונות מזירת האירוע (ת/9) וכן גבה את עדותו של הנאשם ביום 19.6.08 (ת/10). הבוחן הבהיר בעדותו בביהמ"ש כי מסקנותיו מבחינת ממצאי זירת התאונה הן שהטנדר המשטרתי נסע לאחור, תוך כדי חציית שטח הפרדה מצויר על הכביש, עבר לנתיב הנגדי, חסם אותו. אותה עת הגיע אופנוע מהכיוון הנגדי והתנגש בדופן השמאלי של הניידת. הבוחן הפנה לממצאים בזירת התאונה וכן לגרסתו של הנאשם והבהיר כי כל אלה תואמים את מסקנותיו. דיון והכרעה: כאמור, הנאשם הודה בתשובה לכתב האישום בכך שביום 19.6.08, סמוך לשעה 04:35 הוא נהג בטנדר המשטרתי ברחוב חנקין מכיוון מרכז זיו לכיוון כללי רוממה בכניסה הגשר התת קרקעי הנמצא במקום. כמו כן, הודה כי באותה עת נסע מהכיוון הנגדי, מתחת לגשר, רוכב האופנוע. אם כי בעניין זה ביקש הסנגור לסייג את הדברים בכל הנוגע למהירותו של רוכב האופנוע דהיינו, הטענה היא שרוכב האופנוע נהג במהירות מופרזת. אין מחלוקת על כך שהנאשם ביקש לבצע פנייה במקום על מנת לעלות על הגשר, וזאת בשל אירוע שלטענת הנאשם היה אירוע דחוף שחִייב, לשיטתו, הגעה מיידית למקום. המחלוקת נעוצה בשאלה האם הנאשם חסם את דרכו של רוכב הקטנוע וגרם בכך לקרות התאונה, או שמא, כטענת הנאשם, רוכב האופנוע שעט בכביש במהירות גבוהה מאוד, הבחין בטנדר המשטרתי איבד שליטה, מסיבות התלויות בו, החליק ופגע בטנדר. הכרעה בשאלה זו תחתך בעיקר על יסוד בחינת גרסאות עדי התביעה אל מול גרסת הנאשם. כפי שנראה להלן גרסת הנאשם השתנתה מן הקצה אל הקצה מאז נחקר במשטרה עובר דרך תשובתו לכתב האישום ועד לעדותו בפני בית המשפט. עיקר השינוי נעוץ הכיוון הנסיעה ממנו הגיע הנאשם. אסקור איפוא את גרסאות הנאשם בראי הראיות שבפני, ועל יסוד סקירה זו אקבע את הממצאים העולים מהעדויות. א) כיוון נסיעת הנאשם: למרות תשובתו של הנאשם לכתב האישום בה הודה שהגיע מכיוון מרכז זיו לכיוון כללי רוממה בכניסה הגשר התת קרקעי הנמצא במקום, במהלך שמיעת עדותו התברר, כי הנאשם סותר את הודייתו בסעיף 1 לעובדות כתב האישום. לטענתו, כיוון הנסיעה שלו כלל לא היה מכיוון מרכז זיו לכיוון כללי רוממה אלא להיפך: הוא נסע מכיוון רוממה לכיוון מרכז זיו. כידוע, עובדה שהודה בה הנאשם בתשובה לאישום המיוחס לו רואים אותה כמוכחת ואין צורך בהוכחתה (סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב 1982). משהודה הנאשם בעובדות אלה הן מוכחות ובהעדר בקשה לחזור ממנו מהודיה זו, והיתר מבית המשפט לעשות כן, הודיה זו שרירה וקיימת וניתן להסיק ממנה את המסקנות המתבקשות (סעיף 153 לחסד"פ). אך כפי שנראה להלן לא רק מן הטעם האמור אין לקבל את חזרתו של הנאשם מההודיה הברורה בעובדות. שוטר הסיור רס"ב האני חיר שהגיע מיד לאחר קרות התאונה לזירת התאונה, תישאל את הנאשם ותיעד זאת בכתובים, בדו"ח הפעולה שערך (ת/2). עפ"י דברי הנאשם בפניו, הנאשם נסע מכיוון מרכז זיו לכיוון כללי רמות ספיר, ולכשקיבל את אירוע ההתפרצות, עצר את הטנדר המשטרתי על נתיב הנסיעה, נסע אחורנית, חצה את שטח ההפרדה המצויר המקום, באותה עת הגיע קטנוע מכיוון רמות ספיר על רח' חנקין לכיוון מרכז זיו, זה החליק ופגע בניידת. בחקירה הנגדית חזר ואישר השוטר האני חיר כי הגיע למקום התאונה תיחקר את הנאשם בדבר קרות התאונה (עמ' 3 שורות 13-15). שותפתו של הנאשם לניידת, בעת קרות התאונה, השוטרת אהובה טבק, העידה כי כל מה שמסרה בהודעתה במשטרה (ת/1) אמת ומשקף נכונה את האירוע. בהודעה אישרה כי הם נסעו "מכיוון מרכז זיו" (ת/1 שורות 2-3). גרסת רוכב הקטנוע מר מוחמד עבד אל רחמאן, בחקירתו במשטרה (ת/3), ובעדותו בבית המשפט, מאששת אף היא את גרסתו הראשונית של הנאשם. רוכב הקטנוע המתאר כי נסע ישר במנהרה שבמקום, הופתע מהניידת שחסמה את דרכו, ואז קרתה התאונה. עוד הבהיר כי לו היה מבחין בו היה מנסה "לברוח" ממנו, אך הוא כאמור הופתע. בוחן התנועה מר נזיה חמאם, אישר אף הוא את כיוון נסיעת הנאשם מכיוון מרכז זיו על רחוב חנקין לכיוון רוממה. מעיון במסמכים שערך בינהם דו"ח הבוחן (ת/6), ואלבום התמונות שצילם בזירת התאונה (ת/9), יש יותר מתימוכין לקביעתו. הנאשם עצמו כשנחקר במשטרה (ת/10) אישר כי נסע מכיוון מרכז זיו לכיוון רוממה (ת/10 שורה 8). על כן, לא יפלא הדבר כי בתשובתו לכתב האישום הודה בעובדה זו. הנאשם ניסה כאמור לחזור בו מהודייתו בכל הנוגע לכיוון הנסיעה, טען שהגיע מהכיוון הנגדי ונסע לכיוון כללי מרכז זיו. כשקיבל את הקראיה בדבר אירוע התפרצות ברח' האצטדיון, עצר את הניידת, נסע אחורנית, פנה שמאלה ורצה לעבור לנתיב הנגדי ולעלות על הגשר. לדבריו, עלה על אי התנועה המצוייר במקום, הביט ימינה ושמאלה, לא היתה תנועה, נסע באיטיות, כאשר לפתע הביט שמאלה והבחין בקטנוע מבצע תנועות זיג-זג, מאבד שליטה, נופל, מחליק ופוגע בניידת. גרסה זו הינה חוזרה מהודיה בעובדה בה הודה הנאשם ולשם חזרה מהודיה זו היה עליו לבקש ולקבל היתר מבית המשפט, כפי שהובהר לעיל. מעבר לכך, מדובר בעדות כבושה שאין בצידה כל טעם לכבישתה ועל כן אין לקבלה. יתרה מזאת, גם לגופה, אין בגרסה שמעלה הנאשם כל הגיון. אם אכן הגיע הנאשם בכיוון הנגדי (לכיוון מרכז זיו) כשהוא בנתיב הימני, ואז עצר נסע אחרונית, וביצע פניה שמאלה על מנת לעלות על הגשר והקטנוע הגיע כשהוא נוסע לכיוון כללי רמות ספיר, אזי, הפגיעה היתה צריכה להיות בדופן הימנית של הניידת ולא בדופן השמאלית כפי שבפועל אירע. גם התמונות בהן נראים שברי הפנס של הקטנוע הם בנתיב הימני כאשר התמונה נשקפת הכניסה למנהרה לכיוון רמות ספיר. גרסתו הראשונית, הספונטאנית, מיד לאחר קרות האירוע בפני השוטר האני חיר, וגם בחקירתו במשטרה, היתה שהוא נסע מכיוון מרכז זיו, ועל כן אין לחשוד בה כלא מדוייקת, בוודאי כך הדבר כשהיא מצטרפת לשלל הראיות לעיל. לפיכך, על יסוד כל הראיות דלעיל הנני קובע כממצא עובדתי כי הנאשם נסע מכיוון מרכז זיו לכיוון רוממה על רחוב חנקין, בנתיב הימני. ב) אופן קרות התאונה - החלקת רוכב הקטנוע או חסימת דרכו ?: בוחן התנועה מר נזיה חמאם, הגיע לזירת התאונה, מיד לאחר שקרתה וניתח את ממצאיה. בדו"ח בוחן התנועה שערך, מתאר בוחן התנועה את זירת התאונה, ועומד בין היתר על שדה הראייה שעמד לרשותו של הנאשם. לפי קביעת הבוחן מכיוון נסיעת רכבו של הנאשם, היה לו שדה ראייה של שישים מטר, "ישר לכיוון הגשר". בוחן התנועה מדגיש, כי מבחן שדה הראייה נעשה ברכבו של הנאשם. כמו כן, עמד בוחן התנועה על הנזקים שהתגלו בניידת ובקטנוע וכן ציין את שברי הפלסטיק ושברים אחרים שנמצאו בזירת התאונה, המצביעים לגישתו על אופן השתלשלות התאונה ותעופת החלקים אל הכביש. בוחן התנועה הצביע גם על סימני חיכוך בכביש, כתוצאה מנפילת הקטנוע והחלקתו עד לפגיעה בניידת וכן סימני היזרקות של הקטנוע לצד שמאל של הנתיב הנגדי. הבוחן סיכם את מסקנותיו וקבע לאור ממצאי זירת התאונה, כי רכב הנאשם נסע ברחוב חנקין לכיוון רוממה, בכניסה מתחת לגשר, נעצר, נסע לאחור, בכדי לעלות מעל הגשר, כשהוא נוסע לאחור ונכנס על החלק האחורי של הרכב לנתיב הנגדי, תוך שהוא חוצה קו לבן רצוף. באותה עת נסע בחנקין לכיוון מרכז זיו הקטנוע, כשהוא מתחת לגשר, נתיב נסיעתו של הקטנוע, נחסם על ידי הניידת, רוכב הקטנוע איבד את השליטה על הקטנוע, נפל איתו על הכביש, פגע בניידת ועף לנתיב הנגדי, תוך שהוא מחליק על הכביש. הבוחן חזר בעדותו בבית המשפט על מסקנותיו אלו, חזר וחידד את הנתונים בפני בית המשפט, ונימק מדוע הגיע למסקנות שאליהן הוא הגיע. הבוחן שלל כל תרחיש אחר שהציע לו הסנגור לקרות התאונה. לאחר בחינת חומר הראיות ובכלל זה, מקום האירוע כפי שהוא משתקף בתמונות שצולמו, דו"ח הבוחן ונימוקי הבוחן, אני מוצא לאמץ את מסקנות הבוחן ביחס לאופן קרות התאונה. התמונות שצילם הבוחן ובהקשר זה אני מפנה לתמונות: 1,2,3, מאששות את מסקנותיו של הבוחן. כמו כן, הנזקים שיש בניידת, במדרגה ובדלת האחורית השמאלית שלה והפגיעה באופנוע והנזקים שיש בו (המעיכה בחלק הקדמי של הקטנוע), אף הם מתיישבים עם מסקנתו של הבוחן. גם הסימנים בכביש בדבר אופן החלקתו והיזרקותו של הקטנוע, ומנח הקטנוע בנתיב בו נמצא מתיישב היטב עם מסקנות הבוחן. נזכור ונדגיש, כי גרסתו של הנאשם ביחס לנסיעה אחורנית, עליה על אי התנועה המצויר ולמעשה חסימה חלקית או מלאה של נתיב הנסיעה הנגדית - אינה שונה מזו של הבוחן. גדר המחלוקת בנקודה זו הוא מצומצם ביותר, קרי: הנאשם טוען כי רוכב הקטנוע הגיע במהירות גבוהה, איבד שליטה, החליק עם הקטנוע מטעמים התלויים בו, ולא בגלל מעשי הנאשם. ברם, גרסתו של הנאשם אינה אמינה על בית המשפט, וכאמור ממצאי השטח ודרך ניתוח אופן קרות התאונה כפי שבאו לידי ביטוי בנימוקי הבוחן, משכנעים ביותר, מתיישבים הן עם גרסת רוכב הקטנוע והן עם גרסת הנאשם. בנוסף, מקובלת על בית המשפט המסקנה של הבוחן, לפיה הנאשם יכל למנוע את התאונה, הוא לא היה צריך להיכנס לנתיב הקטנוע, יכל לנסוע בקו ישר ואם בחר לנסוע לאחור, היה עליו בנסיבות אלו, החובה לנקוט במשנה זהירות ולבצע את הנסיעה אחורנית באמצעות מכוון, כפי שמחייב אותו החוק (ראה תקנה 45 לתקנות התעבורה). יצוין כי ברכב הייתה שוטרת נוספת עם הנאשם והוא בנקל יכל היה להיעזר בה ולו עשה כן, היא יכלה להזהירו מבעוד מועד ובכך למנוע את התאונה המצערת. לנאשם, כמו לכל עובר דרך, חובת זהירות שלא לקפח זכותו של עובד דרך אחר ושלא לסכן חיי אדם (תקנה 21 לתקנות התעבורה). הסנגור המלומד מלין בסיכומיו על כך שהבוחן לא ערך חישוב לגבי מהירות נסיעתו של הקטנוע, דבר שיכול היה להשליך, לשיטתו, על אחריותו של הנאשם. לטענתו, מבחן ניסוי שדה הראייה נערך בצורה רשלנית ואף הוא לא תורם לבירור האמת. אין בידי לקבל דברים אלו. ראשית, הטענה נטענה באופן כללי וגורף, הסניגור לא הראה וממילא לא הביא כל ראיה, כי חישוב מהירות הקטנוע בנסיבות דנן היה משנה את מסקנות הבוחן. באשר לחישוב המהירות של האופנוע, לא מצאתי כי היעדר חישוב המהירות, יש לו נפקות מהותית לעניין בחינת אחריותו של הנאשם לאופן קרות התאונה. גם אם נלך לשיטתו של הסנגור ונניח לטובת הנאשם, כי רוכב הקטנוע נסע במהירות גבוהה מאד, הרי שבכל שנייה צמצם רוכב הקטנוע, את המרחק בינו לבין רכבו של הנאשם ומכן שחייב היה הנאשם, כאשר עצר את רכבו ונסע לאחור, להבחין בו. יצוין כי הנאשם טוען כי הביט ובחן את הכביש, אך לא הבחין בדבר ולכן נסע לאחור. טענה זו אינה מתיישבת עם הטענה שרוכב הקטנוע נסע במהירות עצומה. עוד יצוין כי בוחן התנועה הבהיר בחקירתו בבית המשפט, כי כאשר הנאשם נוסע לאחור, הוא אינו יכול להביט גם קדימה וגם אחורה ובזמן הזה שהוא אינו מביט קדימה אלא אחורה, על מנת לנסוע אחורנית, מתקרב כל העת הקטנוע. כך או כך, לא מצאתי כאמור נפקות כלשהיא מהירותו של הנאשם. שנית ובאשר לשדה הראיה, הבוחן ערך ניסוי שדה ראייה באופן מקצועי ותקין ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהוא במבחן שדה הראייה שערך. יודגש, כי מדובר בתאונה שהתרחשה באור יום, במצב בו הראות הייתה תקינה, הכביש ישר ועל כן ברור כי שדה הראייה שעמד לרשותו של הנאשם היה נקי מהפרעות. זאת ועוד, גרסתו של הנאשם לא תרמה לבהירות התמונה, אלא ההפך. בהודעתו ת/10, טען כי הקטנוע הגיע במהירות, הוא ניסה לברוח, אך לא הספיק ואז אירעה ההתנגשות. בבית המשפט הציע גרסא חדשה. הוא טען כי ראה את הקטנוע מזגזג על הכביש כלשונו ואז הקטנוע נפל (עמוד 12, שורה 15). כאשר נשאל מדוע רק אתה מעלה את הטענה שהאופנוע נסע בתנועת זגזג, השיב כי לא חשב שזה פרט חשוב וזה לא עלה לו בראש (עמוד 15, שורה 20). גם כאן, כמו ביתר גרסתו של הנאשם (ביחס לכיוון ממנו הגיע), גרסתו לוקה בחוסר עקביות ונעה מן הקצה אל הקצה. שינויים קיצוניים אלה בגרסתו של הנאשם מעיבים על כנות דבריו. לסיכום, על יסוד ממצאי הבוחן, מסקנותיו ובחינת גרסאות הנאשם לעניין זה, אני קובע כממצא עובדתי כי, הנאשם על רחוב חנקין לכיוון רוממה. בכניסה למנהרה עצר. לטענתו עצר בשל קריאה דחופה לסייע באירוע התפרצות. הנאשם נסע לאחור במטרה לעלות על הגשר ולהגיע למחוז חפצו. בעשותו כן, הוא נכנס עם החלק האחורי של הניידת לתוך הנתיב הנגדי תוך שהוא עולה על אי תנועה מצויר על הכביש, וחוסם את דרכו של רוכב הקטנוע שהגיע בנתיב הנגדי, משנחסמה דרכו של האחרון, הוא איבד את השליטה על הקטנוע, נפל עם הקטנוע לכביש, הקטנוע החליק על הכביש, פגע בנהגת ונזרק לנתיב הנגדי. עוד טוען הסנגור המלומד, כי על פי תקנה 32 לתקנות התעבורה, רכב משטרה, שהנוהג בו ממלא תפקיד רשמי בפועל, פטור ממילוי הוראות חלק ב' של התקנות, אם היה בקיומן בכדי למנוע את מילוי תפקידו. גם טענה זו דינה להדחות. הנאשם ביקש לשוות לאירוע ההתפרצות, אליו הוא נדרש סמוך לקרות התאונה, דחיפות יתרה, בשל חשש לאלימות וכך אמר בעדותו הראשית: "הייתה דחיפות בטיפול באירוע, כי במקרה של התפרצות, יש חשש האירוע יגמר בתוצאות אלימות חמורות" (עמוד 12, שורה 21). ברם, כאשר עומת הנאשם עם דו"ח המשל"ט (ת/11), בו נרשם בבירור ע"י המשטרה כי הרכב, אליו מיהר הנאשם כבר נפרץ, דבר הנוטל את העוקץ, מטענת הנאשם, טען הנאשם כי, למרות שכבר הרכב היה פרוץ, נותר לאתר את החשודים (עמוד 13, שורה 20). ברור אם כן כי, הנאשם ניסה לייצר מצג כאילו האירוע היה כה דחוף, שהצריך הגעה מיידית ודחופה לזירת האירוע. על מנת לתרץ כביכול, את עבירות התנועה שביצע. אולם, המציאות היא שונה, על פי דו"ח המשטרה כאמור, כאשר הוזעק הנאשם לזירה, היה הדבר לאחר האירוע הפלילי (ההתפרצות לרכב) ומכאן שלא הייתה כל דחיפות בהגעה למקום. גרסתו של הנאשם לא מהימנה עלי, מה גם שהראיות שבפני מוכיחות שאין יסוד לטענתו, ומשהובהר שכך הם פני הדברים, ניסה לחלץ עצמו בתירוץ נוסף, דבר אשר הוסיף לחוסר מהימנות גרסתו. יתרה מזאת, אפילו היתה קיימת דחיפות בהגעה למקום האירוע, כטענת הנאשם, אין פירושו של דבר ששוטר רשאי, במסגרת תפקידו, להפר, אוטומאטית, הוראות חוק החלות על כלל הנהגים, שתכליתן שמירה על הסדר ושמירה על חייהם ושלומם של יתר המשתמשים בדרך. קביעה כזו, הינה גורפת, לא סבירה ואין לקבלה. זאת ועוד, הוראת תקנה 32 אליה הפנה הסניגור המלומד, חלה מקום שבקיומן של יתר הוראות תקנות התעבורה (כלומר: שמירה על כללי הנהיגה אותם הפר הנאשם) יש "כדי למנוע את מילוי התפקיד". לענין זה, הנאשם לא הראה שקיומן של התקנות, היה בו כדי למנוע את מילוי תפקידו של השוטר. ההיפך מכך: הראיות מלמדות, כי כלל לא הייתה דחיפות בהגעה למקום, וממילא הנאשם לא היה חיב להפר כללי בטיחות בסיסיים לצורך הגעה למקום. יתרה מזאת, הנאשם יכל להמשיך בנסיעה ישר ולבצע פניה במקום סמוך ולהגיע למחוז חפצו במהירות וביעילות, ללא שיסכן את עצמו או אחרים. בכך היה ממלא תפקידו וגם היה מונע תאונה זו. גם אם אניח, לטובת הנאשם, כי היה היה חייב להיעצר בו במקום, לנסוע לאחור על מנת להעלות על הגשר, כטענתו, עדיין יכל הנאשם לעשות זאת באמצעות מכוון שהיה איתו (השוטרת דליה טבק), וראה לעניין זה החובה הקבוע בתקנה 45 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב לא יסיעו אחורנית, אלא אם יש צורך בכך ובמידת הצורך ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע: (1) סיכון הפגיעה (2) הטרדה או הפרעה". נמצא איפוא, כי אין בין תפקידו של הנאשם, לבין אחריותו וחובת זהירות, אותן הפר, דבר וחצי דבר, ולא עומד לו כל סייג או פטור בנסיבות הענין. גם עדותו של הנאשם לכל אורכה לא עשתה רושם על בית המשפט, ואין טעם שאחזור שוב על הדברים אותם ציינתי לעיל, בדבר השינוי בגרסאותיו. התרשמתי מגרסה לא עקבית, מתפתלת, הלוקה בסתירות מהותיות. אופן מסירת עדותו הזכור לי היטב הקרין חוסר כנות וניסיון להתאים את העובדות לגרסה שתשרת אותו. לפיכך, אני דוחה את גרסתו של הנאשם כבלתי אמינה. אשר על כן, אני קובע כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר, ומרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. משטרהעבירת תעבורהרכבמשפט תעבורהשוטר