קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש 12 שנות מאסר על תאונת פגע וברח: הרשעת הנאשם הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. אפרט את אלה בהמשך. התנהלותו הפסולה של הנאשם, הביאה למותו של שניאור חשין ז"ל, שהתאמן במסגרת הכנות לתחרות ספורט, בשעות הבוקר המוקדמות של יום 18.6.10, ברכיבת אופניים על הכביש, יחד עם חבר שהתלווה אליו. הנאשם, תושב הצפון, יצא ביום שקדם לאותו בוקר, לבילויים ליליים בשלושה פאבים בתל אביב ואגב כך צרך אלכוהול במידה מרובה ומופרזת ואף עישן סיגריית סם. לאחר הבילויים הללו, שנמשכו שעות אחדות, ובשעה שקדמו לאלה כ- 18 שעות ללא שינה, החל בשעת בוקר מוקדמת בנסיעה, כשהוא נוהג ברכבו לעבר ביתו בכפר ברוך, שם שכר קרוואן למגורים. במהלך הנסיעה, הגיע הנאשם בשעה 04:40 לערך, לכביש מספר 5, כשריכוז האלכוהול בדמו 150 mg% ובדמו מצוי גם חומר פעיל של קנבוס וחומצת חשיש. הוא נהג ברכב במהירות של כ- 80 קמ"ש, כשמזג האוויר היה בהיר ונאה, הראות טובה, שדה הראייה פתוח למרחוק ותאורת הכביש פועלת היטב. אותה עת, רכב שניאור חשין ז"ל על אופניו על גבי שול הדרך וכשהוא לבוש בתלבושת, שבה חלקים זוהרים ואופניו מצויידים באמצעי תאורה מתאימים. הנאשם, שהגיע לקילומטר ה- 13 בכיוון מערב למזרח, סטה עם רכבו אל עבר השול, פגע בזווית קהה מאד במעקה הבטיחות התחכך עם הדופן הימנית של רכבו במעקה, ובהמשך פגע עם החלק הימני של חזית רכבו, באחורי האופניים. כתוצאה מפגיעה זו הוטח שניאור על מכסה הרכב, משם אל השמשה הקדמית (שנופצה בשל כך), נשמט על השול ומת במקום, כתוצאה מן הפגיעות בו. קבעתי, לאחר שמיעת ההוכחות, כי הנאשם ידע שבתאונה נפגע אדם, ואף על פי כן לא עצר את רכבו ולא הגיש עזרה לנפגע. תחת זאת נס מן המקום בנסיעה מהירה, ולעיתים מהירה מאוד, אל ביתו. בהגיעו לשם, כיסה את שמשת רכבו באמצעות בד, כדי להעלים כך, את היותה מנופצת. זמן מה לאחר מכן, התקשר אל סוכן הביטוח שלו והודיע לו, כי החליק עם רכבו בקרבת ביתו ופגע בעץ. לנאשם לא היה, באותה עת, רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל וכיוצא בזה, גם פוליסת הביטוח שלו לא היתה בתוקף. הבאתי לעיל אך תמצית קצרה של מסכת האירועים הקשה. הדברים פורטו, בהרחבה הנחוצה, בהכרעת הדין שנתתי. הרשעתי, כאמור, את הנאשם בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). בהפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"). בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וסמים לפי סעיף 62(3)+64ב(א)(3)+(4) לפקודה. בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973. בשיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק, בנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף לפי סעיף 10(א) לפקודה ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970. עדויות וראיות לעונש התביעה ב"כ המאשימה הגיש את הרישומים התעבורתיים של הנאשם, שאין לחובתו רישומים פליליים. בתגובה על הגשת צרור המכתבים של חברים ומכרים של הנאשם, הגיש צרור תדפיסים הלקוחים מן הפייסבוק, במסגרת קבוצת תמיכה שהקים הנאשם יחד עם אביו והם כוללים תגובות של אנשים שונים על פנייתו של הנאשם לקבל מכתבי המלצה גורפים עליו, על אופיו ועל יכולותיו. בדף פייסבוק זה גם דברים שכתב האב ואחד מן העדים המומחים מטעם ההגנה במשפט, ובהם הביעו את דעתם על המשפט ותוצאותיו. התביעה קראה לעדות את גב' דנית חשין, אלמנתו של הנפגע בתאונה. דנית סיפרה על השבר הנורא שנחת על המשפחה, אשר ברגע אחד הצטרפה למשפחת השכול וכיצד ברגע אחד הפכה היא מחלק של זוג מאושר עם שלושה ילדים קטנים, חלומות ותוכניות, לאלמנה ואם ליתומים. המשפחה נותרה פצועה, חבולה ושבורה וממאנת להאמין. שום דבר ממה שהיה, איננו כבתחילה. היא סיפרה על שניאור ז"ל ועל תכונותיו הטובות והמיוחדות וכיצד נקטף בשיא פריחתו. דנית קראה קטע ממכתב שכתבה לשניאור ליום השנה ובה תיארה את הריק, הבדידות והגעגועים שלעולם יהיו מנת חלקה. היא העלתה זיכרונות כיצד בילה עם הילדים וכיצד רוצה היא שיהא גאה בהם, אך הוא איננו שם. בתוך כל הכאב והשכול בחרה להמשיך בדרכו ולא לוותר, למרות שעם לכתו ממנה, מן הילדים ומן המשפחה, חלק מהם מת עימו באותו יום. שניאור, כך אמרה בכאב, יישאר תמיד אהבת חיים, אבא אהוב, אוהב חיים ואדם, וביקשה, כי יבוא מידי פעם לבקר, גם אם יהא זה רק בחלום. ההגנה ב"כ הנאשם הגישה צרור מכתבים שקיבל הנאשם מקרובים, חברים ומכרים. הכותבים דיברו בשבחו של הנאשם ותיארו את היכרותם עימו בשלבים שונים של חייו. מי מהם שהכירו בארה"ב, במהלך עבודתו שם, סיפר על הצטיינותו בתפקידי הניהול השונים ועל כך שהמדובר באדם חיובי הרואה תמיד את הטוב באנשים ובסביבה. חברי ילדות סיפרו על אירועים שונים, כולל במשך השירות הצבאי, שבמהלכם הפגין הנאשם חברות יוצאת-דופן והתחשבות באחרים. כותבים נוספים תיארו את ערכיו הטובים ואת כישרונותיו בתחומי המוסיקה והיצירתיות. כולם ביקשו לגלות הבנה והתחשבות בו, שכן המדובר בצעיר חיובי, נעים הליכות ואופטימי, שאין מאחוריו קופת שרצים. מי מהם הדגיש גם את זאת שאין הוא סכנה לחברה ואין הוא המפלצת שהצטיירה בתקשורת ובדעת הקהל. גם אם נכשל בשיקול דעתו או בהתנהגותו, אפילו בצורה חמורה, כתב מורה ומחנך ידיד המשפחה, אין במקרה זה כדי להעיד על גישה שלילית ובלתי מוסרית, אלא על כשל מקרי שראוי להתייחסות מקילה, מבינה ומתחשבת. הוא ילד טוב וחבר טוב ואין הוא פושע מן המניין, כתב צעיר אחר, המכיר את הנאשם עוד מתקופת לימודיהם בבית הספר. חבר אחר דיבר על נאמנותו של הנאשם אליו, בעת חוליו, והגדירו כאדם בעל לב טוב אשר מעולם לא התכוון או רצה להזיק לאחר. בעבור הנאשם העיד כעד אופי, קרוב משפחתו, אליהו יצחקי, קצין בדימוס בדרגת אלוף-משנה, ששירת שנים רבות בחיל האוויר, בתחומים שונים, וזכה בפרסים בשל המצאות שנטל חלק בהן. הוא מכיר היטב את המשפחה ואת הנאשם, כך סיפר. פגישותיהם תכפו לאחר שעזבו את מגוריהם באילת ועלו צפונה. הוא תיאר ילד חמודות, מוסיקאי, האוהב לעזור לזולת ופעיל בעניינים חברתיים. הוא עצמו לא ראה את הנאשם שותה, אי-פעם, משקה חריף, לכל היותר כוסית יין והוכה בהלם כאשר קרא על מה שהתרחש בעת האסון, כדבריו. הוא פגש אותו גם בתקופת שהייתו בארה"ב ומצא שם ילד חיוני, שמח, עם נפש עדינה ומחונך, העושה רק דברים טובים. הוא הזכיר גם את זאת שהנאשם הוא מוסיקאי שלמד בבית ספר למחוננים. טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה ב"כ המאשימה חזר ופירט את מה שהורשע בו הנאשם, לאחר ניהול משפט הוכחות ארוך. הוא הדגיש את זאת שהנאשם נטל את הגה רכבו, לאחר ליל בילויים ארוך, הכולל שתיית כמות גדולה של משקאות אלכוהוליים ואף עישון סיגריית חשיש, לאחר שלא ישן במשך כ- 18 שעות ובעודו בלתי עירני ולא במלוא חושיו. הוא שב והזכיר את נסיבות התאונה ואת בריחתו של הנאשם מן המקום, למרות שידע, כי פגע באדם. הוא החליט לברוח ולהפקיר במקום את הנפגע, מתוך תקווה להגיע לביתו מבלי שהמשטרה תגיע אליו. הוא עשה זאת אגב טשטוש ראיות. עוד הפנה לעדותו של המומחה ד"ר אלמוג, שדיבר על שילוב של סמים, אלכוהול ועייפות, שילוב מסוכן מאוד וקטלני, המגביר במאוד את הסיכוי לתאונה. הנאשם היה כפצצה מתקתקת, כפי שהפסיקה מזכירה בנסיבות כאלה, ולטעמו היה משול לאדם היורה מכלי נשק לתוך המון, מבלי שידע אם יפגע במישהו, אך מתוך נטילת אותו סיכון. גם על התאונה עצמה דיבר והזכיר כי רוכב האופניים נהג על פי כל כללי הזהירות, לרבות לבושו, שהותאם לראייה מרחוק על ידי נהגים אחרים ורכב צמוד לגדר הבטיחות, אלא שהנאשם מגיע כשהקוקטייל הקטלני בדמו ואינו מותיר לו סיכוי להישאר בחיים. זו תאונה שבנסיבותיה אלה, מצויה ברף הגבוה של החומרה. עבירת ההפקרה, היא אחת מן העבירות המכוערות והבזויות שבספר החוקים ופגיעתה בחברה קשה. המחוקק קצב בעבורה עונש של מאסר ממושך, גבוה בהרבה מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, שבה נגרם מותו של אדם. הוא הזכיר, כי הנאשם הורשע בחלופה החמורה של עבירת ההפקרה, שכן ידע, כי אדם נפגע בתאונה, ופירט את הקביעות שבהכרעת הדין המאששות ידיעה זו. עבירת השיבוש יש לה מעמד עצמאי גם בענייננו והיא מוסיפה נופך חומרה לעבירות ההריגה וההפקרה. גם כאן פירט את הנסיבות של ביצוע עבירה זו בענייננו. גם העבירות הנלוות של נהיגה בלא רישיון בתוקף ובלא ביטוח בתוקף הן בעלות חומרה יחסית, המצטרפות יחדיו לכל יתר העבירות ומהוות שיקול ממשי להחמרה בעונש. מנגד, כך טען, אין לנאשם נסיבות לקולא. הגם שאין לחובתו הרשעות קודמות, הרי שאין המדובר באדם נורמטיבי, כי אם במי שמשתמש בסמים, אפילו על פי הודאתו. הנסיבות כאן, לאחר שהנאשם הורשע בסדרת העבירות שיוחסה לו, כולל נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים, אינן מעידות על אדם נורמטיבי. הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ולא הודה בהם ועל כן אין הוא יכול ליהנות מהקלה לה זוכה נאשם שהודה במיוחס לו, לקח אחריות והביע חרטה. אמנם זכותו של נאשם לנהל את משפטו כרצונו ואף לבחור בקו ההגנה, אלא שכאן נקט הנאשם בקו הגנה הזוי, בלתי-מציאותי ודימיוני. לנאשם, כך הבהיר, 7 הרשעות קודמות בתעבורה וביניהן אחת המעידה על נסיבות נהיגה דומות לענייננו, באופן הנהיגה, ושם פגע ברכב משא והוא עצמו נפגע באותה תאונה. אחרים לא נפגעו. ב"כ המאשימה היפנה לפסיקה הדנה בעבירות המרכזיות, בהן הורשע הנאשם, סקר כל אחד מפסקי הדין שבאסופה אותה הגיש והדגיש את מגמת ההחמרה בענישת עבירות ההריגה וההפקרה. הוא דיבר על מקומו של בית-המשפט במלחמת החורמה נגד התופעה הקשה של גרימת תאונות דרכים קטלניות ועל הצורך של בית-המשפט להמשיך ולהירתם למאבק עיקש זה, באמצעות ענישה הולמת. הוא הפנה, באופן מיוחד, לפסק הדין של בית המשפט העליון בעניינם של ימיני וסימון (ע"פ 2247/10 ו- ע"פ 3164/10), , שם הקל בית-המשפט בעניינו של סימון והעמיד את עונשו הכולל על 14 שנים של מאסר בפועל, במקום 20 שנה, שגזר עליו בית-המשפט המחוזי. הוא ציטט מדברי בית-המשפט העליון שם, כי בעונש הזה של 14 שנים, ישנה החמרה רבתי של רף הענישה הנוהג ויש להניח, כי יהווה נדבך להעלאה הדרגתית של רף הענישה במסגרת המלחמה הכוללת בתאונות הדרכים. את עמדתה העונשית של התביעה בענייננו הציג ב"כ המאשימה בעתירה המציעה לבית-המשפט לצאת אל גזירת הדין, מן העונש המירבי הקבוע לעבירת ההריגה, כשבתרמילו פסק הדין בעניינו של סימון, שאיננו מהווה סוף פסוק בהחמרת בתי-המשפט בענישה. הוא עתר לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם לצמיתות, לצרף לעונשים גם מאסר על תנאי ולחייב את הנאשם בפיצוי משפחת הקורבן, הגם שלא תהא בכך נחמה או שומה של חיי אדם שנגזלו. ב"כ הנאשם בראשית דבריה הביעה ב"כ הנאשם את רגשות השתתפותה בצערה של המשפחה הנפגעת. לאחר מכן הזכירה את תקופת מעצרו של הנאשם, שארכה חודשים אחדים והשוותה את עניינו לנאשם בתאונה דומה, שלא הסגיר את עצמו למשטרה, להבדיל מן הנאשם שעשה כן. התקשורת הזכירה אותו תיק פעם אחת, כולל צילומים ביום אחד ואילו את הנאשם מזכירים בתקשורת מידי יום. לא חולף יום בו התקשורת איננה שופטת אותו ואין יום שבו אין מטילים עליו עונש בתקשורת, טענה. הנאשם האחר שוחרר מייד על ידי בית-המשפט בתנאי מעצר בית מלא ואילו הנאשם כאן נעצר עד תום ההליכים ושוחרר רק על רקע שביתת הפרקליטים. למרות שנחשב בעיני המדינה כמסוכן, הרי שאין הדבר כך, הוא לא ברח ועמד גם בתנאי הביקורת של המשטרה בבית בו הוא נמצא. לא קל לנאשם, כך הסנגורית, להיות "כוכב טלוויזיוני" שכזה וקשה להסביר לו ולמשפחתו מה ההבדל בין התיק שבעניינו לבין תיקו של הנאשם האחר. בשאלת ההפקרה הזכירה, כי לנאשם גם דרכון אמריקאי ועל על פי כן מרכז חייו הוא בישראל. עובדה היא שיכול היה לברוח באותו יום של התאונה לארה"ב, אלא שהוא לא עשה כן והסגיר עצמו למשטרה. אם יכבידו בתי-המשפט בנושא ההפקרה בעונשים כבדים, הרי שחשודים פוטנציאלים לא ימהרו ליתן את הדין בישראל, אלא יבחרו להימלט ממנה. לדעת ב"כ הנאשם היה אשם תורם בתאונה למנוח. לא יתכן, כך טענה, כי אדם בוגר היודע את החוקים ויודע את הסכנות, ירכב על אופניים בכביש 5, האסור בכניסה לרוכבים. חברו של המנוח התראיין בתקשורת ודיבר על הסיכונים לרוכבים בכבישי ישראל. גם רכב מלווה לא היה למנוח והשעה היתה שעת דמדומים, לפנות בוקר. אגב כך הזכירה שתי הצעות חוק שנועדו לצמצם את הסיכונים האלה, תוך התייחסות לאיסור מוצע לרכיבה בכביש מהיר או בינעירוני או גם באשר לכיוון הרכיבה. להדגמת דבריה אודות הסיכונים הגישה תיעוד אודות נפגעי תאונות דרכים באופניים, לקוח מפרסום של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בהמשך עמדה על תנאי מעצרו הקשים של הנאשם. כאשר באה להיפגש עימו, היה כבול בידיו וברגליו עם שרשרת שלישית בין הידיים ובין הרגליים. במעצרו זכה ליחס בלתי הולם ומשפיל, רק בשל התיק בו הוא נשפט, שאחרת, אין לכך שום הצדקה. חשש לחייו לא היה, שכן נבדק על ידי פסיכיאטר ופסיכולוג ואף על פי כן הוגדר ברמת סיכון גבוהה ביותר. המתחייב מרמת סיכון זו היה מעקב מתמיד אחריו והיעדר פרטיות כלשהי. פגעו בזכויותיו לתלות על הקיר אפילו תמונת נוף, כמו גם במניעת ספרים ממנו, מלבד ספרי קודש. גם עט ונייר נמנעו ממנו, בתחילה. ב"כ הנאשם סיפרה על משפחתו של הנאשם ופעילותם של אביו ואימו, בסיוע למדינה ובעזרה לקשישים, לעולים ולנזקקים. עוד סיפרה על אחיו של הנאשם ועל פעילותו הברוכה של הנאשם, שאובחן מגיל צעיר כילד מחונן והצטיין בלימודיו. היא תיארה את הפעילות ההתנדבותית שלו וכן את שירותו הצבאי, בחלקו קרבי, ואת עבודתו בארה"ב, לשם נסע אחרי שירותו הצבאי ובה עשה חיל. הדרך הזו, למעט יום אחד בחייו, היא דרך נורמטיבית, עם מעט תקלות. הסנגורית המציאה פסיקה רבה, בעבירות שונות, ממין העבירות בהן הורשע הנאשם. היא היפנתה לרמת הענישה בפסיקה זו והסבירה, כי רמת ענישה זו שונה, לחלוטין, מזו שהצביע עליה התובע בטיעוניו. בחלק מן המקרים המדובר היה במעשים חמורים יותר מאלו של הנאשם. 32 פסקי דין צירפה הסנגורית לטיעוניה והצביעה על כל אחד מהם, בנסיבותיו, תוך פירוט העונשים שנגזרו בהם על ידי בתי-המשפט. בסיכומם של דברים ביקשה לגזור על הנאשם עונש כזה שיוכל גם לשאת בו. נכון, אמנם, כי המקרה הוא קשה, אך הוא איננו שונה, בשום צורה, מכל תיק אחר. על פי פרופורציות הענישה שהביאה לבית-המשפט, סברה כי העונש הראוי לנאשם הוא בסביבות 5 או 6 שנים של מאסר בפועל. בעניין העונשים הנלווים, הזכירה את זאת שמשפחת הקורבן הגישה תביעה אזרחית כנגד הנאשם. הנאשם עצמו, בדברו האחרון, הסביר כי קשה לו וכואב לו. הוא דיבר על הנפגע, אדם משכמו ומעלה, בעל ואבא לילדים שנהרג בתאונה שהיה מעורב בה. קשה לו להסתכל לאשתו בעיניים שכן הוא קשור בסבל שהיא עוברת. על הרס המשפחה יצטער כל חייו. הוא ביקש סליחה מהוריו וממשפחתו וחבריו, בשל הקושי שהוא מעביר אותם, כדבריו. סבתו נפטרה כשהיה בכלא והוא חושש, כי לא יוכל לראות בחיים את סבו, כבן 87 שנים. אביו בן 70 שנה והוא מבקש לדאוג להוריו ולחזק אותם ואת זאת לא יוכל לעשות מאחורי סורג ובריח. עוד סיפר על החוויות הקשות שלו במעצר וכי חונך לאהבת הזולת ולתרומה. הוא שם דגש על המסר שייצא מפה, כדבריו, וכי הוא יעשה זאת ברגע שישתחרר וכבר מהיום. הוא יעביר מסר לצעירים ולנוער שטרם נוהג, על המשמעות והאחריות הכבדה. התאונה הזו האירה לו את האחריות ואת משמעותו של כלי רכב ככלי הרג, כך שאפילו ילד שישמע את הדברים, יחשוב שדבר נורא כזה יכול לקרות גם לו בשבריר של שנייה ויקח על עצמו אחריות ויפנים ואולי יציל חיים. בסיומם של דבריו ביקש סליחה מהמשפחה וביקש רחמים מבית-המשפט. שיקולי הענישה ממלוא היריעה שנגולה בפניי במהלך המשפט, אין ספק, עניין לנו במקרה קשה, מכל הבחינות. צעיר נורמטיבי, לכאורה - אלא שאינני יכול לראות אותו ככזה, לפחות לא בתקופה האחרונה שקדמה לתאונה - נוטל את הגה מכוניתו בידיו, לאחר ליל הוללות, כשהוא רווי אלכוהול וסם ובשעה שהיה ללא שינה קודם לכן, מזה כ- 18 שעות, ויוצא לדרכו. התוצאה היתה צפויה, כתסריט שסופו ידוע מראש. במהלך הנסיעה הזו לביתו שבצפון, בקילומטר ה- 13 של כביש 5, מכריעים אותו העייפות ותוצאות השתייה, שאליהן מצטרפת גם השפעת הסם בו עשה שימוש, הוא סוטה ימינה, בעודו נוהג במהירות של כ- 80-90 קמ"ש , פוגע במעקה הבטיחות שבצד הכביש, מתחכך בו בצידו הימני של רכבו וממשיך ופוגע ברוכב האופניים חשין ז"ל, וממיתו. חוסר האחריות וקלות הדעת שלו זועקים מייד כאשר הוא עולה על רכבו, כדי לנהוג בו במצב כזה. קלות הדעת הזו איננה בולטת אצלו רק באותו רגע. בהכרעת הדין אמרתי דברים גם על הרגלי השתייה החריפה והשימוש בסם של הנאשם. הרגלי השימוש בסם, כך נראה, מקורם עוד בתקופה שבה שהה בארה"ב. דיברה על כך חברתו של הנאשם דאז והוא עצמו הודה באלה במהלך חקירותיו ובעדותו בבית-המשפט. גם התמונות שנתפסו במחשבו, מאששות זאת. מתי החל בשתייה החריפה, אינני יכול לומר. מכל מקום בתקופה הסמוכה לאירוע התאונה, כבר היה שקוע, רובו ככולו, בשתיית האלכוהול. למדתי על כך מעדותה של חברתו, ממסרונים שמתוך המכשיר הסלולארי שלו ומצילומי המשטרה את בקבוקי המשקה החריף, ריקים ומלאים בקרוואן בו התגורר וצילומי עשרות הבקבוקים הריקים, שהיו מושלכים בתוך שקי אשפה בקרבתו. הוא עצמו דיבר על הרגלי השתייה שלו ועל דפוס השתייה הקבוע שנקט בו. קשה לראות בצעיר כזה, שתיין של ממש ומשתמש, באופן קבוע, בסמים, צעיר נורמטיבי. גם התנהלותו בהמשך הדרך, לאחר שפגע בחשין, איננה מתיישבת עם הגדרת הנורמטיביות, שביקשה לנקוט בה סנגוריתו הנכבדת. התנהלותו של הנאשם לאחר הפגיעה הקטלנית שלו ברוכב, ובעת שהותיר את הנפגע מוטל על הכביש, מתבוסס בדמו, איננה תגובה רגעית או קצרה. הוא נס על נפשו, כדי להימלט מזרועות החוק, לאורך כברת דרך ארוכה ובמהירות גבוהה מאוד, שנלכדה במצלמותיו של כביש 6, ועד כדי 152 קמ"ש בשיאה ועושה את דרכו לביתו בזמן קצר בהרבה מן הרגיל. אדם נורמטיבי איננו מנסה לטשטש את עקבותיו, כדרך בה נהג הנאשם. אדם נורמטיבי איננו מדווח כזב לסוכן הביטוח שלו ואיננו מנסה להסתיר את שימשתה המרוסקת של מכוניתו, מעיניו של בעל הקרוואן אותו שכר, שמא יחשוד בו זה במעורבות בתאונה או אפילו בתאונה הזו שבענייננו. אומר יותר, אדם נורמטיבי היה ממהר יותר בהתייצבותו או בהסגרתו למשטרה ולא היה בוחר לומר דבר שקר, כמו דבריו של הנאשם בעניין השימוש שעשה, כביכול, בסם לאחר התאונה, כדי להסביר בדרך הזו את הימצאות שרידי הסם בדמו ובשתן שלו. ולבסוף, למרות שאדם רשאי לנהל את הגנתו במשפטו, לפי ראות עיניו, הרי שעל בסיס גירסת הבדים שלו, שעליה מתבססת הגנתו, גירסה מומצאת לצורך חילוצו מאחריות ומאשמה, לא אוכל להסכים, כי צעיר נורמטיבי הוא. צעיר נורמטיבי, סבורני, היה נוהג אחרת. גם אם הנאשם הוא צעיר ברוך-כישרונות, מחונן ועשה טוב, פעמים הרבה, בעבר, כפי ששמעתי אודותיו, לא אוכל לראות בו, בעת האחרונה, צעיר נורמטיבי על בסיס ההתנהלות שלו, כפי שפירטתי אותה לעיל. למה ראוי צעיר כזה, שהתנהלותו היא כזו, לאחר שהורשע בביצוע העבירות שיוחסו לו, ומה צריך שיהא עונשו? אין מחלוקת, הנאשם הורשע בסדרת מעשים קשים, שהאחד קשה מרעהו. על הפסיקה הנוהגת בענישת עושי המעשים האלה ודומיהם, עמדו שני הצדדים, בהרחבה רבה. את המסקנות, זה בכֹה וזה בכֹה, הסיקו מתוך הפסיקה הזו, מקצתה פסיקת בית-המשפט העליון ומרביתה פסיקות של בתי-המשפט המחוזיים. כפי שלמדנו מהם, והדבר הוגד על ידי כב' השופט עמית בעניינם של סימון וימיני, ע"פ 2247/10 ו-ע"פ 3164/10, תק-על 2011(1), 352, לענישה זו פנים רבות. יש המקלים ויש המחמירים, יש המדגישים יסודות מסויימים בענישתם ויש המעדיפים הדגשת יסודות אחרים. אולם גם כך ואולי- בשל כך, ניכרת בפסיקה הזו, בעת האחרונה, מגמה כללית של החמרה. רוח הפסיקה איננה משלימה עם הקטל הגובר בכבישים ועוד יותר מכך - עם הפקרת הנפגעים. כך גם עם שיבוש החקירה וניסיונות של טשטוש עקבות. במיוחד כך, כאשר הנהגים העבריינים אוחזים בהגה לאחר שימוש באלכוהול או בסם, שיכורים או כשהם נתונים תחת השפעה של מי מאלה. לאחרונה נשמעו גם קולות בכנסת, על בסיס מקרים קשים שהתרחשו, המבקשים להחמיר בעונשיהם של הבזויים שבעבריינים, משמע אלה המפקירים את הנפגעים לגורלם ונסים על נפשם, כדי שלא יילכדו בכף. לפני שאעמוד על הפסיקה הזו, משמעותה בענייננו, ואומר את דברי באשר לעונשו של הנאשם, אתייחס לעניינים אחדים, שדיברה עליהם הסנגורית הנכבדה, והם ראויים דיון. בטיעוניה, כפי שהזכרתי, תהתה, בלשון המעטה, ב"כ הנאשם על כך שהתקשורת עשתה לה מנהג לדווח אודות משפטו של הנאשם, מידי יום, כדבריה והיא שופטת אותו ואף עונשת אותו. לא כך נהגה התקשורת עם נאשם אחר, שהואשם בקשר עם תאונה, בנסיבות דומות, והוא לא הוזכר אלא פעם אחת. קשה להסביר לנאשם ולמשפחתו, כך אמרה, מה ההבדל בין שני התיקים. סיקור בעיתונות או בטלוויזיה, או גם באינטרנט, הוא עניין לתקשורת עצמה והיא הקובעת את מימדי הסיקור הזה, מטעמיה שלה. היא המעריכה מה עניין יהא לציבור בסיקור הזה ועל פי אלה היא מכלכלת את צעדיה, גם באשר לאופי הפרסום לטוב ולרע, ולזמן או למקום המוקדש לו. לא לי לומר דבר בהקשר זה, המסור כולו לעורכים בתקשורת, הקוצבים את הזמן והמקום, כאמור, על פי שיקוליהם. גם אביו של הנאשם ואחרים רשאים לכתוב בדפי הפייסבוק לפי ראות עיניהם, להביע את דעותיהם ואף לגבש קבוצת תמיכה בנאשם ובעמדותיהם. גם בכך אינני רואה רבותא. לטעמי, לא זו השאלה או התהייה הזקוקה בחינה. לדידי, יש מקום לשאול האם בית-המשפט מושפע מפרסום כזה או אחר, מתכיפותו או ממימדיו. מאחר ושאלה זו נזרקה לחלל האוויר במשפט גופו, ולמרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו, מצאתי חובה לעצמי להתייחס אליה. תשובתי לכך ברורה: אין לתקשורת ולפרסומים בה או לכל שיקול זר, השפעה על מה שנפסק במשפט זה . מבחינתי, צריך שתנוח דעתם של השואלים, גם אם יימצאו ספקנים שלא יסכימו עימי. עניין נוסף הראוי התייחסות נוגע לטענת הסנגורית בדבר אשם תורם, לכאורה, של המנוח בתאונה. הערה בעניין זה כבר הערתי במסגרת הכרעת הדין, אולם משנטענו הדברים, ביתר שאת, במהלך הטיעונים לעונש, ראיתי צורך לדון בהם. ככלל, יש טעם בדבריה של הסנגורית, אודות הסיכונים לרוכבי האופניים בכבישי ישראל. אכן, סיכונים כאלה קיימים. אלא שאינני בטוח אם מקורם של אלה ברוכבים ובתנאי הדרך. סבור אני, כי הסכנה צפויה להם, דווקא, מנהגי מכוניות החולפים על פניהם. די להקשיב לרוכבי אופניים המספרים כיצד נוהגים עימם, לא מעט פעמים, נהגים כאלה, עד שלעיתים נוצר הרושם הברור, כי מקצתם עושים כך במכוון. דברים ברוח זו שמענו גם במשפט זה. אלא שעיקר הסכנה לרוכבי האופניים הוא מנהגים כמו הנאשם, הנוטלים הגה לידיהם, בשעה שאינם שולטים במלוא חושיהם, לאחר שהכניסו עצמם למצב כזה בשל צריכת אלכוהול מרובה או לאחר שימוש בסם. על רקע זה, אינני יכול לקבל טענה זו של ב"כ הנאשם, שהרי המנוח נקט בכל אמצעי הזהירות המתאימים, כפי שכבר ציינתי, ומותר לי להניח, כי אילמלא היה הנאשם במצב בו היה אז, התאונה כלל לא היתה מתרחשת. ולבסוף אתייחס לתנאי מעצרו של הנאשם, כפי שתוארו על ידי סנגוריתו. יוצא אני מתוך הנחה, כי אלה היו, אכן, פני הדברים. אינני יודע מה הביא את רשויות שב"ס לנהוג עם הנאשם באופן הזה, אולם גם אם פעלו כך על סמך מידע או הערכה שהיו בידיהם, חוששני שהפריזו בדברים. אפשר והדברים ראויים בדיקה. אבחן עתה את הפסיקה הנוהגת בעבירות בהן עסקינן. כב' השופט עמית, בעניין ימיני וסימון, דיבר על מה שעומד ברקע כל אחד מן המקרים הקשים האלה, הקשים מנשוא: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות הדרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי ההתנהגות על הכביש." והביא שם מדבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה ב-ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל תק-על 2005(4) 166: "תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם." וכן הפנה לדבריה ב-רע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ניתן ביום 19.1.06, באשר לאמצעים הנזכרים הנתונים בידי מערכת המשפט, הלא הם מדיניות הענישה ואמצעיה: "בית משפט זה היתווה מזה שנים מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות נהיגה הכרוכות בתאונות קטלניות, בין בגדר הריגה ובין בגדר גרם מות ברשלנות. הוא דבק בגישה זו מתוך אמונה כי לנקיטת יד עונשית קשה ומחמירה ישנה השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש, ויש בה כדי לקדם את הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי זהירות כדי להגן על חיי אדם ושלמות גופו. מדיניות ענישה זו בנויה על הנחה בדבר כוחו המרתיע של הדין הפלילי והענישה הפלילית גם בתחום זה, שהוא מישור בעל ייחוד מבחינת נסיבות העבריינות וזהותם של מבצעי העבירות. היא נועדה לתת ביטוי ולהדגיש הדגשה מיוחדת את ערך חיי האדם במשפט ובמסורת היהודית, ולערוב לכלל ולפרט כי המשפט ובתי המשפט יעשו כל שבידם על מנת לטעת בתרבות החברתית את ההערכה והכבוד הנדרשים לזולת ולחייו..." לאחר שבחן את רף הענישה המקובל, בכל הנוגע לעונש מאסר בפועל, בגין עבירת הריגה בתאונת דרכים תחת השפעת אלכוהול, לעיתים בנסיבות חמורות ובצירוף עבירות חמורות, כולל גם עבירה של הפקרה לאחר פגיעה, מצא שם כב' השופט עמית כי רף זה נע בין 2.5 שנים לבין 9.5 שנות מאסר בפועל. אציין, כי לא מעט מפסקי הדין של בתי-המשפט המחוזיים האלה, ניתנו על בסיס הודיית הנאשם או בהודייה שניתנה במסגרת הסדר טיעון. בין פסקי הדין הללו גם עניינו של אלישע לוי שנידון בפניי בת"פ 9165-08-08, תק-מח 2009(2), 6562. המדובר היה בנאשם שהורשע בעבירה של הריגה ובעבירה של הפקרה לאחר פגיעה. הוא נהג את רכבו כשבגופו סם מסוכן מסוג הרואין וכן מתאדון וחומר נוסף ממשפחת הבנזודיאזפינים, כשהומלץ בפניו על ידי הרופא המטפל בו במרכז גמילה מסמים, שלא לנהוג ברכב, בשל השפעה אפשרית של המתאדון על אופן הנהיגה. נסיבות התאונה שם היו דומות לענייננו, שכן הנאשם סטה עם רכבו לשולי כביש 4 ופגע ברוכב האופניים בועז לחובר ז"ל. הנאשם לא עצר את רכבו במקום התאונה והמשיך בנסיעה. הוא עצר את הרכב רק לאחר שנדרש לעשות זאת על ידי נהגים שחלפו במקום ואז ניקה את רכבו מן הזכוכיות, אך המשיך בנסיעה. הוא אותר תוך כדי הנסיעה ונעצר. הנאשם הודה במיוחס לו וגזרתי עליו, בין היתר, 7 שנות מאסר בפועל. ערעורו בבית-המשפט העליון נדחה ב-ע"פ 5729/09, תק-על 2010(2), 1224. דיברתי שם על כך שבתי-המשפט העלו את רף הענישה בגין עבירות אלה, באופן משמעותי, אך הדברים נעשים בהדרגה. לאחרונה גזרתי את דינו של אביחי וולט, ביום 19.9.11 ב-ת"פ 24500-02-11 (לא פורסם), , שהורשע בעבירות של הריגה, שיבוש מהלכי משפט, נהיגה ללא רישיון נהיגה ובזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח. גם שם הודה הנאשם באשמות המיוחסות לו וגזרתי עליו, בין היתר, עונש של 8 שנות מאסר בפועל. אגב כך הדגשתי את העובדה, כי עת זו עת חירום של מאבק היא ולא רק בתאונות הדרכים, אלא גם בעברייני נהיגה פרועים הנוטלים על עצמם, במודע, סיכונים קשים ומיותרים. מאופן נהיגה זה, קצרה הדרך לקיפוד חיי אדם. בימים אלה ממש, בעודי כותב גזר דין זה, דחה בית-המשפט העליון את ערעורו של נהג שנטל הגה לידיו לאחר ששתה לשוכרה ואף נטל סמים מסוכנים משני סוגים ובעודו נתון תחת השפעת אלה, נהג במהירות גבוהה מאוד ופגע ברכבם של עוברי דרך תמימים. כך הרג חמישה נוסעים ברכב שנקרה בדרכו וגם את אחיו התאום, שהיה עימו ברכב. בית-המשפט המחוזי גזר עליו, בין היתר, 16 שנות מאסר בפועל. כב' השופטת חיות אמרה שם (ע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, , ניתן ביום 10.10.11) את אלה: "תאונות דרכים מרובות נפגעים הפכו חזון נפרץ במקומותינו ועל בית המשפט לתרום בענישה מחמירה את תרומתו לצמצום מימדיה של מציאות נוראה זו. בייחוד משהוכח כי התאונה הקטלנית אירעה בשל היות הנהג במצב של שכרות. במקרים אלה, על בית המשפט להעביר מסר חד וברור כי מי שנוהג בהשפעת חומרים משכרים ומביא במעשיו למותו של אדם - ובמקרים החמורים במיוחד כבענייננו למותם של מספר אנשים - צפוי לעונש מאסר כבד ומשמעותי." כב' השופט רובינשטיין הרחיב בעניין ברכה, בכל הנוגע לאלה הנוהגים ברכב בעודם שיכורים, בין מאלכוהול ובין מסמים. בהזכירו את העובדה, כי המערער שם נכנס לרכב כשבדמו סמים ואלכוהול, אמר את זאת: "בעשותו כן הפך עצמו המערער ל"מכונת מוות נעה" (רע"פ 3351/09 שמרית משה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ), בדרגת החומרה הגבוהה ביותר, ולמרבה הצער פשוטה היה כמשמעה." גם הוא דיבר על כך שרף הענישה בעבירות ההריגה בתאונות דרכים, שלא היה גבוה, הלך ועלה בשנים האחרונות. גם הוא הפנה לסקירת הפסיקה ורמת הענישה על-ידי כב' השופט עמית בעניין ימיני וסימון, ואמר את דעתו: "היתה - דומה - תמימות דעים בין חברי ההרכב באשר למגמת ההחמרה בעבירות הריגה הכרוכות בשכרות. אודה ולא אבוש, כי ככל שחולפות השנים ומתרבים התיקים, חש אני כי יש להחמיר בענישה במי שנוטל הגה בשכרות וקיפד חיי זולתו, למען יראו וייראו. אולי כדאי להדביק פסק דין זה או תמציתו על קירות "פאבים" - מה שנקרא בעבר בתי מרזח - כתזכורת לבאים בשעריהם." השיקולים לקולא שמצאתי בעניינו הם גילו הצעיר, יחסית, היעדר עבר פלילי ועבר שאיננו מכביד בתחום התעבורה. כאן שב אני לשאלה ששאלתי עצמי, אודות העונש הראוי לנאשם בנסיבות המקרה הזה. הזכרתי ושבתי והזכרתי את הנסיבות האלה. התנהגות הנאשם בכללותה היא התנהגות קשה. הסיכונים שנטל על עצמו, ואשר נתממשו, למרבית הצער, היו רבים מאוד ובהמשך התנהל באופן נקלה, כאשר נס מן המקום, כדי למלט את נפשו מידיו של החוק. הוא הוסיף חטא על פשע בשיבוש החקירה. הוא לא נטל אחריות על מעשיו ולא הודה בהם. זו גישה לגיטימית, אמנם, אך בדרך הזו מנע מעצמו ליהנות מפירותיה של הודייה. הקשבתי, היטב, לאשר אמר בדברו האחרון. כל ששמעתי היו דברים עמומים ומעורפלים וכאלה שאינם חד-משמעיים. לכל היותר, אפשר להבין, כי הוא משתתף בצערה של המשפחה הנפגעת בתאונה בה היה מעורב. מעורב ולא אחראי לה. על בסיס קו ההגנה שלו, אוסיף ואומר, לא הבנתי גם את המסר אותו ביקש להעביר לצעירים אחרים. מכוח המגמה של ההחמרה בעונשיהם של עבריינים כאלה והעלאת רף הענישה, אעשה כך גם עם הנאשם, שנכשל כישלון חרוץ, חוקית ומוסרית גם יחד. אסיים בציטוט מדבריו של כב' השופט עמית ב- ע"פ 8191/08 גבארה נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(2), 2636, התואמים, עד מאוד, גם את ענייננו: "לא נקמנות ולא הרצון לרצות איש הם העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לגזור דינו של עבריין, כי אם השאיפה להגשים את התכליות הניצבות בבסיסו של הדין הפלילי, בכללן תכליות ההרתעה והגמול. על בית המשפט להרים את תרומתו ולשאת במלאכת המאבק הנחוש בתאונות הדרכים, וזאת באמצעות מתן ביטוי לערך קדושת החיים על ידי הטלת ענישה מחמירה... בשל האמור לעיל, עלה בשנים האחרונות רף הענישה בעבירות מסוג זה..." הענישה על בסיס שיקולי הענישה שהבאתי לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 1. 12 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 18.6.10 ועד יום 29.12.10. 2. 24 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו, עבירה שיש בה המתת אדם, עבירת הפקרה לאחר פגיעה או עבירה של שיבוש מהלכי משפט. 3. 12 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף או בזמן פסילה, או עבירה של נהיגה בלא פוליסת ביטוח בתוקף. 4. פסילה מהחזק או מקבל רישיון נהיגה למשך 20 שנה, שתחילתן מסיום ריצוי עונש המאסר בפועל. אני מחייב את הנאשם בפיצוי עונשי של משפחת הנפגע בסכום של 30,000 ₪. סכום הפיצוי יופקד בגזברות בית-המשפט בתוך 90 ימים מהיום. הגזברות תעביר את סכום הפיצוי למשפחת הנפגע על פי הפרטים שתעביר אליה התביעה. כפי שקבעתי ביום 27.9.11, על דעת הנאשם, עליו להתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר שגזרתי עליו, היום, מייד בתום ישיבה זו. זכות ערעור לבית-המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום. משפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה