קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש לנהג חדש על הריגה בתאונת דרכים: כללי 1. הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירות של הריגה, חבלה חמורה ונהיגה בשכרות. הנאשמת, כיום בת 20, ובזמן התאונה הייתה קטינה בת 17 שנים ו- 9 חודשים. הנאשמת קיבלה רישיון נהיגה ביום 12.11.08, והתאונה ארעה ביום 28.11.08 (כעבור 16 יום). בהיותה נהגת חדשה הייתה מנועה מלהסיע יותר משני נוסעים ויכלה לנהוג ברכב רק כאשר נהג מלווה לצידה. 2. העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ואחזור עליהן בתמצית: ביום 27.11.08 בשעות הערב יצאה הנאשמת, לבלות עם חברותיה בפאב בת"א. הנאשמת וחברותיה הגיעו לת"א במונית ובכוונתן היה לחזור במונית. בת"א פגשה את בן דודה ליאור, שיצא אף הוא לבלות עם חבריו. סוכם ביניהם כי הנאשמת תחזור לביתה בראש העין יחד עם ליאור וחבריו, שהגיעו עמו ברכבו של ליאור מסוג דייהטסו. במהלך הבילוי שתתה הנאשמת משקאות שהכילו אלכוהול. בשעות הבוקר המוקדמות של 28.11.08 נפגשו ליאור והנאשמת בסמוך לרכבו של ליאור, ולאחר שעישנו נרגילה נכנסו לרכב כשבכוונתם לנסוע לראש העין. ליאור נהג ברכב, לצידו ישב חברו אוהד והנאשמת ושני חברים נוספים של ליאור, אייל ובנימין, ישבו מאחור כנוסעים. בסביבות השעה 05:00 בהיותם סמוך ל"צומת אוסם" בפתח תקווה, לאחר שחבריו של ליאור העירו לו על אופן נהיגתו, החליפה הנאשמת את ליאור בנהיגה. ליאור התיישב לצידה וחבריו ישבו מאחור כנוסעים. הנאשמת היססה לרגע לפני שהחליפה את ליאור בנהיגה, והזכירה את החובה שישב לצידה נהג מלווה, אך ליאור הרגיעה ואמר לה כי ברכב מספר נהגים מלווים והנאשמת החלה לנהוג. הנאשמת נסעה מצומת אוסם ופנתה לדרך רבין כשכיוון נסיעתה מצפון לדרום. בכיוון נסיעתה בדרך רבין היה נתיב אחד לנסיעה ישר כשהוא מופרד בקו הפרדה לבן ורצוף לכל אורכו. עובר לתאונה סטתה הנאשמת מנתיב נסיעתה ועברה לנתיב הנגדי (השמאלי מבין שניים ליישר מכיוון דרום לצפון), והתנגשה חזיתית בטויוטה מסחרית שבאה ממול. כתוצאה מהתאונה נהרגו ליאור, בנימין ואייל. הנאשמת, אוהד, נהג רכב הטויוטה והנוסע שנסע עמו בטויוטה נפצעו. דגימת דם שנטלה מהנאשמת הראתה כי ריכוז האלכוהול בדמה עמד על 70 מיליגרם אחוז (האחוז המקסימלי המותר הוא 50 מיליגרם אחוז). תסקיר שירות המבחן 3. מפאת גילה של הנאשמת ועתירתה העונשית של המאשימה למאסר בפועל, הופנתה הנאשמת לשירות המבחן. הונחו בפני שני תסקירים. מתסקירי שרות המבחן עולה כי הנאשמת היא הצעירה מבין חמשת אחיה, נעדרת הרשעות קודמות (פליליות או תחבורתיות). היא גדלה במשפחה נורמטיבית בה התקיימו יחסים קרובים בין בני המשפחה אך מאז התאונה קיים נתק בין משפחתה לבין שאר המשפחה המורחבת. הנאשמת סיימה 12 שנות לימוד באולפנת בני עקיבא, ובשנות לימודיה הייתה מעורבת חברתית ללא בעיות מיוחדות. בתום תהליך השיקום שרתה במסגרת שירות לאומי ב"מכבי שירותי בריאות", וביצעה שם את תפקידה לשביעות רצון הממונים עליה (הוצג מכתב המלצה). בעקבות התאונה, והעובדה כי היא אשמה במותם של אחרים בכלל ובן דודה בפרט ותחושת הכשלון מהתנהגותה, מצבה הנפשי קשה ובמהלך המפגשים עם שרות המבחן הרבתה לבכות וגילתה קושי לדבר. הנאשמת סובלת מתסמינים פוסט טראומתיים. עם שחרורה מביה"ח לוינשטיין המשיכה בטיפול פסיכולוגי. גם כיום היא נמצאת בקשר טיפולי. בעקבות התאונה נמנעת הנאשמת כמעט מכל פעילות, תופעה המוכרת אצל נהגים שהואשמו בהריגה. שרות המבחן סבר כי קיים צורך אקוטי שהנאשמת תשתלב בהליך טיפולי לשם הקלה על העומס והמצוקה בהם היא שרויה ועל מנת לסייע לה לשוב לתפקוד תקין והמליץ על שילובה בקבוצה טיפולית המיועדת לנהגים שהואשמו בהריגה ובגרימת מוות ברשלנות שאמורה היתה להיפתח בשרות המבחן ביום 31.1.11. על מנת לאפשר לנאשמת ליטול חלק בקבוצה הטיפולית, נדחה מועד הטיעונים לעונש ליום 15.5.11. דא עקא, בשל שביתת העובדים הסוציאליים לא נפתחה הקבוצה הטיפולית במועד. 4. מתסקיר משלים שהוגש לקראת המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש עלה כי בפרק הזמן שחלף הגיעה הנאשמת למפגשים פרטניים בשרות המבחן. שרות המבחן אף הציע לנאשמת לפנות למסגרת בריאות הנפש אולם היא סירבה. שרות המבחן מעריך כי הנאשמת תתקשה להתמודד במסגרת נוקשה וסגורה של מאסר בשל קשייה הנפשיים, גילה הצעיר וקשייה החברתיים. עוד סבור שרות המבחן כי קיימת חשיבות להמשך טיפול ועל כן ממליץ לגזור עליה עונש מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שרות ויאפשר לה להשתלב בטיפול פרטני וקבוצתי מתאים. הצהרות הנפגעים 5. משפחותיהם של המנוחים אייל, ליאור ובנימין הגישו הצהרות נפגע. ראוי לציין כי בפנייתם לבית המשפט לא התייחסו לעונש הראוי לדעתם שיש להטיל על הנאשמת והשאירו מלאכה זו לבית המשפט. המשפחות ביקשו להביא בפני ביהמ"ש מעט מהתכונות של יקיריהם, תוכניותיהם לעתיד שנגדעו וגודל האובדן, תחושת הכאב והחוסר שהשאירו המנוחים במותם. אמו של ליאור ז"ל תארה את מעלותיו והישגיו של בנה בתקופת חייו הקצרה, את כאבה וכאב המשפחה ואת הפעולות שעשו להנצחתו. אמו של אייל ז"ל תארה אף היא את הישגיו בשנות חייו הקצרות, מזגו הנוח יכולתו להכניס שמחה בלב כל הבאים אתו במגע ואת החלל והכאב שנוצרו עם לכתו. אחיו של בנימין ז"ל תאר את בנימין, בן הזקונים במשפחה, ששרת כלוחם בצבא, תאר את התוכניות שרקם לעתיד ואת החלל שהשאיר במשפחה ובמיוחד את הכאב והסבל שהם מנת חלקם של הוריו כמו גם של שאר בני המשפחה. טיעוני ב"כ המאשימה 6. ב"כ המאשימה מנה את היבטי החומרה והקולא, שלדעת המאשימה, על ביהמ"ש לשקול בבואו לגזור את עונשה של הנאשמת. לצד החומרה מנה: העובדה שהנאשמת לא החזיקה פיזית ברישיון נהיגה וחרף זאת נהגה בשעות הבוקר המוקדמות טרם האיר היום, לאחר בילוי חברתי שנמשך כל הלילה וכלל שתיית אלכוהול. היותה של הנאשמת נהגת חדשה המחויבת לנהוג כשמלווה לצדה, אשר הסכימה לנהוג כשידעה שנהיגתו של המלווה לצדה מסוכנת עד כדי שהיה צורך להחליפו בנהיגה. הסיעה נוסעים מעל מספר הנוסעים המותר לנהג חדש להסיע. סטתה מנתיב נסיעתה ועברה פס הפרדה רצוף. נהגה כברת דרך בנתיב הנגדי לנתיב נסיעתה. בתאונה נהרגו שלושה בחורים צעירים, ותוצאה זו צריכה להשליך על מידת העונש על אף שהורשעה בעבירת הריגה אחת. עמדת הפסיקה בקשר לתאונות דרכים שמדגישה את הצורך להילחם בהם כדוחה שיקולי קולא. לצד הקולא מנה: גילה הצעיר של הנאשמת שבמועד התאונה היתה קטינה על סף הבגירות. לא היתה אמורה לנהוג ביום התאונה ולכן אין לייחס לה את מידת החומרה שיש לייחס לנהג שבזמן שתיית אלכוהול יודע שמיד לאחר מכן ינהג ברכב. העובדה שבמועד הגשת כתב האישום טרם נכנס לתוקפו תיקון מס' 14 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול). תסקיר שרות המבחן החיובי אשר מצביע על מצבה הנפשי הקשה של הנאשמת. העדר הרשעות קודמות. 7. חרף שיקולי הקולא סבורה המאשימה כי אין לאמץ את המלצת שרות המבחן. לטענת המאשימה המלצת שרות המבחן אינה לוקחת בחשבון את האינטרס הציבורי, אף לא את הצורך בהרתעה ואת נסיבות המקרה. המאשימה בקשה להטיל על הנאשמת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. הוצגה פסיקה. טיעוני ב"כ הנאשמת 8. ב"כ הנאשמת ביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן ולהטיל על הנאשמת עונש מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שרות ולאפשר לה לקבל את התמיכה הטיפולית עליה ממליץ שרות המבחן. ב"כ הנאשמת הדגיש כי כתב האישום שהוגש ביום 25.3.09, כחודש לאחר שהנאשמת בגרה. לו כתב האישום היה מוגש לפני שבגרה היה מוגש לבית המשפט לנוער, שם מושם הדגש על דרכי טיפול. עוד הדגיש ב"כ הנאשמת כי אין לזקוף לחובתה את העובדה שלא החזיקה פיסית ברישיון הנהיגה מכיוון שכשיצאה מביתה באותו ערב לא התכוונה לנהוג. היא הגיעה לתל-אביב עם חברותיה במונית והתכוונה לשוב באותה דרך, לפיכך, אין לייחס את העדר רישיון הנהיגה לחובתה, בוודאי שלא באותה חומרה כפי שיש לייחס למי שמראש מתכוון לנהוג ואינו מצטייד ברישיון נהיגה. באותה מידה מקלה יש להתייחס לרמת האלכוהול שנמצאה בדמה. כאמור, הנאשמת לא התכוונה לנהוג באותו ערב ולפיכך אין לייחס לעובדה ששתתה משקה אלכוהולי עובר לנהיגתה את אותה מידת חומרה שיש לייחס למי ששותה ויודע שהוא מתעתד לנהוג לאחר מכן. הנאשמת החליפה את ליאור שנהג עד לצומת אוסם והספיקה לנהוג מרחק קצר מאד עד להתרחשות התאונה. ב"כ הנאשמת חזר על טענתו (אותה העלה במהלך שמיעת הראיות ובסיכומים) כי על הכביש היו סימנים מטעים. רמת האלכוהול שנמצאה בדמה של הנאשמת לא היתה גבוהה במיוחד - 70 מיליגרם אחוז - כשהרמה הגבולית היא 50 מיליגרם אחוז. מצבה הנפשי של הנאשמת קשה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתסקירי שרות המבחן, וכתוצאה מהתאונה נגרם קרע עמוק במשפחה שקשריה, עובר לתאונה היו הדוקים. הנאשמת נפצעה בעצמה במהלך התאונה והיתה מאושפזת ולאחר האשפוז נזקקה לשיקום ממושך. 9. בהתייחס לפסיקה שהוגשה ע"י המאשימה סבור ב"כ הנאשמת כי היא אינה יכולה לשמש כאמת מידה לעונש הראוי במקרה זה שכן הנאשמת לא נהגה במהירות מעל המותר, לא חצתה צומת באור אדום, לא הורשעה באי ציות לרמזור וכל חטאה התבטא בכך שסטתה מנתיבה בגלל הסימונים המטעים על הכביש. דברי הנאשמת 10. הנאשמת הביעה צער על תוצאות התאונה והדגישה כי כלל לא התכוונה לנהוג באותו יום. הנאשמת בקשה להתחשב במצבה וציינה כי בעקבות התאונה חייה השתנו מקצה לקצה. שיקולי הענישה - וגזר הדין 11. מלאכת גזירת הדין היא קשה. היא קשה שבעתיים מקום שעל ביהמ"ש לגזור את דינו של אדם צעיר בראשית דרכו בחיים, נורמטיבי שהורשע בקטילת חיי אדם בעקבות תאונה דרכים. אין ספק כי אדם כזה מתייסר מעצם האירוע וקטילת החיים הוא אינו זקוק בד"כ לעונש כדי להרתיעו ואם יכול היה לסובב את גלגל החיים אחורנית היה בוחר לעשות את הדברים אחרת ולא רק ואף לא בעקר מפחד העונש שיוטל עליו אלא מפאת הקושי לחיות עם המעמסה הנפשית שהתאונה גרמה לו. מנגד עומדות המשפחות השכולות שכל אחת מהן אבדה בן משפחה קרוב, וגם הם יישאו את הכאב והקושי לאורך כל חייהם. היטיב לבטא זאת זוהר אביגד אחיו של בנימין "רציתי לומר מעצמי ולדעתי בלבד - אין לי כעס על הנהגת ושום הרגשה לגביה. את הנעשה אין להשיב, אסון גדול קרה לי אבל שום עונש לא יחזיר לי את בנימין ז"ל". ועוד מנגד עומדת מציאות החיים ובה ריבוי תאונות הדרכים המביאות לגדיעת חיים. תאונות הנגרמות בידי אדם ויכולות היו להימנע, במעט יותר תשומת לב, אחריות, חוסר שאננות וקיום הוראות החוק. אין לך יום שבו איננו נחשפים לתאונות שהאחת מחרידה יותר מקודמתה. מחובתנו להלחם בנגע זה ותרומתו של בית המשפט היא במסר ההרתעתי ובענישה הבלתי מתפשרת בה יינתן ביטוי לאינטרס הציבורי. לקושי באיזון השיקולים בפניו ניצב בית המשפט בבואו לגזור את הדין במקרים כגון דא התייחסה הפסיקה לא אחת. בכל המקרים ציין בית המשפט כי ערך חיי אדם וגורם ההרתעה הם שיקולים מרכזיים באיזון שערך. בע.פ. 6087/08 אייל שרביט נ' מ.י. : "תאונות הדרכים הפכו זה מכבר לנגע, ותורמים להם לעיתים קרובות נהגים שאינם מקפידים לקיים את חובותיהם על פי החוק. המקרה הנוכחי הוא דוגמא מזעזעת ומעוררת חלחלה למה שיכול היה המערער למנוע לו רק נהג בתשומת לב, שהרי את מחיר פזיזותו שילמו שלושה מחבריו בחייהם, כולם צעירים שהיו בתחילת דרכם" ובע.פ.6949/07 רועי עמרם נ' מ.י. : "המערער הוא צעיר לימים והתאונה המחרידה קטעה את מסלול חייו. יש להניח כי עד אחרון ימיו לא יוכל להתגבר על כך שגרם למותם של חבריו. היחס הקשה שמגלים כלפיו בני משפחות המנוחים אף הוא, לגביו, בגדר עונש נוסף. ואולם, יש ליתן את המשקל המתאים לערך של חיי אדם (ע.פ. 9369/07 מיקל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.6.2009)) . התנהגותו של המערער היתה פזיזה והוא הרס שלושה בתים בישראל. צדק בית המשפט המחוזי כששם במקרה זה את הדגש על הצורך בהרתעת הנהגים" 12. ב"כ הנאשמת חזר וציין בטיעוניו לעונש, כשם שטען במהלך ההוכחות ובסיכומיו, כי היו על הכביש סימנים ישנים שצפו ובלבלו את הנאשמת. לאור קביעתי בהכרעת הדין כי הסימנים המבלבלים שהיו על הכביש לא יכלו לגרום לבלבול של הנאשמת לא אדרש לטיעון זה בגזר הדין והוא אינו מהווה שיקול בשיקולי הענישה. 13. ומכאן לשיקולים: לחומרה - שיקולים הקשורים בהתנהגות הנאשמת - שלל סיבות היו קיימות במקרה זה שכל אחת מהן היתה צריכה למנוע מהנאשמת ליטול את ההגה לידיה. חלקן כיוון שהחוק אוסר זאת וחלקן מתוקף שקול הדעת. ואלה הן: נהגת חדשה שהחזיקה רישיון נהיגה מספר ימים בלבד; שעת הנהיגה - שעת בוקר מוקדמת כשהחושך עדיין שורר בחוץ, לאחר בילוי שנמשך כל הלילה במהלכו שתתה משקאות אלכוהוליים; מספר הנוסעים ברכב (מעל המותר לנהגת חדשה); הנהג המלווה שישב לצדה אותו החליפה בנהיגה משום שנהיגתו היתה "מלחיצה", וברי היה כי אינו יכול במצבו לשמש כ"מלווה" ראוי; ללא רישיון נהיגה ביד. כאמור, כל אחת מהסיבות היתה צריכה למנוע מהנאשמת ליטול לידה את ההגה ובצרוף כל הסיבות יחדיו יש משום חומרה כפולה ומכופלת. נסיבות התאונה - התאונה התרחשה משום שהנאשמת סטתה מנתיב נסיעתה, נהגה כברת דרך בנתיב הנגדי ולאחר שחצתה קו הפרדה לבן. תוצאות התאונה - כתוצאה מהתאונה נהרגו שלושה אנשים ונפצעו ארבעה בכללם הנאשמת. בע.פ. 8103/05 ראמי עותמאן נ' מ.י. אמר ביהמ"ש (כב' השופט א. א. לוי): "נהג הנוטל סיכון מסוג זה, יש להניח שהוא גם ידע שתוצאת המעשה עלולה להביא לכך שהוא עצמו יפגע בתאונה או שאף ישלם על כך בחייו". הנאשמת, ששלל סיבות היו צריכות למנוע ממנה מלנהוג באותו ערב בוודאי הבינה כי נהיגה בנסיבות כאלה עלולה לסכן אותה ואת הנוסעים אתה ואף אחרים. לקולא - גילה הצעיר של הנאשמת; העדר הרשעות קודמות; מצבה הנפשי כפי שהוא עולה מתסקירי שרות המבחן ופורט בהרחבה לעיל; רגשי האשם אותם חשה הנאשמת לנוכח התוצאה הנוראה של התאונה; העובדה שאף היא נפגעה בתאונה ונזקקה לאשפוז ולשיקום פיזי ונפשי; העובדה כי בשעה ששתתה אלכוהול לא התכוונה לנהוג ברכב ואין חומרת התנהגותה דומה למי ששתה אלכוהול שעה שידע כי הוא עומד לנהוג ברכב. תיקון מס' 14 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול) - הנאשמת ילידת 28.2.91. ביום התאונה 28.11.08 היתה קטינה בת 17 שנים ו- 9 חודשים. ביום הגשת כתב האישום 25.3.09, היתה בגירה בת 18 שנים וחודש אחד. על פי החוק הנוהג ביום הגשת כתב האישום הוגש כתב האישום לביהמ"ש המחוזי ולא לבית המשפט המחוזי לנוער והיא נדונה כבגירה - סעיף 3 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול) (להלן "חוק הנוער"). ביום 30.7.09 נכנס לתוקפו תיקון מס' 14 לחוק הנוער תשס"ח - 2008 והוסף בו סעיף 5א' שדן ב"שפיטת בגיר בעבירה שביצע בהיותו קטין": "הדיון בבית משפט שלום ובבית משפט מחוזי, לרבות הדיון בערעור, בעניינו של נאשם שביום הגשת כתב האישום נגדו מלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 19 שנים וביום ביצוע העבירה היה קטין, יהיה בפני בימ"ש לנוער, ואולם פסקאות (1), (4), ו- (5) שבסעיף 26 לא יחולו". כתב האישום הוגש כאמור טרם כניסתו לתוקף של תיקון 14. אילו היה מוגש 4 חודשים מאוחר יותר דהיינו לאחר 30.7.08 או חודש מוקדם יותר דהיינו בטרם מלאו לנאשמת 18 היה עניינה מובא בפני ביהמ"ש לנוער. בנסיבות האמורות, דעתי היא כי שקולי הענישה במקרה מיוחד זה צריכים להיות קרובים, עד כדי זהים, לשיקולים שהיו נשקלים על ידי בית המשפט לנוער. הפסיקה 14. ב"כ הנאשמת לא הפנה לפסיקה וביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן. ב"כ המאשימה הציג פסיקה מתוכה נלמדת החומרה הרבה בה התייחסו בתי המשפט לנהגים שקטלו בנהיגתם חיי אחרים. המסר העולה מהפסיקה שדנה בעבירות של הריגה בתאונות דרכים הוא אחד ומשמעו הטלת עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח מבין פסקי דין אלה אתייחס לשניים, בהם הנאשמים היו קטינים בעת ביצוע העבירות. בע"פ 3702/10 פלוני נ' מדינת ישראל המערער, שהיה בן 16 במועד התאונה ואף במועד גזר הדין עדיין היה קטין, נהג באופנוע ללא רשיון והרג ילדה קטנה. בית המשפט המחוזי גזר עליו 30 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי, ו - 15 שנות פסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה. הערעור שהגיש המערער נדחה ובית המשפט ציין "בנידון דידן ברי כי אין המדובר בעונש קל לקטין בעל רקע נורמטיבי, ומכך נבעה התלבטותנו, ולא נעלמו מעימנו - כאמור- התנהגותו עד ליום האסון ורקעה החיובי של המשפחה; אך אל מול השיקולים לטובת המערער עומדת קדושת חיי אדם, שלטעמנו אילולא הקטינות היתה הפגיעה הקשה בה ראויה לענישה מחמירה מזה באופן משמעותי" . בת"פ 7063/08 (מח' חיפה) מ.י. נ' אלמוג בוחבוט נהג הנאשם ברכב , ללא מלווה כששלושה מחבריו נוסעים אתו. שניים מהם ישבו מאחור כשהם אינם חגורים בחגורות בטיחות. הנאשם נסע במהירות גבוהה של למעלה מ-90 קמ"ש מקום בו המהירות הוגבלה ל- 60 קמ"ש, התקרב במהירות לרכב אחר וכדי להימנע מפגיעה ברכב האחר החל ל"זגזג" ולבסוף פגע ברכב האחר. לאחר הפגיעה נעו שני כלי הרכב ללא שליטה ותוך כדי כך החל רכבו של הנאשם להתהפך באוויר ופגע במעקה בטיחות עד שנעצר בעודו הפוך. כתוצאה מהתאונה נהרגו השניים שישבו מאחור. בזמן התאונה היה הנאשם קטין בן 17 שנים ועשרה חודשים והתיקון מס' 14 לחוק הנוער נכנס לתוקפו במהלך שמיעת הראיות. בית המשפט סבר , כי משהתיקון אינו חל אין מקום לדון בו במסגרת גזר הדין והטיל על הנאשם עונש מאסר של 7 שנים, מאסר על תנאי של שנתיים ו- 20 שנות פסילה. גזר דין 15. לאחר ששקלתי את כל השיקולים האמורים אני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 48 חודשים. מאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים מיום שחרורה שלא תעבור עבירה בה הורשעה. אני פוסלת את הנאשמת מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים שימנו מיום 28.11.2008. משפט פליליהריגהמשפט תעבורהתאונת דרכיםנהג חדש