סעיף 300א לחוק העונשין נועד "להתמודד עם מצבים שבהם ישנה אחריות פלילית לביצוע מעשה רצח, אך הנסיבות המיוחדות של המקרה מחייבות הפחתה מעונש החובה בגין ביצוע העבירה. בנסיבות כאלה אף כי על הנאשם לתת את הדין בגין מעשה הרצח, אין הוא, מבחינה מוסרית, בדרגה אחת עם רוצח" (ע"פ 1839/98 רייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 613, 622). בית המשפט העליון הבהיר כי סמכות הענישה המוענקת בסעיף 300א לחוק העונשין היא סמכות שבשיקול דעת, כאשר שיקול דעת זה נוגע הן לעצם האפשרות להפחית בעונש והן למידת ההפחתה ההולמת. כפי שנאמר בע"פ 2457/98 שמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 289, 298: "[...] גם בהתקיים אחת העילות המפורטות בסעיף רשאי ביתֿֿהמשפט שלא לעשות שימוש בסמכות ההפחתה בעונש ולגזור על מי שהורשע ברצח עונש של מאסר עולם. הדבר עולה הן מלשונו של הסעיף והן מתכליתו. [...] יש לזכור כי האפשרות להטיל עונש מופחת אינה משנה את מהותה של עבירת הרצח שבביצועה הורשע המבקש ליהנות מהוראותיו של סעיף 300א. לפיכך ראוי כי תוסיף ותתקיים לצד אפשרות ההפחתה גם האפשרות להימנע מלהפחית בעונשו של מי שמתקיימים בו תנאיו של סעיף 300א ולגזור עליו עונש של מאסר עולם [...]" כך נקבע גם בדנ"פ 3220/08 פרישקין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , ניתן ביום 07.09.08): "[...] יש להביא בחשבון שעמידה בתנאי סעיף 300א לחוק אין בה די לשם הפחתת הענישה, שכן תמיד נתונה הפחתת העונש לשיקול דעת בית המשפט. ההכרעה בדבר תחולת הסעיף אינה הכרעה טכנית הנובעת מהתקיימות התנאים הדרושים בלבד, אלא נובעת מבחינה מהותית של כלל נסיבות העניין, כאשר על בית המשפט להשתכנע כי נסיבות המקרה ייחודיות דיין וכי הן מתאימות והולמות הפחתה בעונש. [...]" (פסקה 14) פסיקתם של בתי המשפט מלמדת כי גם במקרים שבהם הוחל סעיף 300א על הנאשם הוטלו עונשי מאסר עולם, ובמקרים אחרים - עונשים לתקופות פחותות או שוות לֿֿ25 שנות מאסר. כך, לדוגמה, בפ"ח (מחוזי חי') 1012/04 מדינת ישראל נ' פסחוב (לא פורסם, , ניתן ביום 15.12.03), נדון עניינו של נאשם אשר גרם למותו של חברו ב-11 דקירות סכין והודה בביצוע עבירת רצח, והתביעה הסכימה כי חל עליו סעיף 300א לחוק העונשין. מחווֹת דעת המומחים עלה כי הנאשם סובל מהפרעת אישיות קשה ביותר, אך ללא סימנים של פסיכוזה, כאשר בדמו נמצאו סימנים המעידים על שימוש בחשיש. בשים לב למכלול השיקולים, לרבות מידת האכזריות שגילה הנאשם והעובדה שביתר את גופתו של המנוח והשליך את חלקיה במקומות שונים, החליט בית המשפט להשית עליו עונש של 25 שנות מאסר, מתוכן 22 שנים לריצוי בפועל. בפ"ח (מחוזי ת"א) 1020/05 מדינת ישראל נ' חסנגולו (לא פורסם, , ניתן ביום 11.04.06) גזר בית המשפט 25 שנות מאסר לריצוי בפועל על נאשם שהורשע ברצח נערה, הגם שדובר באדם בעל הפרעת אישיות פרנואידיתֿֿנרקיסיסטית שהיה מכור כבד לסמים ולאלכוהול ושכל "מעשיו הונעו מהתרחשות נפשית הזייתית מופרעת". בית המשפט נתן את דעתו לנסיבות הרצח האכזריות ולעקרון קדושת החיים, ובצד זה, גם למצבו הנפשי של הנאשם ולהיותו לוקה בהפרעה נפשית, בטרם אישר את הסדר הטיעון. עונש חמור יותר הטיל בית המשפט בפ"ח (מחוזי ת"א) 1137/04 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם, , ניתן ביום 20.04.05), שבמסגרתו הושתו 27 שנות מאסר על נאשם שעבר עבירות של רצח, שוד והצתה, מהן 25 שנים לריצוי בפועל. בית המשפט החליט לגזור עונש זה בשל מעשיו האכזריים של הנאשם, אשר לא חס גם על קרובי משפחתו, ונוכח ההפרעה הנפשית המוכחת שבה לקה. ישנה פסיקה מקִלה יותר, בנסיבות שבהן הוחל סעיף 300א לחוק העונשין. כך, למשל, בת"פ (מחוזי חי') 94/96 מדינת ישראל נ' קניג (לא פורסם, , ניתן ביום 17.04.97), גזר בית המשפט על נאשם, שהודה בביצוע רצח, 15 שנות מאסר לריצוי בפועל. עונש זה, יצוין, הושת על הנאשם במסגרת הסדר טיעון, ולאחר שבית המשפט עיין בחווֹת דעת רפואיות מאת מומחים בפסיכיאטריה המלמדות על היותו של הנאשם בעל הפרעת אישיות עמוקה ועל ביצועו את מעשה הרצח "בהיותו נמצא בקשר תלותי שגרם לו לאבד את שיקול הדעת" וש"בגללו לא יכל להתנהג על פי בוחן המציאות שלו". בפ"ח (מחוזי מרכז) 3991-03-08 מדינת ישראל נ' מעודה (לא פורסם, , ניתן ביום 07.09.09) גזר בית המשפט המחוזי על נאשם שרצח את רעייתו, בשל סירובה לקיים עמו יחסי מין, 20 שנות מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט קבע כי מדובר במעשה ברוטלי ואכזרי של הנאשם, אשר רצח את המנוחה לעיני בתם הקטינה. עם זאת, זקף לזכותו את הודאתו באשמה ואת העובדה כי לאור הידרדרותו הנפשית ביקשו בני משפחתו, עוד טרם הרצח, לאתרו ולאשפזו בבית חולים פסיכיאטרי, בשל מסוכנותו. בגזרֿ ֿהדין בע"פ 3962/99 עוקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , ניתן ביום 14.05.03), שבו הורשע הנאשם ברצח תייר ובפציעתה של חברתו והוחל עליו סעיף 300א לחוק העונשין. בית המשפט העליון קבע כי תקופת מאסר בת 20 שנה "משקפת איזון ראוי בין חומרתן המופלגת של העבירות אשר בהן נמצא המשיב אשם, על תוצאותיהן הקשות, לבין ההתחשבות בנסיבותיו האישיות המצערות של המשיב, שהפרעתו הנפשית דירדרה אותו לשפל המדרגה שבו הוא מצוי". בתי המשפט, אשר דנו בעבירת הרצח, שמו את הדגש על ערך קדושת חיי אדם, וכפי שנאמר בע"פ 4419/95 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 752, 765: "[...] השמירה על קדושת החיים - לרבות קביעתה של קדושה זו בהכרת הכול - היא העומדת בראש תכליות הענישה במקום שמדובר בנטילת חיי אדם, ועל בית המשפט לשוות זאת לנגד עיניו בגוזרו את הדין בעבירות רצח והריגה. לא בכדי הוצב הדיבור 'לא תרצח' בראש הדיברות המבטאים את הכללים הבסיסיים של חיים בחברה מתוקנת, שאין לך מעשה נורא הימנו. [...]". משפט פלילירצחרצח בכוונה תחילה