קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על בניה ע''י קבלן לא רשום: הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של ביצוע עבודת בניה על ידי מי שאינו קבלן רשום - עבירות לפי סעיפים 14 ו- 16 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט - 1969 [להלן: "חוק רישום קבלנים"], וכן בעבירה של ביצוע עבודה בניגוד לתנאי היתר בניה, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח - 1965 [להלן: "החוק"]. כעולה מהכרעת הדין, ביצע הנאשם עבודות בניה במגרש 236 במושב שדה צבי, תוך שהוא מציג עצמו כקבלן מורשה למרות שאינו כזה. כתב האישום המקורי כלל שני נאשמים נוספים, שהם בעלי המבנה ומזמיני העבודה אולם בשלב מסויים תוקן כתב האישום ושמותיהם של נאשמים אלו נגרעו ממנו, וזאת משהמאשימה שוכנעה כי הם הוטעו על ידי הנאשם. העבירה לפי חוק התכנון והבניה יוחסה לנאשם כיוון שיש לקרוא את היתר הבניה ככולל תנאי מכללא ולפיו תנאי מתנאי ההיתר הוא שהבניה תבוצע על ידי קבלן רשום, ומכיוון שכך, בוצעה עבודת הבניה בסטייה מתנאי ההיתר, ובהתאם לסעיף 208(א)(6) ו- 208(א)(8) ניתן להאשים בעבירה זו גם את מי שביצע בפועל את העבודה ואת הקבלן הראשי, שהוא היה הנאשם שלפנינו. במסגרת הכרעת הדין דחיתי טענת הנאשם כאילו ביצע את העבודה בפיקוח צמוד של דודו, שהוא קבלן רשום, וקבעתי שלא כך היה, וכי אכן הציג עצמו בפני מזמין העבודה כקבלן רשום, ולאחר מכן ערך הסכם עם דודו, שביצע לכל היותר פיקוח עליון [הגם שספק אם היה מוסמך לכך כיוון שלא תכנן את שלד המבנה]. טיעוני הצדדים לעונש: המאשימה ביקשה להחמיר בענישתו של הנאשם, שבעברו את העבירה ובביצוע הבניה למרות שלא היה מורשה, סיכן חייהם של אחרים. לטענת ב"כ המאשימה, תכלית הרישום בפנקס הקבלנים נועדה להבטיח את כושרו המקצועי והכלכלי של הקבלן לבצע את העבודות הבנאיות, וזאת במטרה למנוע סיכון בטיחותי וכלכלי, ולפיכך, בנוטלו את העבודה תוך הציגו עצמו כקבלן רשום, סיכן הנאשם את הציבור הרחב. לטענת המאשימה, הנאשם הפיק טובת הנאה מביצוע העבירה ומסיכון הציבור, ויש להענישו על כך בחומרה. המאשימה ביקשה להביא בחשבון את העובדה שהנאשם לא חסך מזמנו של בית המשפט ואף לא התייצב לדיונים, דבר שהצריך דחיית הדיונים בתיק. לפיכך, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר על תנאי, למשך 6 חודשים, קנס בסך של 70,000 ₪, וחתימה על התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס. הסנגור ביקש לאבחן את נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא בן 30 היום ובתחילת דרכו. הוא ביקש להביא בכל זאת בחשבון שאותו קבלן רשום (דודו של הנאשם) כן נכח באתר הבניה ובכך למעשה ווידא בטיחות העבודה. לטענת הסנגור, הנאשם עתיד בחודשים הקרובים לסיים לימודיו ולקבל תעודת מהנדס והרשעתו בעבירה המיוחסת לו תקשה עליו. לטענת הסנגור, הנאשם התגרש בשנה האחרונה מרעייתו ונכנס לחובות עצומים של למעלה מחצי מליון ₪, וכי השנים האחרונות לא היטיבו עימו. לטענת הסנגור, ראוי במקרה דנן לבטל את הרשעתו של הנאשם, נוכח הלכת תמר כתב והלכת רומנו, כיוון שההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה ביכולתו של הנאשם להשתקם, וכי הרשעתו למנע ממנו את תעודת המהנדס ותפגע במקור פרנסתו ובמקור חייו. הסנגור ביקש שלא לזקוף לחובתו של הנאשם שביקש לנהל את ההליך, שכן עמדה לזכותו של הנאשם חזקת החפות והוא האמין בה, כמו גם שהייצוג שקיבל בתחילת ההליך היה "בעייתי". הסנגור הציג פסיקה של מותב זה וביקש שלא להיעתר לעונשים הכבדים שביקשה המאשימה להשית על הנאשם. הנאשם פנה בעצמו לבית המשפט, והביע חרטה על האירועים, תוך שטען כי מאז לא לקח על עצמו שום פרוייקט וכי היה מדובר במעידה חד פעמית. דיון חוק רישום קבלנים נמנה עם חוקי הרישוי ותכליתו להבטיח שלא יעסוק אדם בעבודות בניה הנדסיות אלא אם נמצא כשיר, ונרשם. הרישום עצמו אינו דבר של מה בכך והוא נועד להכניס את הקבלן הרשום למסגרת של פיקוח וחובות דיווח שיבטיחו את המשך כשירותו. תנאי הכשירות (ראו סעיף 4 לחוק רישום קבלנים) נועדו להבטיח, בין היתר, את האיזון בין ההשכלה הנדרשת לניסיון הרלוונטי וכל זאת על מנת להבטיח מיומנות מקצועית של מבצעי הבניה ואת הפיקוח עליהם. למעלה מארבעים שנה חלפו מאז נחקק חוק רישום קבלנים ונדמה שדברי ההסבר שנלוו להצעת החוק נכתבו רק אתמול: "על אף חשיבותה הרבה של העבודה הקבלנית עדיין אין חוק הקובע את התנאים מבחינת הידע, הנסיון, היכולת הכספית והציוד שאותם חייב למלא אדם או גוף המקבל על עצמו לבצע עבודות בניה. עוסקים בדבר גם אנשים בלתי מאומנים שמלבד הנזק המגיע מהם במישרין הם אף גורמים בתחרות לא הוגנת לירידת היעילות של עבודת הבניה בכללה. עובדה היא שהבניה בישראל לוקה בכמה חסרונות. מצב הבטיחות בעבודה זו אינו מניח את הדעת. יש מקרים רבים של ביצוע בלתי תקין ואף של בנינים רעועים." התכלית החקיקתית הינה אם כן להגן על הציבור מפני בניה רשלנית על ידי גורמים שאינם מוסמכים, אינם מקצועיים ואינם נתונים בפיקוח [ראו גם ת.פ. 5237/97 מדינת ישראל נ' מיכה בר אילן, פס"מ נח (4) 483 - פרשת גשר המכביה] וכשם שלא ניתן להעלות על הדעת לתת למי שאינו מוסמך לנתח, כך גם אין לאפשר למי שאינו מוסמך לבנות בניינים [השוו דבריו של שר הבינוי והשיכון דאז, מר מרדכי בנטוב על הדוכן, ד"כ 55]. במקרה שלפנינו, הנאשם הוא שהטעה את המזמין בהציגו עצמו כקבלן רשום. הוא ניסה להיכנס לתחום העבודות הקבלניות טרם זמנו, ומבלי שעמד בכל התנאים לקבלת תעודת קבלן רשום. בכך הוא משול לתלמיד נהיגה הבוחר לקחת לידיו את הגה המכונית, ביחד עם נוסעים אחרים, ולעלות על הכביש, למרות שעבר מספר שיעורים מועט ובוודאי שאין בידו רישיון נהיגה. בעשותו כן הוא מסכן את עצמו ואת הציבור כולו. ודוק: אין מדובר ב"שיפוץ" בית אלא בבניית שלד הבניין, בבחינת יש מאין, ודבר ידוע הוא כי שלב זה הינו השלב החשוב ביותר בחייו של מבנה, ואם לא ייעשה על ידי אדם מיומן ומורשה, הרי שהוא כבניין מסוכן. בתיק עמ"ק 135/07 בעניין מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים נ' בירנבוים (חברוני), עמדתי על כך שרק ענישה הרתעתית של ממש - כזו שתפגע קשות ביכולתו של אותו קבלן להמשיך ולפעול באופן שכזה, ללא רישום וללא פיקוח - תבטיח קיומה של תכלית החקיקה. עמדתי על כך שלא בכדי גם הרחיב המחוקק את מעגל האחראים במקרה של עבירות בניה, בסעיף 208 לחוק התכנון והבניה [ע"פ 4603/90 אלי גבירצמן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 529], וזאת על מנת לוודא שייענשו כל מי שיהיה בידו להפסיק את עבירת הבניה, ועמדתי על כך שהרחבת מעגל האחריות צריך לבוא לידי ביטוי גם ברכיב הענישה. הנאשם לא היה קבלן רשום ובכל זאת הקים שלב של בניין, וזאת תוך סיכון משמעותי לציבור. איני סבור כי במקרה שלפנינו ראוי לבטל הרשעתו של הנאשם, כפי בקשת הסנגור. ביטול הרשעה יהיה שמור למקרים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה [ע"פ 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים וכן ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337]. סוג העבירה מאפשר ביטול ההרשעה, ולמרות חומרתה של העבירה היא אינה נתפשת ככזו שאינה מאפשרת ביטול הרשעה במקרים מתאימים. באשר לעוצמת הפגיעה הנאשם, הרי שצודק הסנגור שהרשעתו של הנאשם תפגע בו. הדברים ברורים נוכח סעיף 8 לחוק רישום קבלנים, הקובע בהאי לישנא: 8. (א) אלה אינם זכאים לרישום בפנקס, ואם נרשמו יבוטל רישומם בכפוף לאמור בסעיף 8א: (1) ...; (2) מי שהורשע בעבירה שיש בה בהתאם למבחנים שנקבעו בתקנות כדי לערער מהימנותו להיות קבלן רשום או עבירה אחרת לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, שקבע לענין זה השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, וכל עוד לא עברו שלוש שנים מיום שנשא עונשו על אותה עבירה; [הדגשה שלי - א.ב.ג] אין ספק, כי הרשעתו של הנאשם תפגע בו וכי לא יוכל, במשך 3 שנים ממועד תום ריצוי העונש, להיות קבלן רשום. למעשה, סעיף זה מאזן היטב בין הרצון להרתיע גורמים בתחום ענף הקבלנים מלעבור על הוראות חוק התכנון והבניה, לבין זכותם הבסיסית לחופש העיסוק. האיזון הגלום בסעיף זה, הינו איזון ראוי, ובמיוחד כאשר הנאשם טרם סיים לימודיו וטרם הוסמך והורשה. הפגיעה בנאשם, עקב הרשעתו, אינה בלתי מידתית, נהפוך הוא: היא משמשת כחלק מאמצעי ההרתעה והיא בהחלט ראויה. לאחר שיסיים הנאשם את ריצוי עונשו יוכל להיכנס בשערי הקבלנים הרשומים [בהנחה שיעמוד בשאר התנאים הקבועים בחוק רישום הקבלנים]. בנסיבות אלו, אני דוחה טענתו של הסנגור לביטול הרשעתו של הנאשם. מדובר בשתי עבירות נפרדות בהן הורשע הנאשם, אולם הן תוצאה של אותו מעשה, ויש להביא זאת בחשבון בשיקולי הענישה. העונש המכסימלי על העבירה על חוק רישום קבלנים היא חצי שנת מאסר וקנס כנקוב בסעיף 61(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: "חוק העונשין"] ואילו העונש המכסימלי על העבירה של בניה בסטייה מהיתר הוא שנת מאסר וקנס כנקוב בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין. שקלתי לקולא את נסיבותיו האישיות והכלכליות של הנאשם, כפי שטען בפניי בא-כוחו, ושקלתי את העובדה כי מדובר היה במעידה חד פעמית וכי לפני כן לא ביצע הנאשם שום עבודה קודמת, ואף לא לאחר מכן. סבורני כי הנאשם, אדם צעיר, למד מהמקרה והיה לו זה שיעור ראוי לפני תחילת דרכו בתחום עבודות הבניה. אינני זוקף לחובתו של הנאשם את ניהול ההליך, וסבורני כי חזקת החפות עמדה לזכותו והוא זכאי היה להתגונן בבית המשפט כנגד האישום שיוחס לו, בהאמינו כי פעל נכון. השיקול המרכזי לדעתי הוא שיקול ההרתעה והגמול. ההרתעה צריכה להביא לכך שקבלנים אחרים הסבורים שהם רשאים לבנות ולעסוק בבניה שלא כדין - יחשבו שוב בטרם יניחו אבן על אבן. הגמול לנאשם שלפנינו צריך להביא לכך שלא יוכל לעסוק בתקופה הקרובה בעבודות כפי שעסק ללא רישיון ושלא כדין. כך גם נגן על הציבור מפניו של הנאשם שלפנינו. אציין, כי המקרה שלפנינו חמור יותר מזה שנדון בתיק עמ"ק 135/07 שהוזכר לעיל, כיוון שבמקרה שלפנינו הנאשם הטעה למעשה את מזמין הבניה, כפי שנקבע בהכרעת הדין. אני סבור גם כי אין מקום לפרוס את הקנס לתשלומים רבים. את ההלוואה לתשלום הקנס צריך הנאשם לקחת ממקורות אחרים ולא מהמדינה. בהתחשב בכל האמור לעיל, בסוג העבירות ובהיקפן, ולאחר ששקלתי לחומרא ולקולא את נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, אני דן אותו לעונשים הבאים: מאסר על תנאי, למשך 3 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה לפי סעיפים 14 ו- 16 לחוק רישום קבלנים או לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה. בגין העבירה לפי סעיפים 14 ו- 16 לחוק רישום קבלנים - ישלם הנאשם קנס בסך של 14,000 ₪ או 28 ימי מאסר תמורתו. בגין העבירה לפי סעיפים 145(א), 204(ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה - ישלם הנאשם קנס (נוסף) בסך של 24,000 ₪ או 48 ימי מאסר (מצטברים) תמורתו. בסה"כ ישלם הנאשם קנס כולל של 38,000 ₪ או 76 ימי מאסר (מצטברים) תמורתו. הקנס הכולל, כולו, ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1/09/2011 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מעבירה על הוראות חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, וכן עבירה על סעיפים 145 ו- 204 לחוק התכנון והבניה. ההתחייבות תהיה בסך של 30,000 ₪ ותקופת ההתחייבות שנתיים מהיום. אם לא תיחתם ההתחייבות בתוך 5 ימים, יאסר הנאשם למשך 10 ימים לשם כפיה. המאשימה תדאג להעביר העתק גזר דין זה לרשם הקבלנים ולמשטרת ישראל. זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לשם קבלת שוברי תשלום לביצוע הקנס, יפנה הנאשם למשרדי הועדה המקומית או למשרדי ב"כ המאשימה. בניהקבלן