קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים: האישום, התאונה ותוצאותיה 1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] [להלן: "פקודת התעבורה"], נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 62 (2) בצירוף סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה וסטייה מנתיב נסיעה - עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה. במסגרת הכרעת הדין זוכה הנאשם מעבירה נוספת אשר יוחסה לו בכתב האישום, היא עבירה של נהיגה שלא במהירות סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. 2. על פי העובדות אשר הוכחו כמפורט בהכרעת הדין, ביום 19.12.2006 עת נהג הנאשם ברכב בכביש 12, בהגיעו למקום בו קיימת עקומה שמאלה בכיוון נסיעתו, סטה עם הרכב ימינה לעבר השוליים הימניים, חזר אל הכביש, עבר לתוך נתיב הנסיעה הנגדי והחל לחזור לתוך נתיב נסיעתו המקורי ובשלב זה התהפך הרכב על צידו, נפל על הכביש והמשיך בהתהפכותו, כאשר תוך כדי כך הוא נזרק לעבר השטח הסלעי שמעבר לשוליים הימניים, עד שלבסוף נעצר, כשהוא הפוך על הגג בתוך השטח שמעבר לשוליים הימניים. 3. כתוצאה מהתאונה מצאו את מותם שלושה קטינים אשר נסעו ברכב, ילידי 1989, 1990 ו-1993. כמו כן, כתוצאה מהתאונה נחבלו חבלה של ממש הנאשם, בשברים ברגליו, קטין בשבר בעמוד השדרה, קטין נוסף בפגיעה באבריו הפנימיים וקטין נוסף נחבל חבלות קלות. 4. פירוט נסיבות התרחשות התאונה מובא במסגרת הכרעת הדין. יש לראות בקביעות במסגרת הכרעת הדין כחלק בלתי נפרד מגזר דין זה. אומר בתמצית כי הוכח בפניי מעל לספק סביר כי הנאשם סטה מנתיב נסיעתו כאמור בכתב האישום וגרם לתאונה ולתוצאותיה ברשלנותו. נהיגתו של הנאשם באופן האמור בו סטה עם רכבו ימינה, עלה שמאלה לכביש, פנה ימינה והתהפך, הינה נהיגה רשלנית, תוך הפרת חובת הזהירות אשר הייתה מוטלת על הנאשם. התאונה ותוצאותיה נגרמו בשל נהיגתו הרשלנית כאמור של הנאשם. הנאשם, אשר טען לקיומו של גורם מתערב זר אשר ניתק את הקשר הסיבתי, לא עמד בנטל להוכיח זאת. לכביש במקום התאונה היו שולי כורכר. כפי שפורט בהכרעת הדין, נהג הנוסע בכביש אשר בשוליו כורכר, מוחזק כמי שעליו לצפות מצב בו הוא יורד לשוליים ועליו לעלות מהם חזרה לכביש. מצב זה הינו בגדר הצפיות הסבירה. האירוע החל בירידה של הנאשם לשוליים הימניים, תוך כדי נסיעה, ורשלנותו של הנאשם מתבטאת הן בעצם הירידה לשוליים והן באופן הנהיגה לאחר הירידה, אשר בשילוב של כולם יחד היה כדי להביא לתאונה ולתוצאותיה. הנאשם טען, בין יתר טענותיו, לטשטוש בראיה עקב דמעה בעינו. כאמור בהכרעת הדין, אין לראות גם לא בדמעה בעין, כגורם אשר יש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי. גם אם הייתה דמעה בעינו של הנאשם, וראייתו, כטענתו, טושטשה, הרי שמחובתו היה להאט מיד ולעצור את רכבו, והוא לא עשה כן. הנאשם, עברו ותסקיר שירות המבחן 5. הנאשם יליד 1984 ואני מתרשם כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 2002. לחובתו 3 עבירות תעבורה, שתיים בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות והשלישית בגין הסעת נוסע ללא חגורה במושב האחורי. 6. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות מבחן. על פי התסקיר, הנאשם נשוי ורעייתו בהריון. ביחס לתאונה, שירות המבחן מציין בתסקיר כי הנאשם תיאר את תחושת ההלם והצער המציפות אותו על כך שברשלנותו נגרם מותם של 3 מנוסעי הרכב בו נהג. על פי התסקיר, במועד התאונה היה הנאשם בדרכו לבצע גמילות חסדים במסגרת פעילות התנדבות חברתית מטעם חב"ד, חלוקת סופגניות והדלקת נרות בבסיסים צבאיים בחג החנוכה. מהתסקיר עולה כי הנאשם נפצע ברגלו ונזקק לתהליך של שיקום רפואי במשך שנה וחצי שלאחר התאונה, כאשר במשך כחודש וחצי נזקק לכסא גלגלים, ובהמשך לקביים ולעזר הליכה, ובנוסף סבל מתופעות נוספות ונמצא כזכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. הוגש אישור מהמוסד לביטוח לאומי, לפיו נקבעה לנאשם דרגת אי כושר בשיעור של 75%. על פי אישור המוסד לביטוח לאומי, התשלום המפורט באישור כולל "גמלה מיוחדת למי שסובל ממוגבלות קשה". תסקיר שירות המבחן מתאר תהליכים שונים אותם עבר הנאשם והקשורים לטראומת התאונה ואלו לא יפורטו מפאת צנעת הפרט. הנאשם הביע בפני שירות המבחן את חששו כי במידה ויישלח לריצוי מאסר בפועל, יפגעו הישגיו במהלך השנה האחרונה לשיקומו מהבחינה האישית וכן הדבר עלול לפגוע בתא המשפחתי שלו, נישואיו וההורות אשר בדרך. על פי התסקיר, הנאשם מבין את החומרה המיוחסת להתנהגותו ואת הנזק שנגרם. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם יתקשה להתמודד עם עונש מאסר בפועל וכי ענישה כזו עלולה להוות גורם מדרדר מבחינה משפחתית ונפשית. לאור האמור, ממליץ שירות המבחן לשקול אפשרות של הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. נוכח קשייו של הנאשם להיעזר בעיתוי הנוכחי במסגרת טיפולית, שירות המבחן אינו רואה תועלת בצו מבחן. הנאשם נשלח לבקשת בא כוחו לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות שירות, תוך שהובהר כי אין בכך כדי לפתח ציפייה. חוות דעת הממונה חיובית. ראיות הנאשם לעונש 7. במסגרת ראיות הנאשם לעונש, העידו מטעמו שלושה. עדויותיהם מציירות תמונה של אדם אשר לקח על עצמו, וזאת טרם התאונה, ביצוע פעולות בתחומים חברתיים, בבית תמחוי ובעזרה לנזקקים. הנאשם נטל חלק בפעילויות שוטפות בחלוקת אוכל בבית תמחוי ובפעולות עונתיות בחגים. אחד מהעדים מטעם הנאשם במסגרת הראיות לעונש הינו בן דודו של אחד הקטינים אשר נספה בתאונה ואח של אחד הפצועים בתאונה. עד זה העיד על היותו של הנאשם אדם רציני ומיושב. העד ציין כי הוא עומד ומדבר דברי זכות על הנאשם למרות שלכאורה, בשים לב לקרבתו המשפחתית לחלק מהנפגעים בה, לדבריו "נראה לכאורה שזה היה צריך להיות הפוך". עד נוסף מטעם הנאשם לעונש העיד על השפעת התאונה על הנאשם והסתגרותו בעקבותיה. 8. הוגשו אישור בדבר השירות הצבאי של הנאשם ומסמכים רפואיים של הנאשם. טענות ב"כ המאשימה 9. ב"כ המאשימה מבקש להביא במסגרת השיקולים לחומרה את התוצאות הקשות של התאונה במסגרתה מצאו את מותם שלושה צעירים אשר יחד עם הנאשם רצו להגיע לבסיסי צה"ל על מנת לקיים מצווה ולשמח את החיילים, וקופדו חייהם בשל רשלנות הנאשם. ב"כ המאשימה מבקש להביא במסגרת השיקולים את עקרון קדושת החיים ואת הקלות אשר בה בתאונה אחת אפשר לגרום לאסון כה כבד. ב"כ המאשימה מפנה לקביעות בהכרעת הדין ולכך שהנאשם לא נהג כפי המצופה מנהג סביר וכי לא הייתה כל סיבה שיסטה מהכביש וככל שראותו הייתה מטושטשת, ראוי היה כי יאט ואף יעצור את רכבו ולא ימשיך בנסיעתו כשהוא אינו שולט ברכב ואינו רואה את הכביש באופן מלא. ב"כ המאשימה מוסיף כי ברכבו של הנאשם נסעו 6 נוסעים אשר סמכו על הנאשם כי ייקח אותם למחוז חפצם והנאשם התרשל בחובתו כלפיהם והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. ב"כ המאשימה עותר שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, וטוען כי היא מתייחסת באופן בלעדי לנסיבותיו האישיות של הנאשם ואינה מתייחסת לשיקולים רחבים יותר של אינטרס הציבור ובהם הצורך להלחם בתאונות הדרכים, להרתיע נהגים אחרים ולהקפיד על חוקי התנועה. ב"כ המאשימה טוען כי מרבית הנאשמים בעבירות התעבורה וכך גם בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, הינם אנשים נורמטיביים, ללא הרשעות פליליות, חלקם עם נסיבות אישיות לא פשוטות, אך לרוב אנשים אלה, לטענתו, הם שגורמים תאונות קשות וקטלניות כפי שקרה במקרה זה ולכן לדעתו, אין לתת בכורה דווקא לנסיבות אישיות ולצורך לשקם את הנאשם ולגישתו, על הנאשם לתת את הדין בהתאם לתוצאות החמורות ובהתאם לרשלנותו. המאשימה עותרת להטלת עונש של מאסר בפועל, אשר לא ירוצה בעבודות שירות ולתקופה משמעותית, מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה מאוד וקנס. טענות ב"כ הנאשם 10. לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם הורשע ברשלנות משלא הצליח להפריך חזקה שבדין, אך לא התווסף לכך דבר, ואף מעבירת המהירות זוכה הוא. לטענת ב"כ הנאשם, משלא התווספה לאובדן השליטה הרגעי רשלנות מקדימה, הרי שהענישה צריכה להיות מינימאלית ביותר. נטען כי כיוון שלא קדמה לאותה סטייה נהיגה לא זהירה או מהירות מופרזת או בלתי סבירה, המדובר היה בכישלון להתגבר על מצב חירום אשר נטען כי נבע מאותה דמעה. ב"כ הנאשם טוען כי: "אין פה עבריינות, אין עקיפה, וכי הסטייה היא עקב הבריחה של הנאשם מרכב ממול, שהוא דימה כי מסכן אותו עקב המצב אליו נקלע". ב"כ הנאשם מפנה לכך שהנסיעה לא הייתה נסיעה לביתו, לפרנסתו או להנאתו האישית של הנאשם, אלא לשם מילוי מצווה ולטענתו, מי שנכשל תוך מילוי מצווה ולא נכשל בנהיגה בהוראה ספציפית של החוק, ראוי למקסימום תמיכה. ב"כ הנאשם מפנה לכך שעד אשר הינו קרוב משפחה של אחד ההרוגים מלמד על הנאשם סנגוריה. נטען כי הנאשם שילם מחיר פיסי קשה עקב הפציעה הקשה שנגרמה לו ומחיר נפשי קשה מאוד והשפעה נפשית קשה, פוסט טראומטית, הנמשכת עד כדי הכרה בנכות, וכי הנאשם גם הוא קורבן של אותו אירוע. ב"כ שני הצדדים תמכו טיעוניהם בפסיקה. הנאשם אמר כי הוא נשוי חצי שנה, מנסה להחלים ממה שעבר, עתיד להיוולד לו ילד והוא צריך את הזמן להתרפא על מנת לחנך את הילד לתורה ומצוות ומעשים טובים וזקוק לסיוע רפואי. לדבריו, נושא התאונה הוא עניין מאוד כואב אצלו. בכל פרט בחייו הוא רואה את: "המצב של התאונה ואת כל ההשלכות של זה", ומנסה להשתקם, להקים בית ולהיות חלק משגרה נורמאלית. שיקולי ענישה בעבירות גרם מוות ברשלנות 11. הענישה היא לעולם אינדיבידואלית. משמשים בה, בכל מקרה לפי נסיבותיו שורה ארוכה של שיקולים, אשר מהם משלימים ומהם עומדים לכאורה בסתירה האחד לשני, ומלאכת הענישה הינה תוצאה של שקילתם, ומתן המקום הראוי לכל אחד מהם בנסיבות המקרה, לעיתים גם תוך פשרה ביניהם. אין להטיל עונשים לפי תעריפים ויש לבחון בכל מקרה את העונש ההולם לכל נאשם בהתחשב במכלול הנסיבות הסובבות את מעשה העבירה ובשים לב לנסיבותיו האישיות. "ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם". ע"פ 99 / 5106 סעידי אבו-ניג'מה נ' מדינת ישראל נד (1) 350, עמוד 354-356. "אין צורך להכביר מלים על כך שאדם נדון בחטאו שלו, וכדברי הנביא יחזקאל (ל"ג, כ') "איש כדרכיו אשפוט אתכם...". כבר ציין בשעתו המשנה לנשיא אלון בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 174-175: "זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנמוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים"". רע"פ 09 / 3173 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם 2009). "מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של בית-המשפט בערכאת הדיון ובנסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם המיוחד שהורשע בדינו. ראו, למשל: ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 175-174 (מפי המישנה לנשיא מ' אֵלון). "עונשים חמורים כי יטילו בתי-משפט על עבריינים - כך יהיה בעונשים קלים - מעשיהם יזכום, מעשיהם יחייבום, והאחריות על שיכמם תרבוץ": ע"פ 1289/93 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (5) 158, 174. ראו עוד והשוו: ע"פ 6967/94 נקן נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 397, 409; דנ"פ 1109/02 שושני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מושכלות ראשונים אלה ידענו כולנו." רע"פ 04 / 3674 מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם 2006). גם כאשר מדובר בעבירות המקימות צורך בענישה מרתיעה, אין בכך כדי לשלול את עיקרון הענישה האינדיבידואלית. 12. שיקולי הענישה בעבירות גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים הינם תוצאת שקלולם של מספר עניינים מרכזיים: התאונה ותוצאותיה, מידת הרשלנות של הנאשם, ונסיבותיו האישיות של הנאשם. עבירת גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב הינה עבירה המחייבת ענישה חמורה, וזאת כחלק מהצורך להתמודד עם תאונות הדרכים. הלכה היא כי בעבירות אלו יש להטיל ענישה מחמירה, לרבות מאסר, ואולם לצד זאת נבחנות נסיבות התאונה, מידת הרשלנות כמו גם נסיבות הנאשם. "על מדיניות הענישה כאמור להשתלב בשאר האמצעים הננקטים להשגת מטרה עליונה בחשיבותה - השלטת סדר, משמעת וכיבוד כללי החוק בנהיגה על הכביש למען שמירה על חיי אדם ושלמות גופם. על הצורך בגישה עונשית מחמירה כלפי אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים עמד בית-משפט זה פעמים רבות במהלך השנים. ראה למשל: רע"פ 262/91 ארביב נ' מדינת ישראל [1]; רע"פ 4484/92 סיריה נ' מדינת ישראל [2], בעמ' 183; רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל [3]). 8. עם זאת גם על רקע מדיניות הענישה המחמירה לגבי תאונות דרכים קטלניות, הניצבת ככלל בהליך גזירת הדין, עדיין יש לשקול כל מקרה, על נסיבותיו המיוחדות, לגופו, ולעולם יישקל עניינו האינדיווידואלי של הנאשם על רקע המדיניות הכללית תוך איזון ראוי ביניהם. העונש ייגזר כפרי שקלול של מכלול הנתונים האינדיווידואליים של הנאשם ביחס למדיניות העונשית המחמירה תוך הערכת משקלם היחסי". ע"פ 03 / 8382 איאד חילף נ' מדינת ישראל, פד' נח (2) 139, עמוד 142-143. "מקובל עלינו כי בקביעת העונש בעבירות כגון גרם מוות ברשלנות אין מנוס מלשקף את החומרה הרבה הטמונה בעבריינות הכביש - שקורבנותיה רבים. אכן, ענישה חמורה היא מרכיב שאין בלתו בהתמודדות הקשה עם תופעת תאונות הדרכים שפשתה במקומותינו, וברגיל מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל הורדת הנהג מן הכביש לתקופה ארוכה ומאסר בפועל. עם זאת אין זהו כלל חלוט, ויש ששיקולים של צדק יעמידו עילה להתערבות ולהקלה בעונש. נהיגתו הרשלנית של המערער גרמה לתוצאה טראגית - קיפוח חייהם של שני אנשים ופציעה של אחרים, מקצתם קשה. המציאות מלמדת כי לעתים חוסר תשומת לב או התרשלות רגעית עלולים להסתיים באסון כבד. במקרים כאלו, אף כי יש בהם כדי לבסס הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי בית-המשפט, בנסיבות חריגות, להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל ולהסתפק בעונש של פסילת רישיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שירות (ראו למשל רע"פ 4732/02 סורפין (לביא) נ' מדינת ישראל (להלן - פרשת סורפין [1]))." רע"פ 04 / 4261 יעקב פארין נ' מדינת ישראל, פד' נט (3) 440, עמוד 450-451. 13. בע"פ 2365/07 נדון המערער ל - 9 חדשי מאסר בגין גרימת מותו של רוכב אופנוע כאשר מכוניתו סטתה שמאלה ונכנסה למסלול הנסיעה הנגדי, ונפסק : "אין בידינו לקבל את הערעור. אכן, רבות הן מעלותיו של המערער, אולם לצדן כמו גם לצדן של נסיבותיו המקלות, ניצבת בפנינו דמותו של הקורבן - אדם צעיר, סטודנט, שהיה בדרכו למבחן, כאשר רכבו של המערער פגע בו, וקיפד את פתיל חייו. זהו אובדן נורא שנגרם בעטיו של אדם צעיר, אמנם לא בכוונת מכוון, אולם עקב רשלנות ברמה גבוהה ביותר. מקרה זה, שאת האסון שהיה כרוך בו ניתן היה למנוע בנקל, הוא עדות מצמררת לתרומתו המכרעת של הגורם האנושי לקטל הנמשך בדרכים. אותם נהגים דוגמת המערער שבפנינו, לו רק הקפידו לקיים את מצוותם של דיני התעבורה, ולא רק להלכה אלא גם למעשה, יכלו למנוע את מותם של רבים ואת פציעתם של רבבות אחרים הנושאים על גופם את פגעי התאונות שנים רבות, לעתים עד ליומם האחרון עלי אדמות. לפיכך, וגם אם הלב דואב על כליאתו של המערער, דואב הוא שבעתיים על אובדן החיים שגרם, ומכאן מסקנתנו כי דינו של הערעור להדחות". ע"פ 07 / 2365 אמיר דוד פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם 2007). 14. בע"פ 7655/09 התייחס בית המשפט העליון לכללים המנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים כדלקמן : "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". ע"פ 09 / 6755 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל (לא פורסם 2009). 15. בחינת מידת הרשלנות והאירועים אשר הביאו לתאונה הקטלנית, הינם חלק מהשיקולים בהחלטה בדבר רכיבי הענישה הראויים. ראה רע"פ 4261/07 דלעיל בו התייחס בית המשפט העליון ל" חוסר תשומת לב או התרשלות רגעית", וראה רע"פ 4732/02 אשר צוטט בפסק הדין, ואשר בו נקבע כי עונש מאסר יופחת ל - 6 חודשים אשר ירוצו על דרך עבודות שירות ונפסק כדלקמן : "אין ספק, כפי שקבעו שתי הערכאות הקודמות, כי נהיגתה הרשלנית של המערערת הביאה לתוצאה הטרגית של גדיעת חיי המנוח וכי היה מקום להרשיעה בדין ולהשית עליה עונש. עם זאת, נראה כי התנהגותה של המערערת היתה רשלנות רגעית, אובדן שליטה רגעי, או אי תשומת לב רגעי. כל אלה, עדיין באים בגדרה של רשלנות שגרמה למותו של אדם. יחד עם זאת, דומה שאלה מצויים ברף הנמוך של רשלנות אף שתוצאתה היא טראגית וחמורה מאין כמוה. במקרים דומים של גרם מוות ברשלנות בתאונות דרכים נמנע בית משפט זה מלהטיל על הנהג עונש של מאסר בפועל והסתפק בעבודות שירות ובעונשים אחרים (ראו, למשל: ע"פ 2569/00 שמעון דהן נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 613; ע"פ 1443/94, 889/94 רון מקרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5198/94 יוסף כרמלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם בענייננו, בהתחשב בנסיבות העניין ובנסיבותיה האישיות של המערערת, אין עונש של מאסר בפועל, העונש ההולם, ואין בו בנסיבות העניין כדי להשיג את תכלית הענישה בעבירה שנעברה במקרה הנדון. זהו אחד המקרים החריגים בהם ראוי לתת לנסיבותיו האישיות של הפרט על רקע נסיבות המקרה, משקל משמעותי". רע"פ 02 / 4732 ענת סורפין (לביא) נ' מדינת ישראל (לא פורסם 2002). 16. הכלל המצוטט לעיל (ראה ע"פ 6755/09 לעיל) לפיו בשל אופייה המיוחד של העבירה וביצועה השכיח על ידי אנשים נורמטיביים, כי נסיבותיו האישיות של נאשם אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות, אינו כלל המציב מחסום מפני בחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובית המשפט העליון, במקרים בעלי נסיבות מיוחדות, מביא את הנסיבות האישיות ככאלו אשר משקלן מטה את הכף לעיתים להטלת מאסר על דרך עבודות שירות. ראה ע"פ 1319/09 שם במקרה של משאית אשר פגעה בהולך רגל בעודו חוצה במעבר חציה, נפסק כי בשל נסיבותיו האישיות של המערער יש להטיל עליו עונש מאסר אשר יבוצע על דרך עבודות שירות. "לגישתי, מתקיימות כאן אותן נסיבות חריגות ומיוחדות, שבהן מוטב להטיל על המערער עונש מאסר על דרך של עבודות שירות. נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שהן משתקפות מתסקירי שירות המבחן בעניינו, הן קשות ומכבידות ביותר". ע"פ 09 / 1319 משה כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם 2009). הנה כי כן אינדיבידואליות הענישה מוצאת ביטויה גם בעבירות חמורות של גרם מוות ברשלנות בתאונות. דיון - שיקולי הענישה בעניינו של הנאשם 17. אינני מתיימר להצליח לבטא במילים את מלוא גודלו ומשמעותו של האסון אשר נגרם כתוצאה מהתאונה הקשה. תוצאת התאונה הינה טרגדיה קשה. שלושה קטינים מצאו בה את מותם. כמו כן, שני קטינים נחבלו חבלות של ממש, קטין נוסף נחבל חבלות קלות, וכן נפגע הנאשם עצמו. התוצאה הטראגית של התאונה צריכה לקבל ביטוי במסגרת הענישה. 18. התאונה נגרמה בשל רשלנותו של הנאשם. אין בידי לקבל את הטענה בדבר מצב חירום אשר הביא לתאונה. לא הוכח בפני קיומו של מצב חירום. שתי הטענות, הן טענת הרכב אשר הגיע ממול והן טענת הדמעה בעין, נדחו במסגרת הכרעת הדין ואין אלא להפנות לנימוקים המפורטים במסגרתה. כאמור בהכרעת הדין, הגעת רכב ממול הינה במסגרת הצפיות הסבירה. נהג הרכב ממול נסע כשהוא צמוד לימין הדרך בכיוון נסיעתו ולא הייתה התרשלות בנהיגתו. לעניין הדמעה - אם אכן הייתה דמעה, הרי שהיה על הנאשם לבלום. 19. אין בידי לקבל את הטענה כי התרשלות הנאשם מתבטאת רק בירידה לשוליים. ההתרשלות מתבטאת בכל התהליך אשר הביא לתאונה ואשר כלל את הירידה לשוליים, והפניה שמאלה וימינה. כולם מהווים מכלול אשר הביא לתאונה. 20. הגם שהתאונה נגרמה ברשלנותו של הנאשם כאמור, לא נלוו אליה עבירות נוספות כגון מהירות. התאונה לא נגרמה תוך נהיגה במהירות מופרזת, שכרות, או עבירות אחרות אשר יכול והיה בהן להצביע על דפוס נהיגה פורע חוק. מדובר ברשלנות, אשר למרות תוצאתה הקשה, יש לקבוע כי היתה רשלנות רגעית. 21. עברו התעבורתי של הנאשם מקל ואינו מלמד על דפוס נהיגה עברייני. 22. התמונה אשר עולה מהנאשם הינה תמונת אדם נורמטיבי, אשר מטרת הנסיעה הייתה חלק מעשיה חברתית בה נטל הוא חלק. 23. אני נותן אמון בדברי העדים אשר העידו מטעם הנאשם במסגרת הראיות לעונש. תיאורם את הנאשם ופועלו היה אמין ולא מצאתי בו הפרזה. כאמור, אחד מהעדים מטעם הנאשם היה בן דודו של אחד הקטינים אשר נספה בתאונה ואח של אחד הפצועים. 24. השפעתה של התאונה על הנאשם הייתה קשה. כך עולה מתסקיר שירות המבחן וכך מהמסמכים אשר הוגשו במסגרת הטיעונים לעונש. 25. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, התאונה, תוצאתה הקשה, הרשלנות ונסיבות הנאשם, באתי למסקנה כי על הענישה לכלול מאסר בפועל. אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן. אני מוצא כי תוצאתה דגש על שיקולי השיקום, באופן שאינו מביא לידי ביטוי ראוי ומאוזן את שיקולי הענישה הנוספים הישימים בעניינו. המלצת שירות המבחן נשקלת בכובד ראש, אולם בית המשפט הוא האמון על ראיית השלם והבאת כל שיקולי הענישה במסגרת גזר הדין. 26. על התוצאה הקשה של התאונה לבוא לידי ביטוי במסגרת הענישה, והרשלנות ותוצאתה הטראגית מחייבים ענישה אשר תכלול מאסר בפועל. שיקול ההרתעה, לרבות הרתעת הרבים, ועיקרון קדושת החיים, צריכים לבוא לידי ביטוי במסגרת הענישה ותוצאתם הטלת מאסר בפועל. 27. השיקול המובא על ידי שירות המבחן בדבר הקושי של הנאשם בריצוי עונש המאסר יובא בחשבון במסגרת משך המאסר אשר ייגזר, אולם לא ניתן להימנע מעונש מאסר בפועל בנסיבותיו של מקרה זה. לעניין תגובת נאשם לתאונה אפנה לע"פ 783/07, עתאבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם 2007). שם לא התערב בית המשפט העליון בעונש מאסר בן 12 חודשים אשר נגזר בגין גרימת מוות ברשלנות ועבירות נוספות, למרות תגובות המערער לתאונה. "כפי שקבע הפסיכיאטר המחוזי, תגובותיו הדיכאוניות של המערער לתאונה לה גרם הן בגדר המובן במצבים מסוג זה; אדם נורמטיבי ומצפוני מן היישוב שגרם לתאונה קטלנית, והוא נושא עמו זעזוע קשה, נוכח האסון שנגרם ועל הקרבנות, וגם נוכח השינוי בחייו שלו. נאמנה עלינו גישת הפסיכיאטר המחוזי, ואין בכך כדי לפגוע בעמדה שביטא הפסיכולוג באשר למצוקת המערער". ובהמשך, לעניין הקושי בעונש של מאסר, בית המשפט מפנה לכך שמנגד ניצבת תופעת הקטל בדרכים, תוך ציטוט בהסכמה של דברים מע"פ 3359/04 : בע"פ 3359/04 גאנם נ' מדינת ישראל (2004) (לא פורסם), אמר השופט לוי דברים שיפה כוחם גם בענייננו: "בית המשפט המחוזי היה ער לכך שנשיאה בעונש מאסר תהיה כרוכה בקשיים לא מעטים למערער, בעיקר לנוכח מרכיביה של אישיותו. מסקנה זו מתחייבת גם מתסקיריו של שירות המבחן, וכן מחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית משפט זה. ואולם מנגד ניצבת תופעת הקטל בדרכים, אשר מוסיפה לגבות את מחיר הדמים כמעט יום יום. האשם בחלק לא מבוטל של נטל זה רובץ לפתחם של האוחזים בהגה". בית המשפט העליון מתייחס לרע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 2006) ומציין כי העונש שם, במסגרתו הוטל מאסר לריצוי בעבודות שירות, הינו בנסיבות חריגות ומיוחדות ביותר, תוך שהוא קובע כי דרך המלך במקרים בהם עסקינן היא ענישה במאסר בפועל : "ברע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (2006) (לא פורסם) ציינה השופטת פרוקצ'יה (שאמנם בתוצאה שם היתה בדעת מיעוט), כי "תאונות דרכים קטלניות המקפדות חיי אדם בכבישי הארץ הן, לצערנו, תופעה שכיחה האוכלת ארץ ויושביה". על כך אין צורך להכביר מלים; עינינו הרואות יום יום ושבוע שבוע. מכאן המדיניות השיפוטית הננקטת, שכן - שוב כדברי השופטת פרוקצ'יה שם - "לנקיטת יד עונשית קשה ומחמירה ישנה השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש, ויש בה כדי לקדם את הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי זהירות כדי להגן על חיי אדם ושלמות גופו". אכן, היו חריגים. בפרשת לוין הופחת עונש מאסר בפועל בן שנה לעבודות שירות ב"נסיבות חריגות, מיוחדות ביותר" (דברי השופט ג'ובראן שם). היו גם מקרים נוספים של הקלה, גם בהקשרים נפשיים של נאשמים, כשנפגעו בני משפחה על-ידי קרוביהם - ע"פ 1584/02 אברמשבילי נ' מדינת ישראל (2002) (לא פורסם ). אך דרך המלך במקרים בהם עסקינן היא הענישה במאסר בפועל". 28. תרומתו של הנאשם לזולת, פעילותו, עברו התעבורתי המקל, התוצאות הקשות של התאונה ביחס אליו באופן אישי, לרבות פציעתו וההשפעות הנפשיות של התאונה עליו, לכל אלו יש לתת משקל, אולם זאת ביחס למשך המאסר אשר יוטל. למרות הזכויות העומדות לנאשם, לאור התוצאה הקטלנית של התאונה, אין בשיקולים לקולא האמורים כדי להביא לאי הטלת מאסר בפועל. יש לבטא במסגרת הענישה את הצורך בהרתעה מפני נהיגה רשלנית אשר עלולה להביא לתוצאות כה קשות. 29. על הענישה לאזן בין כל השיקולים דלעיל. למרות נקודות הזכות של הנאשם, לא מצאתי כי עניינו מהווה חריג אשר מביא לבכורתו של שיקול השיקום והעדפתו על כל השיקולים האחרים עד כדי ביטולם. 30. בנוסף, על הענישה לכלול גם מאסר מותנה, פסילה בפועל ופסילה מותנית. העונש 31. לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים. מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על עבירה נוספת לפי סעיפים 64 או 62(2) לפקודת התעבורה, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה. פסילה בפועל - הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת לתקופה של 10 שנים. מניין ימי הפסילה יחושב מהיום, ויופחתו ימי הפסילה עד תום ההליכים מיום 24.12.2006 עד היום. פסילה על תנאי - הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום סיומה של הפסילה בפועל יעבור על עבירה לפיה הורשע, או על עבירה נוספת מבין מניין העבירות המחייבות הפעלת התנאי, כמפורט בתקנות התעבורה ובתוספות לתקנות אלה. קנס - קנס בסך 5,000 ש"ח או מאסר למשך 25 יום תחתיו; הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם בתוך 120 יום מהיום ויתר התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. מוצגים - כל המוצגים יושמדו/יחולטו לשיקול דעת המאשימה. זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום. מקרי מוותתאונת דרכיםגרימת מוות ברשלנות