קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על הריגה בתאונת דרכים נהג חדש: פתח דבר הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. גם כאן באה הודיית הנאשם לבדה ולא במשולב בהודיות אחרות. אדגיש, חזור והדגש, כפי שעשיתי בגזרי דין אחרים, כי בפירוט זה של הכתוב ובתמונה המובאת על ידי להלן, יש משום התייחסות לעניינו של הנאשם 3 בלבד ואין בכך כדי להשליך על עניינו של נאשם 4, יגאל סער, שעניינו טרם הוכרע. תמצית כתב האישום כללי בתחילת כתב האישום, מביאה המאשימה פרטים אודות רשות המיסים ותפקידיה. על פי הכתוב, הנאשם הינו איש עסקים ויבואן, שכיהן כחבר במועצת עיריית ירושלים. הוא אחיה של שולה זקן, אשר שימשה כיד ימינו של אהוד אולמרט בתפקידיו השונים כשר וכראש עיריית ירושלים. הנאשם ובן גור הכירו במסגרת פעילותם הפוליטית במפלגת "הליכוד" ופעלו על מנת לבסס את השפעתם על הנעשה ברשות המיסים, להשיג דריסת רגל ולהשפיע על החלטות המתקבלות בה. דרכם של הנאשם ובן גור הייתה בסיוע לעובדי רשות המיסים, על ידי קידומם בתפקיד או בכל דרך אחרת, על מנת ליצור את מחויבותם של אלה כלפיהם. השניים פעלו מתוך ציפייה, כי העובדים שקיבלו ביודעין את סיועם, יפעלו עבורם במסגרת מילוי תפקידם, יקנו להם השפעה ברשות ויקדמו אינטרסים אישיים שלהם. במקרים שונים, פעלו עובדי רשות המיסים, במסגרת מילוי תפקידם, לקידום ענייניהם האישיים של השניים ולביסוס השפעתם ברשות ובהחלטות בה. פרק ראשון: שוחד למצא במהלך חודש אוקטובר 2005 הודיע מנהל רשות המיסים דאז, איתן רוב, כי בכוונתו לסיים את תפקידו. מנהל רשות המיסים, היה אמור להתמנות בידי הממשלה, לפי הצעת שר האוצר. מצא, שכיהן, באותה עת, כסמנכ"ל הרשות לעניינים מקצועיים, שאף להתמנות למנהל הרשות. ההתמודדות על התפקיד הייתה כרוכה במאבקים, שנוצרו בתוך הרשות. מצא הביע בפני בן גור את שאיפתו להתמנות לתפקיד מנהל הרשות, לאחר סיום כהונתו של רוב. בתגובה, אמר בן גור למצא, כי יביא להמלצה עליו לתפקיד בפני שר האוצר. בן גור גם הציע למצא להיפגש עם הנאשם, אחיה של זקן, שכיהנה כעוזרת בכירה לשר האוצר וזאת כדי לקדם פגישה בינו לבין זקן ולסייע לו לזכות במינוי לתפקיד. כדי לקדם את הפגישה עם זקן, הגיעו מצא ובן גור, במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2005, לביתו של הנאשם ומצא הוצג בפניו כמי שבן גור חפץ במינויו למנהל רשות המסים. בהמשך לפגישה בביתו שוחח הנאשם עם זקן ותיאם עימה את זימונו של מצא, הרצוי מבחינתו, לפגישה עימה. הנאשם הודיע למצא, כי תואמה לו פגישה זו. בסמוך לאחר מכן, בטרם זומנו המועמדים לתפקיד לפגישה עם שר האוצר, זימנה זקן את מצא לראיון מקדים במשרדה. במהלך הפגישה בין מצא לזקן, לה ייחס מצא חשיבות, נכנס גם הנאשם ללשכה. לאחר זמן מה, זימנה זקן גם את שני המועמדים האחרים לתפקיד, לפגישות עמה. הנאשם סייע לבן גור, בקידום מינויו של מצא לתפקיד מנהל רשות המיסים, על מנת ליצור מחויבות של מצא כלפיהם, כך שיקנה להם השפעה ברשות ויפעל עבורם במסגרת מילוי תפקידו. השניים רצו להשיג השפעה שתתבטא, בעיקר, בקידום עובדים ברשות המיסים, לפי דרישותיהם, מתוך ציפייה, כי עובדים אלה יטיבו עמם במסגרת מילוי תפקידם. מצא קיבל את סיועם של בן גור וקארשי, בקידומו לתפקיד מנהל רשות המיסים, ביודעו שלשניים עניין אישי ועסקי ברשות המיסים. במהלך חודש דצמבר 2005 בחרה ממשלת ישראל, בהתאם להצעת שר האוצר, במצא למנהלה של רשות המיסים. על פי אלה, הורשע הנאשם בעבירה של סיוע לבן גור לתת שוחד למצא, בעד פעולה הקשורה בתפקידו, לפי סעיפים 291 ו- 31 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). פרק שני: שוחד לסער על פי האמור באישום המופיע בפרק השני לכתב האישום המתוקן, יגאל סער והנאשם הכירו זה את זה, מספר שנים לפני האירועים הרלוונטיים לכתב האישום. לאחר מינוי מצא לראש רשות המיסים התפנו שני תפקידים וסער פנה לנאשם וביקשו לפעול עבורו אצל מצא, כדי לקדם את מינויו לתפקיד סמנכ"ל למינהל, ביודעו, כי הנאשם מצפה ממנו לפעול עבורו במסגרת מילוי תפקידו ברשות. הנאשם פנה למצא וביקש ממנו למנות את סער לתפקיד סמנכ"ל למינהל. מצא התחייב בפני הנאשם למנותו לתפקיד, ועל בסיס התחייבות זו הבטיח הנאשם לסער, כי הוא ימונה לתפקיד. בין החודשים ינואר ופברואר 2006 מצא חזר בו מהתחייבותו כלפי הנאשם וביקש למנות לתפקיד את בוברוב. על מנת לאשר את המינויים אצל שר האוצר, פנה מצא לזקן וביקש ממנה לתאם לו פגישה עם שר האוצר. זקן, שידעה על רצון הנאשם במינוי סער לתפקיד סמנכ"ל למינהל, נמנעה מקביעת הפגישה והנחתה את מצא לפנות לנאשם, בכל הנוגע למינוי המועמדים לתפקיד סמנכ"ל, תוך שציינה את שמו של סער לתפקיד. בהתאם להנחייתה של זקן, פנה מצא לנאשם, אשר סירב להשלים עם הפרת ההבטחה שקיבל ממצא ועמד על קיום הבטחתו. הנאשם הבהיר למצא, כי עד שלא ייתן הסכמתו למינוי סער לתפקיד, יעוכבו המינויים, שביקש להביא לאישורו של שר האוצר. כדי לגרום למצא לקיים הבטחתו, תיאם הנאשם עם זקן, כי תמשיך ותימנע מלהיענות לפניותיו של מצא להיפגש עם שר האוצר ותפנה את מצא אליו, בכל הנוגע למינויי הסמנכ"לים. זקן פעלה כאמור, כך שאישורי מינוי המועמדים על ידי שר האוצר עוכבו והלחץ על מצא למנות את סער, כפי שהתחייב כלפי הנאשם, הוגבר. בין החודשים ינואר למארס 2006, במקביל להפעלת הלחץ על הנאשם באמצעות זקן, תבע הנאשם ממצא הסברים באשר להפרת הבטחתו. הנאשם אף הודיע למצא, כי בכוונתו לבדוק מי הוא זה אותו מצא מעדיף לתפקיד. בהמשך נפגשו בן גור, בוברוב והנאשם, כאשר זה האחרון דיווח על הפגישה למצא. נוכח תביעות הנאשם, ניסה מצא לשכנעו להסיר את הלחץ שהופעל עליו, פנה לבן גור וביקש ממנו ליישר את ההדורים בינו לבין הנאשם. בן גור הבהיר למצא, כי זקן, בהוראת הנאשם, תמשיך לעכב את אישור המינויים ברשות, אם סער לא ימונה לתפקיד. בהמשך לבקשתו של מצא ועל מנת לקדם את האינטרסים שלו עצמו ברשות המיסים, פעל בן גור לפשר בין מצא לבין הנאשם, כך שמצא יוכל למנות את בוברוב לתפקיד, ואילו סער ימונה לתפקיד אחר ברשות, שיהיה מקובל עליו ועל הנאשם. ביום 10/03/06 נפגשו הנאשם ובן גור במסעדה בצומת שורש, כדי לתאם את עמדתם מול מצא, בניסיון למצוא פתרון לסירובו למנות את סער לתפקיד וכן לקדם את האינטרסים שלהם ברשות המיסים. כשעה מאוחר יותר, הצטרף מצא לפגישה, על מנת לדון עימם ולהגיע לפתרון בעניין מינויו של סער. השלושה סיכמו, כי בוברוב ימונה לתפקיד סמנכ"ל למינהל וכי סער ימונה לתפקיד אחר. בהתאם להחלטה, שהתקבלה בפגישה בשורש, פעלו השלושה כמפורט להלן: · מצא ביקש, שהנאשם ינחה את זקן כך שתאפשר לו להיפגש עם שר האוצר. · בהמשך, ביקש מצא מבן גור, כי יפעל מול הנאשם לתיאום מועד בו תזמן אותו זקן לפגישה עם השר. · הנאשם הנחה את זקן להיעתר לבקשותיו של מצא ולאפשר לו פגישה עם השר, לצורך אישור מועמדיו לתפקידי סמנכ"ל. הנאשם סיכם עם זקן, שעיתוי הפגישה יתואם עמו, לאחר שיודיע לסער על ההחלטה שהתקבלה בעניינו בפגישה בשורש. · הנאשם, בהסכמת מצא ובידיעת בן גור, יידע את סער על נכונותו של מצא להציע לו תפקידים אחרים, אותם פירט בפניו ובין היתר את האפשרות להתמנות לנציג רשות המיסים בארה"ב. סער, שכעס נוכח הפרת הבטחתו של מצא למנותו לתפקיד סמנכ"ל למינהל, ביקש שהות על מנת לשקול ההצעה. · בן גור תיאם בין מצא לנאשם ואף פעל להרגעתו של סער, תוך הצגת הפיצוי המובטח למנותו לתפקיד אחר. מצא ביקש לפגוש את סער ביום 12/3/06, טרם מסירת ההודעה על זהות הסמנכ"לים שימנה. הנאשם דרש ממצא לדחות את הפגישה, כדי לאפשר לסער שהות להחליט בדבר ההצעה למנותו כנציג הרשות בארה"ב, והבהיר למצא, באמצעות בן גור, כי דחיית הפגישה נדרשת על מנת לשמר את כוחו של הנאשם מול סער. נוכח הדרישה, הסכים מצא לדחות הפגישה ביום. בערבו של אותו יום, לאחר ההסכמה שהושגה בפגישה בשורש, נפגשו בן גור ומצא בסטקיית אסא בצומת בית דגן. מצא ניהל דיון עם בן גור על סבב המינויים הנוסף הצפוי ברשות, ביודעו, כי בן גור מעוניין בביסוס השפעתו ברשות המיסים. ביום למחרת פרסם מצא את שמות העובדים שמונו לתפקידי סמנכ"ל. עוד באותו יום, נפגש מצא עם סער ונזף בו על הלחץ, שהפעיל עליו באמצעות הנאשם, בשל סירובו למנותו לאחד מתפקידי הסמנכ"ל. באותה שיחה, אמר סער למצא, כי הוא מעוניין במינויו לנציג רשות המיסים בארה"ב, שהוצע לו בשיחתו עם הנאשם. מצא הסכים לפעול למינויו של סער לתפקיד זה, כדי לרצות את בן גור והנאשם על כך שלא מינה אותו לתפקיד סמנכ"ל ולאפשר לשניים לרתום את מחויבות סער כלפיהם. בין החודשים מארס ויולי 2006, לפני שהתקיים המכרז לתפקיד נציג הרשות בארה"ב, פעלו בן גור, הנאשם, מצא וסער, בדרכים שונות, כולל הנעת עובדים אחרים להסיר את מועמדותם, על מנת שסער ייבחר לתפקיד. במהלך חודש מאי 2006 בחרו מצא ובוברוב את יהודה נסרדישי כנציג הרשות בוועדת המכרזים, מתוך כוונה שיפעל לבחירת סער והנחו אותו לפעול בהתאם. בסוף חודש יוני, הופיע סער בפני וועדת המכרזים ונסרדישי פעל לבחירתו, בהתאם להנחייתם של מצא ובוברוב. ביום 3/7/06 בחרה ועדת המכרזים בסער לתפקיד. באותו יום, התקשר מצא ממקום חופשתו באילת אל הנאשם, ודיווח לו על בחירת סער, כפי שהובטח לאחרון על ידי הנאשם. מספר ימים לאחר מכן, שוחח סער עם הנאשם והודה לו על כך שדאג לבחירתו במכרז. במהלך השיחה, ביקש הנאשם מסער לסייע בקידומו של מקורבו, דוד חן, עובד רשות המיסים. סער נעתר לבקשה, ביודעו, כי לדוד חן אין הניסיון הנדרש לתפקיד אליו מבקש הנאשם למנותו והתחייב, כי יפעל ויעזור בקידום של העובד על אף שהדבר ייראה "תמוה לאללה". במקביל, פעל סער על מנת לקדם את האינטרסים האישיים של הנאשם על ידי קידום או מינוי עובדים ברשות, שהנאשם יוכל להסתייע בהם ולהעמיק באמצעותם את השפעתו ברשות המיסים. במסגרת זו העלה סער בפני הנאשם שמות של עובדים, שסבר כי ייאותו לקחת שוחד. לשם כך, הפגיש את הנאשם עם עובדי הרשות ואף חיווה דעתו אודות מידת הנאמנות, שיוכל הנאשם לצפות לה מהם תמורת הסיוע בקידומם. על פי אלה, הורשע הנאשם, באישום הנמצא בפרק השני בכתב האישום המתוקן, בעבירה של מתן שוחד לסער, לפי סעיף 291 לחוק. פרק שלישי: פעולות סער עבור הנאשם במילוי תפקידו כאמור בפרק השני לכתב האישום המתוקן, פעל הנאשם לקידומו של סער ברשות המיסים, שקיבל את הסיוע, ביודעו, כי הנאשם מצפה ממנו לפעול עבורו במסגרת מילוי תפקידו וכן שלנאשם אינטרס אישי במינוי עובדים בכירים בירושלים ובאשדוד בשל עסקיו. סער פעל לקידום האינטרסים האישיים של הנאשם ברשות, באמצעות פעולות לקידום או מינוי עובדים ברשות, שהנאשם יוכל להסתייע בהם. כחלק מפעולותיו, הוא העלה בפני הנאשם שמות של עובדים, שסבר שייאותו לקחת שוחד והפגיש אותו עם עובדי הרשות לשם כך. הנאשם שוחח עם סער אודות מינויו של סימני, מקורבו של הנאשם, שחפץ לקדמו לתפקידו של סער, שהתפנה, שיתף אותו במגעיו מול מצא בעניין זה, ואף סיפר לו, כי מצא שקל למנותו כמנהל מכס אשדוד ולא לתפקיד בירושלים. לפני עזיבתו של סער את הארץ, בעקבות מינויו לתפקיד בארה"ב, הפגיש סער את הנאשם עם עמיקם ארז, סגן מנהל מחלקת חקירות תל אביב ברשות המיסים, כדי שהנאשם ינצל את קשריו עם מצא ויסייע לארז להתקדם ברשות המיסים ובציפייה שארז יפעל עבור הנאשם במסגרת מילוי תפקידו. לאחר המפגש המשיכו הנאשם וסער לפעול בעניין קידום זה. הנאשם שוחח עם מצא, לפני יום ה- 1/8/06, בעניין קידומו של ארז. ביום 19/10/06 נערכה פגישה בין מצא לבין ארז לקראת המכרז הצפוי לתפקיד ממונה חקירות מכס ומע"מ ירושלים. לקראת הפגישה האמורה, תיאמו ביניהם הנאשם וסער להסתיר מפני מצא את העובדה שסער הוא זה שקישר בין ארז לבין הנאשם. מצא סיפר לנאשם על התרשמותו מארז. הנאשם שוחח עם ארז ועדכן אותו בכך, וזאת כדי להבהיר לו את מידת מעורבותו בקידומו ומידת השפעתו על מינויו ברשות. הוא אף הבהיר לארז, כי ימשיך לפעול למען קידומו סמוך למועד המכרז. זאת כדי לרתום את מחויבותו של ארז כלפיו. על פי אלה, הורשע הנאשם, באישום הנמצא בפרק השלישי בכתב האישום המתוקן, בעבירה שידול עובד ציבור, עמיקם ארז, לבצע מעשה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק ביחד עם סעיף 30 לחוק. פרק רביעי: מינוי יוסי כהן יוסי כהן הוא עובד רשות המיסים משנת 1987 ומקורבו של הנאשם. בתקופה, שקדמה למינויו לתפקיד גובה ראשי במע"מ רמלה ביוני 2006, כיהן כמרכז מבצעים בבית המכס והמע"מ בירושלים. בפרק זה מתוארים מאמציו של הנאשם לגרום למינויו של יוסי כהן, מקורבו, על פי בקשתו של זה, לתפקיד גובה ראשי במע"מ רמלה. הדבר צלח באמצעות מצא, שהורה לבוברוב ולסער לפעול לצורך כך. בפרק זה לא הואשם קארשי בדבר. פרק חמישי: פעולות לקידומו של שטיינמץ יוסי שטיינמץ הכיר את בן גור בין השנים 2004-2005. בין השניים שררו קשרי חברות קרובים והם נפגשו באותן שנים. שטיינמץ ידע, כי לבן גור ולנאשם השפעה על מצא, לאחר שסייעו למינויו. בראשית שנת 2006 ביקש שטיינמץ מבן גור לסייע לו בקידומו ובמינויו לתפקיד גובה מכס אשדוד. בן גור פנה למצא וביקשו להיפגש עם שטיינמץ, כדי להתרשם ממנו באופן אישי. מצא העלה אפשרות, כי שטיינמץ ימונה לעוזרו האישי לענייני מכס. על מנת לקדם, בכל זאת, את המינוי וביודעו, כי התפקיד אליו מבקש שטיינמץ להתמנות חשוב לאינטרסים של הנאשם, פעל בן גור, כדי לרתום גם את הנאשם לקידום המינוי. ביום 11/5/06 פנה בן גור, בידיעת שטיינמץ, לנאשם, שהיה בדרכו לפגישה עם מצא בביתו. בן גור ביקש מהנאשם לשתף עימו פעולה וללחוץ על מצא, כדי שימנה את שטיינמץ לתפקיד. הוא הבהיר לנאשם, כי קידום זה יסייע לאינטרסים של הנאשם. זה האחרון, נעתר לבקשה לסייע למינוי, על מנת ליצור מחויבות של שטיינמץ כלפיו ובציפייה שיפעל עבורו במסגרת מילוי תפקידו. במהלך אותה פגישה בין הנאשם לבין מצא, ביקש הנאשם ממצא, לסייע בקידומו של שטיינמץ לתפקיד. על מנת לרצות את הנאשם, הציע מצא גם את האפשרות, לפיה שטיינמץ ימונה לתפקיד עוזרו לענייני מכס. בהמשך שוחח הנאשם עם שטיינמץ, ודיווח לו, כי המליץ בפני מצא על מינויו לתפקיד גובה מכס אשדוד, וכי מצא הציע ששטיינמץ ישקול כחלופה את מינויו לתפקיד עוזרו. שטיינמץ הדגיש בפני הנאשם, כי חשוב שיסייע לו להתמנות לתפקיד גובה מכס אשדוד, תפקיד בעל עוצמה, בו יוכל לסייע לאינטרסים של הנאשם מול הרשות ולפעול בעבורו. בתחילת יוני 2006, במקביל לפעולותיהם של הנאשם ובן גור לקידום שטיינמץ, שוחח הנאשם עם האחרון וביקש ממנו שיסייע לו בשחרור מכולה, השייכת לו, ומעוכבת בתחנת המכס באשדוד. שטיינמץ נעתר לבקשה, טיפל בה באופן אישי והנחה את הנאשם כיצד לפעול על מנת לפתור הבעיה לשביעות רצונו. מיד לאחר פתרון בעיית המכולה, הבהיר שטיינמץ לנאשם, כי מקרה זה ממחיש את החשיבות והכדאיות העסקית, עבור הנאשם, בקידומו לתפקיד גובה מכס אשדוד. בתגובה לדבריו, השיב הנאשם לשטיינמץ, כי עליו להיות בתפקיד הבכיר ביותר במכס אשדוד. בספטמבר 2006, פנה שטיינמץ לבן גור, הפעם בבקשה לסייע לו להתמנות לתפקיד קצין מטה לענייני הרשות הפלשתינית ברשות המיסים (להלן: "הקמר"פ"). בן גור החל לפעול למען קידומו של שטיינמץ לתפקיד ועדכן אותו בדבר מהלכיו בעניין. ביום 19/9/06 נפגש שטיינמץ עם מצא, כדי לדון ברצון שטיינמץ להתמנות לתפקיד הקמר"פ. בפגישה הבהיר לו מצא, כי בשלב זה אין לו מועמד מועדף לתפקיד והורה לשטיינמץ להגיש מועמדותו. אולם, אם יעדיף מועמד אחר בעתיד, יורה לו להסיר את מועמדותו. במהלך אוקטובר 2006, עדכן שטיינמץ את הנאשם ברצונו להתמנות לתפקיד הקמר"פ. הנאשם הבטיח לו, כי יסייע למינויו ובמקביל ביקש סיועו בפיתרון בעיה, הקשורה בעסקיו, מול המכס. בסוף אותו החודש, סייע שטיינמץ לנאשם לשחרר מכולה מהמכס, לשביעות רצון הנאשם. על פי אלה, הורשע הנאשם, באישום הנמצא בפרק החמישי בכתב האישום המתוקן, בביצוע, יחד עם שטיינמץ, של עבירת מרמה והפרת אמונים, הפוגעת בציבור במילוי תפקידו של שטיינמץ, לפי סעיף 284 לחוק יחד עם סעיף 29 לחוק. פרק שישי: פרשת גידי בר זכאי בר זכאי והנאשם הכירו באמצעות בן גור במהלך השנים 2002-2003. בר זכאי ידע, שהנאשם הינו עסקן פוליטי, המכהן כחבר במועצת עיריית ירושלים. הנאשם ידע, שבר זכאי מכהן בתפקיד בכיר ברשות המיסים. בר זכאי, יחד עם חמו וחמותו, יואב ואילנה שגיא, היו בעלי בית מגורים במבשרת ציון. עקב חריגות בנייה, הוצא ביום 16/3/03, צו הריסה (התאמה) ואיסור שימוש, שביצועו נדחה בשנה. בסוף אפריל 2003, אישרה הוועדה, לבקשת הזוג שגיא, היתר בנייה, אשר היה מותנה במספר תנאים. בית המשפט, לבקשת הזוג שגיא, דחה את מועד קיום הצו ליום 30/9/06. עד יולי 2006 לא קיים שגיא את הוראות הצו ואת התנאים שנקבעו בהיתר המותנה, שתוקפו פג. על מנת לבסס נימוק, המצדיק בקשת ארכה נוספת מבית המשפט, פנה שגיא לוועדה, בבקשה לחידוש ההיתר. יום לפני כינוס הועדה, בתאריך 25/7/06, התקשר בר זכאי לנאשם ונפגש עימו. בפגישה סיפר בר זכאי לנאשם, כי למחרת אמורה הועדה לדון בבקשת שגיא. הנאשם שידל את בר זכאי להסתייע בקשריו, כדי להבטיח שתתקבל בוועדה ההחלטה הרצויה לבר זכאי. בר זכאי ביקש מהנאשם לפעול כאמור ביודעו, כי הנאשם מצפה, שיפעל עבורו במסגרת מילוי תפקידו. כבר במהלך הפגישה ביניהם, התקשר הנאשם בנוכחות בר זכאי לאריה שמם, אשר כיהן אותה עת כסגן וממלא מקום ראש המועצה במבשרת ציון. הנאשם ביקש משמם להשפיע על יושב ראש הוועדה, כך שההחלטה הרצויה לבר זכאי תתקבל. שמם הבטיח לנאשם לסדר האישור האמור. למחרת, בבוקרו של יום כינוס הוועדה, פנה הנאשם גם לערן הוכברג, עסקן פוליטי המקושר אליו, וביקש גם ממנו להפעיל השפעתו על יו"ר הוועדה, על מנת שבקשת שגיא תאושר. הוכברג מסר לנאשם, כי יפעל לבקשתו. ביום 26/7/06, החליטה הוועדה, כי היתר הבנייה יינתן בשני שלבים. החלטה זו אפשרה לשגיא להגיש לבית המשפט, בקשה לדחיית מועד כניסת צו ההריסה עד ליום 30/3/07. במהלך ישיבת הוועדה שוחח שמם עם הנאשם והודיע לו, כי הנושא "טופל". הנאשם עדכן מיד את בר זכאי, שהודה לנאשם. הנאשם פעל עבור בר זכאי, תוך ציפייה, שהאחרון יפעל עבורו במסגרת מילוי תפקידו. במהלך חודש יוני 2006, פנה הנאשם לבר זכאי וביקש ממנו להתערב בהחלטה בתיק מס של מקורבו, יצחק ברדריאן. הנאשם העביר לו נתונים בנוגע לתיק ברדריאן, כדי שזה יוכל לסייע לו. משקיבל את הנתונים, פנה בר זכאי לעובדת במשרדו על מנת לברר עמה את מצב הטיפול בתיק ודיווח על כך לנאשם. בהמשך, נפגש בר זכאי עם הנאשם, בין היתר, במטרה למצוא פתרון לתיק ברדריאן. בר זכאי הבהיר לנאשם, כי קיימת נכונות מצידו ללכת לקראת ברדריאן למציאת פתרון בעניינו. סמוך לחודש אוגוסט 2006, פנה רו"ח איתן לוי לנאשם, וסיפר לו, כי כנגד אחת מלקוחותיו, חברת בניסטל בע"מ, נערכת חקירה בחשד להעלמת הכנסות. הוא ביקש מהנאשם להפעיל את קשריו והשפעתו ברשות המיסים, על מנת לסייע ללקוחתו. הנאשם פנה בעניין זה לבר זכאי במטרה לזכות בסיועו, וזה האחרון הביע נכונות לסייע לו. במטרה לרצות את הנאשם, פנה בר זכאי לסגנו וביקש שיבדוק את הטיפול בתיק בניסטל בטענה, כי בפקיד שומה אשקלון "מתעללים" בנישום. בר זכאי אף נפגש עם הנאשם ודן עימו בעניין בניסטל ואמר לו, כי קיימת נכונות מצד רשויות המס לסיים את הטיפול בתיק. על פי אלה, הורשע הנאשם, באישום הנמצא בפרק השישי בכתב האישום המתוקן, בעבירה של שידול בר זכאי לביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק ביחד עם סעיף 30 לחוק. עדויות אופי לנאשם שחר ששון העיד כעד אופי בעבור הנאשם. ששון, בעל דוכן לממכר פרחים ותבלינים בשוק, הכיר את הנאשם בשנת 1996 בעת שהאחרון כיהן כראש לשכה של צחי הנגבי. ההיכרות היתה על רקע מחלה קשה בה חלתה בתו של העד, בעטייה היא נזקקה לטיפול רפואי יקר שניתן בארה"ב. לכן הוא פנה אל הנאשם לצורך סיוע במימון הטיפול. הוא סיפר, כי הנאשם סייע לו כלכלית מכספו הפרטי ללא כל אינטרס, ובזכותו ניצלו חיי הילדה. הנאשם הוא היחיד שסייע לו, לאחר האכזבה שנחל מהממסד הרפואי. הרב משה בן אבו העיד בעבור הנאשם. הוא משמש כרב של שכונת גילה בירושלים וכן פעיל בשני מוסדות תורניים נוספים המונים כ- 400 תלמידים. היכרותו עם הנאשם היא על רקע תרומתו למוסדות התורניים בהם פעיל הרב. הוא סיפר, כי המצב הכלכלי של המוסדות הללו אינו טוב ולכן הם נעזרים בנאשם לצורך רכישת מתנות לעובדים בחגים. הנאשם בחסדו, תורם להם כבר מספר שנים והוא ממשיך את דרכו של אביו, שנהג עמם במידת החסד. הנאשם, כך אמר, מעולם לא השיב פניו ריקם כשביקש את עזרתו. וכך עשה גם בעבור אנשים אחרים שפנו אליו. עו"ד אייל פלום, המתמחה בקניין רוחני, ומשמש כיועמ"ש של הסתדרות הרוקחים סיפר, כי הכיר את הנאשם בשנת 1991, עת האחרון נעזר בשירותיו המקצועיים ובמהלך השנים הפכו לחברים קרובים. לאורך השנים הוא ראה את הפעילות הציבורית של הנאשם כמשקיף מן הצד, והתרשם מנכונותו להשקיע זמן ומשאבים עבור אנשים הפונים אליו בבקשות סיוע. מניעיו של הנאשם בעזרה לאחרים נבעו מתוך תחושה טובה וכן חשיבות עצמית של מעורבות חברתית. באשר לתקופה בה החל להתנהל כנגד הנאשם ההליך הפלילי, הדגיש, כי למרות שהנאשם טרם נענש, הוא כבר חווה במציאות עונש משמעותי מזה מספר שנים, מבחינה חברתית, כלכלית ואישית. בעקבות זאת הוא הדיר את רגליו מכל פעילות ציבורית וחווה עינוי דין. רעיית הנאשם הגישה מכתב בו פירטה את הקושי עמו מתמודדת המשפחה, מאז החל ההליך הפלילי נגד הנאשם. היא תיארה את אופיו הטוב של הנאשם ונכונותו, בכל עת, לסייע לאחרים. תכונת נדיבות לב זו הונחלה לו מבית הוריו, בו חונך על ערכי הירתמות למען הקהילה. הוא חש סיפוק רב מעצם פועלו והיותו חשוב. לטעמה, חטאו התמצה בכך שחטא ביוהרה והיא סבורה, כי בשל כך אינו צריך לשאת בעונש מאחורי סורג ובריח. בוודאי כשהמדובר באדם כמו הנאשם, הנמצא תמיד עבור מי שזקוק לו. דברי הנאשם הנאשם פירט, בעדותו, את תולדות חייו וסיפר כי נולד בשנת 1960 בירושלים. הוא למד בבית ספר ממלכתי דתי ושירת בצבא במשך 5 שנים ביחידת מחשוב מובחרת. הוא למד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה, אך לא השלים את לימודיו. לאחר שיחרורו מהצבא הקים את מערך המחשוב של משרד הבינוי והשיכון. בשנת 1988 הוא שב לעבוד בעסק המשפחתי ולנהלו. הוא למד מאביו את מיומנות הייצור והעיצוב של התכשיטים וגם את המלאכה הטכנית האחרת הכרוכה בעשייה. במהלך שנת 1996 הוא עזב את עבודתו במפעל ושימש כיועץ לשר המשפטים, צחי הנגבי. במקביל לכך, הגביר את פעילותו הציבורית הפוליטית, כאשר נבחר להיות חבר מרכז הליכוד. את תפקידו זה ותפקידים ציבוריים נוספים, כולל חבר במועצת העירייה, הוא מילא בהתנדבות. מאז תחילתה של הפרשה נשוא כתב האישום הוא פרש מתפקידיו הציבוריים. מתוקף תפקידו במועצת העירייה היה לו משרד לפניות הציבור בעירייה, אליו פנו אנשים שנזקקו לסיוע, כולל בהקשר לתפקידו הפוליטי. הוא תמיד ניסה לסייע, כך הדגיש, ונתן תחושה שאוזנו כרויה, ייעץ ותמך. עוד סיפר על מאבק משפטי שיזם, מימן והוביל באופן וולונטרי, במסגרתו עתר לשנות את מעמדו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, בכך שמימונו יופרד מכספי העירייה בשל ניגודי אינטרסים. לתמיכה בדבריו הגיש מסמכים ומכתבי שבח והערכה. טיעוני הצדדים התביעה ב"כ המאשימה הדגיש את העובדות בהן הורשע הנאשם על פי הודאתו ועתר להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל ומאסר על תנאי, שיהלום את חומרת מעשיו ונסיבותיהם. הוא היפנה לחומרת העבירות ולגזרי הדין שניתנו בעניינם של נאשמים 2,1 ו-5 בתיק זה וכן לפסיקה של בית המשפט העליון. מפסיקה זו עולה, כך התובע, כי בעבירות של מתן שוחד, שאליהן נלוות גם עבירות של הפרת אמונים, יש לגזור על העבריינים עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. יש להעניש בחומרה בגין עבירות השחיתות האלה תוך שימת דגש על הרתעת הרבים כשיקול מרכזי לענישה. במקרה זה עולה משקלן של הנסיבות המחמירות על הנסיבות שיש לשקול לקולא. הנאשם הוא אדם חזק, בעל מעמד, שניצל את קשריו כדי להפגין בפני עובדי הרשות את כוחו ועוצמתו, בשיטתיות ובהיקף נרחב. לאחר שעמד, בפירוט, על הנסיבות הענייניות של כל אחת מן העבירות בהן הורשע הנאשם, הדגיש את הפגיעה שפגע ברשות המיסים ובמעמדה הציבורי. נסיבה מחמירה נוספת שיש לשקול בעניינו של הנאשם היא שכפול העבירות כשיטה והיקפן. כתוצאה מכך ניתנה לו דריסת רגל בשדרת הניהול ברשות החל מראש הרשות וכלה בכפופים לו. זו היתה שיטת הפעולה שלו והוא עשה שימוש בה, כדי להחדיר את השחיתות אל תוך רבדים עמוקים של הניהול ברשות המיסים. גם האינטרס הכלכלי שהיה גלום במעשיו של הנאשם מחמיר את עניינו. הוא פעל להציב אנשים שיהיו מחויבים לאינטרסים האישיים שלו בעמדות מפתח והיה מעורב במינויים שיכלו להועיל לו אישית. ב"כ התביעה הפנה לגזר הדין שניתן בעניינו של מצא בו נקבע, כי יש להרתיע את עובד הציבור מלמעול בתפקידו ולפעול מתוך מטרות זרות הפוגעות באינטרס הציבורי. הנאשם ניצב בצדה השני של משוואה זו, שכן הוא גורם זר לרשות ולמערכת, שניסה להפעילה לטובתו ולטובת אינטרסים זרים ובכך יש פן מחמיר כשלעצמו. על אף שהוא בתור אדם פרטי אינו מופקד על האינטרס הציבורי, גם עליו חלה החובה להימנע מלהשחית את מוסדות השירות הציבורי. באשר לכתב האישום, הוסיף, כי לאחר שתוקן, ההודאה בעובדות המתוארות בו ולקיחת האחריות על ידי הנאשם, חשובים כמסר לציבור הרחב. שיקולים נוספים שעמדו בבסיס הסדר הטיעון הוא החיסכון בזמן שיפוטי יקר והיעדר עבר פלילי. התובע הדגיש גם את הנסיבות האישיות של הנאשם וביניהן את העובדה כי כתב האישום שהוגש כנגדו, הכתים את שמו ופגע בתדמיתו ובתדמית בני משפחתו. בסיכום דבר עתר, שוב, להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וכן עונש מאסר על תנאי. ההגנה הסנגור טען, כי למרות שהנאשם הוא דמות קולנית בסיפור המעשה, הוא לא הניע את המהלכים באף אחד מהמקרים שבהם הודה והורשע. הוא לא פיתה אף לא אחד מעובדי הציבור לעבור עבירה. הם שפנו אליו וביקשו את עזרתו. הוא הדגיש כבר בראשית דבריו, כי ההגנה תעתור להשית על נאשם עונש של מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות. ב"כ הנאשם סקר את עובדות כתב האישום ככל שהן מתייחסות למרשו. בהקשר לאישום הראשון של מתן שוחד למצא, הבהיר, כי בסופו של יום מצא לא הואשם בקבלת שוחד והנאשם איננו מואשם במתן שוחד. אישום זה מתאר את דרכו של מצא לתפקיד מנהל רשות המיסים, כאשר התמודד על התפקיד ופנה לקובי בן גור, כדי שיסייע לו במינוי. בן גור הציע למצא להיפגש עם הנאשם מתוקף היותו אח של שולה זקן שעבדה אצל שר האוצר דאז. הנאשם הודה בכך שקידם את הפגישה והיה מוכן לסייע לאחרים. על בסיס זה הוא הורשע בסיוע לקובי בן גור לתת שוחד למצא, כאשר האחרון כלל לא הורשע בקבלת שוחד בהקשר לכך. לטענתו, יתכן והפגישה סייעה למצא בהגשת מועמדותו, אך היא לא הביאה לבחירתו, מאחר והוא נבחר עקב כישוריו. בעל האינטרס במינוי היה בן גור והנאשם סייע לו על בסיס חברותם בתחום הפוליטי-ציבורי. הנאשם היווה את האמצעי להשגת המטרה ולכן ציפייתו שמצא יטיב עמו במסגרת תפקידו, אינה שקולה לציפייה של קובי בן גור וכך גם באשר לאינטרסים שלהם. הנאשם לקח אחריות על מעשיו ונקודת השבר עבורו היתה כאשר שמע את האזנות הסתר והבין, כי פעילותו חרגה מפעילות פוליטית, שתדלנית. לענין השוחד ליגאל סער, בו הודה הנאשם, המדובר בפרשה מורכבת, בין היתר, בשל האינטרסים שגרמו לנאשם לבצע את העבירה, שכן קדמה לכך היכרות של השניים. הנאשם לא יזם, אך הוא נעתר לפנייה של אדם שמוכר לו שנים. אין התוויה ברורה בכתב האישום למחשבה של סער בהקשר לכך. בכתב האישום נכתב, כי לנאשם היה עניין של יצירת מחוייבות של סער כלפיו, אך לא הוגדר היקפה. הסנגור טען, כי עצם העובדה שהנאשם הוא בעל עסק פעיל בירושלים ובאשדוד אינה מעידה על האינטרסים העומדים בבסיס המהלכים שיוחסו לו על ידי התביעה. לדבריו, הנאשם הודה, כי הוא נענה לבקשת הסיוע של סער ופנה למצא וביקש למנותו לתפקיד סמנכ"ל למינהל. מכתב האישום עולה, הוסיף וטען, כי מצא חזר בו מההתחייבות כלפי הנאשם למנות את סער לתפקיד. את ההחלטה הזו הוא קיבל לבד ולא עדכן בכך את הנאשם וזה מורה, כי מצא לא הרגיש מחוייב כלפי הנאשם בשל הפגישה עם אחותו. עקב כך נוצר משבר אישי במערך היחסים של הנאשם עם סער, שכן הנאשם לא מילא אחר הבטחתו כלפיו. לכן התקיימה הפגישה בשורש במסגרתה ניסו למצוא פיתרון לעניין מינויו של סער. בן גור היה דומיננטי במהלכים האלה אל מול מצא ואילו סער היה זה שפנה אל הנאשם. הנאשם לא היה זה שהוביל את המהלכים ובהם המכרז שהביאו למינויו של סער. הנאשם היה פסיבי גם בשיחות עם סער שהתקשר אליו, כדי לעדכן אותו בקורותיו. בהקשר לפעולות שביצע הנאשם עבור סער במילוי תפקידו, הרי שאין המדובר באישום כנגד הנאשם שכן הפעולות המפורטות בו הן פעולותיו של סער. כך גם באשר לקידום עמיקם ארז, שבהקשר זה פנה סער לנאשם וביקשו, כי ישוחח עם מצא בעניינו. למרות שארז לא הואשם בדבר, הנאשם הודה במעשים המיוחסים לו בהקשר לכך. לעניין מינויו של יוסי כהן, טען הסנגור, כי בהקשר זה הנאשם לא עבר עבירה שכן הוא היה חבר של יוסי כהן עוד מתקופת הילדות וזה היה הרקע לניסיון לסייע לו במעבר מתפקיד אחד לתפקיד אחר ברשות המיסים. לטענתו, האינטרס של הנאשם לעזור לפונים אליו היה מן ההיבט הציבורי והחברי ולאו דווקא מאינטרס עסקי. בפעולות לקידומו של שטיינמץ, המהלכים לא החלו בפעולות שביצע הנאשם, שכן היה מעורב בכך רק בשלב מאוחר יותר. הוא לא הניע את הפרשה ונכנס לעניין לפי בקשת בן גור והיה צינור מקשר למצא. רק בהמשך היו שיחות אישיות בין שטיינמץ לנאשם, בהן שטיינמץ מנסה ללחוץ עליו לעזור לו ומביע מורת רוח קשה מהתנהלות מצא. בסופו של דבר שטיינמץ לא מונה לתפקידים שביקש לעצמו והוא הורשע בעבירה של הפרת אמונים בצוותא עם הנאשם. למרות שמדובר בביצוע בצוותא, הדגש צריך להיות על איש הציבור משום שסטנדרט ההתנהגות שמצופה ממנו שונה. לפיכך, טען הסנגור, במסגרת הענישה, בהקשר זה, צריך להתחשב גם בסטנדרט ההתנהגות השונה הנדרש מאדם שאינו איש ציבור כדוגמת הנאשם. שיקול נוסף שצריך לקחת בחשבון בכל הקשור לענישה, הוא העובדה שקובי בן גור שהיה היוזם והפעיל בכל הפרשה לא הואשם בכך, דבר המורה על הפער שהתביעה יוצרת לגבי נאשמים מסוימים. הרקע לפרשת גידי בר זכאי הוא פנייה של בר זכאי לנאשם, לסייע לו בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. פניות כאלה לנאשם, אמר הסנגור, היו כדבר שבשגרה והוא נענה להן. האשמה המיוחסת לנאשם, בהקשר של בר זכאי, היא של שידול להפרת אמונים בעוד שהמשודל הודה שהוא פנה לנאשם וביקש להעזר בקשריו. לדידו, נתון זה מפחית מעוצמת השידול וכאשר מפר האמונים יוזם את הפנייה יש לתת לכך משקל בעת הענישה. ב"כ הנאשם הבהיר, כי הרקע לביצוע העבירות כולן הוא עצם היות הנאשם אדם שהציר המרכזי בחייו היה בפעילות ציבורית והוא ראה בכך שליחות. היו לו קשרים רבים והוא שימש מעין מוקד עלייה לרגל. אנשים פנו אליו לצורך קידום בעבודה בענייני בירוקרטיה בעירייה והוא סייע להם באמצעות קשריו. פעילות זו הסבה לו סיפוק רב, הערכה עצמית ומעמד. פעילותו לא הייתה פסולה, אך בכל הקשור לפרשה בפנינו, הבין, כי טעה וכי פעילותו האישית חרגה מפעילות תקינה ולכן התפטר מתפקידו בעירייה. מבחינת הפרשה עולה, כי בין הנאשם למצא נרקמה חברות ולכן הוא חש בנוח לפנות אליו בבקשות. מצא החל את התפקיד בגיל צעיר מדי ובהיותו חסר-ניסיון. יתכן, כי הוא עשה שימוש מוגזם בקשר האישי שנרקם. לטענתו, כתב האישום מתאר קידום אינטרסים אישיים, אך לא ברור מהו האינטרס האישי של הנאשם בפרשה הזו. הסנגור לא חלק בטיעוניו על העובדה, כי לנאשם היו אינטרסים עסקיים בפרשה, אולם ציין, כי גם אינטרסים אחרים גרמו לו בעיקרו של דבר, לבצע את המעשים ובכללם ניסיונו לעזור לאנשים, מתוך רצון להיטיב עמם. העובדה שהנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו, אינה טריוויאלית, בנסיבות העניין, והיא בגדר תקדים, מאחר וזה מקרה ראשון בו התנהלות מסוג שתדלנות ושימוש בקשרים המיוחסת לאזרחים, באה בגדר נורמה פלילית של מתן שוחד. הנאשם הודה במיוחס לו, מאחר שהבין, כי טעה. הרקע הזה לדברים צריך להוות נסיבה לקולא עבורו, הדגיש הסנגור. באשר לענישה, טען כי במסגרת העונש המקסימאלי הקבוע לצד עבירת השוחד יש מדרג ענישה פנימי ויש להכביד את הענישה, ככל שמדובר באיש ציבור, לעומת ענישת אזרח. בפרשת יגאל סער לא עולה, כי היה לנאשם מניע כלכלי. הסנגור ציין, כי התנהגותו של הנאשם בפרשה הייתה בלתי-נסבלת, שכן עובד ציבור לא אמור לפנות לאזרח, כדי לקבל ממנו מתווה דרך להמשך המינויים ברשות המיסים. הנאשם לקח אחריות על חלקו בפרשה ולכן אין להחמיר עמו. יחסיו עם סער היו חבריים והחלו ביוזמתו של האחרון ועל רקע זה סייע לו הנאשם. על כן מעשיו של הנאשם נמצאים במתחם הנמוך של עבירת השוחד. לפיכך עתר ב"כ הנאשם שלא להשית עליו עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. הוא הפנה לפסיקה במקרים דומים, בהם נגזר עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. הסנגור השווה את עניינו של הנאשם לחלקו של בן גור בכתב האישום וטען, כי מעשיו של בן גור חמורים יותר מאלה שביצע הנאשם, שכן בן גור יזם והניע מהלכים ברשות שצלחו בעוד שניסיונותיו של הנאשם לקידום אנשים כשלו. גם לכך משמעות לעניין העונש שייגזר. הסנגור גם איבחן את מעשיו של הנאשם למול אלה של מצא וטען שמעשיו של מצא גם הם עלו בחומרתם על אלה שביצע הנאשם. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בענישתו של הנאשם גם בחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות והעובדה שהוא נעדר עבר פלילי. חלק מהאשמה שהנאשם לקח על עצמו נובע מהיעדר גבולות ברורים לגבי המשמעות של המלצות אנשים חיצוניים לניהול התפקיד. על כן מרשו אינו צריך לשאת את עיקר הנטל בפרשה, בייחוד לאור הקושי שהיה באיפיון פעילותו החברתית כמעשים פליליים. מתוקף האחריות שהוא לקח על המעשים והודאתו, הוא יצר מסר התרעתי משמעותי וגלוי. נוצרה נורמה חדשה ולפיכך אין צורך להטיל עליו עונש של מאסר בפועל, מה עוד שהתפטר מכל תפקידיו הציבוריים. הנאשם עצמו אמר, בדברו האחרון, שאת שירותו הציבורי ביצע במסירות וללא כוונת רווח ותמורה. הוא טעה טעות אחת איומה, הרודפת אותו בכל יום, ואוכלת בו מבפנים ומביישת אותו ואת בני משפחתו. מרגע ששמע את הקלטות שיחותיו, הוא הסכים לקחת אחריות על מעשיו והבין, כי אינו ראוי לשמש כאיש ציבור. לכן פרש מכל תפקידיו הציבוריים שהיו מרכז חייו. הוא סיפר, כי הפרסומים הרבים ביחס לפרשה והלבנת פניו ברבים, הקשו עליו מאוד חברתית ומשפחתית ואת עונשו הוא קיבל כבר מן הציבור. הוא סיפר, כי הוא מנהל את העסק שהקים אביו המנוח והביע תקווה שגם מעשיו הטובים יעמדו לזכותו. אשתו ומשפחתו הם בבחינת עמוד האש שלו והם יודעים שבמהלך חייו הוא פעל כשורה. הנאשם הדגיש, כי הוא מתחרט חרטה עמוקה, מרכין ראשו בפני בית המשפט וביקש להתחשב בו לאור טיעוני סנגורו. השיקולים לעונש בכתב האישום המתוקן הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של מתן שוחד לעובד הציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו, סיוע למתן שוחד לעובד הציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו, שידול עובד הציבור לבצע מעשה של הפרת אמונים, וביצוע בצוותא עם עובד הציבור של מעשה הפרת אמונים. את השוחד נתן לסער בכך שפעל, על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, למינויו לתפקיד בו חפץ ואת הסיוע למתן שוחד הקנה למצא, כאשר סייע לבן גור לקידום מינויו של מצא לתפקיד מנהל רשות המיסים. השידול לבצע מעשה של הפרת אמונים, נוגע לעמיקם ארז, סגן מנהל מחלקת חקירות תל אביב ברשות המיסים והוא מתבסס על הפעולות שעשה הנאשם, בהסכמת ארז, לצורך קידומו ברשות. שידול נוסף של עובד ציבור אחר לבצע מעשה של הפרת אמונים, נוגע ליוסי שטיינמץ וגם כאן העבירה מתבססת על פעולות שעשה הנאשם לצורך קידומו של יוסי שטיינמץ, על פי בקשתו, לתפקיד בו רצה. הביצוע בצוותא של מעשה הפרת אמונים התקיים, כאשר הנאשם פעל, על פי בקשתו של גידי בר זכאי, בדרכים אחדות, על מנת שתתקבל בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "הראל", החלטה הרצויה לבר זכאי. אין ספק, מבין כל העבירות שמניתי, החמורות יותר הן עבירות מתן השוחד והסיוע למתן שוחד. עם זאת אין להקל ראש גם בעבירות האחרות, שהן נגזרות של עבירת הפרת האמונים, המתבצעות על ידי מי שאיננו עובד הציבור, אם כמשדל ואם כמבצע בצוותא. על משמעותן וחומרתן של עבירות השוחד עמדתי בעת שגזרתי את הדין על יעקב (ג'קי) מצא, נאשם מס' 1 בתיק זה וראש רשות המיסים אז, ובמיוחד בעת שדנתי בעונשו של יעקב בן גור, נאשם מס' 2 בתיק. על כן לא ארחיב בדברים ואביא מתוכם רק את עיקרם. בפסיקה הוגדרו עבירות השוחד, בין אם המדובר במתן שוחד ובין אם המדובר בקבלת שוחד (שאז המשמעות והחומרה ניכרים יותר), כעבירות קשות, אם לא הקשות ביותר, שניתן לעבור אותן במסגרת השירות הציבורי וכלפיו. על כן התייחסותם של בתי המשפט לעבירות ממין זה היא בגדר של פועל יוצא מטיבן וכאלה הם גם העונשים שקצב בעבורם המחוקק. על אלה דיבר, בשעתו, כב' הנשיא שמגר בעש"מ 1/77 קליין נ' מדינת ישראל, פד"י לא (2) 164, בעמ' 167 והוסיף גם דברים על הפגיעות הקשות של עבירות אלה בשירות הציבורי: "יש בתופעות אלה כדי לכרסם חמורות באמון אותו רוחש האזרח לאלה שהופקדו על ידו כדי לשרת את הכלל, הן מעכירות את האווירה ונוטעות אכזבה ותיסכול. מי שמפר את האמון שניתן בו על-ידי כך שהוא מנצל מעמדו ועמדתו לשם הפקת טובות הנאה אישיות פסולות, גורר עמו למדמנה לא רק את אלה שאתם קשר קשרים ואשר בפניהם הציב את מתן השלמונים כתנאי מוקדם להיענות לדרישותיהם ולהשגת זכויותיהם. הפגיעה היא, כאמור, רחבה ועמוקה יותר: הפיקוח שביצועו נדרש מנושא המשרה במסגרת תפקידו הופך לנלעג, כספי הציבור משולמים לריק והגרוע מכל, צומחות ועולות אמות-מידה מעוותות ביחסי האנוש וביחסי השלטון והאזרח, בהן טמונה סכנה לחברה כולה". לאחרונה עמד על הדברים גם כב' השופט ג'ובראן ב-ע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל, תק-על 2007 (4), 653: "מתן שוחד ונטילתו זכו להתייחסות ביקורתית מאוד גורפת של המחוקק, המאופיינת בין היתר בעונש מירבי שקצב לעבירה זו, בפריסה הרחבה של החוק על עובדי הציבור במיגזר רחב מאוד ובגמישות הרבה ובראייה המרחיבה מאוד ביחס למעשים אשר נראים כמעשי שוחד". ראה גם בע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פד"י מג (3) 221 ובע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פד"י מה (2) 663. וכיוצא מפגיעות אלה, כך כב' השופט ג'ובראן, הוא הערך המוגן של עבירות השוחד: "הערך המוגן של עבירת השוחד הוא, בין היתר, הגנה על המנהל הציבורי מפני שחיתות, הבטחת פעילותו התקינה וחיזוק אמון הציבור בתקינות פעולותיו. אי לכך, יש לדאוג ששיקולי המינהל יהיו שיקולים ענייניים ולא יושפעו משיקולים זרים". מאז ומתמיד, מעת שבתי המשפט בישראל דנו בעבירות אלה, הם גזרו את עונשיהם של עבריינים אלה, לשבט, כפי שאמר את הדברים בתמציתיות, המשנה לנשיא דאז, כב' השופט אלון, בדונו בעבירה של מתן שוחד, ב-ע"פ 4416/90 זינו נ' מדינת ישראל, תק-על 90(4) 315: "מתן שוחד היא עבירה חמורה מאוד, שיש בה משום השחתת המידות. העובר עבירה זו הריהו חוטא ומחטיא אחרים, ואחרים אלה המה משרתי הצבור. העונש הראוי וההולם על עבירה זו הוא מאסר בפועל, פרט למקרים נדירים ונסיבות מיוחדות שיש בהם כדי להצדיק חריגה מכלל זה". כל שכן כך כאשר לעבירות השוחד מצטרפות גם עבירות הנגזרות מעבירת הפרת האמונים, שחומרתן פחותה, אמנם, מחומרת עבירות השוחד, אך עדיין יש בהן חומרה יחסית. גם בענייננו - וזה המשותף שבינן לבין עבירות השוחד - הן מתאפיינות ביסוד המסוכן של השחתת עובדי הציבור, על מנת שיסטו מדרך הישר והתקין בשירות הציבורי, ובכך יבואו לידי חטא, הם עצמם. על עבירות הפרת האמונים ראה האמור, לאחרונה, בע"פ 2144/11 מצא נ' מדינת ישראל, מיום 20/6/11 . אסכם חלק זה של שיקולי הענישה, הנוגע לאינטרס הציבור, בהדגשת מעשיו של הנאשם, שבגינם הורשע בעבירות של מתן השוחד לסער והסיוע למתן שוחד למצא ולאחר מכן אומר משפטים אחדים על נסיבות העבירות הנגזרות מעבירת הפרת האמונים. אכן, הנאשם עצמו לא יזם את הפעילות העבריינית הענפה, שנועדה לקדם את מינויו של מצא לתפקיד מנהל רשות המיסים. לא רק זה, אלא שיוצא אני מהנחה, כי מצא, כשלעצמו, היה ראוי לתפקיד זה. אולם כאשר מעיינים בפרטי הפעילות הזו ובמיוחד בחלקו של הנאשם בה, קשה להפריז בחומרתה ובמיוחד כאשר המדובר במה שנעשה, בהשראתו, בדרגים הבכירים ביותר בלשכת שר האוצר דאז. וכל אלה, אין לשכוח, נעשו על מנת ליצור מחויבות של מצא כלפי הנאשם ובן גור, כך שיקנה להם השפעה ברשות המיסים ויפעל עבורם במסגרת מילוי תפקידו. בעיקרו של דבר, המדובר בקידום עובדים ברשות, לפי דרישותיהם של השניים , מתוך ציפייה, כי עובדים אלה ייטיבו עימם במסגרת מילוי תפקידם. המציאות מוכיחה, ציפיותיהם התממשו, למרבית הצער. הפעילות עבור סער, כדי שיקודם לתפקיד הרצוי לו, היא בגדר מתן השוחד לסער. תוך ניצול השפעתו על מצא, מצליח הנאשם לקבל ממנו התחייבות למנות את סער לתפקיד סמנכ"ל למינהל. כאשר מצא מתעשת וחוזר בו מהבטחתו זו, פועל הנאשם אצל אחותו, שכיהנה אז בתפקיד בכיר בלשכת שר האוצר, ומצליח לעכב, במשך שבועות, באמצעותה, מינויים אחרים ברשות, שעמדו על הפרק. והכל, על מנת לנסות ולגרום למצא לקיים את הבטחתו לנאשם בעניין מינויו של סער. בצר לו פונה מצא לבן גור, כדי שהלחץ יוסר ממנו. ההמשך איננו פחות חמור והוא מדגים כיצד הצליחו הנאשם ובן גור להפעיל את השפעתם על ראש רשות המיסים, כדי לקדם את האינטרסים שלהם ברשות. כבמחזה עוועים, נזקק ראש רשות המיסים של מדינת ישראל לחסדיהם של שני גורמים חיצוניים על מנת שיוכל להיפגש עם הממונה הישיר עליו, שר האוצר, ולצורך כך הוא נכון, בסופם של דברים, לפעול לקידומו של עובד בכיר הכפוף לו, שהשניים חפצו ביקרו וביקשו לרתום את מחויבותו כלפיהם. המשותף לעבירות שעל בסיס הפרת האמונים, בהן הורשע הנאשם, הוא פעילות נמרצת שלו, בעיקרה מול מצא (בענינם של ארז ושטיינמץ), או מול גורמים אחרים (בעניינו של בר זכאי, שאיננו קשור לפרשיית המינויים), על דעת הנוגעים בדבר ועל פי בקשתם, כדי שיזכו בקידום או בהחלטה של גורם תכנוני, שלא על פי שורת הדין. הנאשם איננו מהסס להפעיל את השפעתו וקשריו באורח פסול ובלתי-תקין, בעבור אלה, היודעים, כי הוא מצפה מהם לפעול בעבורו במסגרת תפקידם. ובסופו של ענין, ציפייה זו מתממשת, כפי המתואר באישומים הרלבנטיים, בין אם המדובר בדרך שיש בה משום ביצוע עבירה על ידי מי מבין השלושה ובין אם לאו. בכל מקרה, החטאת קבוצת עובדי הציבור האלה, לכדי ביצוע הפרת אמונים, באמצעות שידול או ביצוע בצוותא, כבחירת התביעה בכתב האישום המתוקן ועל פי הודאת הנאשם באלה, נתבצעה. חומרתה - בנסיבותיה. ב"כ הנאשם, בכישרון רב, סקר את כל הנסיבות לקולא העומדות למרשו, החל מן העובדה שלקח אחריות על מעשיו, הבין במה חטא והיכן חרג מן הישר, והודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. הוא דיבר על חלקו של הנאשם, שבמרבית המקרים לא הניע את המהלכים הפסולים. הוא הזכיר, כי עובדי הציבור הם אלה שפנו אליו וביקשו את עזרתו. בעיקרו של דבר, מי שציפה, יותר ממנו, למימוש האינטרסים שלו ברשות, היה בן גור, שהיה גם דומיננטי ממנו בפעילויות השונות, כפי שפורטו בכתב האישום. הסנגור הסביר, כי הרקע לביצוע העבירות האלה שבהן הורשע, היתה העובדה, כי הנאשם עסק בפעילות ציבורית ובסיוע לאחרים, מזה שנים, ואף ראה בכך שליחות. גם אם זו הסבה לו סיפוק רב, מעמד ציבורי מכובד והערכה עצמית גבוהה, הרי שבכך לא היה פסול. רק בענייננו חרג מן המותר. לא את כל נימוקי הסנגור מקבל אני ובמיוחד את אלה שנועדו לגמד את האינטרסים האישיים והעסקיים של הנאשם, בהם הודה כלשונם, על פי המפורט בכתב האישום המתוקן. שמעתי גם, כי הנאשם הסיק את המסקנות הענייניות, כבר בשלבים מוקדמים, התפטר מתפקידו הנבחר בעיריית ירושלים ופרש מפעילות ציבורית. לדעתו של הסנגור הנכבד, מעשיהם של מצא ובן גור הם ברמת חומרה גבוהה מזו של הנאשם ובסיכומם של דברים מן הראוי לתת משקל ממשי לכלל הנסיבות האלה לקולא ועל כן אין צורך להטיל עליו עונש של מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. מסכים אני, כפי שאזכיר בהמשך, כי ענינו של מצא חמור מזה של הנאשם בשל מעמדו כעובד ציבור בכיר, ראש רשות אכיפה. גם ענינו של בן גור נראה חמור יותר, אלא שהנימוק להענשתו בעונש שגזרתי עליו, איננו נעוץ בחומרת הנסיבות או קולתן. גם על כך אעמוד בהמשך. האזנתי לדברי הנאשם ולשורת עדי האופי שהעידו בעבורו. הצטיירה בפניי תמונה של אדם שינק את הסיוע לנזקקים ואת העזרה לכל מי שביקש אותה, עוד בצעירותו, בשעה שחונך כך על ברכי אביו. פניו כבר הולבנו ברבים, מעת שפורסמה הפרשה, באופן נרחב, בכל אמצעי התקשורת. אולם בצד אלה עומדת המעידה - רבתי כאן, כאשר הנאשם הפליג הרבה מעבר לסיוע תמים למי שפנה אליו וחטא, כך נראה, גם בחטא היוהרה, כאשר עשה מה שעשה בעבור אינטרסים אישיים ומתוך רצון להקנות לו כוח, באמצעותו יוכל לבסס את השפעתו ברשות ציבורית מרכזית, כמו רשות המיסים. את השיקולים לקולא והנסיבות האישיות העמדתי, איפוא, אל מול הנסיבות המחמירות ושיקולי האינטרס הציבורי. עם כל רצוני לקחת בחשבון את מה שעומד לזכות הנאשם - ועניינים לא-מעטים עומדים לזכותו - אינני יכול לפסוק על פי בקשת ההגנה. אם איעתר לבקשה לגזור עליו את העונש שגזרתי על בן גור, מאסר בפועל לנשיאה בעבודות שירות, סבורני, כי אחטיא את המטרה ואפגע בתכלית הענישה, בלא נימוקים ראויים. אזכיר, בגזירת דינו של בן גור נמנעתי מלהורות על ריצוי עונשו מאחורי סורג ובריח, רק מחמת כך שנטיתי לו חסד ורחמים בשל מצבו הרפואי. יותר מזה, הדגשתי שאילו צריך הייתי לגזור את עונשו על פי מידת החומרה הנשקפת ממעשיו הלא-קלים והמשחיתים, הייתי גוזר את עונשו למאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. לא אוכל, אפוא, להימנע מגזירת עונש כזה על הנאשם. הסתפקות במאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות תשגר מסר בלתי-ראוי לציבור ולא תרתיע אזרחים, כולל בעלי אינטרסים כאלה או אחרים, מלפעול בדרכים בלתי-חוקיות ופסולות, הפוגעות בשירות הציבורי בכללו ומשחיתות עובדי ציבור, הצריכים לפעול בידיים נקיות. עם זאת, עונשו צריך שיהיה פחות מן העונש שנגזר על מצא, ראש רשות המיסים דאז. מצא הוא שיצר במו-ידיו את המצב שאיפשר לנאשם ולבן גור, שני הגורמים הזרים, לפעול בדרך הפסולה שפעלו בה, תוך מתן דריסת רגל משמעותית בשדרת הניהול של הרשות, במימדים מדהימים. מצא איפשר גם למרבית עובדי הציבור שדינם כבר נגזר, לנצל את האפשרויות וההיכרויות עימם, לפעילות פסולה משל עצמה. הענישה לאחר ששקלתי את המתאם הראוי בין העונשים שנגזרו על מצא ובן גור לבין העונש הראוי לנאשם כאן, אני גוזר עליו את העונשים הבאים: 1. 7 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בת 12 ימים. 2. 12 חודשי מאסר על תנאי, ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה מסוג עוון או פשע המנויות בסימנים ד' וה' לפרק ט' של חוק העונשין, התשל"ז-1977. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל ביום 21.11.11 בשעה 11:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה, כשברשותו תעודת זיהוי. לא יתייצב כנדרש, תוצא כנגדו פקודת מאסר והוא ייאסר. לצורך הבטחת התייצבותו של הנאשם לתחילת ריצוי עונשו אני קובע ערבויות ומגבלות אלה: ערבות עצמית על סך 10,000 ₪. ערבות צד ג' בסך של 25,000 ₪ שתיחתם בידי אשתו. אני מוציא בזה צו איסור יציאה של הנאשם לחו"ל ולצורך כך יפקיד בתוך 24 שעות את דרכונו במזכירות בית המשפט. משפט פליליהריגהמשפט תעבורהתאונת דרכיםנהג חדש