קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על התעללות בילדים: כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי: פרשה מזעזעת של אם שהשליכה את ילדיה מחלון דירתה בקומה הרביעית וקפצה אף היא מבעד לחלון, בהיותה בגילופין. הקטינים והנאשמת נחבלו בגופם והחלימו עם חלוף הזמן, אך הפגיעות הנפשיות וההשלכות הרות האסון של מעשי הנאשמת, יותירו את רישומם לעד. הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן : "החוק"); שתי עבירות של התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק; ושתי עבירות של הזנחת ילדים, לפי סעיף 362 לחוק. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש והצדדים טענו לעונש באופן חופשי. יצויין, כי כתב האישום המקורי ייחס לנאשמת שתי עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק, אשר הומרו בכתב האישום המתוקן לעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. שינוי סעיפי האישום התבסס על מחיקתן של המילים "בכוונה לגרום למותם" מסעיף 7 סיפא לכתב האישום המקורי. כתב האישום בקצירת האומר הנאשמת נשואה ל-ו.ק. ובמועדים הרבלנטיים לכתב האישום התגוררה עימו ועם שני ילדיהם הקטינים, ד.א. ילידת 3/11/04 ו-י.ק. יליד 26/7/06, בדירה בקומה הרביעית, בתל אביב. עובר ללידת הקטינים וגם לאחר מכן נהגה הנאשמת, מעת לעת, לשתות לשוכרה במשך מספר ימים ברציפות, באופן שסיכן את עצמה ואת זולתה. ביום 16/9/10 נסע ו.ק. לחו"ל והותיר את הנאשמת והקטינים בארץ. ביום 19/9/10 פתחה הנאשמת במסע של שתיית אלכוהול בדירתה, יחד עם חברתה ג.ב. החל ממועד זה ועד ליום 21/9/10, לקחה ת.ח., שכנתה של הנאשמת, ביוזמתה, את הקטינים לביתה והלינה אותם שם. ביום 22/9/10, ערב חג הסוכות, השיבה ת.ח. את הקטינים לביתם בשעות אחר הצהריים. מיום 23/9/10 ועד יום 25/9/10 המשיכה הנאשמת לשתות וודקה לשוכרה, כאשר היא שוהה לבדה בדירה עם הקטינים. במהלך ימים אלו פתח מי מהנוכחים בדירה את ברז המים במקלחת וגרם להצפת הדירה וחדר המדרגות. בנוסף, שפך מי מהנוכחים בדירה מזון, שמפו וקרמים ברחבי הדירה. בכל אותה עת הייתה הנאשמת שיכורה, הזניחה את הקטינים, לא השגיחה על מעשיהם, לא סיפקה את צרכיהם והעמידה את שלומם ובריאותם בסכנה. ביום 25/9/10 הגיעה ת.ח. יחד עם אמה ובן זוגה לדירת הנאשמת  ומצאו אותה שיכורה ואת הדירה במצב המתואר לעיל. הם ניקו את הדירה, שפכו את המשקאות האלכוהוליים, לקחו את הקטינים עימם ונעלו את הנאשמת בדירתה. גם ביום 26/9/10 לנו הקטינים בביתה של ת.ח. ביום 27/9/10, בסביבות השעה 21:00, הגיעה הנאשמת לדירתה של ת.ח. ולנה שם יחד עם הקטינים. ביום 28/9/10, בסביבות השעה 03:40 לפנות בוקר, העירה הנאשמת את הקטינים משנתם, הלבישה אותם, לקחה אותם לדירתה ושם החליפה את בגדיהם. בשעה 05:20 או בסמוך לכך אמרה הנאשמת לקטינים כי הם "הולכים לגן עדן" או אמירה ברוח דומה. או אז השליכה הנאשמת את הקטין ולאחריו את הקטינה מבעד לחלון מרפסת הכביסה אל עבר חצר הבניין. לאחר מכן קפצה הנאשמת אף היא מבעד לחלון. כתוצאה מהנפילה נפגעו הקטינים והובהלו לבית החולים איכילוב בתל אביב. שני הקטינים סבלו משברים וחבלות נוספות. כתוצאה מהפגיעות הקטין הורדם והונשם והקטינה נותחה וגובסה. ביום 13/10/10, שוחררו הקטינים מבית החולים והועברו להמשך שיקום למרכז חירום לילדים בסיכון. במעשיה המתוארים לעיל חבלה הנאשמת, שלא כדין, חבלות חמורות בקטין ובקטינה ובהיותה אחראית על הקטינים, התעללה בהם גופנית ונפשית והזניחה אותם. חוות הדעת הפסיכיאטריות בחוות דעתם של ד"ר עוזי שי וד"ר יעקב צ'רנס, הפסיכיאטר המחוזי וסגנו (בהתאמה) מיום 6/10/10, מצויין, כי הנאשמת יצרה עימם קשר תקין ושיתפה פעולה במהלך הבדיקה. להתרשמותם, הנאשמת צלולה, ללא הפרעות קוגניטיביות, ללא הפרעה בזיכרון, מתמצאת בזמן ובמקום ובסיטואציית הבדיקה, ללא הפרעה בריכוז, השיפוט או בביקורת המציאות. אפקט חרדתי דיספורי יציב ותואם לסיטואציית הבדיקה, ללא הפרעות בעוצמה או במודולציה. הרמה השכלית בהתאם לנורמה. במסקנתם, המבוססת על בדיקת הנאשמת ועיון במסמכים רפואיים קודמים, לא מצאו הבודקים עדות לקיומה של מחלת נפש וקבעו כי הנאשמת כשירה לעמוד לדין. ביום 18/10/10 הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית משלימה בעניינה של הנאשמת. חוות דעת זו התבססה על חומר רפואי משני אשפוזים קודמים בבית החולים תל השומר, חומר רפואי מהאשפוז הנוכחי, הערכת מסוגלות הורית שנערכה לנאשמת, תיק רפואי מקופת החולים, תיק הרווחה של המשפחה, עדויות שגבתה המשטרה מהנאשמת, משכנתה ת.ח., מאחותה של הנאשמת, מבעלה, ממעסיקיה ומשכנה נוספת וכן דו"ח פעולה של המשטרה. חוות הדעת מתארת את ילדותה של הנאשמת כמאופיינת בטראומות נפשיות רבות. חרף זאת הצליחה הנאשמת להתמיד בלימודיה, ליצור קשרים חברתיים, ליצור קשר זוגי יציב ולהתמיד במקומות עבודה, לרבות ניהול עסק עצמאי. בחוות הדעת מצויין, כי אלכוהוליזם מוגדר כהפרעה כרונית בהתנהגות, הפוגעת בתפקוד הכלכלי, החברתי, הנפשי והקוגניטיבי. עוד צויין, כי הפסקת השתייה מלווה בסימני גמילה ברורים, אשר עשויים להיות מלווים בהזיות ראיה ואף הפרעות בתפיסה, שנמשכות לפחות כ-3 ימים ולעיתים אף מתפתחת תסמונת דליריאנטית. תסמונת הגמילה מופיעה מספר ימים לאחר הפסקת השתייה או מיד עם הפסקתה. עורכי חוות הדעת סבורים, כי הנאשמת פיתחה תסמונת גמילה לאחר הפסקת שתייה בת 3-4 ימים. לעניין אחריותה הפלילית של הנאשמת כותבים עורכי חוות הדעת, כי במועד האירוע וכתוצאה משתיית אלכוהול מרובה, היה מצבה הנפשי של הנאשמת בלתי מאוזן, היא הייתה חסרת יכולת להבין את אשר היא עושה או את הפסול שבמעשיה ולהערכתם היא הייתה חסרת יכולת להימנע מעשיית המעשה. למעשה, הפסקת השתייה הביאה את הנאשמת למצב פסיכוטי דליריאנטי. עורכי חוות הדעת סבורים, כי מניסיונה של הנאשמת מאפיזודות שתייה קודמות, היה עליה לדעת ש"מצבה הנפשי עלול להיות סכנה לה ולזולתה וידיעה זו היתה אמורה למנוע ממנה להיכנס באופן מודע למצב של שכרות שבעקבותיו היא הגיעה למצבים פסיכוטיים מלווים בהתנהגות חסרת שיפוט שמהווה סכנה לא רק לעצמה אלא גם לסובבים אותה. הנאשמת בחרה במודע להתעלם מההשלכות השליליות הכרוכות 'במסע' שתייה פרוע וחסר כל רסן" (עמ' 5-6 לחוות הדעת). תסקיר שרות המבחן ביום 30/8/10 הוגש תסקיר מטעם שרות המבחן למבוגרים בעניינה של הנאשמת. התסקיר נכתב לאחר פגישה עם הנאשמת בבית המעצר, קבלת מידע אודותיה מעו"ס בבית המעצר, חומר אודות המשפחה מגורמי הרווחה, פגישה עם אחותה של הנאשמת ובעלה, הכרות קודמת עימה במסגרת הכנת תסקיר מעצר, חוות דעת פסיכיאטרית וחוות דעת פסיכולוגית. מהתסקיר עולים הפרטים הבאים: הנאשמת בת 39, נשואה, אם לשני ילדים בגילאי 4.5 ו-6.5 ועובדת בניקיון בתים. עלתה לישראל מקירגיזיה בשנת 2002 בגפה. הבעל בן 41 ,יליד אוקראינה, בעל מעמד תושב, מצוי בתהליך קבלת אזרחות, עובד בעבודות בניין. המשפחה מתגוררת בתל אביב. הנאשמת הינה הצעירה מבין שלושה אחים. אחיה מתגורר בחו"ל והקשר עימו נותק. האחות מתגוררת במרכז הארץ וסייעה לנאשמת בקליטתה בארץ. משפחת המקור היא משפחה "רב בעייתית". שני ההורים סבלו מהתמכרות לאלכוהול. האב נפטר בהיות הנאשמת תינוקת. האם הוכרזה כבלתי כשירה לגידול הילדים ובעקבות כך הם הוצאו מחזקתה. הנאשמת ואחיה נמסרו לבית יתומים ואילו האחות אומצה על ידי קרובת משפחה. הנאשמת בוגרת 15 שנות לימוד, בעלת השכלה בתחום הטכסטיל ובתחום הנהלת החשבונות. עם עלייתה ארצה הועסקה  בניקיון בתים אצל לקוחות קבועים. זמן קצר לאחר עלייתה ארצה הכירה את בעלה, אשר באותה עת שהה בארץ באופן בלתי חוקי. בשנת 2004 גורש הבעל, דבר שהביא את הנאשמת לידי משבר ולשתיית אלכוהול מופרזת ורצופה, במשך מספר ימים. בתקופה זו נמצאה הנאשמת משוטטת ברחובות והועברה לבית חולים פסיכיאטרי, כשהיא במצב פסיכוטי וסובלת מהלוצינציות. הנאשמת טופלה תרופתית ושחררה לביתה כעבור מספר ימים. בהמשך נסעה לאוקראינה, נישאה לבעלה, שבה לארץ בלעדיו והחלה בהליכים מול משרד הפנים להבאתו לישראל. בתקופה זו נולדה בתה הבכורה וכחודש לאחר הלידה עזבה הנאשמת את בית האחות ועברה לגור לבדה עם בתה. הנאשמת התקשתה לנהל אורח חיים תקין ושבה לשתייה רצופה של משקאות אלכוהוליים. בעקבות תלונת האחות על שריפת בגדי התינוקת, נעצרה הנאשמת ואושפזה שנית בבית חולים פסיכיאטרי במצב פסיכוטי. הנאשמת עזבה את בית החולים על דעת עצמה, נמצאה על ידי המשטרה כשהיא משוטטת בכביש מהיר ואושפזה בכפייה. הבת הקטינה הוכרזה כקטינה נזקקת והועברה להתגורר אצל אחות הנאשמת. בשנת 2005 עברה הנאשמת מבחני מסוגלות הורית ונמצאה מסוגלת לגדל את בתה, בליווי ומעקב מקצועי. בעקבות זאת שבה הקטינה להתגורר בבית הוריה. באשר להתמכרותה לאלכוהול מציינת קצינת המבחן, כי הדבר החל בשנות העשרים לחייה. דפוס השתייה מאופיין בשתייה תקופתית, אינטנסיבית למשך מספר ימים. ההתמכרות החריפה בארץ, אולם הנאשמת לא עברה טיפול רציני ומקיף בנושא. הנאשמת הודתה בפני קצינת המבחן בביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום ולקחה אחריות להתנהגותה ולמעשיה. לדבריה, אינה זוכרת את עצם השלכת הילדים מהחלון, אולם היא זוכרת את הרקע לכך. הנאשמת ביטאה דאגה למצבם של ילדיה, הביעה חרטה על מעשיה וקצינת המבחן התרשמה שהנאשמת מודעת לעומק הפגיעה בהם. הנאשמת אף ביטאה מוטיבציה לעבור טיפול גמילה ארוך טווח במסגרת המאסר. בעלה של הנאשמת תיאר אותה כאמא טובה ומתפקדת בתקופות שאינה שותה. הבעל הכיר את בעיית השתייה שלה אולם לא הכיר באפשרות שהיא עלולה לפגוע בילדים. הבעל שומר על קשר עם הנאשמת ומבקש שתשתחרר ותעבור טיפול גמילה מחוץ לבית הסוהר. קצינת המבחן התרשמה, כי הבעל אינו ער לחומרת התמכרותה של הנאשמת, אינו מחובר לחומרת העבירות ולעומק הפגיעה בילדים. קצינת המבחן מציינת לחיוב את אחותה של הנאשמת, אישה בוגרת ועצמאית, אשר סייעה לנאשמת לאורך השנים, הייתה מודעת למצבה, אולם גם היא הופתעה מהתנהגותה ומהפגיעה בילדים. האחות ביטאה דאגה למצבם של הילדים והביעה נכונות להמשיך ולטפל בהם. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשמת היא אישה נבונה, שחוותה משברים וטראומות מגיל צעיר,  התקשתה להתמודד עימם ובחרה בדרך של הימנעות מהתמודדות באמצעות שתיית אלכוהול. בין אפיזודות השתייה קיימה הנאשמת אורח חיים תקין. לאורך השנים נקטה הנאשמת בדפוס מטשטש כלפי התמכרותה ונראה שבשל כך לא עברה טיפול מקיף ומסודר לבעיית השתייה. בסופו של יום, נמנעה קצינת המבחן מלבוא בהמלצה כלשהי בעניינה של הנאשמת, אולם ציינה, שככל שייגזר עליה עונש של מאסר בפועל, מומלץ לאפשר לה לעבור טיפול בהתמכרות לאלכוהול במסגרת בית הסוהר. תסקיר נפגעי עבירה ביום 22/8/10 הוגש תסקיר נפגעי עבירה בעניינם של הקטינים. בפתחו מציינת עורכת התסקיר, כי בחרה שלא לשוחח עם הקטינים, בשל העובדה שמדובר בילדים קטנים המטופלים על ידי גורמי טיפול רבים ומגוונים, ולדעתה מעורבות של גורם נוסף עלולה להוסיף על הקשיים הקיימים בלאו הכי. לפיכך, התסקיר נערך על סמך פרוטוקול בית משפט, כתב אישום מתוקן, סיכומי חקירות הילדים, פגישה בבית המשפחה עם האב ועם הדודה (אחות הנאשמת), מידע בכתב ובעל פה מעובדת סוציאלית ממחלקת "אביבים" בתל אביב שטיפלה במשפחה, וכן מידע בכתב ובעל פה מצוות המטפלים במרכז החירום בו שוהים הקטינים. הקטינה ד.א., בת שש וחצי. למדה בגן בחטיבה צעירה בבית ספר "הירדן". עובר לאירוע נערך לה אבחון פסיכו-דיאגנוסטי, שלמרבה הצער תוצאותיו הגיעו רק לאחריו. האבחון קבע שהקטינה נמצאת ברמה קוגניטיבית בטווח הגבולי, כאשר הפוטנציאל שלה גבוה באופן משמעותי מהישגיה בפועל. המלצות האבחון היו לשלב את הקטינה במסגרת המיועדת לילדים עם קשיי שפה ודיבור, ביצוע אבחונים נוספים והדרכת הורים. בועדת השמה חריגה מחודש יולי שנה זו הוחלט, כי בשנת הלימודים הנוכחית תשולב הקטינה בכיתת חינוך מיוחד במסגרת רגילה. במישור האישי ההתרשמות הייתה, כי היא חשה בודדה בעולם המבוגרים הבלתי נהיר ומעורר פחד עבורה. סובלת מאפקט דיכאוני ורמות מתח פנימי גבוהות, נוטה להימנעות והתבודדות, בכי במצבים קשים. עוד נמצא, כי כישוריה הבינאישיים אינם מפותחים כמצופה מילדה בגילה. הקטין י.ק., בן חמש. עובר לאירוע שולב בגן עירוני ובמועדונית. המלצת הצוות הטיפולי במרכז החרום היא לשלב את הקטין בגן לילדים עם קשיים רגשיים, ולהתחיל באבחון פסיכו-התנהגותי בקופ"ח, על מנת לאבחן את המקור לקשיים המוטוריים, השפתיים והרגשיים. מדוחות הגורמים המטפלים במרכז החירום עולה קשר חזק בין הקטינים, המתבטא בדאגה ובשמירה הדדית, במעין תחושה של ניצולים, שאיבדו את האמון במבוגרים סביבם. הקטינים הגיעו למרכז החירום מלווים בתחושות של פחד וחרדה, אשר באו לידי ביטוי בקשיים בשינה, בסיוטי לילה, בקושי בשליטה בסוגרים, תוקפנות וחשדנות כלפי המדריכות, פחד ממגע, שינויים קיצוניים במצב הרוח, צורך עז בשליטה ובקשר של רוך ומגע. הטיפול נסוב סביב שיקום האמון  ובמיוחד שיקום היחסים עם האב, שלתחושת הילדים איכזב אותם ולא שמר עליהם. ההתרשמות כיום היא שהילדים נמצאים במצב טוב יותר. מבחינה רפואית מצבם הפיזי מפתיע לטובה, אך הם נמצאים עדיין במעקב רפואי שוטף. "ההתרשמות הקלינית היא מילדים הנמצאים במצב פוסט-טראומה, רגישים מאוד למבוגרים בסביבתם, זקוקים להשגחה צמודה... ניכר קושי שלהם לווסות תוקפנות, רמות חרדה גבוהות, התנהגות מינית מדאיגה והם זקוקים לרמות הרגעה וביטחון" (ע' 5) באשר לקשר עם האב צויין, כי מדובר בקשר רציף ובשיתוף פעולה מלא מצידו. הקטינים מגיעים לביקור בביתם, במחיצת האב אחת לשבועיים. ההתרשמות מהאב היא של אדם בעל בעיות אישיות ואישיותיות המקשות עליו להוות גורם אחראי עבור ילדיו ולגדלם. קשריו עם אחות הנאשמת רווי מתח ואינם יציבים. באשר לנאשמת, הקטינה כמעט ואינה מדברת עליה. כאשר היא מזכירה אותה, היא מביעה כלפיה געגועים ומסבירה שהנאשמת לא ידעה מה היא עושה וכי היא חולה. לעומתה, הקטין מדבר רבות על הנאשמת. הוא מביע כעס רב כלפיה, אינו רוצה לראותה ולא רוצה בהחלמתה. לאחרונה, הוחלט לאפשר לקטינים לשוחח עם הנאשמת בטלפון. בפגישה עם האב ואחות הנאשמת בדירה בה התרחש האירוע, התרשמה עורכת התסקיר מבית מאובזר ונקי, שלכאורה לא חסר בו דבר, וקיים פער בולט לחומרת המעשים והפגיעות הקשות מהן סבלו הקטינים בין כתליו. עוד התרשמה עורכת התסקיר באופן בלתי אמצעי מרמות המתח הקיימות בין השניים. בדומה להתרשמות הצוות המטפל במרכז החרום, גם מול עורכת התסקיר ניסו האב והאחות, באופן מדאיג, למזער קיומה של בעייתיות כזו או אחרת בתפקודה של הנאשמת. רק לאחר שהבינו כי בידי עורכת התסקיר מידע בעניין, הם הסכימו להודות בקיומה של בעיית שתייה אצל הנאשמת. הן האב והן האחות מסרו שהם מעוניינים שהקטינים ישובו להתגורר בהשגחתם בבית. לטענתם, החלטת הרשויות מהווה התערבות לא מיטיבה ואף מחבלת בניסיונותיהם לשקם את המשפחה ואת הקטינים. מהאינפורמציה שהגיעה לידי עורכת התסקיר עולה תמונה של התנהלות הורית לקויה באופן קיצוני של הנאשמת, עבר של אירועים קודמים בהם התנהגה באופן שסיכן את הקטינים, תוך חוסר שיפוט וסממנים של מצב פסיכוטי, כל אלו בעקבות שתיית אלכוהול. קיימות בעיות תפקודיות, אישיות, משפחתיות ואישיותיות הן של הנאשמת והן של האב. ההתרשמות היא מהזנחה רגשית ופיזית ופגיעות מתמשכת בקטינים. באשר לאב צויין, כי למרות חולשותיו, אשר אינן מאפשרות לו לתפקד כהורה יחיד, קיימת חשיבות רבה להמשך קשר תקין ורציף עימו. באשר לדודה צויין, כי היא נתפסת על ידי הקטינים כדמות מיטיבה ואהובה, אולם התייחסותה כלפי הנאשמת ובעיית השתייה, בדומה לזו של האב, מעוררות סימני שאלה מדאיגים בקשר לעתיד הקטינים. לסיכום מציינת עורכת התסקיר, כי לאור הפגיעות הפיזיות, ובעיקר הרגשיות והנפשיות הקשות בקטינים, הם יזדקקו לזמן רב כדי לעבד את הטראומה שעברו. זאת, בנוסף לקשיים שהיו מנת חלקם טרם האירוע נושא כתב האישום. דו"ח אבחון פסיכולוגי מטעם הנאשמת ביום 21/8/11, הוגש דו"ח אבחון פסיכולוגי מטעמה של הנאשמת, אשר נערך על ידי ד"ר אורי רסובסקי, נוירו-פסיכולוג ופסיכולוג קליני מומחה. הדו"ח מבוסס על בדיקת הנאשמת ב"נווה תרצה", עיון בשני מסמכי אשפוז מבית החולים תל השומר, עיון בחוות הדעת הפסיכיאטרית המשלימה וכן עיון בכתב האישום. תיאור הרקע המשפחתי של הנאשמת בדו"ח זה דומה לתיאורים המצויים בתסקיר שרות המבחן ובחוות הדעת הפסיכיאטריות, ולכן לא מצאתי לחזור עליו שוב. ד"ר רסובסקי מציין כי הנאשמת נמצאת במצוקה נפשית ברמה גבוהה, מדווחת על תחושות פחד וחרדה לגבי עתידה ועתיד ילדיה. מדוווחת על קשיים משפחתיים ושימוש יתר באלכוהול, הפרעות התמכרות ומצב רוח. ישנם גם גורמים גנטיים, אשר תורמים את השפעתם משני הצדדים של המשפחה. לא נמצאה אצל הנאשמת עדות להפרעת דחק פוסט טראומטית. לזכותה של הנאשמת נזקפה העובדה, שלמרות נתוניה ההתחלתיים הקשים, היא הצליחה להשלים את לימודיה, התמידה בעבודתה ויצרה קשר זוגי יציב. ד"ר רסובסקי מסכים עם הערכתם של ד"ר שי וד"ר צ'רנס, אודות מצבה הנפשי של הנאשמת, כאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית המשלימה. אלא שבניגוד למסקנתם, לפיה ניסיונה הקודם של הנאשמת בדבר תוצאות שתיית אלכוהול היה אמור למנוע ממנה להיכנס באופן מודע למצב של שכרות, סבור ד"ר רסובסקי, כי ספק אם הנאשמת הייתה יכולה להימנע משתייה מופרזת של אלכוהול ללא התערבות טיפולית מתאימה. ד"ר רסובסקי מעריך, כי האירוע נשוא כתב האישום מהווה נקודת מפנה בחייה של הנאשמת, קיימת כיום הזדמנות ממשית עבורה לעבור תהליך גמילה ולשקם את חייה. ענישה מחמירה תהווה טראומה נוספת לאלו שחוותה במהלך כל חייה, להגביר את מצוקתה הנפשית, להחמיר את דיכאונה ולפגוע בתהליך הטיפולי (ע' 4). טיעוני המאשימה לעונש בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה, כי מקורו של האירוע  בהחלטה של הנאשמת לפצוח במסע שתייה, כאשר היא מודעת להשלכות השתיה עליה וחמור מכך, היא מודעת לתסמיני הגמילה לאחר מכן ולתוצאותיהם. ב"כ המאשימה סבורה, כי קבלת עמדתו ומסקנתו של ד"ר רסובסקי משמעותה הסרת האחריות מאלכוהוליסט באשר הוא אלכוהוליסט, וזאת אין לקבל. לדבריה, השיקולים להגיע להסדר טיעון היו שיקולים של חסד, כאשר לנגד עיני המאשימה עמדה העובדה, שהמעשים כוונו כנגד ילדיה הקטינים של הנאשמת, אשר נותרו בחיים ויאלצו לשאת על גבם את המשא הכבד. לדידה, בכך מתמצים השיקולים לקולא בעניינה של הנאשמת. העובדה שהקטינים נותרו בחיים אינה נסיבה שיש לשקול לזכותה של הנאשמת. מעשיה חרצו את גורלם ורק נס או כוח עליון השאירו אותם בחיים ומדובר ברף העליון של עבירות החבלה. עקרון ההלימה, כפי שבוטא בדו"ח ועדת גולדברג, מחייב קיומו של יחס הולם בין חומרת העבירה לחומרת העונש. לכן, בסיכומיה עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמת את תקופת המאסר המקסימאלית הקבועה בחוק. טיעוני הסנגור לעונש בטיעוניו, עמד הסנגור המלומד על נסיבות חייה הקשות של הנאשמת, אשר אינן שנויות במחלוקת. הנאשמת היא אשה מסכנה, שהיתה במצב פסיכוטי כאשר ביצעה את המעשים המתוארים בכתב האישום. הסנגור ציין, כי על פי ה-DSM6, המדריך להפרעות נפש, אלכוהוליזם כרוני מוכר כהפרעה פסיכיאטרית. לאור זאת, ביקש לאמץ את מסקנתו של ד"ר רסובסקי, לפיה בהיעדר טיפול נעדרה הנאשמת את היכולת להימנע משתיית האלכוהול. במסגרת השיקולים לקולא ביקש הסנגור להתחשב בהודאתה של הנאשמת, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, בלקיחת האחריות למעשים ובחרטה המלאה והכנה, וכן בשיתוף הפעולה עם גורמי הטיפול. הסנגור ביקש, כי העונש שיוטל על הנאשמת יותיר לה אור בקצה המנהרה, אשר יסייע בשיקומה, תוך הפנייה לאסופת פסקי דין ולמקרים בהם נפסקו עונשים קלים יחסית במקרים חמורים יותר. דברי הנאשמת הנאשמת ניצלה את זכות "המילה האחרונה" המוקנית לה והביעה חרטה וצער על מעשיה. לדבריה חשה שמישהו רודף אחריה, כדי לעשו תנזק לידלים ויתכן שבגלל זה זרקה אותם ורצתה בעצמה למות. היא אוהבת את ילדיה ועונשה הוא חוסר האפשרות לראותם. דיון זהו אחד מאותם מקרים קשים, במסגרתם הורה חוטא לתפקידו הטבעי כלפי ילדיו, ובמקום לאהוב, לחבק, לשמור ולהגן עליהם - הוא פועל באופן מנוגד ופוגע בעצמו בילדיו, פגיעות פיזיות קשות וחמורות ומותיר את נפשם מיוסרת לעד. לא אחת נאמר, כי אין דרך משפטית נאותה להתמודד עם מקרים אלה, לא בדרכי גמול ולא בגדרי הרתעה. גדר הספקות המתמיד הוא בין אי היכולת שלא לענוש, ובין ההכרה כי חלק ניכר מהמקרים נובעים ממצוקה שאין לה שיעור (כדברי כב' השופט רובינשטיין בע"פ 373/10 אולגה בוריסוב נ' מדינת ישראל, מיום 3.4.11, העוסק אמנם במקרה של הריגה אך ישים גם לענייננו). בע"פ 75/04 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 70, עמדה כב' השופטת ביניש (כתוארה אז) על ההתלבטויות בפניה ניצב בית המשפט, עת הוא נדרש לגזור דינה של אם שרצחה את בנה עקב משבר נפשי. רציונל הדברים והגיונם חל גם בעניינה של הנאשמת שבפנינו, בו רק בנס ניצלו חייהם של הקטינים: "קשה היא מלאכת גזירת הדין, והיא קשה שבעתיים כאשר עומדים אנו אל מול התופעה המחרידה של אם הממיתה את עוללה. מעשי המתה של ילדים בידי הוריהם מזעזעים את נפשו של כל אדם, שכן הם נתפסים כמנוגדים לאינסטינקט אנושי ראשוני ובסיסי - הצורך של הורים להגן על צאצאיהם. מטעם זה גם, לא פעם, התגובה של אדם מהיישוב השומע על ילד שהומת בידי אביו או אמו היא כי מדובר במעשה כה חריג, עד כי מצביע הוא על סטייה מהנורמה, המצדיקה תגובה סלחנית. אולם הסתכלות זו היא חד-ממדית ומחטיאה את תכלית ההליך העונשי. טענת הסניגוריה שלפיה כאשר מדובר באימהות המבצעות מעשי המתה מתחייבת גישה מקלה, עשויה להיות נכונה בנסיבות מסוימות, אך אין לקבלה כגישה כללית וגורפת." (פסקה 4 בעמ' 74) אליבא דכולי עלמא, מדובר בנאשמת קשת יום, אשר נסיבות חייה לא היטיבו עמה. ילדותה עברה עליה במוסדות לאחר שאביה האלכוהוליסט עזב ואמה האלכוהוליסטית הוכרזה כבלתי כשירה לגדלה. במוסדות בהם גדלה והתחנכה, חוותה הנאשמת אלימות פיזית ונפשית. חרף הקשיים אשר עיצבו את אישיותה של הנאשמת היא רכשה מקצוע ועסקה בו באופן מסודר. עם עלייתה ארצה התפרנסה הנאשמת מניקיון בתים של לקוחות קבועים. אלא שנסיבות חייה של הנאשמת ואישיותה הדלה הובילו אותה אל הטיפה המרה, וההתמכרות לאכוהול שימשה עבורה כאמצעי להתמודדות עם קשיי היומיום. דפוס השתייה כלל צריכת אלכוהול רצופה למשך מספר ימים, לאחריהם חוותה הנאשמת תסמינים של גמילה, אשר השפעותיהם פורט בהרחבה בחוות הדעת השונות בעניינה. אירועי הגמילה מאלכוהול הביאו את הנאשמת לשני אשפוזים פסיכיאטריים ובתה הקטינה הוצאה מחזקתה והוכרזה כקטינה נזקקת.   אכן, בין מסע שתייה אחד למשנהו - תקופות שנמשכו גם חודשים רבים -  קיימה הנאשמת אורח חיים "נורמטיבי". אולם דומה שלא היה די בכל אלו כדי להביא את הנאשמת לכדי הפנמה של חומרת מצבה ופניה לטיפול גמילה עמוק. אין חולק, כי הנאשמת כשירה לעמוד לדין ולא עומדת לה הגנת השכרות המצוייה בסעיף 34ט לחוק. המומחים חלוקים בשאלה אם יכולה הייתה הנאשמת, בכוחות עצמה, להימנע מכניסה מודעת למסע שתייה, כאשר היא יודעת כיצד הוא מסתיים ומהם התופעות המלוות את סיומו. בעוד הפסיכיאטר המחוזי וסגנו סבורים שהתשובה לשאלה זו הינה בחיוב, המומחה מטעם הנאשמת סבור בדיוק ההפך ולדידו, בהעדר טיפול, יש להשיב על שאלה זו בשלילה. בכל הכבוד הראוי למומחה מטעם הנאשמת, סבורני שבעניין זה יש לאמץ את קביעותיהם של הפסיכיאטר המחוזי וסגנו. עיון בתסקירים ובחוות הדעת שהוגשו בתיק מלמד, כי כבר משנת 2004, בעקבות גירושו של בן זוגה מהארץ, התדרדר מצבה הנפשי של הנאשמת והביא לאשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי, כשהיא נתונה במצב פסיכוטי, והכל על רקע שימוש יתר באלכוהול. בחודש פברואר 2004 נמצאה הנאשמת משוטטת ברחובות ואילו בחודש דצמבר באותה שנה היא שרפה את חפציה של בתה הקטינה, שהייתה בת כחודשיים בלבד. בשנת 2005 עברה הנאשמת הערכת מסוגלות הורית, אובחנה כלוקה בהפרעת אישיות בלתי ספציפית, נמצאה מתפקדת בתחום הנורמה והומלץ להשיב לחזקתה את בתה בליווי ובמעקב מקצועי. בחודש מאי 2009 נמצאה הנאשמת, יחד עם ילדיה, בשעת לילה, בגן ציבורי, כשהיא בגילופין. הנאשמת נעצרה והקטינים נלקחו על ידי האב. מדו"ח האבחון של ד"ר רסובסקי ואף מדבריה של הנאשמת עולה, כי היא עשתה בעבר ניסיונות גמילה, שלא צלחו. בדו"ח צויין שהנאשמת הופנתה תמיד לייעוץ ללא תוכנית גמילה מסודרת ואינטנסיבית. הנאשמת ציינה שגם תהליך הגמילה שהיא עברה לא היה רציני "זה שאני נוכחתי בגמילה זה לא היה גמילה אמיתית ... אני פעם בשבוע הולכת, אבל זה גמילה? אח"כ שותה וודקה זה גמילה?" (עמ' 20 שורות 28-30 לפרוט' מיום 19/9/2011). הנה כי כן, לא רק שניסיונה המר של הנאשמת מאפיזודות שתייה קודמות היה צריך להדליק אצלה שורה של נורות אדומות בדבר תוצאותיהן הרות האסון, אלא שבפועל הייתה הנאשמת מודעת למצבה ועשתה ניסיונות, גם אם מעטים ודלים, להיגמל מאלכוהול, אך למרבה הצער ניסיונות אלו לא צלחו. בדבריה לבית המשפט דיברה הנאשמת על האינסטינקט האימהי שהביא אותה לזרוק את ילדיה מהחלון, כדי להגן עליהם ממישהו שראתה אותו, בחזיונה, רודף אחריה. היכן היה אותו אינסטינקט אימהי בכל אותם מקרים, כולל המקרה האחרון, בהם הכניסה את עצמה במודע לתסמיני הגמילה שגרמו לאותו חיזיון? לאור האמור לעיל, מקובלת עלי מסקנתם של הפסיכיאטר המחוזי וסגנו בדבר יכולתה של הנאשמת להימנע מכניסה מודעת למצב של שתיית יתר, וזאת בשל ניסיונה בתוצאותיו של סיום מסע שתייה כאמור. ראוי לציין, כי שרותיו הרווחה לא מצאו מקום להמשך טיפול, חרף אישפוזיה הקודמים של הנאשמת והידיעה כי היא מכורה לאלכוהול. מדובר בהתנהלות תמוהה של שירותי הרווחה, שהותירו את הקטינים בהשגחתה הבלעדית של הנאשמת, ללא ליווי מקצועי וללא התמיכה הנדרשת. אני מוצאת טעם לפגם בהתנהלות זו, המצדיקה העברת עותק מגזר הדין לעיונם של המנכ"ל והיועץ המשפטי במשרד העבודה והרווחה, על מנת שניתן יהיה להסיק את המסקנות המתבקשות מכך. באורח מפתיע, על גבול הבלתי ייאמן, מצבם הפיזי של הקטינים הוא טוב, חרף הנפילה ממרפסת הקומה הרביעית והחבלות החמורות מהן סבלו (לקטין - שבר בעצם הבריח, שברים בבסיס הגולגולת וגג הארובות, התדרדרות שהצריכה הנשמה והרדמה. לקטינה - שברים בצלעות, בשבר ברמוס פוביס משמאל, קרעים בכבד ובכליה ימנית, שבר ברדיוס ובאולנה הימניים שהצריכו ניתוח וגבס). נראה שהם אינם סובלים מנכות פיזית כתוצאה מהאירוע, אך שניהם עדיין נתונים במעקב רפואי שוטף באשר לנזקים הנפשיים והרגשיים, כעולה מהתסקיר ועל בסיס ידיעה שיפוטית וניסיון החיים, לא תמיד ניתן לאמוד מיד את נזקו הנפשי של קורבן עבירה, תוצאותיו והשפעותיו. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בפוגע שהינו הורה האחראי על הקטין. התסקיר מפרט אודות הבעיות הנפשיות והרגשיות, התהליכים הטיפוליים המורכבים שעברו הקטינים בשנה האחרונה, והחשש כי יידרש לקטינים עוד זמן רב וטיפול אינטנסיבי, כדי לעבד את הטראומה שסבלו מידי אימם- הורתם. רמת הענישה ב"כ המאשימה נמנעה מלהביא בפני בית המשפט פסקי דין העוסקים בעבירות דומות או בנסיבות דומות, והסתפקה בהפניה לגזר הדין בתפ"ח (ת"א) 17600-12-09 מדינת ישראל נ' ארז אפרתי (מיום 29/7/2010, פורסם באתר "נבו"), ממנו ביקשה ללמוד גזירה שווה לעניין השכרות. סבורני, שלא ניתן להסתמך על גזר הדין בעניין אפרתי לענייננו (ראה פסקה 26 לגזר הדין). הסנגור הפנה לפסיקה בעבירות דומות ואף בעבירות חמורות יותר, אשר רף הענישה בהם אינו עולה על 8 שנות מאסר בפועל. בע"פ 373/10 אולגה בוריסוב נ' מדינת ישראל (מיום 3/4/2011, פורסם באתר "נבו") הותיר בית המשפט העליון עונש מאסר בן 8 שנים שהוטל על אם, שהורשעה בהסדר טיעון בעבירה של הריגה, בכך שבשעת לילה מאוחרת נכנסה עם בנה הקטין לים במטרה לשים קץ לחייה ולחיי בנה. הקטין טבע למוות והמערערת הצליחה לצאת מהמים בשלום. בע"פ 10715/08 ישראל אשר ולס נ' מדינת ישראל (מיום 1/9/2009, פורסם באתר "נבו") הותיר בית המשפט העליון על כנו, ברוב דעות, עונש מאסר בן 6 שנים, שהוטל על אב שהורשע בהריגת בנו, בכך שהתעלל בפעוט, טלטל אותו, שמט אותו מידיו וכתוצאה מכך נחבט ראשו בעוצמה בקיר. בת.פ. (ת"א) 40017/07 מדינת ישראל נ' כרמית מייזל (מיום 11/9/2007, פורסם באתר "נבו") נגזר על הנאשמת עונש של 5 שנות מאסר, לאחר שהורשעה בעבירה של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, בכך שהשליכה את ילדתה הקטינה ממרפסת דירתה בקומה הראשונה, מגובה של 4 מטרים, לאחר שלא הפסיקה לבכות. למרבה המזל לקטינה לא נגרם נזק של ממש. הנאשמת סבלה מאלימות בילדותה ואף הוצאה בשל כך מביתה וכן סבלה מנחת זרועם של שני בעלים מכים, ושהתה בעקבות כך במעון למשים מוכות למשך מספר חודשים. בת.פ. (מרכז) 7613-07-08 מדינת ישראל נ' גלעד מוקטה (מיום 12/7/2009, פורסם באתר "נבו") נגזר על הנאשם עונש של 33 חודשי מאסר , לאחר שהורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שלאחר שנשאר לבדו עם בתו התינוקת וזו לא הפסיקה לבכות, אחז בחוזקה בבית החזה שלה ובקרסוליה ונענע אותה. משלא פסקה עדיין לבכות, הטיח הנאשם את החלק הקדמי של ראשה שלוש פעמים בקיר. כתוצאה מהמעשים נגרמו לתינוקת שברים בגולגולת ודימומים ושטפי דם במצח, בקרקפת, בבית החזה ובקרסוליים. הנאשם בעל קשיים רגשיים וחברתיים ולא גוייס לצבא על רקע אי התאמה. שני בני הזוג התקשו במילוי המטלות ההוריות. לבסוף, ניתן להפנות גם לגזר דינו של בית המשפט המחוזי בת.פ. 09-09-21020 מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 14/1/2010, פורסם באתר "נבו"), שלא הוזכר ע"י הסנגור המלומד.  שם נידון הנאשם לעונש של 4 שנות מאסר, לאחר שהורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין, בכך שלאחר שראה את בנו הקטין עושה את צרכיו במכסיו, הוא הפשיט את פלג גופו התחתון, השכיבו על הרצפה והצמיד סכין מחוממת לעכוזו ולבטנו התחתונה. הקטין סבל מכוויות מדרגה 2 בעכוזו, בירכיו ובמפשעתו. בגזירת העונש התחשב בית המשפט בעברו הפלילי של הנאשם, אשר הורשע בעבר בעבירות של תקיפת קטין ותקיפת בת זוג ומנגד התחשב בית המשפט בהודאת הנאשם ובהבעת חרטה מצידו. מן הכלל אל הפרט העבירות בהן הורשעה הנאשמת הן קשות וחמורות. הענישה בגינן אמורה לבטא את סלידת החברה מהזנחה נפשעת , התעללות ומעשי אלימות, בכלל, וכלפי בן משפחה, בפרט. לא בכדי נקבעו בצד עבירת ההתעללות בקטין בן משפחה עונש מאסר של 9 שנים, ובצד העבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כלפי בן משפחה עונש מאסר של 10 שנים. עיון בפסיקה שהוגשה לעיוננו מלמד את שכבר ידענו - כל מקרה ונסיבותיו עימו. הגם שבחלק מהפסיקה שהוגשה הורשעו נאשמים בעבירות דומות או במעשים דומים, עדיין נסיבותיו של כתב האישום דנן שונות ומחייבות התייחסות עניינית וחד-משמעית. בגזירת העונש, מלאכה לא קלה ובלתי מדוייקת בפני עצמה, ננסה ללמוד מהמקרים הדומים ולהתאימם לענייננו. ראש וראשון במסגרת השיקולים לחומרא הוא ענין הפגיעה בקטינים, ילדיה של הנאשמת. הקטינים הושלכו ממרום הקומה הרביעית אל חצר הבניין. לא ניתן לתאר מה עובר במוחו של ילד במשך שניות צניחתו אל קרקע. האם פחד? האם זעק לעזרת אימו? הפגיעות הפיזיות שסבלו הקטינים הינן קשות ומתוארות בסעיף 8 לכתב האישום המתוקן. הפגיעות הנפשיות חמורות עשרות מונים, ורק מקצתן תוארו בתסקיר נפגעי עבירה. גם עורכת התסקיר, אשת המקצוע, מציינת כי השיקום ייארך עוד זמן רב וכלל לא בטוח שהקטינים יתגברו על הטראומה שהאירוע הותיר בהם. שיקול נוסף לחומרא בעניינו, הוא תחילתו של מסע שתיית האלכוהול, מתוך ידיעה, המבוססת על ניסיון העבר, בדבר תוצאותיו של המסע ובמיוחד תסמיני הגמילה המלווים את סיומו. לא ניתן להתעלם מהעובדה, שלמרות ניסיונה מאפיזודות שתייה קודמות, שחלקן הסתיימו באשפוזים בבית חולים פסיכיאטרי, בעקבות תסמיני גמילה מאלכוהול ובהוצאת הקטינה ממשמורתה, בחרה הנאשמת במודע לצאת שוב למסע ובכך לסכן את עצמה ואת ילדיה. בעשותה כן הפכה הנאשמת ממגינתם של הקטינים לחורצת דינם. למרבה הצער, ניסיונה של השכנה ת.ח. לסייע לקטינים ולשמור עליהם בביתה, לא צלח מהטעם שהנאשמת, על אף מצבה, עמדה על כך שהם ישובו לביתם בשעת לילה מאוחרת. מנגד, לא ניתן להתעלם משיקולים לקולא לזכותה של הנאשמת. יש ליתן משקל לנסיבות חייה הקשות, אשר השפיעו ועיצבו את אישיותה הדלה. יש ליתן משקל להודאתה של הנאשמת וכן להיותה נעדרת עבר פלילי. משקל יינתן גם לחרטה שהביעה הנאשמת בפנינו, אשר למיטב התרשמותי היתה כנה ואמיתית, וכן לעובדה שהיא מצויה בתחילתו של טיפול הגמילה בבית הסוהר, כעולה ממכתבה של קצינת האסירות מיום 30/8/2011. לאחר איזון כל שיקולי הענישה לחומרא ולקולא, אציע לחבריי לגזור על הנאשמת שבפנינו עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרה,  ושנתיים על תנאי, והתנאי הוא שלא תעבור או תנסה לעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורה, עבירה מהעבירות בהן הורשעה בכתב האישום המתוקן. בנוסף, אמליץ להורות לשירות בתי הסוהר לפעול לשילובה של הנאשמת במסגרת טיפולית לגמילה מאלכוהול, בין כותלי בית הכלא. ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת כב' השופטת שרה דותן, אב"ד: אני מסכימה. שרה דותן, שופטתאב"ד כב' השופט שאול שוחט: אני מסכים. שאול שוחט, שופט סוף דבר: אנו גוזרים על הנאשמת שבפנינו עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרה,  ושנתיים על תנאי, והתנאי הוא שלא תעבור או תנסה לעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורה, עבירה מהעבירות בהן הורשעה בכתב האישום המתוקן. אנו ממליצים לשירות בתי הסוהר לפעול לשילובה של הנאשמת במסגרת טיפולית לגמילה מאלכוהול, בין כותלי בית הכלא. הודעה לנאשמת זכותה להגיש ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום. קטיניםהתעללות