קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על סחיטה באיומים: 1. במסגרת הסדר טיעון, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, לאחר שתוקן בשנית, והורשע על פי הודאתו בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (3 עבירות) (להלן "חוק העונשין") ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. על פי הסדר הטיעון עותרת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל של 15 חודשים, ורכיבים מוסכמים של מאסר על תנאי קנס כספי בסך 58,000 ₪ ופיצוי (לשישה מתלוננים) בסך של 42,000 (בחלקים שווים). ב"כ הנאשם שעל פי הסדר הטיעון רשאי לטעון לעונש באופן חופשי מבקש להטיל על הנאשם פרט לרכיבים המוסכמים מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. 2. כתב האישום המתוקן בשנית אוחז ארבע אישומים. על פי הנאמר בכתב האישום היה הנאשם בעליה של חברת שמירה "אור מרום" מאז הקמתה בשנת 2006. נטען בכתב האישום כי הנאשם נהג לסחוט חברות בניה באופן שכפה עליהן לשכור את שרותי השמירה של החברה שבבעלותו. במקרים בהם סרבו חברות הבניה לשכור את שרותיו נגרמו להן נזקים באלפי שקלים. על פי האישום הראשון, בחודש נובמבר 2006, החל מר גבי גבסו, בעליה של חברת "אלברטו גבסו ובניו בע"מ" בבניית פרויקט בניה בפתח תקווה. הוצע למר גבסו לשכור את שירותיה של חברת השמירה של הנאשם, אך גבסו סרב. ימים ספורים לאחר סרובו נגרמה חבלה בשיבר המים בפרויקט הבניה והוצף בסיס הבנין בפרוייקט. כתוצאה מכך נגרם לפרויקט נזק של 10,000 ₪. למחרת נעשתה פניה נוספת לגבסו באשר לשירותי השמירה של הנאשם. גבסו זימן את הנאשם לפגישה ולאחר מו"מ סוכם כי יוצב שומר מטעמו של הנאשם בפרויקט תמורת תשלום של 5,000 ₪ לחודש. על פי האישום השני מר דניאל בראונשטיין הוא מנהל מחלקת בטחון של קבוצת שיכון ובינוי. בשנת 2005 החלה קבוצת שיכון ובינוי לבצע פרויקט בניה בפתח תקוה. מיד כשהחלה החברה למקם ציוד באתר הבנייה פנה הנאשם למנהל העבודה לגבי שמירה באתר. מנהל העבודה הפנה את הנאשם לדבר עם מר בראונשטיין. בשיחה בין הנאשם לבאונשטיין אמר הנאשם: "אני שומר פה. אם לא אני אף אחד לא שומר", בתגובה זימן בראונשטיין את הנאשם לפגישה במשרדו. בפגישה, חזר הנאשם בשנית על האיום. על אף האיומים סרב בראונשטיין למסור לידי הנאשם את ביצוע השמירה. ביום 8.1.06, ימים ספורים לאחר אותה פגישה, נגרם נזק למבנה המשרדים בשווי אלפי שקלים. על פי האישום השלישי, גד נחמני הוא אחד מבעליה של חברת בניה. בשנת 2006 זכתה החברה במכרז עבודות תשתית בפתח תקוה, ובחודש יולי ביצעה עבודות למגרש חניה. בעת שעבד נחמני על טרקטור הגיע הנאשם ביחד עם אחר וביקש לדעת מהם מעשיו של נחמני במקום ודרש ממנו להפסיק את העבודות. האחר אמר לנחמני כי אם לא יפסיק את העבודות הוא ישרוף לו את הטרקטור. משבקש נחמני להבין את פשר הדבר איים עליו הנאשם ואמר לו "הבחור השתחרר מהכלא לא מזמן והוא רוצה כסף כי הוא רעב". הנאשם הסביר לנחמני כי לא ניתן לבצע עבודות מסוג זה בשכונה מבלי שהוא (הנאשם - ז.ב.) יקבל על כך כסף או לחילופין לצרפו כשותף בפרויקט. משסרב נחמני להצעותיו של הנאשם, הודיע לו הנאשם כי עליו להפסיק את העבודה במקום. כשבוע לאחר מכן, הורתה העירייה לנחמני לבנות חניון נוסף על קרקע ציבורית בקרבת מקום. נחמני הגיע למשרדו של הנאשם שביקש ממנו לא לבצע את העבודה. על פי האישום הרביעי, משה ברגר היה בעת הרלוונטיות מנהל מפעל "רם ניר" באזור התעשיה בפתח תקווה. ביום 30.10.07 הגיעו הנאשם ואחר - דני דנן - למשרדי המפעל, נכנסו למשרדו של ברגר, החלו לקלל ולאיים עליו שיחזיר להם חוב של 10,000 ₪. ברגר שלא הכיר את השניים ולא ידע על כל חוב שהוא חב להם, ביקש מהם לצאת ממשרדו, אך הם המשיכו לצעוק, לקלל ולאיים. משלא חדלו ממעשיהם התקשר ברגר למשטרה וביקש שישלחו שוטר. 3. בהתאם להסדר הטיעון הופנה הנאשם לשירות המבחן. התקבלו שני תסקירים. מהתסקיר הראשון עולה כי הנאשם בן למשפחה שבחלקה (שני אחיו) ניהלה אורח חיים שולי. הנאשם צבר לחובתו (עד שנת 2000) עבירות כנגד הרכוש ועבירות אלימות, אך מאז נישואיו בשנת 1999 גייס כוחות לשינוי אורחות חייו השתלב בעבודות והשקיע עיקר כוחו בפרנסת המשפחה. בשנת 2006 פתח חברת שמירה, חברה לעבודות עפר, וחברה בתחום של עובדים זרים. הנאשם הודה בשרות המבחן באופן חלקי בביצוע העבירות שלל גרימת נזק למתלוננים והביע חרטה על ביצוע העבירות. מהתסקיר השני עולה כי לאחר תחילת ההליכים המשפטיים נשוא תיק זה הבין הנאשם את חומרת מצבו ופעל לשינויו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם למד את הלקח המתאים, והעובדה שהביע רצון לפצות את המתלוננים מעידה על כך. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות, וזאת במידה וביהמ"ש ישקול להטיל עליו עונש מאסר. 4. מטעמו של הנאשם העידו עדים לעונש. לכל אחד מהם היכרות עם הנאשם על רקע שונה. מר ניסים עמרני, קצין משטרה בדימוס שמילא שורה של תפקידים במשטרה (בתפקידו האחרון היה סגן מנהל מחלקת חקירות) וכיום עוסק בעריכת דין, הכיר את הנאשם עוד בשנות ה-90 על רקע עבודתו במשטרה כאשר עמדו משני צידי המתרס. מר עמרני כקצין משטרה והנאשם כעבריין רכוש, שהתנהלותו העידה על דרך החיים שבחר לו. מר עמרני ביקש לבוא ולהעיד לנוכח התפנית שלהבנתו עשה הנאשם בחייו עם נישואיו והקמת המשפחה. מר עמרני העיד כי כיום הנאשם הוא איש עסקים, תורם לקהילה שהתרחק מעולם הפשע. מר צביקה וליט, חבר בוועד השכונה בה מתגורר הנאשם, תיאר את פעילותו של הנאשם למען הקהילה, פעילות הנעשית בצניעות מבלי שהנאשם יבקש כי זרי התהילה יהיו על שמו. מר משה אהרון דינוביץ קבלן, שנשא תפקידים שונים באיגוד הקבלנים של פתח תקווה, וכיום חבר הנהלה בארגון הקבלנים של פתח תקווה ומשמש בהתנדבות כיו"ר איגוד ערים לכבאות בפתח תקווה והסביבה, מכיר את הנאשם על רקע עסקי. מר דינוביץ העיד על רצונו של הנאשם לנדב כלי עבודה בעת שהשתוללה השריפה בכרמל. מר יוסי תורג'מן מנהל תזמורת לשמחות אחסן סוס בחצריו של הנאשם. מר תורג'מן תיאר את טוב ליבו של הנאשם וטיפולו המסור בסוסיו חינם אין כסף ועל החברות האמיצה שנקשרה ביניהם, על אף היותם משתייכים למגזרים שונים של החברה הישראלית. 5. המאשימה בטיעוניה לעונש, הבהירה כי הסדר הטעון שכלל תיקון משמעותי של כתב האישום שייחס לנאשם בתחילתו חמישה עשר אישומים נעשה בשל קשיים ראייתיים האופייניים לסוג העבירות בהן הורשע הנאשם, שיקולים נוספים בגיבוש הסדר הטיעון היו החסכון הניכר בזמן שייתר את העדת העדים הרבים והעובדה שהנאשם אינו מנהל יותר את חברת השמירה. עוד ציינה המאשימה את עברו הפלילי של הנאשם שאינו משמעותי הכולל עבירות רכוש כנגד רכב, ועבירות כנגד שוטרים. לצד שיקולים אלה ציינה המאשימה כי יש לזקוף לנאשם לצד החומרה את חומרת העבירות שבאה לידי ביטוי בהטלת אימה ופחד על הקורבנות עד כדי חשש לחייהם אל מול השגת הרווחים הקלים. את חומרת העבירות יש לייחס גם לעובדה כי מדובר בעבירות קשות לגילוי בשל פחדם וחששם של קורבנות העבירה להתלונן ולהעיד בבית המשפט. אין המדובר בענייננו באירוע חד פעמי, אלא במספר עבירות שנעשו בשיטתיות עם דפוסי פעולה דומים. בהתייחס לתסקיר שירות המבחן, מציינת המאשימה כי הנאשם הציג עצמו בפני שירות המבחן כמי שבחר בדרך חיים חדשה עם נישואיו והקמת משפחה, והדגיש כי בשנת 2006 הקים חברת שמירה כחלק מהשינוי שחל בחייו. הנאשם לא ציין בשירות המבחן כי את העבירות נשוא כתב האישום ביצע במסגרת אותה חברת שמירה. המאשימה סבורה כי בעתירה העונשית היא איזנה כראוי בין כל השיקולים הרלבנטיים והתוצאה המתבקשת מאיזון זה, לדעתה, הוא כי יש להטיל על הנאשם את העונש ברף הגבוה של הסדר הטיעון. 6. ב"כ הנאשם ראה להדגיש את עדויות עדי האופי שהציגו פן אחר של הנאשם שלא כמשתקף מעובדות כתב האישום. מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום בשנים 2007-2006 חלף זמן ניכר ולא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים. כתב האישום המקורי מנה חמישה עשר אישומים, ואילו לאחר תיקונו הוא מונה שלושה אישומים של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא. אם היה מוגש מלכתחילה כתב אישום כפי שהוא לאחר תיקונו, הוא היה מוגש לבית משפט השלום. ב"כ הנאשם הדגיש כי לא יוחסה לנאשם גרימת הנזק באתרי הבנייה ותיקון כתב האישום לא התמצה במחיקת אישומם בלבד, אלא גם בשינוי העובדות באישומים שנותרו. לאור כתב האישום החמור שהוגש כנגד הנאשם, הוא היה עצור כחודשיים עד ששוחרר ויש לראות בעובדה שמעל ראשו ריחף כתב אישום האוחז חמישה עשר אישומים, עינוי דין. חברת השמירה של הנאשם עסקה בשמירה במאות אתרים ומכולם מייחס לו כתב האישום סחיטה כנגד שלושה בלבד. יחס מספרי זה אין בו כדי להצביע כי הנאשם פעל בשיטתיות תוך ביצוע עבירות של סחיטה כדי להשיג את עבודות השמירה. נהפוך הוא, מרבית לקוחותיו היו מרוצים מעבודתו, הוא דאג לשפות אותם על נזקים שארעו במסגרת השמירה. לצד הקולה יש לשקול גם את לקיחת האחריות, הבעת החרטה והחסכון בזמן, וכן את הסכמתו של הנאשם לפצות את הנפגעים והקנס הגבוה שהיה מוכן לשאת בו. מאז שחרורו ממעצר שהה הנאשם בתנאים מגבילים שהוקלו מפעם לפעם, והנאשם במשך שנתיים, הצדיק את האמון שנתן בו בית המשפט. כחלק מקבלת האחריות, ולמרות שחברת השמירה היתה חברה משגשגת, ויתר הנאשם על העיסוק בחברת השמירה והתרכז בעיסוקיו האחרים. גם שירות המבחן התרשם מהשינוי שחל באורחות חייו של הנאשם והדבר בא לידי ביטוי. בהמלצת שרות המבחן להסתפק בעונש שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות. 7. הנאשם שניצל אף הוא את זכותו לפנות לביהמ"ש, הביע חרטה על מעשיו את דאגתו לבריאותה של אשתו ולילדיו אם יש ישלח לרצות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. 8. בתי המשפט הביעו לא אחת את דעתם כי עבירה של סחיטה באיומים מחייבת עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח. חומרתן של עבירות הסחיטה באיומים מתבטאת, כפי שאמרה ב"כ המאשימה, בתוצאות העבירה - השגת רווחים קלים תוך הטלת אימה ופחד, לעיתים עד כדי חשש לחיי הנסחטים ומשפחותיהם. בשל החשש שעבירות אלה יוצרות אצל הנפגעים, גילוי עבירות הסחיטה באיומים קשה, שכן הקורבנות חוששים להתלונן שמא יאלצו לעמוד בפני הסוחטים ולהעיד בפני בית המשפט. בע.פ. 3330/06 אבאדייב נ' מ.י (ניתן ביום 28.1.07) אמר ביהמ"ש: "בעבירות שביצע המערער (עבירות של סחיטה באיומים - ז.ב.) יש כיעור רב, זאת בנוסף לחומרה הנודעת להן. וכך נאמר בע"פ 602/02 רפי אוחנינה נ' מ.י. (לא פורסם) על העבירה של סחיטה באיומים: "עבירה של סחיטה באיומים פוגעת באושיות סדרי החברה- ניצול חולשתו של אדם באיומים על בטחונו ושלומו והטלת אימה כדי להשיג דבר מהקורבן מחייבת תגובה עונשית קשה". ...אין צורך להכביד מילים, כי האלימות הפכה, לצערנו, לתופעה נפוצה ומדאיגה בחברתנו, ברם, תופעה זו יש למגר וכפי שכבר נאמר על ידי בית משפט זה, הגישה להחמיר בענישתם של עבריינים בתחום זה ויפה שעה אחת קודם. בנסיבות המקרה דנן אנו סבורים, כי נסיבותיו האישיות של המערער נסוגות מפני האינטרס הציבורי של המלחמה באלימות..." בע.פ. 2745/06 מ.י. נ' גבי הרשקו אמר ביהמ"ש: "עבירות של סחיטה באיומים הן עבירות נפוצות אותן קשה לחשוף עקב חששם של הקורבנות לפנות לרשויות החוק. לפיכך, משנמצא מי שחטאו בכך, ובצורה כה בוטה, ראוי היה להשית עליהם עונש שיהיה בו מענה גם לצורך לגמול להם על רוע מעלליהם, וגם שעונשם יהווה מסר מרתיע לרבים". 9. ב"כ הנאשם הפנה למספר פסקי דין וביקש ללמוד מהם כי גם בעבירות של סחיטה באיומים, בנסיבות מסויימות, מסתפק ביהמ"ש בהטלת עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. אינני סבורה כי ניתן להקיש מאותם מקרים לענייננו, שכן באותם מקרים, העבירות בוצעו על רקע נסיבות מיוחדות בהם הנאשמים נקלעו למצוקה, ועל מנת להשיג את המגיע להם כדין בחרו בדרך פסולה. לא היה באמור כדי להצדיק את ביצוע המעשים, אך היה בכך כדי לשמש נסיבה לקולה שהצדיקה הטלת עונש מקל של מאסר בעבודות שירות. אין הדבר כך בענייננו. העבירות בענייננו בוצעו על רקע רצונו של הנאשם להרוויח כסף תוך הטלת איום על הקורבן. . הסדר הטיעון גובש לאחר שנשמעו מספר עדים וביהמ"ש יכול היה להתרשם מאי הנוחות שהיתה מנת חלקם של העדים שעמדו על דוכן העדים, שעה ניסו מצד אחד להעיד אמת, ומהצד השני לעשות שימוש במילים מרוככות, על מנת שלא יבולע להם. 10. לצד הקולא אני זוקפת את הודאתו של הנאשם, והחסכון הניכר בזמן בעקבות הודאתו, את העובדה שבמסגרת ההסדר יפוצו המתלוננים והנאשם אף ישא בקנס בלתי מבוטל. אני מתחשבת בפן האחר של הנאשם אותו הציגו עדי האופי ובתרומתו לקהילה ואף בנסיבותיו המשפחתיות. 11. לאחר ששקלתי את כל השיקולים, אני רואה להטיל עונש במסגרת הסדר הטעון, אך לא ברף הגבוה כפי עתירת המאשימה, מתוך התחשבות בדברי עדי האופי, בתסקיר ובנסיבות האישיות. לאור האמור אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 22 חודש, מתוכם ירצה בפועל 12 חודשים והיתרה תהא על תנאי שלא יעבור תוך 36 חודש מיום שחרורו עבירה, על סעיפים 427 - 428 לחוק העונשין. מאסר על תנאי לשלושה חודשים שלא יעבור תוך 36 חודש מיום שחרורו עבירה של איומים. מתקופת מאסרו יופחתו ימי מעצרו מיום 29.1.09-25.3.09. קנס כספי בסך 58,000 ₪ ופיצוי בסך של 7,000 ₪ לכל אחד מששת המתלוננים ששמותיהם וכתובתם ימסרו במזכירות ע"י המאשימה. הקנס והפיצוי ישולמו מתוך הפקדון המצוי בתיק. זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום . הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.5.11. הערבויות המצויות בתיק ישמשו כערבויות כהבטחת התייצבותו למאסר. כמו כן, יישאר על כנו צו איסור היציאה מן הארץ. משפט פליליאיומיםסחיטהסחיטה באיומים