קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על סיוע לארגוני טרור: השופט א. ואגו: הנאשם, כבן 32, תושב רצועת עזה, הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות כנגד ביטחון המדינה, כאלה שנעברו בין השנים 2003 - 2007. כתב האישום, שבו הורשע הנאשם, כלל 11 אישומים, במגוון רחב של עבירות, שכולן, רקען ונסיבותיהן דומים. היות שביתו של הנאשם, ברצועת עזה, ממוקם בקרבת הגבול עם ישראל, ומסביבתו מתאפשר ירי טילים לעבר המדינה, הטמנת מטענים שיסכנו כוחות צה"ל החודרים לרצועה, וכן מתאפשרת תצפית נוחה אל עבר הגבול, פנו, במועדים שונים, אל הנאשם, פעילי ארגוני טרור, וביקשו, ואף קיבלו, ממנו, סיוע בהוצאה אל הפועל של המעשים הנפשעים הללו. האישומים השונים פירטו מסכת עובדתית, לאורך זמן, שבגדרה הפך עצמו הנאשם לחוליה בשרשרת הפיגועים וניסיונות הפיגוע שיזמו אותם פעילים וארגוני טרור. אין מחלוקת, שהמוטיבציה של הנאשם לשתף עצמו בעבירות שונות ורבות כנגד ביטחון המדינה, לא היתה על רקע אידיאולוגי, או שיוך ארגוני כלשהו, אלא, רצונו להרחיק את הבית עצמו מזירת הפעילות, ולהימנע מתגובה עויינת, ואף תוקפנית, של פעילי הטרור, אם יסרב למבוקשם. עם זאת, כפי שקבענו בהכרעת הדין, אומנם בחלק מהמקרים התמצה חלקו רק בהיותו מעין "מורה דרך" וממליץ על מיקומים מיטביים להצבת טילים ומטענים, אך, בחלק מהאירועים, הוא נטל חלק יותר פעיל ואקטיבי, שותף ונוכח פיזית בזירה, וגילה עניין בהוצאת הפיגוע אל הפועל. תמצית הפעילות העבריינית מצידו של הנאשם, היא כדלקמן: אישום ראשון - ירי טיל לעבר מעבר ארז, ממיקום שעליו הצביע הנאשם, כאשר הירי מבוצע ע"י פעיל החמאס "האני", יחד עם הנאשם. אישום שני - פעיל ארגון ועדות ההתנגדות "ראמי" ירה טילים לעבר שטח ישראל ממיקום שהנאשם "המליץ" עליו, ולאחר שהנאשם הוביל את "ראמי" וחבריו לאתר המדויק. אישום שלישי - הנאשם הסכים לדווח טלפונית על כניסה של כוחות צה"ל לאזור, כדי שבעל דברו, פעיל חמאס בשם חאמד, יוכל להסיג את אנשיו ממוצביהם, לבל יפגעו, וכן נאות הנאשם לשמור על מטען חבלה עבור חאמד, בפרדס סמוך לביתו, עד שהפעיל הזה בא למחרת ולקחו. אישום רביעי - שני פעילים של ארגוני טרור קיבלו מהנאשם עגלה עם חמור, וכן מעדר ומקוש, על מנת להוביל ולהטמין מטען חבלה כנגד צה"ל, אך, לאחר שבועיים שבהם לא הגיעו כוחות למקום, פורק המטען ונלקח משם. אישום חמישי - פעיל חמאס, "אבו סאלמה" ואחר, הגיעו לבית הנאשם, עם טיל, וסיפרו לו שבן אחיו שלח אותם כדי לקבל מיקום טוב לירי, ואכן הנאשם תיאר להם את הדרך למקום מסוים שמשם נורה הטיל מקץ שעתיים. אישום שישי - פעילים של ארגון ועדות ההתנגדות, אותו "ראמי", ואחר, הגיעו אל הנאשם עם אמצעים לירי פצצות מרגמה, והנאשם הובילם לאתר מתאים לירי לכיוון מעבר ארז, ואחר כך באו לביתו ומסרו לו שהפצצות יופעלו כעבור שעה, באמצעות שעון, אך לבסוף לא בוצע ירי, ולמחרת הפעילים סילקו את קני השיגור והפצמרי"ם מהמקום. אישום שביעי - כחלוף יומיים, מהאירוע הנ"ל, הגיעו שני הפעילים הללו לבית הנאשם, ועימם צינורות ובהם פצצות מרגמה, ושוב, הנאשם הובילם לפרדס סמוך למחסום ארז, הם הורו לו לשוב לביתו, והפעם, לאחר מכן, בוצע הירי. אישום שמיני - הפעיל "האני" הגיע לבית הנאשם, עם טיל קסאם, ולאחר שהנאשם הובילו למקום נוח לירי, צפונית לבית חנון, "האני" ירה את הטיל לעבר שדרות. אישום תשיעי - הפעיל "אבו סאלמה" ירה טיל מסוג "ביטאר" אל עבר מעבר ארז, לאחר שהנאשם הובילו למקום נוח לירי. אישום עשירי - שני פעילי חמאס התקשרו לנאשם וביקשו כי יקח אותם למקום המתאים לירי טילים, והוא עשה זאת, ואכן נורו טילים, על ידם, אל ישראל. אישום אחד עשר - "אבו סאלמה" הגיע אל הנאשם, עם טיל "ביטאר" שהושאר בפרדס ליד הבית. באותו יום, אחה"צ, פנה הנאשם אל שני פעילים אחרים, וביקשם לירות את הטיל, והם עשו זאת כאשר הוא מכוון לשטח ישראל. כל מעשי הירי הללו, והנחת המטענים, תכליתם היתה לגרום למות חיילים או אזרחים של ישראל. משהורשע הנאשם בכל העבירות הללו, נקבע שהוא ביצע מספר מעשים של ניסיון לרצח, וכן מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר לפשע, עבירות נשק (החזקה והובלה), מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, קשירת קשר למסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, חברות בארגון טרוריסטי וסיוע לניסיון רצח. בטיעוניה לעונש, ביקשה המאשימה, באמצעות עו"ד מורן גז מפמ"ד, להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך ביותר, שיעלה על 40 שנה, הן כדי להרחיק את הנאשם מהחברה, ולהבטיח שלא יחזור לסכן את שלומם ובטחונם של כוחות צה"ל ואזרחי המדינה, והן כדי שהעונש ישמש תמרור אזהרה לכאלה המבצעים עבירות ביטחון באופן "סדרתי", כדוגמת הנאשם. התובעת ערה לכך, שלא הובאו ראיות לנזק ישיר, או פגיעה בנפש, חלילה, שנגרמו כתוצאה מאותם מקרי ירי ספציפיים שבהם הורשע הנאשם, אך הפגיעה העמוקה והמשמעותית באינטרס הציבורי נגרמה מעצם המעשים, אף בלא שנלוותה תוצאה מוכחת. לטעמה של המאשימה, החומרה המצטברת, העולה ממעשי הנאשם, שהתפרסו לאורך זמן, וכאשר "שירותיו" ניתנו למספר ארגוני טרור רצחניים, מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה, וצויין, שאין מדובר בנאשם צעיר שנגרר לביצוע המעשים, אלא באדם שהפך עצמו, במשך שנים, לחוליה במערכת המשומנת של ירי טילים לעבר ישראל. הסנגור, עו"ד מ. יוסף, הטעים, שאין מדובר בנאשם המשתייך לארגון טרור, ופועל מתוך אידיאולוגיה בשירותו, אלא באדם שנקלע למצוקה, בשל היות ביתו בסמיכות לגבול, ועל רקע חששו לגורל ביתו ובני משפחתו, וכי פעילותו הונחתה על ידי רצונו להרחיק המפגעים ואתרי הירי מהבית ומהמשפחה. עו"ד יוסף הדגיש, שהנאשם לא עסק בתכנון הפיגועים, או בהבאת הטילים, אלא, רק בהפניית המפגעים אל אתרי השיגור. כבר כעת, יש לציין, שטיעון זה אינו יפה למקצת המקרים, שבהם מצאנו שמעורבות הנאשם היתה מעבר להיותו "מורה דרך", וכי גילה עניין ואף יוזמה בהוצאת הפיגוע אל הפועל. עוד ציין הסנגור, במסגרת הטיעונים, כי אין ראיה שהמעשים הללו הובילו לפגיעה כלשהי בנפש או ברכוש, והתביעה לא הצביעה על קורלציה בין ירי טיל או פצצת מרגמה, נשוא האישומים, לבין תוצאות נחיתת אותו טיל או פצצה בשטח ישראל. הנאשם, לטענת עו"ד יוסף, ניסה, ככל יכולתו, לגרש את הפעילים, ואף התעמת איתם, כדי שלא ירו מקרבת הבית ויסכנו את משפחתו, אך, הוא חש מאוים, ואף קיבל איומים על חייו, אם יעמוד להם למכשול, ולכן, בעצם, נאלץ לשתף איתם פעולה, כפי שנעשה. מדובר, לשיטתו, במצוקה, פחד, וכורח, שבעטיים בוצעו העבירות, אפילו אם בהכרעת הדין לא נתקבלה טענת ההגנה במישור זה, עד כדי שלילת האחריות הפלילית בגין העובדות שהוכחו. לשיטת ההגנה, מן הדין, איפוא, להתחשב במצוקה זו לפחות לעת גזירת הדין, אם לא לעצם ההרשעה. בסיכום טיעוניו לעונש, ביקש הסנגור, למעשה, כי נאמץ תרחיש, שבו מצא עצמו הנאשם "בין הפטיש לסדן", כאשר, מצד אחד הוא מאוים ע"י הפעילים, אם יעז להכביד על מימוש תוכניותיהם, ומצד אחר, הוא ירא מפני אש נגדית של צה"ל, לעבר ביתו, אם יאפשר ביצוע ירי מאזור הבית, ובצר לו, הוא בחר בדרך של שיתוף פעולה עם היורים, אם כי מוגבל, ואף מניפולטיבי, במובן זה שהוא ניסה להרחיקם ככל האפשר מהבית, באמצעות הצבעה על אתרים טובים ויעילים, לכאורה, לירי נוח ומדויק לשטח ישראל. סימוכין לתיזה זו, לפי טיעוני ההגנה, יש למצוא אף בכתב האישום, אשר, בחלק הכללי, מאזכר את דבר דאגתו של הנאשם לכך שפעולות הטרור, שאליהם התבקש להצטרף, לא יבוצעו מקרבת ביתו, וזאת כדי למנוע פגיעת כוחות צה"ל בבית. הסנגור ביקש לילך בעקבות פסיקה מקלה יחסית, במישור העונשי, שניתנה בעקבות הסדרי טיעון, בעניינים שלטענתו היו חמורים בהרבה מאלה שלפנינו, וביקש, שלא להשתמש במקרה הנדון כמנוף ל"הקפצת" רף הענישה למה שהוא מכנה "הרקיע השביעי", כפי, שלהבנתו, התביעה מבקשת לעשות. עת ניתנה לנאשם האפשרות לומר דברו בפנינו, לאחר טיעוני סנגורו, שב הנאשם וציין, מפיו הוא, עד כמה היה נתון למכבש לחצים מטעם פעילי הטרור, בשל קרבת ביתו לגבול, עד כמה ניסה למנוע, והצליח, מספר פעמים, לסכל את כוונתם, אך לבסוף, מתוך רצון להרחיקם מאזור הבית, ולהגן על משפחתו, שיתף איתם פעולה בדרכים שפורטו. הוא סיפר כי חששותיו אכן התממשו, ולאחר מעצרו, וכאשר ירו ממקום ליד ביתו, הצבא הרס את הבית, וזהו בדיוק התרחיש שאותו ביקש למנוע בשעתו. הנאשם פנה אל בית המשפט, וביקש רחמים, בגזירת הדין, תוך הבעת אמונה בצדק האלוהי, וזה של בית המשפט, כאחד. בבואנו לגזור הדין, לאחר שהנאשם הורשע בשורה כה ארוכה של מעשי פגיעה בביטחון המדינה, וסיכון חיי אזרחיה וחייליה, לא נוכל להעניק את המשקל המכריע, בשיקולינו, לאותה מצוקה, או היקלעות בין הפטיש והסדן, שהיא הציר המרכזי בטיעוני ההגנה לעונש. הטיעון הזה, שאכן, מעוגן, עובדתית, בחומר הראיות, ואף המאשימה אינה כופרת בכך שפעילות הנאשם נבעה מרצונו להרחיק המפגעים מקרבת ביתו, פועל גם בכיוון הפוך, המצדיק ענישה מחמירה ומרתיעה. נוצרת מעין "מקבילית כוחות", שבגדרה על תושב רצועת עזה, כמו הנאשם שלפנינו, להחליט מהו הגורם שממנו עליו לחשוש יותר. האם מתיגרת ידם של פעילי הארגונים - אם יסרב להשתתף במעשיהם הנפשעים ולסייע בידם לנסות ולרצוח אזרחי וחיילי המדינה, או - עליו לחשוש מתגובה קשה וכואבת של רשויות המדינה החפצה לגונן על עצמה מפגיעתם. כאשר הנאשם מתרץ את נכונותו לשתף עצמו בהכנות לפיגוע, ובמיקום אמצעי ההרג באתרם המיטבי, בכך שחשש מתגובתם אם יסרב, משמעות הדבר, מנגד, הינה, שלא ייחס משקל רב לתוצאות האפשריות בעבורו, ולמחירים שייגבו ממנו, אם לבסוף ייאות לעשות כן, ויהפוך שותף בפעילות הטרוריסטית. פועלה של ענישה מחמירה ומרתיעה, יהא, איפוא, על דרך הנחת משקולת משמעותית וכבדה על הכף הנגדית של המאזניים, כזו שכנראה לא היתה בנמצא לנגד עיני הנאשם, בזמן אמת, וכזו אשר אמורה להגן, בסופו של דבר, על תושבי מדינת ישראל ואזרחיה. הנאשם הפך עצמו, לאורך זמן, ובמספר רב של פעמים, לחוליה בשרשרת הוצאת הפיגועים אל הפועל, גם בנכונותו לספק מודיעין שדה, באשר לכניסת כוחות צה"ל לאזור, גם בהיותו מנחה וממליץ על מיקום טילים ומרגמות כהכנה לירי, הן באספקת כלים ואמצעים להטמנת מטען והובלתו, ואף, במקצת המקרים, בגילוי עניין ומעורבות פעילה בביצוע הירי והשלמתו. ירי הטילים והפצמרי"ם אל שטח ישראל אינו מתמצה רק בהגדרות החוק היבשות, קשות ככל שיהיו, בתור עבירות של ניסיונות רצח חוזרים ונשנים. מאחורי הדברים, קיימת תמונה רחבה של ניסיון להטיל טרור ואימת מוות על איזורים נרחבים של יישובים אזרחיים, ערים וישובים חקלאיים כאחד, ולשבש את אורחות החיים של עשרות אלפי תושבי המדינה, כולל נשים וטף. בכך, בוודאי, וביתר שאת - כאשר אותו ירי מסתיים, לאסוננו, בפגיעה בנפש או ברכוש, נגרמת גם פגיעה מוראלית לציבור הרחב, ומשתררת אווירה קשה בכלל המדינה. שיקולי גמול וכן הרתעת הרבים, לצד הרחקה לאורך זמן של הנאשם הספציפי מכל אפשרות להוסיף ולהיות חוליה בשרשרת הרצחנית הזו, מחייבים ענישה קשה וכואבת, ברוח המבוקש ע"י המאשימה בתיק זה. מנגד - אין להתעלם מהנסיבות הספציפיות לפרשה נשוא המשפט הנוכחי, כאשר, אכן, הנאשם אינו היוזם או המוביל של מהלכי הפיגוע, ואין הוא שותף לשלבי התכנון וההכנה. אין הוא פעיל מובהק, של ארגון זה או אחר, ואין הוא מחזיק באידיאולוגיה המניעה את מעשיו, וכניסתו לתמונה החבלנית נעשתה בשלב מתקדם, ובעיקרה התמצתה פעילותו ב"פריפריה" של הפיגוע, באיתור מקום הצבת אמצעי הלחימה, ובאספקת כלים ואמצעי הובלה. כפי שפורט בהכרעת הדין, נמצאו מקרים שבהם עמדו לו כוחותיו של הנאשם לסרב לפניית פעילי הטרור, ולהביא להרחקתם מהאזור, מבלי שיבצעו זממם. מצד אחד - יש בכך אינידקציה לכך שכאשר הוא חפץ, מסוגל הוא לעמוד מול הפעילים ולא להעתר לבקשותיהם, והוא לא נהג כך בכל המקרים האחרים, שבהם הורשע, אך מצד אחר - יש בכך אישוש מסויים לקו ההגנה שלו, ולפיו אין הוא פעיל טרור נחוש ויוזם, אלא, בבחינת נגרר, ומי שמוצא עצמו משתף פעולה עימם משיקולים צרים של הרחקת אתרי הירי מביתו, ומניעת אש נגדית לכיוונו מצד צה"ל. במכלול האיזונים הנדרשים, לעת גזירת הדין, בפרשה שלפנינו, ומתוך התחשבות במידה הראויה בנסיבות לקולא, כפי שפורטו, החלטנו, איפוא, שלא למצות את מלוא חומרת הדין, שהיתה מתחייבת, אלמלא אותן נסיבות הייחודיות לתיק זה, החלטנו להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 20 שנה, שימנו מיום מעצרו - 1.7.07. מאסר על תנאי למשך 24 חודשים ולמשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע. הודעה זכות הערעור לבית משפט העליון בתוך 45 יום. טרור