קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על עבירות מין במשפחה: בהכרעת הדין מיום 21.6.11, הרשענו את הנאשם בשורת עבירות מין שביצע באחייניתו המתלוננת, במהלך תקופה ממושכת, החל מהיותה בת ארבע ועד להיותה בת שש עשרה. באנו לגזור את דינו. 1. העבירות המתלוננת הינה בתה של אחות אשת הנאשם, והמעשים שעשה בה הנאשם התאפשרו עקב יחסי קרבה מיוחדים בין שתי המשפחות והמפגשים התכופים שביניהן, כמו גם מחמת מעמדו המיוחד של הנאשם בקרב בני המשפחה וההערכה לה זכה אצלם. המעשים פסקו כשמלאו למתלוננת 16 שנים, עת הכירה את בעלה כיום, ואזרה עוז להדוף את הנאשם. בגיל 17 פתחה המתלוננת את סגור ליבה, ואט אט חשפה את המעשים, תחילה בפני חברה דאז ואמה, ולאחר מכן בפני יתר בני המשפחה כולל אשת הנאשם. תלונה למשטרה הוגשה רק בשנת 2006. בהכרעת הדין סקרנו בהרחבה את המעשים בהם הורשע הנאשם, ומשכך איננו רואים צורך לחזור עליהם בהרחבה. נזכיר כי המעשים מתבטאים בנגיעות באיבר מינה של המתלוננת, בהכנסת איבר מינו של הנאשם לפיה של המתלוננת, בליקוק איבר מינה, ובבקשתו של הנאשם מהמתלוננת כי תמצוץ את איבר מינו. המעשים הללו נמשכו על פני תקופה ארוכת שנים, החל מהיות המתלוננת בת 4 שנים ועד שמלאו לה 16 שנים. הנאשם כפר בכל המיוחס לו וטען כי מדובר בעלילה, ומשכך, ניתנה הכרעת הדין לאחר שמיעת ראיות. הנאשם הורשע בשבעה אירועים מתוך תשעה שבכתב האישום: עבירת מעשים מגונים בקטין לפי סעיף 356 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), מעשה סדום בקטין, לפי סעיף 350(א)(2) לחוק העונשין- טרם תיקון 22, מעשי סדום בנסיבות אינוס קטין בן משפחה, לפי סעיף 351(א) יחד עם סעיף 347(ב) לחוק העונשין, וכן מעשים מגונים בקטין בן משפחה, לפי סעיף 351(ג)(1) יחד עם סעיף 348(א) לחוק העונשין. הנאשם זוכה משני האישומים הנותרים. 2. הראיות לעונש המאשימה לא הציגה ראיות לעונש. ההגנה ניצלה את זכותה לעשות כן. שמענו את אחות הנאשם, אשר סיפרה כיצד סעד אותה הנאשם בחוליה ודאג לכל צרכיה, וכן את בנו של הנאשם, המשרת בצבא בדרגת סרן, אשר סיפר על הערכים שאביו הנאשם הקנה לו, על החינוך לאהבת הארץ ולאהבת הבריות, כמו גם על התרומה לקהילה ומתן בסתר- מידות בהן מתאפיין הנאשם. כמו כן, שמענו משני עדים נוספים על הגינותו של הנאשם בתחום העסקי ועל פעילותו במתן סתר. 3. תסקיר נפגעת עבירה התסקיר, שנערך ע"י המפקחת המחוזית לנפגעי עבירה, הגב' דליה פלדמן, בהסתמך על שיחה עם המתלוננת, עם בעלה ועם הפסיכותרפיסטית המטפלת בה, סוקר את קורותיה של המתלוננת, את מצבה כיום, וכן המלצות לעתיד. המתלוננת הינה כיום בת 28, נשואה ואם לשני ילדים קטנים. לפני מספר שנים החלה ללמוד ניהול וכלכלה, אולם לא השלימה את הלימודים משלא הייתה פנויה לכך רגשית. המתלוננת שקועה בזיכרונות הילדות הצבועים בצבע של התעללות, ואלו מעוררים בה תחושות של גועל וחוסר אונים, עד כי אינה מצליחה להשתחרר מהם. היא סובלת ממחשבות טורדניות, מחוסר שקט, מהתקפי זעם ובכי, וכן מתופעה של הזעת יתר ורעד בגוף כל אימת שהיא שומעת על אירוע של תקיפה מינית. המתלוננת נמנעת מקשרים חברתיים, מתקשה ללון מחוץ לביתה, וחרדתית בכל הנוגע לילדיה. כן מדווח על קשיים ביחסי האישות בשל תחושת הימנעות, רתיעה וקושי לחוש בהנאה. עורכת חוות הדעת סבורה כי עם תום המשפט, ולאחר סיום העיסוק בהליך המשפטי, המתלוננת "צפויה להימצא במצב של הצפת רגשות בלתי נשלטת ודיכאון מתמשך, שיחייב אותה לקבל עזרה טיפולית אינטנסיבית יותר כדי להימנע מרגרסיה נוספת במצבה". 4. חוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות הנאשם נבדק ע"י מעריכת המסוכנות ביום 10.8.11, בדיקה שעל בסיסה נערכה חוות הדעת מיום 15.8.11. מחוות הדעת עולה כי הנאשם מרגיש עצמו כקורבן ויחסו למתלוננת מתאפיין ב"העדר אמפתיה מוחלט לקורבן". מעריכת המסוכנות מצאה כי הנאשם מתאפיין ב"קווי אישיות נרקסיסטיים המתבטאים בהתמקדות בעצמו ובצרכיו וחוסר אמפתיה כלפי האחר". הגם שמבחינת הפנומולוגיה של העבירות, הנאשם אמנם "ממלא את הקריטריונים האבחנתיים לסטיה מינית פדופילית", לא סברה מעריכת המסוכנות כי ניתן לבדוק נתון זה על רקע הכחשתו המאסיבית, מניעה שהשליכה על מסקנתה הסופית. מסקנת הבודקת היא כי "שילובם של גורמי הסיכון הסטטיים, גורמי הסיכון הדינאמיים, וההתרשמות הקלינית, מצביעים על רמת מסוכנות מינית נמוכה כלפי קורבנות מזדמנות, ונמוכה- בינונית כלפי קורבנות בנות משפחה". לא מצאנו לנכון לדון ולהכריע במקבץ הטענות שהועלו ע"י באת כוח המאשימה בכל הנוגע למסקנות חוות הדעת, מהן היא מסתייגת בצורה נחרצת. נטען על ידה כי עורכת חוות הדעת הסתפקה בבדיקה קלינית ולא ביצעה את המבחנים המקובלים. המסקנה הסופית בדבר רמת מסוכנות נמוכה, נמוכה/בינונית אינה מתיישבת עם הנתונים, על בסיסם נערכה, ועם האינפורמציה המעוותת שנמסרה ע"י הנאשם ושהוכח שהינה בלתי נכונה, ואף אינה דרה בכפיפה אחת עם ממצאים אחרים של עורכת חוות הדעת, שלא ניתן להם המשקל המתאים, רק מחמת חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם. הגם שלכאורה אין מדובר בטענות הקלוטות מן האוויר, הרי שבהעדר נתונים אחרים, ומשעורכת חוות הדעת לא הוזמנה לחקירה, איננו רואים דרך אחרת זולת אימוץ המסקנות, כפי שהן מופיעות בחוות הדעת. 5. טיעוני המאשימה ב"כ המאשימה, עו"ד הגב' טוני גולדנברג, מבקשת למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין. היא מדגישה את התקופה הממושכת רבת השנים במהלכה בוצעו העבירות בתדירות ובאינטנסיביות, ואת שגרת החיים המעוותת שכפה הנאשם על המתלוננת, תוך גזל ילדותה ונעוריה. ב"כ המאשימה מדגישה כי החדרת איבר מין לפי המתלוננת הינה אינוס לכל דבר, הגם שאין היא מלווה בחדירה לאיבר מינה של המתלוננת. ב"כ המאשימה מפנה לתסקיר נפגע עבירה, המפרט את הנזקים שנגרמו למתלוננת, ולטראומה המתמשכת ממנה היא סובלת, המקרינה על יחסיה עם בן זוגה, ילדיה, ועם הסביבה הקרובה והחברה. נתבקשנו לשוות לנגד עינינו את אותה ילדה רכה בשנים שבראותה את דודה היא יודעת כי "היא לא תשחק במשחקים רגילים, היא תשחק במשחקים אחרים... ובמקום לשחק עם בני הדודים שלה אמורה למצוא את עצמה במקלחת כשאבר מינו של הנאשם בפיה".(עמוד 128 לפרוטוקול). ב"כ המאשימה מבקשת לזקוף לחובת הנאשם את גרירתה של המתלוננת לבית המשפט ואילוצה ליתן עדות, את פגיעתו בפרטיותה ובפרטיות בני משפחתה, ובעיקר את העדר ההודיה, שפגע קשות בסיכויי השיקום של המתלוננת בהותירו את נטל האחריות להוכחת מעשי הנאשם על כתפיה הכפופות ממילא. כמפורט לעיל, ב"כ המאשימה אינה מקבלת את מסקנות חוות הדעת כפי שהן מופיעות בהערכת המסוכנות, הגם שנטען על ידה כי בכל מקרה, הערכת מסוכנות נמוכה אינה מהווה כלל שיקול לקולא. נתבקשנו לגזור על הנאשם עונש דו- ספרתי, ולאור הצורך החיוני של המתלוננת בטיפול, לחייבו בפיצוי המקסימאלי. 6. טיעוני הסנגור הסנגור המלומד, עו"ד ששי גז, הדגיש את עברו הנקי של הנאשם, ואת עדויות האופי שנשמעו לזכותו, כולל התעודות ס/9, מהן עולה כי הנאשם נוהג ביושר בתחום העסקי, מרבה בסיוע לבני משפחתו הנזקקים לעזרתו, כמו גם במתן בסתר בהיקפים לא מבוטלים ובצדקה. המדובר, כך נטען, בנקודות זכות "גדולות ביותר", האמורות להשליך על עונשו של הנאשם בגין אותם מעשים המתוארים "באותיות שחורות בכתב האישום". הסנגור אף מבקש שלא לזקוף לחובת מרשו את הכפירה בכתב האישום ואת ניהול ההוכחות, שהרי בסופו של יום אכן זוכה הנאשם משני אישומים מתוך תשעה. עוד הודגש ע"י הסנגור כי הנאשם לא הפעיל כל אמצעי אלימות, וכי אין מדובר באינוס "ממש" שכן הנאשם לא החדיר את אצבעותיו או את איבר מינו לאיברי מינה של המתלוננת. נטען כי עולמו של הנאשם נהרס. משפחתו התפרקה, הכרעת הדין, על כל פרטיה, פורסמה ברבים, הוא סובל מחוליים ואביו נפטר לאחר הכרעת הדין. כן נתבקשנו ליתן את הדעת לכך שהמתלוננת נישאה, ילדה שני ילדים ועובדת באופן סדיר. טיעון נפרד הקדיש עו"ד גז לגורם הזמן. הגם שהמעשים נפסקו בשנת 1999,עת היתה המתלוננת כבת 16, הוגשה התלונה למשטרה רק בשנת 2006, מה גם שעד אז, במשך למעלה מחמש שנים, כבר הורחק הנאשם ממשפחתו, שכן המתלוננת חשפה את האירועים בפני המשפחה ובפני אשתו בהיותה כבת 17 שנים. עוד ביקש הסנגור להתחשב בתקופה הממושכת, לטעמו, בה התנהל המשפט מאז 2006 ועד למועד מתן הכרעת הדין, ולעינוי הדין שנגרם למרשו. הנאשם בדברו האחרון ביקש את רחמי בית המשפט. 7. גזירת העונש המעשים שעשה הנאשם חמורים, ואין צורך להכביר על כך מילים מיותרות. החומרה זועקת מעצם המעשים ואינה טעונה הסבר או הנמקה. המדובר בשורת מעשים המתבטאים במישוש איבר מינה של המתלוננת, בליקוק איבר מינה ובהכנסת איבר המין לפיה במטרה שתמצוץ אותו, כל זאת על פני תקופה ארוכת שנים. הנאשם ניצל בלי בושה וללא נקיפות מצפון את הקשר ההדוק שבין שתי המשפחות ואת המפגשים התכופים שביניהן, ופעם אחר פעם פגע במתלוננת, שלא העזה להתנגד לו, גם בשל גילה הצעיר וגם בשל מעמדו של הנאשם והאמון הבלתי מסויג לו זכה בקרב בני המשפחה לא רק את חומרת המעשים יש לזקוף לחובת הנאשם, אלא גם את התקופה הארוכה בה נמשכו, החל, כאמור, מהיות המתלוננת בת ארבע ועד הגיעה לגיל שש עשרה. זאת ועוד, המעשים לא פסקו ביוזמת הנאשם או בשל הרהורי חרטה שחש, אלא רק ביוזמת המתלוננת עצמה, שהתחזקה מעט בעקבות קשר תומך עם בעלה- חברה דאז, קשר שבעקבותיו אזרה עוז להדוף את הנאשם מעל פניה ולהפסיק את מעשי ההתעללות. הנאשם גזל מהמתלוננת את ימי התום ואת תקופת ההתבגרות, עשק את ילדותה ואת נעוריה, הכל על מנת לספק את יצריו הסוטים ומאווייו האפלים. הנאשם הותיר את המתלוננת פגועה, חרדתית, מדוכאת ומסוגרת, מקרטעת בשבילי החיים, בלא יכולת לשכוח את קורות העבר ולהתנתק מהן, וגזר עליה חוליים שילוו אותה, מן הסתם, עוד שנים לא מעטות. לא אחת נאמר בפסיקה כי עבירת המין אינה מתבטאת רק בפגיעה פיסית, אלא גלומה בה גם פגיעה נפשית ורמיסת כבוד האדם. כלל יסודי הוא שכפירה וניהול משפט אינם מהווים שיקול לחומרא, אך באותו היגד אף לא ניתן לטעון להקלה, ביודענו את גודל חשיבותן של ההודיה ולקיחת האחריות בתהליך השיקום של הקורבן. הנאשם לא הסיר מהמתלוננת את הנטל הכבד מנשוא להוכיח את אשמתו והותיר אותו, גם לאחר הרשעתו, מוטל על כתפיה. הודיה במעשים יכולה הייתה לסייע בהסרת רגשות האשם המקננים במתלוננת, כעולה מתסקיר נפגע עבירה, והמייסרים אותה בשל אי הבעת התנגדות מצידה למעשי הנאשם. לו הודה הנאשם במעשיו וביקש את סליחתה, כפי שביקשה ממנו במהלך העימות שביניהם, יכולה הייתה המתלוננת להישיר מבט, לזקוף את קומתה ולהתחיל בהליך שיקום רציני, דבר אותו היא מתקשה לעשות, כאשר האצבע המאשימה עודנה מופנית לעברה. באילוצה להעיד, אף לא נחסך מהמתלוננת לחוות פעם נוספת את טראומת העבר, מה גם שבחקירתה הנגדית נחשפו פרטים אינטימיים בכל הנוגע ליחסי הוריה, שלא היו רלבנטיים כלל לסוגיות שבמחלוקת. לזכות הנאשם יש לזקוף את עברו הנקי, הגם שאין מדובר בנתון חריג, עת עסקינן בעבירות מין הנעשות בתוך המשפחה. כן נתחשב בעדויות האופי ששמענו בדבר נטייתו של הנאשם ליתן צדקה בסתר ולסייע לנזקקים. איננו רואים באי החדרת איבר המין לאיבר מינה של המתלוננת והותרתה בתולה שיקול לקולא, שכן החדרת איבר המין לפיה, אינה נופלת בחומרתה, אולי אף טראומתית יותר, בשים לב לגילה. יחד עם זאת מצאנו לנכון להתחשב בגורם הזמן. הגם שהמתלוננת חשפה את המעשים שעשה בה הנאשם בהיותה בת 17 שנים, בשנת 2000 לערך, גם בפני משפחתה וגם בפני אשת הנאשם, הוגשה התלונה למשטרה רק ביום 5.3.06. בכל אותן 6 השנים היה הנאשם נע ונד, "תלוי באוויר", מוחרם ע"י משפחתו, מנותק/לא מנותק, לסירוגין, מאשתו, ממתין בדריכות לצעדה הבא של המתלוננת, תגיש או לא תגיש נגדו תלונה למשטרה. גם לאחר הגשת כתב האישום, התנהל המשפט במשך תקופה לא קצרה, וזאת לאור פטירתו המצערת של חבר ההרכב השופט שמואל ברוך ז"ל, אשר הלך לעולמו במפתיע בטרם עת, בעיצומן של שמיעת הראיות. לזכותו של הסנגור אף יש לציין כי לא עתר לשמיעת הראיות מחדש, והביע הסכמתו לכך שהשופט נויטל ימשיך בשמיעת הראיות מהמקום בו נקטעו . כאן המקום לחזור ולהבהיר כי לא הייתה לנו כל טרוניה נגד הסנגור באשר לניהול המשפט, או חלילה כוונה לפגוע בו, ובדברנו על טענות הזויות משהו, כיוונו אל הנאשם עצמו. שיקול לקולא נוסף הינו רמת המסוכנות הנמוכה/בינונית, כפי שנקבע בהערכת המסוכנות. בשקלול כל הנתונים, תוך שאנו מתחשבים גם בעובדה שהמדובר באירועים שפסקו בשנת 1999, אנו גוזרים על הנאשם שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל. 8. הפיצוי מתסקיר נפגע עבירה עולה כי המתלוננת סובלת מרמת חרדה גבוהה, מחוסר אמון באחרים ומקשיים ביחסים בינאישיים. היא בודדה ואבודה, סובלת מתחושת אשם מחמת אי מניעתה את המעשים, וכי הינה "חסרת הגנות יעילות וחסרת כלים להתמודד בצורה בוגרת ואדפטיבית עם משימות החיים". עוד צויין כי עם סיום המשפט המתלוננת צפויה להימצא במצב של הצפת רגשות ודיכאון מתמשך, דבר "שיחייב אותה לקבל עזרה טיפולית יותר כדי להימנע מרגרסיה נוספת במצבה", וכי קיים צורך הכרחי בתהליך טיפול פרטני וזוגי. במקביל, צויין בתסקיר כי המתלוננת הופנתה לטיפול ע"י המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אולם מאחר והטיפול ממומן באופן פרטי ועלותו מכבידה על יכולותיהם המצומצמות של בני הזוג, המתלוננת "צמצמה את פגישותיה הטיפוליות והקשר היה לאחרונה לא רצוף". מעדויות האופי שהשמיע הנאשם הבינונו כי מצבו הכלכלי הינו טוב למדי, בהיותו הבעלים של עסק לייצור שקיות ניילון. כך גם נאמר ע"י הנאשם למעריכת המסוכנות, כעולה מחוות דעתה "עסק זה נמצא בבעלותו, ולדבריו הוא מתפרנס ממנו היטב". מן הראוי, איפוא, כי יוטל על הנאשם פיצוי כספי אשר יאפשר למתלוננת להתחיל בטיפול שיקומי רציני, תכוף ומתמשך. הגם שמדובר בריבוי מעשים ועבירות, נחייב את הנאשם בפיצוי מקסימאלי אחד, דהיינו, 258,000 ₪. 9. התוצאה אנו גוזרים על הנאשם עונש של עשר שנות מאסר, מתוכן שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, ושתי שנות מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירה מאלו בהן הורשע וכן כל עבירה הכלולה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין. כמו כן, הננו מחייבים את הנאשם לפצות את המתלוננת בסך של 258,000 ₪, סכום אשר ישולם לה תוך 30 יום מהיום או לפני מועד תחילת ריצוי העונש, לפי המוקדם. משפט פליליעבירות מין