קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על פריצה וגניבה: 1. לאחר שמיעת שישה עדי תביעה חזרו בהם הנאשמים מכפירתם והודו בכתב אישום מתוקן (מש/1) במסגרת הסדר טיעון והורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. 2. בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן צוין, כי הנאשמים, תושבי איזור הנגב, קשרו קשר, במהלך החודשים אוקטובר - דצמבר 2009 עם נדים שיבלי (להלן: "נדים") לבצע שורת עבירות רכוש. קשירת הקשר אופיינה במתווה דומה, לפיו, נדים הסיע את הנאשמים ברכבו, הוריד אותם בסמוך לזירת העבירה ואסף אותם עם השלמת ביצוע העבירה. בהתאם לקשר, בוצעו כל העבירות בשעות הלילה וברוב המקרים דובר על התפרצות למזכירויות של קיבוצים או לעסקים, כאשר מטרתם של הנאשמים ושל נדים הינה לגנוב את הכספת שבמקום או את תכולתה. במקרים בודדים, בוצעו התפרצויות לבתי מגורים, ובאחד המקרים נשדדה על ידי הנאשמים 2 ו- 3 ונדים קשישה בביתה ונגנב רכבה. ברוב המקרים, נדים שהינו תושב כפר שיבלי, מסר מידע לנאשמים לגבי מקומות מתאימים לביצוע ההתפרצויות ואף מסר להם, בחלק מהמקרים, מידע לגבי מיקום משרדי המזכירות בקיבוצים השונים, לאחר שערך במקום סיור מקדים. בחלק מהמקרים, קיבל נדים עבור השתתפותו במימוש קשירת הקשר כספים מהנאשמים ובחלק מהמקרים קיבל סם מסוכן מסוג חשיש מנאשם 3. כתב האישום חובק 10 אישומים; האישומים 1 עד 6 מיוחסים לנאשמים 2 ו- 3 בלבד, האישומים 7, 9 ו- 10 מיוחסים לשלושת הנאשמים ואילו האישום מס' 8 מיוחס לנאשם 1 בלבד. האישום מס' 1 - מיוחס לנאשמים 2 ו- 3 בלבד ביום 25.10.09 או סמוך לכך קשרו הנאשמים 2 ו- 3 קשר עם נדים להתפרץ לביתה של המתלוננת, יוספה פז, קשישה ילידת 1934, המתגוררת בגפה בבית במושב שרונה, על מנת לשדוד את המתלוננת ולגנוב רכוש מביתה. לשם קידום הקשר ומימושו, הגיעו הנאשמים 2 ו- 3 ביום 25.10.09 בשעות הערב ברכב מסוג פולקסווגן פאסט לכפר תבור, שם פגשו את נדים. הנאשמים 2 ו-3 ונדים הצטיידו בסכין ובכובעים וכיסוי לפנים ונסעו ברכב הפאסט בסמוך לשעה 22:40 לאזור הבית. הנאשמים 2 ו- 3, שהיו רעולי פנים, פתחו את חלון פינת האוכל ונכנסו דרכו אל הבית, כאשר נדים נותר מחוץ לבית על מנת לאבטח את פעולתם של השניים. בהיותם בבית דרשו הנאשמים 2 ו- 3 מהמתלוננת שתיתן להם כסף והיא אכן נתנה להם 1,000 ₪ מתוך תיקה ואמרה כי זה מה שיש לה. השניים איימו על המתלוננת כי יהרגו אותה אם לא תיתן להם כסף, באומרם, שהם יודעים, כי היא משכירה אדמות ולכן יש לה כסף. השניים שהו בדירה כ- 40 דקות, במהלכן איימו על המתלוננת באמצעות סכין שנשאו עמם ובאמצעות מספריים שמצאו בבית. השניים "הפכו" את חדרי הבית ואת הסלון בחפשם אחר רכוש לגנבו. בסלון מצאו השניים קופסא שהכילה תכשיטים בשווי 22,100 ₪ וגנבו אותה; כן גנבו השניים ארנק ובו מטבעות עתיקים ושטרות ישנים של כסף ישראלי. השניים אף גנבו את מפתחות רכבה של המתלוננת מסוג יונדאי. טרם צאתם מהבית, חתכו השניים את כבל הטלפון של הבית על מנת שהמתלוננת לא תוכל להזעיק עזרה, הושיבו את המתלוננת בסלון וקשרו אותה לכורסא באמצעות כבל של מזגן. השניים דרשו מהמתלוננת כי תמסור להם את מספר הקוד של הרכב וזו עשתה כדרישתם מתוך חששה מפניהם. הנאשמים 2 ו- 3 ונדים גנבו את הרכב וסמוך לכפר תבור נטשו אותו. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים 2 ו- 3 בעבירות שלהלן: שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב' לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. האישום מס' 2 - מיוחס לנאשמים 2 ו- 3 בלבד בהתאם לקשר, הגיעו הנאשמים 2 ו- 3 ונדים ביום 9.10.09 בשעות הלילה ברכב מסוג GMC לעסק "אביב סוכנויות", הנמצא ביציאה מעפולה לכיוון קיבוץ יזרעאל. נדים הוריד את הנאשמים 2 ו- 3 במקום ונסע עם רכב ה- GMC להמתין להם בתחנת דלק סמוכה. סמוך לשעה 22:00 התפרצו הנאשמים 2 ו- 3 לעסק הנ"ל, בכך, שחתכו את סורגי חלון המשרד ונכנסו דרכו לעסק וגנבו כספת קטנה שהכילה שיקים וכסף מזומן בסך 6,500 ₪. כעבור זמן הגיע נדים לאסוף את הנאשמים 2 ו- 3 והם עזבו את המקום. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים 2 ו- 3 בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה ממנו, עבירה לפי סעיפים 407(ב)+29 לחוק העונשין; וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. האישום מס' 3 - מיוחס לנאשמים 2 ו- 3 בלבד בהתאם לקשר, הסיע נדים ביום 16.10.09 לפנות בוקר את הנאשמים 2 ו- 3 לקיבוץ עין חרוד איחוד למשרדי האירוח הכפרי; הנאשמים 2 ו- 3 התפרצו למשרדי האירוח הכפרי, בכך ששברו שני חלונות בחזית המשרד ודרכם נכנסו למשרד, "הפכו את המשרד" בחפשם אחר רכוש לגנבו, אך משלא מצאו במקום רכוש או כספת, עזבו את המשרד מבלי לגנוב דבר. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים 2 ו- 3 בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים, עבירה לפי סעיפים 407(א)+29 לחוק העונשין; וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. האישום מס' 4 - מיוחס לנאשמים 2 ו- 3 בלבד בהתאם לקשר, הסיע נדים את הנאשמים 2 ו- 3 ביום 13.10.09 לפנות בוקר סמוך לביתה של דפנה גרזון, אישה מבוגרת בת 62, בקיבוץ עין חרוד איחוד; נדים, אשר עבד באותה תקופה בקיבוץ עין חרוד איחוד, מסר לנאשמים 2 ו- 3, כי המתלוננת עובדת החל מהשעה 05:00 בבוקר. הנאשמים 2 ו- 3 המתינו ליד ביתה של המתלוננת הנ"ל ובצאתה התפרצו אל הבית, בכך, שהחדירו כלי חד בין המשקוף לדלת הכניסה ובאמצעותו חיבלו בדלת, פתחו אותה ונכנסו דרכה. הנאשמים 2 ו- 3 "הפכו את הבית" בחפשם אחר רכוש וגנבו מהבית תיקים של המתלוננת אותם לקחו לגבעה סמוכה בקיבוץ, גנבו את תכולתם והשליכו אותם במקום. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים 2 ו- 3 בעבירות שלהלן: התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה, עבירה לפי סעיפים 406(ב)+29 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. האישום מס' 5 - מיוחס לנאשמים 2 ו- 3 בלבד בהתאם לקשר, הסיע נדים את הנאשמים 2 ו- 3 ברכבו ביום 17.10.09, לאחר חצות, לחוף גופרה בו ישנם משרדים עם כספת. סמוך לשעה 00:30, התפרצו הנאשמים 2 ו- 3 למשרד חוף גופרה, לאחר ששברו את דלת המשרד באמצעות לום שנשאו עמם. הנאשמים 2 ו- 3 עקרו מרצפת המשרד את הכספת שהיתה מחוברת בבורג לרצפה והובילו את הכספת אל מחוץ לחוף, התקשרו לנדים וזה בא לאספם עם רכבו. השלושה העמיסו את הכספת שגנבו לתא המטען של הרכב ונסעו מהמקום; בהמשך, ונוכח חששו של נדים להיתפס, הורידו השלושה את הכספת כעבור מאות מטרים. נדים ונאשם 2 נסעו להביא את רכב ה- GMC, רכב שהיה בחזקתם של הנאשמים, מחוף עין גב. הנאשם 2 חזר עם רכב ה- GMC ויחד עם הנאשם 3 העמיס עליו את הכספת ונסעו עמה מהמקום. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים 2 ו- 3 בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין וגניבה ממנו, עבירה לפי סעיפים 407(ב)+29 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והיזק בזדון לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין. האישום מס' 6 - מיוחס לנאשמים 2 ו- 3 בלבד בלילה שבין 1.11.09 - 2.11.09 הסיע נדים את הנאשמים 2 ו- 3 ברכבו לקיבוץ עין חרוד איחוד, שם התפרצו האחרונים למחסן הנוי של הקיבוץ, בכך ששברו את דלת ההזזה, וגנבו כלי עבודה ובהם פטיש, אזמל ומפתח צינורות. הנאשמים 2 ו- 3 התפרצו לבניין הנהלת החשבונות, כאשר באמצעות כלי הפריצה אותם גנבו ממחסן הנוי עיקמו את דלת הכניסה, שברו את משקוף הדלת ונכנסו דרכה לתוך הנהלת החשבונות. הנאשמים 2 ו- 3 אף חתכו את חוטי האזעקה המצויים מחוץ לבניין הנהלת החשבונות. לאחר שנכנסו, שברו הנאשמים 2 ו- 3 באמצעות פטיש, כספת קטנה שהייתה במקום, וגנבו את תכולתה; בהמשך ניגשו לכספת גדולה שניצבה מתחת לארון והייתה מקובעת באמצעות ברגים לקיר ולרצפה. הנאשמים 2 ו- 3 עשו שימוש בכלי הפריצה שהיו ברשותם ועקרו את הכספת שהכילה כסף מזומן, פנקסי חשבוניות והמחאות. השניים הוציאו את הכספת אל מחוץ למשרד הנהלת החשבונות והובילו אותה באמצעות הטרקטור לעבר גבעה בפאתי הקיבוץ. עם השלמת הוצאת הכספת הגדולה, לפנות בוקר של יום 2.11.09, התקשרו הנאשמים 2 ו- 3 לנדים וביקשו ממנו להגיע לאזור הקיבוץ ברכב ה- GMC. הנאשמים 2 ו- 3 פרצו שער אחורי של הקיבוץ באמצעות הטרקטור והובילו את הכספת הגדולה עד מקום הגעתו של נדים עם רכב ה- GMC. נאשמים 2 ו- 3 ונדים העמיסו את הכספת הגדולה לרכב ה- GMC ונסעו מהמקום. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים 2 ו- 3 בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין וגניבה ממנו, עבירה לפי סעיפים 407(ב)+29 לחוק העונשין (שני מקרים); קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והיזק בזדון לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין. האישום מס' 7 - מיוחס לכל הנאשמים. הנאשמים ונדים הגיעו ביום 12.11.09 בשעות הלילה לקיבוץ שלוחות ברכב מסוג GMC; נדים הוריד את הנאשמים באזור הקיבוץ ונסע עם הרכב להמתין לנאשמים בתחנת הדלק הסמוכה לקיבוץ בית השיטה. במהלך הלילה שבין 12.11.09 - 13.11.09, פרצו הנאשמים את מנעול השער המזרחי של הקיבוץ באמצעות מכשירי פריצה שהיו עמם; הנאשמים צעדו לעבר בניין מזכירות הקיבוץ והתפרצו לתוכו; הם ניגשו לכספת גדולה שהיתה מקובעת לקיר ועקרו אותה מהקיר; הם חיטטו במשרד בחפשם אחר רכוש נוסף והוציאו את הכספת דרך הדלת הראשית; בנוסף, התפרצו הנאשמים למשרד הנהלת החשבונות, בכך שפתחו את חלון ההזזה המערבי ודרכו נכנסו למשרד. הנאשמים הוציאו אל מחוץ לבניין המזכירות את הכספת שהכילה אותה שעה שיקים בשווי רב, כסף מזומן זר, תכשיטים ודרכונים. הנאשמים קראו לנדים וזה הגיע לשער המזרחי של הקיבוץ. הנאשמים העמיסו את הכספת על רכב ה- GMC ונסעו עם נדים מהמקום. בהמשך, פרצו הנאשמים את הכספת, גנבו את תכולתה והשליכו אותה במטע זיתים הסמוך לכפר מסר. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה ממנו, עבירה לפי סעיפים 407(ב)+29 לחוק העונשין (שני מקרים); קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; היזק בזדון לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה. האישום מס' 8 - מיוחס לנאשם 1 בלבד. נאשם 1 הגיע יחד עם אחרים במהלך הלילה שבין 2.12.09 - 3.12.09 לקיבוץ מסילות, כשהם מצוידים בלום. סמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, התפרצו הנאשם 1 עם האחרים לבניין המזכירות שבקיבוץ, על ידי כך, ששברו את החלון ודרכו נכנסו לחדר. נאשם 1 עם אחרים שברו מנעול של כספת קטנה שהייתה בחדר, פרצו שתי דלתות נוספות: דלת הכניסה ודלת המזכירות ועקרו את מכשיר האזעקה מהקיר. הנאשם 1 עם אחרים הספיקו להתפרץ למספר משרדים נוספים בבניין המזכירות. הנאשם 1 עם אחרים פרצו למשרד הנהלת החשבונות ועקרו מתוך קיר המשרד כספת גדולה, אותה הניחו על עגלה והחלו להזיזה, אלא שבשלב זה, הופעלה האזעקה והם נסו אל מחוץ לקיבוץ ללא הכספת הגדולה. על סמך הודאתו באישום הנ"ל, הורשע הנאשם 1 בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה ממנו, עבירה לפי סעיפים 407(ב)+29 לחוק העונשין (שני מקרים); קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; היזק בזדון לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; והחזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין. האישום מס' 9 - מיוחס לכל הנאשמים. הנאשמים ונדים הגיעו ביום 7.12.09 בשעות הלילה לקיבוץ מזרע ברכבו של נדים. במהלך הלילה שבין 7.12.09 - 8.12.09 פנו הנאשמים למסגריית הקיבוץ, התפרצו לתוכה וגנבו מכשיר ברנר לחיתוך מתכות ויצאו עמו מהמסגרייה. בסמוך לכך, התפרצו הנאשמים לבניין מזכירות הקיבוץ, פרצו מספר דלתות במבנה המזכירות ונכנסו לתוך משרדים שונים בחפשם אחר רכוש לגנבו. הנאשמים נכנסו למשרד הנהלת החשבונות כשהם נושאים עמם את הברנר שגנבו מהמסגרייה. הם ניגשו לכספת גדולה שהייתה מקובעת לקיר ופרצו אותה, בכך, שהשתמשו במכשיר הברנר לחיתוך דלת הכספת. לאחר שהצליחו לחתוך את דלת הכספת, גנבו הנאשמים מהכספת כסף מזומן בסך 37,079 ₪; כן גנבו הנאשמים מבניין המזכירות 4 מחשבים נישאים, דיסקים קשיחים וכרטיס חנייה של הקיבוץ. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה ממנו, עבירה לפי סעיפים 407(ב)+29 לחוק העונשין (שני מקרים); וקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. האישום מס' 10 - מיוחס לכל הנאשמים. הנאשמים ונדים הגיעו ברכבו של נדים, בלילה שבין 10.12.09 - 11.12.09 לקיבוץ גניגר. נדים הוריד את הנאשמים באזור הקיבוץ והמתין להם עם הרכב בקרבת מקום. לאחר חצות הליל, פנו הנאשמים למסגריית הקיבוץ והתפרצו לתוכה, בכך, שחתכו את סורגי החלון ונכנסו דרכו למסגרייה. הנאשמים גנבו מהמסגרייה דיסק חיתוך גדול, שני לומים ומפתח צינורות ויצאו עמם מהמסגרייה. בסמוך לכך, התפרצו הנאשמים למוסך הקיבוץ, בכך, שעיקמו את הפח המגדר אותו ונכנסו דרכו לתוך המוסך. הם גנבו מהמוסך דיסק חיתוך קטן, לום, מברג ושני משורים ויצאו עמם מהמוסך. לאחר מכן, התפרצו הנאשמים לבניין מזכירות הקיבוץ ע"י כך שפתחו את חלון המזכירות ונכנסו דרכו לתוך הבניין, כשהם נושאים עמם את מכשירי הפריצה שגנבו מהמוסך ומהמסגרייה. הנאשמים ניגשו לכספת גדולה שהייתה מקובעת לקיר ופרצו אותה, בכך שהשתמשו במכשירי הפריצה מהמוסך ומהמסגרייה לחיתוך דלת הכספת. לאחר שהצליחו לשבור את דלת הכספת, גנבו הנאשמים מהכספת כסף ושיקים בשווי רב; כן גנבו הנאשמים מבניין המזכירות תיק שחור שהכיל מסמכים שונים. כאשר יצאו הנאשמים מבניין המזכירות, הם התקשרו לנדים וזה בא לאסוף אותם עם רכבו. בהמשך השליכו הנאשמים ונדים מהרכב, באזור עפולה עילית לצידי הכביש, מסמכים ושיקים מאלו שגנבו. על סמך הודאתם באישום הנ"ל, הורשעו הנאשמים בעבירות שלהלן: התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה ממנו, עבירה לפי סעיפים 407(ב)+29 לחוק העונשין (שלושה מקרים); קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; היזק בזדון לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה. 3. נאשם 3 הורשע בנוסף בעבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח בר תוקף בגין כתב האישום שצירף לתיק דנן (מש/2 - ת.פ. 19441-12-09 בית משפט השלום כפר סבא ); על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.11.08 הציג נאשם 3 בפני שוטר רישיון נהיגה השייך לאחר באומרו, כי מדובר ברישיון הנהיגה שלו וזאת בכוונה להונות, מאחר ולנאשם זה לא היה רישיון נהיגה בתוקף. 4. בפתח טיעוניו לעונש, הגיש ב"כ המאשימה גיליון הרשעות קודמות, כתבי אישום וגזרי דין קודמים ביחס לכל אחד משלושת הנאשמים. ב"כ המאשימה עמד על חומרת העבירות ונסיבות ביצוען ועל עברם הפלילי המכביד של הנאשמים, המלמד על עומק והיקף מעורבותם הפלילית, בהדגישו כי נאשמים 2 ו- 3 הורשעו בשמונה אישומים שונים של התפרצות, כפול ממספר האישומים בהם הורשע נאשם 1, והם אף הורשעו בעבירה של התפרצות לבית מגורים ובשוד קשישה בביתה. ב"כ המאשימה סבור, כי די באישום אחרון זה (אישום מס' 1 בכתב האישום המתוקן) לבדו כדי להוביל לשליחתם של הנאשמים 2 ו- 3 לתקופת מאסר ממושכת בשל הטראומה אשר חוותה המתלוננת באותו אישום, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה הרואה בחומרה רבה שוד קשישים. ב"כ המאשימה הפנה להרשעה מס' 5 של נאשם 1 בגינה היה מעורב נאשם זה בפרשה הידועה בשם פרשת שי דרומי, וחרף פציעתו הקשה באותו מקרה הוא המשיך בפעילות עבריינית. לחובת נאשם 1 שלושה מאסרים מותנים; הוא שוחרר בשנת 2008 וכעבור כשנה שב לבצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה. באשר לנאשם 2 נטען, כי הוא ביצע את עבירת ההתפרצות הראשונה שלו בהיותו בן 16, כי לחובתו עבר מכביד ותלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 6 חודשים. באשר לנאשם 3 נטען, כי הוא השתחרר ממאסרו ביום 6.8.07 ולחובתו מאסר על תנאי בן 12 חודשים. עוד נטען, כי שלושת הנאשמים כבר ריצו בעברם מאסרים בפועל וחרף זאת וחרף המאסרים המותנים הם לא נרתעו מלשוב לסורם. מדובר בנאשמים אשר עשו את דרכם מדרום המדינה לצפונה, בהזדמנויות שונות, כדי לבצע עבירות התפרצות חמורות למזכירויות בקיבוצים שונים ועבירות נלוות. הנאשמים הוכיחו, כך לטענת ב"כ המאשימה, כי מסוכנותם לציבור ולרכושו מובהקת וכי דרך הפשע היא דרך חייהם. נאשמים 2 ו- 3 ביצעו את שורת העבירות בתוך כחודשיים ימים (מתחילת חודש אוקטובר 2009 עד מעצרם ביום 15.12.09). ב"כ המאשימה הגיש את כתב האישום המתוקן וגזר הדין מיום 8.8.10 בעניינו של נדים, אשר הודה והורשע בעשרה אישומים, ובהם סיוע לשוד הקשישה, כאשר חלקו היה לעיתים כמבצע בצוותא ולעיתים כמסייע. כב' השופטת מוניץ גזרה על נדים 3 שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים. לטענת ב"כ המאשימה אין תחולה לעקרון אחידות הענישה במקרה דנן; אותו נדים לא נכח פיזית במקומות ההתפרצות ובביתה של הקשישה שנשדדה ואין לחובתו עבר פלילי. עוד נטען, כי כב' השופטת מוניץ מנתה בגזר הדין 7 סיבות להקלה בעונשו של נדים (גילו הצעיר, מעידתו הראשונה, הודאתו בשלב החקירה וקשירת הנאשמים שכאן, חלקו המשני וסיכויי שיקום גבוהים); המאשימה לא השלימה עם אותו גזר דין והגישה ערעור על קולת העונש (ע"פ 6888/10) הקבוע לשמיעה ליום 1.6.11 בבית המשפט העליון. לשיטת ב"כ המאשימה, עונשו של נדים אינו יכול לשקף נקודת ייחוס אמיתית לעונשם של הנאשמים בתיק זה. ב"כ המאשימה הגיש פסיקה בעניין שוד קשישים (ע"פ 7961/07 וע"פ 4229/09, אשר נסיבותיו דומות לנסיבות האישום הראשון) וכן פסיקה שעניינה התפרצות לבית מגורים (ע"פ 7453/08). לאור כל האמור, מבקש ב"כ המאשימה להרחיק את הנאשמים מן החברה לתקופה ממושכת על מנת למנוע מהם להמשיך ולפגוע בציבור וברכושו ועל מנת להרתיע אחרים; הוא מבקש לגזור עליהם מאסר בפועל ממושך, כל אחד על פי חלקו, על פי עברו הפלילי, על פי המאסרים המותנים התלויים נגדו, אותם יש להפעיל במצטבר; בנוסף, לגזור על הנאשמים מאסרים מותנים, קנס ופיצוי לנפגעי העבירה, בעיקר לקשישה - המתלוננת באישום הראשון, וכן לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשמים, ולגבי נאשם 3 להפעיל גם פסילה על תנאי. 5. ב"כ הנאשמים מבקשים להתחשב בהודאתם של הנאשמים בכתב האישום המתוקן, אשר חסכה זמן שיפוטי ניכר (בשים לב למספר עדי התביעה, 101 עדים), גם אם לא ניתנה בהזדמנות הראשונה, וכן בחרטתם הכנה. נאשם 1 מבקש להתחשב גם בכך, כי בעניינו נמחק האישום הנוגע לשוד הקשישה, דבר המהווה שיקול משמעותי להקלה בעונשו. ב"כ הנאשמים 1 ו- 2 מבקש להתחשב בתיקון המשמעותי שנעשה בכתב האישום המקורי. בעוד שכתב האישום המקורי ייחס לנאשם 1 תשעה אישומים, הורשע נאשם זה בארבעה אישומי התפרצות, ובעוד שכתב האישום המקורי ייחס לנאשם 2 חמישה עשר אישומים, הורשע נאשם זה בתשעה אישומים. ב"כ הנאשמים 1 ו- 2 הדגיש, כי כתב האישום המתוקן דומה במהותו לזה שהוגש נגד המעורב הנוסף, נדים, ואין לעשות הבחנה בין הנאשמים כאן לבין אותו נדים, אשר נידון לעונש בן 36 חודשים, ולא ניתן לסטות בצורה דרסטית מרמת ענישה זו בעת גזירת עונשם של הנאשמים בתיק זה. באשר לנאשם 1 נטען, כי מדובר בנאשם בעל החלק המינורי, שהורשע בעבירות שהן בגדר סמכותו של בית משפט שלום, וחלקו הינו פחות מחלקו של נדים, שהיה מעורב בשוד הקשישה. עוד נטען, כי בחלק לא מבוטל של האישומים, לא ניתן לדעת בבירור מה נגנב, שכן העבירות "לא הושלמו" והכספות לא הוצאו. ב"כ נאשמים 1 ו- 2 סבור, כי עברם הפלילי של מרשיו אינו מהווה שיקול מרכזי בגזירת עונשם, כי אם שיקול אחד במכלול השיקולים; בנוסף, מבקש ב"כ נאשמים 1 ו- 2 להתייחס למאסרים המותנים התלויים ועומדים נגד נאשם 1 כאל מאסרים על תנאי בחופף (בסך הכול 12 חודשים). ב"כ הנאשמים 1 ו- 2 הדגיש בטיעוניו, כי הענישה היא אינדיבידואלית וכי הפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ המאשימה מתייחסת למקרים שאינם דומים למקרה דנן, שכן במקרה דנן, המתלוננת באישום הראשון אמרה בחקירתה, שהיא לא הותקפה על ידי הנאשמים ולא נגרמו לה פגיעות פיזיות, וזאת מבלי להקל ראש בחומרת מעשיהם של הנאשמים שביצעו את עבירת השוד (הנאשמים 2 ו- 3). באשר לסיכויי השיקום של הנאשמים 1 ו- 2 נטען, כי הסתבכותם בפרשה השאירה אצלם צלקת עמוקה והם מעוניינים לחזור לדרך הישר ומבקשים מבית המשפט ליתן להם הזדמנות נוספת. ב"כ נאשמים 1 ו- 2 מבקש להתחשב במכלול הנתונים ולא למצות עם מרשיו את הדין. 6. ב"כ נאשם 3 הצטרף לטיעוניו של חברו והוסיף, כי ב"כ המאשימה עמד בטיעוניו לעונש בתיקו של האחר (נדים) על כך, שמדובר בתושב הצפון שעבד בחלק מאותם קיבוצים בהם בוצעו ההתפרצויות ואלמלא אותו נדים, ספק אם הנאשמים כאן היו מבצעים את מה שביצעו בפועל בהיותם תושבי הדרום; בעניין השוד נטען, כי אף שנדים הורשע בעבירת סיוע בכך, שהוא הסיע אותם, הרי מי שהוביל והדריך את הנאשמים 2 ו- 3 זה היה אותו נדים. ב"כ נאשם 3 סבור, שעונשו של מרשו צריך להיות נגזרת מהעונש של אותו שותף לעבירה, נדים, בהדגישו, שאף שחלקו של האחרון שונה מבחינת הביצוע, אין בכך כדי להמעיט מחומרת מעשיו, שבלעדיהם הקשר שבין הנאשמים לא היה יוצא לפועל, הגם, שנדים הורשע בנוסף בעבירות סמים. ב"כ נאשם 3 מבקש להתחשב גם בהודאת מרשו שחסכה זמן רב ומשאבים, בתיקון כתב האישום ביחס לנאשם 3 (מ- 16 אישומים ל- 9 אישומים); באשר להודאתו של נדים בשלב החקירה, נטען, כי הוא "נפל" אצל מדובבים ולא הודה מיוזמתו. עוד נטען, כי נאשם 1 ריצה מאסר אחד בעברו, כי הוא מתחרט ומקבל אחריות מלאה ומבקש ליתן לו הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו. ב"כ נאשם 3 מבקש שלא להחמיר עם מרשו ולא למצות עמו את הדין, ולהפעיל את המאסר המותנה בחופף; כמו כן, מבקש ב"כ נאשם 3, שלא לראות בתיק המצורף מש/2 חומרה מיוחדת, לא כל שכן, משהודה נאשם זה לאחר מעצרו והתנצל. 7. כמו כן, שמעתי את דברי הנאשמים, שהביעו צער וחרטה על מעשיהם; נאשם 1 ציין, כי נשא מאסר ראשון בהיותו בן 16 ואף פעם לא קיבל הזדמנות להשתקם. לדבריו, תמיד כשיצא מן הכלא, הסביבה הקרובה דחתה אותו וזה גרם לו להמשיך ולבצע את אותם מעשים. מדובר בנאשם בן 27, רווק; לפני כחודש ימים נפטר אחיו בתאונת דרכים. נאשם 2 מבקש להתחיל דרך חדשה; הוא התחתן 4 חודשים לפני מעצרו בתיק זה. נאשם 3 מסר, כי הוא גדל בסביבה מאוד קשה; לנאשם זה 28 אחים ואחיות, אביו נשוי לשלוש נשים. בשנת 2003 נהרסו הבתים/הצריפים בהם התגוררו בכפר לא מוכר. בעת ביצוע העבירות דנן הוא התגורר בטבריה ולא הגיע מאזור באר שבע כפי שנטען בעניינו. לדבריו במהלך עבודתו בחברה מוכרת בצפון הכיר את נדים, אשר פיתה אותו לבצע את העבירות. הנאשמים מבקשים להמליץ על השמתם בבית כלא שיקומי. 8. הנאשמים חטאו בשורה ארוכה של עבירות חמורות, לא כל שכן, בהצטרפותן של העבירות יחדיו. נאשם 1 הורשע בארבעה אישומים, אישומים 7 עד 10, שעניינם התפרצויות למזכירויות של קיבוצים וגניבת כספות; הנאשמים 2 ו- 3 הורשעו בתשעה אישומים, כל האישומים למעט אישום 8, שעניינם התפרצויות למזכירויות ובתי עסק וגניבת כספות, התפרצות לבית מגורים ושוד קשישה בביתה וגניבת רכושה ורכבה (באישום הראשון). הנאשמים ביצעו את העבירות בתדירות גבוהה בפרק זמן של כחודשיים ימים ובהיקף ניכר: א. ביום 9.10.09 - התפרצות לעסק אביב סוכנויות - עפולה. ב. ביום 13.10.09 - התפרצות לבית מגורים בקיבוץ עין חרוד איחוד. ג. ביום 16.10.09 - התפרצות למשרדי האירוח הכפרי בקיבוץ עין חרוד איחוד. ד. ביום 17.10.09 - התפרצות למשרד חוף גופרה. ה. ביום 25.10.09 - שוד קשישה וגניבת רכבה במושב שרונה. ו. ביום 2.11.09 - התפרצות למחסן הנוי והתפרצות לבניין הנהלת החשבונות בקיבוץ עין חרוד איחוד. ז. ביום 12.11.09 התפרצות לבניין המזכירות והתפרצות למשרד הנהלת החשבונות בקיבוץ שלוחות. ח. ביום 3.12.09 - התפרצות למספר משרדים בבניין המזכירות והתפרצות למשרד הנהלת החשבונות בקיבוץ מסילות. ט. ביום 7.12.09 - התפרצות למסגרייה והתפרצות לבניין המזכירות בקיבוץ מזרע. י. ביום 11.12.09 - התפרצות למסגרייה, התפרצות למוסך והתפרצות לבניין המזכירות בקיבוץ גניגר. 9. לחובת נאשם 1, שהינו יליד שנת 1983, 6 הרשעות קודמות בעבירות רכוש (גניבת רכב, החזקת כלי פריצה), סיכון אדם בנתיב תחבורה, היזק לבעל חיים, התחזות כאדם אחר והפרעה לשוטר. נאשם זה ריצה בעברו מספר מאסרים בפועל. נגד נאשם זה תלויים ועומדים שלושה מאסרים על תנאי - אחד בן 12 חודשים והשני בן 6 חודשים בת.פ. 1493/07 בית משפט השלום באר שבע - הרשעה מס' 5 והשלישי למשך 6 חודשים בת.פ. 5541/06 בית משפט השלום באר שבע - הרשעה מס' 6. לחובת נאשם 2, שהוא אח תאום של נאשם 1, 5 רישומים קודמים בגין עבירות רכוש (פריצה, גניבת רכב), שוד מזוין, הפרת הוראה חוקית, העברת תעודה לשם התחזות והפרעה לשוטר, ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים בת.פ. 5541/06 בית משפט השלום באר שבע - הרשעה מס' 5. לחובת נאשם 3, שהינו יליד 1981, 3 הרשעות קודמות בגין עבירות שונות - מסחר ברכב, סחיטה באיומים, שיבוש מהלכי משפט, שימוש במסמך מזויף והתחזות כאדם אחר ונהיגת רכב מנועי ללא רישיון, ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 12 חודשים בת.פ. 4163/05 בית המשפט המחוזי בחיפה - הרשעה מס' 1. נאשם זה נשא בעברו מאסר בן 18 חודשים. 10. עברם הפלילי המשמעותי של הנאשמים, הכולל עבירות מאותו סוג, וריבוי מעשי ההתפרצות במקרה דנן בתוך טווח זמנים קצר, מלמדים על שיטתיות ועל עזות מצח יוצאת דופן; עסקינן בנאשמים אשר סיגלו לעצמם אורח חיים עברייני והפכו את פעילותם הפלילית לעיסוקם העיקרי למען בצע כסף; כל העונשים שהוטלו עליהם בעבר והמאסרים המותנים שריחפו מעל ראשיהם, לא היה בהם די כדי להניע את הנאשמים לשנות את דרכם הקלוקלת, והם המשיכו לפגוע בציבור וברכושו. בשל כל אלה, מן הראוי להחמיר בעונשם של הנאשמים ולגמול להם כרשעתם למען יראו וייראו; על העונש הנגזר לשקף את הוקעת מעשיהם ואת הסלידה החברתית מהם. 11. אין צורך להכביר מילים על חומרת מעשיהם של הנאשמים ועל פגיעתם הרעה ברכוש הציבור ובתחושת הביטחון שלו; בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ. אורן אואזנה ואח' נפסק, כי: "לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש"... הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם, טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת הנפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר... ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו; הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית - מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי - משפחתי השמור ביותר של האדם". אמנם הנאשמים 2 ו- 3 חטאו במקרה אחד של התפרצות לבית מגורים (אישום מס' 4), יחד עם זאת, מן הראוי להתייחס באותה מידה של חומרה גם למעשי התפרצות לבניינים שאינם משמשים בתי מגורים; המחוקק קבע רף ענישה אחד לעבירה של "כניסה והתפרצות למקום מגורים או תפילה או ממנו" (סעיף 406 לחוק העונשין) ולעבירה של "התפרצות לבנין או מבנין, שאינו מקום מגורים או תפילה" (סעיף 407 לחוק העונשין); גם התפרצות לבתי עסק מסבה נזקי רכוש חמורים ועגמת נפש רבה ופוגעת בתחושת הביטחון של בעלי אותם עסקים או העוסקים בהם. 12. חומרה יתירה יש לראות בעבירות נשוא האישום הראשון; הנאשמים 2 ו- 3 שדדו בצוותא קשישה (ילידת 1934), כשהם רעולי פנים ומזויינים בסכין, איימו עליה באמצעות הסכין, שהו בדירתה כארבעים דקות, "הפכו" את חדרי הבית וגנבו דברי ערך וגנבו את רכבה של המתלוננת, וטרם צאתם מהבית, קשרו את המתלוננת לכורסא. אין ספק, כי מעשיהם של הנאשמים 1 ו- 2 פגעו קשות במתלוננת וגרמו צער ועגמת נפש לבני ביתה. ההלכה הפסוקה רואה בחומרה התארגנות בחבורה לצורך ביצוע שוד תוך בחירה בקורבן שהיא אישה מבוגרת המתגוררת בגפה; "מאחר ושוד של קשישים שוב אינו נדיר במקומותינו, יש להציב בפני מבצע העבירות תו מחיר גבוה" (ע"פ 4229/09 מדינת ישראל נ. ראפת אסעד ); "הענישה במקרים מעין זה ראוי לה שתשקף הגנה על כבודם, גופם וקניינם של קשישים, תבטא את הצורך בהקניית ביטחון אישי גם למי שבערוב ימיהם אינם נהנים עוד מחוסן גופני מלא ולא תהפכם הפקר למעשי בריונות... עצם הנכונות לפגוע דווקא בקשישים לשם ביצוע עבירות רכוש יש בה עדות לתפישתם המוסרית של מבצעיהם, לערלות הלב ולנכונות לפגוע בחלש וחסר האונים, בניגוד לכל רגש של כבוד ולקודים בסיסיים בחברה האנושית. יחסה של החברה לחלש, לזה הנזקק להגנה, הוא בבחינת נייר הלקמוס שלה לאופיה ולחוסנה המוסרי. ענישה הולמת נושאת בחובה מסר בדבר זכותם של קשישים, ככל אדם, להלך בביטחון" (ע"פ 7961/07 ע"פ 8654/07 מדינת ישראל נ. אריק שכטר ). 13. חרף האמור, הענישה היא אינדיבידואלית ובית המשפט אמור לגזור את דינו של הנאשם לפי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, תוך איזון ראוי בין האינטרס הציבורי של גמול והרתעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם. במקרה דנן, עסקינן בנאשמים צעירים יחסית, אשר הודו בשלב מקדמי וחסכו זמן שיפוטי ניכר וחסכו את שמיעת עדותה של המתלוננת באישום הראשון; מן הראוי ליתן משקל משמעותי להודאת הנאשמים בשל החיסכון הניכר בזמנו של בית המשפט בהינתן מספר עדי התביעה (101 עדים), שרק ששה מתוכם נשמעו במהלך מספר ישיבות. הנאשמים הביעו צער וחרטה על מעשיהם. אכן עניינו של נאשם 1 שונה מעניינם של הנאשמים 2 ו- 3. נאשם 1 לא היה מעורב באירוע השוד של הקשישה, שהינו האישום החמור ביותר מבין כל האישומים נשוא כתב האישום המתוקן; באשר ליתר האירועים, הוא היה מעורב ב- 4 אירועים של התפרצויות כאשר הנאשמים 2 ו- 3 היו מעורבים ב- 8 אירועים כאלה (שאחד מהם התפרצות לבית מגורים). בנוסף, אין להתעלם מהתיקון המשמעותי שנעשה בכתב האישום המקורי, הגם שהנאשמים נותנים את הדין אך ורק על העבירות בהן הודו והורשעו. 14. באשר לתחולת עקרון אחידות הענישה במקרה דנן, אכן בהלכה הפסוקה נקבע, כי "עקרון שוויון הנאשמים בפני החוק, ממנו נגזר עקרון אחידות הענישה, הוא כלל יסוד בתורת הענישה. הוא מורה כי על מצבים דומים מבחינת אופי העבירות ונסיבות אישיות של נאשמים, ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים" (ע"פ 9792/06 חמוד נ. מדינת ישראל ); במקרה דנן, אמנם כתב האישום המתוקן דומה במהותו לזה שהוגש נגד המעורב הנוסף, אך ניתן להבחין בבירור, כי נסיבותיו האישיות של האחרון שונות בתכלית מנסיבותיהם של הנאשמים עסקינן, הגם שגזר הדין בעניינו אינו בבחינת גזר דין סופי וחלוט; יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעונשים שהושתו על נדים בהינתן נסיבותיו ונתוניו האישיים והמשפחתיים, לרבות סיכויי שיקומו, כמפורט בגזר דינו, בעת גזירת דינם של הנאשמים כאן. 15. לאור המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לקולא ולחומרה, הנני לגזור על הנאשמים את העונשים שלהלן: הנאשם 1 א. 24 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 15.12.09. ב. אני מורה על הפעלת שלושת המאסרים המותנים (בני 12, 6 ו- 6 חודשים) התלויים ועומדים נגד נאשם זה (ב- ת.פ. 1493/07 בית משפט השלום באר שבע וב- ת.פ. 5541/06 בית משפט השלום באר שבע) בחופף ביניהם, ובמצטבר למאסר הנ"ל, כך שתקופת מאסרו הכוללת תעמוד על 36 חודשים (בניכוי ימי מעצרו מיום 15.12.09). ג. 18 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירת רכוש מאלה שבהן הורשע בתיק זה. ד. קנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו; הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שיחלו מתום 60 יום מיום שחרורו. הנאשם 2 א. 60 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 15.12.09. ב. אני מורה על הפעלת המאסר המותנה (בן 6 חודשים) התלוי ועומד נגד נאשם זה (ב- ת.פ. 5541/06 בית משפט השלום בבאר שבע) במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת תעמוד על 66 חודשים (בניכוי ימי מעצרו מיום 15.12.09). ג. 24 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירת רכוש מאלה שבהן הורשע בתיק זה. ד. קנס בסך 10,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו; הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שיחלו מתום 60 יום מיום שחרורו. ה. פיצוי למתלוננת באישום הראשון (גב' יוספה פז) בסך 15,000 ₪, אשר ישולם בתוך 90 יום מיום מתן גזר דין זה. הנאשם 3 א 60 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו החל מיום 15.12.09. ב. אני מורה על הפעלת המאסר המותנה (בן 12 חודשים) התלוי ועומד נגד נאשם זה (ב- ת.פ. 4163/05 בית המשפט המחוזי חיפה) מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת תעמוד על 66 חודשים (בניכוי ימי מעצרו מיום 15.12.09). ג. 24 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירת רכוש מאלה שבהן הורשע בתיק זה. ד. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודשים וזאת במצטבר לכל פסילה אחרת. ה. קנס בסך 10,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו; הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שיחלו מתום 60 יום מיום שחרורו. ו. פיצוי למתלוננת באישום הראשון (גב' יוספה פז) בסך 15,000 ₪, אשר ישולם בתוך 90 יום מיום מתן גזר דין זה. זכות ערעור תוך 45 יום. פריצהגניבה