קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת רישיון בתאונת דרכים קטלנית: זוהי החלטה בבקשת המדינה לפסול את רשיון הנהיגה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הרקע לבקשה הינו אירוע בו התרחשה תאונת דרכים קטלנית בה היה המשיב מעורב כנהג בתאריך 19/01/11 בסמוך לשעה 17:50 בצומת דרכים ברח' הטייסים בת"א עת פגע המשיב למוות עם מכוניתו בהולך רגל שחצה את הרחוב הנ"ל בריצה, במעבר חציה, בצומת מרומזר אשר בו היה אותה עת אור אדום ברמזור להולכי רגל בכיוון חצייתו של הולך רגל ואור ירוק לכלי רכב בכיוון נסיעתו של המשיב. המשיב נפסל תחילה מנהלית לתקופה בת 90 יום ע"י קצין המשטרה ובמהלך תקופה זו הוגשה בקשה זו ע"י המדינה לפסול את רשיונו עד תום ההליכים - בקשה אשר בה נדרשת הכרעה כעת. בחנתי את חומר החקירה שהוגש לעיוני ושקלתי את טיעוני הצדדים ומסקנתי בעקבות אלה היא שיש אמנם מקום להאריך את תקופת הצינון מלנהוג בה נתון המשיב אך זאת באופן מידתי וקצוב אשר ייקח מחד גיסא בחשבון את העולה לכאורה מחומר החקירה לפיו המשיב איחר בהבחנה בהולך הרגל ויכול היה לכאורה למנוע את הפגיעה בו לו היה מבחין בו ומגיב מבעוד מועד עת ניתן היה לעשות כן, ומאידך גיסא ייקח גם בחשבון את העולה לכאורה מחומר החקירה ולפיו להולך הרגל המנוח היתה תרומת רשלנות משמעותית להתרחשות האירוע, ייקח בחשבון את העובדה כי המשיב נע מלכתחילה במהירות הפחותה מהמהירות המותרת במקום, וכן שעברו התעבורתי של המשיב הוא תקין. ואסביר ואפרט : מחומר החקירה עולה כי המשיב - לגירסתו שלו - הבחין לראשונה בהולך הרגל רק כאשר המרחק בין הולך הרגל לבין המכונית היה כמטר אחד. מחומר החקירה עולה כי המשיב - לגירסתו שלו - נע כאשר בעת הרלבנטית לא נסעו לפניו מכוניות נוספות, (דהיינו - אין לכאורה היבט של הסתרה). מחומר החקירה עולה כי הולך הרגל חצה את הכביש מימין לשמאל כיוון נסיעת המשיב והספיק לחלוף למעשה על פני שני נתיבים (7.7 מטרים) טרם נפגע ע"י צידה הימני של מכוניתו של המשיב אשר נע עובר לכך עם מכוניתו בנתיב השמאלי ביותר מתוך שלושה נתיבים בכיוון זה. עוד עולה מחומר החקירה - לרבות מגירסתו של המשיב - כי מזג האויר היה נאה, ראות טובה, והכביש היה תקין ויבש. ניכר עוד לכאורה מחומר החקירה, ולרבות מלוח התצלומים , כי היתה תאורה במקום. משיחזור וחישוב שנעשה ע"י בוחן התנועה המשטרתי עולה כי אם המשיב היה מבחין בהולך הרגל ובולם בזמן שהולך הרגל החל לחצות את הכביש אזי היה עולה בידי המשיב לעצור את מכוניתו במרחק של 18.92 מטרים מהולך הרגל. מיותר לומר ולהזכיר כי תאונה אשר ניתן למנוע אותה - חובה על נהג למנוע אותה וזאת אף אם הולך רגל מתרשל כבמקרה דנן. גירסתו של המשיב על כי הבחין לראשונה בהולך הרגל, בתנאים אלה שפורטו, רק בשלב שהולך הרגל כבר היה מצוי במרחק של כמטר אחד בלבד ממכוניתו, בעוד שהולך הרגל הספיק כבר לחצות מימין לשמאל כיוון נסיעת המשיב כשני נתיבי נסיעה, אומרת לכאורה דרשני בהיבט זה בקשר עם מידת תשומת ליבו וערנותו של המשיב כנהג לנעשה מולו בכביש בעת האירוע. אלא שכאשר נבחנת בהליך מן הסוג שבפני מידת הסכנה הנשקפת לציבור מהמשך נהיגתו של נהג, ראוי לשים לב גם להיבטים המצטברים הבאים : - עולה לכאורה מחומר הראיות כי המשיב נהג מלכתחילה במהירות שהיא אף פחותה מהמהירות המרבית המותרת במקום. - עולה לכאורה מחומר הראיות שהולך הרגל הפגין רשלנות משמעותית בהחליטו לחצות, בריצה, כביש שכזה, בשעת תאורה, כאשר הוא לבוש בבגדים כהים וכאשר הוא חוצה את הכביש בניגוד לאור האדום בכיוון חצייתו. יש לזכור ולהזכיר כי גם להולכי רגל יש חובות בהתנהלות בכביש, ואך אציין בהקשר זה ,בין היתר, את תקנות 110 ו- 111 לתקנות התעבורה. אין גם דומה מידת הצפיות של נהג המתקרב למעבר חציה בלתי מרומזר למידת הצפיות של נהג המתקרב באור ירוק לדידו למעבר חציה מרומזר אשר בו נאסרת אותה עת חציית הולכי רגל. אין באמירה זו כדי לומר שאין קיימת חובת צפיות ביחס לכך שהולך רגל יתרשל ויחצה באור אדום, אך כן יש באמירה זו כדי לומר כי ניכר שיש הבדל במידת הצפיות. - לציין עוד כי הולך הרגל במקרה דנן איננו ילד או נער אלא אדם בוגר שכך בחר לרוץ בכביש, בלבוש כהה ואגב הפרת הוראת הרמזור. - המשיב נוהג משנת 2005 (דהיינו מזה כ- 6 שנים) ולחובתו נרשמו רק שתי עבירות תעבורה קודמות - שתיהן מסוג ברירת משפט - האחת עניינה אי ציות לתמרור ד-14 והשנייה אי ציות לתמרור ב-2. נדרש אני אם כך ליצור איזון אשר יביא לידי ביטוי את מה שנראה לכאורה ככשלונו של המשיב מלהבחין מבעוד מועד בהולך הרגל וכך למנוע פגיעה אשר לכאורה ניתן היה למנוע אותה או לפחות אולי לצמצם את חומרתה, אך גם יביא לידי ביטוי את נהיגתו של המשיב מלכתחילה במהירות סבירה, את תרומתו המשמעותית בהחלט של הולך הרגל להתרחשות האירוע, וכן את תמונת עברו התעבורתי של המשיב המלמדת כי הוא נהג שומר חוק בדרך כלל. המשיב פסול עד כה מלנהוג מזה מעט יותר מ-3 חודשים. דבר המחוקק בסעיף 46 ב' לפקודת התעבורה הוא כי מקום שהוגש כתב אישום נגד בעל רשיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מלהחזיק ברשיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו, ואולם רשאי בית המשפט שלא להורות על פסילה כאמור באם שוכנע כי אין בנהיגה ע"י הנאשם משום סכנה לציבור. במקרה דנן עלה לטעמי בידי המשיב לעמוד ,במידה נתונה, בנטל השכנוע המוטל על כתפיו על כי מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב בנהיגתו איננה גבוהה דיה על מנת להצדיק פסילה עד למתן פסק הדין בהנחה שההליך בתיק העיקרי יארך תקופת זמן בלתי מבוטלת שאיננה ידועה בשלב זה. אראה בכל אשר פירטתי לעיל נימוקים אשר יש בהם כדי להצדיק אמירה שיש אמנם להאריך את משך הזמן בו יהא המשיב נתון בפסילה שעניינה מניעתי, אך בצורה קצובה, מוגבלת בזמן. ככל שיכול אני בזהירות הראיה לשפוט ולצפות, ובכל הסתייגות הלוקחת בחשבון כי כל שנחשף בפני הוא חומר החקירה ולא שמיעת ראיות במסגרת דיון הוכחות, אומר כי ניכר שעוצמת ראיות התביעה להוכחת המיוחס למשיב כנאשם בכתב האישום היא עוצמה קיימת, אך ייתכן ואף סביר עד מאד, כי באם יורשע הנאשם יהא מקום למיכלול השיקולים שאוזכרו (ככל שיוכחו או יוכרו) במישור הענישה. לאחר כל זאת אני מורה כי פסילת רשיונו של המשיב תימשך תוצאת הליך זה שבפני עד אשר יחלפו 6 חודשים מיום שנפסל לראשונה ביום 20/1/11 ולא יותר מכך, או עד אשר יינתן פסק דין בתיק העיקרי, המוקדם מבין השניים. זכות ערר כחוק. משפט תעבורהתאונת דרכיםשלילת רישיון נהיגה