קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת רישיון נהיגה על ידי משרד הרישוי: מבוא: 1. רשות הרישוי החליטה לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה לכל הדרגות לתקופה של 3 שנים, כעולה מתצהירו של עוזי יצחקי סמנכ"ל בכיר לתנועה במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, על פי התצהיר, הפסילה התבססה על כך שנמצאו לחובתו 166 הרשעות קודמות, מתוכן 39 הרשעות ב-5 השנים האחרונות שקדמו להחלטה, 39 הרשעות שאינן עבירות חנייה ובהן גם הרשעה אחת מהתוספת העשירית לפקודת התעבורה - אציין כי המשיב נוהג משנת 1996. בעקבות החלטת הרשות, הוגשה בקשה לאשר הפסילה בבית המשפט ואילו המשיב הגיש בקשה לביטול הפסילה וכן הציג טיעונים בע"פ ובכתב. 2. הטענות העיקריות של ב"כ המבקש היו: א. החוק האמור אינו חוקתי, שכן אינו עומד באיזון הראוי שבין המעשה המנהלי והפגיעה בזכויות הנהג. ב. תקנה 212ב (א) אינה יכולה לבטל את שיקול הדעת של הרשות, שנמסר לה בסעיף המסמיך, סעיף 56 לפקודת התעבורה. ג. תקנה 212ב (א), אינה מספקת את דרישת בית המשפט העליון לקביעת קריטריונים לפסילה. ד. ציבור הנהגים לא הוזהר טרם הפעלת התקנה ולמעשה התקנה הנה רטרואקטיבית - דבר היוצר עוול ואי צדק. ה. המשיבה לא בדקה האם ניתן להשיג תכלית התקנה ע"י אמצעי שפגיעתו פחותה יותר ומידתית יותר - ולעניין זה אציין כי ב"כ המשיב ביקש לשקול סיווג פסילה. ו. עוד נטען כי חלק ניכר מהעבירות אינן שלו, אלא של אחר שהתחזה בשמו. 3. להלן לשון החקיקה הרלבנטית (ההדגשות שלי א.א.), סעיף 56 לפקודת התעבורה: הייתה רשות הרישוי משוכנעת על פי הראיות שהובאו בפניה, כי בדרך נהיגתו של בעל רישיון נהיגה יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רישיון הנהיגה הוא פרוע או מופרע, רשאית היא בהחלטה מנומקת ולאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לפניה, לפסלו מהחזיק רישיון נהיגה". לשון תקנה 212ב' (א) לתקנות התעבורה: רשות הרישוי תפסול את רישיון הנהיגה של נהג שבדרך נהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך כאמור בסעיף 56 לפקודה, לחמש שנים, אם הורשע בכך שבמהלך 5 שנים רצופות שקדמו להחלטתה של רשות הרישוי ביצע אחד מאלה: (1) 30 עבירות תעבורה, למעט עבירות חניה; (2) חמש עבירות מהעבירות המנויות בסעיף 40א(א)(1) לפקודה או בתוספת העשירית לה. (ב) קביעת קיומן ותוקפן של הרשעות לצורך תקנה זו, תהיה כאמור בתקנה 545, בשינויים המחויבים. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות הרישוי במקרה מסוים, לקצר את תקופת הפסילה מטעמים אישיים מיוחדים של הנהג שתרשום בהחלטתה, ובכלל זה נכות או מצב רפואי קשים שלו או של בן משפחתו הקרוב המצריך נהיגה שלו ברכב, ובלבד שתקופת הפסילה לא תפחת משלוש שנים; לעניין תקנת משנה זו, לא יראו את היות רישיון הנהיגה מקור פרנסתו של הנהג כטעם אישי המצדיק לקצר את הפסילה. (ד) אין בתקנה זו כדי לגרוע מתוקפה או תקופתה של כל פסילה אחרת שהוטלה על הנהג. לשון תקנה 545 לתקנות התעבורה: (א) רשות הרישוי תנהל לגבי כל נהג במאגר מידע ממוחשב, מרשם של הרשעות בעבירות תעבורה (להלן - מרשם עבירות). (ב) ... . (ג) ערער נהג על הרשעתו וזוכה, תמחוק רשות הרישוי את ההרשעה בשל אותה עבירה שנרשמה במרשם העבירות. (ד) ... . דיון: 4. האומנם החוק אינו חוקתי לאור פגיעה בזכויות הנהג ?: איני מקבל טענה זו, בית המשפט העליון בהחלטתו ברע"פ 3676/08 , יניב זנו נ' מדינת ישראל, קבע כי הסמכות לפסול נהגים הנה הסמכה מכח חקיקה ראשית, כך שבעיני תקנה 212ב' (א), באה מכוחה של אותה חקיקה (סעיף 56 לפקודת התעבורה) ומפרטת את דרך ישומה וכך הוסיף בית המשפט העליון (פסקה 23): "אכן עקרונות היסוד של שיטתנו, ובפרט זכויות הפרט, חשובים הם, ויש לפרש לאורם את תכליתו של סעיף 56 לפקודת התעבורה. אך אל מול זכויות הנהגים נשוא הליכים אלו, עומדות זכויותיו של כל פרט ופרט לחייו ולשלמות גופו, אשר גם לאורן יש לפרש את תכליתה של החקיקה דנן. ... נראה לי, כי בהתקיימם של תנאים מסוימים הנוגעים לאופן הפעלת הסמכות, עליהם אעמוד בהמשך דברי, סעיף 56 לפקודת התעבורה משתלב היטב במארג החקיקה, ומקדם את עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית. אי לכך, עצם נקיטת הליכי פסילת רישיון נגד נהגים, אינה עומדת כשלעצמה בסתירה לתכליתו של סעיף 56 לפקודת התעבורה. פרשנות זו יוצרת "הרמוניה תחיקתית" בין תכליתו האובייקטיבית ותכליתו הסובייקטיבית של הסעיף, בין פקודת התעבורה, ובין שיטת המשפט הישראלית בכלל. למעשה, זוהי האפשרות הפרשנית הסבירה היחידה שניתן לתת לסעיף זה, שהרי לולא כן, נמצאנו כי המחוקק השחית מילותיו לריק, כבר בעת חקיקת הסעיף לפני עשרות שנים. ובהמשך (פסקה 39): "בשולי הדברים, אציין כי הסדרת הנושא בצורה מידתית בחקיקת משנה, תוכל לתת מענה לטענות שונות אשר הועלו בדבר הפגיעה בזכויות יסוד של הנהגים אשר רישיונותיהם נפסלו, שכן זו, ככל שהיא קיימת, תיעשה על פי חוק ולשם תכלית ראויה, ההולמת את ערכיה של מדינת ישראל". ואציין כי בעיני בית המשפט לאחר הסדרת החקיקה בתקנות כאמור מעל, החוק שנועד למנוע מנהגים מסוכנים לנהוג לתקופת מסוימת, הנו מידתי, לתכלית ראויה והולם את ערכי המדינה. האומנם תקנה רטרואקטיבית הגורמת עוול ואי צדק ?: איני מקבל טענה זו, לאור העובדה כי בית המשפט העליון ברע"פ 3676/08, עמ' 15, קבע כי: "מקובלת עליי עמדת המשיבה, כי עצם הפעלת הסמכות המצויה בסעיף 56 לפקודת התעבורה הינה מניעתית באופייה - ואינה עונשית במהותה - ועל כן שינוי המדיניות צופה פני עתיד במקרה הנוכחי. אופיו המניעתי של ההליך, הבא למנוע מנהגים מסוכנים לנהוג בכבישי ישראל ולסכן את עוברי הדרך, הוא המכתיב גם כי הפעלת הסמכות הנדונה אינה מובילה למצב של כפל ענישה, או פוגעת בהסתמכות הלגיטימית של מי מהנהגים". עוד אציין, שסעיף 56 המסמיך את רשות הרישוי לפסול נהגים מסוכנים, קיים בספר החוקים שנים רבות, עוד בטרם אחז המשיב ברשיון נהיגתו, כך שהוא אינו חדש (להבדיל מתקנה 212ב', העוסקת למעשה רק בישום הסעיף). וברור שעבירות התעבורה בספר החוקים אינן חדשות. לטעמי הציטוט מספרו של כבוד נשיא בית המשפט העליון בדימוס א. ברק לעניין חקיקה רטרוספקטיבית, (פסקה 24 להשלמת טיעוני בא כח המשיב בכתב), לא יועד למצבים כגון זה שבפני, משום שהנו מתיחס למצבים הגורמים "עוול ואי צדק לאדם אשר בתומו רכש זכויות בהסתמכו על דין שהיה נוהג באותה שעה" וזה אינו המצב בפנינו. וכך הוסיף בית המשפט העליון (פיסקה 30): "לא הוכח הכיצד שינו הנהגים את מצבם לרעה בהסתמכותם על הנוהל הקיים, או כי היעדר פרסום מראש מנע מהם לכלכל את צעדיהם. אף עובר לפסילת רישיונותיהם, המעשים בגינם שקלה הרשות האם לפסול את רישיונותיהם היו אסורים מכל וכל, והיה ידוע לפניהם כי הם צפויים לעונשים הקבועים בחוק בגינם. אף על פי כן, עברו עשרות רבות של פעמים על חוקי התנועה. על כן לא מצאתי כי לנהגים עומדת ציפייה כלשהי אשר שיטת המשפט מכירה בה כציפייה ראויה להגנה ... ". האם התקנה מספקת קריטריונים העומדים בדרישות בית המשפט העליון ? והאומנם הפעלת הסמכות על פי תקנה 212ב' (א) עומדת בסתירה לעקרון שיקול הדעת העצמאי של הרשות כאמור בסעיף 56 לפקודת התעבורה? : א. כבוד השופט ג'ובראן, ציטט ממושכות מחוקים מקבילים במדינות שונות שבארצות הברית ומעיון בסעיפי החוק ניתן ללמוד על קווים מקבילים, כאשר בחוקים הזרים (פסקה 34): "קובעים תקופת זמן אשר ביצוע מספר מסוים של עבירות תנועה המוגדרות כחמורות במהלכה, תביא לידי כך שהנהג יוכרז כעבריין תנועה חוזר, סטאטוס הגורר פסילת רישיון נהיגה למשך מספר שנים הקבוע בחוק... לעיתים הרשעה במספר רב יותר של עבירות תנועה חמורות פחות תביא להכרזה על הנהג כעבריין תנועה חוזר גם כן... הגורם השולל אינו בית המשפט אלא הרשות המנהלית הרלוונטית. לרוב ההכרזה על אדם כעבריין תנועה חוזר - ופסילת הרישיון הנובעת ממנה - היא מחובתה של הרשות המנהלית מרגע שהורשע אדם בעבירות האמורות, ואינה עניין שבשיקול דעת הרשות המנהלית. אך במקרים בודדים נערך לנהג שימוע בטרם יישלל רישיונו ורק במיעוט המדינות ניתנה לרשות המנהלית שיקול דעת מסוים באשר לאורכה של תקופת פסילת הרישיון..." כבוד השופט ממשיך ומפרט לעניין מדינת קולורדו: "כאשר נהג חוזר ומבצע שלוש עבירות נהיגה כגון נהיגה תחת השפעות משקאות משכרים או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתקופת זמן קצובה של חמש שנים, הרי שהינו בגדר עבריין תנועה חוזר. הסעיף ממשיך וקובע ... נהג ייחשב כעבריין תנועה חוזר גם אם יבצע 18 עבירות תנועה קלות יחסית בתקופה של חמש שנים, או אם יבצע עשר עבירות תנועה חמורות יותר - אך לא חמורות כעבירות שנמנו לעיל בתת סעיף (2)(a) - בתוך תקופה זו... כלומר, לרשות הסמכות לפסול את רישיונו של אותו עבריין תנועה חוזר, לאחר שייערך לו שימוע. לאחר מכן סעיף 42-2-205 קובע כי פסילת רישיונו תעמוד למשך חמש שנים ... כפי שצוין, הסדרים אלו אינם מאיינים את שיטת הניקוד הקיימת בצורה מפורטת אף היא בחוק של מדינת קולורדו בסעיף 42-2-127. חוק זה, ואלו שכמותו העוסקים בעברייני תנועה חוזרים, הינו מפורט וכולל בתוכו הנחיות מדויקות לרשות המנהלית אימתי עליה לפסול את רישיונו של אדם, על סמך הרשעותיו בעבר, ולאיזו תקופה בדיוק" (הדגשה שלי א.א). ובהמשך בפסקה 37, קבע בית המשפט העליון את אמות המידה לקריטריונים הנדרשים: "בית משפט זה עמד על כך - בהקשרים שונים - כי רשות מנהלית אינה יכולה להפעיל את סמכותה ללא אמות מידה ברורות, ענייניות ושוות... הרי שלפני פקיד רשות הרישוי אשר ישב בשימוע שנערך לכל נהג, לא היו כללים כלשהם המנחים אותו כיצד להפעיל את שיקול דעתו, קרי באלו נתונים מתוך עברו התעברותי של הנהג עליו להתחשב יותר או פחות, מה משקלם של נסיבותיו האישיות לצורך העניין, או סרגל כלשהו על פיו יחליט לכמה זמן ייפסל הרישיון, אם וכאשר... כיצד על הפקיד להחליט כאשר אין בידו הנחיות לעניין המשקל שיש לייחס לכל אחת ואחת מן העבירות הנחשבות למסוכנות, או על היחס בין עבירות אלו לבין שאר העבירות המצויות בעברו התעבורתי של הנהג?". ב. אין ספק שמקריאת סעיפי החוק הנפוץ במדינות ארה"ב, כפי שצוטט בשפת המקור באנגלית, על ידי בית המשפט העליון, עולה הקבלה כמעט זהה לנוסח תקנה 212ב' (א), קרי מתן תוקף משפטי לסטאטוס של נהג מסוכן, ע"י יצירת רשימת עבירות חמורות, אשר העובר כמה מהן או כמות מסוימת גדולה יותר של עבירות קלות יותר יכנס בגדר סטאטוס מהסוכנות. כאשר הנהג נכנס לסטאטוס, לרשות יש סמכות לפסול אותו, לאחר שימוע, ונקבע מפורשות מה משך הפסילה שוב, באופן די זהה ל-5 שנים - נדמה, שמחוקק המשנה בחן היטב את החלטת בית המשפט העליון בקבעו את הקריטריונים, ובציינו (פסקה 39): "ראוי שנושא מהותי כמו פסילת רישיונותיהם של נהגים, לעיתים למספר שנים, יוסדר, לכל הפחות בתקנות, על כל המשתמע מכך. כפי שהובא לעיל, הסדרים דומים נקבעו בחקיקה ראשית במדינות בארצות הברית, ... אשר על כן, ראוי ששר התחבורה יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 70(24) לפקודת התעבורה ויפעל להתקנת תקנות, לצורך הוצאת הסמכות הקנויה לרשות בסעיף 56 לפקודת התעבורה, מהכוח אל הפועל". לסיכום, בית המשפט העליון ציטט מהחוק הזר כדוגמה חיובית לצורת פעולה מומלצת. ולאחר אימוץ מסקנות הפסיקה כאמור, לאחר התקנת תקנה 212 ב' (א), ברור כי הקריטריונים להפעלת הסמכות ע"פ סעיף 56 לפקודת התעבורה, נאותים, ברורים עניינים, שווים. היחס בין העבירות החמורות יותר (תוספת עשירית) ושאר העבירות ברור, יש משך פסילה מינימאלי, יש משך פסילה מקסימאלי, יש קריטריונים להתחשבות, ואין כל פגיעה בסמכות המוקנית לרשות, כאשר במסגרת קריטריונים שנקבעו בתקנות לרשות הרישוי יש סמכות פעולה, ולמען הסר ספק אציין כי לטעמי אין הכוונה בסעיף 56 לפקודת התעבורה, לשיקול דעת עצמאי ובלתי מוגבל של הרשות (כטענת ב"כ המשיב), אלא שיקול דעת לפסול הנהג, במסגרת התקנות שהותקנו. ג. לא זו אף זו, מנתוני הפרשה שלפנינו עולה כי התקיימו מספר ישיבות בנוכחות המשיב וב"כ לבין סגן מנהל אגף הרישוי ובעקבות הצגת הטעונים, טיעוני נגד ומסמכים מטעם המשיב, ולאחר הפעלת שיקול דעת, אכן קוצרה הפסילה והועמדה על המינימום של 3 שנים ובית המשפט מוצא את הפעלת שיקול הדעת כנאותה ומידתית. ד. יתרה מכך, מתגובתו של סמנכ"ל התנועה מר עוזי יצחקי לב"כ המשיב מיום 27.04.11 (כפי שעולה מפרוטוקולי השימוע), נטען כי ברשות הרישוי "לא מבצעים ופועלים באופן אוטומטי, אלא מפעילים שיקול דעת ע"פ לשון התקנה" ואף יש מקרים בהם "הוחלט שלא לפסול את רשיון הנהיגה", כך שלא ניתן לקבל את טענת ב"כ המבקש, לעניין אי הפעלת שיקול דעת ללא הוכחת טענה זו, ולמען הסר ספק בית המשפט דוחה את טענת ב"כ המבקש (בע' 4 ש' 9 לטיעוניו) לגבי "הנחיות פנימיות סודיות" הניתנות לפקיד ושוללות את שיקול דעתו. לא נשקל אמצעי שפגיעתו פחותה יותר ומידתית יותר - כגון סיווג פסילה, כך שיאבד המשיב רק את רישיונו על רכב ציבורי ולא רכב פרטי: אין ספק שב"כ המשיב ביקש מרשות הרישוי במהלך הדיון השלישי בהליך השימוע שנערך למשיב, לסווג את פסילתו של המשיב כך שיותר לו לנהוג על רכב פרטי בלבד ביום 27.04.11, , והצעה זו נדחתה בטיעונים לגופו של עניין (ראה עמוד 3 לתגובתו של עוזי יצחק מיום 27.04.11), כך שעובדתית טענה זו אינה נכונה, לאור פרוטוקולי השימוע - ואדגיש כי נערכו מספר דיונים במהלך השימוע ודבר המדבר בעד עצמו. בית המשפט אינו מקבל את ההקבלה אותה ניסה ב"כ המשיב לעשות בעניין פסיקת בית המשפט העליון בבר"מ 6432/09 בענינו של ירדן טל, . בפרשת ירדן טל, הורה בית המשפט העליון להשיב את רשיון נהיגתו של אדם שהואשם בתקיפת קטין הגורמת חבלה ואיומים, כך שישוב וישמש נהג הסעות, אולם בכפוף לכך שיהיה עימו מלווה מבוגר עד להכרעה שיפוטית בענינו - עניין זה אינו דומה כלל, תחילה אין ספק שהרשעותיו של המשיב חלוטות, ומעבר לכך, הרי ברור שלא ניתן לשלוט על דרך נהיגת המשיב ברכבו, בדרך מקבילה לזו שבה בחר בית המשפט העליון בפרשת ירדן טל, לאיין המסוכנות לאלימות, בעניין תקיפה חד פעמית כלפי נוסעת יחידה. בעניין זה אוסיף כי סעיף 57 לפקודה מעניק באופן מפורש את הסמכות לאשר את הפסילה, לצמיתות, לתקופה מסוימת או עד מילוי תנאים שיקבעו, לשנותה או לבטלה - לבית המשפט לתעבורה. אולם איני מוצא מקום להשתמש בסמכות זו על מנת לסווג הפסילה. אין ספק שבבחינת סוג, טיב וכמות העבירות הקודמות אשר מיוחסות למשיב ואשר בגינן החליטה רשות הרישוי לפסול את רשיון הנהיגה לתקופה ארוכה, עולה כי מדובר בנהג שעובר עבירות תעבורה ביטחוניות מובהקות פעם אחר פעם, מזלזל באמצעים שננקטו נגדו, לא מפיק הלקח הראוי והוא בבחינת נהג מסוכן לעצמו ולציבור משתמשי הדרך, אשר חובת בית המשפט להגן עליהם כנגד נהגים מסוג זה, כך שאין מקום להותיר לו את רשיון נהיגתו על רכבו הפרטי לתקופת הפסילה. עוד אציין כי לדברי המשיב עצמו, הוא אינו משמש עוד כנהג מונית, וכי מזה כשנה הוא בעל חברה וכמנהל פרויקטים של חברת נקיון. לטעמי מקצוע זה אינו מחייב עוד רישיון נהיגה באופן אינטנסיבי כפי שמחייבת פרנסה כנהג מונית, כך שלמעשה לא ניתן לטעון לפגיעה בלתי מידתית בפרנסתו בעקבות הפסילה. 8. האומנם ניתן לקבל הטענה כי חלק ניכר מהעבירות אינן שלו ? נדמה כי המבקש הזניח טענה זו במשך שנים רבות, בעיני החוק המשיב הודה בביצוע עבירות אלה, הורשע בהן ואף נשא עונשו בגינם (קנסות ופסילות) ומשום מה הטענה עלתה רק במועד השימוע במשרד הרישוי. בעיני בית המשפט אין ספק שטענה זו אינה מבוססת כלל (ראה טיעוניו בנושא של ב"כ, עמ' 7 ש' 30 לפרוטוקול). המשיב לא הציג כל הוכחה או תצהיר כי אדם אחר נהג ברכבו. ולאור תקנה 212ב ב', הרי יש להתבסס על רישומי משרד הרישוי לעניין (כאמור בתקנה 545). אוסיף רק שאם יבוטלו בעתיד הרשעותיו, הרי פתוחה לפניו הדרך לפנות למשרד הרישוי בנושא. 9. לאחר דחיית טענותיו של ב"כ המבקש, נותר לבית המשפט לעיין בחומר שפניו לבדוק האם אכן עומר המשיב בקריטריונים של החוק והתקנה כאמור, כפי שטענה רשות הרישוי כאמור מעל. מעיון בהרשעות התעבורה של המשיב שהוגשו לבית המשפט ע"י המבקשת כחלק מתיק הראיות, התברר כי המשיב אוחז ברשיון הנהיגה למן שנת 1996 וכבר צבר 166 הרשעות בגין עבירות תעבורה, המתורגמות ל284 נקודות בתקופת צבירה של 4 שנים לפי שיטת הניקוד. יתרה מכך ב5 השנים האחרונות צבר המשיב לחובתו 39 הרשעות, שאינן עבירות חניה. כך שאין ספק כי צדקה רשות הרישוי בהחלטתה לראות בו נהג מסוכן לעוברי הדרך ופעלה על פי דין לפסול רשיון נהיגתו. סוף דבר: 10. מהאמור עולה כי רשות הרישוי לא חרגה משיקול הדעת הסביר עת החליטה כי המבקש הינו נהג מועד שעלול להוות סכנה לציבור, המשיבה אף השיתה על המבקש את העונש המינימלי האפשרי לאור מצבו הרפואי. אין ספק כי שלילת רישיון נהיגה הינה פגיעה קשה באזרח וזכויותיו, אולם מאידך גיסא, על רשות הרישוי מוטלת החובה לדאוג לבטיחותם של כלל ציבור המשתמשים בדרכים, הן ברכב והן ברגל מפני פגיעתם של כלי רכב. אציין כי לאור עברו התעבורתי המחפיר, אין ספק שהמשיב הפגין זלזול מתמשך בחוקי התעבורה, על כל המשתמע מכך לעניין בטיחות נהיגתו. ולאור כל כאמור ולאחר ששקלתי את כל מכלול הנסיבות והטיעונים שהובאו בפני, אני מחליט לקבל את בקשת המבקשת ומאשר הפסילה למשך 3 שנים, ודוחה הבקשה לביטולה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהמשרד הרישוי / משרד התחבורהרישיון נהיגה