קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת החזר הוצאות רכב שלא כדין: ביום 28.5.08 הוגשה לבית הדין תובענה הכוללת ארבעה אישומים כנגד הנאשם שכיהן כמבקר עיריית רמלה. האישום הראשון - קבלת החזר הוצאות רכב שלא כדין. האישום השני -ביצוע ביקורות במסגרת תפקידו בשני מקרים תוך ניגוד עניינים ובדרך שאינה הולמת. האישום השלישי-ביצוע עבודות פרטיות ואילו האישום הרביעי, נטילת מסמך ללא קבלת רשות. בחודש נובמבר 2010 ניתנה הכרעת דין מרשיעה נגד הנאשם, בגין ביצוע העבירות המיוחסות לו באישום הראשון בלבד כפי שיפורט להלן. הנאשם זוכה משלושת האישומים הנוספים כאמור. הנאשם על פי האישום נושא הכרעת הדין , מכר את רכבו מסוג סיאט. בגין השימוש ברכב זה קבל הנאשם החזר הוצאות רכב בחודש אוגוסט 2005 אך לא דיווח למדור המשכורת בעירייה בדבר מכירת הרכב. בכל אותה עת ועד לחודש מרץ 2006 המשיך לקבל החזר כספי בגין השימוש לכאורה ברכב שכלל אינו נמצא ברשותו. בחודש מרץ 2006 רכש הנאשם רכב מסוג הונדה מחמותו, הנאשם נמנע מהעברת הבעלות על הרכב כמתחייב במשרד הרישוי ובחודש אוגוסט 2006 המציא הנאשם תצהיר חתום על ידי עו"ד המאשר לכאורה, כי הוא הבעלים של הרכב ועל בסיס התצהיר כאמור בקש לראותו זכאי להחזר הוצאות בגין רכב זה. הנאשם הורשע בגין ביצוע עבירות לפי סעיף 9 (1)(2)(3)(4) לחוק הרשויות מקומיות (משמעת) תשל"ח- 1978 (להלן: "החוק"). עמדת התביעה: במסגרת טיעוני המאשימה העיד מר יואל לביא, ראש עיריית רמלה. לדבריו, החזרתו של הנאשם לעבודתו תיפגע קשות בתדמית הרשות ובמעמד הפקידים בעירייה. כמו כן ציין ראש העירייה, כי אין לו אמון בנאשם וכי הופר האיזון שכן בעבר העריך ראש העירייה את עבודתו של הנאשם. מר לביא ציין שזו הפעם השנייה בה נכשל הנאשם. בפעם הראשונה לטענת מר לביא בעת שכהן הנאשם כחבר מועצה במקום מגוריו, בכוכב יאיר, נהג לשלוח מכתבים שנוגעים לחברותו במועצה באמצעות פקסימיליה הנמצאת במשרדו בעיריית רמלה ללא קבלת אישור. לטענת מר לביא נערך שימוע ובהתאם להחלטת גזבר העירייה וכן מנכ"ל העירייה הוחלט שהנאשם ישיב לקופת העירייה סכום של 2160 ₪ יש לציין, כי הנאשם במסגרת טיעוניו הכחיש את קיום השימוע מכל וכל, וטען, כי מיוזמתו ללא קשר לשימוע פנה לממונים עליו ובקש לשלם עבור משלוח הפקסים את סכום העלות המשוער 2160 ₪ . לכן, לא מצאנו לנכון ליתן לכך כל משקל במסגרת שיקולינו לעניין אמצעי הענישה אשר יוטלו על הנאשם וכפי שנפרט בהמשך גזר הדין. התובע טען, כי המעשים נושא כתב התובענה פוגעים באמון הציבור ובאמון עובדי העירייה בשים לב כאשר מדובר בעובד הנמצא בראש הפירמידה של ניקיון הכפיים הציבורי, מעין "משקיף על". לטענתו, הנאשם כיום לאחר שהורשע לא יכול לשמש כשומר סף, ואינו יכול לשמש כדוגמא לאחרים התובע אף תמך את טענותיו בשלל פסקי דין כדוגמת בש"א 1472/06 מאיר שגב, נ' הקרן הקיימת לישראל 4/02 עיריית אילת נ' אבי אטיאס, ער"מ 3022/05 אברהם אטיאס נ' עיריית אילת עש"מ 8622/05 נעאמנה עאדל עלי נ' מדינת ישראל ואח' עש"מ 1804/01 מדינת ישראל נ' אסתר אלקריף, , עש"מ 5626/05 רחל אוחנה נ' מדינת ישראל ועוד . לאור האמור לעיל מבקש התובע מבית הדין לקבוע, כי יש קלון במעשיו וזאת לאור הנסיבות המיוחדות ולאור מעמדו של הנאשם. בנוסף, התובע מבקש מבית הדין, כי יוטלו על הנאשם אמצעי המשמעת הבאים: פיטורין ללא פיצויי פיטורין תוך שמירה על כל זכויותיו הפנסיוניות. להורות על פסילתו של הנאשם משירות בשירות הציבורי לתקופה כפי שימצא לנכון בית הדין. עמדת הסנגור: במסגרת טיעוני הסנגור העידו מטעם הנאשם שלושה עדים האחד מר צבי קוטלר, חבר מועצת העיר רמלה שסיים את כהונתו בשנת 2008, גב' אתי סיטון וכן מר עדי בן נעים. מר צבי קוטלר ציין בעדותו, כי במסגרת תפקידו נהג לפנות אל הנאשם בכל מיני נושאים ואף הפנה אליו תושבים ובכל אותם מקרים כל מה שבקש בוצע לשביעות רצונו. גב' אתי סיטון מנהלת סניף ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) בכפר סבא סיפרה במסגרת עדותה כי הנאשם מתנדב בסניף פעמיים בשבוע מזה שלוש שנים ונותן סיוע נפשי לפונים. מר עדי בן נעים בחור כבן 27 שנולד למשפחה קשת יום ברמלה סיפר לבית הדין כיצד סייע לו הנאשם כבר למעלה מעשר שנים וכן ספר כי הוא רואה בנאשם דמות אב מודל לחיקוי ומורה דרך לחיים. כמו כן ציין מר בן נעים כי הנאשם תמך וסייע למשפחתו משך שנים רבות במסירות רבה וללא כל תמורה. הסנגור בטיעוניו מציין, כי כתב התובענה התבסס על ארבעה אישומים וכי הנאשם זוכה בשלושה אישומים מתוכם. הנאשם לטענתו כבר למעלה משלוש שנים מתגונן לגבי אישומים שבסופו של דבר זוכה מהם. לעניין האישום הראשון נושא ההרשעה טוען הסנגור, כי מדובר ברשלנות בלבד ללא כוונה פלילית המצדיקה העמדה לדין משמעתי. לעניין הרשלנות מפנה הסנגור לחוות דעתו של מבקר המדינה מחודש יוני 2010 בנושא האזנות הסתר כמפורט בעמוד 590 לפרוטוקול הדיון מיום 25.1.11 שורות 19-30. רשלנות לטענת הסנגור הינה ספקטרום של טעות. הנאשם התרשל כאשר לא דיווח לא מתוך כוונה או מתוך רצון להרוויח כספים שלא כדין. הסנגור טען כי במקרה זה ישנן נסיבות מיוחדות כמפורט בפס"ד גרינבוים שיש לבחון כל מקרה לגופו. כמו כן הסנגור הפנה למספר רב של פסקי דין ביניהם עמרמ 13028-04-09 בנימין אליהו נ' עיריית טבריה בד"מ 9/10 חבצלת ברנדון נ' נציבות שירות המדינה, , בד"מ 137/09 אהרון חשאי נ' נציבות שירות המדינה בד"מ 130/09 אביגיל מילס נ' נציבות שירות המדינה ועוד . לעניין זה הסנגור מפנה את תשומת לבנו לכך שבכל אותה העת היו ברשותו של הנאשם שני רכבים בבעלותו שיכלו להוות רכבים מזכים. לדברי הסנגור, הרשות פעלה במקרה זה בחוסר תום לב ויש להחיל את הילכת בורוביץ לעניין הגנה מן הצדק. מדובר בנאשם כבן 58, נשוי ואב לארבעה ילדים, מלח הארץ, הגון, שירת שנים ארוכות בצה"ל בתפקידים קרביים הנותן מזמנו וממרצו לחברה. לעניין אמצעי הענישה מבקש הסנגור, כי בית הדין ישית עליו עונש שיבטא את רשלנותו אך יחד עם זאת שהאמצעי הענישה יהיו מידתיים. הנאשם במסגרת הטיעונים לעונש בעמוד 600 לפרוטוקול מיום 25.1.11 שורות 13-15 ציין כי טעה בכך שלא דיווח לגבי מכירת הרכב אך לטענתו זה נעשה בהיסח הדעת . הנאשם ציין כי עברה עליו תקופה קשה שנמשכה כארבע שנים עליו ועל בני משפחתו וכן ציין שיש לזקוף לזכותו את שירותו צבאי במשך 24 שנים בהם שרת במסירות ובנאמנות מתוך תחושת שליחות. החלטת בית הדין: בבואנו להחליט על אמצעי הענישה אשר יוטלו על הנאשם, עלינו לשקול את חומרת העבירה לצד תכליתם של אמצעי המשמעת. במקרה שלפנינו מדובר בנאשם, מבקר עיריית רמלה, אשר מכר את רכבו מסוג סיאט ובמשך חודשים קבל החזר הוצאות רכב בגין רכב שאינו מצוי ברשותו. כמו כן מחודש מרץ 2006 ואילך בקש החזר הוצאות רכב עבור רכב שאינו בבעלותו תוך הסתמכות על תצהיר חתום על ידי עו"ד המאשר כי רכב זה נרכש על ידי הנאשם מחמותו. תפקיד מבקר הפנים נסקר בהרחבה בסעיף 8 לפסק הדין בש"א 1472/06 עו"ד מאיר שגב נ' הקרן הקיימת לישראל : "מבקר פנים הינו "משקיף על" אשר מבקר את הפעילות של הגוף הציבורי המבוקר, של נושאי המשרה וממלאי תפקידים בו, בהיבט של השמירה על החוק , יעילות התהליכים, נוהלי עבודה אפקטיביות הביצוע וטוהר המידות. תפקיד המבקר דורש כישורים בינאישיים גבוהים הכוללים דיפלומטיות ניקיון כפיים טוהר מידות שמירה והקפדה על החוק על הנהלים, על הנורמות והתנהגות מקובלות, ואי עשיית שימוש בתפקידו ובכוחו לרעה. כל זאת כמובן תוך חשיפת ליקויים ואי סדרים בהתנהלותו של הארגון ושמירה על הנהלים" מעמדו של מבקר העירייה הוא מעמד בעייתי לכל הדעות, שכן מחד מדובר בעובד מן המניין של הרשות ומנגד נמצא בקשר יומיומי עם נשואי ביקורתו. יאים לעניין זה דברי כבוד השופטת נגה אהד בעמרמ 13028-04-09 בנימין אליהו נ' עיריית טבריה. כבוד השופטת אהד סקרה את מעמדו המיוחד של מבקר הרשויות המקומיות נוכח סעיף 171 (ב)(2) לפקודת העיריות, לפיו לא יפוטר מבקר עירייה אלא באישור המועצה ברוב של שלושה רבעים מחבריה אך יחד עם זאת סעיף 171 (ה) לפקודה קובע, כי אין באמור לעיל לגרוע מסמכותו של בית הדין למשמעת לפי חוק הרשויות המקומיות (משמעת)התשל"ח -1978. כבוד השופטת בפסק הדין מפנה את תשומת לבם של חברי בית הדין בבואם להטיל אמצעי ענישה על מבקר הרשות את הדברים הבאים "על בית הדין יש לבחון בחון היטב, האם תובענה שהוגשה לפניו, בעניינו של מבקר פנים נועדה להתגבר על המשוכות הגבוהות שהציב החוק, לצורך העברת המבקר מתפקידו, מסיבות שאינן קשורות לתפקודו התקין, או שמא מדובר בתובענה משמעתית שיש בה ממש". לאורם של דברי כבוד השופטת כאמור, יינתן גזר דין זה לאחר שבחנו בחון היטב עוד בשלב הכרעת הדין אשר במסגרתו החלטנו לזכות את הנאשם משלושה אישומים ולהרשיעו באישום הראשון. הכרעת הדין ניתנה לאחר שהגענו לכלל מסקנה, כי הנאשם אכן ביצע עבירות משמעת כמפורט בסעיף 9 (1)(2)(3)(4) לחוק רשויות מקומיות (משמעת), התשל"ח - 1978 המצדיקות את העמדתו לדין משמעתי. ככלל, אמצעי המשמעת נועדו להגן על תדמיתו של השירות הציבורי בעיני הציבור יאים לעניין זה דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה בעש"מ 11976/05 רותי חליל נ' נציבות שירות המדינה "אמצעי המשמעת אינם מסתכמים בענישת הנאשם בלבד. הם נועדו להגשים תכלית רחבה מזו של הענישה הפלילית. הענישה הפלילית פניה אל העבריין על רקע צרכי החברה בביטחון ובשמירה על חוק וסדר. פניהם של אמצעי המשמעת נשואות לא רק אל הנאשם אלא גם אל השירות הציבורי במגמה להגן על מעמדו ועל תדמיתו בעיני הציבור. מכאן כי משקלן היחסי של נסיבותיו האישיות פוחת בדין המשמעתי." הסנגור בטיעוניו התמקד ברשלנותו של הנאשם ואף הגדיר את מונח הרשלנות בתוך ספקטרום של טעות ללא כוונת רווח. רשלנות נבחנת לעניין קיום היסוד הנפשי בעבירת משמעת. בהתאם לדברי כבוד הנשיאה בינייש בעש"ם 3849/03 מיכל אלבז נ' נציבות שירות המדינה, , ניתן לקבוע כי יסוד רשלנות הינו היסוד הנדרש בעבירות משמעת מסוימות ולכן אנו סבורים שאין רלבנטיות לטענת הסנגור כי לא היתה כל כוונת רווח מצדו של הנאשם . הגם שזיכינו את הנאשם בגין שלושת האישומים האחרים נושא כתב התובענה אנו רואים בחומרה רבה את הרשעתו של הנאשם בביצוע העבירות באישום הראשון בשים לב שמדובר במבקר עירייה האמון על טוהר המידות ועל הנהלים ועליו לשמש דוגמא ומופת לכלל עובדי הרשות. טוהר המידות של עובדי הרשות הציבורית הינו נר לרגלי תדמיתה של הרשות הציבורית, ראה לעניין זה בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון פד"י מ"ז (2) 229, 262: "בלא אמון הציבור ברשויות הציבור הרשויות יעמדו ככלי ריק. אמון הציבור הוא המשענת של רשויות הציבור, והוא מאפשר להן למלא את תפקידן" וכן עש"ם 7111/02 נציבות שירות המדינה נ' יאיר עשואל פד"י נ"ז (1) 920: "שמירה על תדמית ראויה של השירות הציבורי מהווה תנאי הכרחי לשמירה על תפקוד נאות של שירות זה. בנוסף, על שמירה על תדמית השירות נועד ההליך המשמעתי למנוע פגיעה בתפקוד שירות המדינה; אשר על כן בבואו להטיל אמצעי משמעת יבחן בית הדין, בין היתר האם אמצעי המשמעת המוטלים יוצרים הרתעה מספקת בקרב עובדי המדינה, כן יבחן האם די באמצעי המשמעת האמורים כדי להשיב על כנו את אמון הציבור במערכת השירות הציבורי, המהווה אף הוא תנאי הכרחי לתפקודו של השירות". אם נקרב מבטנו מעט נבחין, כי מדובר בנאשם המכהן באחד מהתפקידים הבכירים ביותר בשירות הציבורי האמון על שמירת החוק, על ניקיון כפיים של כל עובדי הרשות הציבורית. אמצעי המשמעת המוטלים על העובד המורשע, נגזרים גם ממעמדו ותפקידו בשירות הציבורי. ככל שהמעמד הינו רם יותר, כך יש מקום לדרוש ממנו רמת התנהגות גבוהה יותר ובהתאם לכך לגזור את עונשו. ראה לעניין זה דברי כבוד השופט זמיר בעש"מ 4123/95 יוסף אור נ' מדינת ישראל פד"י מ"ט (5)184: "עובדי המדינה אף הם נבדלים זה מזה. גם אם כולם כפופים לאותו דין... אין מקפידים עם כולם באותה מדיה. ככל שעובד המדינה נושא משרה רמה יותר שיש עמה אמון רב יותר וסמכויות חזקות יותר, כך יש מקום לדרוש ממנו שיקפיד יותר במילוי תפקידו על טוהר המידות ועל התנהגות הולמת. לעניין זה יש הבדל בין עובד בכיר הממונה על עובדים רבים ואמור לשמש דוגמא להם ולציבור לבין עובד זוטר". הנאשם במהלך כהונתו כמבקר הרשות מוכר את רכבו תוך שהוא אינו מדווח על כך למקום עבודתו ממשיך לקבל החזר הוצאות באין מפריע כאשר הרכב אינו ברשותו. לא זו אף זו, הנאשם רכש רכב מחמותו ומטעמיו שלו לא העביר את הבעלות על הרכב ודורש מגזברות העירייה לראות בכך רכב מזכה תוך הפרת הכללים החד משמעיים לפיהם על הרכב להיות רשום על שם העובד או לחלופין על שם בן או בת הזוג ובלבד שבן או בת הזוג לא מקבלים החזר הוצאות בגין אותו רכב ממקום עבודתם. במסגרת שיקולינו לא נסתר מעינינו דבריו המרגשים של עדי בן נעים שתיאר בהתרגשות על תרומתו של הנאשם לחייו ותאר כיצד הפך לקצין מצטיין, לאדם נורמטיבי בהשראתו של הנאשם. כמו כן הבאנו במסגרת שיקולינו את דבריה של גב' סיטון ואת דברי הנאשם עצמו שבסופו של יום הודה במעשיו ואת עברו הצבאי המפואר של הנאשם. בשולי הדברים נציין, כי הסנגור הפנה את הרכב הדיינים לשלל פסקי דין התומכים לכאורה באמצעי הענישה המידתיים לכאורה. אך מעיון בהם נראה, כי ברוב פסקי הדין הגיעו הצדדים להסדרי טיעון ביחס לאמצעי הענישה אך לא כך הם פני הדברים בענייננו. התובע במסגרת טיעוניו בקש, כי בית הדין יקבע שיש במעשי הנאשם משום קלון הגם שאין אמצעי משמעת מפורש לכך כאמור בסעיף 17 לחוק. סעיף 9 לחוק מגדיר מסעיף 1- 6 אילו עבירות נחשבות לעבירת משמעת לפי סעיף 9(6) ניתן להאשים עובד בעבירת משמעת אם הורשע על עבירה שיש עמה קלון. בהיקש מהאמור לעיל מבקש התובע מבית הדין לקבוע כי במעשיו של הנאשם דבק קלון. בעש"ם 7118/04 דן בן ישראל שילה נ' נציבות שירות המדינה קבעה כבוד השופטת נאור לעניין קלון את הדברים הבאים: "הקלון אינו נמדד כמובן לפי עצם מהותו, על פי אמות מידה משפטיות כי מדובר במונח השאוב מתחום המוסר אשר אומץ לתוך מערכת הנורמות המשפטיות. כפי שכבר הוזכר לעיל, בית המשפט או בית הדין הם קובעים אם דבק המעשה או במחדל פגם או פסול מוסרי, העולה כדי קלון ואשר לו צריכה להיות השלכה על מסקנות המשמעתיות, אותן מסיקים כלפי מי שמשמש במשרה אשר עליו חלה הוראת חוק ספציפית המכוננת את הדין המשמעתי." הדין המשמעתי לא נועד להעניש את העבריין אלא לקבוע בראש ובראשונה אם הוא ראוי לאמון הציבור ראה לעניין זה בג"צ 13/57 צמוקין נ' בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה . בהתחשב בעובדה שבמסגרת אמצעי הענישה הקיימים בסעיף 17 לחוק, קלון אינו נמנה על אחד מהם, לא מצאנו לנכון בהתחשב במכלול הנסיבות לקבוע, כי יש לקבוע במעשיו של הנאשם משום תו של קלון. לו דעתי הייתה נשמעת, הייתי מטילה על הנאשם את אמצעי המשמעת הבאים: פיטורי הנאשם מעבודתו לאלתר .סבורתני, כי לאור האמור לעיל כי אין הנאשם יכול להמשיך ולכהן כמבקר הרשות לאחר שהורשע בעבירות משמעת . תשלום עבור פיצויי פיטורין כדין. לאחר התלבטות סברתי, כי פיצויי הפיטורין יסייעו לנאשם בתקופה בה יחפש מקום עבודה אחר וזאת בהתחשב בגילו המתקדם (58) . לעניין פסילה למילוי תפקידים מסוימים ברשות המקומית סברתי שהואיל ומדובר באדם מבוגר יחסית המתקרב לגיל פרישה לא מצאתי לנכון לקצוב תקופה פסילה לכהונה בתפקידים מסוימים. פרסום החלטת בית הדין כאמור בסעיף 17 (11) לחוק למען יראו וייראו. משה בנדה: אני מסכים עם דברי יו"ר ההרכב אך דעתי שונה מדעתה לעניין הטלת אמצעי המשמעת אשר יוטלו על הנאשם. בהתאם להתרשמותי ממהלך כל הדיונים עולה, כי מדובר באדם נורמטיבי שכהן במשרות בכירות במשך כל חייו הן בשירות הצבאי והן בשירות הציבורי. אין חולק, כי הנאשם שגה עת שמכר את הרכב ללא דיווח מתאים לגזברות ועת שבקש החזקת רכב בגין רכב שרשום בפועל על שם חמותו אך יחד עם זאת התרשמתי מעדויות של העדים מטעמו בשלב הטיעונים לעונש ניכר, כי תרם רבות לחברה בכלל ופעל למען הציבור הן במסגרת עבודתו כאשר תרם את מחשבו האישי והן בליווי מר עדי בן נעים מהיותו נער ועד לשלב חייו הבוגרים. בביצוע העבירה נושא כתב התובענה אין בלבי ספק כי העבירות הנ"ל לא בוצעו לשם בצע כסף אלא מחוסר תשומת לב ראויה - רשלנות לשמה . אני סבור שיש להביא במסגרת מכלול השיקולים את הנתונים האישיים המרשימים של הנאשם ולצד זה את העובדה שמדובר בנאשם מבוגר יחסית שיהיה לו קושי רב במציאת מקום עבודה אחר בגילו המתקדם. נראה כי ניהול המשפט שנמשך מס' שנים גרם לנאשם סבל רב הן מבחינה כספית והן מבחינה אישית ומשפחתית . מנגד לא אוכל להתעלם ממהות תפקיד מבקר עירייה. מדובר בתפקיד חשוב ומרכזי מאוד ברשות ציבורית , המבקר אפוא אחראי על טוהר המידות ברשות אשר על כן סברתי שאין באפשרותו להמשיך ולכהן בתפקידו לאור ביצוע מעשיו הגם שנעשו ברשלנות וללא כוונה פלילית. לאור האמור לעיל אני סבור כי יש להטיל את אמצעי המשמעת הבאים: העברת הנאשם מתפקידו לתפקיד אחר שתמצא הרשות. קנס כספי של ניכוי שישית ממשכורתו לתקופה של חצי שנה. פרסום גזר הדין בקרב עובדי הרשות המקומית. דב פוקס: קראתי בעיון את החלטתה של יו"ר ההרכב וכן את החלטתו של חברי מר משה בנדה, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים אני מסכים עם דעתו של משה בנדה. גם אני שוכנעתי שמדובר באדם נורמיטיבי בעל נתונים מרשימים, יחד עם זאת לא אוכל להתעלם מביצוע העבירה נשוא הכרעת הדין לכן אני סבור כי אמצעי הענישה ההולם ביותר הוא כמפורט בהחלטתו של חברי מר משה בנדה ואני מחליט אפוא לאמץ את אמצעי הענישה כאמור. סוף דבר, בהתאם לסעיף 82 לסדרי הדין של בית הדין למשמעת החלטת בית הדין תהא ברוב דעות אשר על כן יוטלו אמצעי המשמעת ברוב הדעות של חברי בית הדין מר משה בנדה ודב פוקס כדלקמן: העברת הנאשם מתפקידו לתפקיד אחר שתמצא הרשות. קנס כספי של ניכוי שישית ממשכורתו לתקופה של חצי שנה. פרסום גזר הדין בקרב עובדי הרשות המקומית. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום . הוצאות רכברכב