בית המשפט פסק כי מאחר ומדובר בהחניית הרכב במקום שמסומן לחניית נכים ובשים לב למועד ביצוע העבירה, על הנאשם לשלם קנס בסך 800 ₪ או 8 ימי מאסר תמורתם. קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חניה בחניית נכים: 1.        נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת חניה לפי סעיף  4 (ד) (17) לחוק עזר לקרית אתא (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח- 2008 (להלן "חוק העזר"), בכך שביום 2/11/2008 בסביבות השעה 10:51, סמוך לרח' זבולון מס' 4 בקרית אתא, החנה את רכבו, מספר רישוי 31-347-64, במקום המיועד לחניית נכים. 2. כתב אישום זה הוגש לאחר שהנאשם ביקש להישפט בעניין דו"ח חניה, במסגרתו נרשם כי הוא העמיד את רכבו, ביום 2/11/08, ליד תמרור ג- 43, המסמן מקום חנייה לרכב נכה משותק רגליים. 3.         הנאשם לא חלק על עצם החניית הרכב ליד תמרור ג-43 (כפי שהדבר משתקף מהתמונות שהוגשו וסומנו ת/1), אולם טען מספר טענות שבהסתמך עליהן, כך לטענתו, יש לזכותו. 4.         טענותיו של הנאשם, הן איפוא שלוש : א. במועד ביצוע העבירה בוצעו עבודות בכביש ולא הוסדרו מקומות חניה על ידי המאשימה, ומשכך נאלץ הוא להחנות במקום בו חנה. ב. תמרור ג-43 הוצב בחוסר סמכות וללא תהליך אישור רשמי מאת משרד התחבורה ובקשתו מהמאשימה להציג אישור כזה לא זכתה למענה. ג. בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי, הנאשם הוא נכה אשר מותר לו להחנות את רכבו במקום חנייה שסומן בתמרור ג-43. בהקשר זה יצויין כי, אין חולק שרכבו של הנאשם אינו נושא תג נכה. 5.         בישיבת ההוכחות, אשר נקבעה לבירור טענותיו של הנאשם, העיד הפקח מטעם המאשימה והעיד הנאשם בעצמו. הפקח, תיאר בעדותו ביום 13/4/2011 את שאירע, בזו הלשון : " ...  בדקתי במסופון שלי שהוא מסופון אוטומט וראיתי שלרכב הזה אין תו חניה של נכה. ברגע שאדם נכה שיש לו תו נכה שוכח לשים את התו, אני מקיש מספר רכב ואז מופיע לי אוטומטי שהרכב הוא רכב של נכה, לפי הרישום של משרד הרישוי, ואז הוא לא מקבל דו"ח. זה דו"ח של 500 ₪. כמובן שהייתי חייב לבדוק האם לנאשם יש תו נכה". 6.         הנאשם העיד כדלהלן : "באותו יום 2/11/08 בשעה 10:51 הייתי צריך להיכנס לבנק לשתי דקות, הגעתי לכספומט, רציתי להוציא כסף, ראיתי מתוך הבנק את הפקח שהוא מתחיל לרשום הדו"ח, יצאתי אליו, ביקשתי ממנו שתי דקות שאני אוציא את הכסף ואני נוסע... אמרתי לו שאני נכה, מוגבל בהליכה, שאני לא יכול לחפש מקום רחוק, הוא היה בעניינים שלו וזהו. אני מבקש לבטל את הדו"ח." הנאשם העיד כי בזמנים הרלוונטיים בוצעו עבודות בכביש ומכאן טען שהיה צריך להסדיר מקומות חנייה לאנשים; הוא טען, כי התמרור לא חוקי, מאחר ולא עבר תהליך אישור משרד התחבורה, וטען כי הוא סובל מדרגת נכות בשיעור של 62% מכוחה יכול היה להחנות במקום שסומן בתמרור ג-43. להוכחת טענה זו הוצג העמוד האחרון מהחלטה של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.5.07, אליה אתייחס בהמשך הדברים. אדון כעת בטענותיו של הנאשם על פי סדר הופעתן לעיל.           ביצוע עבודות בכביש 7.         בטענתו זו של הנאשם לא מצאתי ממש, ומעבר לעובדה כי היא לא הוכחה - ואף לא נעשה נסיון ממשי להוכיחה - הנאשם לא יכול להיבנות ממנה. במישור הראייתי אציין כי הנאשם לא הבהיר באילו עבודות מדובר, היכן הן בוצעו, על ידי מי ולאיזה תקופה ומכאן שלא ברור מה זיקתן, ככל שיש, להעדר מקומות חנייה. 8. אלא שגם אם היה מוכיח הנאשם ביצוען של עבודות בכביש וקיומה של השלכה על מקומות חנייה באיזור, הרי שאין בכך כדי להצדיק חנייה במקום חנייה שיועד לנכה משותק רגליים, שכן קיימת חשיבות עליונה לאפשר נגישות מלאה לציבור הנכים וזו מטרתם העיקרית של חוק חניה לנכים ושל הצבת תמרורים שמייעדים מקומות חנייה לנכים. הגישה המכירה בחשיבותו של עקרון הנגישות לציבור הנכים על כל משמעויותיו (וראה לעניין זה סעיפים 1 ו -2 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח - 1998) צריכה לעבור מן ההלכה אל חיי המעשה והדבר מחייב אכיפה קפדנית של הוראות החוק בעניין. 9.         על כן, אף אם היה קושי במציאת מקום חניה, אין בכך כדי להכשיר את הקרקע לנאשם להחנות את רכבו במקום המיועד לרכב נכה ומכאן אני דוחה טענה זו של הנאשם. תמרור לא חוקי 10.        טענת הנאשם בדבר אי חוקיות התמרור, לו היתה מוכחת, יכולה להוות טענה הגנה, שכן בהתאם לתקנה 22 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב שלא כדין". תקנה זו מטילה על הנאשם את הנטל להוכיח את אי הצבתו כדין של התמרור באם מבקש הוא להיבנות מטענה זו כטענת הגנה, והשאלה אם הנאשם עמד בנטל זה. 11. כידוע לכל, קיימת חזקה בדבר תקינות המעשה המינהלי ומכאן שאם הנאשם טוען לפגם בהליך אישור התמרור (או להעדרו של אישור כזה) הנטל רובץ עליו להוכיח זאת, בשים לב לחזקה הנ"ל ובמידה וקיימים סימני שאלה בנדון, היה עליו לזמן למתן עדות את הגורמים הרלבנטיים. בהקשר בו עסקינן, חזקה תקינות המעשה המינהלי נדונה בהרחבה בתיק ע"פ (חיפה) 1103/04 מדינת ישראל נ' רפאל ביהם, , שם נקבע כי : "נראה לי שניתן למצוא בסיס מוצק נוסף לקבלת הערעור, בכללים שנקבעו בפסיקה ביחס לחזקת התקינות של המעשה המנהלי. דברים ברורים כתב בענין זה הנשיא ברק בע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגות רוממה בע"מ, פ"ד נד(3) 749, 755. בין השאר כתב שם הנשיא ברק את הדברים הבאים ...:  ... לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין.... ניתן, כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן. חזקה זו נתקבלה בפסיקה הישראלית ... חזקה זו חלה בכל תחומי המשפט הציבורי ... היא חלה ממילא גם לענין פעולותיהן של רשויות מקומיות ...". 12. לענייננו יפים גם הדברים שנפסקו בע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ פ"ד נד (3) 749, 755, לפיהם : "לדעתי, לא היה מקום לקבוע כי היטל הביוב הוטל שלא כדין. אמת, החלטת הרשות המקומית לא נמצאה. אין בכך כדי לפגוע בחוקיות ההיטל, שכן לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין. ... ניתן, כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן. חזקה זו נתקבלה בפסיקה הישראלית (ראו, למשל, רע"פ 1088/86 מחמוד נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417; בג"צ 7351/95 גבעוני נ. השר לענייני דתות, פ"ד נ(4) 89, 128; בג"צ 4146/95 עזבון המנוחה לילי דנקנר נ. מנהל רשות העתיקות פ"ד נב(4) 774, 793) חזקה זו חלה בכל תחומי המשפט הציבורי (ראוF. Bennion, Statutory Interpretation 888 (3d ed, 1997) היא חלה ממילא גם לענין פעולותיהן של רשויות מקומיות (ראו בג"צ 25/82 רוסיניק נ. עירית רעננה, פ"ד לו(4) 766, 772; ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ. ברעלי, פ"ד מט(1) 463, 472). עוצמתה של החזקה משתנה על פי הנסיבות. בדרך כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המינהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות. בצדק ציין השופט זמיר כי: "החזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראיה. זאת ועוד: חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה" (בג"צ 4146/95 הנ"ל, בעמ' 793)." 13. בעניינו, הסתפק הנאשם בלטעון כי התמרור לא חוקי כשהוא מנמק טענה זו בכך שפנה למאשימה וביקש הצגת האישור להצבתו ודרישתו לא נענתה, אלא שאין בטענה כללית זו כדי לסתור את חזקת התקינות וגם לא להעביר את הנטל למאשימה להוכחת חוקיות התמרור, שכן חזקת התקינות ניתן לסתור על בסיס תשתית עובדתית להבדיל מהשערות או הנחות. הנאשם לא הבהיר מתי פנה ולמי ולא ברור אם הוא סורב או שמא דרישתו לא טופלה. בין אם כן ובין אם אחרת, ללא זימון הגורמים הרלוונטיים למתן עדות בביה"ש, לא ניתן לקבוע מאום ביחס לחוקיות התמרור, כאשר מי שאמור היה לפעול לזימון העדים הוא הנאשם, בהיותו נושא בנטל הוכחת טענת ההגנה, כאמור. בעניין זה נקבע מפורשות בפס"ד רפאל ביהם הנ"ל "על מנת להרים את נטל ההוכחה מוטל על הנאשם להביא בפני בית-המשפט את העדים שעשויים היו לשפוך אור על הסוגיה..."(פסקה ט"ו). ברי שלא כל אימת שנאשם מעלה טענות כלליות בדבר חוקיותו של תמרור, יהא על הרשות להוכיח את הצבתו כדין, שכן יש בדבר כדי התעלמות מחזקת תקינות המעשה המינהלי ומהעובדה שהנאשם הוא הנושא בנטל הוכחת הטענה לאי חוקיות התמרור, מה גם שמדובר במטלה בלתי סבירה, אשר איננה עומדת ביחס ישיר למספר כתבי האישום המוגשים מדי יום ביומו לבתי המשפט לתעבורה ולעניינים מקומיים, ונמצאנו, לו עשינו זאת, מחטיאים את המטרה ומטילים על המאשימה נטל שאינה יכולה לשאת בו. 14.        לאור המקובץ, אני קובעת כי הנאשם לא הוכיח את אי חוקיותו של התמרור, וטענותיו בענין זה נטענו בעלמא, ללא ביסוס כלשהו ועל כן, נדחית טענתו בעניין זה. נכה משותק רגליים 15.       סעיף 4 (ד) לחוק העזר, שעניינו "איסור חניה", קובע רשימה של שבעה - עשר  מקומות שבהן נאסרה חניית כלי רכב, שאחד מהם הוא זה שנקבע בסעיף 4 (ד)(17), ליד תמרור ג -43. וזו לשונו של הסעיף: "לא יעמיד אדם ולא יחנה, ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות חוק עזר זה או תקנות התעבורה או אם סומן בתמרור אחרת, ואלה המקומות - ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חניה לרכב של נכה משותק רגליים". 16.        בהתאם לסעיף 4 (ד)(17) חל איסור להחנות ליד תמרור ג-43, "אלא ... אם סומן בתמרור אחרת" (כקבוע ברישא הסעיף). ביחס לכלי רכב של נכה ברגליו "סומן בתמרור אחרת", והתמרור - תמרור ג-43 - הוא זה שמתיר לנכה משותק רגליים את החניה במקום, שכן משמעותו של תמרור זה בהתאם להודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תש"ל-1970 היא " חניה לכלי רכב של נכה משותק רגליים".  17.       עיון בהוראת סעיף 4 (ד)(17) לחוק, כמו גם ביתר הסעיפים בחוק העזר, מלמד כי אין כל דרישה המתנה את החניית הרכב של נכה ברגליו, לצד תמרור ג-43, בנשיאת תג נכה ובהצגתו של תג כזה. לצורך השוואה ניתן להפנות להוראת סע' 3 (ה) לחוק העזר אשר מחייבת הצגת תו חנייה למי שמחנה את רכבו במקום חנייה מוסדר.             18.       הצגת תג נכה היא תנאי כדי לאפשר לנכה להחנות את מכוניתו במקום שבו החניה נאסרה, לפי הוראות חוק חניה לנכים, שכן חוק זה קובע כי נכה, רשאי להחנות את רכבו במקום שאין החניה מותרת בו, ובלבד שרכבו נושא תג נכה (כהגדרתם של "נכה" ו"תג נכה" בחוק זה), ושהתמלאו כל התנאים הקבועים בסע' 2 לחוק. להבדיל מדרישה מפורשת זו בעניין התג במקרה של החניית הרכב במקום חנייה אסור, החלים עליו התנאים הקבועים בסע' 2 לחוק חנייה לנכים, אין דרישה בחוק זה ו/או בחוק העזר, המחייבת נשיאת תג נכה או הצגתו בזמן חניה שלא בהתאם לחוק זה. 19. שאלת הצורך בהצגת תג נכה, במקרה של חנייה ליד תמרור ג-43 התעורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים, במסגרת דיון בערעור על פסק דין שניתן ע"י בימ"ש לעניינים מקומיים. שם נקבע: "חנייה במקום המסומן על פי תמרור ג - 43, היא חניה מותרת לנכים משותקי רגליים ואינה בגדר חנייה אסורה לגביהם. מדובר במקום שהחנייה בו מותרת לקבוצה מסויימת, להבדיל ממקומות שאין החנייה מותרת בהם, ובכך עוסקת הוראת סעיף 2 לחוק חנייה לנכים. נמצא, כי תנאי לחניית נכה את רכבו במקום "שאין החנייה מותרת בו", הוא הצגת תג נכה (וקיומם של ארבעת התנאים דלעיל). לעומת זאת, חנייה בסמוך לתמרור ג-43 הינה חנייה על פי קטגוריה אחרת, זו "חנייה לרכב של נכה משותק רגליים". לא נאמר, בסיפא של היתר זה, כי על נהג הרכב להציג תג נכה. לו הייתה קיימת דרישה לכך, הייתה חובה לציין זאת במפורש" (סע' 8 לפסה"ד בע"פ (י-ם) 4822/09 מדינת ישראל- עירית ירושלים מחלקת רשות חניה נ. אייזק דוד רותם - ניתן ביום 1.2.10).   20.        עולה אפוא, שנכון למועדים הרלוונטיים למועד ביצוע העבירה, ולאור הוראת סעיף 4 (ד) (17) לחוק העזר, אין צורך בכך שמי שמחנה את רכבו ליד תמרור ג-43 יציג תג נכה כדי שיותר לו להחנות את רכבו ליד התמרור. הצגת תג נכה ברכב מהווה ראיה לכאורה לכך שבעליו של הרכב שהוחנה ליד תמרור ג-43 הוא נכה, ולפיכך מותרת לו החניה במקום. אך אם לא עשה כן מלכתחילה, יכול להוכיח זאת בדיעבד. 21.      בענייננו, אין חולק כי לנאשם אין תג נכה (וברור אם כך כי הוא לא הוצג) והשאלה שיש לבחון היא, אם הוא הוכיח היותו נכה משותק רגליים. חוק העזר קובע בסעיף 1 - סעיף ההגדרות כי : " כל מונח בחוק עזר זה שלא נקבעה לו הגדרה, יראוהו כמשמעותו בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה." עפ"י תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 נכה הוא : (א)  אדם שרופא ממשלתי או רופא מוסמך ראשי שנתמנה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד-1954, או רופא מוסמך ראשי שנתמנה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות נכי המלחמה בנאצים (טיפול רפואי), התשט"ו-1955, אישר לגביו בכתב אחת משתי אלה: (1)  שהוא נכה הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות; (2)  שדרגת נכותו מגיעה ל- % 60 לפחות ותנועתו בדרכים בלי הרכב האמור עלולה לערער את מצב בריאותו; ואם לא יכול היה לקבל אישור מאחד הרופאים האמורים - רופא שהסמיכה לכך רשות הרישוי אישר לגביו בכתב כי מתקיים בו המואר בפסקאות משנה (1) או (2). 22. לשאלה האם הנאשם עונה על הגדרת "נכה" כהגדרתו של מונח זה בתקנות התעבורה, יש להשיב בשלילה שכן החלטת הועדה הרפואית שהציג הנאשם מיום 17.5.07, לא ניתנה ע"י רופא מוסמך ראשי כקבוע בתקנות ואין בה אישור העונה על אחת החלופות דלעיל (נכה הזקוק לרכב או שתנועה בדרכים ללא רכב עלולה לערער את מצב בריאותו). אלא שגם אם ניתן היה להסתפק בהצגתו של מסמך זה כדי שיעמוד הנאשם בהוכחת היותו נכה, הרי שמהמסמך עולה ברורות כי סעיפי הנכות שנקבעו לו (40 % בשל מחלת לב, 20 % בשל מחלת כלי דם, 10 % בגין רעש באוזניים, 10 % בגין מחלת עור ו- 5 % בשל ליקוי שמיעה) אינם קשורים כלל לנכות או למגבלה ברגליים, ומכאן ברי שאין לראותו כנכה משותק רגליים. סיכומם של דברים, הנאשם לא הוכיח היותו נכה כהגדרתו של מונח זה בתקנות התעבורה, אלא שגם אם היה מוכיח זאת, אין מדובר בנכה משותק רגליים ומכאן שאסור היה לו להחנות את הרכב ליד תמרור ג -43. 23.        הדגשתי בסע' 20 דלעיל כי המסקנה אליה הגעתי נכונה למועדים הרלונטיים לביצוע העבירה, שכן ניתוח הדברים התבסס על המצב המשפטי לפני תיקון מס' 10 לתקנות התעבורה. אבאר. תקנה 72 (א)(16) לתקנות התעבורה, אשר במסגרתה נקבעו המקומות האסורים בעצירה, בהעמדה ובחנייה, קבעה בנוסחה, קודם לתיקון הנ"ל איסור חנייה "ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חניה לרכב של נכה- משותק רגליים" (איסור הדומה לאיסור בסע' 4(ד)(17) לחוק העזר). תקנה זו תוקנה בתאריך 23/5/2010, ונוסחה לאחר התיקון הוא כדלקמן : "ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חניה לרכב של נכה - משותק רגליים למעט רכב הנושא תג נכה מקורי, ובלבד שהרכב נעצר, הועמד או הוחנה באותו מקום בידי הנכה שעל שמו ניתן התג כאמור, או בידי אדם המתלווה אליו והנוהג בעבורו ברכב; לענין זה, "תג נכה"- כהגדרתו בחוק חניה לנכים, התשנ"ד - 1993". 24. דומה כי תיקון זה (אשר פורסם ברשומות, קובץ תקנות 6900 מיום 23/6/2010, עמוד 1266) בא בעקבות פסק הדין שניתן בע"פ 4822/09 (ראה סע' 19 דלעיל), כפי שהדבר עולה מדברי הכנסה בקשר להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חנייה לנכים) (וראה לעניין זה גם פרוטוקול הדיון שהתקיים בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, בתאריך 11/5/2010, פרוט' מספר 229), כשהכוונה היא שדרישת נשיאת תג נכה תהא אחידה הן לעניין חוק חניה לנכים והן לצורכי חניה ליד תמרור ג- 43. 25. בהתאם לסע' 5 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 "נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה; "אחריות לה" - לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה". מאחר והתיקון החמיר את הדרישה בעניין חנייה ליד תמרור ג-43, בהשוואה למצב הדברים בזמנים הרלוונטיים לביצוע העבירה, אשמתו של הנאשם התבררה בהתייחס למצב המשפטי הקודם (המקל), אלא שברור שאם הדברים היו נבחנים היום, לנאשם לא היתה כל טענת הגנה שכן רכבו לא נשא תג חנייה. 26.      מהטעמים שעליהם עמדתי, הגעתי לכלל מסקנה כי, יכול ולו היה לנאשם תג נכה, הרי שבעצם אי הצגתו בנסיבות המקרה אין כדי להוות עבירה. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי לנאשם אין תג נכה ולא עלה בידו להוכיח כי הוא נכה משותק רגליים ומכאן שחנייתו לידי תמרור ג-43 היתה אסורה. 27. סופם של דברים - אני דוחה את כל טענות ההגנה של הנאשם ומרשיעה אותו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. גזר דין הנאשם הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום לאחר שכפר באשמה וביהמ"ש שמע את עדויות הצדדים. בנסיבות העניין מאחר ומדובר בהחניית הרכב במקום שמסומן לחניית נכים ובשים לב למועד ביצוע העבירה, אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 800 ₪ או 8 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם תוך 45 יום מהיום. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. נכותקנסחניית נכים / תו נכהחניה