קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיווק גז ללא רישיון: 1. כתב האישום על פי הנטען בכתב האישום המתוקן מיום 30/06/09 , במועדים שונים במהלך השנים 2005-2009 ובין היתר בתאריכים 31/07/08, 31/08/08, 29/08/08, 08/12/08, 09/12/08, 19/12/09, 11/10/08, 31/10/08, 22/11/08, 04/12/08, 17/01/09 סיפקה הנאשמת 1 ללקוחותיה השונים במזרח ירושלים, שכללו מסעדות ובתי עסק שונים, גז פחמימני מעובה, הידוע גם כגז בישול (להלן: גז) באמצעות שתי מיכליות שבבעלותה, בלי שהיה בידה רשיון ספק גז כדין. הנאשם 2 הינו על פי הנטען בעל מניות בנאשמת 1 ומשמש גם כמנהלה בפועל . בגין כל אחד מהמועדים המפורטים לעיל, יוחסו לנאשמים 1-2 בכתב האישום אחד-עשר אישומים בהתאמה, המתייחסים לעבירה של הובלה ושווק גז ללא רשיון, עבירה לפי סעיפים 9, 25 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989 (להלן: חוק הגז), יחד עם סעיף 26 לחוק הגז (בכל הנוגע לנאשם 2 בלבד). בנוסף, הואשמו הנאשמים באישום כללי (אישום שנים-עשר) בגין הובלה ושווק של גז במועדים רבים נוספים אשר אינם ידועים למאשימה, במהלך התקופה שמשנת 2005 ועד יום 19/01/09. 2. גרסת הנאשמים הנאשמים אחזו בשתי גרסאות שונות: האחת - גרסה שנמסרה במסגרת ההודעה תחת אזהרה, שמסר הנאשם 2 ביום 11/01/09 באגף הפיקוח של משרד התשתיות הלאומיות (ת/25), ובמסגרת תשובתם של הנאשמים לכתב האישום , בגדרה הודו הנאשמים באספקת הגז, המיוחסת להם בכל אחד מהמועדים הנקובים בכתב האישום, אך טענו, כי הם פעלו "כאנשי מכירות או סוכנים מטעם חברת קידמה פי 100 בע"מ" (להלן: קידמה) בהתאם להסכם כתוב שנחתם ביניהם, ולכן חברת קידמה "היא זו שצריכה לאחוז ברשיונות לאספקה ולשיווק הגז" (ע' 4 ש' 10-16). השניה- גרסה שנמסרה ע"י הנאשם 2, במהלך עדותו בבית המשפט, ובגדרה טען הנאשם 2, כי הקשר העסקי בין הנאשמת 1 לבין קידמה לא היה קשר של ספקית גז ומשווקת, אלא קשר של מוכרת וקונה, במסגרתו רכשה הנאשמת 1 גז מחברת קידמה, וסיפקה אותו בעצמה, באמצעות מיכליות גז שבבעלותה, ללקוחותיה שלה במזרח ירושלים. זאת ועוד, במהלך שמיעת הראיות, ואף במסגרת הסיכומים מטעמם, העלו הנאשמים טענות הגנה נוספות, אשר לא בא זכרן במסגרת תשובתם לכתב האישום, ואשר מבוססות על הדוקטורינה של "הגנה מן הצדק" ועל ההגנה של "טעות במצב דברים". על סמך טענות אלו, גורס הסניגור, כי יש לזכות הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, בין אם משום שכתב האישום הוא פרי התעמרות והתנכלות מכוונת של אגף הפיקוח במשרד התשתיות, בראשותו של נתן קרמרסקי, בנאשמת 1 ובחברות גז קטנות כדוגמתה (קרי, פרי של "אכיפה בררנית"), ובין אם משום שהנאשמים באופן סובייקטיבי האמינו, כי היחסים בינם לבין קידמה הם יחסים של ספק גז ומשווק, ולא יחסים של מוכר-קונה. 3. גרסת המאשימה המאשימה טוענת, כי יש לדחות את גרסתם המאוחרת של הנאשמים - הן בשל היותה גרסה "כבושה", והן משום שהיא עומדת בסתירה למכלול הראיות והעדויות - ולהעדיף את הגרסה הראשונה שמסרו הנאשמים (במסגרת הודעתו של הנאשם 2 בחקירה ובמסגרת תשובתם של הנאשמים לכתב האישום), גרסה לפיה הנאשמים פעלו כאנשי מכירות (משווקים) של חברת קידמה, אשר כל תפקידם היה ליצור את הקשר הראשוני בין הלקוחות לבין קידמה, ולשמש כמעין מתווכים בין קידמה לבין צרכני גז פוטנציאלים. יחד עם זאת, טוענת המאשימה, כי מחומר הראיות עולה, שהנאשמים הפרו את ההסכם שנחתם בינם לבין קידמה, בכך שסיפקו גז בעצמם ללקוחותיה של קידמה, ללא ידיעתה ו/או הרשאתה של האחרונה, ועל כן אין הם יכולים להיתלות במעמדם כאנשי מכירות בלבד של קידמה, כדי לחמוק מאחריותם בגין אספקת הגז על ידם, ללא רשיון של ספק גז . 4. דיון והכרעה בפתח הדברים ייאמר, כי למחלוקת העובדתית הנטושה בין בעלי הדין - אין למעשה כל רבותא, מבחינה משפטית, לסוגיית אחריותם הפלילית של הנאשמים בגין העבירה של אספקת גז ללא רשיון ספק גז, שכן בין אם הנאשמים הובילו וסיפקו את הגז בשמה של קידמה ומטעמה, קרי- כ"אנשי מכירות" שלה, ובין אם הנאשמים רכשו את הגז מקידמה וסיפקוהו ללקוחותיהם באופן עצמאי - הם ביצעו עבירה של אספקת גז ללא רשיון ספק גז, עבירה לפי סעיף 9 לחוק הגז, אשר קובע : "לא יהיה אדם ספק גז ולא יעסוק בעבודת גז מסוג שקבע השר בתקנות, אלא אם כן הוא בעל רשיון שניתן לו לפי חוק זה..." (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין, לא במקור-י.מ.) . המונח "ספק גז" הוגדר בסעיף 1 לחוק הגז כ"אדם שעסקו ייצור, מילוי, החסנה, הולכה, הובלה או שיווק של גז ", ואילו המונח "עבודת גז" הוגדר כ"התקנה, בדיקה, שינוי, תיקון או פירוק של מתקן גז, מילוי, הולכה או הובלה של גז, לרבות השגחה על ביצוע עבודה כאמור". מכאן, כי די בכך שהנאשמים הובילו את הגז ללקוחות, המפורטים בכתב האישום, ו/או מילאו את מיכלי הגז של אותם לקוחות בגז, על מנת שהם ייחשבו כ"ספקי גז" לענין חוק הגז, ואין זה משנה אם הנאשמים ביצעו הובלה זו כשלוחיה של חברת קידמה, או כספקי גז ישירים של הצרכנים. אכן, נראה שגם ב"כ המאשימה היתה מודעת לנקודה זו, שכן בסיכומיה טענה , כי "לא משנה באיזו גרסה מבין שתי גרסאות הנאשמים נדבוק, בין אם זו שנאמרה בחקירתו ובין אם זו שנאמרה בעדות, נגיע לאותה מסקנה , לפיה הובלת גז, אספקתו ושיווקו התבצעו ע"י הנאשמים מבלי שהיה להם רשיון ספק גז כדין" (ע' 86 ש' 1-5), "אין ללמוד ... כי הקשר בין הצדדים היה קשר של מכירה/רכישה של גז.... אך גם אם זוהי מהות הקשר בין הצדדים הרי אין בכך כדי להוות הגנה מפני האישומים בכתב האישום" (ע' 87 ש' 25- 27). יחד עם זאת, למחלוקת העובדתית הנ"ל, בדבר טיב היחסים ששררו בין הנאשמים לבין קידמה, יש נפקות לענין טענת האכיפה הבררנית שהעלו הנאשמים (שכן לפי הגרסה המאוחרת של הנאשמים, יוצא כי קידמה מכרה גז למי שאינו ספק גז מורשה, מכירה המהווה עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"מ), תשמ"ט-1989, אך בניגוד לנאשמים קידמה לא הועמדה בגין כך לדין פלילי. לאור זאת, יש להכריע, אפוא, גם במחלוקת עובדתית זו: גרסת המאשימה, לפיה הקשר "הרשמי" בין הנאשמים לבין קידמה היה קשר של ספקית גז ומשווקים (אנשי מכירות), וכי מכירת הגז ע"י הנאשמים ללקוחות המפורטים בכתב האישום, נעשתה שלא בהרשאתה של קידמה, מבוססת על מספר ראיות, כדלקמן : הסכם שנחתם בין קידמה לבין הנאשם 2 ביום 14/05/07 (ת/29) , בו נקבע, כי : "בין הצדדים קיים הסכם על דרכי פעולה לשווק ואספקת גז באזור ירושלים רבתי : צד ב [הנאשם 2- י.מ.] ישווק את חברת הגז קידמה באזור ירושלים וזאת כנגד עמלה אשר תיקבע בין הצדדים. צד ב' יקשור את הקשר הראשוני בין הלקוח לחברת הגז (צד א') . חברת הגז (צד א) תתקשר עם הלקוח ותסגור איתו את כל התנאים כולל השקעה, מחיר וכל הכרוך בכך. הלקוח יהיה לקוח של חברת הגז ורק היא תספק את הגז ישירות ללקוח. לא יהיה קיים שום הסכם בין חברת הגז (צד א') לסמיר קרש (צד ב') אשר אומר כי צד ב הוא סוכן של חברת הגז, מלבד הסכם זה, האומר כי צד ב הינו משווק גז בלבד עבור צד א". בגוף ההסכם פורטו גם שמות של עשרה לקוחות, אשר גויסו ע"י הנאשם 2 עבור קידמה, לכאורה כאיש מכירות שלה (ובהם "מסעדת אבו אלעז" המנויה בכתב האישום). מכתב שכתב קוסאי חרזאללה, מנכ"ל חברת קידמה, למר חיים סרגר ממשרד התשתיות הלאומיות ביום 09/12/07 (נ/1), בנוסח כדלקמן: "עקב שמועות שהגיעו לידיעתנו בענין כביכול סוכנים שאנו מעסיקים, הננו להודיעך למען יוסר כל ספק... לחברת קידמה פי 100 בע"מ אין סוכנים אשר עובדים מטעם החברה. החברה מספקת את הגז ישירות ללקוחות על פי הסכם ישיר בין החברה לבין הלקוחות וללא כל גורם ביניים אחר . במקרים מסויימים שולמו על ידנו עמלות שווק לגורמים אשר הציגו לנו לקוחות לראשונה , ויובהר כי אלו הן עמלות שווק בלבד לגבי לקוחות שהתקשרנו עמם ישירות בהסכמים כנ"ל. לצערנו, ידוע לנו על מס' מקרים בהם לקוחות שלנו רוכשים גז מאחרים, על אף שאנחנו ביצענו את מלוא השקעה בבדיקות הדרושות ובציוד הנמצא ברשותם... אנו תקוה כי מכתב זה יסיר כל ספק, אם ובמידה והיה כזה, לגבי הנסיבות לאשורן". "תצהיר ויתור" עליו חתם הנאשם 2 בפני איל שלו, שותפו של קוסאי חזראללה בחברת קידמה, בו הצהיר הנאשם 2, כי אין לו כל זכות ו/או דרישה ו/או תביעה מחברת קידמה, וכי הוא מעולם לא היה בעל מניות, שותף או בעל תפקיד כלשהו בחברת קידמה (ת/31) . מכתבים ששלחה קידמה לשמונה מבין עשרת הלקוחות המנויים בהסכם ת/29 (לקוחות אשר "גויסו" כביכול ע"י הנאשם 2), בהם היא מודיעה להם על הפסקת אספקת הגז אליהם, לאחר שגילתה, כביכול, כי הם "מושכים" גז מספקי גז אחרים, בניגוד להסכמים הקיימים ביניהם (ת/30) . מזכר שנערך ע"י ע"ת/2 ראיד חירלאדן , מפקח באגף הפיקוח במשרד התשתיות הלאומיות, המתעד שיחת טלפון שנערכה בינו לבין קוסאי חזראללה ביום 04/12/08 , בה מסר לו האחרון, כי הנאשם 2 עובד בקידמה בתפקיד של "מנהל מכירות", אשר דואג "לסדר לקוחות וכתובות להטמנת צוברים", כאשר קידמה היא זו שמטמינה את הצוברים ומספקת את הגז ישירות ללקוחותיה, באמצעות מיכליות גז השייכות לה, וכי תמורת הלקוחות שמגייס הנאשם 2 לקידמה הוא מקבל "אחוזים כפונקציה של קיבולת הצוברים בכל פעם שקידמה ממלאת את הצוברים" (ת/14) . הודעה תחת אזהרה שמסר הנאשם 2 ביום 11/01/09 באגף הפיקוח של משרד התשתיות (ת/25) , בה העיד, כי בתקופה הרלבנטית שימש כאיש מכירות של קידמה: "אני אומר לחברת קידמה תביא גז לזה ולזה והם מביאים" (עמ' 2 ש' 31 להודעה ת/25) . שתי הודעות שמסר קוסאי במשרד התשתיות הלאומיות ביום 18/01/00 (ת/33) וביום 17/02/09 (ת/32), בהן העיד, כי על פי ההסכם שנחתם בין קידמה לבין הנאשם 2, אספקת הגז ללקוחות בוצעה בפועל ע"י קידמה, באמצעות מיכליות שלה, וכי רק בעקבות החקירה דנן- הוא גילה, כי לקוחותיה של קידמה החלו לצרוך גז מספק גז אחר- מהנאשם 2. ראיות אלו, טוענת המאשימה, תומכות באופן חד משמעי בגרסתו של קוסאי ובגרסתם הראשונה של הנאשמים, לפיה אספקת הגז ללקוחות נשוא כתב האישום, בוצעה על ידם כאנשי מכירות של קידמה בלבד. האמנם ? לאחר שבחנתי ושקלתי הראיות הנ"ל, עליהם סומכת המאשימה יהבה, אל מול יתר הראיות והעדויות בתיק דנן, ולאחר ששמעתי וראיתי בפני את העדים מטעם המאשימה (ובהם קוסאי) ואת העדים מטעם הנאשמים (ובהם הנאשם 2) - הגעתי לכלל מסקנה, כי ראיות אלו, אשר רובן ככולן נוצרו ע"י קידמה ו/או ע"י מנהלה קוסאי, ככל הנראה באופן מלאכותי ומגמתי - אינן עולות בקנה אחד עם יתר הראיות האובייקטיביות , התומכות בגרסתם המאוחרת של הנאשמים, לפיה הגז שסופק על ידם ללקוחות נשוא כתב האישום, נרכש על ידם ישירות מקידמה, וסופק ללקוחותיהם במזרח ירושלים, בתור ספקי גז עצמאיים, ולא בתור "אנשי מכירות" או "משווקים" של קידמה. מסקנה זו עולה, בראש ובראשונה, מהחשבוניות אשר הוגשו כראיה מטעם הנאשמים (נ/2): המדובר בחמש חשבוניות אשר הונפקו ע"י קידמה עבור הנאשמת 1, במהלך התקופה שמיולי 2007 ועד אוקטובר 2008, בהן נכתב, שחור על גבי לבן, כי הן הונפקו בגין "מכירת גז". בחקירתו הנגדית התבקש קוסאי לתרץ, כיצד עולה עובדה זו בקנה אחד עם גרסתו, לפיה קידמה היא שסיפקה את הגז ללקוחות נשוא כתב האישום (ועל כן, קידמה היתה צריכה בעצם להוציא חשבוניות ללקוחות שלה, ולא לנאשמת 1) - ובתגובה טען: "קידמה היתה מוציאה חשבונית לנאשמת 1, והיא [הנאשמת 1- י.מ.] היתה מוציאה חשבונית ללקוח ולוקחת את העמלה שלה ... אני עבדתי עם הלקוחות דרכם [דרך הנאשמים-י.מ.] " (ע' 59 ש' 15-16, 20). "אני נותן לו לדוגמא טונה גז ב-1000 ₪ והוא מוציא חשבונית ללקוח שלו על 1500 ₪ ואת הפער של 500 ₪ הוא לוקח לעצמו " (ע' 56 ש' 5-6). אלא, שתשובה זו, בכל הכבוד, איננה מסברת את האוזן: כלום יש הגיון בכך שלקוחותיה של קידמה - אשר לגרסת קידמה עצמה צרכו את הגז ישירות ממנה, בהתאם להסכם שנחתם ביניהם- קיבלו חשבונית על שמה של הנאשמת 1, אשר אינה מוכרת להם, אשר כלל לא סיפקה להם את הגז, ואשר כלל אינה אחראית כלפיהם בגין אספקת הגז ?! אין בכך כמובן כל הגיון. זאת ועוד: גרסתו זו של קוסאי, לפיה שכרו של הנאשם 2 כ"איש מכירות" של קידמה, נגבה על ידו ישירות מהלקוחות - סותרת את הגרסה האחרת שמסר קוסאי, במהלך שיחת הטלפון שהתקיימה בינו לבין ע"ת/2 המפקח ראיד חירלאדן (שיחה אשר תועדה ע"י האחרון במזכר ת/14), ולפיה ההתחשבנות בין קידמה לבין הנאשם 2 נעשתה באופן שהנאשם 2 קיבל "אחוזים כפונקציה של קיבולת הצוברים בכל פעם שקידמה פי מאה מילאה את הצוברים". גרסתו זו לא מתיישבת גם עם תצהיר הויתור עליו חתם הנאשם 2 ביום 11/09/08 (ת/31), בו הצהיר כאמור, כי אין לו כל חובות או תביעות כלפי קידמה, שכן במועד חתימתו של הנאשם 2 על התצהיר הנ"ל, הקשר העסקי בינו לבין קידמה היה עדיין בעיצומו, וקידמה המשיכה להנפיק חשבוניות עבור הנאשמת 1 בגין מכירת גז (כפי שעולה ממקבץ החשבוניות נ/2 הנ"ל) - ועל כן לא ייתכן שבמועד זה הצהיר הנאשם 2 כי לקידמה אין כל חוב כספי כלפיו . ואם לא די באמור, אזי גרסת קוסאי, לפיה החשבוניות שקיבלו לקוחותיה של קידמה היו חשבוניות של הנאשמת 1 ולא חשבוניות של קידמה, משום שבאופן זה גבה הנאשם 2 כביכול את העמלות המגיעות לו כאיש מכירות של קידמה - סותרת את הגרסה שמסר קוסאי עצמו, במסגרת הודעתו מיום 18/01/09 (ת/33), בה טען כי חלוקת הגז ללקוחות התבצעה ישירות ע"י קידמה, אבל הנאשם 2 הוא שהוציא חשבוניות ללקוחות בגלל שמקום מושבה של קידמה רחוק מירושלים, והוצאת החשבוניות על ידי הנאשם 2 הקלה על קידמה כביכול בגביית הכספים מהלקוחות. (ודוק: גם שני חלקיה של טענה אחרונה זו הם בבחינת תרתי דסתרי, שכן - אם קידמה היא זו שסיפקה את הגז ישירות ללקוחות- הרי שבמעמד האספקה היא יכולה היתה גם לגבות את הכספים מהלקוחות, ולמסור להם חשבוניות כנגד התשלום ). אכן, ער אני לעובדה, שגם המאשימה הציגה חשבוניות/תעודות משלוח שהוציאה הנאשמת 1, במהלך התקופה הרלבנטית, ללקוחות השונים המפורטים בכתב האישום (ת/2-ת/13, ת/17-ת/19) - עובדה המאששת, לכאורה, את גרסת קידמה, כי ההתחשבנות שלה עם הלקוחות נעשתה דרך הנאשמת 1. ואולם, בכל הכבוד, המאשימה לא טענה, ומשכך ממילא לא הוכיחה, כי קיימת קורלציה (הן מבחינת הסכומים והן מבחינת המועדים) בין החשבוניות שהנפיקה הנאשמת 1 עבור הלקוחות , לבין החשבוניות המקבילות שהנפיקה קידמה עבור הנאשמת 1 , על מנת להוכיח כי אכן דובר בגביה "מעגלית", אשר נועדה "לגלגל" את העמלה, ששולמה לנאשם 2, על הלקוחות. צא וראה : בהעדר הסבר סביר אחר למערכת ההתחשבנות הכפולה הנ"ל - יש להעדיף את ההסבר שסיפק הנאשם 2 לכך, הסבר העולה בקנה אחד עם פשוטם של דברים, ולפיו חשבוניות של קידמה הונפקו לנאשמת 1 בגין גז שרכשה האחרונה מקידמה, ואילו חשבוניות של הנאשמת 1 הונפקו ללקוחות נשוא כתב האישום, בגין הגז שסיפקה להם הנאשמת 1 באופן עצמאי. תמיכה נוספת למסקנה זו, מצויה בעדותם של שני עדי ההגנה ע"ה/3 ראיד שאויש וע"ה/4 אחסאן בדר: הראשון- עובד במסעדת אבולעז (אחד מהלקוחות להם סיפקו הנאשמים גז לפי כתב האישום) אשר העיד, כי מעולם לא שמע על חברת קידמה, וכי במהלך השנים 2002-2008 הוא נהג להזמין גז למסעדה ישירות מהנאשם 2 , אשר הביא את הגז למסעדה בעצמו. השני- נהג של מיכלית גז, אשר הועסק ע"י הנאשם 2 למשך חודש אחד בשנת 2006 . הלה העיד, כי במסגרת עבודתו זו, היה נוסע עם הנאשם 2 לכפר קאסם כדי למלא גז במיכלית, אצל אדם בשם קוסאי, וכי הקשר בין הנאשם 2 לבין קוסאי היה קשר עסקי של קניה ומכירה : "הנאשם 2 היה לוקח גז מקוסאי " (ע' 81 ש' 5). אין ספק, כי עדותם של השניים מחזקת את גרסת הנאשם 2 וממוטטת את גרסתו של קוסאי (ושל המאשימה), חיזוק אשר מקבל משנה תוקף, נוכח העובדה, כי המאשימה מצידה לא טרחה לזמן לעדות מטעמה, ולוּ לקוח אחד מרשימת הלקוחות המופיעה בהסכם ת/29, על מנת לאשש את גרסתה, לפיה קידמה היתה ספקית הגז הישירה של הלקוחות הנ"ל (באמצעות הנאשם 2 אשר פעל כשלוח שלה בלבד), וכי לקוחותיה אלו הפרו את ההסכם שחתמו עמה, בכך שהחלו לצרוך גז ישירות מהנאשם 2 , באופן עצמאי. לעדותם של שני עדי ההגנה הנ"ל, מצטרפים דו"חות הפעולה והמזכרים ת/20-ת/22 שנערכו ע"י החוקרים ע"ת/2 ראיד חירלאדן וע"ת/3 קורנל טמבורו, בנוגע לביקורים שהם ערכו, במהלך חודש דצמבר 2008, במאפיית "התנור" ובמסעדת "ימי ימי" במזרח ירושלים (שניים מצרכני הגז המנויים בכתב האישום), במהלכם אמרו להם הבעלים של שני בתי העסק הנ"ל, כי ספק הגז שלהם הוא סמיר קרש (הנאשם 2) , ואף הציגו בפניהם חשבוניות ותעודת משלוח, אשר הוצאו להם ע"י הנאשמת 1 בגין אספקת הגז. חיזוק נוסף לגרסתם המאוחרת של הנאשמים ניתן למצוא בעובדה, כי בבעלותה של הנאשמת 1 שתי מיכליות גז (כפי שעולה ממסמך העברת בעלות ברכב ת/16 ומהמזכרים ת/23, ת/24 שנערכו ע"י חוקרי אגף הפיקוח במשרד התשתיות בעקבות תפיסת המיכליות) - עובדה המעידה כאלף עדים, כי הנאשמת 1 אכן עסקה באספקת גז באופן עצמאי, באמצעות מיכליות השייכות לה, ולא בהובלת גז במיכליות השייכות לקידמה, כשהיא פועלת כביכול כשלוחה בלבד של האחרונה. ודוק: במסגרת ההודעה שמסר קוסאי בחקירתו טען הלה, בנוגע לאחת משתי המיכליות, כי היא שייכת לקידמה, וכי במועד התפיסה היא הושכרה לזיאד קסאס (שבבעלותו חברת גז) לצורך הובלת גז ל"גז יגל". ואולם המדובר בטענה סתמית, אשר לא הובא לה ולו בדל ראיה, ואשר עומדת בניגוד לראיות המוצקות הקיימות כאמור בענין זה. לא זו אף זו, בביהמ"ש נשאל קוסאי, לצורך מה מחזיקה הנאשמת 1 בשתי מיכליות גז, אם כל עיסוקה הוא בשיווק קידמה ובגיוס צרכני גז עבורה - והשיב סתמית:"אני לא יכול לענות לך " (ע' 59 ש' 24). דומני, כי כאן המקום לציין, את הרושם הבלתי מהימן, בלשון המעטה, שהותירה בעיני עדותו של קוסאי, עדות שהתאפיינה בחוסר עקביות בולט, בסתירות ובחוסר הגיון: גרסתו הראשונה של קוסאי נמסרה, כאמור, במהלך שיחה טלפונית שנערכה בינו לבין המפקח ראיד חירלאדן (ע"ת/2) , ובמסגרתה טען קוסאי, כי הנאשם 2 עבד בקידמה בתפקיד של איש מכירות , אך קידמה היא שהטמינה את צוברי הגז והיא שסיפקה את הגז ישירות ללקוחותיה, באמצעות מיכליות גז שלה. על גרסתו זו חזר קוסאי בהודעה שמסר תחת אזהרה ביום 18/01/09 (ת/33) באומרו: "סמיר קרש בחיים לא עבד דרכי בהובלת גז ולא חילק מטעמי גז ללקוחות של חברתי ומטעמי גם לא לאחרים .. אני חוזר ומדגיש כי החלוקה של הגז ללקוחות אינה מתבצעת ע"י סמיר קרש ולא ע"י חברת גז אלסדקאא אלא ע"י חברתי ..." (עמ' 1 ש' 203, עמ' 2 ש' 23 להודעה ת/33). והנה, בהודעתו מיום 17/02/09 סייג קוסאי את קביעתו הגורפת הנ"ל, וטען: "החברה שלנו שלחה מיכלית לירושלים שהתלווה למיכלית סמיר קרש או מישהו מחברתו" (עמ' 1 ש' 11-12 להודעה ת/32) . במהלך עדותו בבית המשפט הרחיב קוסאי את מעורבותו של הנאשם 2 בהובלת הגז של קידמה, הרחבה נוספת, באומרו כי הנאשם 2 "היה הקשר עם הצרכנים, בכסף, בגביה, בהכל" (ע' 55 ש' 24). דקותיים בלבד לאחר מכן, כשנשאל ממי רכשה הנאשמת 1 את הגז שחולק על ידה לצרכנים, השיב קוסאי , הפלא ופלא: "מקידמה פי מאה". נוכח תשובתו זו מיהרה ב"כ המאשימה לרענן זכרונו של קוסאי בענין זה, באמצעות ההודעה שמסר בחקירה ביום 17/02/09 (ת/32), בה טען: "חברתי לא סיפקה או מכרה גז לחברתו של סמיר קרש בשום אופן אחר, אלא אך ורק באספקה לצרכנים דרך המיכלית של חברתנו " (ע' 3 ש' 67-69 להודעה), ואו אז חזר בו קוסאי, מתשובתו הקודמת, וטען כי לא רק שהנאשמים מעולם לא רכשו גז מקידמה, אלא שהם גם מעולם גם לא עסקו בחלוקת גז עבור קידמה (ע' 59 ש' 10-21), זאת בניגוד גמור לגרסאותיו הקודמות. ואם לא די בכל האמור כדי לערער מהימנותו של קוסאי- הרי שבמסגרת חקירתו הנגדית טען קוסאי, לראשונה, כי חלק גדול מהדברים שמסר במסגרת ארבע ההודעות שנגבו ממנו בחקירה (מתוכן הוגשו רק שתיים כראיות מטעם המאשימה בהליך דנן) -אינם נכונים כלל, שכן הם ניתנו לאחר שמנהל אגף הפיקוח במשרד התשתיות, נתן קרמרסקי, וסגנו שמעון בן-שלמה "הכריחו אותו למסור דברים שם" (ע' 58 ש' 6), באיימם כי אם לא יאמר את אשר ביקשו לשמוע - הם יחרימו את מיכליות הגז שלו. לדבריו, בעקבות תקרית זו נפתחה חקירה של הפרקליטות/המשטרה כנגד קרמרסקי ובן-שלמה, הללו הושעו מתפקידם במשרד התשתיות, והוא עוד צפוי להעיד בעניינם במשטרה. יחד עם זאת, בחקירתו החוזרת, טען קוסאי, כי העדות שמסר בבית המשפט היא הגרסה האמיתית. להשלמת התמונה יצוין, כי למעשה, עוד טרם שמיעת עדותו של קוסאי בביהמ"ש (ביום 04/07/10) התייצב בביהמ"ש עו"ד שמואל הרבסט מפרקליטות מחוז ירושלים, וטען, כי תוך כדי הכנתו של קוסאי לקראת עדותו בביהמ"ש ע"י התובעת, חשף קוסאי בפני האחרונה "דברים שיש בהם כדי לשפוך אור חדש לא רק על הפרשה שעומדת בפני אדוני כרגע אלא גם על תיק אחר.... החומר החדש הזה משליך השלכה מסוייימת שהיא בסופו של דבר לטובת הנאשם . לכן חשבנו שנכון יהיה לבחון את החומר החדש, לבצע את החקירות שנדרשות ... לאחר שיבוצעו הפעולות הללו נעביר את החומר כולו לידי הסניגור כך שהוא יוכל להשתמש בו להגנת הנאשמים בתיק הזה .. במצב הדברים הנוכחי יהא זה בזבוז זמן להמשיך בהליך כמו שהוא מכיון שלאחר שייחשף החומר הנוסף שייחקר, אני מניח שחברי ירצה לחקור את העדים שוב..." (ע' 41-41 לפרוטוקול). דווקא הסניגור , יש לציין, התנגד לעיכוב ההליך, וביקש להמשיך בשמיעת עדי התביעה ועדי ההגנה, באומרו כי אם וכאשר יתגלה חומר חדש שיהא נחוץ להגנתם של הנאשמים - הוא יגיש בקשה מתאימה לביהמ"ש . בהתאם לכך , הוריתי על המשך שמיעת הראיות ובהם עדותו של קוסאי, במהלכה העלה קוסאי כאמור טענות בנוגע ללחצים הפסולים שהופעלו עליו ע"י החוקרים. יש לציין, כי גם בפתח הדיון שנקבע לשמיעת ההוכחות ביום 09/11/10 חזרה התובעת, עוה"ד ריקי רוזנברג , וטענה כי יש מקום לדחות מועד שמיעת הראיות "לאור העובדה שהחקירה שהחלה בעקבות הכנתו של העד לדיון הקודם לא הסתיימה..." (ע' 53 ש' 18-19) . גם הפעם התנגד הסניגור לדחיית הדיון, באומרו : "מבירור שערכתי , החקירה הסתיימה והחומר הועבר לפרקליטות" (ע' 54 ש' 2-3). בתום שמיעת הראיות והסיכומים בע"פ (ביום 27/02/11), קבעתי כי "בהמשך לדבריו של עו"ד שמואל הרבסט מפרקליטות מחוז ירולשים (פלילי) מיוןם 04/07/10 הוא מתבקש להגיש לביהמ"ש, בתוך 7 ימים, הודעה האם קוימה חקירה כפי שטען שיש לבצע, מה תוצאות החקירה, ומהי ההשלכה של החקירה לעניינם של הנאשמים דנן" (ע' 99 ש' 27-31). הוריתי כאמור לאחר שהתובעת, לא מסרה לביהמ"ש כל מידע לביהמ"ש, האם החקירה נמשכה, והאם חומר החקירה יש בו כדי לשמש להגנת הנאשמים, ומאחר וגם הסניגור בסיכומיו, לא ביקש לדעת מה היו תוצאות החקירה והאם יש בהן כדי להועיל לנאשמים, ואף לא ביקש שייעשה כל צו בנדון. בהתאם לכך, הוגשה ביום הודעה מטעם עו"ד שמואל הרבסט, בה טען, כי בעקבות דבריו של קוסאי בפני התובעת, לפיהם חלק מהדברים שהוא מסר בהודעותיו בחקירה אינו אמת, בשל לחץ שהופעל עליו ע"י החוקרים- נפתחה חקירה מקיפה בענין זה, במסגרתה נחקרו מספר חשודים, אשר ממתינים לעריכת שימוע כדין . לדברי עו"ד הרבסט , בבמסגרת החקירה, נשאל קוסאי באופן ישיר על כפל גרסאותיו, והוא הצביע על כל "התוספות השקריות שנולדו כתוצאה מהלחץ המדובר". סופו של דבר, טוען עו"ד הרבסט, "כל החלקים בהודעותיו של קוסאי העוסקים בנאשמים בתיק דנן הם אמת לאמיתה על פי גרסתו", ועל כן "אין קשר של ממש בין החקירה שהתנהלה ובין התיק דנן", וביהמ"ש צריך לבחון עדותו של קוסאי בתיק דנן במנותק מחקירה זו (ס' 7-10 להודעה). בתגובה להודעה זו הגיש הסניגור "בקשה למתן הוראות" בה קָבַל על העלמת ראיות בעלות "פוטנציאל הגנתי" לנאשמים מצד המאשימה, וביקש מביהמ"ש "ליתן הוראות מתאימות לפי שקול דעתו" (ס' 26 לבקשה). בהחלטתי מיום 27/03/11 (ע' 102) התבקש הסניגור המלומד לפרט, אלו הוראות בדיוק הוא מבקש ליתן, ובעקבות זאת הגיש הסניגור ביום 28/03/11 הודעה נוספת לביהמ"ש, בה ביקש להעביר לרשותו את שמות כל החשודים שעלו במהלך החקירה, את כל ההודעות שנמסרו ע"י החשודים וע"י עדים נוספים במסגרת אותה חקירה וכן את טיוטת כתב האישום כנגד נתן קרמרסקי, אשר דלברי הסניגור הוא החשוד המרכזי בפרשה. בתגובתם המשותפת של עו"ד שמואל הרבסט והתובעת עוה"ד ריקי רוזנברג מיום 29/03/11 התנגדו השניים לבקשה הנ"ל, בטענה כי החומר שגילויו מבוקש ע"י הסניגור, איננו בגדר "חומר חקירה", מאחר ואין לו למעשה כל רלבנטיות לתיק דנן. בעקבות התפתחויות אלו, לא ניתנה הכרעת הדין ביום 31/03/11, ובמקומה נערך דיון בבקשה לגילוי חומר החקירה, במעמד התובעת , הסניגור ועוה"ד שמואל הרבסט, בו חזר הסניגור, בכל תוקף, על בקשתו להעביר לרשותו את החומר הנ"ל, וטען כי אי העברת החומר פוגעת בזכותם של הנאשמים להליך הוגן (ע' 104). על יסוד הסכמת בעלי הדין, לפיה ביהמ"ש (במותב הנוכחי) יעיין בחומר הראיות, ויחליט האם יש להציגו בפני הסניגור, הוריתי אפוא באותו מעמד, כי חומר הראיות שבידי המאשימה עם המפתח יוגש לעיוני, לא יאוחר מיום 06/04/11, וכי לאחר עיון בחומר תינתן החלטה (ע' 105). והנה, ביום 03/04/11 פנה הסניגור לביהמ"ש ב"בקשה לתיקון פרוטוקול והודעה לענין ההליך הנוכחי", בה טען, בניגוד מוחלט לעמדתו הקודמת, כי הוא מתנגד לכל הליך של חשיפת חומר ראיות, בשלב זה של ההליך, ו כי ה"המהלך הנוכחי פוגע פגיעה אנושה בהגנת הנאשמים " (ס' 41 להודעה) , ועל כן הוא מבקש כי תינתן הכרעת דין על סמך הראיות הקיימות. בנסיבות אלו, בהן הנאשמים עצמם, באמצעות סניגורם, התנגדו לחשיפת חומר החקירה, הוריתי ביום 03/04/11 (בהחלטה מפורטת) על ביטול החלטתי, בדבר המצאת חומר החקירה לעיוני, וקבעתי את התיק למתן הכרעת הדין. לשלמות התמונה יצויין, כי ביום 04/04/11 הגיש הסניגור הודעה נוספת לבחהצ"ש שכותרתה "הודעה ביחס להחלטה מיום 4.3.11" [צ"ל: מיום 04/04/11 ], ובה טען כי "הנאשמים אינם מבקשים דבר בהודעה זאת, אלא רק להפנות לעובדות בתיק כמות שהן למען לא תתקבל תמונת מצג לא נכונה "(ס' 22 להודעה) . סופם של דברים: מהראיות הקיימות בהליך דנן בענין גרסתו של קוסאי (שתי ההודעות שמסר בחקירתו ועדותו בביהמ"ש)- עולה גרסה בלתי עקבית, בלתי מהימנה, ורצופת סתירות ותמיהות, אשר המסקנה היחידה האפשרית בנוגע אליה, בכל הכבוד, היא המסקנה, כי מדובר בגרסת בדים. אכן, גם גרסתם של הנאשמים לא חפה מסתירות, וגם גרסתם הראשונית, בכל הנוגע לטיב יחסיהם עם קידמה - עברה כאמור "גלגול" מסוים. יחד עם זאת, למן ההתחלה הודו הנאשמים , כי הם אלו שסיפקו את הגז בפועל ללקוחות נשוא כתב האישום (הגם שטענו, כי עשו זאת כמשווקים של קידמה בלבד), ובענין זה נותרה גרסתו של הנאשם 2 עקבית להפליא: כבר במסגרת ההודעה שמסר הנאשם 2 ביום 11/01/09 (ת/25) הוא טען "מי שצריך גז מזמין דרכי... הם יודעים שאני מספק לקליינטים שלי" ואף הודה, כי בבעלותה של הנאשמת 1 מיכליות גז, וכי אין לה רשיון ספק גז, בשל עברו הפלילי ה"לא נקי". בתשובתם לכתב האישום חזרו הנאשמים על גרסה זו, והודו במפורש בביצוע המכירות נשוא כתב האישום ע"י הנאשמת 1, הודאה עליה חזרו במסגרת עדותו של הנאשם 2 בביהמ"ש: "הייתי נוסע עם הרכב שלי מביא מקידמה פי מאה גז ומביא אותו מבקעה אל גרביה לירושלים ומחלק אותו בירושלים ללקוחות שלי " (ע' 64 ש' 1-2). בעדותו זו אף הסביר הנאשם 2, כי לקידמה מיכליות גז גדולות , בעלות קיבולת של 54 טון גז, אשר אין ביכולתן להיכנס לרחובות הצרים שבמזרח ירושלים, בעוד מיכליות הגז שלו הן מיכליות קטנות, בעלות קיבולת של 15 טון גז, אשר מסוגלות לכך. לדבריו, היקף האספקה של הנאשמת 1 הוא כ-5 טון גז בחודש, היקף אשר אינו עולה בקנה אחד עם היקפי האספקה הגדולים של חברת קידמה. דברים אלה, יש לציין, נשמעו הגיוניים ונתמכו כאמור בראיות אובייקטיביות. לעומת זאת, כל המסמכים עליהם נסמכת גרסתו של קוסאי (וגרסתה של המאשימה), אשר פורטו לעיל - הם מסמכים אשר נוצרו ע"י קוסאי ו/או אדם אחר מטעם קידמה, באופן חד צדדי, ולמקרא תוכנם קשה להימנע מהתחושה, כי מדובר במסמכים אשר נוצרו "יש מאין", באופן מלאכותי ומגמתי, רק כדי ליצור מצג כלפי משרד התשתיות, לפיו הנאשמים שימשו כמשווקים/אנשי מכירות בלבד של קידמה, זאת ככל הנראה כדי למלט את קידמה מאשמה פלילית בגין עבירה של מכירת גז למי שאיננו ספק גז מורשה . כך למשל, לא ברור, מדוע נדרש הנאשם 2 לחתום על "תצהיר הויתור", שנערך ע"י קידמה, ואיזו מטרה נועד תצהיר זה לשרת, מלבד הצורך של קידמה לייצר מצג כאמור כלפי אגף הפיקוח. כן לא ברור, לשם מה הוצא "מכתב ההבהרה" (נ/1) שמוען למשרד התשתיות, או מדוע ההודעות (ת/30) שהוציאה קידמה לקוחותיה (המפורטים בהסכם ת/29), בדבר הפסקת קשריה העסקיים עמם - מוענו בכלל למשרד התשתיות, ואין כל ראיה למעשה כי הם נשלחו בפועל ללקוחות. נראה כי הסיבה לאי משלוח המכתבים ללקוחות היא שאותם לקוחות מעולם לא היו לקוחותיה של קידמה (אלא של הנאשם 2) וקידמה מעולם לא חתמה על הסכמים ישירים עמם בדבר אספקת גז (שאם לא כן- מדוע לא המציאה קידמה הסכמים אלו, ראיה פשוטה ומתבקשת ?!). ודוק: למרות שהנאשמים מצוינים כמכותבים בהודעות הללו - הנאשם 2 בעדותו טען כי מעולם לא ראה ההודעות הללו, (ע' 65 ש' 6-7) וכי הקשר העסקי בינו לבין קידמה נפסק רק בעקבות החרמת המיכליות שלו ע"י מינהל הגז, ולא בעקבות הודעתה של קידמה על הפרת ההסכם כביכול מצידו - עדות המהימנה ומקובלת עלי, בייחוד נוכח מחדלה הראייתי של המאשימה בענין זה. עוד העיד הנאשם 2, כי חתם על הסכם ההתקשרות בינו לבין קידמה (ת/29) בלי שידע, כי מדובר בהסכם : "פשוט נתנו לי דף ואמרו לי תחתום " (ע ' 68 ש' 22) - עדות מהימנה ומקובלת עלי, המחזקת את המסקנה, לפיה גם הסכם זה נוצר ע"י קידמה רק לצורכי ההליך דנן. העולה מן המקובץ הוא כי יש להעדיף גרסתם המאוחרת של הנאשמים על פני גרסתם הראשונה שניתנה במהלך החקירה, ולקבוע כי הנאשמת 1 ביצעה העבירה של הובלת ואספקת גז ללא רשיון ספק גז, עבירה לפי סעיפים 9, 25 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989 . יובהר, כי הרשעה זו מתייחסת לאחד עשר האישומים הראשונים בלבד בכתב האישום, אשר ההובלות והאספקות של הגז המתוארות בהן נתמכו והוכחו בראיות פוזטיביות, ולא לאישום השנים-עשר אשר לא הוכח כדבעי ע"י המאשימה. 3.2 אחריותו האישית של הנאשם 2 אחריותו האישית של הנאשם 2 לעבירות המיוחסות לנאשמת 1 בכתב האישום מותנית בהרשעתה של הנאשמת בעבירות אלו, והיא מבוססת על הוראת סעיף 26 לחוק הגז , הקובעת: "נעברה עבירה לפי סעיף 25 בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה דירקטור, מנהל כללי, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לאותו תחום, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה". בענייננו אין חולק, כי הנאשם 2 הינו מנהל כללי של הנאשמת 1 (הנאשמים הודו בכך במעמד תשובתם לכתב האישום), והשאלה הנשאלת היא, האם ניתן להטיל עליו אחריות פלילית, בגין מעשיה של הנאשמת 1, מכח הוראת סעיף 26 הנ"ל ? הוראה זו קובעת, למעשה, חזקה חלוטה בדבר אחריותו של נשוא המשרה, ועליו מוטל הנטל לסתור חזקה זו, כאשר הנטל הוא כפול : על נושא המשרה להוכיח חוסר ידיעה מצדו על ביצוע העבירה ע"י התאגיד, ובנוסף להוכיח כי הוא נקט באופן אקטיבי בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביצוע העבירה ע"י התאגיד או כדי להפסיק את העבירה כאשר נודע לו עליה. בכל אחת משתי ההוראות - מידתו של הנטל, ככל נטל המוטל על נאשם, היא כמידת ההוכחה האזרחית, היינו: הטיית מאזן ההסתברות. בענייננו, הנאשם 2 לא רק שלא הוכיח כי לא ידע שהנאשמת 1 מספקת גז ללא רשיון גז וכי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע עבירה זו- אלא שהוא טען בתחילה כי הנאשמת 1 כלל אינה צריכה רשיון גז (שכן היא פעלה כביכול כשלוחה בלבד של קידמה) ולאחר מכן הודה למעשה, בפה מלא, כי הנאשמת 1 ביצעה הובלה ואספקה של גז ללא שהיה בידה רשיון גז כדין. לא זו אף זו, מחומר הראיות נראה, כי הנאשמת 1 והנאשם 2 - למעשה חד המה, ואין כל הפרדה בין מעשיה של הנאשמת 1 לבין מעשיו של הנאשם 2. בנסיבות אלו, יש להרשיע הנאשם 2 בעבירה של אספקת והובלת גז ללא רשיון ספק גז, עבירה לפי סעיפים 9, 25 , 26 לחוק הגז. 3.3 טעות במצב דברים הסייג של טעות במצב דברים קבוע בסעיף 34יח לחוק העונשין, התשל"ז-1977 , אשר קובע: "העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו". עניינו של סייג זה, במצב בו המעשה שביצע הנאשם לא היה בגדר עבירה לפי אמונתו הסובייקטיבית של הנאשם, כאשר המבחן להחלת סייג זה הוא מבחן ה"כנות ": נדרש שהנאשם האמין, בכנות ובתום לב, שמצב הדברים אשר הוא דימה לעצמו , במקום המציאות האמיתית, הוא מצב הדברים האמיתי (י' קדמי, על הדין בפלילים (תשס"ה-2004) עמ' 563) . מאחר ומדובר ב"סייג" לאחריות פלילית, השולל את פליליותו של המעשה מעיקרה, ולא ב"הגנה" אשר אינה שוללת את פליליותו של המעשה, אלא רק מציבה מחסום מפני הרשעה בדין - הרי שעל הנאשם מוטל נטל הבאת הראיות בלבד (להבדיל מנטל השכנוע), בכל הנוגע להתקיימותו של סייג זה, ומשהצליח הנאשם לעורר ספק בדבר קיומו של הסייג - עובר הנטל אל המאשימה להפריך ספק זה (י' קדמי, שם, 564) . בענייננו, לא רק שהנאשמים לא הניחו כל ראיה, לכך שסברו בתום לב, כי פעלו כאנשי מכירות או כמשווקים בלבד של קידמה - אלא שלאורך כל ההליך דנן הם טענו, למעשה, כי מעולם לא היו אנשי מכירות של קידמה, אלא רכשו ממנה את הגז במסגרת יחסים רגילים של מוכר-קונה. הכיצד ניתן לומר, בנסיבות אלו, כי הנאשמים טעו טעות כנה, בנוגע לטיב היחסים שנרקמו בינם לבין קידמה בכל הקשור לאספקת הגז?! ברי הרי, כי הכחשה טוטאלית של יחסי העבודה להם טענה קידמה (מוכרת-אנשי מכירות או מוכרת-מתווכים) איננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טעות בתום לב בדבר קיומם של יחסי עבודה כאלו . לשון אחר : מאחר והנאשמים ידעו כי הם רכשו גז מקידמה באופן עצמאי, ידיעה עליה נסמכת למעשה כל הגנתם בתיק דנן - ממילא אין יסוד לטעון, כי הנאשמים סברו בטעות, שהם פעלו כאנשי מכירות של קידמה (בענין ידיעה בפועל השומטת את הקרקע מתחת לסייג של טעות שבעובדה ראה: כב' השופט י' זמיר, ע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 112 , 138ה (2001)). מעבר לכך: אפילו אם הנאשמים באופן סובייקטיבי סברו, כי הם פעלו כאנשי מכירות של קידמה בלבד- הרי שאין בכך כדי למלטם מהעבירה של אספקת גז ללא רשיון ספק גז, שכן בסברתם זו הם הניחו בעצם שהובלת הגז בשמה של קידמה אינה מהווה עבירה, מה שאין כך לפי סעיף 9 לחוק הגז. על כן, אפילו נניח, כי הנאשמים סברו שהם פועלים כאנשי מכירות ומשכך אינם זקוקים כביכול לרשיון ספק גז - הרי שהטעות שטעו הנאשמים היא לאמיתו של דבר טעות שמקורה באי ידיעת הדין, אשר כידוע אינה פוטרת מאחריות פלילית (והנאשמים לא טענו לסייג של טעות במצב משפטי). 3.4 הגנה מן הצדק- אכיפה בררנית לטענת הנאשמים, כתב האישום דנן הוא פרי של התנהלות בלתי ראויה של אגף הפיקוח במשרד התשתיות הלאומיות , התנהלות שיש לה שני פנים: האחד- התעמרות מכוונת של אגף הפיקוח במשרד התשתיות הלאומיות בנאשמת 1-בפרט, ובחברות גז קטנות כדוגמתה- בכלל. השני- התעלמותו של אגף הפיקוח מהעבירה שביצעה קידמה, בכך שמכרה גז לנאשמת 1 , והימנעותו מפתיחה בחקירה ומהגשת כתב אישום נגד קדימה, חרף הראיות המוצקות שנחשפו כביכול בענין זה כבר במהלך החקירה. שתי טענות אלו חוסות תחת הדוקטורינה של "הגנה מן הצדק" שהינה דוקטורינה המכירה בסמכותו הטבועה של ביהמ"ש לעכב או לבטל כתב אישום אשר הגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטי (ראו : ע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221 (1996)). אכיפה בררנית היא פן אחד של הגנה מן הצדק , שהרי אכיפה בררנית "פוגעת בשויון במובן זה שהיא מובילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא " (בג"צ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עירית באר שבע, פ"ד נג(3) 289, 305 (1999)). המבחן שנקבע בפסיקה להפעלת הדוקטורינה של הגנה מן הצדק הוא מבחן מחמיר ביותר, שעניינו "מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות, התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלית נפגעת, דבר שביהמ"ש עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו ... במקרים נדירים בהם התנהגות הרשות היתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם כשמי שמעמידו לידן הוא שהביאו לכלל מעשה" (כב' השופט ד' לוין, ע"פ 2910 ארנסט יפת ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 370 (1996)). בפרשת בורוביץ רוכך מעט המבחן המחמיר והנוקשה שנקבע בפרשת יפת, ונקבע כי -"עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן ... אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות אלא, למשל, לרשלנותן או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל עיקר". יחד עם זאת, הובהר גם בפרשת בורוביץ, כי מדובר בדוקטורינה היאה "למקרים יוצאי דופן", אשר יש להפעילה "מתוך זהירות רבה" (כב' המשנה לנשיא (דימ') א' מצא וכב' השופטים א' א' לוי, א' גרוניס ע"פ 4909/02 , 4917/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ ואח', פ"ד נט(6) 776, 806 (2005)). יש לציין, כי ההלכה הפסיקתית בענין "הגנה מן הצדק" עוגנה בשנת 2007 בחקיקה, באמצעות תיקונו של סעיף 149 (תיקון מס' 51) העוסק בטענות המקדמיות אותן רשאי הנאשם לטעון לאחר תחילת משפטו, והכללת הטענה לפיה "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" ברשימת הטענות המקדמיות הנ"ל . בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר, באופן מפורש, כי מדובר בעגיון חקיקתי של הדוקטורינה הפסיקתית בדבר "הגנה מן הצדק" (ראו: ה"ח הכנסת 143 מיום 20/03/07). האם המקרה שבפנינו נופל לגדר אותם מקרים קיצונים ויוצאי דופן, המצדיקים זיכויים של הנאשמים, מכח הדוקטורינה של הגנה מן הצדק ? בכל הכבוד, אינני סבור כן. את טענתם בדבר "אכיפה בררנית" סומכים הנאשמים על עדותו של ע"ה/2 אבי פרל, בעל חברת גז עצמאית , ועל תמלול של 5 שיחות טלפוניות שנערכו בינו לבין נתן קמרסקי (מנהל אגף הפיקוח במשרד התשתיות בתקופה הרלבנטית), שיחות מהן ניתן ללמוד כביכול על מדיניות "האיפה ואיפה" בה נקט קרמרסקי כלפי חברות הגז השונות (התקליטור ממנו תומללו השיחות הוגש אף הוא ראיה וסומן נ/4) . בביהמ"ש העיד ע"ה/2 אבי פרל, כי עבד בהנהלות של חברות הגז הגדולות בישראל משנת 1976 ועד שנת 1996 , אז הקים חברת גז עצמאית משלו . לדבריו, במשך כל התקופה בה שימש קרמרסקי כמנהל אגף הפיקוח במשרד התשתיות שררו ביניהם יחסים אישיים קרובים, אך בשנת 2005 עלו יחסיהם על שרטון, לאחר שהוא התלונן במשטרה על קרמרקסקי ועל "פעולותיו הלא מידתיות" ואף הביא להשעייתו ולהדחתו של האחרון מתפקידו, וכי מאז החל משרד התשתיות להתנכל גם לחברת הגז שבבעלותו. לטענת ע"ה/2, השיחות אשר הוקלטו על ידו במכשיר הפלאפון שלו ותומללו ע"י חברת תמלול עצמאית (תצהירי המתמללים הוגשו כחלק בלתי נפרד מהתמלולים) נערכו בתקופה בה הוא וקרמרסקי היו עדיין בקשרים טובים, והלה נהג לשוחח עמו באופן חופשי ונטול עכבות, תוך שהוא חושף בפניו מידע הנוגע לחקירות פנימיות שנוהלו ע"י משרד התשתיות. לפי עדותו של ע"ה/2 בביהמ"ש, באחת מהשיחות הנ"ל , אשר נערכה בתקופת חילופי השר הממונה על משרד התשתיות הלאומיות - אמר לו קרמרסקי, כי ברגע שהשר יוחלף "תוך מספר שעות הוא [קרמרסקי - י.מ.] סוגר את כל חברות הגז הערביות" (ע' 73 ש' 4-5), הבטחה אשר לדברי ע"ה/2 אף מומשה ע"י קרמרסקי, שכן "רוב חברות הגז ערביות לא חודש להן רשיון והן נמצאות כעת בביהמ"ש המחוזי בעתירה מנהלית נגד משרד התשתיות" (ע' 73 ש' 12-13). בשיחה אחרת , המשיך ע"ה/2 והעיד, הזכיר קרמרסקי את חברת קידמה, וסיפר לו "שהוא אמר לקוסאי שהחברה שלו קידמה פי מאה היא חברה של "חאפרים", יש לו סוכן "חאפר" בשם קרש בירושלים ואין לו לקוחות והוא פועל כחאפר, אבל בשביל לנקום באחיו של קוסאי, שהוא בעל חברת גז בשם אובה גז הוא נותן לו להמשיך לעבוד... ומשחרר לו את המשאיות שהוא תפס לו לקדמה פי מאה " (ע' 73 ש' 25-29). לדברי ע"ה/2, קרמרסקי היה פועל בשיטה של "יד רוחצת יד" , בצורה "כפייתית ולא מידתית ורק למי שחפץ ביקרו הוא מוותר... ולמי שלא הוא פועל בצורה פלילית ... ביקש שיביאו לו הוכחות, שמועות, פשוט המשרד פעל על הפעלת לחצים מצד אחד, על מנת לקבל דברים מצד שני" (ע' 77 ש' 10-18) , ובאותה שיטה פעל קרמרסקי גם בענין קידמה: "ביקש מקידמה ... מידע על הנאשם 2 ועל כל מיני לקוחות שיביאו לו כל מיני דברים או דוגמאות...על מנת שהוא יוכל לשחרר את המשאית" (ע' 78 ש' 1-2). עוד טען ע"ה/2, כי גם לאחר שקרמרסקי הודח ממשרד התשתיות, הוא המשיך "למשוך בחוטים, צלצל לקוסאי ואמר לו שישתף פעולה עם הסגן שלו שקוראים לו שמעון בן שלמה, שישנם חשדות ששמעון בן שלמה יש לו ענין בחברת גז אחרת" (ע' 74 ש' 3-6). לדברי ע"ה/2 בביהמ"ש, תמלילי השיחות שהוקלטו על ידו מאששים דבריו אלו. דא עקא, שהקלטות ותמליליהן כלל אינם קבילים כראיה ככל שהם נוגעים לדברים שאמר בהן קרמרסקי , שכן קרמרסקי לא העיד במסגרת ההליך דנן ועל כן הדברים שאמר כביכול לקלטות הנ"ל הם בגדר עדות שמיעה, אשר קבילה כראיה לעצם אמירת הדברים בלבד, אך לא כראיה לאמיתות תוכן הדברים שאמר בהן קרמרסקי (יוער גם, כי התמלילים התקבלו כראיה בכפוף לחקירת המתמללים על תצהיריהם, אך אלו לא העידו בסופו של דבר בביהמ"ש, לאחר שהסניגור זנח את בקשת הזימון לעדות שהגיש בעניינם). יש לציין, כי בתום פרשת ההגנה, במסגרתה הוגשו ההקלטות ותמליליהן, ביקש הסניגור לזמן לעדות מטעם הנאשמים את נתן קרמרסקי ושמעון בן-שלמה כדי להעיד על תוכן השיחות שהוקלטו ע"י ע"ה/2 אבי פרל. למרות השלב המאוחר בו הועלתה הבקשה, ועל אף שבמועד העלאת הבקשה התיק כבר היה קבוע לסיום פרשת ההגנה, הוריתי על דחיית הדיון, לצורך שמיעת שני עדים אלו, בנימוק ש"אין לחסום הנאשמים מלהביא בפני ביהמ"ש את כל העדים והראיות שלדעתם יתמכו בהגנתם" (ע' 82 ש' 3-4). ואולם, חרף זאת (וחרף הבקשה המפורטת לזימון עדים שהגיש הסניגור ביום 13/12/10, אשר אושרה על ידי בהחלטה מאותו יום), לא פעל הסניגור לזימון עדים אלו, לא הודיע לביהמ"ש כי הוא חוזר בו מבקשתו לזימונם, ובפתח הדיון שנקבע לשמיעת שני עדי הגנה אלו - הכריז הסניגור "הסתיימה פרשת ההגנה ואלה הם עדיי", ובמקום להמשיך בפרשת ההוכחות השמיעו ב"כ בעלי הדין סיכומיהם. הנה כי כן, בלא כל ראיה ו/או עדות נוספת התומכת בעדותו של ע"ה/2 אבי פרל - נראה כי עדותו זו לבדה אין בה כדי לסייע לנאשמים בהוכחת טענתם בדבר אכיפה בררנית: ראשית, המדובר בעד אשר הינו בעל נגיעה מובהקת להליך דנן, ובהיותו נתון בסכסוך קשה עם קרמרסקי יש לו אינטרס ברור להעיד נגדו. שנית, עדותו לפיה קרמרסקי העלים עין במכוון מהעבירות שביצעה קידמה בפרשה דנן כדי להתנקם באחיו של קוסאי - נותרה בגדר טענה סתמית ובלתי מוכחת , שלא לומר בגדר רכילות גרידא . שלישית, יש לזכור כי הנאשמים הודו, למעשה למן ההתחלה, גם במסגרת החקירה, כי הם סיפקו גז ללקוחות נשוא כתב האישום וטענו כי עשו זאת כשלוחיה של קידמה בלבד, גרסה המנקה את קידמה מכל אשם, ומשמיטה למעשה את הקרקע מתחת לטענת האכיפה הבררנית שהעלו הנאשמים. ודוק: המאשימה עצמה דבקה בגרסתם זו של הנאשמים במהלך ההליך דנן, ונראה כי קצפם של הנאשמים על המאשימה, יצא רק לאחר שהם חזרו בהם מגרסתם זו , במסגרת עדותו של הנאשם 2 בביהמ"ש, וטענו כי קידמה מכרה להם גז באופן ישיר, וכעת על סמך גרסה חדשה זו טוענים הנאשמים כי היה מקום להעמיד גם את קידמה לדין פלילי, וכי אי העמדתה לדין פלילי עולה בגדר "אכיפה בררנית". ודוק: כלום יכולים היו גורמי החקירה והמאשימה לדעת, במהלך החקירה, שהנאשמים יחזרו בהם בבית המשפט מהגרסה שמסרו בחקירה ?! בכל הכבוד, נראה כי כל טרוניתם של הנאשמים היא על כך שגרסתם בחקירה זכתה לאמון מלא מצד גורמי החקירה. לשיטתם של הנאשמים, החוקרים אמורים היו לדעת או לנחש שהגרסה שהם מסרו בחקירתם היא גרסה שקרית, ובעקבות כך לפתוח בחקירה גם כנגד קידמה, מיוזמתם וללא כל ראיות, בגין עבירה של מכירת גז לנאשמים. אין בכך כמובן כל הגיון (ואין בכך כמובן כדי לחוות דעה בענין החלטתה של המאשימה לנקוט בהליכים משפטיים כנגד קידמה בעקבות הכרעת דין זו). לאור האמור, הטענה של הגנה מן הצדק נדחית. 4. סוף דבר על יסוד כל האמור, מרשיע את הנאשמים 1-2 באחת (11) עשרה עבירות של הובלה ושווק גז ללא רשיון, עבירות לפי סעיפים 9, 25 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989 (להלן: חוק הגז ) , יחד עם סעיף 26 לחוק הגז (בכל הנוגע לנאשם 2 בלבד) , קרי, מרשיע את הנאשמים 1-2 בעבירות נשוא האישומים אחד עד אחד-עשר (כולל) של כתב האישום המתוקן, ומזכה הנאשמים 1-2 מאישום שנים-עשר של כתב האישום המתוקן. גז