קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש במסמך מזויף: 1. בהתאם להוראות סעיף 182 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 אני מודיעה, כי החלטתי לזכות הנאשם מאישום מס' 1 בכתב האישום, מכיוון שהתביעה לא הוכיחה מעל ספק סביר אישום זה, ולהרשיע אותו על סמך הודאתו בעובדות האישומים האחרים, בעבירות המיוחסות לו לפיהם, כפי שיפורט בהמשך. 2. כתב האישום המתוקן בשנית (להלן: "כתב האישום"), מייחס לנאשם עבירות שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, וגניבה בידי מורשה, כמפורט באישומים 1 - 5. לפי הנטען במבוא לכתב האישום, ואין על כך מחלוקת, במועדים הרלוונטיים, עסק הנאשם בתיווך נכסי מקרקעין, ובמסגרת עיסוקו, עשה את המעשים המיוחסים לו. לפי עובדות החלק הכללי באישום מס' 1, ביום 4.6.03 התקיים במשרדו של המתלונן, עוה"ד צבי יהונתן (להלן: "המתלונן"), במסגרת תפקידו ככונס נכסים, הליך התמחרות בין חמישה מציעים שונים, בו הוצעה למכירה דירה ברחוב תרצה 2 בירושלים (להלן: "הדירה") למרבה במחיר. כתנאי להשתתפות בהתמחרות, נדרש כל מציע לחתום על טופס הצעת סכום עבור הדירה (להלן: "הטופס") להציע בו סכום, ולצרף המחאה לפקודת המתלונן בסך 10% מגובה ההצעה. בסעיף 1 בעובדות אישום מס' 1 נטען שבמועד ובמקום שאינם ידועים למאשימה ולא יאוחר מיום 4.6.03, נפגש הנאשם עם ניסים ניסים (להלן: "ניסים") ויידע אותו בדבר מכירת הדירה, ומסר לו הטופס כדי שיוכל להשתתף בהליך ההתמחרות, ויציע סכום. בסעיף 2 בעובדות נטען שניסים הציע בטופס סכום של 220,000 $ לרכישת הדירה, זייף את הטופס בנוכחותו ובידיעתו של הנאשם בכך שמילא בטופס את פרטיה של גב' מירה מירה, באופן הנחזה כאילו היא מילאה הטופס הכל בכוונה להשתתף בהליך ההתמחרות ולזכות בדירה. בסעיף 3 נטען, שבהמשך נתן ניסים לנאשם המחאה שמספרה 6606581 מחשבון מספר 162493 בנק דיסקונט (להלן: "ההמחאה")השייכת לגב' מירה. נסים זייף את ההמחאה בנוכחותו ובידיעתו של הנאשם, בכך שהוסיף על גבי ההמחאה בכתב ידו את שמו של המוטב, את סכום הכסף 97,000 ₪, במספרים ובמילים, את תאריך הפירעון, וחתם על גבי ההמחאה בשמה של גב' מירה מירה (להלן: "מירה"), באופן הנחזה להיות כאילו היא מילאה את הפרטים, הכל בכוונה להשתתף בהליך ההתמחרות ולזכות בדירה. בסעיף 4 בעובדות נטען, כי במועד כלשהו אך לא יאוחר מיום 4.6.03 בשעה לא ידועה, הגיע הנאשם למשרדו של המתלונן, והגיש לו את הטופס וההמחאה שקיבל מניסים, ביודעו שהם מזויפים, וזאת על מנת לאפשר השתתפותו בהליך ההתמחרות עבור ניסים. בסעיף 5 בעובדות נטען, כי ביום 4.6.03, בעת שהתקיים הליך ההתמחרות במשרדו של המתלונן, בו נכח הנאשם, הוא הציג עצמו בכזב, כמי שמייצג את הגב' מירה מירה. במהלך ההליך, היו הנאשם וניסים בקשר טלפוני. במסגרת זו, הציע ניסים הצעה גבוהה יותר לרכישת הדירה והצעתו זו, כפי שהובאה באמצעות הנאשם, זכתה. לאור העובדות האלה נטען שהנאשם הגיש מסמכים או עשה בהם שימוש ביודעו שהם מזויפים וקיבל דבר במרמה. 3. במענה לכתב האישום, כפר הנאשם בחלק מהעובדות המפורטות באישום מס' 1, והודה בעובדות המפורטות באישומים 2, 3, 4, ו-5 [עמ' 7 - 8 ו- 13 בפרו']. 4. לאור הודאת הנאשם במרבית עובדות אישום מס' 1, המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת מודעות הנאשם, לכך שהטופס וההמחאה נשוא אישום זה, זויפו על ידי ניסים. 5. ראיות התביעה כוללות את הודעת הנאשם במשטרה [ת/1], פרוטוקול ההתמחרות [ת/2], מכתב המתלונן מתאריך 12 ביוני 2003 למירה [ת/3], הצעה לרכישת הדירה [ת/4], ההמחאה [ת/5], תצהיר הנאשם בהליך אחר [ת/7], ופסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, בתביעה שהגיש המתלונן נגד מירה, ניסים והנאשם [ת/8]. עדי התביעה שהעידו במשפט הם המתלונן, שהוא העד המרכזי, מירה, וניסים. עדות המתלונן המתלונן העיד בבית המשפט על נסיבות הליך ההתמחרות, עדות ארוכה לא מרשימה, בלשון עדינה, ולא סדורה. בסופו של יום הותירה סימני שאלה רבים, ואין בידי לקבוע ממצא עובדתי על סמך עדות זו. למרות שמדובר בעורך דין ותיק, עדותו לא נתמכה במסמכים, תרשומות או כל כיו"ב, ראיות חיצוניות שיש בהן לחזק את תלונתו, שהובילה ללידתו של אישום מס' 1. הוא הרבה לענות שאינו זוכר כי חלף זמן, התחמק מתשובות, וענה פרטים רבים שלא ממין העניין. ניתן היה לצפות שעו"ד המשמש כונס נכסים, המנהל התמחרות, ינהל תרשומות ויתעד את פעולותיו במסמכים לרבות תיעוד התרשמותו מאנשים שהשתתפו בהליך ההתמחרות, כדרכם של עורכי דין בדרך כלל, ובפרט במקרה זה, לאחר שהתגלה מה שהתגלה. הדבר לא נעשה ויש בכך לכרסם כרסום של ממש בעדות כולה. המתלונן ידע או לפחות היה עליו לדעת כמי שהגיש תלונה שיהיה עליו להעיד על כל העניין בבוא היום, ותמוה מאד שפטר עצמו בתשובות שאינו זוכר וחלפו שנים והתיקים לא בידו וכו' וכו'. כך למשל "יכול להיות שהיתה אה... אה... (מהרהר), יכול להיות שהיתה ... במסגרת ההזמנה להציע הצעות גם הנחיה כזו, אבל, ולמיטב זכרוני, בדרך כלל, שאני שומר לעצמי את הזכות לפעול לפי שיקול דעתי, ושההזמנה אינה כפופה לדיני המכרזים. ובפועל היו בהחלט מקרים שבהם אני קיבלתי גם ערבויות אחרות, מאשר המחאה בנקאית" [עמ' 27, ש' 10-13]. הוא לא ידע להעיד על מקרה נוסף בו חרג מהנוהל וקיבל שיק אישי במכרז "אני לא זוכר.... אני לא מסוגל לזכור מהתקופה הזאת פרטים לגבי תיקים. יותר מזה מרבית התיקים שהיו לי אינם בידי כבר. גם אם אני רוצה לבדוק היום מה קרה, אני לא יכול" [עמ' 27, ש' 22-23, עמ' 28, ש' 1-3]. המתלונן העיד כי במסגרת עבודתו ביצע מכירות של נכסים ממושכנים וכי הנאשם, מתווך במקצועו, עמד עימו בקשר בנוגע למספר דירות שהוצעו למכירה. הוא הסביר כי לאור היכרותו עם הנאשם והתרשמותו כי מדובר באדם אמין, הסכים לקבל המחאה אישית של אדם אחר, ולא המחאה בנקאית, כפי שהיה נכון וצריך לעשות, והוא רשם את ההצעה של מירה, למרות שלא נכחה במקום אלא הנאשם ייצג אותה. הוא אישר שלא בדק אם יש לנאשם יפוי כוח ממירה. ההסברים שנתן המתלונן לחריגות לא ממש משכנעים, ומלמדים על רשלנות וחוסר הקפדה על כללי תקינות ההליך, דבר שאף הוא מכרסם בעדות. הוא הוסיף כי בהמשך הליך ההתמחרות, היה על מירה, החתומה על הטופס, לחתום על הסכם ולהחליף ההמחאה בעירבון במזומן, ומשזו לא הגיעה ולא המשיכה בהליך כנדרש, שלח לה ביום 12.6.03, מכתב ובו ציין כי רואה אותה כמי שחזרה בה מהצעתה [ת/3]. מאותה עת לדבריו, החלה מסכת התחמקויות. בהמשך העיד כי למשרדו הגיעו שני אנשים עם חזות מפחידה, כך בלשונו, ודרשו את ההמחאה. הוא העיד, כי התנגד לכך וביקש מהם בתקיפות לעזוב את המשרד. לדבריו, הנאשם יידע אותו כי מדובר בניסים, בן זוגה של מירה, שהוא מלווה כספים בשוק האפור, וכי לא כדאי להסתבך איתו. המתלונן הוסיף והעיד כי ביום 15.7.03 ולאחר שהתריע כי יגבה את הבטוחה, הפקיד את ההמחאה בבנק אך זו חזרה משום שניתנה הוראת ביטול. משכך, הגיש המחאה להוצאה לפועל, ובהליך ההתנגדות לשטר, טענה מירה כי זו לא חתימתה שלה ולמעשה מדובר בזיוף. קשה לקבל את העובדה שרק בשלב ההתנגדות לביצוע שטר, הבין המתלונן שיש בעיה בשיק ובכל הכרוך בו. ניסים העיד כי לקח את ההמחאה [ת/5] מהשידה, בחדר השינה, שבביתו, רשם את הסכום וחתם. לגרסתו, חתם על המסמך וההמחאה, בסלון או במטבח ביתו. כאשר נשאל, מה אמר לו הנאשם בעת שמסר לו המחאה של זוגתו ושהוא חתום עליה, השיב "לא זוכר מה אמר לי" והמשיך והעיד, "הוא לא ידע אם אני כן רשאי לחתום על השיק לא רשאי לחתום על השיק עסקה רגילה".. [עמ' 73, ש' 13, 16-17]. "אני לא יודע אם הוא ראה שאני חותם על השיק. תראי יש לי דירה של 160 מטר שמה, אני לא יודע איפה הוא היה איפה אני הייתי כשחתמתי" [ש' 19-20]. ב"כ התביעה הפנתה את ניסים לדברים שאמר במשטרה, שם נשאל האם הנאשם ידע כי מירה לא יודעת על העסקה, והשיב "ברצוני לציין כי זו שאלה פילוסופית, איך אני יכול לדעת מה שמעון יודע או לא יודע" [עמ' 74, ש' 7-8]. עוד אמר במשטרה כי לא עדכן את הנאשם בכך שמירה אינה יודעת על הרכישה וכן כי הנאשם לא שאל אותו בעניין זה. [עמ' 74]. אין סיבה של ממש לא לקבל תשובות אלה בעדותו. אין ראיה ממשית היכולה ללמד על ידיעה ממשית של הנאשם בכך שהניסים לא היה מוסמך לפעול בחשבון של מירה. לעניין היחסים בינו לבין הנאשם העיד כי בינו לבין הנאשם יש הכרות רבת שנים וכי אין לו ספק שהנאשם מאמין בו בעיניים עצומות. בנסיבות אלה, לא בלתי הגיוני שהנאשם לא שאל שאלות. בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל האם הנאשם רצה לרמות מישהו, השיב בשלילה, "לא!" [עמ' 78, ש' 4]. ניסים העיד כי נכון הדבר כי בעת שאמר במשטרה כי חתם על ההמחאה בנוכחות הנאשם התכוון לנוכחותו בדירה ולא כי הנאשם ראה אותו כשמילא פרטים וחתם על ההמחאה. ניסים הוסיף כי מירה לא היתה מודעת לכל העניין בשעתו. ניסים אישר כי במערכת היחסים בינו לבין מירה, מקובל שבמידה והם קונים דירה, הוא זה שמקבל את ההחלטה, "היא אישרה את זה אגב אצל רון אלכסנדר. אני פועל בשמה וגם.. היא אמרה שאני שלוח אמנם בדיעבד, אבל הייתי שלוח שלה" [עמ' 80, ש' 20-21]. מירה העידה בבית המשפט עדות חמקנית, וניכר שכל הפרשייה מאחוריה, הדבר מאוס בעיניה, ואין לה כל עניין לקחת חלק בזה. אין בעדותה כדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים בתיק זה. הנאשם נחקר במשטרה, ואמר כי הן הטופס והן ההמחאה שניסים מילא לצורך המכרז היו על שם בת זוגו, וניסים אמר לו שהוא קונה את הדירה על שמה. הנאשם השיב בשלילה לשאלות האם שאל לפשר הדברים ובאשר לכך שניסים חתם בשם זוגתו וציין שניסים רצה להפתיע את זוגתו. בהמשך אמר הנאשם כי לא ייחס לכך חשיבות משום שלטענתו יתכן כי לניסים יש ייפוי כוח בחשבון וכי לא האמין שהוא יעביר למתלונן המחאה שלא שייכת לו [ת/1, עמ' 3]. כאשר נשאל בחקירתו, האם יידע את המתלונן כי מי שעומד מאחורי הקניה הוא בעצם ניסים ולא מירה, השיב, "אמרתי לו שזה בעל ואישה שקונים את הדירה" [עמ' 4, ש' 73]. הנאשם חזר והדגיש כי אמר לכונס את זהות הקונה וכי קיבל מניסים ההמחאה והטופס. הנאשם נשאל שוב האם יידע את המתלונן כי מי שמילא ההמחאה והטופס הוא ניסים ולא מירה, והשיב, "לא זכור לי. אני גם לא חושב שסיפרתי לו. לא ראיתי בזה משהו לא חוקי" [עמ' 5, ש' 3]. ובהמשך חזר שוב על טענתו כי חשב שיש לניסים ייפוי כוח, "מדובר בבעל ואישה ואם הוא חתם על השיק, אז יש לו ייפוי כוח ויש לו את הסמכות" [ש' 10-11]. החוקרת הסבה תשומת לבו לכך שגם במידה וקיים ייפוי כוח היה על ניסים לחתום בשמו, אך הנאשם דבק בגרסתו וטען, "..באותו רגע לא חשבתי על זה" [ש' 13]. בסיום חקירתו טען הנאשם כי נהג בתמימות כדי לסגור עסקה. בעדותו בבית המשפט תאר הנאשם את שארע בביתו של ניסים, "ניגשתי אליו הביתה, הוא מילא את הטופס בנוכחותי והלך לחדר שינה, הביא לי צ'ק דחוי לאיזה חודש וחצי- חודשיים, ולא צ'ק בנקאי. הבאתי אותו לעו"ד יונתן צבי, הוא קיבל את זה ונתן לי קבלה עבורו..." [עמ' 83, ש' 15-18]. הנאשם חזר והעיד כי לגבי מילוי הטופס וההמחאה, "את הטופס הוא מילא ביחד איתי, חתם והוא הלך והביא לי צ'ק על 97 אלף שקל מוכן, מהחדר" [עמ' 84, ש' 19-20]. הנאשם שב והעיד, כפי שאמר בחקירתו, כי ידע שמדובר בבני זוג המתגוררים יחד וכי להם ילדים משותפים. לטענתו, מירה ראתה אותו בבית ולכן היה בטוח שהיא יודעת על הנעשה בעניין קניית הדירה, גם משום שניסים אמר לו כי ברצונו להפתיע את זוגתו. יתר על כן, כאשר פנה אל המתלונן, הלה קיבל את הטופס וההמחאה ללא בעיות, "הוא לא אמר, רגע, לא. הוא אמר בסדר" [עמ' 85, ש' 8-9]. הנאשם חזר וטען כי חשב שהכל חוקי וציין כי ניסים אמר לו מפורשות שבתאריך מסויים אמור להשתחרר כסף ושהוא ישלם את הסכום הראשוני של 97,000 ₪. באשר לקבלת הטופס וההמחאה אצל המתלונן, העיד הנאשם כי הלה לא ערך בדיקות והסכים לקבלם כפי שהם. הנאשם העיד כי במהלך ההתמחרות היה בקשר טלפוני עם ניסים לגבי גובה הסכום ולאור הצעותיהם של האחרים העלה את הסכום עד שהציע סכום גבוה מכולם וזכה. בחקירתו הנגדית הסכים הנאשם כי ניסים רצה לקנות הדירה על שם מירה ואישר כי כל שיחותיו לגבי הדירה היו עם ניסים בלבד. לטענת הנאשם, הוא ייצג את ניסים בלבד, "כל הדרך אני עם ניסים ניסים שהוא רוצה עבורה. זה אותי לא מעניין אם הוא היה קונה עבור אחיו" [עמ' 92, ש' 20-21]. הנאשם עמד על כך כי אמר לכונס כי מייצג את ניסים ולא כפי שטענה בפניו ב"כ התביעה כי אמר שמייצג את מירה. באשר לייצוגו של ניסים במועד ההתמחרות, העיד הנאשם כי עצם העובדה שהמתלונן הסכים לכך שהוא ישתתף בהתמחרות מעידה על כך ששוחח עם ניסים או ששמע את שיחת הטלפון בינהם ואישר כי "הכל בסדר", לשון הנאשם, וציין כי בשל חלוף הזמן אינו זוכר את התרחשות הדברים במדויק. באשר לנוכחות הנאשם במעמד חתימת ההמחאה, הסביר הלה כי כאשר אמר במשטרה כי החתימה התבצעה בנוכחותו, התכוון לעצם נוכחותו בדירה של ניסים. "את הצ'ק הוא הביא לי אותו מהחדר. אם הוא רשם את הצ'ק או לא רשם, או היה מוכן, אני לא יודע. אני לא ראיתי, אני קיבלתי צ'ק ביד והלכתי עם זה" [עמ' 106, ש' 21-22]. הנאשם העיד מפורשות כי לא ידע שניסים זייף חתימה, "כשבעל ואישה אני לא רואה בזה משהו שהוא יזייף. לא הגיוני שהוא יבוא לקנות בית וייתן צ'ק ואין כיסוי לצ'ק" [עמ' 109, ש' 14-15]. הנאשם כלל לא עומת בחקירתו עם הטענה מה חשב, כאשר ניסים חתם במילים מירה ולא ניסים, והימנעות מחקירה בנקודה מהותית פועלת לחובת התביעה. הנאשם הוסיף כי ברגע שהמתלונן קיבל את הטופס וההמחאה, הוא הסכים לכך, ומשכך לא ראה בזה שום פסול. הנאשם אישר בעדותו כי לא בדק האם ניתן אישורה של מירה להשתתפות בהתמחרות, אך בחקירה החוזרת הובהרו הדברים והנאשם העיד כי אילו היה מעלה בדעתו כי ניסים אינו מוסמך לחתום וכן כי מירה לא הייתה נותנת רשותה לכך, כלל לא היה ניגש להליך ההתמחרות [עמ' 116] "לא הייתי ניגש בכלל, לא הייתי ניגש, אפילו לא הייתי בא אליו הביתה למלא את הטופס, לא הייתי מתקרב אליו" [עמ' 117, ש' 2-3]. עוד הובהר כי משיחות הטלפון, במועד ההתמחרות, בין הנאשם לבין ניסים, המתלונן הבין וידע כי מדובר בניסים ולא במירה וכן כי הנאשם פעל בשמו של ניסים. בסופו של יום גם עדות הנאשם לא נקייה מספקות, ואפילו הייתי קובעת שהוא משקר, אין בכך למלא את שהחסירה התביעה, חוסר הראיות המוצקות להוכחת מכלול העובדות ובעיקר היסוד הנפשי של הנאשם לצורך הרשעתו בפלילים בעבירות המיוחסות לו באישום מס' 1. לצורך הרשעה בעבירה של שימוש במסמך מזויף, יש להוכיח ידיעה ממשית שהמסמך מזויף, ופזיזות בלבד ועצימת עיניים לא מספיקה [ראו י' קדמי 'על הדין בפלילים', חלק ראשון, מהדורה 2004, עמ' 454 ]. מבחן הידיעה הוא מבחן סובייקטיבי ולא אובייקטיבי.לא הוכח במשפט מעל ספק סביר שהנאשם ידע הלכה למעשה על זיוף המסמך. העובדה כי המסמכים נחתמו על ידי ניסים, בן זוגה של מירה, בביתו, המהווה סביבה טבעית ונמסרו שם לנאשם, מוסיפה לכך שהנאשם לא העלה בדעתו כי מדובר במעשה לא כשר. זאת ועוד, אין זה מופרך, כי אם ובמידה ההצעה היתה מתקבלת, וההמחאה לא היתה נפרעת, הרי שהעסקה לא היתה יוצאת לפועל. עצם העובדה שהמתלונן המשיך בהליכים כדי לקיים את העסקה, מלמדת על הלך רוחו ועל כך שיכול היה לפעול כרצונו, ולא נלקח ממנו חופש הפעולה. יש ממש בטענת ההגנה, כי גם אם הנאשם היה רואה את ניסים חותם על ההמחאה לא היתה לו סיבה של ממש לחשוד שיש כאן זיוף בשל הסיטואציה בה נמסרה ובשל ההיגיון העסקי שעמד מאחורי הדברים. מעבר לכך, התביעה לא הוכיחה במידת ההוכחה הדרושה במשפט פלילי שיש קשר סיבתי בין המרמה הנטענת לבין הקבלה. מוטיב ה"קבלה" מורכב מהצגת טענה כוזבת ומרמה וקבלת הדבר מכוחה של אותה טענה. הטענה הכוזבת שנטענה הינה שבעלת החשבון מירה, ולא ניסים, היא שהוצגה כמציעה הצעה לרכישת הדירה. גם במידה שבטופס ההצעה היה רשום ניסים, הדבר לא היה מעלה ולא מוריד. זאת מכיוון שהמתלונן לא ביצע בדיקות נדרשות לבחינת זהות המציע, ולכן, עצם העובדה שמירה נרשמה בטופס, לא היא שהיוותה את כרטיס הכניסה להשתתפות בהתמחרות. מה עוד שעצם ההשתתפות בהתמחרות אינה בעלת ערך ממשי אלא אם כן זוכים בה והופכים להיות הבעלים של הדירה, והרי, זה לא מה שקרה במקרה דנן. סיכומו של דבר אני קובעת כי התביעה לא הוכיחה את מלוא יסודות העבירות המיוחסות לנאשם באישום מס' 1. לא הוכח כי הנאשם ידע שניסים חתם על הטופס וההמחאה ללא סמכות ושלא כדין. בכל מארג הראיות, לא נמצאה ראיה חותכת כי לנאשם היה יסוד סביר לחשוב שמדובר במסמכים מזויפים שנמסרו לו שלא כדין. לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מעבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 בחוק, וקבלת דבר במרמה, לפי ס' 415 רישא בחוק, ומרשיעה אותו על סמך הודאתו בארבע עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 (2) בחוק. מסמכיםזיוף