קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילה עד תום ההליכים תאונת דרכים עם הרוגים: בפניי בקשה לפסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בהתאם לסעיף 46ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של גרם מוות ברשלנות, גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות (מספר מקרים), נהיגה במצב המונע שליטה ברכב ומסכן עוברי דרך וסטייה מנתיב נסיעה. עפ"י כתב האישום, בתאריך 1/10/10 סמוך לשעה 19:00, נהג המשיב ברכב מסוג סיטרואן בכביש 65 מכוון צומת קדרים לכוון כללי צומת גולני, כשברכבו אשתו וילדיו. בכיוון הנסיעה הנגדי נהג המנוח ברכב מסוג מאזדה כשברכבו אשתו וילדיו. המשיב נהג בקלות ראש וברשלנות, במצב של עייפות, שמנע ממנו את השליטה ברכב, לא שם לב לכביש ובקילומטר 71, איבד את השליטה בסיטרואן, סטה שמאלה אל הנתיב הנגדי, תוך חציית קו הפרדה רצוף, והתנגש במאזדה. כתוצאה מהתאונה, נהרג המנוח, למרבית נוסעי כלי הרכב נגרמו חבלות של ממש וכולם נזקקו לטיפול רפואי. כן, ניזוקו קשות שני כלי הרכב. טיעוני הצדדים: ב"כ המבקשת טען למצב החוקי והוסיף כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב במיוחס לו לפי כתב האישום ביניהן הודעתו של עד הראיה שאדי אבו ריא, ממצאי הבוחן מזירת התאונה, הנזקים לכלי הרכב, ניסויים שנערכו בזירה ומסקנות הבוחן, מהם עולה כי רכב המשיב סטה שמאלה לנתיב נסיעת המנוח וגרם לתאונה. עוד טען ב"כ המבקשת כי מעשיו החמורים של המשיב, שסטה מנתיבו וחצה קו לבן שאמור להגביר זהירותו, מצביעים על מסוכנותו ועברו התעבורתי שאינו מכביד, אינו משנה תמונה זו. ב"כ המשיב לא טען כנגד קיומו של קש"ס בין התאונה לתוצאותיה אך טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לאחריות המשיב, שכן אין התאמה בין שחזור התאונה והנזקים בכלי הרכב לבין תאור התאונה ע"י עד הראיה ולא ברור אם האימפקט אירע בנתיב הנסיעה של המנוח. בהעדר אינדיקציה למיקום ההתנגשות, קיים ספק אם המשיב אחראי לקרות התאונה. ב"כ המשיב טען כי המשיב מתפרנס מנהיגה ואינו מסוכן שכן עברו אינו מכביד ונסיבות ביצוע העבירות אינן מן החמורות ולכן הופרכה חזקת המסוכנות שבסעיף 46ב. המצב המשפטי: בתאריך 1/8/07 נכנס לתוקפו חוק לתיקון פקודת התעבורה (מספר 78), התשס"ז-2007, שבמסגרתו התווסף לפקודה סעיף 46ב. לפי סעיף זה, כאשר מוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו, אלא אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור, שאז רשאי בית המשפט שלא להורות על פסילה כאמור. הסמכות לפסול נאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, היתה קיימת עוד בטרם תוקן סעיף 46ב לפקודת התעבורה. החידוש שבתיקון הוא, שבכל הנוגע לנאשם, אשר היה מעורב בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, קיימת חזקת מסוכנות, שהנטל להפריכה מוטל על כתפי הנאשם: לא יסתור את אותה חזקה - ייפסל עד לתום ההליכים, יסתור את החזקה - רשאי בית המשפט שלא לפסלו (בש"פ 9588/07 משה טרבלסי נ' מדינת ישראל, ; בש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים). השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לבחון האם נסתרה חזקת המסוכנות העומדת נגד הנאשם, הנם בעיקרם שניים: קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו ובחינת מסוכנות לשלום ציבור המשתמשים בדרך, כפי שזו עולה מנסיבות התרחשות התאונה ומעברו של הנאשם (ב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מדינת ישראל, ; בש"פ 8161/06 אליעזר גבריאל נ' מדינת ישראל, ; בש"פ 7399/00 שמואל לחמי נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים ). דיון והכרעה: אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הסיטרואן בו נהג המשיב ורכב המאזדה בו נהג המנוח, התנגשו וכי בעקבות ההתנגשות נהרג המנוח ונפגעו נוסעי שני כלי הרכב. המחלוקת העובדתית בין הצדדים נעוצה בשאלה היכן וכיצד אירעה ההתנגשות. התביעה טענה כי המשיב סטה לנתיב הנסיעה הנגדי, בו נסע המנוח וכך גרם להתנגשות, בעוד שההגנה טוענת כי המנוח הוא שסטה לנתיב נסיעת המשיב וגרם לתאונה. חומר החקירה מבסס קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום: א) דו"ח בוחן: הבוחן קבע כי התאונה אירעה משום שרכב המשיב (הסיטרואן) סטה לנתיב הנגדי תוך כדי חציית קו הפרדה רצוף והתנגש ברכב המנוח (המאזדה) שהגיע מולו. הבוחן הגיע למסקנה זו עקב הממצאים הבאים: הבוחן קבע כי מקום ההתנגשות היה בנתיב נסיעת המנוח, לאור חריץ שנגרם ע"י הסיטרואן במרכז נתיב נסיעת המאזדה (מצוין בסקיצה ובתרשים) וכן לאור חריצים נוספים בכביש, בצדו הימני של נתיב נסיעת המאזדה שנגרמו ע"י המאזדה. בזירה מפוזרים שברי פלסטיק וזכוכית, המצביעים על איזור ההתנגשות. ביום 15/10/10 ביצע הבוחן "התאמת נזקים" בין רכב הסיטרואן לבין המאזדה. מהתאמת הנזקים עולה כי בזמן ההתנגשות רכב הסיטרואן היה בסטייה חדה שמאלה ורכב המאזדה היה בסטייה ימינה ביחס לכביש. תוצאות הניסוי עולות בקנה אחד עם סטיית רכב המשיב שמאלה לנתיב הנגדי וניסיון התחמקות ימינה של המנוח. בכביש שובל נוזלים שומני, שנגרם ע"י הסיטרואן, ומצביע על מסלול נסיעתו אחרי ההתנגשות עד שעצר אחרי ההתנגשות. תחילתו בנתיב נסיעת המאזדה, סמוך לחריצים. שדה הראיה, הכביש וכלי הרכב אינם הגורם לתאונה: הבוחן מצא כי במקום ראות לילה טובה, כביש אספלט נקי, תקין ויבש, קו השוליים וקו ההפרדה בין הנתיבים נראים בבירור. שני כלי הרכב המעורבים נבדקו ונמצא כי היו תקינים עובר לתאונה. שדה הראיה למשיב בכוון נסיעתו עד מקום התאונה הנו בטווח אורות הרכב, אולם ברכב הבא ממול ניתן להבחין לפי אורות החזית ממרחק של 250 מטר. ב) עד ראיה - אבו רייא שאדי: העד מספר כי נסע מכוון סכנין לכוון צומת גולני בעקבות רכב סיטרואן של המשיב ושמר מרחק כי הסיטרואן "שיחק בכביש" ו"נסע שמאלה וימינה". נראה כאילו "הוא ישן או נרדם". בשלב מסוים סטה רכבו של המשיב, בשלמותו, לנתיב הנגדי ופגע ברכבו של המנוח. ג) הובא לבדיקתו של ד"ר איתמר שרון גלגל קדמי שמאלי של רכב המשיב, שהיה עם קרעים, חתכים ושפשופים בצמיג. נמצא כי הגלגל לא גרם לתאונה אלא נפגע בגללה. הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה לכך שרכב המשיב סטה שמאלה מנתיב נסיעתו לנתיב הנסיעה הנגדי. העובדה שסטה מנתיבו, יוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות ודי בה כדי להעביר את חובת ההוכחה לשכמו של המשיב להראות כי לא התרשל וכי התאונה לא נגרמה בעטיו (רע"פ 1713/93 בוקובזה נ' מדינת ישראל דינים (עליון) כרך ל' 402). לאור מסכת הראיות שפורטה לעיל, איני סבורה כי המשיב הרים ולו לכאורה את הנטל להראות כי לא התרשל וכי התאונה נגרמה שלא בגין התנהגותו חסרת הזהירות. גרסת המשיב: בתעודה הרפואית שנרשמה ביום האירוע, צוין כי לדברי המבקש, אינו זוכר את פרטי האירוע. בהודעתו מיום האירוע מסר המשיב כי שוחח עם בנו ולפתע הרכב קיבל מכה. בנו של המשיב, לעומת זאת, מציין כי שוחח עם אביו ולאחר מכן נרדם וכעבור מספר דקות ארעה ההתנגשות. המשיב אינו מציין מה אירע משיחתו עם בנו ועד להתנגשות, דקות בהן בנו ישן. בהודעתו הראשונה המשיב אינו טוען בודאות כי לא סטה לנתיב הנגדי אלא משתמש במילים "לא חושב שסטיתי...לא זוכר שסטיתי". בהודעתו השניה, שנגבתה כשבועיים לאחר מכן, סיפר כי נסע סמוך לקו השוליים הימניים, כשלפתע רכב סטה לעברו, המשיב ניסה לברוח ולא הספיק ולכן אירעה ההתנגשות. כשנשאל באיזה נתיב אירעה ההתנגשות בינו לבין הרכב שבא ממול השיב: "אני חושב שהוא עבר טיפה לנתיב שלי". אמרת המשיב כי הרכב השני "עבר טיפה" לנתיבו, משקפת נסיעה של המשיב בצד השמאלי של הנתיב ולא בצדו הימני הסמוך לקו השוליים, כפי שטען בתחילת הודעתו. הסנגור, בטיעוניו, ערך חישוב, שהראה כי הצד השמאלי של רכב המשיב היה במרכז הנתיב. החישוב יוצא מהנחה כי הרכב היה במרחק של לפחות 40 ס"מ מקו השוליים, מה שאינו עולה בקנה אחד עם גרסת המשיב, אולם אף אם אקבל את החישוב כעובדה, עדיין אין בכך כדי להסביר כיצד רכב שעבר "טיפה" לנתיב הנגדי, מתנגש ברכב שצדו השמאלי מצוי במרכז הנתיב ולא לשמאלו. בשלב הדיוני הנוכחי אין בית המשפט בוחן אמינות גרסת המשיב, אולם גרסתו כבר עתה מלמדת על סתירות פנימיות בנקודה המצויה במחלוקת בין הצדדים ואינה מתיישבת עם ממצאי הזירה והתאמת הנזקים, המצביעים על סטייתו לנתיב הנגדי. הסנגור המלומד טען כי אופן סטיית רכב המשיב לפי תאור אבו ריא, שונה מאופן סטייתו לפי דו"ח התאמת הנזקים שערך הבוחן. לא מצאתי שוני כנטען ומכל מקום דין טענה זו להבחן במסגרת התיק העיקרי, תוך עימות העדים עמה ושמיעת גרסתם. בית המשפט הדן יוכל להתרשם מן העדים ולקבוע ממצאי מהימנות. ב"כ המשיב גורס כי מסקנות הבוחן ביחס למקום ההתנגשות שגויות, שכן אפשר שהחריץ שנמצא בנתיב נסיעת המנוח אינו שייך לרכב המשיב. אף טענה זו מקומה במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב הדיוני הנוכחי בו בית המשפט בוחן קיומן של ראיות לכאורה בלבד ואינו מכריע בין עמדות הצדדים. בשלב זה נחה דעתי כי קביעת הבוחן לפיה חריץ בנתיב נסיעת המנוח שייך לרכב המשיב וקיום שובל שמן השייך לרכב המשיב שמתחיל מנתיב נסיעת המנוח, מעידים על הימצאות המשיב בנתיב נסיעת המנוח בעת האימפקט ובסמוך לאחריו. הנה כי כן, קיימות בידי המבקשת ראיות לכאורה שיש בכוחן בתום ההליך להוביל להרשעת המשיב במיוחס לו בכתב האישום. לחובת המשיב, כמי שמואשם בעבירות שגרמו לתאונת דרכים בה נהרג אדם, עומדת, כאמור, חזקת מסוכנות. על מנת שיסתור את החזקה, על המשיב לשכנע את בית המשפט כי נסיבות התאונה ועברו התעבורתי אינם מצביעים על כך שנהיגתו מסכנת את שלום ציבור עוברי הדרך. המשיב לא הצליח להרים נטל זה. א) באשר לנסיבות התאונה: הסטייה לנתיב הנגדי, כמו גם חציית קו הפרדה רצוף, מעידות על המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב. קו הפרדה רצוף, בא להתריע בפני נהגים כי מעבר לנתיב הנגדי הנו בבחינת סכנה. חציית קו ההפרדה הרצוף והסטייה הבלתי מוסברת לנתיב הנגדי, תוך סיכון כלי הרכב הבאים ממול, בהם ציין המשיב כי הבחין בבירור, כל אלה משקפים רשלנות מן הרף הגבוה. תוצאות התאונה חמורות במיוחד. המדובר בתאונה של שני כלי רכב, כשבכל כלי רכב משפחה שלמה, לרבות תינוק בן 4 חודשים. בנוסף למות המנוח, הפגיעות שנגרמו לרבים מהנוסעים הנן פגיעות חמורות, הכוללות חבלות ראש, שברים בחוליות הגב, בצלעות ובגפיים שהצריכו ניתוחים: המנוח נפטר עקב פגיעה רב מערכתית שנגרמה בגין התאונה. לח'ליל אתאר, בנו בן ה-4 חודשים של המנוח, נגרם שבר ביד שמאל וב-CT מוח התגלו דימומים קטנים המעידים על חבלת ראש. לנאבלסי אסמא, נוסעת ברכב, בת 20, נגרם שבר ביד שמאל ועברה ניתוח לקיבוע השבר. כמו כן, נגרמו לה שברים בחוליות הגב התחתון ובקע דיסק ועברה מספר ניתוחים בעמוד השדרה, עברה טיפולים פיזיותרפיים והלכה עם חגורת גב. לח'ליל אתאר, בתו בת ה-21 של המנוח, נגרם חתך במצח, שטף דם, פצע קטן ונפיחות בעור בעפעף עין שמאל, שטף דם בשורש כף יד שמאל, שפשופים בברך שמאל ושטף דם בברך ימין. בהרדמה מקומית בוצעה תפירת פצעים במצח ובעפעף. לאשת המשיב, שנדרוביץ מיכל, בת 43, נגרמו שברים מרובים בצלעות, המטומה בשרירים בדופן הבטן משמאל, המטומות בגפיים, פצעי שפשוף בכפות הרגליים, פצע כויה ברגל ימין וסימני חגורה מתחת לטבור. לשנדרוביץ קמיל, בתו בת ה-12 של המשיב, נגרם שבר באמה ימין ובוצע קיבוע בגבס וכן שפשופים בקרסול שמאל. שנדרוביץ בר, בנו בן ה-20 של המשיב, התלונן על כאבים בפנים-לסת ובצואר. למשיב נגרם שטף דם בבטן ובכף יד שמאל ושפשופים בפרקים ובשוקיים. נסיבות התאונה ותוצאותיה החמורות, מעידות כי המשיב מסכן בנהיגתו את שלום הציבור. ב) באשר לעברו התעבורתי של המשיב: למשיב רישיון נהיגה משנת 1982 ומאז צבר לחובתו 7 הרשעות תעבורה קודמות, ביניהן הרשעה בעבירות של מהירות מופרזת, אי ציות לתמרור עצור, חציית שטח הפרדה ע"י רכב, שימוש בפלאפון במהלך נהיגה ונסיעה כשנהג ונוסע אינם חגורים בחגורת בטיחות. עברו של המשיב אינו מכביד, אולם אין בו די כדי לאיין את חזקת המסוכנות בראי חומרת העבירות, נסיבות התאונה ותוצאותיה הקשות ובהתאם להלכה הנוהגת. במסגרת בש"פ 4224/10 הלנה שפוליאנסקי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, , מדובר היה בעוררת ללא עבר תעבורתי וקיים אשם תורם מצד המנוח שחצה באור אדום. למרות זאת אושרה החלטת הפסילה עד לתום ההליכים כיון שקיימות ראיות לכאורה המצביעות כי התאונה התרחשה כתוצאה מנהיגה בלתי זהירה של העוררת. בנמקו החלטתו, חזר בית המשפט העליון על ההלכה כי יש לפרש את סעיף 46ב באופן מחמיר, שכן המחוקק ביקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור, להרתיע ולאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג" וככלל אין אדם שהואשם בגרימת מותו של אחר יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו. ב"כ המשיב טען כי המשיב נפסל מנהלית למשך 90 ימים וכי רישיונו הוחזר לו לפני כחודשיים, נתון המעיד כי גם המדינה אינה סבורה שהוא מסוכן. הכל מסכימים כי טוב תעשה התביעה אם תדאג להגיש כתבי אישום ובקשות פסילה ללא שיהוי. עם זאת, גם במקרים בהם קיים שיהוי, יש ליתן לו משקל, אך שיקול זה יכול להיות בעל משמעות מכרעת רק במקרים גבוליים. עובדת ההשתהות, כשלעצמה, אין בה כדי להכריע, לא בשאלה אם יש יסוד מספיק להאשמות ולא בשאלת מסוכנות הנהגים (בש"פ 2653/99 מסעאד זיאד נ' מדינת ישראל - פורסם במאגרים המשפטיים ). המשיב לא הצליח לשכנע כי אין בנהיגתו כדי לסכן את שלום ציבור המשתמשים בדרך. כמי שמואשם בעבירות שגרמו למותו של אדם ולפציעתם הקשה של נוסעים נוספים, יש לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד מתן פסק דין ומעבר ל-6 חודשים, אף אם קיים שיהוי מסוים ובעיקר כשאין מדובר בשיהוי ניכר, כבמקרה דנן, אלא של חודש ימים בלבד. לא התעלמתי מנסיבותיו האישיות של המשיב, אולם מששוכנעתי כי המשיב מסוכן לציבור עוברי הדרך, נוכח חומרת העבירות ותוצאות התאונה, הרי שבאיזון בין נסיבותיו האישיות לבין האינטרס הציבורי, יש להעדיף בנדון את ההגנה על ביטחון הציבור. על יסוד האמור לעיל, הריני נעתרת לבקשה ומורה על פסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד למתן פסק הדין בתיק זה ומעבר לששה חודשים. מקרי מוותמשפט תעבורהתאונת דרכיםשלילת רישיון נהיגה