קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בגלל סטיה שמאלה: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 29.11.09 בשעה 14.45 או בסמוך, ברחוב אבא הלל ברמת גן, גרם הנאשם לתאונת דרכים בכך שסטה עם רכבו שמאלה. רוכב קטנוע שהיה בנתיב השמאלי לנאשם החליק עם רכבו בעקבות הסטייה, כתוצאה מהתאונה נגרם לרוכב האופנוע שבר ביד ימין. כל זאת בניגוד לתקנה 40 ותקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה. הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות. מטעם התביעה העיד רוכב האופנוע מר' אריה כץ לדבריו התאונה אירעה 100 מ' לפני המעבר התת קרקעי של אבא הילל. במקום הכביש הוא דו מסלולי, שני הנתיבים נוסעים לאותו כיוון. רוכב הקטנוע נסע בנתיב השמאלי, כאשר שורה של מכוניות נסעה במסלול הימני בנסיעה איטית ויתכן אף שעמדו. לפתע בלי שום התרעה ראה רוכב הקטנוע את מכוניתו של הנאשם במרכז המסלול השמאלי כדי לא להתנגש סטה שמאלה חדות. איבד את השליטה על הקטנוע, גלש על הכביש מספר מטרים, הקטנוע נפגע רוכב הקטנוע נחבל ושבר את היד הוגשה תעודה רפואית. הקטנוע היה חדש, בן 3 חודשים, מבחינה מכאנית תקין. לדברי רוכב הקטנוע אם הנאשם לא היה יוצא מכיוון הנתיב הימני בו הוא נסע לנתיב השמאלי התאונה לא הייתה נגרמת. בהמשך הנאשם הסיע את רוכב הקטנוע ברכבו לביה"ח על פי יוזמתו, הנאשם אף אחסן את הארגז של הקטנוע אצלו, עד שהוא העביר אותו למוסך שתיקן את הקטנוע. הנאשם התקשר אל רוכב הקטנוע בערב התאונה לשאול לשלומו. תוך כדי נסיעה הנאשם נתן לרוכב הקטנוע את פרטיו, ורוכב הקטנוע מסר לנאשם את הטלפון שלו . רוכב הקטנוע הגיש תביעה קטנה כנגד הנאשם כיוון שחברת הביטוח סירבה לשלם את הנזק לקטנוע. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הנאשם ביחד עם חברת הביטוח יישאו בנזק שנגרם לרוכב הקטנוע. בחקירה נגדית טען רוכב הקטנוע כי רכב במהירות 40-50 בערך. לדבריו בנתיב בו נסע הדרך הייתה פנויה בעוד הנתיב הימיני היה עמוס. למיטב זיכרונו של רוכב הקטנוע לא היה אוטובוס במסלול הימני. רוכב הקטנוע הבחין בנאשם בפעם הראשונה, שעה שהנאשם היה בנתיב שלו, כאשר הוא סטה לפתע למסלול נסיעתו. או אז החליק רוכב הקטנוע.   מטעם ההגנה העיד הנאשם לדבריו נסע ברחוב האמור, מאחרי אוטובוס, כאשר הבין שהאוטובוס עומד, רצה לעקוף אותו. אותת שמאלה, היבט במראה, סובב את ההגה שמאלה והתקדם סנטימטרים ספורים. לדבריו הוא לא יכול היה להתקדם יותר כיוון שהאוטובוס היה קרוב מאוד אליו. לפתע שמע רעש של בלימה ורעש של מתכת נגררת על הכביש. כשהיבט שמאלה ראה קטנוע מחליק על הכביש. לאחר שנעצר מהחלקתו הבחין באדם מבוגר שקם, ידו נראתה כואבת , ריחם עליו והחליט לסייע לו, יצא מרכבו ושאל אותו אם הוא צריך עזרה, רוכב הקטנוע ביקש שיפנה את האופנוע, ויעזור לו לקשור אותו, הנאשם לקח את הארגז האחורי של האופנוע למשמורת. לאחר מכן ביקש אם יוכל לקחת אותו לביה"ח איכילוב. בדרך לבית החולים ביקש רוכב הקטנוע פרטים הנאשם נתן לו. הנאשם הוריד את רוכב הקטנוע בביה"ח. שאל את רוכב הקטנוע אם הוא רוצה לאכול משהו ונסע משם. כעבור מספר ימים רוכב הקטנוע ביקש את הנאשם להביא את הארגז למוסך מסוים ואכן כך עשה הנאשם. הוגשה סקיצה שערך הנאשם. בחקירה נגדית טען הנאשם כי עמד עם הרכב מאחורי האוטובוס, מצד אחד לא יכול היה לצאת אבל מצד שני הייתה כוונה לסטות ואף התחיל להוציא את הכוונה לפועל וסטה מעט. בהמשך טען כי "תוך כדי כשסובבתי את ההגה שמעתי את החריגה." עמ' 9 שורה 3 לפרוטוקול. לדברי הנאשם חריקת הבלמים הייתה תוך כדי התקדמותו. עוד טען הנאשם כי ראה את רוכב הקטנוע רק בשלב ההחלקה. לדברי הנאשם רוכב הקטנוע ביקש את פרטי הנאשם, אך הוא לא לקח את פרטי רוכב הקטנוע כיוון שסבר שאינו מעורב בתאונת דרכים. לגרסת הנאשם סיבת ההחלקה "לפי מה שאני ראיתי הוא נסע מהר מידי והוא בלם עם הברקס והחליק ." עמ' 9 שורה 27 לפרוטוקול. הנאשם הסיק את מהירות הנסיעה של רוכב הקטנוע "לפי מרחק ההחלקה אני מסיק שהוא נסע מהר." לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי לאמץ את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה וזאת מכמה טעמים. ב"כ הנאשם טענה כי "מדובר בתיק דל מבחינה ראיתית, אין עדות עד ניטראלי, בוחן לא יצא למקום, יש עדות מול עדות כאשר אף אחד מהצדדים לא נטול פניות." אני מסכים עם דברי בת כוח הנאשם כי הראיות דלות הן. אך, אני סבור שבית המשפט ששמע את הראיות בתיק צריך להכריע על סמך הכלים המשפטים העומדים לרשותו ולהכריע במחלוקת. לבית משפט אין אפשרות לומר בשל דלות הראיות אני נמנע מלהכריע. לכאורה לגישת ההגנה מצב בו יש עדות מול עדות על בית המשפט לזכות תמיד. כיוון שבית המשפט לא יוכל להכריע. בתיקים אלו בית המשפט מכריע בעיקר על סמך התרשמות משמיעת העדים, הגיונם של דברים וחיזוקים שבית המשפט סבור שקיימים לגרסאות השונות. בתיק זה למעשה בפני בית המשפט הנחו 3 גרסאות של הצדדים. סדר הגרסאות מבחינת הזמנים הינו, הגרסא הראשונה היא גביית ההודעות שנגבתה במשטרה. הגרסה השנייה היא הגרסא שנגבתה מהצדדים בתיק התביעות הקטנות. הגרסה השלישית היא הגרסה שנגבתה מהצדדים בפני בבית המשפט. אין מחלוקת בין הצדדים כי רוכב הקטנוע רכב בנתיב השמאלי והנאשם נסע בנתיב הימני. אין גם מחלוקת כי רוכב הקטנוע החליק עם הקטנוע ושבר את היד. המחלוקת בין הצדדים היא אחת, מה גרם לתאונה? האם סטייתו של הנאשם מנתיבו שמא מהירות נסיעתו של רוכב הקטנוע שלא תאמה את תנאי הדרך והביאה להחלקתו של רוכב הקטנוע? בשאלה זו אני סבור שעל פי חומר הראיות שהובא בפני כפי שציינתי אני סבור שהחלקת הקטנוע נגרמה כתוצאה מסטיית הנאשם לנתיב השמאלי וזאת מכמה סיבות. הסיבה העיקרית, היא ראשית הודיה הקיימת להנחת דעתי בדבריו של הנאשם. הנאשם טען במשטרה. "הסתכלתי במראה השמאלית ושלא היה אף רכב סובבתי את ההגה שמאלה והתקדמתי כ- 5 ס"מ שמאלה ולפתע שמעתי רעש וראיתי אופנוע מחליק" עמ' 1 שורה 15 להודעה. בדיון התביעות הקטנות טען הנאשם "אותתי שמאלה, התחלתי לסובב את ההגה והבטתי במראה. שמעתי רעש וראיתי את הנתבע מחליק," עמ' 3 שורה 7 לפרוטוקול תיק 31133-03-10. בדיון שבפני טען הנאשם אותתי שמאלה, היבטתי במראה, סובבתי את ההגה שמאלה והתקדמתי סנטימטרים ספורים. עמ' 7 שורה 21 לפרוטוקול. הנאשם חזר במשטרה ובדיון בפני כי התקדם סנטימטרים ספורים. ואף במשטרה ציין כי מדובר ב- 5 ס"מ. אני סבור כי 5 ס"מ הוא מרחק שאינו ניתן למדידה ברכב ובטח שאינו יוצר תחושת נסיעה. למרות זאת הנאשם טרח לציין כי התקדם ס"מ ספורים תוך שהוא מסובב את ההגה. אני סבור שבנסיבות התיק, דבריו של הנאשם נובעים מהרצון למזער את הסטייה ולציין אותה כס"מ ספורים. לא ברור לי מדוע הנאשם היה צריך לחזור על הדברים בחקירה נגדית שוב ושוב אם מדובר בדבר שהוא כה שולי. אלא, עם כן היה ברור כי מדובר בדבר משמעותי שלדעת הנאשם הוא הסבר מזכה. מדוע הנאשם לא נקט בדרך בה ציין בבית המשפט לתביעות קטנות כי רק סובב את ההגה אך לא טען כי הוא סטה. תימוכין לגישת הנאשם למזער את חלקו אני מוצא במשפט שאמר הנאשם בבית המשפט לתביעות קטנות "אני חושב שכאשר נוסעים בנתיב שמאל כשיש טור מכוניות בצד ימין, צריך לצפות מצב שמישהו ירצה לסטות" עמ' 3 שורה 12 לפרוטוקול. אני סבור שמשפט זה מבטא היטב את הלך הרוח של הנאשם ברצונו למזער את חלקו והעברת האחריות לקרות האירוע לרוכב הקטנוע . יתרה מכך טען הנאשם בפני כי בשל האוטובוס שעמד במקום רכבים אחרים עמדו. תנועה היא דבר דינמי, הנאשם שראה שהאוטובוס, הוא אשר מעכב את התנועה לא היה צריך להגיע עד עליו במרחק סנטימטרים ספורים שלא מאפשרים סטייתו. סבור אני כי הנאשם אכן עמד בעומס התנועה בנתיב, הנאשם בחר לצאת מהעומס ע"י מעבר לנתיב השמאלי שהיה פנוי. אף לפי דבריו הוא הביט במראה לא ראה רכב והחל בסטייה. הנאשם לא שם ליבו לרכב הקטנוע שהתקרב. רוכב הקטנוע שראה את הנאשם סוטה לנתיב נסיעתו בלם ונגרמה ההחלקה. הגרסא של הנאשם כי לא ראה כלל רכבים בנתיב השמאלי מחזקת להבנתי את חוסר הזהירות בה נקט הנאשם. עת סטה עם רכבו כיוון הנתיב השמאלי, אחרת אם היה רואה את רוכב הקטנוע לא היה סוטה עם רכבו והתאונה הייתה נמנעת. עדותו של רוכב הקטנוע הייתה מהימנה עלי ורוכב הקטנוע הסביר לבית המשפט את האירוע בצורה בהירה. חשוב לזכור כי אחרי האירוע הנאשם לקח את רוכב הקטנוע ברכבו לבית החולים מדובר בעזרה אזרחית ראויה לציון. לא מצאתי בדבריו של רוכב הקטנוע סיבה או התלהמות בדיבור או התנהגות שהיא מבטאת, כי הוא נוטר לנאשם את תוצאות התאונה שעה שנגרמו לו חבלות. לסיום ברצוני להתייחס לדברי הנאשם כי הסיבה לתאונה היא רכיבה מהירה של רוכב הקטנוע. לדבר זה אין סימוכין אף מעדתו והיא סברא גרידא, הנאשם לא ראה את רוכב הקטנוע לפני שהוא החל להחליק. רוכב הקטנוע מנגד טען שהוא רכב במהירות של 40-50 קמ"ש. בהעדר ראייה אחרת אינה יכול לקבל את סיבת התאונה מהירות שאינה תואמת את השטח. סוף דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאחר שמצאתי לאמץ את גרסת התביעה לקרות התאונה אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. תאונת דרכים