קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על מאגר מים: מבוא העותרת, מחזיקה כחלק מאדמותיה במאגר מי קולחין (להלן-המאגר). ביום 11.4.2011 הוצאה לעותרת הודעת שומה ולפיה היא נדרשה לשלם ארנונה עבור חלקו של המאגר הנמצא בתחום שיפוטה של המשיבה 2 (להלן-המשיבה), חלקו האחר נמצא בשטח שיפוטה של מועצה אזורית מנשה. השומה הוצאה באופן רטרואקטיבי עבור השנים 2004-2011 והעותרת מבקשת לקבוע כי דרישת התשלום בטלה ומבוטלת מחמת "חוסר חוקיותה ו/או סבירותה" ולקבוע גם כי חיוב העותרת בהפרשי ריבית והצמדה בגין החיוב הרטרואקטיבי הינו בלתי חוקי. לעותרת טענות נוספות באשר לסיווג השטח או גודלו, נושאים לגביהם הגישה העותרת השגה והם אינם עומדים לבירור במסגרת העתירה. יובהר כי במסגרת הדיון בהשגה נקבע כי תחילת מועד החיוב תהא רק מיום 14.8.2006 המועד בו התווסף השטח שבמחלוקת אל שטח השיפוט של המשיבה. לאחר שהוגשה תשובת המשיבה קויים דיון במהלכו טענו הצדדים את טענותיהם לרבות טענות העותרת בתגובה לכתב התשובה מטעם המשיבה. השאלות הטעונות הכרעה מעבר לשאלות מקדמיות, בדבר חוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב ואי צירוף המועצה האזורית מנשה כמשיבה, על הפרק שתי שאלות מרכזיות הטעונות הכרעה: האם יש להתערב בהחלטת המשיבים לפיה תוקנה השומה באופן רטרואקטיבי ובמקרה שתשאר דרישת התשלום על כנה, האם יש לחייב העותרת גם בהפרשי הצמדה וריבית. ההכרעה בשאלות השונות תלויה בהכרעה בשאלה עובדתית, האם העותרת ידעה או צריכה היתה לדעת כי אינה משלמת ארנונה עבור אותו חלק של המאגר במהלך כל השנים. דיון המסגרת הנורמטיבית בית המשפט העליון התייחס לנושא בפסק דינה של הש' ד' ברלינר: "לרשות מקומית יש סמכות לתקן את חיוב הארנונה באופן רטרואקטיבי, אולם בעשותה כן היא כפופה לעקרונות החלים על שינוי החלטה מינהלית. עמד על כך בית המשפט בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773 (2002) (להלן: פרשת ט.ט. טכנולוגיה):"כאמור, אין הוראה מיוחדת המסמיכה את הרשות המקומית לשנות למפרע שומת ארנונה. למרות זאת פתוחה בפני הרשות האפשרות לבצע שינוי בשומת הארנונה, וזאת בהתאם לעקרונות הכלליים בדבר שינוי החלטה מינהלית. הטעמים והשיקולים שיצדיקו שינוי בדרישת הארנונה יהיו דומים אפוא לטעמים המנחים בנוגע לשינוי של החלטה מינהלית ולשיקולים ולאינטרסים שעל הרשות להביא בחשבון במקרה כזה" (עמ' 783)", רע"א 187/05 נעמה נסאר נגד עיריית נצרת עילית . ובאופן ספציפי נקבע כי לא נפל פגם בנסיבות אותו מקרה בו מדובר "בתיקון טעות חישובית טכנית (בהבדל מקביעת מדיניות גבייה חדשה, שיטת חישוב חדשה וכיו"ב)", תוך שימת דגש כי יש חשיבות לחלקו של המחזיק ביצירת הטעות או בהתמשכותה. אמור מעתה, כחלק מחובותיה של המשיבה כלפי כלל תושביה, במקרה בו נתגלתה טעות טכנית בשומת נכס מסוים-להבדיל מקביעת מדיניות גבייה חדשה- חייבת המשיבה מבחינה ציבורית לתקן את השומה- הן בדיעבד והן לעתיד ולהתאימה למצב העובדתי בשטח. בעת בחינת התנהגות המשיבה הדורשת כרשות מינהלית תשלום רטרואקטיבי יש לאזן בין האינטרס של הפרט הזכאי לסופיות החלטה בענינו ואינטרס ההסתמכות שלו מול האינטרס הציבורי של קיום חוק וגביית מס אמת, (ראו פסק דינו של הש' א' רובינשטין מיום 21.8.2011, עע"ם 3081/10 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נגד מועצה אזורית חוף אשקלון) . מן הכלל אל הפרט זה השלב לברר את העובדות כפי שהוצגו על ידי שני הצדדים, עובדות מהן יש ללמוד על מהותה של הטעות וחלקה של העותרת ביצירתה או התמשכותה. העותרת מחזיקה בשטח של כ-3,800 דונם ובתוכו מאגר מים בשטח של כ-100 דונם מסביבו סוללת עפר בשטח של כ-30 דונם, (ראו התיאור בסעיפים 12-9 לעתירה, תמונה נספח 2 ומפה נספח 3). על פי תשריט המדידה שצורף להודעת השומה (נספח 1), חלק מהמאגר והסוללה בשטח כולל של כ-45 דונם נמצא בשטח שיפוטה של המשיבה החל מיום 14.8.2006, החלקים האחרים נמצאים בשטח שיפוטה של מועצה איזורית מנשה. אין מחלוקת כי רק בחודש אפריל 2011 שלחה המשיבה הודעת שומה לעותרת, (בהודעה המקורית צוין בטעות שטח של 140 דונם ונדרש תשלום החל משנת 2004, בעקבות השגת העותרת, נקבע כי השטח יהא כ-45 דונם והדרישה רק מיום 14.8.2006). העותרת בחרה לערפל במכוון או ברשלנות את התשתית העובדתית בקשר לשאלה המהותית, האם שילמה העותרת למועצה אזורית מנשה תשלומי ארנונה על כל המאגר ואם לא שילמה על חלק המאגר הנמצא בשטח השיפוט של המשיבה ממתי ידעה על כך. על פי סעיף 5 לעתירה, העותרת טוענת בהדגשה כי "בגין השטחים המוחזקים על ידי העותרת לרבות בגין שטח מאגר המים" היא משלמת את חיובי הארנונה למועצה אזורית מנשה, מסעיף זה ומסעיף 7 לעתירה משתמע מהמשפטים המודגשים כי העותרת חויבה בארנונה ע"י מועצה אזורית מנשה על "שטחי מאגר המים", דהיינו גם לגבי חלק המאגר שבמחלוקת. לתמיכה בטענותיה הפנתה למכתב גזבר מועצה אזורית מנשה, (נספח 5 לעתירה) לפיו לכאורה כל שטח המאגר מחוייב על ידי אותה מועצה. לא במקרה המשיבים בתשובתם טענו כי במקרה שכזה חייבים לצרף כמשיבה את מועצה אזורית מנשה, שלכאורה גובה ארנונה משטחים שאינם שייכים לה. בדיון הסתבר כי ניסוח העתירה כמו גם נספח 5 אינם ברורים ועמדתה של העותרת אינה חד משמעית. בדיון נאמרו בשם העותרת באשר לתשלומים למועצה אזורית מנשה אמירות שונות וסותרות "ואני לא יודע אם זה עבור המאגר המלא", (עמ' 1 שורה 11), "אמרתי שלא שילמתי עבור כל שטח המאגר", (עמ' 2 שורה 12) וגם "אני משיב שאני לא יכול להגיד עבור איזה שטח שילמנו", (עמ' 2 שורה 13). מיד מתבקשת השאלה ממתי ידעה על כך העותרת ואין במקרה זה להסתפק באמירה סתמית של העותרת או המצהיר מטעמה, אך טבעי הוא לצפות מהעותרת כי תראה שהיא לא יכולה היתה לדעת על כך ממסמכי דרישות התשלום שקיבלה מהמועצה האזורית מנשה. שני סוגי מסמכים הנמצאים בחזקת העותרת ובשליטתה יכולים היו לתמוך בטענותיה, האחד- הודעות שומה של מועצה איזורית מנשה עד לשנת 2006- מועד בו עבר חלק המאגר לשטח שיפוטה של המשיבה-והודעות שומה לאחר שנת 2006, ולהראות כי לא חל שינוי בגודל השטח לפיו חויבה העותרת לשלם ארנונה למועצה אזורית מנשה, מסמך כל שהוא בנושא זה לא הציגה העותרת. השני-הצגת מסמך המתאר לגבי השנים הרלבנטיות מהו שטח המאגר לפיו שולמה ארנונה בפועל למועצה אזורית מנשה. העותרת צרפה בנושא זה מכתב בן עמוד אחד המכונה דרישת "חיובי ארנונה לשנת 2011" (נספח 4) אותו קיבלה ממועצה אזורית מנשה, אלא שכפי שהתברר מעיון במסמך ומתשובות ב"כ העותרת בדיון, המסמך שהוצג לא מאפשר לדעת מהו שטח המאגר לגביו משולמת ארנונה. המסמך הוא מסמך כללי שאין בו איזכור ולו ברמז של המאגר. מעיון בסעיף 4א' של אותו מסמך מסתבר כי מדובר במסמך חלקי, המסמך המלא כולל לא רק את העמוד שהוצג ע"י העותרת אלא גם דו"ח השטחים של כל נכס. העותרת בחרה להסתיר דו"ח זה ולא לצרפו לעתירה ולהשאיר את התמונה מעורפלת וחלקית גם במסגרת תשובתה לטיעוני המשיבים, (ראו סעיף 74 לתשובת המשיבים שלא זכה למענה). אמור מעתה ברשות העותרת מסמכים שיכולים לתמוך בטענתה משבחרה שלא להציגם כחלק מעתירתה, מתקיימת החזקה שתוכנם נוגד את טענותיה או למצער ככל שמדובר בעתירה מינהלית התנהגות זו מהווה חוסר ניקיון כפיים. [העותרת טרחה וקיבלה מהמועצה האזורית מנשה מכתב באשר לחיובי הארנונה שלכאורה הוצא במיוחד לצורך העתירה, (נספח 5) תמוה מדוע לא ביקשה העותרת כי יצויין במפורש באותו מכתב מהו גודל השטח של המאגר בגינו היא משלמת ארנונה למועצה אזורית מנשה]. משהסתירה העותרת את הנתונים המהותיים האלה, גם אם לא תדחה העתירה בשל חוסר ניקיון כפיים, ניתן להסיק מהתנהגות זו כי העותרת ידעה או יכולה היתה לדעת במשך כל השנים כי היא לא מחויבת בתשלום ארנונה עבור שטח גדול של כ-45 דונם מתוך שטח המאגר והיא בחרה למצער לעצום עיניה ולא לבדוק מדוע ובכך הנציחה את הטעות וגרמה להתמשכותה. העותרת טוענת כי קיים קושי להבחין בשטח זה של המאגר מתוך כלל השטח העצום שבחזקתה, ייתכן ואם היתה העותרת מציגה את כל המסמכים הנ"ל, עמדתה היתה מתקבלת, אך טענה זו דווקא תומכת בסבירות טעותה של המשיבה שהסבירה כי "מבדיקה שגרתית שערכה המועצה עלה כי מחמת טעות משרדית בלבד לא עודכן השינוי בשטח השיפוט של המועצה" בפנקסי הארנונה. על פי הנתונים שהוצגו, לא מדובר במקרה זה בהטלת ארנונה באופן רטרואקטיבי אלא תיקון טעות מותר המתאים את החיוב למצב העובדתי בשטח, להבדיל משינוי סיווג או שינוי צו ארנונה, כך שטענת העותרת בדבר תיקון שומה רטרואקטיבי במהלך שנת מס אינה רלבנטית. הנסיבות המיוחדות של מקרה זה כפי שעולה מטיעוני המשיבה אף מצביעות על הגורם שהביא לשינוי ההחלטה המינהלית. מדובר במקרה חריג של נכס שחצוי רק במפות לשני שטחי שיפוט של מועצות איזוריות שונות וכפי שמתואר בסעיף 10 לתשובה, המשיבה עצמה בתחילה היתה מפוצלת לשתי מועצות- מועצה מקומית בנימינה ומועצה מקומית גבעת עדה שאוחדו בשנת 2003 ובשנת 2006 שונה שוב שטח המשיבה, כך ששלבים אלו גרמו ככל הנראה לאותה טעות משרדית שניתן לכנותה טעות טכנית. לאחר ניתוח הנתונים העובדתיים הנ"ל וישום ההלכות בדבר איזון האינטרסים של העותרת ושל ציבור התושבים, לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהגות המשיבים המצדיק התערבות בדרישתם לתשלום ארנונה החל מיום 14.8.2006 בגין חלק המאגר הנמצא בתחום שיפוט המשיבה, גם אם עקב אותה טעות טכנית נשלחה הדרישה לעותרת רק בחודש אפריל 2011. קביעה זו מייתרת את הצורך לדון בטענות המקדמיות שהעלתה המשיבה. בנסיבות עובדתיות אלו שהעותרת מסתירה מידע עובדתי מהותי באשר לתשלומים השונים ששילמה במהלך השנים, אין גם כל הצדקה לפטור אותה מתשלומי ריבית והצמדה או חלק מהם. מדובר בשמירה על ערכו הריאלי של חוב מס והמשיבה כרשות ציבורית חייבת לדרוש ולקבל את תשלום החובה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980. תחילת מועד מירוץ הריבית והפרשי ההצמדה היא ממועד חקיקת צו המיסים והחזקת העותרת בנכס. סיכום לאור האמור לעיל אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרת לשלם למשיבים (יחדיו), שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. ארנונהמים