קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה על בתי מלון באילת: העותרת היא הארגון היציג של רבים מבתי המלון באילת, כמפורט בנספח א' לעתירה. העתירה מכוונת כנגד צו הארנונה לשנת 2011 של עיריית אילת, הקובע תת סיווג לחיוב בארנונה של בתי המלון באילת לפי "שיטת הכוכבים". עיקרי העתירה משבוטל דירוג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים על ידי משרד התיירות, החל משנת 1992, לא ניתן עוד לעשות שימוש בשיטה זו של הגדרת בתי המלון לצורך צו הארנונה, שעה שאין גוף אשר יכול לקבוע את דירוג המלון לפי שיטת הכוכבים וכשהתעריף הינו פונקציה של שיטת הכוכבים. מנהל הארנונה אינו הגורם המוסמך לקבוע את רמת הכוכבים של בתי המלון, ואיננו תחליף לועדה מקצועית, שהיתה נהוגה, שעה ששיטת הכוכבים היתה קיימת. בחלוף יותר מ-18 שנים מביטול שיטת הכוכבים אין היא רלוונטית עוד לקביעת רמת בתי מלון, ועל כן מדובר בהתנהלות בלתי סבירה של העירייה, בקביעת ארנונה בהסתמך על שיטה זו. בסיכומים באה גם טענה חדשה, לפיה לפי סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג- 1992, הקריטריונים היחידים להטלת ארנונה כללית הם יחידת שטח, סוג הנכס לשימוש והמקום בו מצוי הנכס. בנוסף, תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1993) התשנ"ג- 1993 והתקנות שהותקנו לאחריהן קובעות תעריפי מינימום ומקסימום לבתי מלון ללא הבחנה במספר הכוכבים. בתי מלון מוגדרים, "לרבות- בתי הארחה ואכסניות". לפיכך, שיטת הכוכבים אינה קריטריון ראוי לחיוב בארנונה. בשנת 2010 מינתה העירייה ועדה לבדיקת חיוב ארנונה בראשותו של השופט בדימוס, השופט ביין, אולם הרפורמה הנטענת לא כללה תיקון והסרה של שיטת הכוכבים. עיקרי תגובת העירייה העתירה נגועה בחוסר תום לב, כיוון שהעותרת מלינה על השינוי בתעריפי הארנונה ולא על סיווג הנכס, כיוון ששיטת חיוב בארנונה לפי דירוג הכוכבים של המלון, נקוטה באילת ובערים אחרות, מזה שנים רבות. חוסר תום הלב מקורו בעובדה שאין הבדל בין צו הארונה של שנת 2010 לעומת זה של 2011. העותרת לא הניחה כל תשתית כי שינוי התעריפים לוקה בחוסר סבירות קיצוני העולה כדי ביטול ההחלטה בדבר הארנונה. יתרה מכך, העותרת אינה טוענת כי ההחלטה היא "בלתי סבירה" או "נושאת עימה תכונה של אי צדק" "הגורם עוול בולט", כדרישת הפסיקה. כל שמבקשת העותרת שבית המשפט ימיר שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות ויקבל החלטה ביצועית לשנות את שיטת הכוכבים ולאמץ שיטה אחרת תחתיה. חוסר תום הלב של העותרת מקורו גם בעובדה שבשנת 2006 הופיע נציגיה בפני ועדת ביין, שהוקמה לצורך בחינת צו הארנונה והרפורמה שיש לבצע בו ולא טענו כנגד סיווג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים, על ידי שימוש במאפיינים שעמדו מאחורי הדירוג הרשמי לפי שיטת הכוכבים לצרכי תיירות, מאפיינים אלה עומדים בעינם, וניתן להשוותם למלונות הותיקים, כאשר הסיווג נעשה על ידי מנהל הארנונה ועל החלטתו ניתן לערער בפני ועדת הערר. כשנפתח מלון חדש באילת, סיווגו נעשה כיום על פי אותם קריטריונים שהיו טרם ביטול הסיווג על פי רמת הכוכבים על ידי משרד התיירות, בזיקה לבתי המלון הישנים. כלי העזר הם הפרסומים של חברות תיירות המשווקות את בתי המלון, המדרגות את בתי המלון לפי שיטת הכוכבים, על כן, שיטת הכוכבים לא פסה מן העולם והעותרת ערה לפרסומים אלה. טענת העותרת לחוסר סמכות של מנהל הארנונה וועדת הערר אין לה יסוד, משאין גורם מוסמך אחר מלבדם לקבוע את סיווג בתי המלון לצורך ארנונה, וזאת בהתבסס גם על שיטת הדירוג הישנה ובהשוואה למלונות ותיקים וכן גם על בסיס פרסומים של חברות תיירות שונות המדרגות אף הן את בתי המלון לפי שיטת הכוכבים ואין קושי בסיווג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים והיא היחידה האפשרית גם מבחינת דיני ההקפאה. שיטת הכוכבים לא עברה מן העולם וגורמים שונים, לרבות העותרת, עושים בה שימוש לצרכים שונים. מספר המחלוקות הנובעות משיטת סיווג זו לצורך ארנונה הוא זניח, מדובר בשיטה המקובלת גם ברשויות מקומיות אחרות בהן פועלים בתי מלון. יתרה מכך, שיטת הכוכבים אינה מעלה את הארנונה על בתי המלון, אשר במקומות אחרים בארץ היו משלמים ארנונה גבוהה יותר. אין כל קושי בסיווג כפי המופיע בצו הארנונה, גם אם סיווג זה בוטל על ידי משרד התיירות כיוון שהאבחנה בין בתי המלון, היא על פי רמת השירות שהם מספקים וזו עדיין רלוונטית לקביעת הארנונה. דיון דירוג בתי מלון לפי "שיטת הכוכבים", תחילתו בפרסום צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בתי מלון), התשכ"ז- 1967 (להלן: "צו הפיקוח"), אשר קבע את ההליכים לדירוג רמתם של בתי המלון. בהתאם לכך, אימצה העירייה, החל משנת 1974, את דירוג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים לצורך חיוב בארנונה. בשנת 1992 בוטלה השיטה לדירוג בתי המלון לפי כוכבים, וכתוצאה מכך חדל משרד התיירות מלדרג את רמתם של בתי המלון לפי שיטת הכוכבים. גם לאחר ביטול זה, המשיכה העירייה בחיוב בתי מלון בארנונה על סמך שיטת הכוכבים, תוך שהתאימה את צו הארנונה לשינוי האמור, כשהוסיפה בסעיף 2 לצו, לכל דירוג בית מלון לצד מספר הכוכבים את המילים: "(או שהיה כזה ביום 1.4.91)" (נספח ה' לתגובת העירייה). כן הוסיפה העירייה בסעיף 2 לצו הארנונה, כי "בתי המלון שיפתחו במהלך שנת הכספים 1992 סיווגם יקבע לפי החלטת מנהל הארנונה בהתאם לתעריפים הנקובים דלעיל". כך נהגה העירייה גם בשנים שלאחר מכן, והארנונה של בתי המלון החדשים שנפתחו באילת משנת 1992 ואילך, נקבעה על ידי מנהל הארנונה על פי שיטת הכוכבים, שלא רק שבוטלה על ידי משרד התיירות, אלא שנאסר השימוש בה לדירוג בתי המלון. בשנת 2001 נכנסו לתוקפן תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשס"א- 2001 (להלן: "תקנות שירותי תיירות"), בהן נקבע בסעיף 5(א), כי "בית מלון רשאי לפרסם מידע על אודות רמתו, השירותים והשירותים הנוספים הניתנים בו, ובלבד שלא יעשה שימוש בכוכבים או בסימנים דומים". על יסוד הסמכויות שהוענקו לשרים מכוח חוק ההסדרים הותקנו תקנות ארנונה כללית ברשויות מקומיות, לראשונה בשנת 1993, אשר באו לעגן את דיני ההקפאה ולמנוע מצב בו עוקפות הרשויות את האיסורים הקבועים בדיני ההקפאה בדרך של העלאת שיעורי הארנונה מידי שנה, וכן ליצור אחידות מסוימת בין הרשויות. טוענת העירייה כי סיווג לפי שיטת הכוכבים אינו חורג מהוראת ס' 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להגנת יעדי התקציב התשנ"ג-1992) ואינו חוסם הרשות לקבוע תתי סיווג, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) תשנ"ז-2007, שם מוגדר סיווג נכס גם ב"תת סיווג" - סיווג משנה של סוג נכס, "לרבות בשל מקומו", על כן ההגדרה הראשית של סוג הנכס היא בתי מלון שניתנים לחלוקה לתתי סיווג וההלכה הפסוקה הכירה בתת סיווג לפי כוכבים, כשיטה לגיטימית ומקובלת ושינוי תת סיווג זה אינו יכול להתבצע ללא אישור השרים הרלוונטיים. בתקנה 3(ב) לתקנות ההסדרים נכללה ההוראה הבאה: "מועצה לא תשנה סוג סיווג או תת-סיווג של נכס, בשנת הכספים 1993, אולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בנכס". כמו כן, כללו תקנות ההסדרים פירוט מדויק של הסכום המזערי והסכום המרבי לחיוב ארנונה כללית (תקנות 4-5 לתקנות ההסדרים לשנת 1993). כך גם לאחרונה, בתקנות 5-7 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז- 2007. המגבלות שהוטלו על גביית הארנונה במסגרת "דיני ההקפאה", באו לידי ביטוי בין היתר, ברע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ נ' עיריית הרצליה (להלן: "פס"ד חבס"; לא פורסם, , ניתן ביום 14.5.06), שם נקבע: "הארנונה היא מס מוניציפלי שמוטל על האזרח במסגרת התשלומים השונים בהם הוא מחויב לרשויות השלטון המקומי, ואשר בעזרתם, בין היתר, מממנת הרשות המקומית את פעולותיה. ההצדקה להטלת הארנונה נובעת מההנאה ומהתועלת שמפיקים הנישומים מהשירותים העירוניים אותם הם מקבלים, כגון: פינוי אשפה, ניקיון, תאורה וכו'... הארנונה מוטלת מכוח סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג- 1992 (להלן: חוק ההסדרים). מכוח זה מותקנות כמעט בכל שנה תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות). כמו כן מכוח חוק זה מוסמכות המועצות הנבחרות של הרשויות המקומיות להוציא את צווי הטלת הארנונה בכל שנה... קביעת תעריפי הארנונה על ידי הרשות המקומית מוגבלת בשורה של הוראות דין שזכו לכינוי "דיני ההקפאה". הוראות אלה, שנחקקו בישראל מאז אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, בתקופה של אינפלציה דוהרת ושל חוסר יציבות כלכלית, באו להגביל את מנהגן של הרשויות המקומיות להעלות את תעריפי הארנונה בשיעורים משמעותיים מדי שנה וכך להקטין את גרעונן..." (ס' 11 לפסה"ד).  זה נכון שחל איסור על העלאת ארנונה או שינוי סווג, אך מנגד לא ניתן להיתלות בסיווג שבוטל על ידי הגוף המוסמך לכך. את סבירות החלטת העירייה בנוגע לקביעת צו הארנונה וחיוב בתי המלון לפי שיטת הכוכבים יש לבחון לאור דיני המשפט המנהלי, המצמצמים ביקורתו של בית המשפט המנהלי לבחינת סבירותה של ההחלטה המנהלית. כך, בפס"ד חבס הנ"ל, נקבע בהקשר זה הדברים הבאים: "... במגבלות דיני ההקפאה, מתחם שיקול הדעת של הרשות המקומית בקביעת שיעורי הארנונה רחב הוא ובית המשפט ימעט להתערב בו... הגיונו של עקרון זה הינו כי חזקה על הרשות המקומית כי היא המיטיבה לדעת מהם צרכי העיר, מהו היקף השירותים שעליה לספק לתושבים וכיצד לחלק את נטל הארנונה בין התושבים המחזיקים בנכסים החייבים בארנונה" (ס' 11 לפסה"ד). כאמור, עיקר העתירה בהחלטת העירייה להמשיך בשימוש בשיטת הכוכבים כבסיס לחיוב בתי המלון המצויים בשטחה, אף כי אין גוף אשר מדרג בתי המלון לפי כוכבים והדבר נתון למעשה לפרסומים כאלה או אחרים של המשווקים באתרי האינטרנט או לשיקול דעתו של מי מטעם העירייה שהוא זה שקובע את הכוכבים של בתי המלון מבלי שהוסמך לכך על ידי משרד התיירות. העותרת מסכימה כי השימוש בשיטת הכוכבים לצורך גביית ארנונה נהוג גם ברשויות מקומיות אחרות, אך סבורה כי מנהל הארנונה ברשות המקומית אינו הגורם המוסמך לקביעת מספר הכוכבים שיש להעניק לבית מלון כזה או אחר. בית המשפט, במסגרת הביקורת השיפוטית, אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית, אלא בוחן את סבירות החלטתה. נכון שאף כי דירוג בתי המלון בוטל לפני כ-18שנה ועד כה לא הלינה העותרת על סיווג זה ואלמלא החשש מהעלאת התעריף, לא היתה באה עתירה זו לעולם. אך, בהגשת העתירה, רק בגלל החיוב הגבוה יותר, אין חוסר תום לב, כאשר עתירה זו עולה בקנה אחד עם הקושי והבעייתיות בסיווג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים שעברה מן העולם. הרשות היתה מודעת לקושי זה והדבר בא לידי ביטוי בעת ישיבת המועצה שדנה בנושא הארנונה. ב"כ העירייה הבהירה כי ניתן להמשיך בשיטת הכוכבים, מכיוון שההבחנה היא לפי רמת השירותים, כאשר אין הרבה מחלוקת לגבי גובה הארנונה כיון שבתי המלון ממשיכים לפרסם עצמם לפי שיטת הכוכבים. אלא שהמבחן האמיתי לגביית הארנונה על ידי העירייה אינו מבחן מארג השירותים אלא דירוג בתי מלון על פי שיטת הכוכבים, ולפי זה נקבעת הארנונה וזאת בהסתמך על הפרסומים השונים של גורמים תיירותיים, המשווקים את בתי המלון באתרי האינטרנט למיניהם. הקריטריון לקביעת ארנונה הוא השימוש בפועל ולא איך תופס עצמו מחזיק זה או אחר או פירסומאי כזה או אחר, הרוצה להרבות כמות המתאכסנים במלון ולשווק אותו. הקריטריונים לחיוב בארנונה חייבים להיות ברורים ואחידים. שעה שבתי מלון דורגו לפי שיטת הכוכבים על ידי משרד התיירות היה קריטריון ברור שניתן לעשות בו שימוש כתת סיווג. קביעת דרגתו של המלון, שעה שדורג לפי שיטת הכוכבים, היה בידי ועדה ציבורית מקצועית מייעצת למנהל שמונה על ידי שר התיירות, בה נציגים מתחומים שונים, כאשר על החלטת המנהל היה הליך השגה בפני ועדת ההשגה, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בתי מלון) התשכ"ז-1967, וכי מי שם את מנהל הארנונה לקבוע את רמת הכוכבים של בתי המלון באין לו סמכות לכך. . האבחנה של סיווג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים, אינה מצוייה בחוק ההסדרים, ההגדרה שם היא של בתי מלון. הקריטריון לחיוב בארנונה צריך להיות חד משמעי וברור, באופן הניתן לבחינה אובייקטיבית בלתי תלויה ולא על סמך פרסום כזה או אחר. הטענה כי דיני ההקפאה אינם מאפשרים שינוי מצב, אינה מדוייקת כיוון שגם דיני ההקפאה אינם יכולים לגבור על דבר שאינו קיים וכי אפשר לעשות שימוש ולשמר קריטריון שבוטל. ההגדרה המרכזית של סיווג בתי המלון לא השתנתה כיון שלבתי מלון יש הגדרה בצו הארנונה. השוני הוא לגבי תת הסיווג, הוא הסיווג לפי כוכבים. אוסיף ואומר שגם הסיווג שהיה קיים בעבר לפי שיטת הכוכבים ,לא ניתן לנצח וסוג זה נבחן מחדש אחת לשלוש שנים ואין לי ספק שלו לא ביטל משרד התיירות את שיטת הכוכבים ודירוג של מלון היה יורד או עולה, הארנונה היתה נגבית בהתאם. עוד טוענת העירייה שגם הפסיקה הכירה בתת הסיווג של בתי המלון לפי שיטת הכוכבים. כך בבג"צ 4225/95 לקסן (ישראל) בע"מ נ' עירית אילת ואח' (לא פורסם), , נדונה סוגית סיווגו של אחד מבתי המלון אצל העירייה שלפני, בתחילת שנות ה-90. שם סווג המלון בקטגוריה של "חמישה כוכבים דלוקס" תחת "חמישה כוכבים". ביהמ"ש העליון בדק ומצא כי "עיון בצווי המסים של עירייה מלמד שהסיווג של חיובי הארנונה מחולק בעיקר לפי שלשה קריטריונים: א. סיווג ראשי (מבני מגורים, מלונות, מסעדות, בנקים, בתי קולנוע וכו'); ב. תת סיווג (דירות לפי הגודל, מלונות לפי מספר הכוכבים); ג. האזור בו נמצא הנכס (או ה"מקום") ... לפיכך חלה על מלון ההגדרה של "סיווג נכס" שהיא קביעת סוג הנכס לפי השימוש בו (מלון, מסעדה או בית קולנוע), ויתכן שההגדרה של תת סווג לא תחול עליו (לפחות לא לגבי שנת 1993 ). מכאן שאף המלים המופיעות בסיפת תקנה 3(ב) לתקנות משנת 1993 מתיישבות עם המבנה הכולל של הסעיף: המועצה רשאית לשנות סיווג ראשי (סיווג נכס) אם בפועל השתנה השימוש בנכס (למשל כשדירת מגורים הפכה למסעדה), אך המועצה אינה רשאית לשנות תת סיווג (למשל דירוג פנימי של בית מלון לפי מספר הכוכבים)" (ס' 4 לפסה"ד). בהתאם לכך נפסק כי העירייה פעלה בניגוד לחוק ההסדרים ולתקנות ההסדרים, משהחילה תעריף חדש ללא אישור השרים, וביטל את התעריף החדש. וכך גם בעע"מ 1164/04 ברוך סלע נ' מועצה אזורית גדרות (לא פורסם) . אלא שבתיקים אלה לא עלתה כלל השאלה של ביטול הסיווג של בתי המלון לפי שיטת הכוכבים, משזו עברה מהעולם ונקודת המוצא היתה שסיווג זה שריר וקיים. השאלה האם ניתן להמשיך בסיווג בתי מלון לפי שיטת הכוכבים לצורך גביית הארנונה, שעה שסיווג זה בוטל על ידי משרד התיירות לא נטענה ולא נדונה בהיבט זה. סיווג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים לתשלום ארנונה, שיטה שבוטלה על ידי משרד התיירות ומשמנהל הארנונה לא הוסמך לדרג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים, גובלת בחוסר סבירות קיצוני, מששיטה זו בוטלה על ידי משרד התיירות שאינו מדרג יותר בתי המלון לפי שיטת הכוכבים ואף אסר שימוש זה. למען הסר ספק, אין בפסק זה כדי לקבוע שלא ניתן לקבוע תתי סיווג אחרים, כפוף לקבלת האישורים הדרושים אך הקריטריונים צריכים להיות ברורים ובהירים ואחידים לכולם. סוף דבר, אני מקבלת העתירה ומבטלת את תת הסיווג לבתי המלון לפי שיטת הכוכבים בצו הארנונה לשנת 2011 . העירייה תשלם הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסכום של 12,000 ₪ להיום. ארנונהבית מלון